התקף לב בגלל אירוע חריג לאחר מספר ימים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל אירוע חריג בעבודה לאחר מספר ימים: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' ת. ברץ ומר ע. נחום; בל 5823/04) , בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה מיום 27.5.02 כפגיעה בעבודה. להלן עיקר עובדות המקרה: 2. המערער, יליד 1953, עבד במועד הפגיעה כטכנאי מטוסים. ביום 27.5.02 אירע ויכוח חריג וחריף בין המערער לבין הממונה עליו, במהלכו חש המערער בכאבים ברום הבטן ובקדמת החזה, זיעה קרה תשישות וקשיי נשימה, וכן נגרם לו לחץ מנפשי ומצוקה (להלן גם האירוע החריג בעבודה). למחרת הוא עבד כרגיל, וביום 29.5.02 לאחר שחש בכאב חזק באזור החזה, פונה לחדר מיון. הוא שוחרר, ובימים הבאים חש במיחושים בחזה וקשיי נשימה קלים. ביום 2.6.02, פונה המערער לבית החולים לאחר שחש בכאבים חזקים באזור החזה וקשיי נשימה כבדים כמעט עד כדי תחושה של אובדן הכרה. המערער אובחן כסובל מאוטם בשריר הלב. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 15.2.04 מהנימוק כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי בעבודה, ואף אם היה אירוע בעבודה לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם. מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו: 3. לאחר שהצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות באשר לקרות האירוע החריג בעבודה, מינה בית הדין האזורי את פרופ' א. קרן (להלן גם המומחה) כמומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין קרות האוטם. המומחה שלל בחוות דעתו את קיומו של הקשר הסיבתי, ומסר כי השפעת האירוע החריג על הופעת האוטם היתה פחותה בהרבה, אם השפיעה בכלל, מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתוניו האישיים של המערער. המערער היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית והיה חשוף יותר מאשר אדם רגיל בגילו להופעת האוטם: היו לו ערכי כולסטרול גבוהים ידועים במשך תקופה ממושכת והוא היה מעשן. כן ציין המומחה, כי בפנייתו לקופת חולים ביום קרות האירוע החריג, התלונן המערער על כאבים ברום הבטן וקשיי נשימה מזה שבועיים מדי יום, יומיים לאחר מכן בפנייתו לבית חולים לא נמצאו סימנים לאוטם חריף בשריר הלב ובביקורו בקופת חולים באותו יום נרשם כי תלונותיו החלו "מזה חמישה ימים", קרי לפני קרות האירוע החריג. מכאן הסיק המומחה כי מחושיו של המערער שסימלו את תחילת התעוקה הבלתי יציבה החלו לפני האירוע החריג וללא קשר אליו. המומחה נשאל שורה של שאלות הבהרה על חוות דעתו, ובתשובותיו חזר המומחה על מסקנתו, ומסר כי מדובר ב"אוטם חריף של שריר הלב שהתרחש ללא קשר זמני או סיבתי לאירוע חריג בעבודתו של התובע". 4. בית הדין האזורי דחה את בקשות המערער למינוי מומחה רפואי אחר או להצגת שאלות הבהרה נוספות. בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה ודחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. 5. המערער סיכם את טענותיו בכתב, וטענותיה של ב"כ המוסד לביטוח לאומי נשמעו בדיון קדם הערעור שנערך ביום 17.12.08. עיקר טענות הצדדים בערעור: 6. המערער טוען בפנינו את הטענות הבאות: א. גם במקרה בו האירוע החריג בעבודה הביא להחשת קרות האוטם שהיה צפוי להתרחש ממילא, יש להכיר בו כפגיעה בעבודה ("אוטם מאיים"). למקרא חוות הדעת של המומחה לא ניתן לדעת מה התרומה של האירוע החריג להתפתחות האוטם במועד בו אירע. כמו כן חוות הדעת אינה עונה על שאלת השפעת האירוע החריג על היקפו של האוטם בשריר הלב. ב. המומחה לא התייחס לשאלת עיתוי האוטם. השתלשלות האירועים המפורטת בחוות הדעת רק מחזקת את ההנחה כי אלמלא האירוע החריג לא היה מסתיים אירוע התעוקה באוטם בשריר הלב ובוודאי שלא בהיקף כה חמור. ג. חוות דעתו של המומחה אינה מנומקת ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם המערער. 7. המשיב, מנגד, טוען כי חוות דעתו של המומחה מפורטת וברורה תוך התייחסות לנתוניו האישיים של המערער שלדעתו גרמו לקרות האוטם. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. 9. בית דין זה כבר פסק, כי חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו דב"ע נו 244-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, , 26.2.1997, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, , 6.6.2005). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראו דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, , 2.11.1999, וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377 (1999)). 10. בתיק שבפנינו, המומחה כתב חוות דעת מנומקת ומפורטת, בה השיב בבהירות על השאלות שהופנו אליו ושלל את קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין האירוע החריג לבין האוטם. המומחה סקר בחוות דעתו את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, והדגיש כי מחושיו של המערער שסימלו את תחילת התעוקה הבלתי יציבה החלו לפני האירוע החריג וללא קשר אליו. המומחה הסיק כי התהליך של התעוקה הבלתי יציב הסתיים בסופו של דבר באוטם אשר אינו קשור לאירוע החריג. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הבהיר המומחה את נתוניו הרפואיים של המערער, אשר לדעתו הם היו הגורם לקרות האוטם. לדבריו, מאז שנת 1989 ערכי הכולסטרול של המערער היו מוגברים ונחשבים לפתולוגיים, ותוצאות בדיקותיו לא השתנו בצורה משמעותית מאז. ערכי כולסטרול כאלה מגבירים את הסיכון להתפתחות טרשת כלילית ואירוע כלילי חריף. למקרא חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ניתן מענה גם לשאלת עיתוי קרות האוטם. המומחה מציין כי מועד תחילת האוטם היה ביום 2.6.02, כאשר המערער סבל מ"תעוקה טריה" שהחלה לפני האירוע החריג והוא סבל ממנה גם ביום האירוע החריג. לכן, הסיק המומחה כי לא מתקיים אף "קשר זמני" בין האירוע החריג לבין קרות האוטם. אשר על כן, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. 11. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבאירוע חריג