הקצאת מגרש בהרחבת מושב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקצאת מגרש בהרחבת מושב: מבוא 1. עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע, שהינו תושב הנתבעת (להלן - האגודה או המושב), בשל אי הענקת זכות למגרש בהרחבת המושב. 2. כמקובל בהתיישבות המושבית, קיים "הסכם משולש" בין הסוכנות היהודית, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) והאגודה השיתופית, לפיו האגודה וחבריה הינם בעלי זכויות של בר - רשות בנחלות שהוקצו ל"משבצת" האגודה על ידי המינהל, ורשומים במינהל כבעלי זכויות כאמור. מערכת היחסים המשפטית בין המינהל, הסוכנות, האגודה וחבר האגודה בנויה על התשתית הבאה: הקרקע היא קרקע מדינה, המנוהלת על ידי המינהל, אשר משכיר אותה לסוכנות היהודית כגורם המיישב. הסוכנות מצדה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה, כבת - רשות, מעניקה רשות שימוש לחבר האגודה בנחלה במעמד של בר רשות (ראה ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ. אליהו חיים פ"ד נו(6) 295). 3. הנחלה אמורה לשמש את המתיישב למגורים ולפרנסתו מחקלאות. "בית מקצועי" נועד לבעל מקצוע שאינו, דרך כלל, חבר במושב אלא נותן שירותים למושב (כגון רב, מסגר, מורה, אחות), והוא זכאי להתגורר בו כל עוד הוא נותן שירותים למושב. מטרתם של ה"בתים המקצועיים", שנבנו בזמנו על ידי הסוכנות היהודית, היתה השכנת נותני השירותים באופן זמני במושב לטיפול בצרכים החסרים של החקלאים במושב. "בית מקצועי" מוגדר ככזה מכח "תפקידו ההיסטורי של בעליו" (ראה ת.א. (מחוזי י-ם) 7148/05 נחמה אהרונסון נ. מינהל מקרקעי ישראל וכן ת.א. (שלום-אשדוד) 2253/04 הודיה מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ. רוני בשארי (בשן) ). יצויין, כי לאחר שהמושבים התבססו התרוקנו אט אט "הבתים המקצועיים" מתושביהם והסוכנות איפשרה במשך השנים לבני המושב להתגורר באותם בתים כנגד חתימת הסכם שכירות בינם לבין הסוכנות. לאחר שנים איפשרה הסוכנות לדיירים לרכוש את הבתים, כאשר התמורה שולמה למינהל על ידי הרוכשים. בכל מקרה, שימוש ב"בית מקצועי" טעון אישור כל הגורמים, לרבות הסוכנות והמינהל, ואין האגודה רשאית להקצות בתים מסוג זה כרצונה. 4. להבדיל מ"בית מקצועי", "מגרש לבניה" משמעו מגרש שמוצא כליל מתוך ה"משבצת" של האגודה ונחתם לגביו הסכם חכירה ישיר בין המינהל לבין בעל המגרש. במקרה של "מגרש לבניה" הסוכנות היהודית "יוצאת מן התמונה" ואין לה יותר קשר עם רוכש המגרש. לפיכך, עם קבלת "המגרש לבניה" רשאי הרוכש לעשות בו כרצונו, בכפוף להסכם שבינו לבין המינהל. 5. בכל מקרה, בין אם מדובר ב"בית מקצועי" ובוודאי במקרה של "מגרש לבניה", המושב הוא רק "עושה דברם" של הסוכנות היהודית והמינהל, ומעמדו הוא כשל ממליץ לגבי ההקצאה. במקרה של "מגרש לבניה" אין המושב יכול גם להמליץ על הקצאתו במסגרת ההרחבה של המושב. הרקע העובדתי 6. מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים עולה התמונה העובדתית הבאה: התובע רשום כבעליו של מגרש מס' 24 באגודה (להלן - מגרש 24). הוריו של התובע היו חברי המושב ובעלי זכויות בנחלה מס' 25 (להלן - נחלה 25). מפאת חובות כבדים של נחלה 25 כלפי האגודה, נחתם בשנת 1991 הסכם בין המושב לבין כונס הנכסים של נחלה 25, וכן קונים בשם חזן, לפיו נמכרו הזכויות המשקיות בנחלה 25 על ידי משפחת התובע למשפחת חזן (להלן - ההסכם). הואיל והזכויות המשקיות הן אלה המזכות לקבל מגרש בהרחבה, הרי שמשפחת חזן, הקונים, הפכו לזכאים למגרש בהרחבה במקום משפחת התובע. (ראה סעיף 4 להסכם, שצורף לכתב ההגנה ולסיכומי הנתבעת). 7. הואיל וגם לאחר חתימת ההסכם נותרו עדיין חובות לנחלה 25, נחתם ביום 28.1.93 הסכם נוסף, לפיו בוטלה נחלה 25 וחולקה לשלושה מגרשי בניה (להלן - הסכם חלוקת המגרשים) כדלקמן: מגרש בניה מס' 24 - שנרשם על שם התובע; מגרש בניה מס' 25 - שנרשם על שם אמו של התובע; מגרש בניה מס' 26 - שנמכר למשפחת מרכוס והתמורה שהתקבלה הועברה לכיסוי חובות אביו המנוח של התובע. טענות התובע 8. טענתו העיקרית של התובע הינה, כי עם ויתורו של זכויותיו כבעל נחלה הוא הפך לבעל "בית מקצועי", ולכן הוא זכאי למגרש בהרחבה כמו כל חבר אגודה בעל "בית מקצועי", וזאת בהתאם להחלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 10.1.93 (להלן - ההחלטה). לטענתו, על אף שהוא אחד מהזכאים ל"בית מקצועי" - לא הקצתה לו בפועל האגודה זכות למגרש בהרחבה, ומכאן התביעה. טענות המושב 9. לטענת המושב, לאחר מכירת זכויותיו של התובע בנחלה 25 ופיצולה לשלוה מגרשי בניה, אין התובע זכאי להקצאת מגרש בהרחבה בהיותו בעל "מגרש לבניה" ולא בעל "בית מקצועי", ובכל מקרה לא עמד התובע בקריטריונים שנקבעו על ידי המינהל להקצאת "בית מקצועי בהרחבה". הקריטריונים להקצאת מגרש בהרחבה 10. הואיל ובתחילת שנות ה - 90 התעורר צורך לבנות בית מגורים לצאצאיהם של בעלי הנחלות ובעלי הבתים המקצועיים במושב- החל המושב, באישור המינהל ועל פי הקריטריונים שנקבעו על ידי המינהל, לפעול לחלוקת מגרשים בהרחבת המושב. 11. הקריטריונים לחלוקת המגרשים נקבעו תחילה בהחלטה מס' 612 של המינהל, שהוחלפה לאחר מכן בהחלטה מס' 737. 12. בהחלטה מס' 612 קבע המינהל כי המגרשים בהרחבה יוקצו למועמדים אשר הינם צאצאים מעל גיל 18 של בעל נחלה במושב או של בעל "בית מקצועי" במושב. כמו כן נקבע, כי מועמדות להקצאת מגרש תתאפשר רק למי שאינו בעל זכות בנחלה חקלאית או במשק עזר או במגרש מגורים אחר. 13. בהחלטה מס' 737, שהוצאה בסוף שנת 1995, הורחבה הזכות להגשת בקשה למגרש גם לאח או אחות של בעל נחלה או של בעל "בית מקצועי", ובוטלה מגבלת הגיל, דהיינו הותרה הקצאה גם למי שאינו בן 18, באמצעות אפוטרופוס. 14. הואיל ועל פי הוראות המינהל אין אדם רשאי להיות בעל יותר ממגרש או מנחלה אחת, לכן הזכות לקבלת מגרש או נחלה ניתנה אך ורק לצאצא של בעל נחלה או של בעל "בית מקצועי" ולא לבעלי הזכויות האמורות עצמם. ההתקשרות בפועל נעשתה בין הצאצא לבין המינהל, ותפקידו של המושב הצטמצם להמלצה בלבד ולבחינת זכאותו של המועמד ועמידתו בקריטריונים שנקבעו על ידי המינהל. בכל מקרה, הקריטריונים מתייחסים אך רק לבעלי נחלות או לבעלי בתים מקצועיים ולא לבעלי מגרשים לבניה. הכרעה 15. השאלה העיקרית שעומדת בפנינו במקרה דנן הינה, האם לתובע זכות ב"בית מקצועי", הזכאי למגרש בהרחבה כפי שזכו בעלי הבתים המקצועיים במושב על פי ההחלטה, או שמא בידיו זכות ב"מגרש לבניה", שאינו מזכה במגרש בהרחבה. 16. עיון בהסכם למכירת הזכויות בנחלה 25 למשפחת חזן וכן בהסכם חלוקת המגרשים מעלה, כי משמכרו התובע ואמו את זכויותיהם המשקיות בנחלה 25, מכרו ביחד עם זאת את זכותם למגרש בהרחבה. התובע מעולם לא קיבל זכויות של "בית מקצועי" אלא הוא בעלים של "מגרש לבניה" כקבוע באותם הסכמים. ב"הואיל" מס' 7 להסכם נאמר במפורש: "הואיל וברצון המוכרים והמושב לפצל את הנחלה לשלושה מגרשי בניה ולבטל את הנחלה בכפוף להסכמת כל הגורמים..." המגרשים נשוא ההסכם מוגדרים באופן מפורש כ"מגרשי בניה", ובסעיף 12 להסכם נאמר "ברחל בתך הקטנה" כי הזכויות שנמכרו על ידי התובע ואמו לקונים (משפחת חזן) הן זכויות חכירה במגרש לבניה בלבד. גם במכתבו של מר עוזי עמיר, האחראי המחוזי לעסקות חקלאיות במינהל, שצורף כנספח ג' לסיכומי הנתבעת, נאמר כי "הנחלה תפוצל ל - 3 מגרשי בניה והנחלה תבוטל". 17. אין להתעלם גם מעדותו של התובע עצמו בענין זה. כאשר נשאל התובע אם בהסכם שחתם רשום שמדובר "בבית מקצועי" ענה: "לפי מה שקראתי לא רשום שם בית מקצועי" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 18 - 19) כאשר נשאל התובע אם הוא יודע שלפי עמדת הסוכנות לא מדובר ב"בית מקצועי", הודה שכך הדבר בהתאם למסמך שהוצג לו (פרוטוקול עמ' 7 שורות 23 - 24). 18. זאת ועוד, במכתבו של התובע למינהל, נספח ו' לסיכומי הנתבעת, כותב התובע עצמו באופן מפורש בסעיף 1: "רצ"ב העתק תוכנית התב"ע ושעל פיה פוצלה הנחלה שבנדון ל - 3 מגרשי בניה (24, 25, 26). ובסעיף 2 למכתב ממשיך התובע ואומר: "אבקשכם להקצות את 3 מגרשי הבניה כדלקמן..." 19. לאור כל האמור, המסקנה הינה כי לאחר מכירת זכויותיו של התובע בנחלה 25 ופיצולה לשלושה מגרשי בניה - לא היה התובע זכאי להקצאת מגרש בהרחבה, שכן לא היה בעל זכות ל"בית מקצועי" אלא למגרש חניה. מעמדו של התובע כמי שמחזיק במגרש זהה למגרשים בהרחבה וכמי שוויתר ביודעין על זכויותיו השונות באגודה, לא הקנה לו זכות למגרש בהרחבה. 20. משהגעתי למסקנה האמורה, דין התביעה להידחות ומתייתר הצורך לבחון את טענותיו האחרות של התובע, ואת השאלה האם נגרם לתובע נזק כלשהו. למעלה מן הצורך יוער, כי למעשה קיבל התובע מגרש שווה ערך במעמדו ובטיבו למגרש בהרחבה. התובע חתום על הסכם חכירה ישיר מול המינהל, דבר שאינו מתאפשר לבעלי נחלות או בתים מקצועיים, שהינם ברי רשות בלבד. על כן, לא נגרם לתובע נזק, אלא נהפוך הוא - במובן מסויים מעמדו טוב יותר ממעמדם של בעלי הנחלות והבתים המקצועיים הואיל ובידיו הסכם חכירה ישיר עם המינהל. 21. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים, הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות