קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת זכות מוסרית: 1. זוהי תביעה על סך של 100,000 ש"ח שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית ביצירה המהווה צילום הצנחנים בכותל המערבי עם איחוד ירושלים. רקע עובדתי 2. התובע הינו צלם עיתונות וותיק ומפורסם בתחומו, אשר הינו אף חתן פרס ישראל לצילום. 3. התובע צילם בחודש יוני 1967 תמונה מפורסמת בסמוך לאחר כיבוש הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, הידועה כ"תמונת הצנחנים בכותל", בה נראים הצנחנים מביטים אל הכותל שזה עתה נכבש. בגין תמונה זו זכה התובע בפרס ישראל לאומנות הצילום. (להלן: "התמונה"). 4. הנתבעת מס' 1 הינה חברת התקשורת "וואלה! תקשורת בע"מ", הנתבעת מס' 2 הינה חברת פרסום והנתבעת מס' 3 הינה המוציאה לאור של עיתון "הארץ". 5. התובע גורס כי הנתבעות עשו שימוש מבזה ומסלף בתמונה לצרכי פרסום באשר התמונה פורסמה ביום 23.1.06 על פני שני עמודים פנימיים בעיתון "The Marker” בו נראים הצנחנים בכותל, כאשר בחלקה העליון מופיע הכיתוב "דף הבית בידינו" ובשוליה שובצו שלוש משבצות המהוות פרסומת לחברת "וואלה! תקשורת בע"מ", כשבכל משבצת מופיע פירוט הנראה כדף מידע מן האינטרנט של חברה זו. (להלן: "וואלה"). 6. התובע גורס כי בהצגת התמונה באופן זה יש משום סילוף התמונה אשר הפכה למעין "אייקון" המסמל שחרור הכותל ואיחוד ירושלים - ובכך נגרמה הפרת זכות מוסרית ביצירתו. (להלן: "ההפרה הראשונה"). 7. הנתבעות מס' 1 - 3 גורסות כי לא ידעו כי המדובר בהפרת זכות מוסרית בתמונה באשר קיבלו התמונה בהרשאה מלשכת העיתונות הממשלתית, אשר נמחקה מכתב התביעה לאחר השגת הסדר פשרה עימה, ועל פי הסכם עם זו, תמורת תשלום, הותר להם לפרסם התמונה ל"כל מטרה", על פי תנאי ההרשאה. 8. במהלך ניהול התובענה, הציג התובע הפרה נוספת, לטיעונו, בזכות היוצרים שלו בתמונה, היא "ההפרה השניה", על פיה התפרסמה באתר האינטרנט של הנתבעת מס' 1, וואלה, קריקטורה המהווה העתק מסורס של התמונה, בה נראים הצנחנים ברחבת הכותל כאשר מעל לראשיהם מושלכות אבנים אשר אויירו ושובצו מעל ראשם, כל זאת, במסגרת "קריקטורת היום", וזאת בלא ששמו יפורסם עליה אלא שם המאייר. (להלן: "ההפרה השנייה"). 9. התובע טוען כי מדובר בהפרת זכות יוצרים ובהפרה זכות מוסרית ביצירה עקב העדר שמו עליה ועקב סילופה, ואילו וואלה גורסת כי המדובר בקריקטורה פוליטית לגיטימית העולה בקנה אחד עם עקרון חופש הביטוי. ראיות התובע "ההפרה הראשונה" 10. התובע הציג בפני התמונה, אשר נמצאת בחלקו הפנימי של העיתון "The Marker” ומשתרעת על פני מלוא גודלם של הדפים הפנימיים המחוברים, עליה מודפסות באותיות גדולות מימדים המילים הבאות: "דף הבית בידינו" מתחת למילים אלה, נאמר בכותרת משנה: "לראשונה בישראל! כל אחד יכול לכבוש את דף הבית שמתאים לו מבין 3 עיצובים היסטוריים". 11. למטה מאלה, מצויות שלוש משבצות רצופות בדמות שלושה דפי אינטרנט מצולמים, האחד ליד השני, כשמעל לדף הראשון נאמר: "וואלה! הגרסה המקורית של דף הבית חלון הראווה הגדול במדינה בטעם האורגינלי האהוב, ממש כמו שאמא הייתה מכינה. צבעוני, טעים ועם הרבה הרבה חריף". ולידו דף האינטרנט השני, מעליו נרשם: "וואלה! Now הגרסה החדשותית של דף הבית כל מה שרצית לדעת ולא העזת לגלוש: אקטואליה, חדשות ודיווחים מהשטח 25 שעות ביממה והכל חם, חם מהתנור". ולידו דף האינטרנט השלישי, מעליו נרשם: "ווואלה! Mini הגרסה המוקטנת של דף הבית אפילו אולר שוויצרי לא קומפקטי כמו הבייבי שלנו, חיפוש, מבזקים, מייל וריגושים, בלי כל הקשקושים. בקיצור כל הגדולים רק בקטנה". 12. התובע העיד בתצהירו כי צילם תמונת "הצנחנים בכותל" במהלך התלוותו לכח הצנחנים שלחם לכיבוש ירושלים בחודש יוני 1967. 13. לדידו, תמונה זו אשר התפרסמה בארץ ובעולם, מהווה "אייקון" תרבות וסמל לשחרור הכותל ולאיחוד ירושלים, וחרוטה היא בזיכרון הלאומי כאחד מסמלי עם ישראל במולדתו, במצורף לאמירתו של הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל: "הר הבית בידינו". 14. תשליל מן התמונה מסר ללשכת העיתונות הממשלתית כדי לאפשר עשיית שימוש בתמונה לעניינים ציבוריים, כגון, הצגתה במוסדות ציבור ובשגרירויות. 15. התובע רואה בהוספת הכותרת דנן לתמונה שלשונה "דף הבית בידינו" וכן בתוספת שלוש המשבצות המפרסמות את וואלה בתחתית התמונה, משום סילוף ערכה וגרם הפרה של זכות מוסרית ביצירה המקורית, במטרה להשיג רווחים מן הפרסום. 16. בא כח התובע גורס בסיכומיו כי הנתבעות הפרו זכותו המוסרית של התובע ביצירתו מחמת זאת שהוספו לתמונה הכותרות והכיתוב דנן, דבר אשר גרם לסילוף ולפגימה בה, באופן העולה כדי הפחתת ערכה, דבר אשר פגע בכבודו ובשמו של התובע כאמן. הפרת הזכות המוסרית 17. הצדדים חלוקים באם בתוספות הכיתוב והאיור דנן יש משום הפרת זכות מוסרית של התובע בצילום המיוחד אשר צילם, המתאר הצנחנים בכותל. 18. סעיף 4א. (2) לפקודת זכות יוצרים 1924 קובע לעניין סילוף או פגימה ביצירה אשר מהוות פגיעה בזכות המוסרית של היוצר ביצירתו כדלקמן: "4א.(2) זכות מוסרית מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה". (להלן: "הפקודה"). משמע, סילוף או פגיעה ביצירת גורמות להפחתת ערך ולפגיעה בזכות המוסרית שיש ליוצר ביצירתו ואלה עלולות לפגוע בכבודו או בשמו של יוצר היצירה. "הזכות המוסרית" מאופיינת בשניים: "זכות ההורות" - זוהי הזכות להיות מוכר כמחבר היצירה. בדרך כלל, מתממשת זכות זו בציון שם המחבר על היצירה. "הזכות לשלמות" - זוהי הזכות של מחבר שלא יפגעו ביצירתו ולא יבצעו בה שינויים וסילופים" ראה: ספרו של טוני גרינמן - "זכויות יוצרים", עמ' 520. בענייננו, יש לברר השאלה באם נפגמה יצירת התובע עקב ביצוע השינויים דנן, המהווים, לעמדתו, פגימה ביצירתו כפי שיצרה וכפי שנתכוון שתוצג. 19. התובע הציג בפני שתי חוות דעת מקצועיות לעניין "פגימה" בתמונה דנן בעצם הוספת התוספות הנזכרות שהוספו לתמונה. 20. חוות הדעת האחת הינה של פרופסור אסא כשר, המביע דעתו על סילוף התמונה ופגיעה בזכות התובע לשלמות יצירתו כדלהלן: "זכות השלמות היא אכן, בעלת הצדקה מוסרית. נקדים ונבהיר בקיצור נמרץ מהי זכות מוסרית. כשם שזכות מן הדין היא בעיקרה הצדקה לדרישה על יסוד הדין, כך זכות מוסרית היא בעיקרה הצדקה לדרישה על יסוד המוסר, הווה אומר, על יסוד העקרונות המסדירים באופן הוגן את היחסים שבין אדם לחברו, שמתגלעת ביניהם מחלוקת מעשית. בלשון אחרת, הקרובה ללשון החוקתית של ישראל, זכות מוסרית היא בעיקרה הצדקה לדרישה על יסוד החובה לשמור כראוי על כבוד האדם באשר הוא אדם. זכות השלמות היא בעלת הצדקה מוסרית, מפני שהיא נגזרת מן החובה לשמור כראוי על כבוד האדם באשר הוא אדם. השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם מחייבת שמירה על חירותו של האדם לחיות חיים בעלי משמעות, הווה אומר לנהל את חייו כטוב בעיניו, על פי תפיסתו, ערכיו וטעמו, במגבלות הוגנות המתחייבות מן המצב האנושי של חיי אדם בשכנות לזולתו. במישור היחסים שבין אדם וחברו, חובת השמירה על חירות זו היא קודם כל החובה שלא לפגוע בה. במישור היחסים שבין האדם למוסדות מדינתו, חובת השמירה על חירות זו היא חובת ההגנה על אדם מפני מי שפוגע בו וטיפוח תודעת החובה לשמור על אותה חירות". 21. עוד הביע מר כשר עמדתו לעניין פגימה ביצירה כי זו משנה המעמד האומנותי שלה, כפי שהכריעו וקבעו האמן עצמו: "פגימה ביצירה משנה את המעמד האמנותי שלה. היצירה המקורית, חזקה עליה שביטאה את הכרעות האמן בדבר העיצוב הייחודי שלה. חזקה על כל היבט גלוי לעין של היצירה המקורית שהוא מבטא הכרעה של האמן, הדרושה לשם העיצוב הייחודי של היצירה. חזקה על היצירה המקורית כולה שהעיצוב הייחודי שלה בא להציג אותה כיצירה שלמה ולא פגומה. היצירה האחרת, המתקבלת ממעשה הפגימה, אינה מבטאת את הכרעות האמן בדבר העיצוב הייחודי של היצירה המקורית, כוללת היבטים גלויים לעין שאינם מבטאים הכרעה של האמן או חסרה היבטים גלויים לעין של היצירה המקורית ובכך מעלימה חלק מן ההכרעות של האמן בדבר העיצוב הייחודי של יצירתו המקורית. ועל כל זאת, היצירה האחרת אינה מציגה את מעשה האמן כיצירה שלמה, אלא כיצירה לא שלמה, כיצירה פגומה, כיצירה שהיא מעין בעלת מום אומנותי. מכאן, מובן מאליו שחיתוך חלקים מן התמונה, הסתרת חלקים מן התמונה וכיסוי חלקים של התמונה בטקסט כלשהו, כל אחד מעלה הוא בגדר מעשה פגימה, המטיל מום ביצירה הצילומית...". 22. חוות הדעת הנוספת ניתנה על ידי מר מיכה בר-עם, צלם מקצועי אשר שימש, בין השאר, כאוצר המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב והינו חתן פרס ישראל לצילום בשנת 2000, ובה נאמר אודות הפגימה בתמונה כדלהלן: "השימוש בצילום לצרכים מסחריים, תוך חיתוכו באופן אופקי, השמטת חלקו התחתון, והוספת הפרסומות המסחריות על פניו, מהווה סילוף ופגימה העלולים לפגוע בכבודו של האמן אשר יצר את הצילום, מר דוד רובינגר. השחתה של צילום כלשהו בכלל, על ידי חיתוכו והדפסת סיסמאות שונות על פניו, מהווה פגיעה בצילום כיצירה אמנותית, ופגיעה בצלם אשר ביצע את הצילום, וכמוה כהשחתה מכוונת של כל יצירה אמנותית שהיא, ופגיעה קשה בזכותו המוסרית של הצלם אשר יצר את הצילום. על אחת כמה וכמה חמור הדבר כאשר מדובר בצילום המיוחד הזה, שהוא אחד מצילומי המלחמה המפורסמים ביותר אשר הפכו למעין "אייקון" המסמל את שחרור הכותל המערבי, ועל כן הפגיעה חמורה עוד פי כמה וכמה". 23. כן מציין מר בר-עם כי קיימת פגיעה כפולה בשלמות התמונה באשר הוספה בה השורה המאויירת "דף הבית בידינו" - המהווה פאראפרזה על קריאתו המפורסמת של מוטה גור ז"ל: "הר הבית בידינו". 24. ב"כ הנתבעות מס' 1 ו - 2 גורס כי הנתבעת מס' 2 רכשה את התמונה מלשכת העיתונות הממשלתית בתשלום וכי תנאי על פי תנאי האחרונה באתרה שלה הוא כי ניתן לעשות שימוש בתמונה "לכל מטרה", כדלקמן: "השימוש בתצלומים והורדתם מהמסך ברזולוציות נמוכות יותר יהיה לשימוש פרטי בלבד... ניתן להזמין בתשלום תמונות מתוך האוסף ברזולוציות גבוהות ואיכותיות לכל מטרה". 25. לעמדתו, שימוש מסחרי כזה, קרי, "לכל מטרה", נעשה במקרה דנן על פי הנחיות אלה, במגבלה של שימוש העלול לגרום לסילוף, לפגיעה או להפחתת ערך העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של יוצר היצירה, דבר שלדעתו לא אירע. 26. לגישתו, אף שמודה הוא באמירת התובע כי התמונה הפכה ל"אייקון" ולאחד מסמליה המפורסמים ביותר של מלחמת ששת הימים, הרי ששימוש בתמונה באופן שנעשה דלעיל, אין בו כדי לפגוע בכבוד התובע כי אם להאדירו, דווקא, לאור העובדה שוואלה פונה לקהל יעד צעיר וכן לאור העובדה כי שמו מתנוסס עליה. 27. סבורתני, כי הביטויים "סילוף" או "פגימה" או "שינוי אחר" המופיעים בסעיף 4 א. (2) דנא, חלים על ענייננו באשר הוספו לתמונה כותרות, טקסט ואיור דפי אינטרנט, שאין להם ולא כלום עם התמונה כפי שיצרה האמן, וזאת לשם יצירת גימיק פרסומי הנוטל מן התמונה ייחודה וצביונה. 28. מילים אחרות, תוספות אלו לתמונה, מהוות, לטעמי, סילוף ופגימה בתכנה, כפי שצולמה ע"י האמן, והשימוש המסחרי אשר נלווה להרשאה של לשכת העיתונות הממשלתית לא ניתן לכל מטרה נלווית או משנית באשר היא, בלא אבחנה, כגון, עשיית פרסום מסחרי לחברה פלונית, תוך שינוי של ממש ביצירה, עקב הוספת תוספות כיתוב ואיור בגוף התצלום, דבר המשנה לחלוטין צביונה וסגנונה האמנותי, כפי שקבעם האמן, יוצרו ומולידו של צילום מיוחד זה. 29. בתוספות הללו יש, איפוא, משום פגיעה בזכות מוסרית של האמן כי יצירתו לא תיפגם ויש באלו "משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה", פגיעה בגינה זכאי הנפגע לפיצוי. 30. אין חולק כי התמונה שבענייננו הינה אחד מסמליה המפורסמים של מלחמת ששת הימים ומהווה "אייקון" תרבותי ידוע ומכובד, בארץ ובעולם, ובשיבוץ כותרות הפרסום ודפי הפרסום על גביה ישנה משום זילות רבתי בסמל זה ופגיעה, לגישתי, לא רק בכבודו או בשמו של צלם התמונה, שהינו צלם ידוע בתחומו, אלא פגיעה בשותפים לתחושת האייקון הצילומי, הם ציבור המעיינים בתמונה, המציגה הצנחנים ברגע היסטורי בו מביטים הם בערגה אל הכותל, עם איחודה של ירושלים, רגע הנצור ושמור בציבור הישראלי הרחב כרגע היסטורי נעלה ומיוחד. 31. הסבר ב"כ הנתבעות כי פרסום זה פונה לדורות הצעירים ומרבה פרסומו של מר רובינגר בעיניהם, וכן כי שמו מופיע על שני דפי הפרסום בשוליהם, אין בו לרפא פגימה ופגיעה זו, שכן הפחתת הערך בשימוש בה באופן זה לשם פרסום גרידא, באופן שנעשה, עולה לאין ערוך על התועלת המיוחדת, כביכול, לתובע, בפרסום התמונה באופן שפורסמה. כן יצויין כי שמו של התובע מופיע באותיות זעירות מזעיר בצד אחד הדפים, כך שהמעיין במכלולה כלל לא עומד על כך שמצויין שמו של הצלם שצילמה. 32. כן יושם אל לב כי החוק החדש בנושא דעסקינן, אשר אינו חל בענייננו, לאמור, חוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007, מטמיע אף הוא קיומה של "זכות מוסרית" כזכות יוצרים, אשר הינה אישית ואינה ניתנת להעברה. לעניין זה נקבע בסעיפים 45 ו - 46 לו כדלהלן: "45. הזכות המוסרית - זכות אישית (א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. (ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר. וכן קובע סעיף 46 לחוק כדלקמן: 46". זכות מוסרית מהי זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר - (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר." (להלן: "החוק"). 33. משמע, אף בחוק קיימת התייחסות לפגם או לסילוף ביצירה העלולים לגרום ל"פעולה פוגענית" ביחס ליצירה, דבר שיש בו כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. 34. לעניין זכות האמן לכך כי לא תיפגע זכותו המוסרית ביצירתו נקבע בע"א 2790/93 אייזנמן נ' קימרון פ"ד נד(3) 817, 842, כדלקמן: "מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית ... היקף (הזכות המוסרית) בשינויים הנובעים מההגדרה (של הזכות) זהה, לדעתי, לזכות היוצרים בחוק לעניין הגדרת היצירות המוגנות, הגנת תום הלב והשיקולים למתן הסעד. כך מתבקש מעצם שילובה של הזכות בפקודת זכות יוצרים, וממטרתו התחיקתית של החוק המתקן, שהיא השלמת הוראות מיוחדות על פי חוק זכות יוצרים, בגידרן מוגנות זכויות כלכליות בלבד". כן ראה: ת.א. (מחוזי- חי') 977/86 פרופ' אבשלום טאו נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל בע"מ, , כדלקמן: "נראה לי, כי יש לפרש את הסעיף כך, שהסיפא המתייחסת לפגיעה בשמו או בכבודו של המחבר, תפורש כמתייחסת גם לרישא של הסעיף, ובאופן כזה כל השינויים למיניהם, המוזכרים בסעיף, יהוו פגיעה בזכות היוצרים אם גרמו לפגיעה בשמו או בכבודו של המחבר. את הביטוי "פגיעה בשמו או בכבודו..." יש לפרש פירוש מרחיב, הכולל גם פגיעה ביצירה עצמה על ידי שינוי משמעותי הפוגע במאפייניה היצירתיים, או שוללם, שכן, שינוי כזה יש בו משום פגיעה בכבודו של היוצר כאמן. סבורתני, כי הפירוש הנ"ל יגשים את מטרתו המוצהרת של המחוקק ללכת בעקבות אמנת ברן שאומצה, וכי אין הוא עומד בסתירה למבנה התחבירי של המשפט, המהווה את הסעיף (אף שניתן היה לנסחו בצורה מוצלחת יותר). אינני רואה טעם בהבחנה בין "פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה", שלגביה נדרשת פגיעה בכבודו או בשמו של המחבר, לבין "סילוף", "פגימה" או "שינוי אחר", לגביהם לא תידרש פגיעה כזו. נראה לי, כי סילוף, פגימה, פעולה שיש בה הפחתת ערך, או שינוי אחר ביצירה, שיש בהם כדי לבטל, להעלים, או לפגוע במרכיביה היצירתיים, פוגעים בכבודו של המחבר ולפיכך, אם אכן התוספת מהווה שינוי כזה, יש בה משום הפרת זכות היוצרים של מחברה. הביטוי "פגיעה בכבודו או בשמו של המחבר" הינו מסגרת שיש למלאה בתוכן. אין בכוונתי וגם לא בכוחי לנסות ולהגדיר פגיעה כזו, או להציב קריטריונים לקביעת מהותה, טיבה והיקפה. נראה לי, שגם אין זה רצוי לעשות כן ויש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. ... נראה לי, שאין להציב - לעניין פגיעה בכבודו של אדם - רק מבחן סובייקטיבי, אלא יש להעמיד את ההיפגעות הסובייקטיבית במבחן אובייקטיבי של סבירות." (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). עוד ראה: ע"א  513/89 -Interlego A/S  נ' .Exin - Lines Bros S. A , פ"ד מח(4), 133,153-154, כדלקמן: "זכויות יוצרים הן חלק ממערך החוקים שנועדו להגן על קניינו הרוחני של האדם. ההצדקה להגנה על קניין רוחני זהה להצדקה להגנה על קניין מסוג אחר, ואין טעם להאריך בעניין זה. עם זאת, בבדיקת חוק זכות יוצרים יש להדגיש שתי נקודות ייחודיות: (א) בחוק זכות יוצרים שלא כבחוקים אחרים, קיימת הבחנה בין הזכויות הכלכליות לבין זכויות "המוסריות" בקניין הרוחני. הזכויות הכלכליות כוללות הוראות הנוגעות להעתקת המוצר ולשיווקו על-ידי מי שאינו זכאי לכך. זכויות אלו מוגדרות בסעיפים 1 ו - 2 לחוק זכות יוצרים ומרבית החוק הישראלי עוסק בהן, לעומתן קיימות הזכויות ה"מוסריות" הדנות בזכותו של המחבר שהיצירה תופיע תחת שמו, ובזכות המחבר למנוע את סילוף יצירתו. המינוח "זכות מוסרית" בהקשר זה אינו בא להבדיל מזכות חוקית אלא להבדיל מזכות כלכלית (ראה ע"א 528/73 אטינגר נ' אלמגור ואח' [פ"ד כט (2) 115], בעמ' 118. זכויות אלו מעוגנות בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים. שתי מערכות זכויות אלו זוכות לטיפול נפרד במסגרת חוקים המטפלים בזכויות יוצרים." (שם, פסקה 11). כן ראה: ת"א (מחוזי י-ם) 8303/06 מחולה המרכז למחול בע"מ נ' חנן כהן, , כדלקמן: "מן המקובץ עולה כי הזכות המוסרית הינה זכות אישית של היוצר ואין היא ניתנת להעברה, והיא מוגבלת לאותה התקופה של זכות היוצרים הכלכלית. בנוסף, זכות זו אינה מוחלטת, אלא יחסית בהיקף ובמידה הראויים וכן מונעת את הטלת הפגם ביצירה דווקא באופן אשר יש בו בכדי לפגוע בכבודו של היוצר או בשמו - במוניטין שלו." עוד נקבע לעניין אופייה של הזכות המוסרית בת.א 2445/04 (כפר סבא) יעקב רוטבליט נ' ברמג לייף בע"מ ואח', , כדלקמן: "הזכות המוסרית מבטאת את זיקתו של היוצר ליצירתו. היא אינה זכות כלכלית כי אם זכות רגשית, הייחודית ליוצר ביצירתו, חלק מ"כבוד האדם" שלו כיוצר. מהמשך הסעיף עולה כי הזכות המוסרית אינה תלויה בזכויות היוצרים, והיא מוקנית ליוצר גם אם זכותו הגשמית הועברה לאחר. הזכות המוסרית היא זכות היוצר להכרה בפירותיו האומנותיים ולשמירה על צביונם". 35. בספרו של טוני גרינמן, שם, בעמ' 540 נאמר על זכות זו כדלהלן: "ניתן לסלף יצירה או להפחית את ערכה גם בלא לשנותה. כך, לדוגמה, שימוש ביצירה בהקשר המעוות את משמעותה או את המסר של יוצרה. למשל, שימוש ביצירה מוסיקלית בעלת מסרים דתיים ברקע של פרסומת מסחרית..". ועוד נאמר על זכות זו ע"י ד"ר שרה פרזנטי, בספרה "דיני זכויות יוצרים", מהדורה שנייה, בעמ' 1142 כדלקמן: "בציון שמו של יוצר על יצירתו לאחר שבוצעו בה שינויים ללא הסכמתו המפורשת מופרת זכותו המוסרית. הן שימוש בשמו של היוצר ביצירה שאינה שלו והן שימוש בשמו של יצירתו לאחר שסולפה או שיצרו ממנה יצירה נגזרת יהיו גם הפרת זכותו המוסרית של היוצר, אם לא הסכים במפורש לפעולות אלו". 36. סיכומו של דבר, בנסיבות שצויינו לעיל בדבר התוספות שהוספו לתמונה, לאור דברי החוק והפסיקה דנן, וכן על יסוד חוות הדעת שהגיש התובע, יש לקבוע כי יצירת התובע שבענייננו, אכן סולפה, נעשתה בה פגימה ונגרמה לה הפחתת ערך, פעולות אשר פגעו בכבוד האמן אשר העניק לתמונה מפרי כישרונו את צביונה, ייחודה וחד פעמיותה. מעמד עיתון "הארץ" - הנתבעת מס' 3 37. ב"כ התובע גורס כי בהפרה זו יש לחייב אף את הנתבעת מס' 3, הוצאת עיתון "הארץ", אשר מצידה טוענת, באמצעות מצהירה מר אייל פאר, כי אין זה מתפקידה לבדוק את מצב זכויות היוצרים במודעות פרסום וכי בהעדר אי-חוקיות שנראית על פניה במודעה, כגון, לשון הרע, תמונה מבזה ומשפילה וכיוצא בזה, נמנע העיתון מלהתערב בתוכן המודעות. 38. אין חולק כי פרסום המודעה נעשה ע"י משרד הפרסום "זרמון גולדמן" ומזמינת המודעה היא חברת "וואלה", מפעילת אתר האינטרנט הידוע בשם זה, שעה שעיתון "הארץ" מבצע בדיקות מוגבלות של תכנם של פרסומים, ואולם נשאלת השאלה האם במקרה שבפנינו יש משום "עצימת עיניים" מצד העיתון אל מול הפרסום במתכונתו, אשר קרוב לוודאי יוצר קונוטציה בעיני המתבונן של זילות ופחיתות כבוד. 39. נראה הוא, בנסיבות אלה, בהן פעולת הסילוף והפגימה לא בוצעה ע"י העיתון, אלא על ידי המפרסמים, יהא הדבר קשה מנשוא וכמעט בלתי ריאלי להטיל על העיתון חובה של בדיקת כל מדורי המודעות המתפרסמות באשר לתכנן הערכי, אלא אם כן קיימת אי סבירות בולטת על פני הפרסום הגובלת באי חוקיות של ממש. 40. בדיקה שכזו, תהא, מן הסתם, סובייקטיבית, ובמקרה דנא אכן סבור נציג העיתון שגם אם היה בודק תכן המודעה הרי משצויין שם הצלם בשוליה ומאחר שהועברה מטעם לשכת העיתונות הממשלתית עבור תשלום, וכן לאור תוכנה, בעיניו, סבור הוא כי אין במודעה משום פגימה ביצירה. 41. לפיכך, מצב בו אין המדובר באי-חוקיות הבולטת על פניה, כגון, לשון הרע ברורה וקיצונית או "תמונות שיקוצים", לא ניתן לחייב על נקלה העיתון בפיצוי על תכנה של המודעה ויש לברר כל עניין על פי נסיבותיו. 42. לאור אלה, יש לחייב בפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית את הנתבעות מס' 1 ו - 2 בלבד, ביחד ולחוד, ואילו התביעה בעילה זו כלפי הנתבעת מס' 3 תידחה. "ההפרה השניה" 43. במהלך ניהול תובענה זו פרסמה באתרה הנתבעת מס' 1, חברת וואלה, ביום 10.2.07, קריקטורה בה נראית תמונת הצנחנים בכותל כשמעל ראשיהם הוספו באיור אבנים המושלכות על ראשם מעל. 44. בשולי הפרסום לא צויין שם הצלם מר רובינגר אלא שם המאייר, מר אייל אילת. 45. התובע גורס כי קריקטורה זו, לבד מזאת שאינה נושאת את קרדיט שמו, כמתחייב מתנאי ההרשאה והשימוש בתמונה, הרי שזו שמה ללעג את הצנחנים הנראים בה ומציגה אותם כמושא להתנכלות מצד מיידי אבנים. 46. בחוות דעת מר אסא כשר נאמר לגבי קריקטורה זו כדלקמן: "הקריקטורה שלפנינו מתפרשת באופן טבעי כלעג לצנחנים הנראים בתמונה. שעה שהם מתגלים בתמונה ברגע של התפעמות, התרגשות חיובית ואולי אף התרוממות הרוח בהקשר ההיסטורי, הם מצטיירים בקריקטורה כמושא של התנכלות, כמטרה של מטר אבנים המכוונות אליהם. יתר על כן, הצנחנים שבתמונה מצטיירים כדמויות תמוהות, כיוון שאין בהתנהגותם דבר וחצי דבר שיעיד על כוונה להתגונן מפני מטר האבנים המתקרב אליהם. מן הקריקטורה לא ברור מי מיידה את האבנים בצנחנים. נניח שהאבנים המצוירות במעופן לעבר הצנחנים מייצגות אבנים שיידו פלסטינים לעבר חיילים בשנים האחרונות. (קשה להניח שהן מייצגות אבנים מן ההתקוממות של סוף שנות השמונים). אולם, גם אם נניח כך, עדיין הקריקטורה עלולה להצטייר, בפרשנות טבעית, כלעג לצנחנים, הרואים בעצמם דמויות הירואיות השותפות להישג היסטורי מובהק, שעה שהם עדיין מטרות מתמידות למיידי אבנים עויינים, מה שמפחית מאוד מערכו של ההישג ההיסטורי שהם חושבים שהיו שותפים לו. כזכור, התובע הרשה רק ליחידת דובר צה"ל להשתמש בתמונה וגם זאת רק למטרות ממלכתיות של תיעוד והסברה של מדינת ישראל. בכך הירשה התובע להשתמש בתמונה רק בהקשרים שבהם התמונה תבטא היבטים חיוביים. יש מקום לומר עליה שהיא חלק מן הזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל. כיוון שהקריקטורה שלפנינו מעוררת, גם מטבעה וגם בפרטים המסויימים שלה, יחס שלילי כלפי הצנחנים והמעמד שלהם באותה שעה, פרסומה הוא בגדר "הפחתת ערך". ההבדל המובהק בין הערך החיובי של התמונה המקורית, במשמעות המקורית שנתן לה התובע ונתנו לה כל אלה שהשתמשו בה כדין פעמים רבות מספור, מצד אחד, לבין הערך השלילי הניתן לה בקריקטורה שלפנינו, מצד שני, מצדיק את החשש ש"הפחתת ערך" זו "עלולה לפגוע בכבודו" של התובע". 47. אכן, הקריקטורה דנן מבזה תכנה האמנותי המקורי של התמונה, כפי שנתכוון האמן ליתן לה, כתמונה המשקפת רגע היסטורי מיוחד וחיובי שהושג בלחימה קשה, ומכניסה בה שינוי שעולה כדי סילוף ופגימה בה בכך שהחיילים נראים כשמטר אבנים יורד על ראשם ממיידי אבנים. 48. ראוי לציין כי קריקטורה יסודה באיור מקורי פרי עטו וציורו של אמן הקריקטורה, ואולם במקרה שבפנינו, הודה מצהיר הנתבעת מס' 1, המאייר מר אייל אילת, כי העתיק התמונה באמצעות "שולחן אור", המהווה לוח זכוכית מואר עליו מניחים נייר ומוסיפים תוספות האיור. (ראה: פרוטוקול עמ' 3 שורות 19 - 13). 49. עולה מאלה, כי המאייר מודה בכך שהתמונה חתומה בשמו, בלא מתן קרדיט לתובע, וכי כל שעשה היה נטילתה, כפי שהיא, תוך הוספת אבנים מצויירות הנופלות ממרום על חיילי צה"ל ובכך הכתירה כקריקטורה. 50. משכך, קיימת פגיעה כפולה ביצירת התובע, המהווה הפרת זכות יוצרים והפרת זכות מוסרית ביצירה כאחד, בכך שנשלל פרסום שמו של הצלם מן הפרסום, ובכך שקיימת פגיעה ופגימה ברוח הצילום ובמשמעותו החיובית, כפי שקבעם האמן, שהוא יוצרו ומולידו. לעניין שלילת הקרדיט המגיע ליוצר נאמר בע"א 2790/93 אייזנמן נ' קימרון הנזכר לעיל, שם, בעמ' 842, כדלהלן: "אדם זכאי ששמו ייקרא על "ילדי רוחו". זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים" היא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. שורשיו של עקרון חשוב זה שלוחים גם במקורות המשפט העברי, שעמדו על גודל עוונו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו." 51. חברת וואלה גורסת כי אין לפגוע בעקרון חופש הביטוי וכי מוסד הקריקטורה הפוליטית קיים מזה מאות שנים ונחשב לאחת הצורות המקובלות, האהודות והלגיטימיות ביותר של חופש הביטוי. 52. ברם, עולה מדברי עדותו של מר אילת כי אין מדובר באיור מקורי פרי רוחו ועטו של המאייר אלא בנטילת הצילום, כמות שהוא, וב"נטיעת" האבנים המאויירות - הא ותו לא. 53. חברת וואלה צרפה כנספח ב' לתצהיר העד מר אילת קריקטורה המבוססת על תמונת ה"מונה ליזה", של ליאונרדו דה-וינצ'י וכן תמונה של "פסל האריה השואג" של האמן אברהם מלינקוב המוצב בכפר גלעדי, בטענה כי אף אלה הן קריקטורות פוליטיות, אולם תמונת המונה ליזה אכן מהווה קריקטורה שכן שונתה כולה, בשלמות, לבלי הכר, מן המסד ועד הטפחות, כך שהמדובר ביצירה חדשה, אחרת ושונה מן המקורית. לגבי ציור "האריה השואג", הרי שמדובר בציור המתאר את הפסל, ובציור נאמר "...למות בעד ארצנו" כשכתם דם אדום מופיע לפני מילים אלה, לאחר ש - 12 חיילי צה"ל נפלו במקום זה במלחמת לבנון השנייה, לאמור, זהו איור שכולו פרי מכחולו ועטו של המאייר, להבדיל מיצירה של פסל זהה. 54. כן חקר ב"כ הנתבעת אודות איור של ב"כ התובע המתאר נר זולג, בתוכו מצויירים פניו של יצחק רבין המנוח ז"ל, ומעליו נרשם "נשכח!!!" במקום "נזכור?" - על מנת להביא דוגמא לקריקטורה פוליטית, אודותיה שאל את התובע לתחושותיו, בדבר פגיעה מוסרית אפשרית, אולם, התובע לא השיב על שאלה זו. 55. אף במקרה זה, תמונת הנר הזולג הינה, לרבות הכיתוב מעליה, פרי איורו השלם והבלעדי של המאייר, ורק בעצם אזכור שמו של יצחק רבין המנוח ז"ל ובאיור פניו בתוככי הנר - אין יסוד להשוואה לתמונה שבענייננו שאינה פרי ציור המאייר מכל וכל, אלא צילום של התובע. 56. אשר על כן, לא ניתן לקבל הטענה כי הקריקטורה בענייננו הינה קריקטורה פוליטית וכי נועדה למטרה של העברת ביקורת חברתית לגיטימית אשר חוסה תחת ההגנה של חוקתיות חופש הביטוי וחופש היצירה. 57. אף המלומדת ד"ר פרזנטי ציינה בספרה כי יש לנתח כל עניין ועניין לפי נסיבותיו, וכי לעיתים תתקבל פרשנות כי המדובר בפרסום שהינו סאטירה - ולעיתים לאו: "בית המשפט קבע, שמן הראוי לקבל את ההרחבה לביקורת בדרך אומנותית ובכלל זה אף לביקורת פארודית או סאטירית. גם ביחס לביקורת כזו מן הראוי לדחות את איזון האינטרסים הסופי בין חופש הביטוי ובין האינטרסים של בעל זכות היוצרים עד לשלב בחינת הגינות השימוש. לעיתים יהא זה נכון להעדיף את זכותו של היוצר הראשון ליהנות מפרות יצירתו ולעיתים יהא ראוי להעדיף דווקא את חופש הביטוי והיצירה של היוצר השני (המבקר)". עוד הוסיפה עמדתה לגבי נטיית הפסיקה בישראל בסוגייה דנן, בהבדל מן הפסיקה האמריקאית, כדברים האלה: "לדעתי, לו מקרה זה היה נדון בישראל או באירופה, היה מקום לעשות שימוש בזכות המוסרית, שכפי שראינו בסקירת הפסיקה בנושא, גם שימוש חורג שפוגע ברגשות היוצר יכול להיות הפרה של הזכות המוסרית". (ראה: שם, עמ' 1646 וכן עמ' 1650; כן ראה: רע"א 2687/92 דוד גבע נ' וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251). 59. לאור אלה, קובעת אנכי כי התקיימה "ההפרה השנייה" הכוללת בחובה הפרת זכות יוצרים והפרת זכותו המוסרית של התובע בצילום לכך שלא תסולף או תיפגם, ובכך ייפגע ערכה, דבר הפוגע בכבודו ובשמו המקצועי. הפיצוי "ההפרה הראשונה" 60. לעניין הפרת הזכות המוסרית, היא "ההפרה הראשונה", הרי שהתובע גורס כי על הנתבעות לפצותו בסך של 80,000 ש"ח. 61. סעיף סעיף 3א. לפקודה קובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסכומים שלא יפחתו מ - 10,000 ₪ ולא יעלו על 20,000 ₪, וזה לשונו: "פיצויים ללא הוכחת נזק 3א. לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ - 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים...". 62. ייאמר, כי בסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007, שאינו חל על ענייננו, הרי שלעניין הפרת זכות מוסרית, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים סטטוטוריים, בלא הוכחת נזק "בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". 63. בענייננו, המדובר בהפרת זכות מוסרית בצילום המהווה, כאמור לעיל, "אייקון" לאומי, הידוע בארץ ובעולם, אשר נפרש על פני שני דפים פנימיים מלאים בעיתון, ואשר הכותרות והתוספות אשר שובצו בו נעשו לצרכי פרסום גרידא, דבר המהווה פגימה משמעותית בזכות התובע לשלמות יצירתו ומהווה סילוף משמעותה של היצירה כפי שנתכוון לה האמן. כמו כן, פרסום זה נעשה בתפוצה ארצית, שהניבה לנתבעות תועלת כלכלית רבה, דבר המהווה אף הוא שיקול משיקולי בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בנסיבות דנן. עוד ייאמר כי התובע הינו אמן וותיק וידוע בתחומו, ולפיכך הפגיעה בכבודו המקצועי רבה ביותר היא. 64. אשר על כן, לאור שיקולים אלה, ראיתי לפסוק לתובע, בגין הפרה זו, פיצוי בסך של 20,000 ₪ בו תישאנה הנתבעות מס' 1 ו - 2, ביחד ולחוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 65. עוד תישאנה הנתבעות מס' 1 ו - 2 בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 66. אשר לנתבעת מס' 3 - התביעה כנגדה נדחית - ובנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. "ההפרה השנייה" 67. אין חולק כי שמו של התובע לא הוסף לתמונת הצנחנים בכותל אשר פורסמה כקריקטורה, אלא שתחתיה נרשם שם המאייר אשר איורו הוסף ושובץ כמאייר האבנים הנופלות ממעלה על החיילים. 68. משכך, המדובר בהפרת זכות יוצרים ובהפרת הזכות המוסרית ביצירה כאחת, כמפורט לעיל, ובנסיבות אלה ניתן לזכות הנפגע בפיצוי בגינן של שתי ההפרות הללו יחדיו, באופן מצטרף, כפי שקובע סעיף 4 א.(4) לפקודה. 69. יפים לענייננו זה דבריו של כבוד השופט טירקל בע"א 2790/93 בפרשת איזנמן נ' קימרון, הנזכרת לעיל , שם, בעמ' 817 דהאי לישנא: "פסיקת פיצויים בעבור נזקים ממוניים שנגרמו בשל הפרת זכות יוצרים לפי סעיף 3 א' לפקודה, אינה מונעת פסיקת פיצויים בעבור פגיעה בזכות המוסרית, ובלבד שלא יווצר מצב של כפל פיצוי בגין נזק זהה". 70. כן צויין בספרו של טוני גרינמן, שם, בעמ' 546, לעניין זה כמילים הבאות: "לכן מוטב, כי יוצר שנפגע בגין אי ציון שמו על יצירתו, יהיה זכאי לפיצוי, גם אם, בנוסף לתביעה בזכות ההורות, סילף הנתבע את היצירה או פגם בה... הפיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית, איננו זהה לפיצוי שנפסק, אם הוא נפסק בגין זכות היוצרים החומרית. על כן - במקרה שנפגעו - הן הזכויות החומריות והן הזכות המוסרית - אין מניעה שביהמ"ש יפסוק לתובע פיצויים נפרדים בגין כל אחת מהפגיעות". 71. עוד ראה לענייננו ת"א (מחוזי - ים) 6157/04 דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי ואח' , וכן ת.א. (ת"א) 62632/05 עוזי קרן נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, . 72. בהתחשב בשלילת שמו של התובע מן התמונה ונוכח הפגימה בה בשיבוץ האבנים, אפסוק הסך של 10,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים וסך של 10,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית. 73. לפיכך, תשלם הנתבעת מס' 1 בגין "ההפרה השנייה" לתובע, הסך של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לעיל בגין "ההפרה הראשונה" ישמשו אף ל"הפרה השנייה". זכות מוסרית (ביצירה)