קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרמת מסך חברת בת: בפניי תביעה ותביעה שכנגד בין התובעת לנתבעות שעניינן תשלום שכר טרחה בגין ייעוץ מקצועי מחד ורשלנות במתן הייעוץ מאידך. הצדדים: 1. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן:"התובעת"), חברת ניר יועצים בע"מ, הינה חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי ייעוץ ובנקאות השקעות בתחום הנדל"ן , ובין היתר במזרח אירופה. נתבעת 1 והתובעת שכנגד, אאורה השקעות בע"מ, הינה חברה הנסחרת בבורסה אשר עיקר פעילותה עד שנת 2005 התמקד בהשקעות בהיי- טק והון סיכון ומשנה זו פעלה גם בתחום הנדל"ן המניב ובפרויקטים לבניה ולמגורים בארץ ובחו"ל (להלן: "נתבעת 1" או "אאורה השקעות"). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד, חברת אאורה אירופה בע"מ, היא חברת בת בבעלות מלאה של הנתבעת 1 ואשר עסקה בפועל ברכישת נדל"ן במזרח אירופה (להלן:"הנתבעת 2" או "אאורה אירופה"), (להלן:"הנתבעות"). רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת: 2. הצדדים התקשרו בהסכם למתן שירותי ייעוץ ביום 24.6.07 (נספח ג' לכתב התביעה, להלן:"ההסכם"). בהתאם לאותו הסכם שכר הטרחה שנקבע עבור שירותי התובעת עמד על סך של 12,000 יורו שערכם במועד הגשת התביעה עמד על סך של כ- 68,720. בפועל, שולם סך של 24,662 ₪. המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת ליתרת התשלום. תמצית טענות התובעת: 3. הצדדים התקשרו בהסכם למתן ייעוץ ביום 24.6.07 (נספח ג' לכתב התביעה). בהתאם להסכם זה נקבע כי עבור השלב הרלוונטי לתביעה זו, יעמוד שכר הטרחה על סך של 12,000 יורו (להלן:"שכר הטרחה"), שערכם ביום הגשת התביעה עמד על סך של 68,720 שקלים שישולמו ב 3 תשלומים כדלקמן: 3,000 יורו עם חתימת ההסכם , 6,000 יורו עם קבלת הטיוטה הראשונה של התוכנית ומודל העסקים (להלן:"המודל הכלכלי"), ו- 3,000 יורו נוספים עם קבלת המסמך הסופי (סעיף 2.1 להסכם). בפועל, שולם סכום של 24,662 שקלים , כך שנותרה יתרה לתשלום בסך של 44,058. לטענת התובעת, היא בצעה את מלוא העבודה ולשביעות רצונם של הנתבעות ולכן אין כל הצדקה שלא לשלם את מלוא שכר הטרחה שנקבע. לטענת התובעת הטענה שלא ספקה את מלוא השירותים או שספקה אותם בחוסר מקצועיות או רשלנות הינה שקרית ומטרתה להמנע מתשלום שכר טרחה שמגיע לתובעת. הראיה לכך היא עצם המשך העבודה של הנתבעות עם התובעת והמנעותם מלטעון כנגד עבודת התובעת בזמן אמת. 4. תשובת התובעת לטענת חוסר היריבות בין התובעת לנתבעת 1 : טוענת התובעת שהתנהגותן של שתי הנתבעות העידה על היותן מקשה אחת. ניתן ללמוד על כך הן ממסמכי הנתבעות כמו החשבונית למעצב הגרפי והן מעדותו של מר קופל שהודה שגם הנתבעות עצמן לא עשו כל אבחנה בפעילות בין אחת לשניה. התביעה שכנגד: 5. לטענת התובעת היא הוגשה אך ורק לצורך מתן משקל נגד לתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות. לטענת התובעת, עצם העמדת סכום התביעה שכנגד על סכום מדויק של 50,000 שקלים מעידה על אמינותה של אותה תביעה. התובעות שכנגד נמנעו מלצרף את המסמך המהותי המעיד על הנזקים שנגרמו להן, דהיינו שכר הטרחה שנדרשו לשלם עבור חוו"ד נוספת מחברת גיזה, זינגר אבן, והעבודה עצמה, למרות שהמצהיר מטעמם הודה על קיום מסמך שכזה , לעומת זאת החשבונית שצורפה מוכיחה כי מדובר בעבודה שונה לחלוטין. לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. תמצית טענות הנתבעות והתובעות שכנגד: 6. חוסר יריבות: נתבעת 1 טוענת, בראש ובראשונה, לחוסר יריבות שכן על ההסכם חתמה אך ורק הנתבעת 2. לטענת נתבעת 1, התובעת ידעה מצוין על קיומה של הנתבעת 1 ואף נסתה להחתים אותה על ההסכם אך בסופו של דבר הוחתמה רק הנתבעת 2 ומכאן שאין כל יריבות בין נתבעת 1 לתובעת. 7. לגופו של ענין טוענות הנתבעות כי לא קבלו את מלוא השירותים אותם היו אמורות לקבל בהתאם להסכם. מטרת הייעוץ הכלכלי והכנת המודל הפיננסי היתה מלכתחילה לצורך הנפקה בבורסה המשנית של לונדון AIM (להלן: "הבורסה"). בסופו של דבר העסקה הסתיימה בהנפקה פרטית ולא הנפקה בבורסה. בשלב זה הופסק הייעוץ שניתן ע"י התובעת, אשר לא ספקה לנתבעות את מלוא השירותים אשר אמורה היתה לספק תמורת שכר הטרחה בסך של 12,000 יורו. בנסיבות אלו קבלה התובעת מעבר לשכר המגיע לה. התביעה שכנגד: 8. לטענת הנתבעות והתובעות שכנגד, נאלצו הנתבעות לשכור שירותים של חברת ייעוץ נוספת לאחר שהתובעת סרבה לאפשר להן להשתמש במסמכים שהכינה עבורן לצורך הנפקה פרטית אלא אם כן תשלמנה להם הנתבעות שכר נוסף גבוה המגיע עד ל- 100,000 יורו, וזאת למרות שהנפקה פרטית הינה הליך פשוט יותר מהנפקה בבורסה. בנסיבות אלו נאלצו הנתבעות לפנות לחברה אחרת לקבלת הייעוץ ושלמו לה סך של 12,000 דולר. כתוצאה מהתנהגות התובעת והנתבעת שכנגד, למעשה לא קבלו הנתבעות כל תמורה עבור 6,000 דולר ששלמו מחד, ונאלצו לשלם מאידך סכום נוסף של 12,000 דולר לחברה אחרת לקבלת הייעוץ. בנסיבות אלו טוענות הנתבעות שיש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד. 9. השאלות שבמחלוקת: א. האם קיימת יריבות בין נתבעת 1 לתובעת ? ב. האם מלאה התובעת את כל חובותיה על פי ההסכם וזכאית היא למלוא שכר הטרחה ג. מי מהצדדים הפר את ההסכם? 10. דיון: א. יריבות- אין מחלוקת שמדובר בשתי חברות שונות, אשר האחת נסחרת בבורסה בת"א והשניה היא חברה זרה שכתובתה בלוקסמבורג. הרמת מסך בין חברות בכלל וחברות השונות במהותן בפרט, נעשית רק כאשר מתמלאים כל התנאים שנקבעו לכך בפסיקה ובחקיקה המתאימה. לענין זה מתאימים הדברים הבאים: "במידה שמתקיימים יחסי קרבה, ולא נשמרת הפרדה של ממש בין כיסי העושר של החברות השונות, כי אז יש מקום להרמת המסך ביניהן, כך שבית המשפט יראה בחברות השונות משום כיס עושר אחד, הכפוף למכלול חובותיהן של כל החברות בקונצרן" [אירית חביב סגל, דיני חברות לאחר חוק החברות החדש, כרך א' עמ' 271 (1999)]. במקרה הנדון, למרות שלכאורה מדובר בשתי חברות השונות במהותן, הרי שלמעשה מדובר בחברות קשורות כאשר האחת היא חברת בת של השניה, המחזיקה בכל מניותיה. במצב דברים זה, הכללים להרמת המסך הינם ליברלים יותר. הנתבעות עצמן לא הפרידו את פעילותן בין החברות בהתנהלותן מול התובעת, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה. להלן מספר דוגמאות: למרות שההסכם נערך לכאורה עם נתבעת 2 אאורה אירופה בלבד, הרי שבפועל המיילים בגינו נשלחו מכתובת הדואר של אאורה השקעות (הנתבעת 1- ראה מוצג ת/1 בו איתי קופל מציין במפורש שהנושא הוא "אאורה השקעות" - הנתבעת 1). כמו כן החשבונית של יועץ הגרפיקה הוצאה ע"ש הנתבעת 1 (נספח ה' לתצהירו של איתי קופל), חשבונית לחברת היעוץ השניה הוצאה על שם הנתבעת 2. להלן דוגמא מעדותו של איתי קופל, המעידה על השיתוף בפעילות בו נהגו הנתבעות עצמן: "ש. החשבונית שולמה? ת. כן . ש. על החשבונית הזו ה/1 ה/2 מופנות לאאורה השקעות ולא לאאורה אירופה. ת. בגלל לחץ הזמנים שהיינו יש הסכם בין השקעות לאירופה פשוט עשינו ככה כדי שיהיה יותר מהר. אני מתקזז מול זה באירופה. ש. מי ששילם את השקעות. ת. במקרה הזה כן. השקעות מתקזזת מול אירופה". (פרוטוקול 21.1.09, עמוד 11, שורות 20-26). ממכלול הראיות עולה כי הנתבעות עבדו כגוף אחד מול התובעת ומעדות המצהירים מטעמן עולה כי נהלו למעשה התחשבנות פנימית בגין עיסוקן המשותף. בנסיבות אלו אני רואה גם את הנתבעת 1 כמי שקשרה עצמה בהסכם על תנאיו. לאור האמור לעיל הטענה בענין חוסר היריבות נדחית. 11. ב. האם מלאה התובעת את חובותיה על פי ההסכם? מלכתחילה, נשכרו שירותיה של התובעת למתן ייעוץ והכנת מודל פיננסי כולל מצגות לצורך ביצוע הנפקה בבורסה המשנית של לונדון. בפועל, גיוס ההון נעשה באמצעות הנפקה פרטית. כאשר שינו הנתבעות את דרך גיוס ההון ועברו מהנפקה בבורסה להנפקה פרטית, דרשה התובעת שכר טרחה גבוה ביותר ואסרה על שימוש במסמכים שהכינה לצורך קידום ההנפקה הפרטית מבלי שישולם לה שכר הטרחה הנוסף שדרשה. אינני רואה פסול בכך שהנתבעות החליטו תוך כדי תהליך הייעוץ בגיוס ההון לשנות כיוון ולוותר על ההנפקה בבורסה ולהחליפה בהנפקה פרטית. אינני רואה גם כל פסול בכך שהתובעת דרשה שכר טרחה שונה לכל אחת מסוגי ההנפקות. המצהיר מטעם התובעת , ניר ברמל איילון, ניסה להסביר את ההבדל בשכר הטרחה. להלן חלק מעדותו: "חקירה חוזרת: ש. נשאלת לגבי הפער בין ההסכם של 12,000 ועוד 12 והפער במכתב של על מאה אלף יורו. תסביר. ת. מרבית העבודה שלנו היא בגיוסים פרטיים. במקרה של אאורה זה יכול להגיע ל-600,000 יורו שירות מלא שלנו. אנו מנהלים הליך של גיוס פרטי מההתחלה ועד הסוף, פה היא מתמצאת ומתבטאת במקסימום היכולת שלנו ואנו עושים את זה טוב. כשאני מבקש מלקוח 2 אחוז, זה עבור שירות מלא, ההפרש הוא בגלל שזה עבודה יותר אנטנסיבית מבחינתי וגם הערך שלי יותר גבוה, ולקוחות מוכנים לשלם על זה, ולקוחות ותיקים ואני לא אפנה אותם לאאורה עם כל הכבוד להם" (פרוטוקול, עמוד 8, שורות 8-16). למרות האמור לעיל אני סבורה כי במקרה הנדון במקום לנסות ולשתף פעולה אחת עם השניה בחרו הצדדים להסתגר כל אחת בעמדתו שלו. לא קבלתי מענה לשאלה מדוע שכר הטרחה בין הנפקה בבורסה להנפקה פרטית צריך להכפיל את עצמו בכפי 10, כמו שגם לא קבלתי הסבר להתנגדותה של התובעת לכך שיעשה כל שימוש בחומר שהכינה עבור הנתבעות לאחר שינוי צורת ההנפקה. המצהיר מטעם התובעת ניסה להסביר כי התנגדותו נבעה משום שלאחר שינוי ההנפקה לא רצה שיסתמכו על המסמכים שהוא הכין לצורך ההנפקה בבורסה, בכדי לקדם את ההנפקה הפרטית. יחד עם זאת זכותה של התובעת לדבוק בהסכם המקורי ולקבוע תעריפים שונים לצורת הנפקה שונה. אני גם מבינה את הנתבעות שלאור השכר הגבוה שנדרש בחרו לפנות לחברה אחרת. בנסיבות אלו, מששינו הנתבעות את צורת ההנפקה ולא הגיעו לעמק השווה עם התובעת לגבי שכר הטרחה המגיע לה, הרי שיש לשלם לה שכר ראוי על העבודה שעשתה עד למועד בו נפרדו דרכי הצדדים. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר עיון בכתבי הטענות אני סבורה כי התובעת זכאית לסך של 10,000 יורו מתוך 12,000 יורו שנקבע בהסכם שבין הצדדים, שכן היא לא השלימה את מלאכתה עד הסוף, לגבי השלב בגינו נקבע השכר של 12,000 יורו. לאור האמור לעיל יש להפחית את הסכום ששולם מסך של 10,000 יורו ועל הנתבעות לשלם לתובעת את ההפרש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. דהיינו: הסכום לו זכאית היתה התובעת לקבל מהנתבעות עומד על סך של 10,000 יורו, מהם יש לקזז סך של 4,363 יורו המייצגים 24,662 ששולמו ביום 7.9.07 לפי השער היציג של היורו באותו מועד. לאור האמור לעיל במועד הגשת התביעה היו הנתבעות חייבות לתובעת סך של 5,637 יורו שערכם בשקלים 32,234 ש"ח, לפי השער היציג ביום הגשת התביעה שעמד על סך של 5.72 ש"ח. התביעה שכנגד: 12. לא מצאתי שהיתה במקרה הנדון רשלנות מקצועית או חוסר מקצועיות , אלא שהנתבעות שינו את דרך ההנפקה ולכן היה צריך לבצע עבודה שונה . התובעת והנתבעת שכנגד איננה אשמה בכך שהנתבעות שינו את דעתן וזכותה לתמחר את ייעוצה לפי עקרונות שקבעה לעצמה כמו שזכותן של הנתבעות לסרב לאותה הצעה . הנתבעות טענו שבמהלך העבודה נדרשו תיקונים ושינויים רבים שהצריכו עבודה רבה ונוספת של הנתבעות עצמן. לא התרשמתי שמדובר בשינויים או תיקונים הנובעים מרשלנות או חוסר מקצועיות של התובעת, אלא מדובר בתהליך שהשינויים והתיקונים הם חלק ממנו. לא מצאתי בחומר הראיות כל טרוניה בגין העבודה בזמן אמת, אלא לאחר הגשת כתב התביעה והדבר אומר דרשני. בנסיבות אלו התביעה שכנגד נדחית. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ודוחה את התביעה שכנגד במלואה. לאור האמור לעיל הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובעת סך של 32,243 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ +מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הרמת מסך