לשון הרע במהלך דיון ציבורי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע במהלך דיון ציבורי: תביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בעקבות דברים שאמרה הנתבעת, ביום 9/5/07, במהלך ישיבת מועצת העיר חדרה (להלן: "העירייה"). ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על בסיס החומר שהוגש לתיק בית המשפט, חומר נוסף שהועבר בין הצדדים, וסיכומים בכתב. א. כללי: התובע הינו עו"ד, בעל משרד פרטי, מרצה וכותב ספרי משפט בתחום דיני החברות. בזמן הרלבנטי לאירוע נשוא התביעה, שימש כיועץ משפטי חיצוני של עיריית חדרה, וערך חוו"ד משפטית, לבקשת ראש העיר, בקשר לעסקת מקרקעין גדולה, באדמות חוף הים של העיר. הנתבעת היתה במועד הרלבנטי חברת אופוזיציה במועצת העיר, אשר התנגדה לביצוע עסקת המקרקעין האמורה. ביום 9/5/07 התקיימה ישיבת מועצת העיר (ישיבה שלא מן המניין) אשר התכנסה כדי לאשר את עסקת המקרקעין באדמות חוף הים. בישיבה נכחו ראש העיר, חברי מועצת העיר, בעלי תפקידים שונים בעירייה, וכן אורחים ואנשי תקשורת. כן נכח באותה ישיבה גם התובע. קריאת פרוטוקול הישיבה מלמדת כי הישיבה הייתה סוערת במיוחד. להלן, בתמצית, הרקע העובדתי, שהוביל לכינוס אותה ישיבת מועצה: בשנת 2001 ו-2002, פרסמה העירייה מכרזים למכירת קרקע בחוף הים. המכרזים נכשלו (לא הוגשו הצעות). על כן, פתחה העירייה בהליך התמחרות פומבית, ובסיומו נכרת (ביום 10/7/03) הסכם בינה לבין חברת אסיה-חדרה ישראל בע"מ (להלן: "אסיה") לפיו נמכרו לה המקרקעין. בהתאם להסכם שילמה אסיה לעירייה כ-25% מדמי התמורה, והיתה אמורה לשלם את הסכום הנוסף לאחר אישור העסקה ע"י מועצת העיר. ברם במהלך השלוש השנים שלאחר מכן הוגשו עתירות רבות לבתי המשפט, בעניין זה (העתירות הוגשו, בין היתר, ע"י הנתבעת וראש העיר- אביטן, אשר בטרם היבחרו לראש עיר היה ממתנגדי העסקה), והעסקה לא אושרה (או לכל הפחות נטען כי לא אושרה ברוב הדרוש). כן נטען ע"י ב"כ הנתבעת, כי בקשר לאותה עסקה הורשע ראש העיר הקודם בעבירות שוחד. בפסק דין שניתן ביום 9/2/04 ע"י כב' הש' וסרקרוג (במסגרת עתירה מנהלית שהוגשה כנגד ראש העיר הקודם בעניין העסקה) נפסק כי על העירייה לחזור ולהתכנס לצורך דיון בעסקה (הן לצורך קבלת החלטה בעניין אי עריכת המכרז, והן לצורך קבלת החלטה בעניין סעיף 188 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). כן נפסק כי בטרם כינוס הישיבה, על ראש העיר להמציא חוות דעת משפטית שתתייחס לפטור ממכרז, לסעיף 188 לפקודת העיריות, ולתמחור הקרקע, וכן חוות דעת שמאי באשר לאומדן המקרקעין, ומסירת פרטים לגבי החברה עימה נכרת ההסכם. 8. ביום 11/3/07 הכין התובע, לבקשת ראש העיר, חוות דעת משפטית בקשר לעסקה (ראה נספח ז' לכתב ההגנה). בחוות דעתו קבע, בין היתר, כי ראוי שהעירייה תעשה מאמצים לכנס את המועצה ולאשר את ההסכם, דבר שיועיל לה ולתושביה, וכי אי ביצוע העסקה ע"י העירייה עלול להביא להגשת תביעה כנגדה על ידי חברת אסיה. 9. על רקע האמור עד כה, כונסה ישיבת המועצה הרלבנטית נשוא תביעה זו, שבה התבקשו חברי המועצה לאשר את ההתקשרות ללא מכרז, ואת ההסכם שנחתם עם חברת אסיה. 10. יצוין כי זמן קצר לפני כינוס הישיבה, עתרה הנתבעת לביהמ"ש המחוזי, בעתירה מנהלית, בה בקשה למנוע את כינוס הישיבה. העתירה נמחקה, בהמלצת כב' הש' ברלינר, תוך שמירת זכויות העותרים לפעול בכל הליך משפטי בעתיד-ראה פרוטוקול הדיון מיום 29/4/07-נספח יא לכתב ההגנה. 11. להלן פירוט מלא של התבטאויות הנתבעת, במהלך הישיבה, לגביהן נטען כי הן בגדר- "פרסום לשון הרע": הנתבעת: "...עכשיו לקחת את העו"ד המלומד שמהלך עלינו אימים ומזהיר אותנו שאנחנו חייבים לאשר כי אם לא נאשר נהיה צפויים לקנסות..." (עמ' 48 לפרוטוקול) הנתבעת: "אתה יודע מה? גם בין כותלי בית המשפט העו"ד המלומד שלך אמר לי כשהשופט ברלינר... שאל אותי מה יש לי להגיד... אמר לי מי העו"ד הזה שככה מהלך עלינו אימים... זה האנשים שאתה מביא?... מה זה פה? עולם תחתון אתה מביא לנו לפה?" (עמודים 50-51 לפרוטוקול). בהמשך פנה התובע אל הנתבעת ושאל: "סליחה הגברת חדווה, אני חייב להפריע, אני מבין שאני עולם תחתון?" בתשובה ענתה הנתבעת: "לא, חס וחלילה, אני לא אמרתי את זה, אני אמרתי אדוני, העו"ד המלומד, אמרתי שהגיע הזמן שראש העיר יגן על חברי המועצה ושלא יהלכו, ושלא יהלכו עלינו, גם בבית המשפט איימת עלי, גם בבית המשפט איימת עלי, בתוך כותלי בית המשפט". עמ' 52 לפרוטוקול. הנתבעת: "אני רוצה לחזור ולהגיד שאף אחד לא יהלך עלינו אימים, אנחנו לא נמצאים בעולם התחתון... בעולם התחתון אפשר להלך עלינו אימים". (עמוד 53 לפרוטוקול). ראה פרוטוקול מלא של ישיבת המועצה, צורף כנספח יג' לכתב ההגנה. ב. טענות הצדדים (בתמצית): התובע: 12. האמירות שנאמרו ע"י התובעת בפומבי הן פוגעניות, מבזות וחסרות שחר ומכאן, שמהוות לשון הרע. האמירות פגעו בתובע וגרמו לו לנזק בשמו הטוב, על כן נתבע פיצוי סטטוטורי (ללא הוכחת נזק) בסך 100,000 ש"ח. 13. לנתבעת לא עומדות ההגנות המפורטות בחוק, ואף לא החסינות האמורה בסעיף 13(9). 14. התנצלות הנתבעת, בסוף הישיבה, הינה התנצלות ב"לשון רפה", רק כדי לצאת ידי חובה, ולאחר שהנזק כבר נעשה, ומכאן שאין בה לתקן את העוולה שנעשתה כלפי התובע. הנתבעת: 15. התביעה הינה שימוש לרעה בערכאות וכל מטרתה להפעיל לחץ על הנתבעת, לאיים עליה ולהשמיצה, זאת בשל התנגדותה למהלכים שנקט ראש העיר בעסקת אדמות חוף הים. 16. האמירות המיוחסות לנתבעת, נאמרו כלפי ראש העיר ולא כלפי התובע. 17. הנתבעת התנצלה על דבריה כבר בישיבה. 18. יש להחיל את ההגנות המנויות בחוק: האמירות נאמרו במסגרת תפקידה של הנתבעת כחברת מועצת עיר המביעה דעה בעניין ציבורי, בישיבת מועצת העיר. התובע נכח בישיבה לא כ"אדם פרטי" או "מאזין חופשי" אלא כ"שלוחו של ראש העיר בעניין ציבורי" ולכן חל סעיף 13(9) לחוק. מכל מקום חלה ההגנה המנויה בסעיף 15(4) לחוק, שכן הדברים נאמרו בתום לב, והם בגדר הבעת דעה על התנהלותו של ראש העיר. 19. יש להחיל את סעיף 4 לפקודת הנזיקין נוכח היות האמירות בגדר אמירות אגב שוליות. ג. דיון: א. כלפי מי נאמרו הדברים ? 20. האם הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת הופנו לראש העיר, כטענתה, או שמא לתובע ? קריאת הפרוטוקול מלמדת כי הדברים הופנו גם לתובע (חלקם אכן הופנו לראש העיר, ברם חלקם, כאמור, גם לתובע), ודי בהקשר זה אם אחזור על המשפטים הבאים: א. הנתבעת פונה לראש העיר ואומרת לו: "...אני אסיים ואומר שהיועץ המשפטי שאתה לקחת בנוסף ליועצים המשפטיים שיש לך כבר רשימה ארוכה... בלוזר, חיים סומך, וילציק, עכשיו לקחת את העו"ד המלומד שמהלך עלינו אימים ומזהיר אותנו שאנחנו חייבים לאשר כי אם לא נאשר נהיה צפויים לקנסות... אני חושבת שאתה בתור ראש עיר שיודע שיש לו פה נבחרי ציבור שהם לא בהנהלה שלך אסור לך לתת לאחרים לתת להם הזדמנות להשתלח בנו..."-עמ' 51 לפרוטוקול. ב. הנתבעת פונה לראש העיר ואומרת: "...כשהשופט ברלינר... שאל אותי מה יש לי להגיד... אמר לי מי העו"ד הזה שככה מהלך עלינו אימים... זה האנשים שאתה מביא?... מה זה פה? עולם תחתון אתה מביא לנו לפה"- הנתבעת אכן הפנתה את תלונותיה לראש העיר (בשאלה: מי זה האנשים שאתה מביא לנו לפה?) אך ברור כי כשאמרה: "עולם תחתון אתה (ראש העיר-לא במקור-ע.ב.) מביא לנו לפה"- הבין המאזין הסביר כי כוונה, באומרה - "עולם תחתון", לתובע, שהרי זו "התשובה" לשאלה שהעלתה בתחילת המשפט: "זה האנשים שאתה מביא?". יצוין כי תשובת הנתבעת לתובע, במהלך הישיבה, ולאחר שהתובע שאל אותה בצורה ישירות: "סליחה רגע הגב' חדווה, אני חייב להפריע, אני מבין שאני עולם תחתון ?, אף היא מחזקת את טענת התובע כי הדברים כוונו אליו, ולא לראש העיר. ראה תשובת הנתבעת לשאלה האמורה לעיל: "לא, חס וחלילה, אני לא אמרתי את זה, אני אמרתי אדוני, העו"ד המלומד, אמרתי שהגיע הזמן שראש העיר יגן על חברי המועצה ושלא יהלכו, ושלא יהלכו עלינו, גם בבית המשפט איימת עלי, גם בבית המשפט איימת עלי, בתוך כותלי בית המשפט".-עמ' 55 לפרוטוקול. גם התנצלות הנתבעת בסוף הישיבה, שכוונה לתובע (ראה פירוט בסעיף 42 להלן) מלמדת כי האמירה "עולם תחתון" הופנתה גם אליו ולא רק לראש העיר. ב. לשון הרע ופרסום: 21. המבחן לבחינת מהו פרסום שעלול להשפיל ו/או להיות מבזה, הוא אובייקטיבי, דהיינו, מבחן האדם הסביר. יש לתור אחר המובן הטבעי והרגיל של הפרסום, בעיני האדם הסביר: "פרסום יחשב כלשון הרע כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפס ככזה על ידי האדם הסביר"- אורי שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 122 (1997), וכן ראה הפסיקה שם: ע"א 723/74 עיתון הארץ נ' חברת החשמל פ"ד לא(2) 281 (1977), ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט(4) 734 (1986), ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פ"ד מו(5) 555 (1992). 22. כינוי התובע, עו"ד במקצועו, כ- "עולם תחתון", מהווה הטלת דופי בכישוריו המקצועיים, ביושרו המקצועי, ויש בו הטלת צל על רמת מוסריותו, ומכאן שהדבר עלול לבזותו ולהשפילו ואף ולפגוע במקצועו. אשר על כן עונים הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת על הגדרת לשון הרע, כאמור בסעיפים 1(1) ו-1(2) ו-1(3) לחוק (דבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות... (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, (3) לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו). אין בידי לקבל טענת הנתבעת לפיה אין מדובר בלשון הרע, מאחר ומדובר ב-"הילך דיבור" שמטרתו הייתה להביע כעס ואם תותר עילת תביעה בגינו, לא יתאפשר כלל להביע רוגז מילולי על אדם במרחב הציבורי. ניתן להביע רוגז מילולי על אדם מבלי לפגוע ולהשפיל. ראה קביעת בית המשפט לגבי שימוש בכינוי "עולם תחתון" ע"י מתווכת כלפי מתווך אחר, כלשון הרע, בתא (שלום-ת"א) 37155/03 דיור אקספרס נ' בן ארי ( 13/3/05), וכן את פסק הדין שניתן בערעור: עא(מחוזי- ת"א) 1963/05 דיור אקספרס נ' בן ארי ( 3/1/07) ע"י כב' הש' גרסטל, פוגלמן ושילה. 23. הדברים נאמרו בישיבה רבת משתתפים, שכללה אף סיקור תקשורתי, ומכאן שברור כי מתקיים תנאי ה-"פרסום". 24. מסיכום האמור עד כה עולה כי התבטאות הנתבעת כלפי התובע מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק. ג. חסינות ("הגנה מוחלטת"-סעיף 13 לחוק) והגנות אחרות: א. פרסום מותר - סעיף 13 לחוק: 25. הנתבעת מפנה לסעיף 13(9) הקובע כך: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי: פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". נטען כי הפרסום נעשה בישיבת מועצת העיר, שדנה בעניין ציבורי, ולכן קמה ההגנה. התובע טוען, מנגד, כי גם כאשר הוכרה ההגנה, בשל פרסומים שנאמרו במהלך ישיבת מועצת עיר, הרי שהדברים נאמרו בין נבחרי ציבור בקשר למחלוקת פוליטית ביניהם. התובע אינו נבחר ציבור או דמות ציבורית, אלא אדם פרטי שנכח בישיבה כמוזמן בלבד. 26. במאמר מוסגר יוער כי על אף שהביטוי "הגנה" שגור לעניין סעיף 13 לחוק, הרי שפסיקה מחוזית מבחינה בין ההגנות המנויות בסעיפים 14 ו-15 לחוק לבין הוראות סעיף 13 שזכו לכינוי "הגנות מוחלטות"- ראה ע"פ (מחוזי-חי') 2098/02 נזאר נ' מ"י ( 2.5.02), ע"א (מחוזי-ת"א) 1682/06 רסקין נ' לב ( 17.9.08). 27. ולעצם העניין: אין בידי לקבל טענת הנתבעת באשר לתחולת סעיף 13(9). הנתבעת אכן מכהנת בתפקיד ציבורי, וככזו רשאית להעביר ביקורת על התנהלותו של ראש העיר, על כל המשתמע מכך. ברם התובע הינו יועץ חיצוני, שהתבקש, ע"י ראש העיר, לתת חוות דעת מקצועית. התובע אינו עושה דברו של ראש העיר ואינו בגדר זרועו הארוכה, וממילא אינו איש ציבור או דמות ציבורית. 28. הלכה פסוקה היא כי יש לפרש את סעיף 13 בדווקנות, זאת נוכח העובדה כי: "בסעיף 13 מעניק המחוקק משקל מכריע לשיקולים כלל ציבוריים... המפרסם לשון הרע... ייהנה מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון... לפיכך נקבע כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני, כי אין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו וכי אין להחיל את ההגנה על פרסומים של גופים שאינם נקובים בחוק במפורש" שנהר, לעיל בעמ' 191-192. 29. סעיף 13(9) הוחל בפסיקה, גם על חילופי דברים שנאמרו במהלך ישיבות מועצות עיר ומועצות מקומיות, יחד עם זאת יש להקפיד כי החלתו תעשה רק כאשר מדובר בדברים שהוחלפו בין נבחרי ציבור, דברים שכוונו כלפי נבחרי ציבור, העוסקים בתחומים ציבוריים. להם ראוי לאפשר מידה גדולה יותר של חופש ביטוי בהקשרים אלה. התובע, כאמור, אינו נושא משרה ציבורית ואף אינו דמות ציבורית. 30. במקרה הנדון אין מדובר בדברים שהוחלפו על נבחרי ציבור, הגם שהדברים נאמרו ע"י הנתבעת לראש העיר, משמבחן אוביקטיבי מורה כי הדברים שנאמרו, יוחסו לתובע, שכאמור אינו נושא משרה ציבורית ואף אינו דמות ציבורית. 31. ראה לעניין החלת סעיף 13(9) את דברי כב' הש' הורנצ'יק בתא (ת"א-יפו) 73072/04 בר נ' סגל ( 28.12.05), המתייחסת לרציונל במתן חסינות לדברים שנאמרים בלהט ויכוח פוליטי בין נבחרי ציבור: "לא אחת לצערנו, אנו נתקלים בויכוחים פוליטיים שלעיתים גולשים לויכוחים בוטים בהם נאמרים דברים בסגנון שראוי היה שלא יאמר. יחד עם זאת, סבורני כי כאשר המדובר בביטויים כגון דא, בפורום בו הם נאמרו ועל ידי האנשים שאמרו דברים אלה תחת כובעם של אנשי ציבור, לא ראוי להפוך את בית המשפט לזירת התקוטטות פוליטית. ודוק, למקרים כגון אלה ממש נחקק סעיף 13(9), אשר בא להגן על ביטויים כאלה ובכך למנוע את גלישת הזירה הפוליטית אל זירת המשפט... בהקשר זה בו עסקינן בשני אנשי ציבור, האחד ראש העיר והשני חבר במועצה, סבורני כי יש לתת מעמד ומשקל שונה מזה שבית המשפט ייתן מקום בו הלשון הרע המיוחסת נאמרה בין אנשים פרטיים" (ההדגשה לא במקור-ע.ב). 32. עוד לעניין צמצום החלת סעיף 13(9) בקשר לדברים שנאמרו במהלך דיונים במועצות מקומיות/עירוניות, ראה האמור בעא (מחוזי-נצרת) 1233/07 אשל נ' עטר ( 21/8/08), שם נפסק כי: "יש לפרש את הוראת סעיף 13(9) בדווקנות, ובהתאם, לבחון האם קיימת במקרה הנדון, הסכמת הרשות המוסמכת. במקרה הנדון פרסם המשיב עובדות שאינן נכונות, כאשר אין זה מתפקידו כראש מועצה לפרסם עובדות לא נכונות או לא בדוקות, אשר אינן קשורות לנושאים שהיו חלק מסדר יומן של מליאת המועצה ונאמרו כולן על רקע אישי. הדעת אינה נותנת, כי יתאפשר לנושאי משרות ציבוריות לפרסם כנגד אחרים, ולו עובדי רשות, דברי בלע שאינם נכונים, תוך שהם חוסים בצילה של הוראת הסעיף. במקרה דנן לא מצאתי כי דבריו של המשיב התחייבו מהוראות דין או מהוראה של רשות מוסמכת, אף לא מצאתי כי ניתן לו היתר כלשהוא ע"י רשות מוסמכת... (ההדגשה לא במקור-ע.ב.) משכך אני קובע כי דבריו המלעיזים של המשיב אינם חוסים בצילה של הגנת סעיף 13(9)". (פסקה 21 לפסק דינו של כב' הש' ארבל) ב. הגנת תום הלב - סעיף 15(4) לחוק: 33. סעיף 15(4) מקנה הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב ואם הוא בגדר: "...הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות". 34. בנסיבות העניין אין תחולה להגנה המפורטת בסעיף זה, ואסביר: הבעת הדעה המוגנת בסעיף זה הינה הבעת דעה על בעל תפקיד ציבורי בקשר לעניין ציבורי. גם אם נאמר כי הבעת הדעה הינה בקשר לעניין ציבורי (על אף שהבעת הדעה מתייחסת להתנהלות התובע) הרי שהתובע אינו בעל תפקיד ציבורי: מדובר בעו"ד פרטי, חיצוני, שאינו עובד עירייה וכאמור אינו משמש בתפקיד ציבורי. 35. מעבר לכך, לא ניתן לומר כי מדובר בפרסום שנעשה בתום לב. לבחינת התום הלב הנדרש בקשר להבעת דעה נאמר כי: "...תישקל מידת הקשר ההגיוני בין הדעה שהובעה לבין הנתונים שעליהם היא מסתמכת. כן יבחנו השאלות... האם הדברים שנאמרו בו לא היו גורפים מידי"- ראה ספרו של שנהר, לעיל בעמ' 265. 36. לא הוצגו בפני נתונים ו/או ראיות כלשהן שיש בהן כדי להצדיק אמירה לפיה מתנהג התובע כפי שמתנהגים בעולם התחתון בהקשר של השלטת איומים ופחד כדי לקדם אינטרסים ומטרות שלו. ניסוח חוות הדעת רחוק מלהלך אימים ולהשליט פחד בקרב נציגי העירייה, ומעבר לאמור בחוות הדעת לא הוצגו ראיות בקשר לדברים שנטען כי התובע אמר ו/או בקשר לדברים שנטען כי עשה כלפי הנתבעת, שיש בהם כדי לבסס קשר לדברים שנאמרו עליו. 37. בנסיבות העניין אף מתקיים התנאי המפורט בסעיף 16(ב)(1)- "הדבר שפורסם לא היה אמת...", ומכאן שקמה גם חזקה כי הדברים לא נאמרו בתום לב. החזקה לא נסתרה ע"י הנתבעת. ג. "מעשה של מה בכך": 38. סעיף 4 לפקודת הנזיקין (החל בתביעות לשון הרע מכוח סעיף 7 לחוק) קובע כי: "לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך". 39. התבטאות כלפי עורך דין לפיה הוא "עולם תחתון" ו/או מתנהג כפי שמתנהגים בעולם התחתון, אינה התבטאות של מה בכך, מה גם שנעשתה במסגרת ישיבה רחבת משתתפים שבה נכחו גם נציגי תקשורת. סיכום בינים: יש לראות את אמירות הנתבעת כלפי התובע ("עולם תחתון אתה מביא לנו לפה") משום לשון הרע. אין מדובר במעשה של מה בכך ולא עומדת לנתבעת הגנה ו/או חסינות כאמור בסעיף 13 לחוק. ד. פיצויים: 40. בקביעת סכום הפיצוי נתתי דעתי מחד לאופן ניסוח ההתבטאות, לעובדה כי הדברים נאמרו במהלך ישיבה רבת משתתפים, ולכך שהדברים הופנו לעורך דין. מנגד נתתי משקל רב לאמור בסעיף 19(3) ו-(4), כמפורט להלן: 41. סעיף 19(3): הוא לא נתכוון לנפגע: מקריאת הפרוטוקול המלא של הישיבה עולה בבירור כי את רוב דבריה כיוונה הנתבעת לראש העיר, כלפיו הוציאה את כעסה הגדול בקשר להנהלות העניינים הנוגעת לעסקה הרלבנטית. מכאן שניתן לקבל טענתה לפיה לא התכוונה לתובע, כאשר אמרה "עולם תחתון", אלא לשיטות בהן נוקט ראש העיר בהפעלתו לחץ כבד על חברי המועצה לאשר את העסקה. ודוק- "קנה המידה לפיו תבחן תחולת ההקלה שבסעיף 19(3) יהיה קנה מידה סובייקטיבי"- שנהר, לעיל בעמ' 391, זאת בשונה מהמבחן האוביקטיבי בו עשינו שימוש בסעיף 20 לעיל. 42. סעיף 19(4): "הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע... ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים". הנתבעת התנצלה בפני התובע והסבירה את דבריה כך שיובהר כי לא התכוונה שהתובע הינו איש העולם התחתון ו/או נוהג כאיש עולם תחתון. ההתנצלות נעשתה, באותה ישיבה, פעמיים. בפעם הראשונה נשאלה הנתבעת ע"י התובע בצורה ישירה: "סליחה רגע הגב' חדווה, אני חייב להפריע, אני מבין שאני עולם תחתון ? ועל כך ענתה: "לא, חס וחלילה, אני לא אמרתי את זה, אני אמרתי אדוני, העו"ד המלומד, אמרתי שהגיע הזמן שראש העיר יגן על חברי המועצה ושלא יהלכו, ושלא יהלכו עלינו, גם בבית המשפט איימת עלי, גם בבית המשפט איימת עלי, בתוך כותלי בית המשפט".-עמ' 55 לפרוטוקול. הפעם השנייה היתה בסוף הישיבה, שאז אמרה הנתבעת: "אני מוכרחה, אני רוצה להגיד לעו"ד יוסי כהן... אני רוצה להגיד לעו"ד, אני רוצה להגיד... אני רוצה להגיד לפרוטוקול שכשאמרתי שאתה לא שומר על נבחרי ציבור אז התכוונתי לומר, שתקו רגע, שההתנהלות שמכפישים אותנו זה כמו התנהלות של העולם התחתון ולכן אם יש משהו שנעלב אני מתנצלת בפניו"- עמ' 62 לפרוטוקול. 43. אין מדובר בהתנצלות רפה. מהפרוטוקול אף עולה כי הנתבעת עשתה מאמץ לומר את הדברים לקראת סוף הישיבה, בטרם נערכה ההצבעה, כאשר לצורך כך היא בקשה מהנוכחים שקט, ועל אף שנקטעה מספר פעמים ע"י ראש העיר, אמרה את הדברים. 44. כן יש לתת את הדעת לכך כי הדברים נאמרו ע"י הנתבעת בשעת כעס, כאשר מההקשר ניתן להבין כי שומעיו מודעים לכך שהדברים נאמרים מתוך רוגז. מקריאת הפרוטוקול במלואה עולה כי הנתבעת היתה נסערת לכל אורך הישיבה וכי הנושא קרוב לליבה. כן יש לתת את הדעת לכך שהתובעת אמרה את הדברים בקשר לענין ציבורי חשוב. 45. נתתי דעתי גם להתנהגות הנתבעת במהלך המשפט. בתיק נעשו מאמצים רבים לסיים הפרשה בהתנצלות הנתבעת, אשר נתנה הסכמתה להתנצל בפני התובע ואף הסכימה כי ההתנצלות תפורסם בעיתונות מקומית בחדרה. 46. יפים עוד בענין שיקולי "הקולא" גם דבריו של כב' הש' עמית בעניין ת.א (שלום-עכו) 2481/96 סואעד נ' נימר (ניתן ביום 26/11/98), שדן בנורמות דיבור "בתרבות הדיבור דהאידנא": "בית המשפט בפסיקתו, יכול וצריך לקבוע נורמות דיבור והתנהגות, אך בית המשפט גם בתוך עמו הוא יושב. בפרפרזה על דברי כב' הש' ברק לענין תום הלב בדיני חוזים... בני אדם אינם מלאכים בדיבורם זה ולזה אך אל להם להיות זאבים זה לזה. ברצף בין דיבור של מלאכים לשיח זאבים, משתרע תחום אפור ואל לבית המשפט לבחון ולדקדק בציציותיו של כל ביטוי ואמירה היוצאת מפיו של פלוני, שאם כך עשינו, נמצאנו מדכאים חופש הביטוי שאין חולק על חשיבותו ומרכזיותו" (שם, בפסקה 40). דבריו משתלבים, לטעמי, גם עם דבריו של כב' הש' סולברג כאמור בבפתיח לסיכומי הנתבעת: "לא כל פגיעה חד פעמית בעידנא דריתחא, צריכה להוליד התדינות משפטית. יש וניתן למחול ולסלוח, יש וראוי להבליג, יש ועמידה עיקשת על תביעה אינה אלא קנטרנות לשמה" (תא(י-ם) 1839/01 נתניהו נ' שוקן, 25.7.02). 47. לסיכום האמור לעיל יש לומר כי מרבית השיקולים, לעניין פסיקת הפיצויים, נוטים לצד הקולא, והפיצוי הראוי אינו צריך לעלות על 5,000 ₪. 48. נוכח העובדה שהנתבעת התנצלה בישיבה בה נאמרו הדברים, הרי שיש לדחות דרישת התובע להתנצלות נוספת ובעיתונות. מעבר לפיצוי שנפסק ישא כל צד בהוצאותיו. דיוןלשון הרע / הוצאת דיבה