קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת פורום לא נאות פלסטיני: העובדות הצריכות לעניין: בקשה לדחיית תובענה, בשל טענת "פורום לא נאות", נוכח, קיומו של פורום טבעי אחר המתאים לדון בתובענה, הוא הפורום הפלסטינאי ולחלופין, העברת התובענה לבית הדין לעבודה, מחמת חוסר סמכות עניינית, בשל היות עילתה סכסוך שבין עובד למעביד. התובע הינו תאגיד בנקאי רשום אצל רשם החברות ברשות הפלסטינית ומקום מושבו ברמאללה. הנתבע, תושב העיר ירושלים, עבד אצל התובע ושימש במועדים הרלוונטיים (בין השנים 1994-2004) כמנהל סניף התובע בבית לחם. על פי הנטען בכתב התביעה (ס' 6), בשל מצג שווא והיותו תושב ישראל הועברו לנתבע, באמצעות משכורתו, תשלומים אשר לכאורה, היו מיועדים למוסד ביטוח לאומי, בישראל וזאת, חרף העובדה כי אינו זכאי להם. עוד נטען (ס' 19-23), כי במסגרת תפקידו, התרשל הנתבע בפיקוח על מלאכת אי כיבוד המחאות, נוכח הוראת ביטול שניתנה בעניינן ובהתאם לדין החל ברשות הפלסטינית (להלן: "הרשות"), חשף הנתבע את התובע לתביעה כספית מטעם המחזיקים בהמחאות והתובע אף חוייב במסגרת תביעה שכזו, בתשלום סך של 403,013 ₪ וכן נשא בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. הנתבע כפר בטענות התובע והוסיף (ס' 10), כי פוטר מעבודתו בנסיבות שרירותיות שבגינן, הוגשה כנגד התובע, תביעה לקבלת פיצויים בבית המשפט ברמאללה שבתחום הרשות והוסיף, כי התביעה התיישנה. פרט לטיעוניו המפורטים לגופו של עניין, טען הנתבע, בכתב הגנתו (ס' 4), כי יש לדחות את התביעה גם מהטעם, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, נוכח קיומו של פורום טבעי אחר, הוא בית המשפט ברשות, בהיות התובע, בנק המתנהל ברשות הפלסטינאית ופעילותו אל מול גורמים פלסטינאים, ירדנים ומצריים. זאת ועוד, העדים והצדדים הנוספים המעורבים בסכסוך הם תושבי רמאללה והרשות וכן, כי עבודתו בוצעה בסניף התובע ברמאללה. הנתבע הדגיש כי, הדינים החלים על עבודתו והחובות בהם הוא חב, הינם מכוח הדין הפלסטינאי ולא הישראלי. לפיכך, ביקש לדחות את התובענה. לחלופין, טען, כי התובענה הינה בעניין שביחסי עובד ומעביד ומכאן, כי הסמכות לדון בתובענה, הינה של בית הדין לעבודה. בנסיבות אלה, נקבע המשך הדיון למתן עמדה מפורטת של התובע לטענותיו המקדמיות של הנתבע ובעיקר, לעניין טענת "הפורום הלא נאות" והסמכות העניינית. התובע הגיש את תגובתו וטען, כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות והמתאים לדון בתובענה. לטענתו (ס' 12-24), ההמצאה לנתבע בוצעה כדין ובית המשפט בישראל רכש סמכות לדון בתובענה ומשכך, עליו לעשות שימוש בסמכות זו, פרט למקרים חריגים ובהם מקרים אשר מקורם בדוקטרינת "הפורום הלא נאות", כאשר, הנטל להוכחת הטענה לקיומו של פורום, זר, מוסמך מוטל על הנתבע. במקרה דנן, לא עמד הנתבע בנטל ההוכחה המוטל עליו, משלא נתן מענה לשתי שאלות בסיסיות שהן, האם הרשות בכלל מוסמכת לדון בעניינו של הנתבע בהיותו תושב ישראלי והאם ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין שיינתן בפורום הזה כנגד הנתבע. לטענתו (ס' 34) מכוח הקבוע ב"הסכמי אוסלו" בית המשפט הפלסטיני אינו מוסמך לדון בעניין ופסק הדין שיינתן אינו אכיף. התובע הוסיף וטען (ס' 29-32) כי בית המשפט ברשות לא יהיה מוסמך להוציא צווים מתאימים לרשויות המס בישראל ובהם למוסד לביטוח לאומי, להמצאת מסמכים, אשר רלוונטים לטענת מצג השווא. התובע הוסיף וטען (ס' 45-47) כי אין לייחס חשיבות למיקום העדים וככל שיהיה צורך בזימון עדים מהרשות, ניתן לפטור את העניין באמצעות צווים מתאימים ומכל מקום, לא הוכח כי העדים אכן צפויים להגיע משטחי הרשות. לעניין הסמכות העניינית, טען התובע, כי היות ותביעתו מבוססת בין היתר על העילה הנזיקית, הסמכות לדון בה אינה של בית הדין לעבודה, אלא של בית משפט השלום. דיון והכרעה: אכן, משהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתובענה קמה לו החובה לעשות כן. יחד עם זאת, לכלל האמור, הוזכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם עשוי בית משפט בעל סמכות, לראות לנכון שלא להפעיל את סמכותו. אחד החריגים מקורו בדוקטרינת "הפורום הלא נאות". על פי אותה דוקטרינה, בהתעורר שאלה של ברירת מקום שיפוט, בין בית משפט מוסמך בישראל לבין בית משפט זר, אשר אף הוא בעל סמכות בנלאומית לדון בתובענה, רשאי בית המשפט בישראל לסלק את התביעה, כדי שזו תנוהל בפני בית המשפט הזר (רע"א 9810/05 Hecke נ' Pimcapco Limited - - 30/8/09). המבחן המכריע בפסיקה, לעניין זה, הינו מבחן הפורום הטבעי, "...האם הפורום המקומי הוא הפורום הטבעי או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה" (שם). כדי לענות על השאלה מהו הפורום הטבעי, יש לבחון "...מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות" (שם). השיקולים אותם שוקל בית המשפט בבחינת שאלה זו, הם שיקולים שונים ובהם, "...מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאתם ועוד" (שם). יצויין כי נטל ההוכחה לקיומו של פורום זר מוסמך מוטל על הנתבע ועליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר. יישום הכלללים שהובאו לעיל, על המקרה שבפנינו מטה את הכף בצורה מכרעת להעדפת הפורום הפלסטינאי על פני הפורום הישראלי והדברים עולים באופן בולט מעיון בכתב התביעה. אמת, הנתבע, תושב ישראל. אולם, פרט לכך כל יתר הזיקות מובילות לפורום הפלסטינאי. התובע הינו תאגיד פלסטינאי. עבודתו של הנתבע בסניף התובע התבצעה כל כולה בשטחי הרשות, ללא כל זיקה למדינת ישראל. כמו כן, נדמה, נוכח הטענות שפורטו בכתב התביעה, שקיימת אפשרות ממשית שהדיון יחייב שמיעתם של עדים מהרשות. אכן, ניתן במידה מסויימת להתגבר על הקושי האמור, אך לעיתים זימונם של עדים אלו אינו מתאפשר (ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, פיסקה 26) ומכל מקום, יש בכך כדי לסרבל את ניהול התובענה במידה ניכרת ושלא לצורך. מנגד, על פניו, אין ליתן משקל של ממש לטענת התובע, בעניין הצורך בשמיעתם של עדים מישראל, שכן נוכח הטענות הנטענות כלפי הנתבע, ברי הוא כי ככל שתשמענה עדויות, יהיו אלה בעיקר עדויות של גורמים משטחי הרשות, כאשר כלל טענות התובע נוגעות לעניינים שהתרחשו בשטחי הרשות והקשורים לגורמים אחרים שם. אומנם, ייתכן כי ידרשו נתונים כלשהם מהביטוח הלאומי בישראל, אך אין בכך להקשות על ניהול התביעה ברשות הפלסטינאית מעבר למידה ראויה וניתן להתגבר עליהם בכלים דיוניים וראייתים, בין היתר, באמצעות הטלת נטלים על הנתבע בעניין המצאת האישורים הנדרשים. והעיקר, בכתב התביעה העלה התובע טענות, אשר מקורן בדין הפלסטינאי ובפסקי דין שניתנו נגדו, על יד בתי משפט פלסטינאים וברי הוא, כי הדיון בתובענה יחייב את בית המשפט להידרש באופן מעמיק לדין החל ברשות. בהקשר זה יצויין, כי בין הצדדים כבר מתנהל הליך בבית המשפט ברמאללה, בתביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע והקשורה אף היא ליחסי העבודה בין הצדדים ונדמה, כי במצב בו מתנהלת בבית המשפט ברשות תביעה (שדבר קיומה ועילתה לא הוכחשו), המבוססת על אותה מערכת יחסים ועל אותה מסגרת עובדתית, נכון, ראוי ויעיל יותר לברר את התובענות בפורום אחד (רע"א 9810/05, לעיל, פיסקה 11). בנסיבות אלה, נדמה כי, הפורום המתאים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים, הינו הפורום הפלסטינאי ואין לשיטת המשפט הישראלית עניין אמיתי בתובענה, בהעדר זיקה מהותית בין מדינת ישראל לבין הסכסוך שבין הצדדים. הנה כי כן, מירב הזיקות הרלוונטיות בתיק דנן, מובילות באופן מכריע לפורום הפלסטינאי. משנמצא כי מירב הזיקות בתיק מובילות לפורום הפלסטינאי, עובר הנטל לכתפיו של התובע להראות מדוע יש להמשיך להתדיין בפני הפורום שבחר כאשר נמצא שיש פורום נאות יותר (רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת פ"ד מח(3), 265, פיסקה 3). לעניין זה, טען התובע כאמור לעיל, שתי טענות, האחת היא כי לבתי המשפט באזור אין סמכות לדון בעניינו של הנתבע, שהינו תושב ישראלי והשנייה היא כי לא ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין שינתן. בטענות אלו אין ממש. הטענה להעדר סמכות נטענה באופן כללי וסתמי וללא כל ביסוס ומבלי שהוכח ולו לכאורה, כי "הסכם אוסלו" מונע את ההתדיינות בפורום הפלסטינאי ובשים לב להליכים המתנהלים בשטחי הרשות בין הצדדים ובאותו עניין. מכל מקום, במספר מקרים דומים נפסק, כי הפורום הפלסטינאי הינו הפורום המתאים, בנסיבות בהן הוגשה תביעה כנגד חברות הרשומות בישראל (ראה, ע"א 2705/91, לעיל, ע"א 4716/93, לעיל). אשר לטענה בעניין אכיפתו של פסק הדין, הרי שככל שיינתן פסק דין לטובת התובע, הוא ניתן לאכיפה במסגרת לשכות ההוצאה לפועל במדינת ישראל וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 3 בצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - עזרה משפטית) (מס' 2), תשל"ו- 1976 (ראה ע"א 2705/91, לעיל) ומכאן, כי גם טענה זו דינה להידחות. מכל המקובץ לעיל עולה כי הפורום הטבעי לדון בתובענה שבפנינו הינו הפורום הפלסטינאי ועל כן, יש לדחות מטעם זה בלבד את התובענה. בנסיבות אלה, אינני נדרש לדון בטענת העדר סמכות עניינית. יחד עם זאת ומעבר לנדרש, יוער, כי על פניו, בשל מיהות הצדדים ועילת התביעה, שעניינה סכסוך כספי בין המעסיק לעובדו, בעניינים הנוגעים לעבודתו (אף אם נטען לרשלנות בביצועה), במסגרת קיום חוזה העסקתו, ובגדר עילה הקשורה ביחסי העבודה שבינו לבין התובע (להבדיל מרשלנות אחרת שמקורה בפקודת הנזיקין), נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית הדין לעבודה (ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סולישנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט (3) 497, פיסקה 27) ומשכך, גם מטעם זה היה מקום לדחות את התובענה. סוף דבר: הנני דוחה את התובענה. התובע יישא בשכר טרחת עורך דין הנתבע, בשיעור של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. הפורום הנאותמשפט בינלאומיפורום לא נאותפלסטינים