קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מידת השליטה בנכס של שומר שכר: מבוא 1. מדובר בתביעת שיבוב כמשמעה בסעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"). 2. התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), ביטחה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו את צינומטל בע"מ - חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מתכת (להלן: "צינומטל" או "המבוטחת"), בפוליסה לעסק מסחרי הכוללת ביטוח נזקי גניבה שמספרה 250000113404 (להלן: "הפוליסה"). 3. על פי הנטען בתביעה, בלילה שבין יום שישי לשבת, ה-22.5.04, ארעה פריצה בחצר מפעל המבוטחת, במהלכה נגנבו גלילי פלדה וצינורות, כמפורט בחוות דעת השמאי, ת/3. בגין הגניבה האמורה ומכח חבותה על פי הפוליסה, שילמה התובעת למבוטחת, תגמולי ביטוח, בסך של 347,387 ₪. כן נשאה התובעת בשכר טרחת שמאים ובדיקות להערכת הנזק. סכומים אלה, כשהם משוערכים ליום הגשת התביעה, מסתכמים בסך של 370,001₪. 4. הנתבעות; מוקד 99 בע"מ - שירותי שמירה ואבטחה וחברת "השמירה" בע"מ, (להלן: "הנתבעות" או "חברת המוקד" ו"חברת השמירה", בהתאמה), הינן חברות העוסקות במתן שרותי מוקד ושמירה, המתנהלות כחברות נפרדות אך הינן חלק מאותה קבוצת חברות. חברת המוקד, הוזמנה על ידי המבוטחת, עובר לארוע הפריצה, לצורך התקנת גלאי קרן שמטרתו שידור התראה, בעת פתיחת השער הדרומי של המפעל (להלן: "הגלאי"). הגלאי האמור, הוזמן והותקן, על פי המלצת, חברת השמירה, עימה התקשרה המבוטחת, החל משנת 1979, בהסכם למתן שירותי שמירה. אין חולק כי בעת ארוע הגניבה, הגלאי שהותקן על ידי חברת המוקד, לא היה מחובר למוקד והצדדים חלוקים בשאלת הסיבות והנסיבות שהובילו לאי חיבור הגלאי למוקד. 5. לטענת התובעת, אחריותה של חברת השמירה הינה אחריות שומר שכר, כמשמעו בחוק השומרים, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק השומרים"), ובנסיבות העניין, הגניבה התרחשה עקב התרשלות חברת השמירה ו/או עקב הפרת הסכם השמירה. התובעת מוסיפה וטוענת כי אי חיבור הגלאי, נעוץ ברשלנות חברת השמירה ו/או חברת המוקד וכי לו הגלאי היה מחובר למוקד, הגניבה היתה נמנעת. 6. הנתבעות מכחישות את אחריותן לארוע הגניבה וטוענות כי בנסיבות העניין, לא היתה לחברת השמירה, שליטה אפקטיבית בשטח מפעלה של המבוטחת ולפיכך אין לראות בה כ"שומר שכר". הנתבעות מוסיפות וטענות כי האחריות לאי חיבור הגלאי, מוטלת על המבוטחת אשר סירבה לחתום על הסכם השירות עם חברת המוקד ולשלם את דמי השירות וכי בכל מקרה, לא הוכח שחיבור הגלאי למוקד, היה מונע את הגניבה. לחלופין טוענת חברת המוקד כי אחריותה מוגבלת, כאמור בהסכם השירות . 7. מטעם התובעת העידו מר זאב סולומון (להלן: "סולומון"), אשר שימש במועדים הרלוונטיים, כמהנדס המפעל, מר אייל זילברשטיין (להלן: "זילברשטיין"), מנכ"ל צינומטל, אשר שימש כסמנכ"ל, במועד הרלוונטי, מר שרגא ארדן, השמאי שבדק את נסיבות האירוע מטעם התובעת וערך את דו"ח השמאי, ת/3 (להלן: "השמאי") ורו"ח יהודה אוסטרו, אשר ערך חוו"ד חשבונאית, לצורך הערכת שווי המלאי שנגנב, ת/6. 8. מטעם הנתבעות העידו מר שי שלום (להלן: "שלום"), אשר שימש במועדים הרלבנטיים, כמנהל סניף נתניה וחדרה של חברת השמירה, מר אבי לוי (להלן: "לוי"), מנהל סניף חברת המוקד, מר יעקב והבה (להלן: "והבה"), מנהל שרות ומפקח על אתרי השמירה מטעם חברת השמירה ומר אולג אברשוב, השומר שהועסק על ידי חברת השמירה, במפעלה של המבוטחת, במועד ארוע הגניבה (להלן: "השומר"). נסיבות הארוע 9. נסיבות הארוע נלמדות מעדויותיהם של זילברשטיין והשומר. השומר ציין בתצהירו כי ביום שבת, בשעה 16:00, ערך סיור שיגרתי, בשטח המפעל ובמהלך הסיור הבחין בצינורות מפוזרים על הרצפה בשטח הפתוח וכי השרשרת של השער הדרומי פתוחה והמנעול חסר. כשגילה את הצינורות המפוזרים והשער הפתוח, ללא מנעול, התקשר לזילברשטיין והודיע לו על כך. זילברשטיין לא הגיע לשטח וביקש מהשומר לדווח על ממצאיו, לפועלי משמרת הלילה של מוצאי השבת. זילברשטיין אישר בעדותו כי השומר התקשר אליו, בשבת אחר הצהריים ודיווח לו על צינורות מפוזרים ושרשרת השער הפתוחה. זילברשטיין ציין כי היות והשומר מסר לו שגלילי המתכת שהוצבו לפני השער, לשם חסימתו, נמצאים במקומם וחוץ מזה, הכל נראה תקין - לא ראה צורך להגיע למפעל (עמ' 27 לפרוטוקול). זילברשטיין הוסיף והעיד כי למחרת היום, בליל ה- 23.5.04, קיבל הודעה מבעל מפעל אחר אשר סיפר לו כי שוטרי מג"ב, תפסו כמות ברזל גדולה, בישוב קלאנסוואה וכשהגיע למקום, זיהה את גלילי הברזל השייכים לצינומטל (סעיפים 10-8 לתצהיר, ת/4). זילברשטיין העיד כי לאחר שהגיע לשטח התפיסה וזיהה את הברזל, על פי מדבקות שהיו עליו, הבין כי התרחשה פריצה למפעל שכן מדובר בחומר גלם ולא במוצר אשר נמכר על ידי צינומטל (עמ' 28-27 לפרוטוקול). 10. משילוב העדויות בדבר גילוי סימנים שנחשדו על ידי השומר, בזמן אמת, כסימני פריצה "טריים" - והראיה שהשומר התקשר ודיווח על כך לזילברשטיין, וגילוי חלק מהסחורה הגנובה, למחרת היום, ניתן להסיק, על בסיס מאזן ההסתברויות כי מדובר בגניבה שהתרחשה במהלך פרק הזמן שבין שישי לשבת ה- 22.5.04. 11. בנסיבות העניין, לא ראיתי לקבל טענת הנתבעות כי יתכן ומדובר בסחורה שהוצאה קודם לכן, כתוצאה מפעילות ממושכת, שהרי במהלך העבודה הסדירה, נכנסות ויוצאות משטח המפעל, משאיות רבות עם סחורה. ראשית, מעדותו של זילברשטיין ומדו"ח השמאי, עולה כי מדובר בגניבה של 22 גלילי ברזל כבדים, בסדר גודל של כמה מאות טון, אשר לצורך הוצאתם מהמפעל, יש לשנעם ולהעמיסם על משאיות כך שאין מדובר בסחורה שניתן להוציא מהמפעל, בהיחבא. זילברשטיין הוסיף וציין בעדותו כי מדובר בחומר גלם ולא במוצר מוגמר, וכי הוצאת חומר הגלם מהמפעל, לא זו בלבד שהיתה דורשת שיתוף פעולה של מספר עובדים, אלא שהיתה מעוררת את חשדם של העובדים שכן, בדרך כלל, יוצא מהמפעל, מוצר מוגמר. זילברשטיין הוסיף וציין בעדותו כי במפעל נערכות ספירות מלאי אקראיות, באופן שוטף, כך של? היה מדובר, בגניבה מתמשכת, היה הדבר מתגלה בספירות המלאי השוטפות (עמ' 28 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, נוכח העובדה שהשומר גילה, בשבת אחר הצהריים, סימנים שנחשדו על ידו, כסימני פריצה, ולמחרת היום, נתפסה חלק מהסחורה הגנובה, סביר יותר להניח כי מדובר בגניבה שהתרחשה במהלך אותו סוף שבוע. היחסים בין צינומטל וחברת השמירה 12. חברת השמירה סיפקה לצינומטל שרותי שמירה, החל משנת 1979, דהיינו במשך תקופה של למעלה מ- 23 שנים, וזאת מכח הסכם שנחתם בין הצדדים, ביום 1.5.79, נ/2 (להלן: "ההסכם"). על פי העדויות, בשטח המפעל, הוצב שומר, מטעם חברת השמירה, משך 24 שעות, בשלוש משמרות. והבה ושלום, ציינו בתצהיריהם כי שטח המפעל גדול מאוד ומשתרע על פני עשרות דונמים וכי המפעל מגודר בגדר רשת כשבפתח כל אחד מחלקי המפעל, מותקן שער חשמלי מברזל ובפתח המפעל הצפוני, קיים חדר שמירה בו מוצב השומר. והבה, שלום וכן השומר, ציינו בעדותם כי בשעות הלילה ובסופי שבוע, נדרש השומר, לבצע סיור בשני חלקי המפעל, כל שלוש שעות. במהלך הסיור, נדרש השומר ללחוץ על לחצני נוכחות אשר נועדו לאפשר לחברת השמירה, לפקח על ביצוע תפקידו ולוודא כי הכל כשורה בשטח המפעל (ראה עדותו של זילברשטיין, בעמ' 22 לפרוטוקול, עדות שלום, בעמ' 32 לפרוטוקול ועדות והבה בעמ' 39 לפרוטוקול). בנוסף פיקחה חברת השמירה על עבודת השמירה, באמצעות ביקורת של סיירי לילה - אחת למשמרת. התקנת גלאי 13. והבה ושלום, ציינו בתצהיריהם כי: "בעבר ולפני הארוע הנטען נעשה סקר הגנות במפעל והמלצנו על התקנת גדירות בהיקף המפעל אולם לא נענינו. כמו כן על פי המלצתנו הותקן גלאי קרן לרוחב השער האחורי הדרומי אולם הוא לא חובר למערכת האזעקה ולא פעל . יצויין כי אנשי המפעל סירבו לחתום על הסכם המוקד ולפיכך לא חובר הגלאי למוקד" (סעיף 7 לתצהיר שלום, נ/3, כן ראה סעיף 8 לתצהיר והבה, נ/5). 14. אין חולק כאמור, כי הגלאי על השער הדרומי, אשר הותקן על פי המלצת חברת השמירה, לא הופעל ולא חובר למוקד, עובר לארוע הגניבה. המחלוקת מתמקדת בשאלת תוכן הסיכום שהושג בעניין דרישת חברת המוקד לתשלום דמי מנוי וחתימה על הסכם השירות. בעניין זה, ראיתי לקבל עדותו של זילברשטיין כי לאחר ששוחח בעניין זה עם שלום, סבר כי העניין סודר ודבר אי חיבור הגלאי למוקד, לא הובא לידיעתו, עובר לארוע הגניבה. 15. זילברשטיין ציין בתצהירו, כדלקמן: "לאחר התקנת הגלאי הועבר לחתימתי בפקס חוזה ממנו עלה כי עלי לשלם דמי מנוי חודשיים. מאחר ועסקינן בחברת בת/אחות של חברת השמירה אותה שכרתי ואשר שילמתי לה דמי מנוי חודשיים רבים צילצלתי מיד למר שי שלום, מנהל סניף חברת השמירה בנתניה עימה עבדתי, בתהיה מדוע עלי לשלם תוספת לתשלום החודשים הגבוה ממילא לחברת השמירה? מר שלום השיב לי "עזוב את הפקס שכח ממנו" וכן הוסיף כי אין לי מה לדאוג ושזה מטופל. אציין כי בשום שלב לא נאמר לי ע"י מי מהחברות ו/או נציגיהן כי ללא חתימה הרי שהגלאי אינו מחובר וברור כי לו היו מיידעים אותי על כך הרי שהייתי פועל מייד לחיבורו" (סעיפים 7-5 לתצהיר, ת/4). 16. גרסתו של זילברשטיין, מוצאת תימוכין בתמלילי שיחות שנערכו בין זילברשטיין וסלומון, לבין אנשי חברת השמירה וחברת המוקד; שלום, והבה ולוי בסמוך לאחר גילוי ארוע הגניבה (התמלילים צורפו כנספחים לתצהיריהם של סלומון וזילברשטיין). אשר לטענת הנתבעות בדבר אי קבילות הקלטות והתמלילים, ניתנה החלטה ביום 17.4.08 (עמ' 11 לפרוטוקול), על פיה משלא הועלתה התנגדות להגשת תמלילי השיחות שצורפו לתצהירים, במועד שנקבע בהחלטה מיום 27.3.06 - התמלילים התקבלו כראיה. זאת ועוד, יצויין כי הקלטת הועברה לידי ב"כ הנתבעות ולא נטען כי קיימת אי התאמה כלשהי בין הקלטת לבין התמליל שנערך על ידי חברת תמלול בע"מ. למעלה מן הצורך יצויין כי זילברשטיין העיד בדבר נסיבות ביצוע ההקלטה וציין כי ההקלטה תקינה ואין הפסקות בקלטת (עמ' 30 לפרוטוקול). 17. עדותו של זילברשטיין, לא נסתרה בחקירה נגדית ודבריו: "החברה היא ציבורית. אני סמנכ"ל. האם סביר בעיניך שאדם בעמדה שלי, עם אחריות שלי, לא יחתום על מסמך הנוגע לאחריות, בגלל פרנציפ? אני אבצע הונאת ביטוח בחברה ציבורית שבא אני דירקטור??? שי שלום מעולם לא אמר לי שאם אני לא חותם על ההסכם, אז הגלאי לא מחובר. הוא אמר לי אייל, עזוב את זה ועזבתי את זה" (עמ' 26 לפרוטוקול) - מתיישבים עם שורת ההגיון והסבירות. מעבר לזאת, גרסתו של זילברשטיין, מוצאת תימוכין בתמליל השיחה בינו לבין שלום, במסגרתה הודה שלום כי אמר שהוא "לוקח על עצמו" את התשלום שנדרש על ידי חברת המוקד (עמ' 8 לתמליל). מנהל חברת המוקד, לוי, אישר בשיחתו עם סלומון כי לא הודיע לצינומטל שהגלאי אינו מחובר, עד לחתימה על ההסכם, אלא אמר זאת לשלום בלבד (ראה תמליל השיחה בין סלומון ללוי אשר צורף לתצהירו של סלומון). לוי חזר ואישר בעדותו בחקירה נגדית כי התריע, בעל פה, באמצעות שלום כי הגלאי אינו מחובר עד לחתימה על ההסכם ולא טען כי הודיע באופן ישיר ומפורש, לאיש מאנשי צינומטל, כי הגלאי אינו מחובר למוקד, עד לחתימה על הסכם השירות עם חברת המוקד (עמ' 37 לפרוטוקול). מאידך, שלום הכחיש כי שוחח או סיכם דבר מה בעניין זה והעיד כי הפנה את זילברשטיין ללוי (עמ' 33 לפרוטוקול). עדותו של שלום עומדת בניגוד לאמור בשיחתו עם זילברשטיין ואף אינה מתיישבת עם עדותו של לוי שאישר כי הודיע לשלום ולא לאיש מאנשי צינומטל כי הגלאי אינו מחובר עד לחתימה על הסכם השירות. מכאן יש להסיק כי כדברי זילברשטיין בעדותו, שלום שימש כאיש הקשר, עמו סוכמו הדברים ויצויין כי שלום עצמו, לא טען ולא העיד כי הודיע, באופן ברור ומפורש, לאיש מאנשי צינומטל את שנאמר לו על ידי לוי כי הגלאי לא מחובר עד לחתימה על הסכם השרות. 18. בנסיבות אלה, ראיתי כאמור להעדיף את עדותו ההגיונית והסדורה של זילברשטיין על פני עדויותיהם של אנשי חברת השמירה וחברת המוקד אשר בחלקן עומדות בניגוד לתמלילי שיחות שנערכו מיד לאחר גילוי הגניבה ונתגלו ביניהן אי התאמות וסתירות פנימיות. 19. מהמקובץ ראיתי לקבוע כי על אף שהגלאי הותקן על ידי חברת המוקד, בהמלצת חברת השמירה, איש מאנשי חברת השמירה או חברת המוקד, לא הודיע לצינומטל, באופן ברור ומפורש, כי הגלאי לא מחובר למוקד, עד לחתימה על הסכם השירות עם חברת המוקד. עוד ראיתי לקבוע כי בנסיבות העניין ונוכח הקשר בין חברת השמירה וחברת המוקד, הסתמכותו של זילברשטיין על דברים שסוכמו בשיחתו עם שלום, היתה סבירה. יתרה מכך, משחלף זמן והסכם השירות לא נחתם, הרי נוכח העובדה שהגלאי כבר הותקן, היה על הנתבעות, לשוב ולהתריע, באופן ברור ומפורש, על אי חיבורו של הגלאי למוקד וסביר בעיני כי לו היה נאמר לצינומטל שהגלאי אינו מחובר, היתה דואגת להסדרת המחלוקת וחתימה על הסכם השירות. אחריות מכוח חוק השומרים 20. סעיף 1 לחוק השומרים, מגדיר "שמירה", כדלקמן: "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". סעיף 2(ב) לחוק השומרים, מטיל אחריות חמורה על "שומר בשכר" בקובעו כי אחראי הוא "לאובדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". אין חולק כי חברת השמירה, נשכרה לצורך מתן שירותי שמירה וכי עבור אותם שירותים, קיבלה שכר. יחד עם זאת, על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכוח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (2) 817 (להלן: "פרשת תמנון"), השאלה האם יש לראות בחברת השמירה, בבחינת "שומר שכר", כמשמעו בחוק השומרים, תבחן לאור מידת השליטה שהייתה בידי חברת השמירה בנכס נשוא השמירה והאם עולה היא כדי "החזקה" בנכס, כמשמעו בהגדרת "שמירה", בסעיף 1 לחוק, וכדברי כב' הנשיא ברק: "ההחזקה כמקור לאחריות על-פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אחר (ראו: ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין [2], בעמ' 723 וכן י.ויסמן "החזקה" [7], בעמ' 26). מידתה של השליטה הנדרשת - כמו גם של התמורה הנדרשת - כדי להימנות על שומר בשכר קשורה, בין השאר, בשאלה האם מוצדק להטיל על אותו אדם את האחריות המוגברת המאפיינת את השומר בשכר", ובהמשך: "נמצא כי אחריות מוגברת כשומר בשכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ואחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס - מה הם לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה (ראו י.אנגלרדר "אחריות לגניבת מכונית מתוך חניון - קשר השמירה ובעיותיו"[8], עמ' 301 ). בהיעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה יש להשיב על שאלה זו על-פי העיקרון הכללי של תום-הלב (כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973" (שם בעמ' 822). 21. בנסיבות העניין, סבורה אני כי בחינת הוראות הסכם השמירה, על פי אמות המידה שנקבעו ב"פרשת תמנון" ולאור תאור המפעל ותנאי השטח השוררים בו (מפעל המשתרע על כ- 40 דונם, מחולק לשני חלקים, משני עבריו של רח' שכטרמן באזור התעשיה הצפוני בנתניה, כמתואר בחוות דעת השמאי, ת/3), מעלה כי לחברת השמירה, באמצעות שומר אחד שהוצב במפעל, לא הייתה מידת שליטה המגעת כדי "החזקה", כמשמעה בסעיף 1 לחוק השומרים. לפיכך, אין מקום להטיל על חברת השמירה אחריות חמורה, כאחריות המוטלת על שומר שכר, ויצויין כי בסעיף 6 להסכם השמירה, נ/2, נאמר במפורש: "...וכל צד יהיה מנוע ומושתק מלטעון, כי על - ידי הסכם זה נמסרה לחברה החזקה במושכר או כל חלק ממנו ולכול צורך שהוא". יחד עם זאת וכפי שיובהר להלן, סבורה אני כי בנסיבות העניין, הוכחה התרשלות בביצוע השמירה. אחריות בנזיקין - התרשלות בביצוע השמירה ובאי חיבור הגלאי למוקד 22. לאחר בחינת ממכלול העדויות והראיות, סבורה אני כי התובעת עמדה בנטל הראיה להוכיח כי הנתבעות התרשלו כלפי המבוטחת, הן בביצוע חובות השמירה שחברת השמירה נטלה על עצמה על פי הסכם השמירה והן באי חיבור הגלאי למוקד - ואפרט את דברי. 23. אי תקינות הלחצנים והעדר דו"חות לחיצה - על פי נוהלי השמירה שסוכמו בין הצדדים, היה על השומר לערוך סיור בשטח המפעל, פעם בשלוש שעות. על פי העדויות, הסיור אורך כ- 20 דקות. במהלך הסיור, היה על השומר, ללחוץ על לחצני נוכחות שהותקנו במקום ואשר הלחיצה עליהם אמורה לאשר ביצוע הסיור ותקינות המצב בשטח (ראה עדות שלום, בעמ' 32 לפרוטוקול). השומר אישר בעדותו כי במידה ולא לחץ על לחצני הנוכחות המחוברים למוקד, היה המוקד מתקשר לברר מה קרה והאם הכל תקין (עמ' 41 לפרוטוקול). והבה, נשאל בחקירתו הנגדית, אם דו"חות הלחיצה, ממועד הארוע, מצויים ברשותו, והשיב: "אני לא זוכר אם הלחצנים עבדו או לא עבדו. אם יש דברים חריגים כמו לחצנים שלא עובדים, אני מדווח לשי שהיה מנהל שלי. הוא צריך לטפל בזה. אני לא זוכר אם הם עבדו או לא. אני זוכר שאייל (זילברשטיין - ב.ט.) שאל למה הלחצנים לא עובדים, דיווחתי לשי והוא אמר לאבי לוי..." (עמ' 48 לפרוטוקול). יצויין כי מתמליל שיחה שנערכה בין זילברשטיין לגב' בשם צביה, מחברת המוקד, עולה כי לא היו ברשות חברת המוקד, דו"חות לחיצה או רישום בדבר לחיצות, החל מ- 1.4.01 (עמ' 20 לתמליל שצורף לתצהיר זילברשטיין). מכל מקום, דו"חות הלחיצה, לא הוגשו על ידי חברת המוקד והלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614. אי הגשת "דו"חות לחיצה", כראיה מטעם הנתבעות, מעידה על כך שהלחצנים לא היו תקינים כך שבמועד הרלבנטי, לא התקיים פיקוח ומעקב אחר ביצוע הסיורים, כנדרש. למצער יאמר כי חובתו של השומר, ללחוץ על לחצני הנוכחות וקיומם של "דו"חות לחיצה", המאשרים ביצוע הסיורים, מעבירים הנטל להוכחת עצם ביצוע הסיורים, אל כתפי הנתבעות ובנסיבות העניין, הנתבעות לא עמדו בנטל זה. השומר העיד אמנם כי ביצע את הסיורים ולחץ על הלחצנים, אך מאידך העיד כי לא היתה בעיה עם הלחצנים, מה שעומד בניגוד לעדותו של והבה בדבר אי תקינות הלחצנים (עמ' 41 לפרוטוקול). עוד יש לזכור כי מדובר בשומר אשר ביצע את השמירה בעת ארוע הגניבה וכי השומר ממשיך ועובד עדיין בחברת השמירה. לפיכך, עדותו של השומר, אינה בגדר עדות ניטראלית של עד חסר עניין בתוצאות המשפט ולא ניתן לקבלה כפשוטה, בהעדר "דו"חות הלחיצה", המאשרים ביצוע הסיור בפועל. בנסיבות אלה, בהעדר "דו"חות לחיצה" ולאור העדויות בדבר אי תקינות הלחצנים, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי השומר ביצע את הסיורים כפי שנדרש וכי חברת השמירה, פיקחה על ביצוע הסיורים כנדרש. העדר פיקוח על עבודת השומר - על פי נוהלי השמירה שסוכמו בין הצדדים, סייר לילה, מטעם חברת השמירה, היה צריך לבקר במקום אחת למשמרת ולוודא כי המצב תקין וכי השומר מבצע את עבודתו כהלכה. הסייר אשר היה אמור לבצע את הביקורת, לא הובא לעדות ואף לא הוגש דו"ח הפיקוח שנערך על ידי הסייר. העדר ראיה לביצוע סיור הפיקוח, ביחד עם העדויות בדבר אי תקינות לחצני הנוכחות והעדר "דו"חות הלחיצה", מובילים למסקנה כי חברת השמירה, התרשלה בפיקוח על עבודת השומר. התרשלות באי חיבור הגלאי למוקד - בנסיבות העניין ראיתי כאמור לקבוע כי הן חברת השמירה והן חברת המוקד, התרשלו בכך שלא התריעו באופן ברור ומפורש בפני זילברשטיין, כי הגלאי שהותקן על פי המלצת חברת השמירה, אינו מחובר למוקד, עד לחתימת צינומטל על הסכם השרות עם חברת המוקד. יתרה מכך, מאחר והגלאי כבר הותקן, הרי לאור סיכום השיחה בין זילברשטיין לשלום ובהעדר הודעה מפורשת כי הגלאי אינו מחובר למוקד, עד לחתימה על הסכם השירות, התרשלו הנתבעות כלפי צינומטל והטעו אותה לחשוב כי הגלאי מחובר. נטל הראיה והוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות בשמירה לארוע הגניבה 24. אשר לנטל הראיה, ב"פרשת תמנון", לא נשללה, באופן עקרוני, תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הדן בהעברת נטל הראיה, אלא ששם נקבע כי לא הוכח אחד התנאים היסודיים לתחולת הכלל האמור. בענייננו, סבורה אני כאמור כי התובעת עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח את התרשלות הנתבעות, בביצוע השמירה ובאי חיבור הגלאי למוקד, גם מבלי להיזקק להעברת נטל הראיה. 25. אשר לשאלת הקשר הסיבתי - סבורה אני כי התובעת עמדה בנטל הראיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותן של הנתבעות לארוע הגניבה. מדובר בגניבה של 22 גלילי ברזל כבדים, במשקל של כמה מאות טון, כך שלצורך שינועם והוצאתם משטח המפעל, נדרשת הפעלת כלי הרמה או מלגזות ושימוש במשאיות, להובלת גלילי הברזל אל מחוץ למפעל. מדובר, על כן, בפעולת העמסה האורכת זמן וכרוכה ברעש ובתנועת כלי הרמה ומשאיות. בנסיבות אלה, סביר יותר להניח כי לו השומר היה מבצע סיור, כל שלוש שעות, דבר ארוע הגניבה או החדירה לשטח המפעל, היו מתגלים בשעת מעשה, ויתכן שהיה בכך כדי למנוע או לסכל את הגניבה. לא זו אף זו, שרשרת השער הדרומי, עליו הותקן הגלאי, נמצאה פתוחה, ללא המנעול. בנסיבות אלה, לו הגלאי היה מחובר למוקד, סביר כי פריצת השער, היתה מפעילה את הגלאי ומתריעה על הפריצה, כך שניתן היה לסכל את הגניבה ולמנוע אותה. בנסיבות אלה, הוכח על בסיס מאזן ההסתברויות, הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעות בביצוע השמירה ובאי חיבור הגלאי למוקד, לבין התרחשות ארוע הגניבה. 26. למעלה מן הצורך יצויין כי גם ללא תחולת הכלל בדבר העברת נטל הראיה, הרי משהוכחה התרשלותן של הנתבעות, כאמור לעיל, מוטל על הנתבעות, נטל הראיה המשני, דהיינו; חובת הבאת ראיות השוללות את הקשר בין התרשלותן לבין ארוע הנזק או מעלות הסבר סביר להתרחשות הארוע, ללא קשר להתרשלות שהוכחה, ראה לעניין זה; ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו (1) 712, שם נפסק: "אלמלא התקיימו כאן שלושת יסודות סעיף 41 הנ"ל הייתי מגיעה למסקנה כי על המשיבה מוטלת חובת הראיה - חובת הבאת הוכחות המעלות הסבר סביר בדבר קרות הארוע ללא רשלנות (להבדיל מנטל השכנוע כי לא חלה התרשלות עליה היא חבה)...". בענייננו, לא הובאה על ידי הנתבעות, כל ראיה השוללת את הקשר הסיבתי בין התרשלותן לבין ארוע הגניבה ולא ניתן על ידן כל הסבר סביר, להתרחשות הגניבה, באין מפריע ומבלי שתתגלה במהלך הסיורים שהיה על השומר לבצע או על ידי גלאי הקרן שהותקן לרוחב השער הדרומי. לפיכך ראיתי לקבוע כי הנתבעות, התרשלו בביצוע השמירה ובאי חיבור הגלאי למוקד וכי סביר שבגין התרשלותן זו, הגניבה לא התגלתה ולא סוכלה - לפיכך, מוטלת על הנתבעות אחריות לנזקי הגניבה. רשלנות תורמת של המבוטחת 27. הנתבעות טוענות כי זילברשטיין התרשל בכך שלא הגיע למפעל, לאחר שהשומר דיווח לו על ממצאיו - אין בידי לקבל טענה זו. לאור עדות השומר כי מלבד גלילי ברזל מפוזרים, השרשרת הפתוחה והעדר המנעול - לא ראה דבר חשוד נוסף באתר, סביר להניח כי באותה עת, ארוע הגניבה כבר הסתיים, כך שלא היה בהגעתו של זילברשטיין כדי לשנות את המצב או להקטין את הנזק. 28. מאידך, סבורה אני כי נוכח המחלוקת שהתגלעה בעניין תשלום דמי השירות והחתימה על הסכם השירות עם חברת המוקד, היה על זילברשטיין לוודא כי העניין אכן הוסדר ולא להסתפק בכך ששלום אמר לו "עזוב את זה". בנסיבות העניין, בשוקלי את מערכת היחסים החוזית בין צינומטל וחברת השמירה אשר המליצה על התקנת הגלאי ובהתחשב בכך שהגלאי כבר הותקן וחברת השמירה או חברת המוקד, לא הודיעו, באופן ברור ומפורש, לא כל שכן בכתב, על אי חיבור הגלאי למוקד, עד לחתימה על ההסכם - סבורה אני כי האחריות ברובה, רובצת לפתחן של הנתבעות. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את תרומת רשלנותה של המבוטחת, אשר לא וידאה עם חברת המוקד כי המחלוקת בעניין תשלום דמי המנוי והחתימה על ההסכם שהועבר אליה - הוסדרה, בשיעור של 20%. גובה הנזק 29. טענותיהן של הנתבעות, בדבר אי הוכחת גובה הנזק, נטענו כטענות בעלמא. עדויותיהם של השמאי ארדן ורו"ח אוסטרו, אשר נשכרו על ידי התובעת, להערכת הנזק, לא נסתרו ויצויין כי כשמדובר בעדויות מומחים, הרי מטבע הדברים, הבסיס העובדתי, העומד ביסוד חוות הדעת הינו בגדר עדות שמיעה. יחד עם זאת, לא הוכח כי חוו"ד החשבונאית, לא נערכה על פי הנהוג והמקובל במקרים אלה, ולא זו בלבד שהנתבעות לא העלו כל טענה קונקרטית, כנגד הערכת הנזק ששימשה כבסיס לתשלום תגמולי הביטוח על ידי התובעת אלא שהנתבעות אף לא הגישו חוות דעת נגדיות. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופטת שטרסברג - כהן בע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה, פ"ד נ (4) 567, בעמ' 571-570: "הייתי מוסיפה ואומרת, כי התנכרות להסדר סביר בין חברת הביטוח והמבוטח לצורך העמדת זכות למבטח מכח תחלוף, תרתיע חברות ביטוח מלהגיע להסדרים עם מבוטחים ותאלץ אותם להתדיין איתם עד להכרעה שיפוטית. זאת ועוד, אם כך ייעשה יצא חותם נשכר שהרי אלמלא היה קיים בטוח היה המזיק חייב לפצות את הניזוק על מלוא הנזק". הגבלת אחריות חברת המוקד 30. חברת המוקד מוסיפה וטוענת כי היה ותתקבל טענת התובעת כנגדה, הרי שאחריותה מוגבלת כאמור בהסכם למתן שרותי מוקד. אין בידי לקבל טענה זו שכן, בנסיבות העניין, לא נחתם הסכם למתן שרותי מוקד. אחריותה של חברת המוקד נעוצה בכך שהתרשלה באי הודעה והתרעה בדבר אי חיבור הגלאי למוקד, בשל העדר חתימה על ההסכם למתן שרותי מוקד. מדובר על כן, באחריות על פי דיני הנזיקין הכלליים שאינה מוגבלת על פי הוראות הסכם כלשהו שנחתם בין הצדדים, עובר לארוע הנזק. בנסיבות אלה, סבורה אני כי חברת המוקד וחברת השמירה, אחראיות, ביחד ולחוד, כמעוולות במשותף. סיכום 31. סוף דבר, לאור קביעותיי באשר לאחריות הנתבעות מחד ושיעור רשלנותה התורמת של המבוטחת מאידך, זכאית התובעת לשיפוי בשיעור של 80% מסכום התביעה הכולל, המסתכם בסך של 370,001 ₪. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 296,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (22.6.06) ועד ליום פסק הדין. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור 20% מסכום פסק הדין ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הוצאתן ועד ליום פסק הדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.אחריות שומריםשומר שכרשומרים