קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פיצוי לחברה בתוכנית ההתנתקות: 1. לפנינו ערעור, שהוגש ביום 13.01.09, על החלטת המשיבה לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה - 2005 (להלן - החוק), שניתנה ביום 31.08.06 (להלן - ההחלטה) וכן על החלטות נוספות ומשלימות מיום 28.11.07 ומיום 24.09.08. הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים 2. המערערת הינה חברה שעיסוקה ייצור ושיווק רהיטים, כשבעל המניות ומנהלה הוא מר יוסף כהן (להלן - כהן). המערערת הוקמה בשנת 1998, ובשנת 2000 החלה את פעילותה היצרנית באזור התעשיה ארז, שטח מפונה. חלק מהשטח שעליו פעלה המערערת נחכר על ידה מהממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במינהלת התיאום והקישור באזור חבל עזה (מגרש מס' 115) וחלק אחר (מגרשים 119, 67, 68) נחכרו על ידי כהן, אשר התיר למערערת לעשות בהם שימוש עד לפינוי. בחלק ניכר מהזמן בו פעלה המערערת בשטח המפונה ספגה התקפות ופיגועי פח"ע, כאשר לטענתה, עיקר ההתקפות היו בשנים 2001-2002, ולכן שנת 2003 היתה השנה היחידה שבה פעלה המערערת בצורה רציפה וללא הפרעות, וזוהי השנה המשקפת את שוויה האמיתי. יצויין, כי בעקבות תכנית ההתנתקות בחרה המערערת להעתיק את המפעל לשדרות, אך גם שם נאלצה להתמודד עם המצב הבטחוני הקשה. לטענת המערערת, הפיצוי שקיבלה בעקבות הפינוי אינו מאפשר לה להשתקם, לכסות את כל חובותיה, ולשאת בעלויות הגבוהות של העתקת המפעל פעם נוספת משדרות למקום נוח יותר. המערערת הגישה את תביעתה למשיבה לקבלת פיצוי במסלול הפיננסי ביום 22.06.05 וההחלטה נשוא הערעור שלפנינו ניתנה, כאמור, ביום 31.08.06. יצויין, כי במקביל הוגשה למשיבה תביעה נפרדת לפיצוי על ידי כהן, והדיון בשתי התביעות אוחד. כהן בחר למצות את ההליכים בפני הועדה המיוחדת ולכן הערעור שלפנינו, שהוגש כאמור רק ביום 13.01.09, למעלה משנתיים וחצי לאחר ההחלטה מיום 31.08.06, הוגש על ידי המערערת בלבד. עוד יצויין, כי הועלתה טענת סף על ידי המשיבה, אליה נתייחס להלן, לפיה דין הערעור להידחות על הסף בשל השיהוי הרב שבהגשתו. בהקשר זה יש להפנות להחלטה של כב' השופטת ענת זינגר, שניתנה ביום 17.10.06 (בש"א 7413/06), לפיה תינתן אורכה למערערת להגשת הערעור מטעמה בתוך 30 ימים ממתן ההחלטה של הועדה המיוחדת. 5. בהחלטה נשוא הערעור קבעה המשיבה, בין היתר, כי המערערת הגישה "הצגה מחדש" (RESTATEMENT) לדו"חותיה הכספיים לשנים 2001-2002, לאחר היום הקובע, במסגרת דו"ח שהוגש לשנת 2003 (להלן - "ההצגה מחדש"). המשיבה דחתה את בקשת המערערת להסתמך על "ההצגה מחדש" וקבעה כי יש לערוך את חישוב הפיצוי על פי הדו"חות המקוריים. בהתאם לכך, קבעה המשיבה את הפיצוי לפי השווי הפיננסי לשנים 2000-2003 בסכום של 4,873,509 ₪. כמו כן, קבעה המשיבה כי כהן לא יהא זכאי לפיצוי נפרד בגין זכויות במקרקעין בשטח המפונה וכי הסכום האמור מהווה גם פיצוי בשל זכויותיו של כהן במגרשים שעליהם פעלה המערערת. עם זאת, המליצה המשיבה בהחלטתה האמורה בפני הועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי, לפי סעיף 68(ב) לחוק בשל המגרש שנחכר על ידי המערערת ובשל מחצית הזכויות של כהן. הועדה המיוחדת בהחלטתה מיום 16.10.06 קיבלה את המלצותיה של המשיבה לענין המגרש של המערערת (מס' 115) ודחתה את ההמלצות לענין מגרש מס' 119 של כהן עצמו. 6. ביום 14.10.07 הגישה המערערת למשיבה בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וזאת לאחר שהצטיידה בחוות דעת כלכלית של מר פיני שמואלי ניסן, מחברת B.D.O., שצורפה כנספח י"ד לכתב הערעור, המראה מה היה שוויה של החברה בזמנים הרלבנטיים לפינוי (להלן - חוות הדעת). ביום 28.11.078 נדחתה בקשת המערערת לעיון מחדש בטענה כי היה על המערערת להעלות את טענותיה במסגרת ערעור על פי חוק, במועדים הקבועים בחוק. 7. ביום 14.08.08 פנתה המערערת לועדה המיוחדת בבקשה לאישור תשלום מיוחד לפי סעיף 137 לחוק. הועדה המיוחדת הותירה את הבקשה כענין תלוי ועומד עד למיצוי זכות הערעור של המערערת בפני בית משפט זה. 8. ביום 05.06.08 פנתה המערערת למשיבה בבקשה לאישור מענק השקעה לעסק ממשיך לפי סעיף 70 לחוק. בהחלטתה מיום 24.09.08 קיבלה המשיבה את הבקשה במובן זה שהכירה למערערת בסכום של 95,721 ₪ אך זאת בכפוף לניכוי המס המיוחד לפי סעיף 70(ב) לחוק (להלן - המענק). 9. הערעור שלפנינו הוגש, כאמור, ביום 13.01.09. במקביל, באותו יום, הוגשה על ידי המערערת בקשה דחופה לקביעת מועד לדיון בערעור (בש"א 1306/09), בטענה כי מצבה של המערערת, אשר כאמור העתיקה את מפעלה מן האזור המפונה לעיר שדרות, הולך ונהיה קשה מיום ליום לנוכח המצב הבטחוני הקשה הקיים בעיר זו. בדיון המקדמי בערעור שהתקיים בפני ביום 30.03.09 הועלו על ידי המשיבה טענות מקדמיות שונות ובין היתר, כי יש למחוק את חוות הדעת (נספחים י"ד ו - י"ז לכתב הערעור). בהחלטה מיום 18.05.09 התקבלה עמדת המשיבה לענין חוות הדעת והן נמחקו. מאידך, נקבע כי לגבי יתר הטענות המקדמיות (סילוק על הסף של הערעור עקב שיהוי בהגשתו וסילוק על הסף של החלק שעניינו המענק מחמת חוסר סמכות עניינית), רשאים הצדדים להתייחס לטענות אלה בסיכומיהם, והן יידונו במסגרת ההכרעה בערעור לגופו. המסגרת הנורמטיבית לענין המסלול הפיננסי 10. פיצוי לפי השווי הפיננסי מחושב לפי הוראות חלק ב' לתוספת השלישית לחוק (להלן - התוספת), שבו נקבעה נוסחה מפורשת והוראות כיצד יחושב הפיצוי לפי מסלול זה. 11. נוסחת הפיצוי נקבעה בסעיף 9 לתוספת: "שווי העסק = הרווח התפעולי הממוצע X 0.7 X המכפיל של העסק". 12. "הרווח התפעולי הממוצע" הוא ממוצע הרווח התפעולי השנתי שנקבע לפי סעיף 11 לתוספת "בתקופה הקובעת", כהגדרתה בסעיף 62 לחוק. 13. "התקופה הקובעת" מוגדרת בסעיף 62 לחוק כארבע שנים רצופות מבין 1998 עד 2003 לפי בחירת הזכאי, ואולם לגבי עסק שנרשם לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן - חוק מע"מ) בשנת 1998 - ארבע שנים רצופות מבין השנים 1999 ועד 2003, לגבי עסק שנרשם לפי חוק מע"מ בשנת 1999 - השנים 2000 עד 2003, ואילו לגבי עסק שנרשם במהלך אחת מן השנים 2000 עד 2002 - השנים הרצופות שאחרי אותה שנה, עד 2003. 14. לפי סעיף 11(א)(1) לתוספת, הרווח התפעולי ייקבע בהתאם לדו"ח כספי נומינלי שהוגש לפקיד השומה לפני היום הקובע לגבי אותה שנה. לפי סעיף 11(א)(2) לתוספת, אם לא הוגש לפני היום הקובע דו"ח לשנת 2003, רשאי התובע לצרף לתביעתו דו"ח כאמור כשהוא מבוקר על ידי רואה חשבון, והדו"ח ייבחן על ידי רואה חשבון מטעם המינהלה אשר ימליץ בפני ועדת הזכאות אם לקבלו לצורך קביעת השווי הפיננסי, לדחותו או לערוך בו שינויים. סעיף 11(ב) לתוספת קובע הוראות מפורטות בדבר אופן חישוב הפיצוי. המסגרת הנורמטיבית לענין מענק השקעה לעסק ממשיך 15. סעיף 70(א) ו-(ב) לחוק קובע: (א) עסק שקיבל פיצוי לפי סימן זה והעתיק את הפעילות שהתנהלה בשטח המפונה למקום שאינו בשטח האמור בסעיף 3, ואינו במדינת חוץ, זכאי למענק בסכום השווה ל- 10 אחוזים מן הסכומים שהשקיע בהעתקת הפעילות ובעסק החדש עד תום 12 חודשים מיום הפינוי, ובלבד שסכום המענק לפי סעיף קטן זה לא יעלה על 10 אחוזים מן הפיצוי שקיבל ; ואולם, אם השקיע העסק כאמור יותר מ- 60 אחוזים מהפיצוי שקיבל, יהיה זכאי למענק בסכום השווה ל- 10 אחוזים מן הפיצוי שקיבל. (ב) עסק שאינו עסק של חקלאות והוא מפעל תעשייתי, שקיבל או זכאי לקבל מענק לפי סעיף קטן (א) והעתיק את פעילותו לאזור פיתוח א' כמשמעותו לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט - 1959, בנגב או בגליל, זכאי גם למענק בשיעור של 32 אחוזים מן הסכומים שהשקיע במפעל החדש מעבר לסכומי הפיצוי והמענק לפי סעיף קטן (א) שקיבל ; המענק יינתן מתקציב שייועד לכך על פי כללים שקבע שר המסחר התעשייה והתעסוקה, בהסכמת שר האוצר". עמדת המערערת 16. לטענת המערערת, כמפורט בסעיפים 31-178 לכתב הערעור, קיימות מספר דרכים חלופיות לחשב את שוויה הפיננסי של החברה, והן כדלקמן, בסדר יורד: (א) השווי הפיננסי כפי שנקבע בחוות הדעת; (ב) הדו"חות הכספיים לשנת 2003 בלבד, כשנה מייצגת; (ג) הדו"חות הכספיים לשנים 2001-2003, לאחר הכרה ב"הצגה מחדש". כבר עתה ייאמר, כי לאור ההחלטה מיום 18.05.09 לפיה יש למחוק את חוות הדעת, עלינו לבחון את טענות המערערת לגבי הדרכים (ב) ו - (ג) בלבד. 17. המערערת טוענת כי המשיבה בהחלטתה להתחשב בשנים 2001-2002 לפני "ההצגה מחדש", יצרה אבסורד הזועק על פניו, ומהווה פגיעה של ממש במערערת. לטענתה, מדובר בתוצאה בלתי צודקת ומעוותת, לפיה חברה שבשנת 2003 צברה רווחים של כ- 3.5 מיליון ₪ ואשר ברשותה, לשיטת המשיבה עצמה, מלאי, ציוד ומבנים בשווי של 2.5-3 מיליון $, פוצתה בסכום כולל של כ- 6 מיליון ₪ בלבד. לטענת המערערת, הדרך שבה הלכה המשיבה, אשר יצרה "שעטנז" בין שדות כלכליים שונים, בין מושגים שונים מתחום החשבונאות, ובין סמכויות שונות, הביאה ל"ייצור כלאיים" שלא יכול להיות לו כל קיום: התייחסות לדו"חות הכספיים לשנים 2001-2002 טרם "ההצגה מחדש", ובכך ניתן פיצוי שאינו הולם את מטרות החוק. 18. טענה נוספת בפי המערערת, בסעיפים 179-180 להודעת הערעור, כי המשיבה קבעה לה מקדם מינוף נמוך מדי, ויש לקבוע מקדם גבוה יותר. לטענתה, שגתה המשיבה בכך שלא התחשבה בחישוב מקדם המינוף בחוב לרשויות המס, שנוצר בעקבות ביקורת ספרים שנערכה על ידי מס הכנסה, ובא לידי ביטוי לאחר מכן בהצגה מחדש בדו"חות הכספיים לשנים 2001-2002. הואיל ומלכתחילה טענות המערערת בענין זה נטענו באופן כללי ובלתי מפורט דיו, וגם בסיכומי התשובה של המערערת (בסעיפים 107-108) אין פירוט מספק - נראה שלא יהא זה ראוי לדון בנושא במסגרת הערעור, ויש להחזירו לבחינה נוספת לועדת הזכאות. 19. בסעיפים 181-186 לכתב הערעור העלתה המערערת טענות לפיהן שגתה המשיבה בכך שהפיצוי שפסקה לא כלל הפרשי הצמדה. בסעיף 5 לסיכומיה של המערערת נאמר, כי היא מוותרת על טענותיה בענין זה, וזאת בהתאם לעמדת המשיבה עצמה בהחלטתה מיום 07.01.09, שצורפה כנספח ג' לתגובת המערערת לטענות הסף מטעם המשיבה, המבוססת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 08.12.08 בע.א. 2251/08 בענין מייזלר (להלן - פסק דין מייזלר). 20. לענין המענק לפי סעיף 70 לחוק, העלתה המערערת, בסעיפים 201-206 לכתב הערעור, שתי טענות: (א) שגתה המשיבה בכך שלא העניקה לחברה את מלוא המענק (10% מסכום ההשקעה בהעתקות הפעילות ובעסק החדש) לפי סעיף 70(א) לחוק. (ב) שגתה המשיבה בכך שמנעה מהחברה קבלת מענק נוסף לפי סעיף 70(ב) לחוק. יצויין, כי בסעיף 5 לסיכומי המערערת נאמר, כי היא מוותרת על טענותיה ביחס לסעיף 70(ב) לחוק, אך טענותיה לענין סעיף 70(א) לחוק נותרו בעינן. בתגובתה לכתב הערעור העלתה המשיבה טענה כי לא מתקיימים לגבי המערערת התנאים שפורטו בסעיף 70(א) לחוק. מאידך, הודיעה המשיבה בסיכומיה, כי בכפוף להסתייגויות המפורטות בסעיף 100 לסיכומים, מסכימה המשיבה לבחון פעם נוספת נתונים המתייחסים לשאלה האם ובאיזה היקף יש להכיר בשכר עבודה ששילמה המערערת לצורך קביעת המענק לפי סעיף 70(א) לחוק. על כן, על אף טענות המערערת בסעיפים 113-119 לסיכומי התשובה מטעמה, במסגרת הערעור שלפנינו לא תידון כלל שאלת המענק לפי סעיף 70(א), והנושא יוחזר לועדת הזכאות. עמדת המשיבה 21. כפי שפורט בסעיפים 8-37 לתגובת המשיבה לערעור, וכן בתשובתה מיום 13.05.09 לתגובת המערערת ובסעיפים 8-41 לסיכומי המשיבה - יש לסלק על הסף את הערעור, שהוגש כשנתיים וחצי לאחר שניתנה החלטת ועדת הזכאות וגם לנוכח מחדליה הרבים של המערערת. עוד נטען בהקשר זה, כי דין הערעור להימחק גם מחמת השתק ומניעות. לטענת המשיבה הועדה נתנה לגבי המערערת מספר החלטות וקיימה שני שימועים. לאחר השימוע האחרון, ביום 28.06.06, הוזמנה המערערת פעמים מספר להשלים טיעונים בכתב, אך המערערת התעלמה מאפשרות זו. המשיבה טוענת, כי לא ייתכן כי בזמן אמת יינתנו למערערת מלוא ההזדמנויות להתייחס לענין והיא לא תנצלן, ומאידך זמן רב מאוחר יותר "תיזכר" להגיש ערעור. 22. לגופו של הערעור טוענת המשיבה, כי יש לדחות את טענות המערערת ביחס לשיטות החישוב "האלטרנטיביות" המוצעות על ידה הואיל ובחוק נקבעה נוסחה ברורה המורה כיצד לחשב את הפיצוי, והשיטות שמציעה המערערת מנותקות מן החוק והוראותיו. דיון והכרעה 23. השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה הינה, האם יש מקום לסלק את הערעור על הסף, בהסתמך על הטענות המקדמיות שפורטו בהרחבה על ידי המשיבה וכן בתשובת המערערת לסיכומי המשיבה (סעיפים 7-67). 24. היה וטענות הסף של המשיבה יידחו והערעור יידון לגופו של ענין - יהא עלינו להכריע בשאלה המרכזית: האם יש לקבל את שיטות החישוב האלטרנטיביות של המערערת לענין קביעת הפיצוי לפי השווי הפיננסי, או שמא לא נפל פגם בהחלטת המשיבה בענין זה. טענות הסף 25. על אף שמקובלת עלי עמדת המשיבה, הנשענת על הכללים המשפטיים בענין מועדים להגשת ערעור לפי החוק ופסיקת בית המשפט לפיה לנוכח סוג ההליכים ומהותם בענייננו אין ככלל מקום לפרש באופן "גמיש" ולטובת מגישי הערעורים את ההוראות הקוצבות זמן להגשת הערעור - ראיתי לקבל בענין זה את עמדת המערערת, וזאת לפנים משורת הדין. הואיל ובמקרה דנן העניקה כב' השופטת זינגר, בהחלטתה מיום 17.10.06, אורכה למערערת להגשת הערעור, מוכנה אני להניח לטובת המערערת לפנים משורת הדין, כי קיים ספק ממתי יש לספור את שלושים ימי האורכה (שכן ההליך החדש שהוגש על ידי המערערת ביום 14.08.08 לועדה המיוחדת נותר למעשה תלוי ועומד עד למיצוי זכות הערעור של המערערת בפני בית משפט זה). 26. על כן ראיתי, בנסיבות הענין ולפנים משורת הדין, לדחות את טענות הסף של המשיבה ולהכריע בערעור לגופו. בחינת החלופות לחישוב הפיצוי 27. כפי שנאמר בסעיף 16 לעיל, לאור החלטתי מיום 18.05.09 לפיה נמחקו חוות הדעת (נספחים י"ד וי"ז לכתב הערעור), עלינו לבחון את טענות המערערת אך ורק לגבי החלופות לפיהן תיבחן רווחיות העסק בשנת 2003 בלבד כשנה מייצגת, ולחילופין, תוך התחשבות "בהצגה מחדש" של הדו"חות לשנים 2001-2002. 28. בהקשר לחוות הדעת עצמה יצויין, כי מקובלת עלי עמדת המערערת, המפורטת בסעיפים 70-72 לסיכומי התשובה מטעמה לפיה היתה המערערת רשאית להגיש את חוות הדעת למשיבה בשלב הדיון בתביעה כמו כל ראיה אחרת, כאמור בסעיף 12(ד) לחוק, והגשתה לא הותרה בשלב הערעור מפאת היותה ראיה חדשה, שאין מקום להגישה בשלב הערעור. עם זאת מובהר, כי אין החוק מתיר חישוב פיצוי לפי שיטה אותה יבחר לעצמו בעל העסק, תוך הסתמכות על מומחים מטעמו, אלא קובע נוסחה ברורה לחישוב הפיצוי בהתאם להוראות חלק ב' לתוספת השלישית לחוק. על כן, עלינו לבחון האם החישוב של המשיבה, כפי שקיבל ביטוי בהחלטתה נשוא הערעור, נעשה בהתאם לחוק, והשאלה כיצד היתה המשיבה מתייחסת לאמור בחוות הדעת גם אם היתה מוגשת במועד, הפכה לתיאורטית בלבד. בחינת רווחיות העסק בשנת 2003 בלבד 29. לטענת המערערת (בסעיפים 57-68 לכתב הערעור), הרווחיות שעולה מן הדו"חות הכספיים לשנת 2003 היא המצב הנורמלי של העסק, וה"חריגה" מן הרווחים הגבוהים בשנים 2000-2002 היא המצב הבלתי נורמלי שנוצר עקב הטרור הקשה בשנים אלה, אשר היתה לו השפעה ישירה על עסקי המערערת. לטענתה, מעצם העובדה שבאזור המפונה היו פיגועים אין ללמוד כי החוק הביא זאת בחשבון במסגרת נוסחת החישוב שקבע. המערערת טוענת, כי מיעוטם של העסקים נפגעו באופן ישיר ואיתרע מזלה של המערערת והיא היתה אחד מן העסקים הללו, שנפגעו יותר מפעם אחת. לפיכך, מיקומו של המפעל באזור המפונה אינו יכול לשמש תירוץ על מנת להימנע מניטרול ההשפעות החיצוניות, לאור הפיגועים, על שוויה של המערערת משום שאלה קרו בתקופה מסויימת ואין להן קשר לעסק עצמו או למיקומו. עוד טוענת המערערת, כי לו היתה מדינת ישראל מוכרת את נכסיה בהתבסס על ההנחות הכלכליות שהיתוותה המשיבה לצורך פיצוי המערערת - משול היה הדבר למכירתם חינם אין כסף. 30. לטענת המשיבה, כאשר חוקק החוק בשנת 2005 המצב הבטחוני ששרר באזור המפונה בשנים 2000-2003 היה ידוע זה מכבר, והדבר נלקח בחשבון בעת קביעת ההוראות לענין "התקופה הקובעת" כהגדרתה בסעיף 62 לחוק. 31. נראה שיש לקבל בהקשר זה את עמדת המשיבה. תכלית החוק, כפי שפורטה בסעיף 1 לחוק, הינה קביעת פיצוי הוגן וראוי בנסיבותיו המיוחדות של הענין. במסגרת קביעת פיצוי כאמור, יש חשיבות רבה לעקרון השיוויון ולהחלה אחידה של הכללים שנקבעו בחוק לענין חישוב הפיצוי. זו הסיבה שהמחוקק קבע הוראות מפורטות לגבי אופן חישוב הפיצוי, ועל הזכאי לעמוד בכל התנאים שנקבעו על מנת לזכות בפיצוי מועדת הזכאות, מבלי להזדקק לפניה לועדה המיוחדת, לפי סעיף 137 לחוק, המיועד למצבים המיוחדים שבהם לא מתמלא תנאי מן התנאים שבחוק, ובכל זאת נדרשת בחינה אם אין מקום, בנסיבות המיוחדות של המקרה הספציפי, להעניק תשלום מיוחד לפנים משורת הדין. 32. עיון בהוראות חלק ב' לתוספת ביחד עם הגדרת "התקופה הקובעת" בסעיף 62 לחוק מעלה, כי אין החוק מאפשר בחינת הרווח של העסק בשנה אחת בלבד, לפי בחירתו, אלא קובע ממוצע של ארבע שנים כמפורט בהגדרת "התקופה הקובעת". הוראה זו נקבעה על ידי המחוקק, לאחר ששקל את כל השיקולים הרלבנטיים, ולכן דין טענותיה של המערערת בענין חלופה זו להידחות. 33. כפי שנאמר בסעיף 64 לסיכומי המשיבה, אם המערערת סבורה כי מתקיימים דווקא בה, מכל העסקים באזור המפונה, נסיבות מיוחדות במינן - אזי הדרך היא פניה לועדה המיוחדת לפי סעיף 137 לחוק. התחשבות ב"הצגה מחדש" של הדו"חות לשנים 2001-2002 34. כמפורט בסעיפים 69-178 לכתב הערעור, טוענת המערערת כי דו"חותיה לשנים 2000-2002 הוגשו לרשויות המס לפני היום הקובע, ואילו הדו"ח לשנת 2003 הוגש לאחר היום הקובע. לטענתה, לאחר ביקורת של רשויות המס שנערכה לפני היום הקובע, נדרשה המערערת להגדיל את רישום הרווח בדו"חות הכספיים לשנים 2001-2002, בסכום של כ- 2 מיליון ₪ לכל שנת מס, וזאת כתוצאה ממיון בין הקרן ההונית שהוקמה ובין הקטנת הוצאות הקניה. בשל סיבה זו נערכה "ההצגה מחדש". 35. המערערת טוענת, כי "ההצגה מחדש" אין משמעה "משחק" עם הנתונים הכספיים, אלא מדובר בשיקוף נכון של הנתונים בדו"חות הכספיים לשנים האמורות, ולאחר "ההצגה מחדש" ותשלום המס בהתאם - אלה הדו"חות הכספיים לשנים 2001-2002 ואין בלתם. על כן, לטענת המערערת, אין מנוס מלהתייחס לדו"חות לאחר ההצגה מחדש מחד, ומאידך - אין אפשרות להתייחס לדו"חות טרם "ההצגה מחדש" מאחר ואלה אינם קיימים עוד. 36. לטענת המשיבה, החוק אינו מאפשר לקבל דו"ח שהוגש לאחר היום הקובע. הואיל ו"ההצגה מחדש" נעשתה במסגרת הדו"ח לשנת 2003, שהוגש לאחר היום הקובע, ואשר בו תיקנה המערערת רטרואקטיבית את הדו"חות המקוריים לשנים 2001-2002, אין "ההצגה מחדש" קבילה על פי החוק. 37. עוד נטען, כי דרישת פקיד השומה לתיקונים שבוצעו במסגרת "ההצגה מחדש" אינה רלבנטית, הואיל והדרישה באה לצורך החבות במס לפי דיני מס הכנסה, המחושבת לפי "דו"ח התאמה למס", ואין קשר בינו לבין הדו"ח הכספי החשבונאי, המתנהל לפי כללי החשבונאות המקובלים. לטענת המשיבה, העובדה כי מס הכנסה חייב את המערערת לשלם מס מסויים אינה משליכה בהכרח על אופן רישום פעילותה הכספית של המערערת לפי כללי החשבונאות המקובלים, ואינה מובילה בהכרח למסקנה כי בשל רכיב מסויים, אשר שמוסה על ידי מס הכנסה מגיע גם בהכרח פיצוי על פי החוק. 38. על מנת להכריע בסוגיה זו, עלינו לבחון תחילה את החלטת המשיבה בענין "ההצגה מחדש", נשוא הערעור שלפנינו. עיון בסעיפים 7-64 להחלטת המשיבה מעלה כי בשנים 2001 ו- 2002 קיבלה המערערת פיצוי משמעותי ביותר ממס רכוש. בחוות הדעת של שמאי מס רכוש, מר וסאל, (להלן - וסאל) חולק הפיצוי לפי מבנה, רכוש ומלאי. המשיבה הניחה כי וסאל הסתמך על ספרי החשבונות של החברה שנערכו בזמן אמת, ומצאה כי החברה רשמה את הפיצוי לפי ממצאי וסאל בדו"חותיה החשבונאיים שנערכו בזמן אמת. פקיד השומה אשקלון, שראה הכנסות בהיקף משמעותי ביותר ממס רכוש, כולל קרן הון שלמעשה לא שימשה לשיחזור ציוד ומלאי הואיל וכהן משך חלק ממנה כהלוואת בעלים, סבר כי יש מקום למסות קרן זו, ואף הגיע להסכם עם החברה בנושא זה. פקיד השומה לא ביקר את נכונות הדו"חות החשבונאיים ולא ביקר את ממצאיו העובדתיים של וסאל ביחס לנזקים שנגרמו למפעל החברה. בנסיבות אלה, קבעה המשיבה כי לא הורם הנטל הנדרש לבצע תיקונים לפי כללי חשבונאות מקובלים לדו"חות שנערכו לפני היום הקובע. המשיבה סברה כי מאחר ובתיק זה הושקעו מאמצים רבים ביותר בבירור העובדות, לרבות זימונו של סגן מנהל רשות המס מר שוקי ויטה לדיון בפני הועדה, אין ליתן אמון בטיעוני החברה השונים במישור העובדתי. המשיבה קבעה, כי הסתירות וההתחמקויות של החברה יצרו קושי להאמין לטיעוניה, והדבר רק מחזק את הנחיית המחוקק שלא לקבל דו"חות כספיים שנערכו לאחר היום הקובע. 39. בסעיף 62 להחלטתה קבעה המשיבה, כי החוק מורה להתבסס בחישוב הפיצוי לפי השווי הפיננסי, על דו"חות חשבונאיים שנערכים לפי כללי חשבונאות מקובלים ואין כל קשר בין דו"חות אלה לדו"חות התאמה למס. לטענתה, פיצוי ממס רכוש וקיומה של קרן הון כתוצאה מכך אינם חלק ממהלך העסקים הרגיל של העסק, ואין זה נכון לייחס פיצוי זה לפעילות פירותית, אם לא נעשה כך בזמן אמת. עם זאת, העירה המשיבה: "אין באמור כדי לחוות דעה ביחס לסמכות הועדה המיוחדת לעסוק בנושא זה, ככל שתרצה, אולם הדעת נותנת כי ממצאינו יהיו בפניה בדיון כזה". 40. נושא ההתייחסות לדו"חות הכספיים, דהיינו לשאלה האם עליהם להיות ערוכים לפי כללי החשבונאות המקובלים והיחס בינם לבין דו"חות ההתאמה למס, נדון על ידי בפסק דין שניתן ביום 08.09.09 בוע 125/08 בענין יורולנד בע"מ, , ואין צורך לחזור על כך כאן. במקרה דנן אמרה המשיבה את דברה בהחלטה נשוא הערעור לענין ההבחנה בין הדו"חות הכספיים לבין הדיווחים לצרכי מס, ואיני רואה פגם במסקנתה. 41. על כן אני קובעת, כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה עת קבעה כי יש להתייחס לדו"חות הכספיים של המערערת לשנים 2001-2002 לפני "ההצגה מחדש", ולקבוע את הפיצוי בהתאם. 42. משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם "ההצגה מחדש" נערכה לפי כללי החשבונאות המקובלים, ואין גם מקום לטענת המערערת כאמור בסעיף 98 לסיכומי התשובה מטעמה, לפיה אם "ההצגה מחדש" בדו"חות הכספיים לא תבוא לידי ביטוי בפיצוי המגיע למערערת, הרי ש"הצד השני של המטבע" הוא כי הקביעה של מס הכנסה שגויה בעליל, ומכאן למצער כי יש להשיב את סכום המס הנוסף ששילמה המערערת תוך פיצויה על נזקיה. משקבעתי כי אין קשר לענין החוק בין הדו"חות הכספיים לבין דו"חות ההתאמה למס, הרי שלא מדובר בשני צדדים של אותו "מטבע" ולכן אין למסקנת המערערת על מה לסמוך. סוף דבר 43. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: (א) לענין הדרכים החלופיות לחישוב הפיצוי שהוצעו על ידי המערערת - דין הערעור להידחות. אני קובעת כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה כאשר ערכה את חישוב הפיצוי בהסתמך על הדו"חות הכספיים לשנים 2001-2002 כפי שהיו במקור, לפני "ההצגה מחדש" שנעשתה לאחר היום הקובע במסגרת הדו"ח לשנת 2003. (ב) לענין מקדם המינוף - הנושא יוחזר למשיבה לצורך בחינה נוספת אם אין מקום להתחשב בקביעת מקדם המינוף בחובות הנוספים למס הכנסה שנוצרו למערערת בשל "ההצגה מחדש". (ג) לענין הוספת הפרשי הצמדה - המשיבה תפעל בענין זה על פי העקרונות שנקבעו בפסק דין מייזלר. (ד) לענין המענק לפי סעיף 70 לחוק - בכפוף לכך שהמערערת ויתרה על טענותיה לענין סעיף 70(ב) לחוק, יוחזר הנושא למשיבה לצורך בחינה מחדש של הנתונים המתייחסים לשאלה האם ובאיזה היקף יש להכיר בשכר עבודה ששילמה המערערת לצורך קביעת המענק לפי סעיף 70(א) לחוק. (ה) לענין הוצאות ושכר טרחת עו"ד - הואיל וטענות הסף של המשיבה נדחו, והואיל וחלק מן הנושאים הוחזרו למשיבה לבחינה מחדש - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםתוכנית ההתנתקות / מפונים