קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מועד פקיעת ביטוח משכנתא: מבוא: התביעה וטענות הצדדים 1. התובעת, ירדן בלומברג רביצקי (להלן: "התובעת"), ילידת 1944, התקשרה ביחד עם בעלה המנוח, חיים בלומברג ז"ל (להלן: "המנוח"), עם בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), בהסכם הלוואה מובטחת במשכנתא, לצורך רכישת דירה ושיפוצה. 2. המנוח, יליד 1941, נפטר בחודש ינואר 2005, בהיותו כבן שישים ושלוש וחצי. לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת לבנק בדרישה לפרעון ההלוואה המובטחת במשכנתא מכספי פוליסת ביטוח החיים שנערכה בד בבד עם נטילת ההלוואה. הבנק דחה את דרישת התובעת והשיב כי לא ניתן להגיש תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פטירת המנוח שכן ביטוח החיים הסתיים עם הגיעו של המנוח לגיל 60 שנה כך שעל הלווה השני, קרי; על התובעת, להמשיך ולפרוע את ההלוואה. 3. התובעת עותרת להחזר הכספים ששילמה ע"ח פרעון ההלוואה ממועד פטירת המנוח ועד מועד הגשת התביעה ולמתן פסק דין הצהרתי על פיו פוליסת ביטוח החיים שנערכה למנוח עם נטילת ההלוואה, היתה בתוקף בעת פטירתו בגיל שישים ושלוש וחצי. לטענת התובעת, הבנק התרשל כלפיה וכלפי בעלה המנוח והפר את חובת הגילוי, היידוע והאזהרה שהיתה מוטלת עליו בכך שלא הזהיר אותה ואת המנוח, שהיו באמצע שנות החמישים לחייהם בעת נטילת ההלוואה כי ביטוח החיים שנערך לצורך הבטחת פרעון המשכנתא, פוקע בעת הגיעו של כל אחד מהלווים לגיל 60 ובכך שלא הודיע להם על פקיעת תוקף הביטוח, עם הגיעו של המנוח לגיל 60. 4. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי לא חלה עליהם כל חובת גילוי אקטיבית להודיע ולהדגיש בפני הלווים כי פוליסת ביטוח החיים מסתיימת בגיל 60. לחלופין טוענים הנתבעים כי הבנק עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו כלפי הלווים וכי אין קשר סיבתי בין התרשלותו הנטענת והמוכחשת לבין הנזק הנטען - העדר ביטוח חיים שכן לאור מצבו הבריאות של המנוח במועד נטילת המשכנתא אף חברת ביטוח לא היתה מבטחת אותו בביטוח חיים. התשתית העובדתית 5. התובעת והמנוח (להלן יקראו ביחד: "הלווים"), חתמו על הסכם הלוואה המובטחת במשכנתא לצורך רכישת דירה ברחוב הנטקה 38 בחיפה (להלן: "הדירה"). ההלוואה פוצלה לשתי הלוואות; הסכם הלוואה מס' 89275/9320 ע"ס 324,000 ש"ח, נחתם ביום 15.3.94 (להלן: "ההלוואה הראשונה"). הסכם הלוואה מס' 89413/8180 ע"ס 85,000 ש"ח, נחתם ביום 10.4.95 (להלן: "ההלוואה השניה"). במעמד החתימה על מסמכי ההלוואות חתם כל אחד מהלווים על "פוליסת ביטוח חיים צמוד למדד מסוג ריזיקו" שהוצאה על ידי הנתבעת מס' 2, אליהו חברה לביטוח בע"מ, באמצעות הנתבעת מס' 6, טביט סוכנות ביטוח חיים (1989) בע"מ, שהינה חברת בת של הבנק (הפוליסות צורפו כנספחים ג' ו- ד' לתצהירו של מר יהושע גנץ, המשמש כאחראי ביטוח בבנק, נ/2). 6. התובעת פרטה בתצהירה את ההליכים שננקטו על ידה ועל ידי המנוח, לצורך נטילת המשכנתא, כדלקמן: "חתימתנו על הסכם ההלוואה ועל פוליסת הביטוח בוצעו כמפורט להלן: א. בן דודו של בעלי, מר דוד בלומברג, שמע מאיתנו כי אנו עומדים לרכוש את הדירה ברח' הנטקה 38 בחיפה וזאת לאחר שמכרנו את דירתנו הקודמת ברח' אילנות 25 בחיפה במגמה להימנע מעלייה מרובה במדרגות שהובילו לדירתנו הקודמת. ב. מר דוד בלומברג שימש בעבר מנכ"ל בנק טפחות והיה זה אך טבעי כי ניפנה אליו ונבקש את עצתו בבואנו ליטול משכנתא לרכישת דירה ושיפוצה. ג. דוד בלומברג המליץ לנו ליטול את המשכנתא בבנק טפחות והיפנה אותנו באופן ישיר לאחד מהעובדים הבכירים בסניף הראשי של בנק טפחות בחיפה (להלן "הסניף"). לאחר מכן מסר לנו דוד בלומברג כי הוא כבר מסר למי שצריך לדעת בסניף על הגעתנו וכי יחכו לנו לטפל בקבלת ההלוואה. ד. ואכן, משהגענו בעלי ואני לסניף נתקבלנו ללא המתנה ע"י עובד בכיר בסניף אשר מסר לנו כי דוד בלומברג דיבר איתו עלינו וכי כל המסמכים מוכנים לחתימתנו אצל אחת העובדות בסניף. ה. כאן המקום להדגיש כי לא בדקנו באף בנק אחר אפשרות של נטילת משכנתא ולא ניסינו כלל להשוות בין ההצעות של הבנקים השונים ("שופינג"). היה ברור לנו שבטפחות נקבל את התנאים הטובים ביותר ואכן קיבלנו בטפחות ריבית נוחה ביותר על ההלוואה. ו. המסמכים שהוגשו לנו לחתימה ע"י עובדת טפחות נחתמו על ידינו באופן אוטומטי מבלי לקרוא ו/או לבדוק תוך מספר דקות ומבלי שהוסבר לנו דבר וחצי דבר ולא בכדי - שכן היה ברור כי אנו לקוחות מועדפים בטפחות. כמו כן, עקב קירבתנו המשפחתית למנכ"ל לשעבר, לא חששנו כלל כי יטעו אותנו או ייגרמו לנו לנזק. ז. העובד הבכיר והעובדת שהחתימה אותנו על המסמכים לא ציינו כי קיים גיל בו פוליסת ביטוח החיים שלנו לא תהיה תקיפה. הדבר היחיד שציין העובד הבכיר בפנינו כשפגשנו אותו היה כי אין לנו מה לדאוג למרות הגיל המקדם אליו הגענו שכן אם יקרה משהו לאחר מאיתנו המשכנתא תימחק. ח. לא היה לנו כל חשש לקחת את ההלוואה ולא שיערנו בנפשנו כי בגיל מסוים, אם יקרה משהו למי מאיתנו, השני ייתקל בקשיים קיומיים ובצורך לפרוע החזרי משכנתא" (סעיף 11 לתצהיר, ת/1). 7. בחקירתה הנגדית ציינה התובעת כי היא ובעלה המנוח הגיעו לבנק והתקבלו על ידי מנהל הסניף שחיכה להם וידע על בקשתם לקבל משכנתא וזאת בעקבות הפנייתם לבנק על ידי דוד בלומברג, מנכ"ל הבנק לשעבר. לגבי דברי מנהל הסניף, העידה התובעת: "כבר לא היינו ילדים, אז הוא אמר שאנחנו לא צריכים לחשוש, משתי סיבות, אם קורה משהו, אז המשכנתא מתחסלת ואנחנו גם בגילאים כאלה שמקבלים ירושות ונוכל לכסות את זה. את זה הוא אמר לנו וכל מיני דברים וגם ריבית שזה היה ארבע נקודה משהו והוא אמר שזאת ריבית טובה" ובהמשך: "ש. אמרת שמנהל הסניף אמר שלא לחשוש בגלל הגיל שלכם. למה אמר את זה? אמרתם לו שאתם חוששים? ת. כי דיברנו על גובה, על הסכום, אז הוא אמר שאנחנו בגיל 54 ואין מה לחשוש כי יש עניין של ירושות והוא חושב שככל הנראה, לא תהיה בעיה בעתיד. ש. למה הוא העלה את הרעיון הזה? ת. הנקודה עלתה בגלל מספר השנים שרצינו וסכומים, כי רצינו סכום יותר גבוה. ש. אז אתם שאלתם אותו מה קורה עם ביטוח חיים? ת. לא העלנו את השאלה של הביטוח. ש. אתם לא שואלים על הביטוח והוא פתאום דואג בשבילכם ואומר שלא תדאגו? ת. תראה, ידענו שיש ביטוח חיים. אמרתי שלא שאלתי אותו, לא אמרתי שאני לא יודעת. ידענו שכל מי שלוקח משכנתא, יש ביטוח חיים על המשכנתא. ידענו כי ידענו. ש. אם לא שאלתם על ביטוח חיים, מה פתאום הוא אומר שלא תדאגו? ת. ככה זה היה. ש. הוא מיוזמתו העלה את הדאגה שלכם והסיר מכם את הדאגה? ת. כן" (עמ' 9 לפרוטוקול). 8. התובעת העידה כי לאחר השיחה עם מנהל סניף הבנק ירדו היא ובעלה המנוח לפקידה בפניה וחתמו על מסמכי ההלוואה וכשנשאלה לגבי פרטי השיחות עם הפקידות שהחתימו אותם על מסמכי כל אחת מההלוואות, השיבה: "ת. אני באמת לא זוכרת. אני ממש לא זוכרת את הפגישה השנייה. הפגישה הראשונה היתה פגישה מאוד רצינית, מהותית זה היה כסף גדול. הכסף השני, זה היה כספת (צ"ל: תוספת - ב.ט.) וידענו מראש שאנחנו עומדים לקבל עוד אחד כי מההתחלה רצינו. היא היתה פחות קרדינלית כזאת. הלכנו ושוב חתמנו על הטפסים וקיבלנו את הכסף. זה מה שאני זוכרת. ש. כלומר, בפגישה השנייה, יכול להיות שכן דובר על ביטוח חיים או נכס ואת לא זוכרת? ת. אני רק יודעת שלא אמרו לי שבגיל 60 הביטוח יגמר. בתצהירים שלהם הם לא אומרים שהם זוכרים, אלא שרק הם בדר"כ אומרים. אף אחד לא מהם לא ציין שהוא זוכר. ש. את מסכימה איתי שגם את לא זוכרת את כל הפרטים שהועלו בשיחות שנוהלו לפני 13 שנים? ת. אנחנו לא ניהלנו כל כך הרבה שיחות על הפרטים כי הכל היה גמור וסוכם. לא ניהלנו שיחות. בפעם השנייה, פחות או יותר, אותו הדבר. ש. ברמה של הסברים. יש התנהלות של הסברים עם הפקיד. את מסכימה איתי שאת לא זוכרת את כל ההסברים שניתנו לכם על ידי הפקיד, בקשר להלוואה? ת. אני זוכרת דברים עיקריים, סכום, שנים... ש. על ביטוח חיים? ת. אמרתי שלא שאלנו שאלות. באנו וידענו שלמשכנתא יש ביטוח חיים. היא החתימה על מסמכים של הבנק. לקחתי הלוואות כבר מספר פעמים. תמיד הייתי חותמת על כל מיני מסמכים של בנק. גם כאן, היא אמרה שלצורך קבלת ההלוואה, אחתום על המסמכים וחתמתי. לא חשבתי שהבנק ינסה לעשות לי משהו רע" (עמ' 11-10 לפרוטוקול). 9. התובעת נשאלה אם כאשר חתמה על מסמכי ההלוואות ומסמכי הביטוח, קראה את הפוליסות והשיבה: "ת. לא קראתי. חתמתי על מסמכים. הכל היה ברור לי שמסודר מראש. חתמתי על זה בתור מסמכי הבנק. ש. למה לא קראת? ת. כי הבנתי שהכל מסודר לי מראש עם הבן דוד של בעלי. לא קראתי אותם. אני רגילה לחתום על הלוואות בבנקים, כשמגישים לי מסמכים. ש. אמרת שזאת היתה הלוואה מיוחדת בגלל הסכום, אז ככה חותמים בלי לקרוא? ת. לא קראתי את המסמכים" (עמ' 13 לפרוטוקול). 10. מטעם הבנק העידו בעניין הליכי נטילת המשכנתא ועריכת הביטוח; מר יהושוע גנץ, אחראי ביטוח בבנק, גב' דליה צמח, הפקידה אשר החתימה את התובעת והמנוח על מסמכי ההלוואה הראשונה וגב' שרית ממן אשר עבדה בזמנו בבנק והחתימה את התובעת והמנוח על מסמכי ההלוואה השנייה. 11. גב' צמח אשר החתימה את התובעת והמנוח על מסמכי ההלוואה הראשונה, ציינה בתצהירה כי נוכח חלוף הזמן אינה זוכרת את נסיבות החתמת הלווים על מסמכי ההלוואה והוסיפה והצהירה: "יחד עם זאת, אני יכולה להצהיר בוודאות, כי במסגרת עבודתי בבנק, החתמתי לווים רבים על מסמכי הלוואה ופוליסות ביטוח, כדוגמת אלה עליהם חתמו הלווים, וכי באופן קבוע וכשיטת עבודה קבועה, ועוד בטרם החתמתי על מסמכי ההלוואה, נהגתי להסביר ללווים על תנאי ההלוואה (סכום ההלוואה, שיעורי הריבית, תנאי התשלום, גובה ההחזר, תקופת ההחזר וכדו'), וכן על הביטוחים הנדרשים מאת הלווים (ביטוח נכס וביטוח חיים). אשר לביטוח חיים - באופן שיטתי וקבוע, בכל פעם שהייתי מחתימה לווים על מסמכי הלוואה, ועוד בטרם החתימה על מסמכי ההלוואה, הייתי מבהירה ללווים, כי כתנאי לקבלת ההלוואה, הבנק דורש, כי הלווים יבוטחו בביטוח חיים. כמו כן, הייתי נוהגת להודיע ללווים, כי הם יכולים לרכוש פוליסת ביטוח חיים באמצעות הבנק בהתאם לפוליסת ביטוח החיים המצ"ב כנספח ב'. כמו כן, הייתי מבהירה ללווים, כי הם אינם חייבים לרכוש פוליסת ביטוח חיים באמצעות הבנק, וכי הם רשאים לרכוש פוליסת ביטוח חיים מאת כל חברת ביטוח שבה יבחר. עוד הייתי מבהירה ללווים, כי בפוליסה הנרכשת באמצעות הבנק כל אחד מהלווים יהיה מבוטח בביטוח חיים עד הגיעו לגיל 60 (אלא אם ההלוואה תיפרע קודם לכן), וכי אם הלווים מעוניינים לבטח את עצמם גם לאחר מכן, כי אז הם יכולים לעשות כן באמצעות כל חברת ביטוח שיבחרו. לפיכך, אין לי ספק בכך, שגם כאשר החתמתי את הלווים על מסמכי ההלוואה הנ"ל, ועוד בטרם החתמתי אותם על מסמכי ההלוואה, הבהרתי והסברתי להם את כל האמור לעיל" (סעיפים 5-4 לתצהיר, נ/1). בחקירתה הנגדית, נשאלה גב' צמח האם נהגה להזהיר, באופן מיוחד, אדם הנוטל הלוואה בגיל 53 כי פוליסת ביטוח החיים תסתיים בגיל 60 והשיבה: "אני אמורה להגיד ללקוחות, מהם תנאי הפוליסה. אני מסבירה עד איזה גיל הפוליסה. אני לא אמורה להזהיר אנשים לקחת משכנתא או לא לקחת משכנתא, מסיבה כלשהי", ובהמשך העידה: "מה שאני רוצה להגיד שאני מחתימה על מסמכי ההלוואה אני עובר על כל התנאים שוב, כדי לוודא שהלקוחות יודעים ומודעים לריבית, לתקופה ולכל תנאי ההלוואה כולל ביטוח חיים, ביטוח מבנה, שעבוד הנכס, כולל ערבים אם יש או אין" (עמ' 19 לפרוטוקול). 12. גב' שרית ממן, אשר החתימה את הלווים על מסמכי ההלוואה השנייה, זומנה לעדות ללא תצהיר לאור הודעת ב"כ הנתבעים בדבר סירובה ליתן תצהיר עדות ראשית. גב' ממן העידה כי עבדה בבנק, כיועצת משכנתאות, במשך כשנה וחצי, בשנים 1995-1994 והחתימה את הלווים על מסמכי ההלוואה השנייה. גב' ממן הסבירה את סירובה ליתן תצהיר בכך שאינה זוכרת פרטים נוכח חלוף כ- 15 שנים מאז הפסקת עבודתה בבנק. גב' ממן נשאלה אלו הסברים נתנה ללווים בקשר לביטוח חיים והשיבה: "אני באמת לא זוכרת. 15 שנים עברו ואני בכלל במקום אחר. כשנתתי הלוואה מסוג משכנתא, תמורת שעבוד של בנק, הייתי נותנת להם ייעוץ שזה קשור למספר השנים שכדאי להם לקחת, הריבית, אם הם זקוקים לערבים או לא, על סמך הנתונים האובייקטיבים וכמובן שביטוח חיים זה חלק ממתן האינפורמציה שלי". כשנשאלה איזה הסבר נתנה לגבי ביטוח חיים, השיבה: "מזיכרוני וכפי שציינתי, אני לא זוכרת במדויק, הדבר המרכזי שהסברתי שזה ביטוח ריסק רק למקרה מוות. יכול להיות שגם משהו על שנים אבל אני לא זוכרת... תקופת הביטוח אני חושבת שציינתי שהביטוח מתחיל מתקופת לקיחת המשכנתא. מן הסתם, עד שהמשכנתא מסתיימת. הביטוח מסתיים עם המשכנתא. מקרים חריגים, אני לא יודעת, לא זוכרת" (עמ' 38 לפרוטוקול). 13. מר גנץ המשמש כאחראי ביטוח בבנק, ציין בתצהירו, נ/2, כי במועד נטילת ההלוואות על ידי הלווים, דרש הבנק כי כל לווה שטרם הגיע לגיל 55 יערוך ביטוח חיים עד הגיעו לגיל 60 וזאת באמצעות עריכת פוליסת ביטוח שהוצעה על ידי הבנק, ללא צורך בהצהרת בריאות או באמצעות כל חברת ביטוח אחרת. מר גנץ הוסיף וציין כי בתקופה מאוחרת יותר, מיום 1.1.99 ואילך, דרש הבנק מלווים שביקשו הלוואות חדשות לבטח עצמם בביטוח חיים עד גיל 65 ובהתאם הוצעה על ידי הבנק פוליסת ביטוח חיים חדשה שתוקפה עד הגיע המבוטח לגיל 65 אך עריכתה היתה מותנית במתן הצהרת בריאות. מר גנץ נשאל אף הוא האם היתה הנחייה מיוחדת לסרב ליתן הלוואות לטווח ארוך ללווים הקרובים לגיל 60 או להזהירם באופן מיוחד ולייעץ להם ליטול הלוואות קיצרות מועד לאור פקיעת תוקף פוליסת הביטוח בגיל 60 והשיב: "עד כמה שידוע לי, ההוראות היו להודיע כל מה שיש ולא לשכנע אותו לעשות כך או אחרת. ההוראות היו לומר שזאת הפוליסה שיש והבנק לא שכנע אותו לעשות כך או אחרת. אני לא חושב שמישהו המליץ לו לעשות משהו, לא כן ולא לא. ש. מה מהות בנקאי שלי שלא ממליץ ולא מייעץ לטובתי? ת. נושא הביטוח זה ביטחון של הבנק. הבנק לא עושה ביטוח כדי לדאוג לך. זה שזה טוב ללווה, זה טוב ואנו שמחים שזה טוב. המטרה שהבנק החליט לדרוש ביטוח, זה לא כי הוא רצה לדאוג ללווה, אלא כי רצה לדאוג לעצמו כביטחון נוסף להלוואה ולכן הוא אומר לו שזה מה שהוא דורש וזה מה שהוא יכול להציע ואם רוצה ביטוח אחר, יכול לעשות מה שהוא רוצה" (עמ' 26-25 לפרוטוקול). ניתוח ומסקנות 14. קשה לבסס קביעות עובדתיות לגבי תוכנן המדוייק של שיחות שנערכו לפני כחמש עשרה שנים ובמיוחד קשה הדבר כאשר המחלוקת העובדתית מתמקדת למעשה בשאלה מצומצמת ביותר; האם נאמר לתובעת ובעלה המנוח, בעת נטילת ההלוואות, כי ביטוח החיים שנערך בד בבד עם נטילת ההלוואות, תקף רק עד הגיעו של כל אחד מהלווים לגיל 60, אם לאו. 15. עדותה של התובעת כי לא נאמר לה ולבעלה המנוח כי הביטוח שנערך באמצעות הבנק, תקף רק עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60, הינה עדות יחידה של בעל דין שלא ניתן לבסס עליה מסקנות שבעובדה שכן מעדותה של התובעת עצמה עולה כי אינה זוכרת פרטים נוספים הנוגעים להליכי נטילת ההלוואות ופרטי השיחות שנערכו עם פקידות הבנק, בעת נטילת כל אחת מההלוואות, ואין לי אלא להפנות לעדותה של התובעת, לגבי הפגישה שנערכה לצורך נטילת ההלוואה השנייה: "אני באמת לא זוכרת, אני ממש לא זוכרת את הפגישה השנייה..." (עמ' 10 לפרוטוקול), "... אני זוכרת דברים עיקריים, סכום שנים... (עמ' 10 לפרוטוקול). מאידך, התובעת ציינה בעדותה שהליך החתימה על מסמכי ההלוואה, ארך כעשרים עד שלושים דקות (עמ' 11 לפרוטוקול), מה שתומך בעדותה של גב' צמח כי בעת נטילת ההלוואה, ניתנו ללווים הסברים מעבר לחתימה גרידא על מסמכי ההלוואה. 16. גם מעדותן של פקידות הבנק לא ניתן ללמוד על פרטי השיחות שנערכו עם הלווים שהרי כפי שצויין מפורשות בתצהירה של גב' צמח, עדותה אינה מבוססת על זכרון פרטי הפגישה הספציפית עם הלווים אלא על נהלים ושיטת העבודה הנקוטה בידה משך שנות עבודתה בבנק. 17. ב"כ התובעת ייחס משקל רב לזהות בין נוסח טיוטת התצהיר שהוכנה עבור גב' ממן לתצהירה של גב' צמח, ובעניין זה, אין דעתי כדעתו. בתצהירה של גב' צמח, כמו גם בטיוטת התצהיר שהוכנה לחתימת גב' ממן, לא נכללת עדות פוזיטיבית המבוססת על זכרון פרטי השיחה שנוהלה עם הלווים אלא מדובר בעדות בדבר נוהלי ושיטות עבודה. נוכח חלוף השנים, סביר כי פקידות הבנק אינן יכולות לזכור את נסיבות החתמתם של לווים ספציפיים על הסכמי הלוואה לרבות פרטי השיחה ותוכן ההסברים שניתנו להם. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בטיוטת תצהיר שהוכנה על ידי ב"כ הנתבעים בדבר נוהלי ושיטות עבודה להבדיל מהתייחסות ספציפית לדברים שנאמרו או לא נאמרו, לתובעת ולבעלה המנוח, לא ראיתי לייחס משקל לזהות בין טיוטת התצהיר שהוכנה עבור גב' ממן לתצהירה של גב' צמח. יצויין כי גב' ממן הסבירה סרובה ליתן תצהיר בכך שאינה זוכרת פרטים בחלוף כ- 15 שנים מאז הפסיקה עבודתה בבנק ועדותה בעניין זה, סבירה והגיונית. 18. בנסיבות העניין כאשר עדותה של התובעת כי בעת נטילת ההלוואות, לא נאמר לה ולבעלה המנוח שביטוח החיים שנערך באמצעות הבנק, תקף רק עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60, עומדת כעדות יחידה של בעל דין, אין בידי לקבלה וזאת לא רק מן הטעם שזכרונה של התובעת בעניין הפרטים שנמסרו על ידי פקידות הבנק, אינו זכרון שלם ומדוייק אלא ובעיקר משום שטענתה של התובעת עומדת בניגוד למסמכים בכתב שאושרו בחתימת ידם של התובעת ובעלה המנוח. נפקות החתימה על מסמכי ההלוואה ופוליסת הביטוח 19. התובעת ובעלה המנוח, אישרו בחתימת ידם, בעת החתימה על הבקשה למתן הלוואה את ההצהרה הבאה: "קיבלנו וקראנו את "המדריך לקבלת הלוואה" שלכם. בקשה זו מוגשת על פי האמור במדריך" (נספח ב' לתצהיר, נ/2). ב"מדריך לקבלת הלוואה", נכללים פרטים בעניין ביטוח הנכס וביטוח חיים, לרבות תנאי הביטוח המוצע על ידי הבנק ואפשרותו של הלווה, על פי בחירתו, לבטח את עצמו, באופן ישיר, בחברת ביטוח אחרת. ה"מדריך לקבלת הלוואה", מחזיק 4 עמודים (נספח ו' לתצהיר, נ/2), ונכלל בו פרק מיוחד המוקדש ל"ביטוח נכס וביטוח חיים", לרבות פרוט תנאי פוליסת ביטוח החיים המוצעת על ידי הבנק. בסעיף ז' 5 (3), נכתב מפורשות: "תקופת הביטוח: הביטוח יכנס לתוקף מיום ביצוע ההלוואה ויסתיים עם פרעון מלא של ההלוואה או ביום האחרון של החודש שבו הגיע המבוטח לגיל 60 שנה לפי המוקדם" (ההדגשה במקור - ב.ט.). 20. זאת ועוד, בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, הוחתמו הלווים, על פוליסות הביטוח (נספחים ג' ו- ד' לתצהיר, נ/2). הפוליסה הנספחת להלוואה הראשונה מיום 15.3.94 (נספח ג' לנ/2), מחזיקה עמוד אחד והפוליסה הנספחת להלוואה השנייה מיום 10.4.95 (נספח ד' לנ/2), מחזיקה עמוד וחצי. בשתי הפוליסות, מופיעה בפרק ההגדרות הגדרת "תקופת הביטוח", הקובעת כדלקמן: "פוליסה זו תכנס לתוקפה ביום ביצוע ההלוואה כמוגדר להלן, והביטוח על פיה יסתיים עם פרעונה המלא של ההלוואה או ביום האחרון של החודש שבו הגיע המבוטח לגיל 60 שנה, לפי המוקדם והכל בכפוף להוראות סעיף 9". יצויין כי הן התובעת והן המנוח, אישרו בחתימת ידם על גבי הפוליסות את הסכמתם ורצונם להיות מבוטחים, על פי תנאי הפוליסות האמורות. 21. התובעת הודתה בפה מלא בעדותה כי לא קראה את הפוליסות, וכדבריה: "לא קראתי. חתמתי על מסמכים. הכל היה ברור לי שמסודר מראש. חתימתי על זה בתור מסמכי הבנק... כי הבנתי שהכל מסודר לי מראש עם הבן דוד של בעלי. לא קראתי אותם. אני רגילה לחתום על הלוואות בבנקים, כשמגישים לי מסמכים" (עמ' 14 לפרוטוקול) - טענה זו, אין לקבל. הלכה היא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שידע על מה חתם וכמי שהסכים לתוכנו ותנאיו של המסמך שאושר בחתימת ידו. בדרך כלל ובהעדר נסיבות מיוחדות, אדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה כי לא קרא את תוכנו ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב וחזקה על אדם כי חתם על מסמך לאחר שקרא והסכים לתנאיו, ראה לעניין זה; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן (לא פורסם, , 21.7.02), ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו זהבה, פ"ד נד (2) 559 (1997), ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד (4) 29 (1980), ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113. הדברים מתעצמים ומקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן במסמכים מהותיים כגון מסמכי משכנתא. מדובר אמנם בחזקה הניתנת לסתירה אך זאת במקרים חריגים וקיצוניים דוגמת נסיבות בהן ברור שהמתקשר לא היה מסוגל לקרוא את המסמך עליו חתם אם מחמת אי ידיעת השפה או אי ידיעת קרוא וכתוב, ראה לעניין זה; ה"פ (מחוזי תל-אביב יפו) 948/06 קובסי חנה נ' בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם, , 31.3.09), שם דובר במסמכי משכנתא שנחתמו על ידי מי שאינה יודעת קרוא וכתוב וכן פסק דינה של חברתי, כב' השופטת וולצקי, בת.א. (שלום תל-אביב יפו) 50465/05 עזבון המנוחה גנדלמן אלה נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, , 4.8.08), שם דובר בעולים חדשים אשר לא שלטו בשפה העברית ולא היה באפשרותם לקרוא את מסמכי ההתקשרות לרבות פוליסת הביטוח, בהעדר הסכמים בשפה הרוסית. 22. בענייננו, לא הוכח ואף לא נטען כי לתובעת ולבעלה המנוח לא היתה אפשרות או יכולת לקרוא את מסמכי ההתקשרות עליהם חתמו. לא מדובר בעולים חדשים ששליטתם בשפה אינה מלאה או במי שאינם יודעים קרוא וכתוב ויצויין כי התובעת הינה אשה אינטליגנטית, השולטת בשפה העברית ואף העידה על עצמה כמי שרגילה לחתום על מסמכי הלוואות בבנקים (עמ' 13 לפרוטוקול) וכי היא ובעלה המנוח אף התייעצו בנוגע לנטילת המשכנתא, עם בן דודו של המנוח שהיה מנכ"ל הבנק. 23. בנסיבות אלה לא ניתן להלום טענה כי התובעת ובעלה המנוח, לא היו מודעים לתנאי פוליסת הביטוח שנערכה בד בבד עם נטילת המשכנתא אך בשל העובדה שלא קראו את תוכן המסמכים עליהם חתמו וכי יש להטיל את האחריות למחדלם זה, על כתפי הבנק. אמנם קיימים פערי מידע ויחסי כוחות בלתי מאוזנים, בהתקשרות בין בנק ללקוח ופערים אלה, מטילים על הבנק חובת אמון וחובת זהירות מוגברת כלפי לקוחותיו. יחד עם זאת, איני סבורה כי אדם המתקשר עם בנק, מתפרק מכל אחריות כלפי עצמו ומשתחרר כליל מחובתו לקרוא, להבין ולשקול את תנאי הסכם ההלוואה בו הוא מתקשר. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר בתנאים המנוסחים בלשון ברורה ומפורשת וכאשר לא נדרשים ידע או מומחיות מיוחדת, לצורך הבנת תנאי ההתקשרות לאשורם. פוליסות הביטוח הנספחות לכל אחת מההלוואות, מחזיקות עמוד או עמוד וחצי. התובעת ובעלה המנוח, חתמו על גבי פוליסות הביטוח ואין ספק כי לו היו טורחים לקרוא את תנאי הפוליסה, מה שהתובעת הודתה כי חדלה מלעשות, היו מבינים כי הפוליסה תקפה עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60, שכן תקופת הביטוח מוגדרת בפוליסה, בלשון ברורה ומובנת, באופן שאדם בעל שליטה סבירה בעברית, לא יתקל בקושי להבין את תנאי הפוליסה בכלל ואת הגדרת תקופת הביטוח בפרט. חובת גילוי מכח חוק חוזה ביטוח 24. התובעת טוענת להפרת חובת הגילוי המוגברת המוטלת על הנתבעים כמבטחים, מכח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לרבות החובה להבליט סייגים לחבות המבטח. בנסיבות העניין כאשר הכותרת "תקופת הביטוח" מופיעה באופן מודגש בפרק ההגדרות בכל אחת משתי הפוליסות וכשמדובר בתנאי מתנאי הפוליסה ולא בסייג או החרגה של חבות המבטח, לא ראיתי לקבל הטענה כי המבטחת מנועה מלהסתמך על התנאי האמור, בשל הפרת החובה להבליט הגבלות כאמור בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. הפרת חובת אמון מכח יחסי בנק לקוח 25. התובעת טוענת להפרת חובת האמון המוטלת על הבנק כלפי לקוחותיו והפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק, מכח סעיף 5 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), תשמ"א-1981. בנסיבות העניין, כאשר עובדת היות הפוליסה המוצעת על ידי הבנק, תקפה עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60, מפורטת בלשון ברורה ומפורשת הן ב"מדריך לקבלת הלוואה" והן בתנאי הפוליסות עצמן, אשר התובעת ובעלה המנוח אישרו בחתימת ידם את רצונם להיות מבוטחים על פי תנאיהן, וכאשר האפשרות הנתונה ללווים, לערוך ביטוח באופן עצמאי, בחברת ביטוח אחרת, הובאה אף היא לידיעת התובעת ובעלה המנוח, במסגרת "המדריך לקבלת הלוואה" - איני סבורה כי הבנק הפר את חובת האמון וחובת הזהירות המוגברת המוטלת עליו כלפי לקוחותיו או כי נכשל באי גילוי פרטים מהותיים בדבר תנאי הסכם ההלוואה. 26. התובעת מוסיפה וטוענת כי נוכח העובדה שהיא ובעלה המנוח, היו באמצע שנות החמישים לחייהם בעת נטילת ההלוואות, היה על הבנק להזהירם מפני נטילת משכנתא לטווח ארוך כאשר ביטוח החיים המוצע על ידי הבנק, מסתיים בגיל 60 ומשלא עשה כן, הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי לקוחותיו - לא ראיתי לקבל טענה זו. 27. במישור העובדתי, אין חולק כי הבנק לא הזהיר את הלווים מפני הסיכון בלקיחת משכנתא לטווח ארוך כאשר ביטוח החיים המוצע על ידי הבנק, מסתיים בגיל 60 ולא יעץ להם להימנע מנטילת הלוואה בהעדר ביטוח חיים תקף למשך מלוא תקופת החזר ההלוואה (עדות גנץ בעמ' 26-25 לפרוטוקול). במישור הנורמטיבי, איני סבורה כי מוטלת על הבנק חובה להזהיר לווים מפני נטילת משכנתא, ללא ביטוח חיים תקף, למשך כל תקופת החזר ההלוואה. יצויין כי אין כל מקור חוקי המחייב עריכת ביטוח חיים, כתנאי למתן הלוואה המובטחת במשכנתא ואף נפסק כי לא מוטלת על בנק חובה להודיע ללקוח הנוטל משכנתא, כפרט מהותי, כי זכותו לערוך ביטוח חיים, ראה לעניין זה, ע"א 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' רוזנברג (לא פורסם, , 3.6.98): "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח "כפרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה". בהעדר הוראה המחייבת עריכת ביטוח חיים, כתנאי למתן הלוואה המובטחת במשכנתא, הרי שדרישת עריכת הביטוח, הינה חלק מהבטחונות הנדרשים על ידי הבנק, לצורך הבטחת החזר ההלוואה (ראה עדות גנץ בעמ' 26 לפרוטוקול). אין חולק כי דרישת הבנק לעריכת ביטוח חיים לצורך הבטחת החזר ההלוואה, במקרה של פטירת אחד הלווים, מיטיבה גם עם הלווים, במקרה של פטירת אחד מהם, אך אין לומר כי נטילת משכנתא לטווח ארוך, מחייבת לכשעצמה, עריכת ביטוח חיים שתוקפו למשך כל תקופת החזר ההלוואה או כי מוטלת על הבנק חובה לייעץ ללווים שלא ליטול משכנתא, מקום בו אין ביטוח חיים תקף למשך כל תקופת החזר ההלוואה. 28. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהבנק מחייב את הלווים בעריכת ביטוח ואף מציע להם לערוך פוליסת ביטוח חיים, באמצעות סוכנות ביטוח שהינה חברת בת של הבנק, ובמיוחד כאשר הלווים הם הנושאים בעלות הביטוח, מוטלת על הבנק חובה להביא לידיעת הלווים את תנאי פוליסת הביטוח המוצעת על ידו מחד ואת אפשרותם לערוך ביטוח, באופן עצמאי, בכל חברת ביטוח אחרת, מאידך. בענייננו, כאשר תנאי פוליסת הביטוח המוצעת על ידי הבנק והאפשרות לערוך ביטוח בכל חברת ביטוח אחרת, פורטו באופן מפורש, בשפה ברורה המובנת לכל השולט בעברית, הן במסגרת ה"מדריך לקבלת הלוואה" והן בפוליסת הביטוח עצמה המחזיקה כאמור, עמוד אחד עד עמוד וחצי - סבורה אני כי הבנק עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו, ומכאן עובר הנטל אל הלווים, לבחון את תנאי ההלוואה ותנאי פוליסת הביטוח המוצעת על ידי הבנק ולהחליט אם אלה מקובלים עליהם. זאת ועוד, משהאפשרות לערוך ביטוח חיים באופן עצמאי, הובאה לידיעת הלווים, הן במסגרת "המדריך לקבלת הלוואה" והן במסגרת הדו"חות השנתיים שנשלחו על ידי הבנק, לא ניתן לקבל טענת התובעת בדבר היות הלווים "שבויים" בידי הבנק המציע להם עריכת פוליסת ביטוח, באמצעות סוכנות ביטוח שהינה חברת בת של הבנק. 29. התובעת מסתמכת בטיעוניה על פסק דינה של כב' השופטת אביגיל כהן בת.א. (שלום תל-אביב) 161045/02 אילן לימור נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסם, , 23.6.05, להלן: "פרשת לימור"). איני סבורה כי הנדון דומה לראיה. ב"פרשת לימור" דובר בלווים שהוחתמו על ארבעה הסכמי הלוואה, כאשר בעת החתימה על כל אחד מהסכמי ההלוואה, הוחתמו גם על פוליסת ביטוח חיים. הבנק אף שלח ללווים את פוליסת הביטוח המתייחסת להלוואה הרביעית. משנפטר אחד הלווים, נטען על ידי הנתבעים כי ההלוואה השלישית והרביעית, אינן מבוטחות בביטוח חיים שכן הפוליסה מוגבלת בסכום של 400,000 ₪. בנסיבות אלה נקבע כי הבנק הפר את חובת הגילוי וחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי הלווים והתרשל בכך שלא ידע אותם כי לגבי ההלוואה השלישית והרביעית, אין ביטוח חיים למרות שהחתים אותם על פוליסת ביטוח, גם בעת נטילת הלוואות אלה. בנסיבות שנדונו ב"פרשת לימור", לא זו בלבד שהחתמת הלווים על גבי פוליסת הביטוח, בעת החתימה על מסמכי כל אחת מההלוואות, לרבות שליחת פוליסת הביטוח המתייחסת להלוואה הרביעית ללווים, יצרה בפניהם מצג כי כל אחת מההלוואות מבוטחת בביטוח חיים, הרי שלא ניתן לצפות כי אדם סביר המוחתם על פוליסת ביטוח חיים נפרדת, במעמד נטילת כל הלוואה והלוואה, יבין כי התנאי על פיו ביטוח החיים מוגבל עד לסכום של 400,000 ₪, מתייחס למכלול ההלוואות ולא לכל הלוואה בנפרד. משניתן להבין את תנאי הפוליסה באופן שהגבלת סכום הביטוח בסך של 400,000 ₪ מתייחסת לכל הלוואה בנפרד, נפסק כי הבנק הפר את חובתו לידע את הלווים באופן מפורש כי ההלוואה השלישית והרביעית, אינן מבוטחות על פי הפוליסה. להבדיל מהנסיבות שנדונו ב"פרשת לימור", כאשר החתמת הלווים על פוליסות הביטוח בעת נטילת כל אחת מההלוואות, יצרה בפני הלווים מצג בדבר קיום פוליסת ביטוח לכל אחת מההלוואות, הרי בענייננו לא הוכח כי הוצג בפני הלווים מצג שווא רשלני אשר יכול היה להטעותם בדבר תנאי הפוליסה המוצעת על ידי הבנק ומיותר לחזור ולציין כי ההוראה בדבר תקופת הביטוח, עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60 - מנוסחת בלשון ברורה ופשוטה כך שהלווים יכלו להבינה, ללא צורך בהסברים מיוחדים. 30. גם בפסק הדין בעניין ת.א. (שלום תל-אביב יפו) 25748/06 סמואל נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות (לא פורסם, , 7.5.09), אין כדי לסייע לתובעת בטענותיה שכן בענייננו לא הוכחה התרשלות של הבנק בהליכי עריכת פוליסת הביטוח לרבות הבאת תנאי הפוליסה והאפשרות לרכישת ביטוח עצמאי לידיעת הלווים ולא הוכח כי הבנק יצר מצג שווא כלשהו כלפי הלווים ביחס לקיום פוליסת ביטוח חיים או ביחס לתנאיה של הפוליסה. הודעות לאחר מועד נטילת ההלוואות 31. עד עתה עסקנו בשאלת חובת הזהירות וחובות הגילוי המוטלות על הנתבעים, כבנק וכמבטח, בשלב עריכת הפוליסות. מעבר לזאת, יש לציין כי הודעות בדבר תנאי פוליסת הביטוח, נשלחו ללווים גם לאחר מועד נטילת ההלוואה, במסגרת הדו"חות השנתיים המפרטים את מצב ההלוואה אשר נשלחו על ידי הבנק, מדי שנה, החל משנת 1996 (סעיף 13 לתצהיר גנץ, נ/2). התובעת הודתה בעדותה בחקירה נגדית כי קיבלה את הדו"חות השנתיים שנשלחו על ידי הבנק וציינה: "הסתכלתי כמה נשאר לי החוב בעיקר תייקתי אותם" (עמ' 14 לפרוטוקול). 32. גם אם אקבל את הטענה כי עובדת הפסקת גביית הפרמיה עבור ביטוח חיים, בהגיע המנוח לגיל 60, אינה בולטת לעין, למקרא הדו"חות השנתיים, הרי שבצדו האחורי של הדו"ח, תחת הכותרת "ביטוח חיים", מופיעים תנאי פוליסת הביטוח לרבות העובדה כי ביטוח החיים מסתיים עם פרעון ההלוואה או בהגיע כל אחד מהלווים לגיל 60 וכי הלווים רשאים לשעבד לזכות הבנק, פוליסת ביטוח אחרת אשר תוצא על ידם באופן עצמאי, במקום פוליסת הביטוח שנערכה באמצעות הבנק. 33. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעים התרשלו בכך שלא ידעו את המנוח בדבר פקיעת תוקף פוליסת הביטוח, עם הגיעו לגיל 60, כפי שעשו בתקופה מאוחרת יותר, החל משנת 2004 אז נשלחו ללווים הודעות פרטניות בדבר תום תקופת הביטוח, דוגמת המכתב שנשלח אל התובעת, ביום 15.4.04 (נספח ח' לתצהיר גנץ, נ/2), בו נאמר כדלקמן: "הנני להביא לתשומת לבך/כם כי על פי רישומינו בסוף חודש אפריל 2004 הסתיים ביטוח החיים של הלווה: בלומברג ירדנה... אשר בוצע במסגרת ההלוואה הנ"ל. בהתאם לכך במועד זה ואילך לא יהיה ללווה הנ"ל ביטוח חיים באמצעות הבנק". 34. אין חולק כי הודעה דוגמת זו אשר נשלחה אל התובעת ביום 15.4.04, לא נשלחה ללווים עם הגיעו של המנוח לגיל 60. מר גנץ ציין בעדותו כי מדובר בשיפור שהונהג על ידי הבנק החל משנת 2004 (עמ' 23 לפרוטוקול). מעבר לעובדה שהנהגת משלוח הודעה פרטנית על פקיעת תוקף הביטוח, בתקופה מאוחרת יותר, אינה מעידה על קיומה של חובה לעשות כן, בתקופה מוקדמת יותר, הרי שטענת התובעת כי עובר לפטירת המנוח, בינואר 2005, לא היתה מודעת לפקיעת תוקף הביטוח בהגיע כל אחד מהלווים לגיל 60, נסתרת על פניה מעצם העובדה שההודעה על סיום תוקף ביטוח החיים ע"ש התובעת, עם הגיע התובעת לגיל 60, נשלחה אל התובעת באפריל 2004, דהיינו כשמונה חודשים לפני פטירת המנוח. סיכום ומסקנות 35. משהתובעת והמנוח חתמו כי קראו את "המדריך לקבלת הלוואה", בו מפורטים תנאי פוליסת הביטוח המוצעת על ידי הבנק והאפשרות לשעבד לבנק פוליסה אחרת שתוצא על ידי הלווים באופן עצמאי ואף אישרו בחתימת ידם על גבי פוליסות הביטוח את רצונם להיות מבוטחים על פי תנאיהן - מוחזקים הם כמי שקראו, הבינו והסכימו לתנאי פוליסות הביטוח לרבות תקופת הביטוח, עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60. 36. זאת ועוד, משהלווים קיבלו בחודש אפריל 2004, כשמונה חודשים לפני פטירת המנוח, מכתב מהבנק המודיע להם על סיום תקופת הביטוח ע"ש התובעת, עם הגיעה של התובעת לגיל 60 (נספח ח' לתצהיר, נ/2) - לא ניתן לקבל הטענה כי עובר לפטירת המנוח, לא היה ידוע לתובעת שפוליסת ביטוח החיים ע"ש המנוח, הסתיימה עם הגיעו לגיל 60. עצם העובדה שהתובעת והמנוח, לא פעלו בתקופה שמאפריל 2004 ועד פטירת המנוח, בינואר 2005, על מנת לבטח עצמם בפוליסת ביטוח אחרת, מלמדת על אדישות לשאלת קיום פוליסת ביטוח חיים המבטיחה פרעון המשכנתא במקרה של פטירת אחד מהלווים, מה שלמרבה הצער, ארע בפועל. 37. עוד ובשולי הדברים ראיתי לציין כי עצם העובדה שהתובעת פנתה לבנק בדרישה לפרעון המשכנתא מכספי פוליסת הביטוח, רק כשמונה חודשים לאחר פטירת המנוח (עמ' 15 לפרוטוקול) ולא בסמוך לאחר הפטירה, מעמידה בספק רב את עדותה בדבר אי ידיעתה את דבר סיום תקופת הביטוח בהגיע המנוח לגיל 60 שהרי לו חשבה שקיים ביטוח חיים תקף ע"ש המנוח ונוכח המשך גביית החזרי המשכנתא החודשיים, סביר שהיתה פונה לבנק, בדרישה לפרוע את המשכנתא מכספי הביטוח, בסמוך לאחר פטירת המנוח ולא היתה נדרשת לייעוץ של קרוב משפחה על מנת לפנות לבנק בעניין זה (עמ' 16-15 לפרוטוקול). 38. בנסיבות אלה משלא הוכח כי התובעת ובעלה המנוח, לא ידעו ולא יכלו לדעת, על היות פוליסת הביטוח שנערכה באמצעות הבנק, תקפה עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60 ומשלא הוכח כי הנתבעים הפרו את חובות הגילוי והזהירות המוטלות עליהם בעריכת פוליסת הביטוח המוצעת על ידי הבנק - דין התביעה להדחות. 39. נוכח מסקנתי האמורה, מתייתר הצורך בדיון בטענתם החלופית של הנתבעים בדבר העדר קשר סיבתי בין המחדלים המיוחסים לנתבעים והעדר ביטוח חיים שכן לאור מצבו הבריאותי של המנוח, במועד נטילת ההלוואה, אף חברת ביטוח לא היתה מבטחת אותו בביטוח חיים. יחד עם זאת, היה וטעיתי במסקנותיי כפי שפורטו לעיל ואשר מכוחן דין התביעה להדחות, ראיתי לדון בקצרה בטענה החלופית האמורה. ראשית יצויין כי בעוד שההצטרפות לפוליסה הקבוצתית שהוצעה על ידי הבנק ואשר תוקפה עד הגיע כל אחד מהלווים לגיל 60 - לא היתה מותנית במילוי הצהרת בריאות הרי שבדרך כלל, עריכת פוליסת ביטוח חיים, מותנית בהליך חיתום המחייב מילוי הצהרת בריאות על בסיסה מחליט המבטח אם לקבל מועמד לביטוח חיים ובאילו תנאים. טענת הנתבעים נסמכת על חוות דעתו של ד"ר פרלוק, נ/3. לאחר שעיינתי בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר פרלוק ועל אף שהתובעת לא הגישה חוו"ד חיתומית מטעמה, אציין כי לא שוכנעתי בעמדתו של ד"ר פרלוק כי המנוח לא היה מתקבל לביטוח חיים. המועד הרלבנטי לבחינת אפשרות קבלתו של המנוח לביטוח חיים, הינו מועד נטילת ההלוואה דהיינו בשנים 1995-1994. מסקירת מצבו הרפואי של המנוח בחוות דעתו של ד"ר פרלוק, כפי שהיה ידוע בשנים 1995-1994, לא התרשמתי כי מדובר במצב רפואי שאינו מאפשר קבלה לביטוח חיים ולו בדמי ביטוח מוגדלים ויצויין כי המנוח עבד בתקופה האמורה ואין בחוות דעתו של ד"ר פרלוק כל תאור של מצב רפואי אקוטי שהצריך טיפול רפואי או אשפוז, בתקופה שמשנת 1986 ועד מרץ 1994 - מועד נטילת ההלוואה הראשונה. סוף דבר 40. מהנימוקים המפורטים לעיל, ראיתי כאמור, לדחות את התביעה. התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים, למעט בגין חוות דעתו של ד"ר פרלוק, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצרוף מע"מ כחוק. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משכנתאמקרקעין