קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מד מים לא תקין: השאלה שבמחלוקת 1. "מדובר בתיק שהיקפו אינו גדול, ודורש הכרעה בנושא עיקרי אחד והוא: האם צריכת המים שבדירת התובעת, אכן שיקפה את הצריכה בפועל או שמד המים זייף. בית המשפט העיר את הערותיו ואמר כי בתיק זה יופעלו מבחני הגיון וסבירות ויבחן הממוצע של דירות מסוג זה, כדי לאמוד את צריכת המים בביתה של התובעת" (פרו' מיום 15/2/09, עמ' 3 שו' 14-17). זו השאלה שהוגדרה על ידי בית המשפט בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 15/2/09, והיא זו שעמדה לדיון ביום ההוכחות, ה - 12/5/09. להלן העובדות הדרושות לעניין והכרעתי בשאלה זו. הצדדים לתביעה וטענות הצדדים 2. התובעת הייתה בזמנים הרלוונטים לאירועים המפורטים בכתב התביעה הבעלים של הנכס בתל אביב (להלן : "הנכס"). הנכס הינו דירה אליה צמודה גינה בשטח של כ- 350 מ"ר. הנתבעת הינה עירית תל-אביב הגובה את חיובי המים המסופקים לנכס. התובעת טוענת שבתחילת חודש דצמבר 2004 או בסמוך לכך הבחינה שחיובי המים גבוהים ובלתי הגיוניים. לבחינת טענתה זו הזמינה התובעת בעל מקצוע על מנת שיבדוק אם קיימת נזילת מים. בעל המקצוע בדק את המערכת וקבע, לטענת התובעת, כי אין נזילה, אולם מונה המים של הבית מזייף (להלן "מד המים", ראה סעיף 4 לת/2). 3. לאור האמור פנתה התובעת אל הנתבעת, האחרונה הציעה לה את האפשרות לבדוק את מד המים במכון בדיקה, וציינה שני מכונים חלופיים: מכון רימונים ומכון התקנים אשר הינו יקר יותר ב - 140 ש"ח. הבחירה באחד מהם הייתה נתונה לתובעת (מכתב מתאריך 19/12/04). לא למיותר לציין כי שני המכונים מורשים על פי דין לבצע בדיקות למדי מים. בסופו של יום נשלח מד המים לבדיקה במכון רימונים (להלן "המכון"), ומכון רימונים בדק ומצא כי מד המים תקין (מכתב מתאריך 18/1/05). התובעת אשר לא שבעה רצון מהבדיקה, החליפה את מד המים בפברואר 2005 והזמינה את מר אדי יונתן, מומחה מאגוד המהנדסים לבניה ותשתיות על מנת שיתחקה אחר הסוגיה (להלן "המומחה"). 4. המומחה החל את בדיקתו במרץ 2005, אסף נתונים במשך כשנה, והשווה אותם סטטיסטית לתקופה של כשלוש שנים עובר להחלפת מד המים בפברואר 2005. כמו כן בדק ושלל המומחה גורמים חיצוניים לביתה של התובעת, כגון קיומו של צרכן "טפיל" המשתמש במימיה של התובעת. מסקנתו הסופית של המומחה אשר פורטה בחוות דעתו הייתה כי "קיימת סבירות גבוה" כי מד המים זייף מאז התקנתו, וכי הנתבעת גבתה מהתובעת 9,486 ש"ח יתר על המידה עבור התקופה -2002 / 4-3 - 2005 / 2- 1 . בנוסף על כך קבע המומחה כי יש לזכות את הנתבעת בסך של 1,550 בגין אי הקצבת מים לגינון עבור השנים 3/2002-3/2006, ובגין חיוב יתר עבור החלפת מד המים. ממצאי המומחה סוכמו בחוות דעתו אשר סומנה ת/1. 5. התובעת סומכת ידיה על בדיקת המומחה וטוענת כי מד המים הראשון זייף. בשל כך היא דורשת כי הנתבעת תשיב לה את שגבתה ממנה שלא כדין. לא זו אף זו, טוענת התובעת כי בעקבות המתואר לעיל הפסיקה לאלתר את השקיית גינתה בסוף שנת 2004 וגינתה נחרבה בשל כך, היא תובעת את שווי הגינה וכן אובדן זמן ועגמת נפש. סך הכול הועמדה התביעה על סך של 50,623 ש"ח. 6. הנתבעת טוענת כי נתוני הצריכה של התובעת הינם סבירים ביותר לנוכח העובדה כי מדובר בבית עם גינה. את הבדלי הצריכה שמצא המומחה היא מנמקת בכך שגינתה של התובעת יובשה במקביל להחלפת מד המים, וצריכתה ירדה פלאים בשל אי השקיית הגינה ולא בשל החלפתו. על מנת להדגיש טענתה הפנתה הנתבעת לנתוני המומחה וציינה את הבדלי הצריכה המשמעותיים בחודשים החמים של השנה, כאשר הפרש הצריכה הגבוה ביותר הינו בחודשים יולי - אוגוסט, בהם יש להשקות הגינה לעיתים קרובות. לעניין מכון הבדיקה, טוענת הנתבעת כי התובעת לא ציינה את שם החברה המועדפת עליה, למרות שכאמור הודע לה על כך. כמו כן, מדי המים הנבדקים במכון הינם "אנונימיים" לחלוטין ללא ציון של שם כלשהו, למעט מספר, ולכן הנתבעת אינה יכולה חלילה "להשפיע" בכל דרך שהיא על תוצאות הבדיקה. 7. בתיק זה הוגשו שתי חוות דעת, מטעם התובעת הוגשה חוות הדעת של המומחה אשר נזכר לעיל, ומטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של הממונה על המבדקה השייכת למכון (להלן " ג'רבי"). כמו כן, מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של נציגה משה סרור, סגן מנהל מחלקת צרכנות מים בנתבעת (להלן "סרור"). המומחים וכן עדי הצדדים, התובעת בעצמה וסרור, נחקרו ביום 12/5/09 ולאחר שהוגשו סיכומים לא נותר אלא להכריע במחלוקות התלויות ועומדות, ובמיוחד בשאלה כפי שהוצגה בסעיף 1 לעיל. ההכרעה 8. האם אכן חיובי התובעת נערכו על פי הצריכה בפועל או שמא מד המים זייף? במחלוקת זו, מעדיפה אני את עמדת הנתבעת, ממספר טעמים, ולפיכך דין התביעה להידחות, אפרט קביעתי זו. 9. ראשית יש לזכור כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת: היא זו שצריכה לשכנע את בית המשפט שמד המים כן היה "זייפן כרוני", כפי שהגדירו ב"כ התובעת מספר פעמים במהלך חקירותיו, ושאין קשר בין החיובים לצריכה בפועל. 10. לא זו אף זו, סבורני כי לאחר שמיעת העדויות מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי נוטה דווקא לכיוון גרסת הנתבעת וכפות המאזניים לא נותרו מעוינות. ראשית דבר, בפניי ראיה אובייקטיבית לכך שמד המים תקין: מדובר בבדיקה שנערכה על ידי חברת רימונים. בדיקה זו אשר צורפה לחוות דעתו של המומחה איציק ג'רבי קובעת חד משמעית שהמד תקין. ב"כ התובעת לא הצליחה לערער את אמינות עד זה: בחקירתו פירט את ניסונו בתחום (עמ' 10 שו' 12-14); פירט כיצד נערכה הבדיקה (עמ' 12 שו' 16-21). לא שוכנעתי כי בדיקה זו אינה אובייקטיבית או חלילה מוטית בשל אינטרסים כלכליים כלשהם, כפי שניתן היה להבין מקו חקירת ב"כ התובעת. 11. בנוסף, ובניגוד לנטען על ידי התובעת, שוכנעתי כי לתובעת ניתנה יכולת בחירה בין שני מכונים: מכון התקנים ומכון רימונים. הדבר עולה מפורשות מנספח א' לנ/2. תחילה טענה התובעת בחקירתה כי לא ניתנה לה יכולת לבחור בין המכונים (עמ' 8 שו' 19), אולם לאחר שעומתה עם נספח א' לנ/2 נאלצה להודות שניתנו לה שתי אפשרויות והיא בחרה באפשרות הזולה יותר (עמ' 8 שו' 21). למרות תשובות סותרות אלו, לא הסכימה התובעת לחזור בה מהטענה שלא ניתנה לה יכולת בחירה (עמ' 8 שו' 26). 12. העובדה כי לתובעת ניתנה יכולת בחירה מקהה מטענת אי האובייקטיביות של הבדיקה. בנוסף, איני מקבלת את הטענה שלא ניתן לקשר בין הבדיקה למד המים: ישנו מספר על כל מד, ראה עדות ג'רבי בעמ' 5 שו' 12. מספר המד היה רשום בנתבעת. איזה יסוד יש לסברה שהנתבעת מנסה לייחס לתובעת מספר מד אחר? כאן המקום לציין שב"כ התובעת התייחס ארוכות בסיכומיו לנקודה זו (ראה סעיפים 2-9 לסיכומים) וטען שהנתבעת כשלה בהוכחת טענת ההגנה שלה לפיה מד המד תקין - אולם, התובעת היא זו שצריכה להוכיח שמד המים זייף, ולא ההיפך! 13. סבורני כי גם מטעמים נוספים, מעבר לטופס הבדיקה עצמו, יש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת, הגם שלכאורה די היה במסמך זה. כפי שבית המשפט ציין בישיבת קדם המשפט, נשקלו גם שיקולי היגיון וסבירות. מהתבוננות בחיובי המים של התובעת לאורך שנים (נספח ד' לנ/2), כשלוש שנים לפני החלפת המד וכשלוש שנים אחרי ההחלפה, עולה כי הצריכה החריגה הינה בתקופות רביעית וחמישית בשנה (7-10 לכל שנה), דהיינו בחודשי הקיץ. למשל לאורך כל התקופה השנייה של השנה (מרץ-אפריל), משנת 2003 ואילך, הצריכה היא בסביבות ה- 40-50 קוב לחודשיים. אם נכונה הטענה שמד המים הינו "זייפן כרוני", הכיצד מזייף הוא רק בחודשי הקיץ? האם בחורף קריאותיו נכונות? דבר זה בא ללמדך שהקריאות הן פונקציה של צריכת מים בפועל ולא כתוצאה מזיוף במד המים. 14. מסקנה זו נתמכת גם בעדות מומחה התובעת: מומחה זה שלל נזילות; מומחה זה שלל התחברות של גורם עלום כלשהו; הנימוק של הצריכה המשותפת אינו ברור, שהרי גם בחיובים לאחר החלפת המד המשיכו להופיע חיובי 0 לצריכה משותפת. אם כך הדבר, וקבעתי כאמור שהמד תקין, אזי ההסבר לצריכה המוגברת הינו השימוש במים ולא המד. עוד בעניין זה אעיר כי מומחה התובעת כלל לא בדק את מד המים (עמ' 3 שו' 14 עד עמ' 4 שו' 15) ולמעשה מסקנתו מבוססת על השערה בלבד. 15. עניין צריכת המים העודפת זוכה להסבר הגיוני בעצם קיומה של גינה, המושקית בחודשי הקיץ (תואם את חודשי הצריכה המוגברים) וכן בעדות התובעת לפיה בחודש דצמבר 2004 התחילה בתהליך ייבוש (עמ' 9 שו' 4). אם בחודש דצמבר 2004 התחילה התובעת בתהליך ייבוש, ובחודש ינואר 2005 הוחלף המד, אזי ישנה חפיפה במועדים בין הייבוש להחלפה, והצריכה המופחתת של המים בהחלט יכולה להוות נימוק הגיוני וסביר לכך שהחיובים פחתו. 16. הנתבעת לא הסתירה את טענתה שייבוש הגינה היא הסיבה להפחתת החיובים; הדבר נאמר עוד בכתב ההגנה. למרות זאת, התובעת לא הביאה לעדות את הגנן אשר טיפל בגינה מאז הקמתה: לא הובאו תמונות של הגינה מהן ניתן יהיה להתרשם האם אכן הגינה בשלב כלשהו חזרה לפרוח וללבלב; לא ברור אילו סוגי גידולים ניטעו לאחר הייבוש. אין צורך להיות מומחה גדול כדי לדעת שכל גידול צורך כמות מים אחרת. התובעת הודתה בחקירתה לבית המשפט כי פני הגינה שונו (עמ' 18 שו' 2-3). לכן ניתן לקבוע, לפחות באותה מידה של סבירות, ולדעתי אף יותר מכך, שהסיבה לצריכת המים הגבוהה נעוצה בהשקיית הגינה ולא במד המים, שלא הוכח כלל ועיקר כי הינו "זייפן כרוני". 17. סוף דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מים