חתימה על הסכם תחת כפיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על הסכם תחת כפיה: המחלוקת העיקרית שלפני : האם ההסכם מיום 11.5.06 שנחתם בין התובעת לבין אדם בשם עז ניצן (להלן "ניצן") ואשר עליו חתום גם הנתבע, נחתם תחת כפייה כטענת הנתבע, אשר מצדיקה את אי ביצועו. תשובה חיובית תוביל לדחיית התביעה ותשובה שלילית לקבלתה. רקע כללי תיק זה נפתח כבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה . המדובר בשיק על סך של 349,500 ₪ שניתן על ידי הנתבע לתובעת ותאריך פירעונו נקבע ליום 1.9.06 . השיק האמור הנו השיק הראשון מתוך 7 שיקים על סך כולל של 1,800,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר נתנו על ידי הנתבע לתובעת בקשר עם עסקה משותפת לרכישת מזגנים כפי שיפורט בהמשך. השיק הראשון הנו על סך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ ויתר השיקים על סך של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ כל אחד. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר. טענתו המרכזית : "חתימת ההסכם מיום 17.5.06 (צ"ל 11.5.06 - הערת הח"מ) ומסירת השיקים לזוכה (התובעת - הערת הח"מ) נתבצעו על ידנו (הנתבע ושותפו לעסקה - הערת הח"מ) תחת לחץ, כפיה, עושק , איומים וסחיטה ועל כן דבר המכתים את ההסכם ואת השיקים באי חוקיות ו/או בהתנהגות המנוגדת לתקנת הציבור כך שהזוכה אינה זכאית לפרוע את השיקים" - כך בלשונו. בדיון בהתנגדות שנדונה בפני כב' השופט פרידלנדר נתקבלה ההתנגדות . הנתבע הודיע כי תצהירו כפי שהוגש במסגרת ההתנגדות ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמו. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של עו"ד יצחק לב אשר שימש כבא כוח התובעת וייצג אותה מול הנתבע וניצן בכל הקשור להסכם נושא המחלוקת. כן הוגשו תצהירו של רו"ח יורם חרפק, אשר שימש כנאמן בהתאם להסכם ותצהירו של מנהלה של התובעת מר אברהם גלנטי. יש לציין כי מטעם הנתבע הוגש במסגרת ההתנגדות גם תצהירו של ניצן אולם זה לא התייצב לחקירה על תצהירו בשלב ההוכחות. בתיק נתקיימו 6 ישיבות הוכחות בהן נחקרו המצהירים על תצהיריהם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות הנתבע בתמצית (כפי שפורטו בתצהירו) במהלך ספטמבר 2004 העביר ניצן אל הנתבע שהנו עורך דין, את ייצוגן של חברת ווינאיר סיסטמס ישראל 2004 בע"מ ( להלן "ווינאיר") ושתי תובעות נוספות כנגד חברת Shunde Galanz להלן "גלנצ") הסינית. ווינאיר הוקמה לצורך יבוא של כ-6,000 מזגנים מחברת גלנצ תמורת הסך של 1.5 מליון דולר באמצעות מכתב אשראי דקומנטרי שהונפק על ידי הבנק המלווה של ווינאיר . עקב אי התאמות במסמכי השילוח לא כובד מכתב האשראי ומלאי המזגנים "נתקע" בנמלי אשדוד וחיפה. בעקבות כך משכה גלנצ את שטרי המטען לידיה על מנת למנוע דיספוזיציה של המלאי. חברת ווינאיר תבעה באמצעות הנתבע את גלנצ בשל אי ההתאמות במסמכים ובגין הנזק שנגרם לה עקב כך . התביעה על סך של 1 מליון דולר הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ניצן ניסה לרכוש את הזכויות במלאי המזגנים באמצעות גיוס כספים מצדדים שלישיים זאת לאחר שגלנצ נטשה את מלאי המזגנים אף כי זה נותר בבעלותה. במסגרת זו פנה ניצן אל מנהלה של התובעת מר אברהם גלנטי (להלן "גלנטי") על מנת שזה יממן את העסקה. בהתאם להסכם ביניהם, גלנטי וניצן היו אמורים להתחלק ברווחים בחלקים שווים ביניהם. גלנטי נעתר להצעה והסכים לממן את העסקה בדרך של נטילת הלוואות כנגד שעבוד נכסים שונים שלו. בעוד גלנטי ניסה לגייס את הסכום הנדרש בסך של כ-800,000 $ פעל ניצן מול כל הגורמים הרלבנטיים לרבות גלנצ, המוביל הבינלאומי, רשויות המכס והנמל וחברת ווינאיר. חלק מן המשא ומתן מול גלנצ נוהל באמצעות הנתבע מול משרד עורכי הדין גרוס. במהלך הזמן נתברר כי גלנטי אינו מסוגל לממן את העסקה ולכן ניצן פנה אל הנתבע בבקשה שהנתבע יממן את העסקה במקומו כנגד השתתפות ברווחים. מאחר ששטרי המטען הועברו כבר על שם גלנטי התחייב גלנטי לסייע בקידום העסקה ככל הניתן בתמורה לעמלה שתשולם לו מרווחי העסקה ואשר תיקבע על פי שיקול דעתו של ניצן. במועד זה כבר סוכם בין ניצן לב"כ גלנצ כי שטרי המטען יירשמו של שם התובעת והם הונפקו על שמה. הנתבע מימן את רכישת שטרי המטען . לדבריו הוא שלם סך של 60,000$ לגלנצ באמצעות בא כוחה משרד עורכי דין גרוס. עם ביצוע התשלום נמסרו שטרי המטען לגלנטי וזה מסרם לניצן. התובעת נקטה הליך בבית המשפט המחוזי כנגד חברת השילוח קוסקו (ת.א. 318/06) אשר הטילה עיקול על מלאי המזגנים, אולם סכום האגרה כמו גם שכר טרחת עורך הדין שולמו על ידי הנתבע מכוח התחייבותו לממן את העסקה. בעקבות הליכים אלה נתנה החלטה על פיה תמורת הפקדת ערבות בנקאית על סך של 337,000$ תשוחרר הסחורה לידי התובעת , כאשר בפועל זו תשוחרר לטובת ניצן והנתבע . מימון הערבות הבנקאית נעשה על ידי הנתבע מחשבונו ומכספים שגייס מצדדים שלישיים. עקב חוסר תשומת לב, לא דאג ניצן לקחת את תעודות השער מאת גלנטי. תעודות אלה היו אמורות להיות מופקדות אצל עמיל המכס ובכך יתחיל הליך השחרור מהמכס. מספר ימים לאחר מכן הגיע גלנטי עם תעודות השער לפגישה עם ניצן, כאשר הוא מלווה במר שלי נרקיס אשר לדבריו ידוע בכינויו "מלך השוק האפור" . זה האחרון סיים לרצות תקופת מאסר. בפגישה זו הודיעו מר נרקיס וגלנטי כי קיים חוב של גלנטי כלפי נרקיס על סך של 150,000 $. לדבריהם מר נרקיס אוחז בתעודות השער כביטחון לתשלום חובו. אם לא ישולם לו הסכום האמור אזי בכוונת גלנטי ונרקיס למצוא קונה לסחורה בנזיד עדשים ובלבד שיהיה בכך כדי לכסות את סכום החוב. גלנטי ונרקיס חזרו על הדברים גם בפגישה שקיימו עם הנתבע. ניצן בירר באותו מעמד עם הקונה הפוטנציאלי אתו שוחח טלפונית, אם אכן בוצעה אליו פנייה על ידי נרקיס וזה אישר כי הוצע לו לרכוש את התעודות במחיר נמוך . עד אותו מועד הנתבע וניצן הוציאו יחד כ-500,000$ אשר כללו התחייבויות לצדדים שלישיים. הנתבע וניצן הבינו כי אם לא יגיעו לפתרון העניין ימצאו עצמם קרחים משני הצדדים. באותו מעמד הציעו הנתבע וניצן לגלנטי ונרקיס לרכוש את הסחורה מהם בסך של 500,000 $ אולם אלה ענו כי הם לא צריכים לרכוש סחורה שממילא מצויה בבעלותם. עקב סחטנות זו נאלצו הנתבע וניצן לחתום על ההסכם נושא כתב התביעה. על פי ההסכם אולצו הנתבע וניצן לשלם לתובעת סך של 1.8 מליון ₪ בתוספת מע"מ אם מלאי המזגנים ייכנס לישראל שאחרת ישלמו רק 800,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן נדרשו הנתבע וניצן לשלם לתובעת 15% מכל סכום אשר יתקבל כהחזר מהערבויות הבנקאיות בסך של 337,000$ אשר הופקדו על ידי הנתבע וניצן אצל ב"כ חברות השילוח. הנתבע טען כי גלנטי והתובעת לא מימנו ולו באגורה שחוקה את העסקה. שטרי המטען הופקו על שם התובעת מכוח התחיבות גלנטי להעמיד את המימון לעסקה בהתבסס על מצגי שווא שקריים לפיהם הוא בעל ממון ונכסים .לא היה כל היגיון מסחרי בחתימה על ההסכם עם התובעת והחתימה הייתה מתוך לחץ, כפיה, עושק, איומים וסחיטה . לאור כל זאת דין התביעה להדחות. טענות התובעת בתמצית (כפי שפורטו בתצהיר גלנטי) ביום 11.5.06 חתמה התובעת על הסכם עם ניצן שפעל באמצעות הנתבע שהנו עורך דין. בהתאם להסכם התובעת המחתה לנתבע את מלוא זכויותיה במזגנים בתמורה לתשלום סך של 1.8 מליון ₪ בתוספת מע"מ וסכומים נוספים בהתאם להסכם. לצורך ביצוע התשלום מסר הנתבע לרו"ח יורם חרפק ששימש כנאמן 7 שיקים של הנתבע כאמור לעיל, כאשר השיק הראשון בסדרה הנו השיק נושא כתב התביעה. קודם להסכם זה ניהל גלנטי באמצעות עו"ד צחי לב משא ומתן ענייני עם הנתבע וניצן . במסגרת המשא ומתן הוחלפו טיוטות והתקיימו פגישות רבות. במהלך המשא ומתן לא הועלתה טענה בדבר איומים. רק לאחר שהשיק הראשון לא כובד על ידי הנתבע וכ-4 חודשים לאחר חתימת ההסכם, הוגשה על ידי ניצן תלונה למשטרה כנגד גלנטי. הנתבע עצמו לא הגיש תלונה , אולם ניסה לטעון כי כך עשה ולהיבנות מכך על מנת להתחמק מלשלם את סכום השיק. מהרקע להסכם שצורף לתצהיר גלנטי, נלמד כי מדובר ביבוא של מלאי בן כ-6,200 מזגנים וחלקי מזגנים מתוצרת גלנצ שיובאו לישראל במהלך 2004 על ידי ווינאיר על פי 3 שטרי מטען, אשר מכתב האשראי בגינם לא כובד. המזגנים נותרו מאוחסנים ב- 43 קונטיינרים בנמלי אשדוד וחיפה. ביבוא זה היה מעורב ניצן. החוב אשר רבץ על המזגנים בינואר 2005 עמד על כ-1.6 מליון דולר ארה"ב ליצרן הסיני גלנצ אשר יוצג על ידי משרד עו"ד גרוס, לחברת השילוח והמכולות קוסקו ולחברות האחסנה בארץ קונטרם באשדוד ואוברסיז בחיפה. (עלות סחורה כמיליון $ , הובלה 200,000 $ וחוב אחסנה ומכולות בגין העיכוב כ- 350,000$). גלנטי ניהל משא ומתן עם כל הגורמים האמורים . בסופו של דבר לאחר עשרות פגישות עם הגורמים השונים התאפשר לתובעת לרכוש את הסחורה תמורת הסך של 550,000$. התובעת בקשה לקבל תמורה על מאמציה. ניצן ביקש כי התובעת תמשיך ותרכוש את המזגנים, כאשר ניצן ידאג למימון והתובעת תצא נשכרת מכך. עקב כך רכשה התובעת ביום 25.1.06 באמצעות שיק שמסר לה ניצן. את מלוא הזכויות ב- 3 שטרי המטען המקוריים. מאחר שהמזגנים עוקלו על ידי חברת כרמל ספנות שהיא נציגת חברת ההובלה שהובילה את המזגנים ארצה וכן על ידי חברת המכולות קוסקו , הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לשחרור העיקולים (ת.א.318/06). במסגרת פשרה שולמו סך של 337,000$ אשר גויסו על ידי ניצן והנתבע אשר חברו יחדיו לנצל את התובעת ולרכוש את המזגנים באמצעותה. בדיעבד נסתבר לתובעת כי הנתבע מכר את המזגנים ביום 25.4.06 לחברת שטרן רם צח תוך זיוף מסמכים וחתימות של התובעת , זאת בטרם נחתם ההסכם נושא כתב התביעה. במועד זה לא היו לנתבע כל זכויות במזגנים . גלנטי טוען כי אינו קשור כלל עם נרקיס ולא ידוע לו על כל איום מצדו. לדבריו הוא הכיר אותו לאחר שרכש ממנו בעבר בית קפה. ניצן ביקש לקבל הלוואה ממר נרקיס לצורך רכישת המזגנים ולכן גלנטי תיאם עבורו פגישה. ניצן וגלנטי אף טסו יחד לאילת לפגישה עם נרקיס ששהה שם בחופשה על מנת לסייע לו לקבל מימון ללא צורך בערבות של גלנטי. התנהגות זו מלמדת כי לא היו כל איומים כלפי ניצן והנתבע. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר והמסמכים אשר בתיק בית המשפט וכן לאחר ששמעתי את העדויות השונות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה. לא מצאתי כי ההסכם עליו חתמו הנתבע, ניצן והתובעת נחתם תחת כפייה כטענת הנתבע אשר מצדיקה את אי ביצועו. הדבר עולה בבירור מחומר הראיות. אציין כי הטרמינולוגיה בה השתמש הנתבע בסיכומיו הייתה רכה יותר מאשר זו שהשתמש בה בתצהירו. בתצהירו טען הנתבע לקיומם של לחץ, כפיה, עושק, איומים וסחיטה אשר מכתימים את ההסכם ואת השיקים באי חוקיות ו/או בהתנהגות המנוגדת לתקנת הציבור. בסיכומיו הוא השתמש בביטוי " כפיה כלכלית" שמשמעותו רכה הרבה יותר. בסיכומי התשובה ניסה הנתבע ליצור הפרדה בין הנתבע אשר טען לכפייה כלכלית לבין ניצן אשר טען לאלימות פיזית. איני סבור כי יש מקום להפריד בין השניים. ניצן והנתבע שותפים הם לאותה עסקה . יתירה מכך, סעיף 36 לתצהירו של הנתבע אשר הוגש במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ובו הוא טוען ללחץ, כפייה, עושק, איומים וסחיטה זהה לחלוטין לסעיף 54 לתצהירו של ניצן שהוגש במסגרת ההתנגדות. גם השפה בה השתמש הנתבע בתצהירו כדי לתאר את הלחצים והאיומים שהופעלו עליו חורגים מכפייה כלכלית. עוד יש לציין כי התלונה אשר הוגשה כנגד התובעת, גלנטי ושלי נרקיס ואשר הנתבע טען בתחילה שהוא זה שהגישה, הייתה בגין "סחיטה ואיומים" . (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות מיום 10.12.06 ). העדר עדותו של עז ניצן זאת ועוד, הטענה לכפיה לה טען הנתבע לא נתמכה בעדויות למעט עדותו של הנתבע עצמו. מר ניצן שותפו של הנתבע לעסקה נושא המחלוקת לא התייצב לחקירה על תצהירו במסגרת שלב הראיות. אם לא די בכך, נתברר כי מי שהגיש תלונה למשטרה, היה ניצן ולא הנתבע. תלונה זו הוגשה רק כ - 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם ורק לאחר שהשיק נושא כתב התביעה לא כובד. יש לציין כי בחקירתו בהתנגדות לביצוע שטר העיד הנתבע כי הוא עצמו הגיש תלונה כנגד מנהלה של התובעת. רק מאוחר יותר התברר כי תלונה כזו לא הוגשה על ידו אלא על ידי ניצן. מכותרת ההסכם נושא כתב התביעה, עולה כי הצדדים לעסקה היו התובעת וניצן בלבד. הנתבע מופיע בהסכם עליו הוא חתום כנאמן מטעם ניצן. (ראה סעיף 3 להסכם). מכאן נראה שטענות לכפייה בקשר עם ביצוע העסקה אמורים היו להישמע על ידי ניצן הוא הצד הישיר לעסקה. יש לציין כי הנתבע עצמו טען כי הוא נכנס לעסקה לאחר שלקוחו - ניצן - ביקש להכניסו אליה ולקבל את מימונו. מן האמור לעיל ברור כי עדותו של ניצן הנה מרכזית וחיונית ביותר להוכחת גרסת הנתבע. מאחר שלא נשמעה עדותו, אין מקום לקבל את הטענות העובדתיות המיוחסות לו ואשר מצויות בידיעתו האישית ואין מקום שבית המשפט יתייחס אליהן בהערכת חומר הראיות שבתיק. העדר עדותו של שלי נרקיס מתצהירו של הנתבע , נוצר הרושם כי פעולת האיום והכפייה נובעת ברובה ממעורבותו של מר שלי נרקיס אותו כינה הנתבע בתצהירו "מלך השוק האפור". מר שלי נרקיס לא זומן לחקירה על ידי מי מהצדדים. שני הצדדים טענו כי האחריות לזימונו של העד מוטלת על כתפי הצד שכנגד. איני סבור כך. יש לזכור כי הנתבע טוען כנגד הסכם בכתב עליו הוא חתום. הסכם זה נערך על ידי בא כוחה של התובעת עו"ד צחי לב וכן על יד הנתבע שהנו עורך דין ושימש כבא כוחו של ניצן. על פניו נראה ההסכם כתקין ואין בו שום רמז לכפייה או לחץ בלתי לגיטימי שהופעל על הנתבע. הנתבע נתן שיקים לפקודת התובעת ואלה הוחזקו בידי נאמן - רו"ח יורם חרפק. אין גם שום סימן או רמז לכך ששיקים אלה ניתנו תחת לחץ או כפייה. בנסיבות אלה מי שטוען לקיומה של כפייה והפעלת לחץ אשר גרמו לחתימת ההסכם , עליו מוטל הנטל להוכיח כי כך הם פני הדברים. יתירה מכך, סעיף 29(ב) לפקודת השטרות עליו מסתמכת בין היתר התובעת בסיכומיה , קובע חזקת אחיזה כשורה בידי התובעת. לאור זאת על הנתבע מוטל הנטל להוכיח קיומה של כפיה או לחץ ולפיכך עליו היה לדאוג ולזמן את מר שלי נרקיס לצורך שמיעת עדותו. הנתבע לא פעל כך ולכן הימנעותו מלזמן את העד פועלת לחובתו. צודק הנתבע כי מנהלה של התובעת טען כי בכוונת התובעת לזמן את מר שלי נרקיס לעדות. אולם משהנתבע נוכח לגלות כי התובעת אינה פועלת כך ולאור נטל הראייה המוטל על כתפיו כאמור לעיל, לא הייתה כל מניעה כי הוא ידאג לבקש ולזמנו לעדות. הנתבע לא פעל כך. אציין כי בסיכומיו ניסה הנתבע להצניע את חלקו של מר נרקיס בפרשה ולטעון לקיומה של כפייה כלכלית גם ללא מעורבותו. איני סבור כי הנתבע הוכיח זאת הן לאור האמור לעיל והן כפי שיפורט בהמשך. יש לציין בנוסף כי מנהלה של התובעת סיפק אף הסבר מתקבל על הדעת למעורבותו של מר נרקיס והוא רצונו של ניצן לקבל מימון לעסקה לאור הקשיים במימונה. עדותו של רו"ח חרפק מעדותו של זה לא ניתן היה ללמוד על כפיה או לחץ פסול כלשהו שהופעל על הנתבע. נהפוך הוא. העד העיד כי היה נוכח במועד החתימה כולו. בסעיף 5 לתצהירו מעיד רו"ח חרפק כדלקמן: " על פי מיטב התרשמותי ועל פי מיטב הבנתי, לא היו איומים במהלך הפגישה בה הייתי. מנוכחותי בפגישה התרשמתי כי הייתה זו פגישה עסקית, ידידותית ועניינית בה נדונו פרטי העסקה והתנהל משא ומתן ענייני בין הצדדים ללא כל לחץ ו/או איום כלשהו על ידי מי מהצדדים" בחקירתו הנגדית העיד העד, כי לא התעמק בפרטי ההסכם שכן כל תפקידו היה להחזיק שיקים בנאמנות. לשאלת ב"כ הנתבע השיב כי מנהלה של התובעת אמר שהיו לו הוצאות ושהוא ניהל משפטים. (ראה פרוטקול מיום 21.5.08 עמ' 2 ש' 20-21) יש לציין כי עצם העובדה שרו"ח חרפק מונה כנאמן להחזקת השיקים אותם הייתה התובעת אמורה לקבל עומדת בסתירה לטענות הנתבע בדבר קיומה של כפיה. מינוי הנאמן נעשה על מנת להבטיח כי השיקים ימסרו לתובעת רק לאחר שההסכם יצא לפועל ותעודת השער תימסר לניצן . מכאן ברור כי הנתבע וניצן היו במצב בו יכלו לקבוע תנאים. אין זו התנהלות אופיינית לאנשים אשר פועלים תחת כפייה ולחץ. עדותו של עו"ד צחי לב עו"ד לב שימש כבא כוח התובעת. זה העיד בתצהירו (ס' 3) כי נודע לו על העסקה מספר שנים לפני ההסכם נושא כתב התביעה. לדבריו גלנטי פנה אליו בבקשה שייעץ לו בעניין והוא הודיע לו כי אינו מעוניין לטפל בכך. מעדות זה ניתן ללמוד על מעורבותו של גלנטי בעסקה משך תקופה ארוכה שקדמה להסכם. זאת ועוד, מעדותו בתצהיר עולה כי הוא שלח לנתבע טיוטת הסכם ביום 7.5.06 . למחרת נפגשו עורכי הדין במשרדו של הנתבע. הפגישה נמשכה מספר שעות . בסיום הפגישה שלח הנתבע טיוטת הסכם נגדית (ראה ס' 6-4 לתצהירו). עו"ד לב העיד כי התקיימו שתי פגישות נוספות. באחת הפגישות אף נכח מר שלי נרקיס. מעדותו עלה כי כל הפגישות נוהלו ברוח טובה וללא כל איום ושהנתבע ייצג נאמנה את האינטרסים שלו ושל שולחו ניצן. כל הפגישות התקיימו במשרדו של הנתבע. " (ראה סעיף 8 לתצהירו). יתירה מכך, העד העיד כי ביום 31.8.06 ביקש הנתבע אף לדחות את פירעון השיק לאחר שהעסקה התעכבה . ( ראה סעיף 12 לתצהירו). לתצהירו אף צורפו מכתבים נוספים שנכתבו על ידי הנתבע לאחר החתימה. במכתבים אלה אין רמז לאיום או כפיה כלשהי. מחקירתו הנגדית לא ניתן היה ללמוד כל דבר אשר סתר את האמור בעדותו הראשית. נהפוך הוא . מעדותו נתברר כי הציפייה של הנתבע הייתה להרוויח מהעסקה ממון רב. גם אם העסקה לא הייתה מצליחה, הרי גם במקרה כזה היה ניתן למצוא פתרון למצב ולמצוא לסחורה קונה. להלן ציטוט מדבריו: "הוסבר לי ע"י עוז ניצן זלר וגלנטי, שגם אם הסחורה תהיה תקועה בישראל, עדיין יצליחו למכור אותה בסכום כספי יפה, ומישהו אחר ימצא מה לעשות איתה, והם אמרו לי בפירוש שגם אם הסחורה תישאר בישראל יש מה לעשות איתה. הסבירו לי שגם אז יש לזה פתרונות". ובהמשך- " עכשיו אני נזכר איך הם הסבירו לי, שאפשר לדאוג לתקן, ואז אפשר יהיה לעשות עם זה משהו, ובכל מקרה יש מה לעשות עם זה ולהרוויח מיליונים גם אז. אחרת זלר (הנתבע- הערת הח"מ) לא היה מסכים" (ראה פרוטוקול הדיון מיום 21.5.08 מעמ' 14 ש' 24 עד עמ' 15 ש' 3). התנהלות הצדדים, קרי ניהול המשא ומתן אשר כלל החלפת טיוטות בין הצדדים וכן קיום הפגישות במשרדו של הנתבע אשר טען כי נסחט ונכפה לחתום על ההסכם, אינה אופיינית למצב כזה ומעידה כי לא הייתה כל כפייה כנטען. נהפוך הוא התנהלות כזו מתאימה למשא ומתן לגיטימי בין שני צדדים. הנתבע הודה בזכות התובעת לקבל שכר עבור פועלה הנתבע בתצהירו העיד כי מנהל התובעת היה קשור בעסקה קודמת עם ניצן וכי סוכם כי התובעת תהיה זכאית לשכר טרחה בהתאם לקביעת ניצן. מעדות זו עולה כי התובעת זכאית לתשלום שכר טרחה. להלן דבריו בסעיף 11 לתצהירו: "בחלוף זמן מה התברר לי כי גלנטי אינו מסוגל לממן את העסקה במקומו כנגד השתתפות ברווחים. יחד עם זאת הואיל ושטרי המטען כבר הופקו מחדש על שמו כמפורט להלן, התחייב גלנטי לסייע בקידום העסקה ככל הניתן בתמורה לעמלה שתשלום לו מרווחי העסקה ואשר תיקבע על פי שיקול דעתו של עז. על הסכמה זו חזרו הצדדים בנוכחותי בפגישה משותפת שהייתה לנו בבית קפה ברמת אביב , תל אביב" באשר לגובה שכר הטרחה טענה התובעת כי הגיע לה טרם ההסכם 10% מהעסקה. הנתבע טען כי אין להתייחס לטענה זו אשר לא הועלתה בתצהירו של גלנטי. כך או כך, אין מחלוקת כי לתובעת הגיע שכר. לדידי ההסכם מיום 11.5.06 עליו חתום ניצן הוא הסכם שכר הטרחה לו הייתה זכאית התובעת. באשר לסכום הגבוה של שכר הטרחה, שוכנעתי כי הנתבע ציפה להרוויח מהעסקה מיליונים רבים. לאור ציפייתו אין לומר כי השכר המוסכם הינו בלתי סביר. הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר שההסכם קבע גובה שכר שונה שמגיע לתובעת בשני מצבים שונים. עצם קביעת השכר הדיפרנציאלי, שולל לדעתי קיומה של כפייה כלכלית כנטען, שכן היא נועדה להגן על האינטרסים של הנתבע אשר יחויב בתשלום נמוך אם העסקה לא תצא לפועל כמתוכנן. אציין כי על אף טענותיו של הנתבע לקיומה של כפייה כלכלית, לא הודיע הנתבע שהנו כאמור עורך דין על ביטול ההסכם באופן פורמלי כפי שראוי היה. הנתבע יכול היה לעשות זאת מיד לאחר שקיבל את תעודות השער לידיו. אציין כי ב"כ הצדדים הרחיבו את חקירותיהם של בעלי הדין מעבר לצורך לטעמי. בעניין זה יש צדק בטענות הנתבע כפי שהובאו בסעיפים 17.1 -17.3 לסיכומי תשובתו. די בכל האמור לעיל, כדי לקבוע כי חתימת ההסכם לא נעשתה תחת לחץ, כפיה, עושק, איומים וסחיטה אשר מכתימים את ההסכם ואת השיקים באי חוקיות ו/או בהתנהגות המנוגדת לתקנת הציבור כנטען. מכל מקום הנתבע לא עמד בנטל להוכיח זאת. עיינתי בטיעונים המשפטיים אליהם הפנה ב"כ הנתבע. אכן המשפט מכיר בקיומה של כפייה כלכלית. אולם במקרה דנן לא הוכיח הנתבע קיומה של כפייה כזו. נהפוך הוא התרשמתי כי הנתבע עמד על שלו וניהל משא ומתן עסקי עם התובעת. העובדה שהתוצאה לא הייתה נוחה לנתבע אינה מגיעה לכדי כפייה כלכלית. מכל מקום כאמור לעיל, הנתבע לא עמד בנטל להוכיחה. אשר על כן התביעה מתקבלת. ההליכים בתיק ההוצל"פ שמספרו - 02-28461-06-05 יימשכו כסדרם. הנתבע ישלם לתובעת את אגרת בית המשפט, שכר טרחת העדים וכן הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ . חוזהמסמכיםטענת כפייה