קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לעובד בגלל נהלי עבודה רשלניים: מבוא התובע, יליד 1951, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת ששימשה כמעבידתו שנים ארוכות בטענה כי בשל נהלי עבודה רשלניים נפגע בגופו. התובע שימש כמכונאי אחזקה. כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת סובל התובע לטענתו מירידה בשמיעה וטינטון וזאת מאחר ועבד בתנאי רעש גבוה לאורך זמן וכן הוא סובל מאפיקונדליטיס בשל הצורך לשנע עגלות של תבניות כבדות פעולה שדרשה הפעלת כוח רב ואף שנעשתה על ידי שני עובדים או שלושה הסבה לו נזק למרפקים. התובע תמך טענותיו בחוות דעת של מהנדס בטיחות אריק יודלה בתחום השינוע ומהנדס סעדי סלים בתחום הרעש. כן צירף חוות דעת של ד"ר מרדכי הימלפרב בתחום א.א.ג ושל ד"ר ברוך עמרמי בתחום האורטופדי. הנתבעת מכחישה כי בנהליה ושיטת עבודתה היה משום רשלנות שתחוב בגינה. בתמיכה לטענותיה צירפה את חוות דעתו של ד"ר בני מלנקי בתחום הרעש ואת חוות דעתה של גב' אוה הנימן בתחום השינוע. כן הגישה חוות דעת פרופ' נרובאי בתחום האורטופדי. שאלת האחריות טענות הצדדים התובע טוען כי הועסק אצל הנתבעת החל משנת 1988 בתפקיד מכונאי אחזקה מחלקתי לתבניות ולמערכות אוטומטיות במחלקת הזרקה. במסגרת עבודתו היה עליו לשנע שני סוגי תבניות כבדות שמשקלן כ - 5 טונות וקטנות שמשקלן עד חצי טון. את התבניות הגדולות שינעו בשני חלקים כך שמשקל כל חלק בשינוע עמד על 2.5 טון. השינוע נעשה באמצעות עגלת משטחים ובעזרת שני עובדים שנדרשו למשוך את העגלה. פעולה זו מצריכה הפעלת כוח רב. גם פעולת פתיחת הברגים והידוקם דרשו הפעלת כוח רב והן נעשו בעזרת מפתח מתאים עם צינור מאריך וללא סיוע של כלים נוספים. לטענת התובע בשנת 2002 החל לחוש כאבים במרפקים וטופל בזריקות כדורים ופיסיותרפיה. משהטיפולים לא עזרו נאסר עליו להמשיך לעבוד בעבודה זו והוא מונה על ידי הנתבעת כ"נאמן בטיחות" במפעל בראשל"צ. לטענת התובע לקח תפקיד זה ברצינות והציג הצעות לייעול ושיפור בטיחות העובדים ואזי הוצא מועדת הבטיחות. באוגוסט 2003 בעקבות מכתב מרפאה תעסוקתית ולפיו אין התובע יכול לשוב לעבודות מאומצות, הוצא לחופשה ובהמשך פוטר בסוף שנת 2003. עוד טוען התובע כי בעת עבודתו אצל הנתבעת נחשף לעצמת רעש גבוהה מן המותר. הנתבעת אמנם סיפקה אטמי אוזניים ואוזניות אלא שלא נעשו כל פעולות להקטנת הרעש. האוזניות שהתובע נהג לעשות בהן שימוש לא אטמו את האוזניים לחלוטין. מהנדס סלים קובע בחוות דעתו שעל פי הנתונים שהומצאו לו על ידי התובע, היה התובע חשוף למפלס רעש אקויולנטי במשך יום עבודה בן 8 שעות בשיעור של - 92.1 דציבל. את קביעתו ביסס על בדיקה שערך בעצמו במפעל והתוצאה אינה חורגת בהרבה מתוצאות בדיקות מיפויי רעש שנערכו במפעל בשנים 1994-1997. תוצאה כזו מוגדרת בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות עובדים ברעש), התשמ"ד - כרעש מזיק. הנוהל שהציגה הנתבעת נוצר בשנת 2004 לאחר שהתובע פוטר ואינו רלוונטי לתקופה בה מדובר. בזמנים הרלוונטיים לתביעה לא קיבל התובע הדרכות מתאימות זולת אחת והנתבעת אף לא דאגה לבדוק את תאימות הציוד שנתנה לעובדים לרמות הרעש שנמדדו. מהנדס יודלה, שנתן חוות דעת בכל הנוגע לשיטת השינוע של התבניות במפעל, ציין כי הותר לו לבקר במפעל פעם אחת בלבד וכאשר ביקש לשוב ולבדוק את העגלות המדוברות לא אפשר לו נציג הנתבעת את הדבר. משכך פנה לקבל נתונים על סוג העגלות ששימשו לשינוע ועל גלגליהם גם מאתר האינטרנט של החברה המייצרת אותן. מהנדס יודלה מציין בחוות דעתו כי ההתנגדות לגלילה (משמע ההתנגדות שהעגלה והמטען שעליה יוצרים ואשר גורמת להם להישאר במצב נייח) תלויה ברמת החיכוך שבין גלגלי העגלה והמשטח שעליו יש לשנע אותה. נתון זה מושפע מסוג וטיב החומר ממנו עשויים הגלגלים כאשר ברור שהכוח ההתחלתי שנדרש גדול יותר מאשר הכוח שנדרש להמשך התנועה. עוד יש להביא בחשבון שהמשטח עליו אמורים לשנע את העגלה עם התבניות אינו מפולס ועל כן גם תוך כדי השינוע נדרשים העובדים להגדלת כוח כנגד ההתנגדות לגלילה של העגלה. על פי מודל סנוק המקובל לצורך מדידת עצמת הכוח המותרת לעובד, נדרש התובע להפעלת כוחות גבוהים מהסביר. עוד מציין מהנדס יודלה כי כאשר שניים או שלושה עובדים משנעים עגלה אין הכוחות שהם מפעילים שווים. האחד מושך והאחר דוחף והכוח אינו מתחלק באופן שוויוני. הנתבעת טוענת מנגד, באמצעות יובל בן דוד שמשמש כממונה בטיחות במפעל בראשל"צ, כי הנתבעת מקפידה על נהלי בטיחות וכי מאז שנת 1995 מתנהל המפעל בהתאם לתקן הבינלאומי 2000/9001 ISO . בכל הנוגע למניעת חשיפה לרעש קיים שילוט בכל כניסה למחלקה המזהיר על דבר הצורך בשימוש בציוד מגן. כך גם המפעל מספק אטמי אוזניים לכל עובד וכן אוזניות. אף התובע עשה שימוש בצורה קבועה באוזניות במשך כל שעות העבודה. לא ניתן להוריד את מפלס הרעש באמצעות מקור בידוד חיצוני ועל כן נעשה הדבר באמצעות שימוש במגן אישי שמוריד את מפלס הרעש מתחת לרמה המקסימאלית המותרת. שינוע התבניות נעשה על ידי מלגזונים חשמליים ועגלות משטחיות שבנויות על גלגלים והן תקינות ועומדות בסטנדרטים מקובלים. עבודת השינוע מתבצעת פעמיים בשבוע בממוצע כאשר מרחק השינוע הוא כ - 30 מטרים. מר חיים מוסקוביץ שמשמש כמנהל מחלקת תחזוקה במפעל בראשל"צ מציין בתצהירו כי לאורך כל השנים בהן עבד התובע בנתבעת הוא טיפל בעיקר בתבניות הקטנות ורק בשנים 2001-2003 טיפל בתבניות הגדולות. המומחה מטעם הנתבעת בתחום הרעש, ד"ר בני מלנקי, קובע בחוות דעתו כי עבודה עם אמצעי מיגון באותן מחלקות שבהן רמות הרעש היו גבוהות מהמותר, הפחיתו את רמת הרעש לרמה המותרת. בחלקן של עמדות העבודה רמת הרעש היתה אף נמוכה מ - 85 דציבל. העבודה עם אוזניות מנחיתה את רמת הרעש בין 27 ל - 30 דציבל. עוד ציין המומחה כי המפעל ערך מיפוי רעש כל שנתיים ודאג לביצוע בדיקות שמיעה כל שנה וכן תדרך את העובדים על הצורך בשימוש בציוד מגן. התובע הינו בוגר קורס נאמני בטיחות ועל כן חזקה שהבין את הצורך בשימוש בציוד המגן גם אם לא נכח בכל ההדרכות שהמפעל העביר לעובדים. גב' אוה הנימן מומחית להנדסת אנוש נתנה חוות דעת מטעם הנתבעת בתחום שיטות העבודה במחלקת ההזרקה בנתבעת. לשיטתה "השיטה לחישוב מדד העומס מבוססת על ניתוח עיסוק כמותי למחצה הכולל הערכה של שישה משתני מטלה, עוצמת הפעלת הכוח והמאמץ, משך הפעלת הכוח והמאמץ למחזור פעילויות, מספר הפעילויות בדקה, תנוחת פרק היד, מהירות הפעלת הכוח והמאמץ ומשך המטלה ליום. מדד העומס הוא התוצאה של ששת המכפילים הללו וכאשר המדד עולה על 3.0 הוא מצביע על סיכון מוגבר." (ראה דבריה בעמ' 11 לחוות הדעת). בהמשך חוות דעתה מפרטת גב' הנימן את שיעורי הכוחות המומלצים לכל פעולה ופעולה. בסופו של יום היא מגיעה למסקנה כי "בחישוב מדד העומס ובחישוב מדד RULA הם מצביעים כי עומס העבודה קל והנו בלתי סביר כגורם לפגיעה במערכת השלד והשרירים." (שם עמ' 14). דיון בשאלת החשיפה לרעש לאחר ששמעתי את העדים העובדתיים ובעיקר את התובע ראיתי לקבוע כי לא הוכח בפניי שהנתבעת הפרה חובה חקוקה ו/או התרשלה כלפי התובע בכל הנוגע לפעולות המניעה וניסיונותיה להגן על התובע מפני רעש מזיק. הוכח להנחת דעתי כי התובע עשה שימוש אדוק באוזניות (ולא באטמים שמנחיתים רעש בעצמה פחותה). התובע עבר קורס נאמני בטיחות והיה ער לצורך בשימוש בציוד מגן. ראיתי להעדיף את עדותו של ד"ר מלינקי מטעם הנתבעת על פני עדותו של מהנדס סלים שכן מתוך חקירתו הנגדית של מהנדס סלים עלה שהוא כלל לא ייחס חשיבות לסוג האוזניות שבהן עשה התובע שימוש בעת עבודתו במפעל. גם מהנדס סלים הסכים שעל פי התקנות עובד יכול להיות חשוף לרעש בעצמה של - 85 דציבל בממוצע במשך 8 שעות עבודה ביום. בפועל נראה כי התובע לא היה חשוף בכל 8 שעות עבודתו לרמת הרעש הגבוהה ביותר שכן לא כל שעות עבודתו עברו עליו ברציפות במחלקות הרועשות ביותר כמו ליד המייבשים. ראה גם דבריו בעמ' 10 לפרוטוקול שם הוא מודה כי אף לפי טבלת החשיפה לרעש בפריסה יומית שהוא עצמו הכין, לא היה התובע חשוף לרעש מעל 85 דציבל במשך 8 שעות עבודתו לאחר שעשה שימוש באוזניות תקינות. כל שהמומחה הטיל בו ספק היה תקינות האוזניות וכאמור עובדה זו לא הוכחה כלל. אף לפי עדותו של התובע, הנתבעת שיתפה פעולה עם משרד העבודה מידי שנה בבדיקות שמיעה לעובדים שלאחריהן יצא דו"ח באשר לממצאי הבדיקות. אותם עובדים שנמצאו אצלם בעיות בשמיעה הופנו למנהל כוח אדם וממנו לרופא תעשייתי (ראה עדותו בעמ' 20 לפרוטוקול). התובע והמומחה מטעמו ציינו כי אכן היו שלטים אשר הצהירו בדבר הצורך בשימוש בציוד מגן נגד רעש במפעל (שם, שם). מכל האמור לעיל ראיתי לקבוע כי התובע כשל בהוכחת טענתו ולפיה המפעל חדל כלפיו בכל הנוגע לפגיעה בשמיעתו. דיון בשאלת שיטת העבודה לצורך שינוע התבניות 25. ראשית ייאמר כי ראיתי לקבל את טענת מהנדס יודלה ולפיה לא התאפשר לו להשלים את כל הבדיקות שביקש לערוך במפעל לצורך הכנת חוות הדעת. אני מקבלת שגם בעת ביקורו במפעל לא ניתן לו חופש פעולה לבדוק את העגלות בדיקה מעמיקה והוא נדרש להסתפק בהתבוננות במשך זמן קצר. לעובדה זו חשיבות בהמשך. 26. הן מהנדס יודלה והן גב' הנימן ציינו כי מודל סנוק הינו מודל ידוע ומוכר שבו עושים שימוש לצורך בחינת עצמת הכוח המותרת לעובד להפעיל. אמנם גב' הנימן ביקשה לסמוך על מדדים חדשניים אלא שאף היא ערכה בדיקה על פי מדד סנוק שכפי שניתן להבין הוא המודל המקובל. אותו מודל בוחן את המשקל של החפץ נשוא הבדיקה, את הגובה שבו נמצא הממשק שבין היד לבין אותו חפץ שצריך למשוך או לדחוף, לתדירות ולמרחק. אלו מרבית המדדים שהביאה גם גב' הנימן בחוות דעתה. ראיתי לקבל את דבריו של מהנדס יודלה ולפיהם מדדי מודל סנוק הינם אובייקטיביים ועל כן יכולים להיות מהימנים יותר. הם אינם דורשים, כמו במדדים אחרים, התרשמות אישית של הבודק (ראה דבריו בעמ' 14 לפרוטוקול). 27. על פי קטלוג היצרן של העגלות והגלגלים ועל פי נתוני המשקל שהוצגו למהנדס יודלה, הגיע האחרון לתוצאות עומס שאינן מתיישבות עם הכללים המקובלים בעולם באופן בולט ומשכך הבהיר שאף אם שגה במעט אין הדבר משנה את התוצאה ולפיה הכוח שנדרשו העובדים להפעיל לשם משיכה ודחיפה בעת שינוע העגלות עם התבניות הגדולות לחלוטין אינו תואם את הדרישות המקסימאליות המותרות בספרות העולמית. המומחה אף הפנה לספרות בנושא הקשר הסיבתי שבין פגיעת שריר/שלד לבין תורת הארגונומיה. 28. ראיתי לקבל את קביעתו של מהנדס יודלה ולפיה אין זה סביר לדרוש מעובד לשנע מטען במשקל של 2 טון ומעלה באופן ידני. מקובלת עלי עמדתו שגם אם עושים זאת שני עובדים לעולם יהיה האחד נדרש להפעיל כוח רב יותר. זאת במיוחד לאור תמונות העגלות והידית שבאמצעותה על העובדים יחדיו לדחוף/למשוך את העגלה. מדובר בידית אחת ששני עובדים נדרשים משני קצותיה להחזיק ולהפעיל כוח. על פניו ברי שלא ניתן לוודא ששני העובדים מפעילים את אותו הכוח (ראה הסברו בעמ' 16 לפרוטוקול). 29. בה במידה ראיתי לקבל את עדותו של התובע בעניין זה ולפיה הם נאלצו לדחוף/למשוך את העגלות ידנית למרחקים שבין 30 מ' ל - 60 מ' כאשר על פי שני המומחים גם למרחק משמעות בשאלת שיעור ההשפעה של הפעולה על גופו של העובד. תמיכה לעדותו של התובע מצאתי בעדותו של מר מוסקוביץ מטעם הנתבעת. עד זה הבהיר כי כאשר הוצע לתובע לעבור למחלקתו של מוסקוביץ הבהיר לו האחרון במה מדובר, היינו שמדובר בתבניות גדולות. מתוך דבריו ניתן היה להתרשם שמוסקוביץ ראה משמעות לעובדה שהתובע יידרש מאותו מועד לעבוד עם תבניות גדולות ומצא צורך להבהיר זאת לתובע לפני שהוא עובר למחלקתו. ברי שהכוונה הייתה שעבודה עם תבניות גדולות הינה יותר מאומצת מזו שעשה התובע קודם. 30. הנתבעת ניסתה להציג מצג כאילו חלקה של העבודה נעשית על ידי עגלה חשמלית שדוחפת את העגלה המשטחית. גם אם הדבר נעשה לא היה בכך כדי למנוע לאחר מכן מהעובדים את הצורך לבצע את שינוע העגלות עם התבניות בתוך אולם היצור באופן שתואר על ידי התובע ואף על ידי המומחית מטעם הנתבעת. פעולה זו אינה סבירה אף למתבונן בתמונות. 31. בחקירתם הנגדית נדרשו שני המומחים למשמעות הנוספת שיש לתת למקדמי החיכוך של הגלגלים על רצפת האולם שבו אמורים העובדים לשנע את העגלות. ככל שמקדם החיכוך גבוה יותר כך הכוח שאמורים העובדים להפעיל גדול יותר. אין לשכוח שמדובר באולם ייצור של מפעל וברי שהרצפה במהלך יום עבודה אינה חלקה כמו לאחר שטיפה. גם נתון זה יש להביא בחשבון. נקודה זו לא הובאה בחשבון בחוות דעתה של גב' הנימן. 32. לכך מתווסף המאמץ שנדרש התובע להפעיל לצורך פתיחת וסגירת הברגים של התבניות עובר לשינוען ולאחריהן. מדובר היה בשימוש ידני במפתח ברגים אליו הוסף צינור כדי שניתן יהיה לפתוח את הברגים או להדקם. 33. לסיכומה של נקודה זו, לא השתכנעתי כי לא ניתן היה לשנע את התבניות בדרך אחרת למשל באמצעות מלגזון או כל אמצעי חשמלי אחר. גם אם הדבר היה מחייב שינוי במבנה המחלקות בתוך המפעל - אין זה בלתי סביר למול חוסר הסבירות שבשיטת העבודה שתוארה לעיל. 34. גם אם מדובר בפעולה שאינה מתרחשת מספר פעמים ביום, עדיין הסיכון הגלום בה מחייב מציאת פתרון אחר מזה שראה המפעל למצוא. 35. לא ראיתי לקבל את ניסיונה של גב' הנימן לטעון שלא הוכח קשר סיבתי בין פגיעה במפרקים לחשיפה תעסוקתית. ראשית לא התרשמתי מידיעותיה של המומחית בתחום זה בהעדר כל השכלה רפואית שהיא. שנית הדבר נוגד מושכלות יסוד שנשמעות חדשות לבקרים מרופאים שעיסוקם בכך, לרבות בתיק זה. ראה למשל הכינוי לאפיקונדליטיס בלשון עממית כ"מרפק טניס" וכי לא ברי שהדבר נעשה ממאמץ רב שמופעל על אותו מפרק? מכל מקום עניין זה מצא ביטויו בחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט. 36. על פי חוות דעתו של פרופ' רוסו, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, מדובר במיקרו-טראומות חוזרות ונשנות במהלך השנים. הוא מציין כי בתיקו הרפואי של התובע לא נמצאו תלונות מסוג זה עובר לתחילת עבודתו בנתבעת ומכאן שהקשר הסיבתי בין אופי עבודתו המאומצת לבין מחלתו סביר. הוא מוסיף כי התובע סובל ממרפק טניס דו צדדי גם אם בולט יותר לימין. 37. כאן המקום לציין כי בתיק זה מונה מומחה קודם ואף הוא ראה לקבוע קשר סיבתי בין מצב מרפקיו של התובע לבין אופי עבודתו. 38. הנתבעת בסיכומיה מבקשת לטעון כי לתובע אחריות למצבו וכי היה עליו להפעיל שיקול דעת ולא ניתן לראות בו "פסול דין" כהגדרת כב' השופט מילנוב בת.א. (י-ם)70/99 מוחמד אבו סביח נ' אברהם שוויקה, פורסם באתרים המשפטיים. אין בידי לקבל הטענה. התובע הוכיח כי כאשר היה הדבר באפשרותו - הפעיל שיקול דעת ועשה שימוש דווקא באוזניות ולא באטמי אוזניים שכן סבר ובצדק שאלו מגינות על אוזניו באופן משמעותי יותר. בכל הנוגע לשינוע התבניות לא הונחו בפני התובע מספר אופציות. שיטת העבודה הנדונה הייתה הדרך היחידה לשנע את התבניות. כך גם אין ללמוד דבר מהאמור בת.א. (חי) 280/95 אהרון מלול נ' מרכז הטניס, פורסם באתרים המשפטיים, , שם ביקש התובע לאלתר שיטת עבודה. מכאן שכל אותו דיון בסיכומי הנתבעת - אין בו ממש. מטעם זה אף לא ראיתי לקבוע תרומת אשם מצידו של התובע שכן לא יכול היה להפעיל כל שיקול דעת לבד מעזיבת המפעל. אף כשהיה בתפקיד נאמן בטיחות נמנעו מלהקשיב להמלצותיו ובסופו של יום העבירו אותו מתפקיד זה. מכאן ניתן ללמוד כי הצעות לשיפור ודרישה לתנאי עבודה אחרים לא היו מתקבלים בברכה. 39. אכן על פי הפסיקה אין מוטלת אחריות מוחלטת על מעביד לכל נזק שנגרם לעובדו בעת עבודתו כפי שטענה הנתבעת בסיכומיה. אלא שמכאן אין לגזור כי במקרה שבפניי לא קמה אחריות הנתבעת לנזקיו של התובע תולדת שיטת העבודה לשינוע התבניות. מקום שמעביד חושף עובד לסיכון גבוה ולא עושה כל מאמץ למציאת פתרון חלופי - הרי שככל שהסיכון גבוה יותר כך נדרש המעביד למצוא פתרון שיקטין או ינטרל את הסיכון. לעניין זה ראה בין היתר פסק דינה של כב' השופטת חנה בן עמי בעניין ת.א. (י-ם) 3424/01 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ ואח', , סעיף 9 לפסק הדין שאושר בערעור במסגרת ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ נ' ויקטור דמארי , לא פורסמו, מצויים במאגרים המשפטיים, . 40. סוף דבר, משראיתי לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שמוטלת עליה כלפי עובדיה וכי כתוצאה מאותו מחדל סבל התובע נזק - הרי שהתגבשו יסודות סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והנתבעת חבה ברשלנות. סיכום דיון בשאלת האחריות 41. ראיתי לקבוע כי התובע לא הוכיח שהנתבעת התרשלה בעת חשיפתו לרעש וכי הפרה חובות חקוקות בעניין זה. משכך אין צורך לדון בשאלת שיעור נכותו של התובע בתחום א.א.ג. 42. מנגד ראיתי לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע בכל הנוגע לשיטות העבודה שהיו נהוגות אצלה לצורך שינוע התבניות עליהן נדרש התובע לעבוד. עוד ראיתי לקבוע קשר סיבתי בין מחדלה זה של הנתבעת לבין מצבו הרפואי של התובע במרפקיו. דיון בנזק הנכות הרפואית 43. התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של ד"ר עמרמי ברוך שראה לקבוע כי הוא סובל מנכות בשיעור 10% במרפק ימין ובנכות בשיעור 5% נכות במרפק שמאל וזאת בהתאם לסעיף 35 (1) למבחני המל"ל. 44. הנתבעת תמכה טענתה בחוות דעתו של פרופ' נרובאי שלא מצא כל ממצא פתולוגי אצל התובע ועל כן לא קבע נכות. 45. כאמור בתחילת הדרך מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר ראה לקבוע נכות צמיתה בשיעור 5% נכות במרפק ימין בלבד ולא מצא כל ממצא במרפק שמאל. 46. לאחר שהסתבר כי המומחה שמונה נתן בעבר חוות דעת בעניינו של התובע מטעמה של הנתבעת, ראיתי למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט. פרופ' רוסו בדק את התובע לאחר שהתובע כבר שנים אינו מבצע את אותה עבודה מאומצת נשוא התביעה. בבדיקתו מצא כי הפגיעה במרפק שמאל קלה יותר מזו שבימין ועל כן ראה לקבוע נכות בשיעור 3.33% בגין הפגיעה במרפק שמאל היינו שליש מהקבוע בסעיף 35 (1) (ב) למבחני המל"ל וכן נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה במרפק ימין לפי מחצית הנכות על פי אותו סעיף. סה"כ נכותו עומדת על 8.33% על פי סיכום הנכויות שיש לערוך ולא על פי שקלול. 47. הצדדים לא ביקשו לחקור את פרופ' רוסו על חוות דעתו ולאחר שעברתי עליה וכן על חוות הדעת הנוספות שניתנו בתיק זה, ראיתי לאמץ את מסקנותיו של פרופ' רוסו אשר נראה כי מלמדות על בחינה מדוקדקת של ממצאי ההדמיה והבדיקה הקלינית. מאחר ופרופ' רוסו בדק את התובע בחלוף שנים מספר לאחר שהפסיק לעבוד בעבודה המאמצת את המרפקים, הרי שניתן להניח שחוות דעתו אכן מלמדת על מצב סופי וצמית. כך גם חוות דעתו מתיישבת עם מרבית חוות הדעת וקביעות הרופאים שטיפלו בתובע למעט חוות דעתו של פרופ' נרובאי שניתנה כאמור מטעמה של הנתבעת. עוד ראיתי לציין כי גם פרופ' רוסו לא ראה צורך רפואי שהתובע יעבור ניתוח במרפק ועל כן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה בעניין זה. הנכות התפקודית 48. אין חולק כי הרופאים המטפלים, כמו גם המומחה מטעם בית המשפט, מסכימים שהתובע אינו יכול לשוב לעבודה מאומצת שכן, אף היום לאחר שמזה שנים אין הוא עובד עבודה מאומצת, הוא נותר עם דלקת כרונית במרפקים שמביאה לכאבים בעת מאמץ של הידיים וכן סובל מחולשה בתפקוד הידיים, יותר מימין. 49. התובע העיד כי לאחר שלא יכול היה לשוב לעבודתו כמכונאי אחזקה הציעה לו הנתבעת לעבור לעבוד כעובד יצור אלא ששכרו בתפקיד זה היה אמור להיות נמוך בהרבה משכרו כמכונאי. בסופו של יום פוטר התובע מעבודתו בנתבעת וזאת החל מ - 31.12.03. 50. התובע טוען שלאור מקצועו מצד אחד ולאור מגבלותיו מן הצד השני, התקשה במציאת עיסוק חלופי. בסופו של יום התקבל לעבודה אותה הוא מבצע גם היום ב"הום סנטר" כיועץ מכירות לכלי עבודה. 51. ממוצע שכרו של התובע בנתבעת עמד על - 7,899 ₪ וצמוד להיום 8,900 ₪. לעומת זאת שכרו של התובע ב"הום סנטר" שם החל לעבוד בחודש ספטמבר 2004, עומד על - 5,742 ₪ בממוצע לחודש בשנת 2006 (לפי הנתונים המצטברים בתלוש 9/06). סכום זה צמוד להיום עומד על - 6,265 ₪. משמע שלתובע ירידה בהכנסה כתוצאה מן הצורך לעזוב את עבודתו בנתבעת. 52. ראיתי לציין כי מעדותו של מר מוסקוביץ ניתן היה להתרשם כי במשך שנות עבודתו הרבות של התובע בנתבעת לא היו כלפיו תלונות עד לשלב שבו היה צורך בהעברתו למפעל בראשל"צ. כלומר ניתן להניח שאילולא הפגיעה בידיו של התובע הוא היה נותר לעבוד בנתבעת וממשיך להשתכר אותו שכר ולו מספר שנים נוספות. 53. התובע טוען בסיכומיו כי יש להביא בחשבון נכות תפקודית בשיעור ההפרש המלא שבין שכרו עובר לפיטוריו בנתבעת ועד לתום תוחלת חיי עבודתו שאותה הוא מעמיד על למעלה מ- 5,000 ₪ לחודש. 54. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי נכותו של התובע זניחה ואין לה כל השפעה על כושר השתכרותו ותפקודו. 55. לאחר ששמעתי את התובע ועיינתי בחוות הדעת והמסמכים שצורפו לתיק המוצגים ראיתי לקבוע כי לנכותו של התובע ישנה השלכה על כושר עבודתו ולו מן הטעם שכל עיסוקיו במשך כל שנות עבודתו הצריכו מאמץ פיזי ואילו כיום הוא אינו מסוגל לכל עבודה שתצריך הפעלה מאומצת של ידיו. אין חולק שהתובע לא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו וברי שהוא יכול לבצע כל עבודה שאינה דורשת מאמץ פיזי בידיו, אך יחד עם זאת יש להביא בחשבון את שיעור השתכרותו עובר לפיטוריו למול שיעור השתכרותו כיום. אכן התרשמתי שהתובע ביקש לשוב למעגל העבודה במהרה וניסה להשתקם. למוגבלותו בבחירת עיסוק מצטרף גם גילו שיש בו כדי להקשות על מציאת עיסוק מתאים ברמת השכר לה היה רגיל. 56. יחד עם זאת איני סבורה כי יש להעריך את שיעור הפגיעה כדי למעלה מ - 50% נכות כפי שמבקש ב"כ התובע לעשות בסיכומיו. חישוב של הפסד של למעלה מ - 5,000 ₪ לחודש משמע נכות בשיעור זה. ראיתי להביא בחשבון שלתובע מגבלה נוספת שאף היא יכול שהיתה מביאה לפרישתו של התובע מעבודתו בנתבעת בטרם עת והיא בעיית השמיעה שכאמור לא ראיתי להטילה לחובת הנתבעת. 57. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על - 12% נכות. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר 58. במהלך עבודתו אצל הנתבעת החסיר התובע מספר ימים במהלך שנת 2003 אך לא ראיתי כי סבל נזק כספי בשל כך. המומחה מטעם בית המשפט ראה לקבוע נכות זמנית של 100% לחודשיים ולאחריהן נכות זמנית נוספת של 50% לחודשיים נוספים. התובע פוטר בסוף שנת 2003 ולטענתו לא עבד עד לחודש ספטמבר 2004 עת החל לעבוד ב"הום סנטר". 59. איני מקבלת את עמדת התובע ולפיו הוא זכאי לפיצוי מלא עבור 8 חודשים בשנת 2004 עד לתחילת עבודתו ב"הום סנטר". אני מקבלת שנוכח העובדה שהתובע נדרש לאחר פיטוריו למצוא עבודה בתחום עיסוק שונה מזה שהיה רגיל לו, הוא נדרש לזמן לצורך מציאת עיסוק חלופי. אני סבורה שפיצוי בגבולות תקופת הנכויות הזמניות שקבע המומחה מהווה מענה הולם לצורך זה. 60. על כן בהביאי בחשבון חודשיים אי כושר מלא ולאחריהם חודשיים אי כושר חלקי בשיעור 50% ואת שיעור שכרו של התובע בנתבעת צמוד להיום, עומד הפיצוי לתקופה זו על - 26,700 ₪ ובצירוף ריבית על סך - 32,767 ₪. 61. מיום 1.5.04 ועד היום ראיתי להביא בחשבון פיצוי על בסיס נכות תפקודית של 12% ועל כן החישוב הינו: 8,900 X 12% X 67 חודשים = 71,556 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה (1.1.07) סך של - 78,324 ₪. 62. סה"כ הפסדי שכר בעבר עומדים על -111,091 ₪. הפסד השתכרות בעתיד 63. התובע כיום בן 58 שנים ונותרו לו עוד 9 שנות עבודה עד הגיעו לגיל פרישה. חישוב הפסד השתכרות בעתיד על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 12% ועל בסיס שכרו של התובע בנתבעת בהיוון מתאים מביא לסך של - 8,900 X 12% X 94.5453 = 100,970 ₪. הפסד זכויות סוציאליות לעבר ולעתיד 64. מיום פיטוריו של התובע סובל הוא הפסד בראש נזק זה וזאת נוכח הירידה בשכרו. לטיעונה של הנתבעת כי התובע לא הוכיח שהוא זכאי לפיצוי בראש נזק זה אין על מה שיסמוך שכן עיון בתלושי השכר של התובע אצל הנתבעת מלמד כי הוא היה חבר במבטחים וכי המעבידה הפרישה עבורו לפנסיה מידי חודש. משכך ראיתי להביא בחשבון סך של - 10,000 ש"ח על דרך החישוב הגלובלי . הוצאות רפואיות 65. התובע טוען להוצאות רפואיות מעבר לטיפולים שקיבל וזכאי לקבל במסגרת סל הבריאות. המומחה מטעם בית המשפט לא ראה לקבוע כי מומלץ לתובע לקבל טיפולים אלטרנטיביים שאינם מכוסים בסל הבריאות. מאחר ומדובר בנכות שהוכרה כנכות מעבודה, זכאי התובע לקבל אף תרופות ללא תשלום מקופת החולים. על כן ראיתי לפסוק סכום גלובלי עבור חלקן של ההוצאות בתקופת העבר. עבור העתיד אין מקום לפיצוי. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי על סך של - 1,500 ₪. עזרת הזולת 66. מקובל עלי שהתובע לא היה כשיר לעבודות הבית הקשות בעבר. לבד מעדות התובע לא הובאה כל עדות בתמיכה לטענה כי עובר לאירועים נשוא התביעה נהג התובע לבצע עבודות תחזוקה בביתו. בכל הנוגע לעתיד איני סבורה כי שיעור הנכות מצדיק פיצוי בראש נזק זה. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך - 2,000 ₪. הוצאות נסיעה 67. התובע טוען כי נדרש להוצאות נסיעה מוגברות כתוצאה מן הצורך בטיפולים רפואיים. התובע ביצע טיפולים רפואיים רבים ומכאן שאכן נדרש להוצאות נסיעה מוגברות. ראיתי להעמיד הפיצוי על סך - 2,000 ₪. לעתיד איני סבורה שהתובע נדרש להוצאות נסיעה מוגברות. כאב וסבל 68. נכותו הרפואית של התובע עומדת על 8.33% נכות. ראיתי לקבוע כי הנכות התפקודית גבוהה יותר והיא מסבה לתובע סבל גם בשל הצורך לעזוב את מקצועו בו עבד שנים רבות. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך - 40,000 ₪. סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 267,561 ₪. ניכויים 69. מן הפיצוי המשולם לתובע בתיק זה יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מן המל"ל בגין הפגיעה במרפקים. התובע קיבל שני סכומים - 27,440 ₪ ששווים להיום כולל ריבית - 35,880 ₪ וכן 54,740 ₪ ששווים להיום כולל ריבית - 73,500 ₪. 70. סה"כ הסכום לניכוי עומד על - 109,380 ₪. סה"כ הפיצוי לאחר ניכויים עומד על - 158,181 ₪. סוף דבר 71. ראיתי לקבל את התביעה בכל הנוגע לאחריות הנתבעת לנזקים האורטופדיים שנגרמו לתובע בעת עבודתו אצלה ובעטיה של שיטת העבודה שהנהיגה. ראיתי לדחות את חלקה של התביעה הנוגעת לאחריות הנתבעת לנזקי הרעש לאחר שלא מצאתי כי הנתבעת הפרה את חובותיה החקוקות ו/או התרשלה כלפי התובע בעניין זה. 72. הנתבעת תשלם לתובע בגין נזקיו תולדת האירועים נשוא התביעה סך של - 158,181 ₪ וזאת לאחר ניכוי תשלומי המל"ל. כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בצרוף מע"מ כחוק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 73. כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט על פי קבלות למעט שכרו של ד"ר הימלפרב ושכרו של מהנדס סעדי סלים. לאחר שב"כ התובע ראה לפרט את סכומי ההוצאות בסיכומיו ראיתי לאשר סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כשכר עדותו של מהנדס יודלה שכן הסכום המבוקש אינו סביר. סכומי ההוצאות ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל.טינטוןשמיעה