נטל ההוכחה בטענת מעין הודאה והדחה

בית המשפט ציין כי טענת הנתבע 2, שהוא הודיע על הסרת אחריותו לפקח על הבניה, בתחילת הליכי הבניה, הינה טענה של מעין הודאה והדחה וחובת הראיה להוכחתה, מוטלת עליו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה בטענת הודאה והדחה: א. כללי: 1. התובעים ביצעו עבודות בניה של הרחבת דירתם. דירתם נמצאת בקומה השלישית של המבנה. 2. הנתבע 1 הינו הקבלן שביצע את העבודות בפועל. הנתבעים 2 ו - 3 הינם המתכננים שהכינו את תוכנית הבניה וטיפלו בהוצאת היתר הבניה וכן הינם האחראים לפיקוח על הבניה. 3. תביעה זו הוגשה בגין ליקויי בניה שהתגלו בתוספת שנבנתה. 4. לאור המחלוקת אודות הליקויים, מקורם ועלות התיקונים, הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, וביהמ"ש מינה את המהנדס/שמאי, מר דוד טיגרמן. 5. אין מחלוקת של ממש באשר לגובה הנזקים שנקבעו על ידי המומחה, אם כי הצדדים נותרו חלוקים באשר לשאלת האחריות. ב. גובה הנזק: 1. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי גובה הנזק עומד על סך כולל של 56,075 ₪, כולל מע"מ. כמו כן, הוא קבע כי, יש לקחת בחשבון הוצאות בלתי צפויות, בסכום של כ - 5,000 ₪ נוספים וכן תוספת של 10%, לעלויות פיקוח על ביצוע התיקונים. ג. אחריות הנתבע 1 וטענותיו: 1. אין מחלוקת שהנתבע 1 איננו קבלן רשום. המומחה מטעם ביהמ"ש ציין כי מחירי העבודות היו מחיר נמוך וסביר להניח כי עובדה זו וכן ההיכרות והקרבה המשפחתית בין התובע לנתבע 1, היו בין שיקולי התובע להעסקת הנתבע 1 לביצוע העבודות. במקרה דנן, הוכח שלעתים "המחיר הזול, עולה ביוקר". 2. הנתבע 1 טען מעין טענת קיזוז, ככל שלטענתו הוא לא קיבל את מלוא תמורתו. טענה זו לא הוכחה ועדותו לא הייתה רציפה ועקבית בנדון. עובדה היא שטענה זו נולדה בדיעבד ובעקבות הגשת התביעה והינה לדעתי קשורה בניסיון להפחית מאחריותו לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו בגין עבודתו הרשלנית (שבוצעה באמצעות עובד מטעמו). 3. המומחה מטעם ביהמ"ש ציין כי עבודות הבניה לא בוצעו במיומנות הנדרשת וקביעתו הינה אמינה עליי ואף עולה על פניה, מתוקף היקף וסוג הליקויים שהתגלו. 4. אין מחלוקת שהנתבע 1 קיבל על עצמו לבצע את העבודות במיומנות הנדרשת. הוא מגדיר את עצמו (בהצעת המחיר) כקבלן שיפוצים ובנין, על אף שדאינו קבלן רשום, כפי שהתחייב מההיתר שהוצג בפניו. עליו לשאת בנזקים שנגרמו לתובעים, בגין הפרת התחייבויותיו ורשלנותו בביצוע, בנדון. ד. אחריות הנתבעים 2 ו- 3 וטענותיהם: 1. הנתבע 2 הינו "טכנאי" בניין בהכשרתו, דבר שאיננו מונע ממנו לנהל משרד לתכנון ופיקוח לעבודות בניה. הוא מודה כי הוא לא ציין בפני התובעים, שאינו הנדסאי/מהנדס בניין, אלא "טכנאי" בניין. לצורך הגשת בקשות להיתר, הנתבע 2 מעסיק את הנתבעת 3, שהינה מהנדסת בניין ומוסמכת על פי דין, לחתום על בקשות להיתר ולהתחייב לבצע את הפיקוח. היא איננה מבצעת את הפיקוח בפועל, אלא הנתבע 2 מבצע זאת "תחת המטריה" שלה ו"בשמה". ספק בעיני באם שיטה זו, ככלל, יש בה כדי לה להגשים את מטרות המחוקק להבטחת תכנון ופיקוח ראויים ומקצועיים. 2. הנתבעת 3 לא העידה במשפט ועל פי התרשמותי הכללית, היא משמשת כ"חותמת גומי" וכיסוי "עלה תאנה", לפעולות של הנתבע 2 בניהול עיסקו. 3. הנתבע 2 טען טענות שונות ומגוונות, אשר לדעתי האריכו את הדיון שלא לצורך, כאשר אין ביניהם לבין המציאות כהווייתה, בזמן אמת, לא כלום. 4. אין מחלוקת הנתבעים 2 ו - 3 התחייבו לבצע את הפיקוח על הבניה, שתוכננה על ידם. 5. טענת הנתבע 2, שהוא הודיע על הסרת אחריותו לפקח על הבניה, בתחילת הליכי הבניה, הינה טענה של מעין הודאה והדחה וחובת הראיה להוכחתה, מוטלת עליו. 6. הנתבע 2 לא הרים את הנטל האמור. יתרה מכך, הנני סבורה שיש בעדות של התובע ובעדויות מטעם הנתבע 1, לשלול טענות אלה ,אשר נולדו, לדעתי, בדיעבד. 7. לא הוכח שהנתבע 2 ציין בפני התובע, שהנתבע 1 אינו קבלן רשום, על אף שלטענתו הוא היה מודע לכך. הנתבע 2 הודה שהוא אינו מוסר, בהכרח, למהנדסת המועסקת על ידו (הנתבעת 3), שהקבלן המבצע אינו קבלן רשום, על אף אחריותה הפורמאלית בדין, לפיקוח על הבניה. הוא גם לא הסיר אחריותו בגין כך, ולא הודיע לתובע שהינו מסיר את אחריותו. הוא אף לא הפסיק את הפיקוח בפועל, אם כי התוצאות מלמדות כי פיקוח זה בוצע באופן חובבני ורשלני. הפיקוח בוצע כאמור על ידו ולא על ידי המהנדסת (הנתבעת 3), המועסקת על ידו. 8. מקובלת עליי טענת התובע, שמכתב הסרת האחריות הנטענת של הנתבע 2, לא הובא מעולם לידיעתו. כמו כן, לא הוכח שמכתב זה הומצא לעולם לוועדה המקומית לתכנון ובניה ונמצא כלל ,בתיק הבניה של הוועדה. הנני סבורה שלמכתב זה יש ליתן משקל אפסי, ככל שהנתבע 1 לא הודיע לתובע על כוונתו או רצונו להסרת אחריותו ואף לא הוכח כי הוא פעל, על פי דין ,להסרת האחריות מול הוועדה המקומית לתכנון ובניה. אין לדעת מתי מכתב זה הוכן על ידי הנתבע מס' 2. 9. באם המכתב הוכן ב"זמן אמת", הרי שהוא נותר סודי, "בכיסו" של הנתבע 2, שלא עשה בו כל שימוש, על כן איננו בעל משקל. באם הוא הוכן בדיעבד, לצרכי הצגה בדיון בתיק זה, הרי שהדבר חמור. מכל מקום, אין ב"מכתב" זה, בנסיבות שתוארו, כדי לתמוך בטענת הנתבע 2, כי הוא הסיר את אחריותו וכי הוא חדל לפקח על הבניה (בידיעת התובע והנתבע 1), בפועל. 10. טענת הנתבע 2, באשר לעמוד ש"לא יצקו", אף היא לא הוכחה, וכן לא הוכח כי הינה רלוונטית, לנזקים שהתגלו. 11. יתרה מכך, הנתבע 2, הודה בדיעבד, כי הוא היה מעורב בתכנון ו/או פיקוח על התוספות שנבנו בקומה א' ו - ב' לבניין. מדובר בתוספות שנבנו מתחת להרחבה של דירת התובע נשוא הדיון. הנתבע 2 על כן, ידע בפועל, איזה עמודים קיימים ואיזה חיזורים קיימים. כמו כן, הוא הכיר את בסיס הקונסטרוקטיבי הקיים, לתמיכת התוספת של התובעים בקומה השלישית ובגג וכן לצרכי חיבור התוספת למבנה הקיים . 12. אם לא היה די בכל האמור, הרי שהמומחה מטעם ביהמ"ש הבהיר כי על המתכנן לדעת ולברר היטב פרטים אלא, כולל חישובי קונסטרוקציה וחישובים סטטיים (אף בעת שהמתכנן לא היה קשור לתוספות בקומות א' ו - ב'), כחלק בסיסי מאחריותו המקצועית, בעת תכנון תוספת בקומה ג' והגשת הבקשה להיתר. 13. גם טענת הנתבע 2 , שיש לראות בטענת התובע באשר לליקויי פיקוח כ-"הרחבת חזית", ככל שהתובע טען כנגדו אודות ליקויי תכנון בלבד, אינה מקובלת עלי ודינה להידחות,. אין מקום לבצע הפרדה מלאכותית בין תכנון לפיקוח, בשעה שחובת הפיקוח נובעת מכוח התכנון והגשת הבקשה להיתר. התכנון ופיקוח במקרה דנן, משולבים יד ביד. 14. מקובלת עליי טענת הנתבע 2 שחדר הכביסה שנבנה על הגג, לא נכלל בתכנית ההגשה ובהיתר שהונפק לתובע. יתכן שהתובע ביקש מהנתבעים 2 ו - 3 לתכנן חדר כביסה על הגג, אולם החדר לא נכלל בתכנית ובהיתר (אולי בגין מניעים של הוראות התוכנית שבתוקף). מכל מקום, אין זה סביר כלל שהתובע לא ידע על כך, ולא ידע מה נכלל בהיתר שהוא קיבל מהוועדה המקומית לתכנון ובניה. הננו למדים, מעדותם של הנתבע 1 וע.ה. 2, מר אחמד עבדאל, שהוחלט על הוספת חדר הכביסה בגג בדיעבד וחדר זה לא נכלל, במקור, בהצעת המחיר שניתנה, ע"פ תוכנית ההיתר. החדר נבנה בפועל, לקראת סוף העבודות, כתוספת. 15. המסקנה הינה כי תוספת חדר הכביסה על הגג, סוכם במהלך ביצוע הבניה, בין התובע לנתבע 1, מבלי לשתף את הנתבע 2 ומבלי לבקש ממנו תכנון מפורט והוצאת היתר. גם הריצוף שבוצע על הגג ,לא נכלל בתכנון המקורי של גג הבטון, אם כי המומחה קבע שללא קשר לריצוף שבוצע בגג, היה על המתכנן לתכנן שיטת ופריטי איטום, למניעת חדירת רטיבות מהגג. 16. הנני סבורה שהנתבעים 2 ו - 3 אכן ביצעו את הפיקוח על היציקות וכן על עבודות הבניה בקומה השלישית בפועל (ולא במקצועיות הראיה), אולם, ככל שהעבודות התקדמו (לאחר פתיחת פתח הגג ובניית המדרגות לגג) ,ולפני המועד שבוצעו תוספת החדר והריצוף על הגג, הנתבע 2 המעיט והפסיק את ביקוריו בפועל, וראה את עבודת הפיקוח שלו, כעבודה שהגיעה לסיומה, "דה פקטו". התובע לא השיג על כך, ככל שלאור התוספת החדר שהוא בחר לבצע על הגג, באמצעות הנתבע 1, מצב זה התאים גם לו. 17. די לסכם פרק זה בקביעה שהנתבעים 2 ו - 3 אכן התרשלו בתכנון ובפיקוח שהם התחייבו לספק לתובע והינם אחראים לנזקים הנובעים מכך, בסייגים שיפורטו להלן. ה. חלוקת האחריות: 1. קביעות המומחה מטעם ביהמ"ש, הינן מקובלות עליי , בסייגים הנובעים מן האמור לעיל. בהתחשב בחוות דעת, תשובות המומחה לשאלון (של ב"כ הנתבעים 2 ו-3), וחקירתו, יש לבצע חלוקה שונה, במידה מסוימת, של האחריות וגובה הנזקים שיוטלו על הנתבע 1 מחד, ועל הנתבעים 2 ו -3 יחדיו, מאידך. 2. בתשובה לשאלה 15 (לשאלון של ב"כ הנתבעים 2 ו -3), המומחה פירט את העלויות השונות של ליקויי התכנון והפיקוח. 3. המומחה אישר כי גובה המעקה בגג בתכנית של ההיתר, הינו תקני, ככל שתכנית ההיתר התייחסה לגובה, מגג הבטון. משהוסף ריצוף, הוגבהה רצפת הגג וגובה קיר המעקה נהיה נמוך מידי. הריצוף הוזמן, מתחילת הדרך, ופורט עוד בהצעת המחיר של הקבלן. מקובלת עליי טענת המומחה מטעם ביהמ"ש, שמתכנן סביר צריך לקחת בחשבון מקדם ביטחון של ריצוף עתידי בגג , עוד בעת תכנון גובה המעקה, מלכתחילה. 4. מאידך, הקבלן (הנתבע 1), לא חזר וביקש מהנתבעים 2 ו - 3 הוראות באשר לגובה המעקה ,בהתחשב בריצוף שבוצע על הגג, למרות שהוחלט על ביצועו, מתחילת הדרך ועל אף שהריצוף לא הופיע בתכנית של ההיתר/בניה, שהוצגה בפניו. 5. הנתבעים נושאים על כן, באחריות משותפת לליקוי זה, שיחולק ביניהם שווה בשווה (ס' 6(א) (3) לחוות הדעת). בחלוקה המשותפת בין הנתבעים, יש לראות את הנתבעים 2 ו - 3, כגוף אחד. 6. באשר ל"הזזת" המדרגות המובילות מהדירה לגג, טענת התובע והנתבע 1 אודות סיבת הזזתם והעובדה ששינוי המיקום/כיוון בוצע בתאום עם הנתבעים 2 ו - 3 , הנה מקובלת עליי. ככל שהנתבע 2 ידע על הזזת המדרגות, אין בשינוי המיקום/כיוון שלהם, כדי להסיר את אחריותו. המדרגות תוכננו בהיתר, על פי התקן, אולם הקבלן לא קיבל מהמתכנן תכנית עבודה מפורטת, לביצוען. מקובלת עליי טענת המומחה מטעם ביהמ"ש שקבלנים רבים (ואף מיומנים יותר מביניהם), אינם יודעים לבצע מדרגות כהלכה, על כן יש חשיבות לא מבוטלת , בעריכת ומתן תוכנית מפורטת לקבלן, לצרכי ביצוע בניית המדרגות. מאידך, הקבלן לא ביקש לקבל תכנית עבודה מפורטת וסמך על כישוריו הוא, שהוכחו כבלתי מספיקים במקרה דנן (ולא רק בקשר לבניית המדרגות). חלוקת האחריות בגין ליקויי המדרגות, תחול על הנתבע 1 והנתבעים 2 ו - 3 (יחדיו), בחלקים שווים. 7. מקובלת עליי טענת הנתבעים 2 ו - 3 , שהחדר כביסה על הגג לא תוכנן על ידם ונבנה בשיתוף פעולה בין התובע לבין הקבלן, על אף שלא נכלל בתכנית ההגשה ובהיתר. משקיבל על עצמו הקבלן (הנתבע 1) לבצע את בניית החדר, בהעדר תכנית והיתר ומשהתגלו ליקויים באשר לבניית החדר, הרי שהוא נושא באחריות לליקויים שהתגלו באשר לחדר. 8. התוצאה הינה שסך של 11,100 ₪ מהנזק, שיוחס לנתבעים 2 ו - 3, (בגין ליקוי "תכנון ופיקוח"), הינו באחריות הנתבע 1, בגין ליקוי ביצוע, ויש להפחית סכום זה, מסכום הפיצוי שנקבע שהינו באחריות הנתבעים 2 ו- 3 ולהעבירו, לסכום הפיצוי שהינו באחריות הנתבע 1. 9. המומחה מטעם ביהמ"ש ציין כי ניתן לבצע את התיקונים ללא פינוי הבית, אם כי הדבר כרוך בטרדה ואי נוחות. אין ספק בעיני שהתובעים אכן סבלו מנזק לא ממוני, בגין הליקויים שהתגלו והינם זכאים לפיצוי בגין האמור, מהנתבעים. 10. באשר להחזר ההוצאות, יפורט להלן. ו. סיכום: 1. הנני על כן, מחייבת את הנתבעים לשלם לידי התובעים סכומים כדלקמן: א. הנתבע מס' 1: סך של 41,592 ₪ ובתוספת 10% (עלויות פיקוח) , בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 12.12.06 (יום מתן חוות הדעת) ועד ליום התשלום המלא, בפועל. ב. הנתבעים 2 ו - 3 (ביחד ולחוד): סך של 14,483 ₪ ובתוספת 10% (עלויות פיקוח) ,בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 12.12.06 ועד ליום התשלום בפועל. ג. פיצוי לעלויות נוספות "בלתי צפויות" (כפי שצוין ע"י המומחה) וכן בגין כאב וסבל ,בסך כולל של 15,000 ₪, אשר יוטל, מחציתו על הנתבע 1 ומחציתו על הנתבעים 2 ו - 3 (ביחד ולחוד), בחלקים שווים. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. לאור הפער בין עלויות התיקונים שנקבעו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש לבין קביעות המומחה מטעם התובעים, הנתבעים ישאו במחצית מהוצאות התובעים בגין שכ"ט המומחה מטעמם, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הוצאתו ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן בהוצאות התובעים עבור חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבע 1 ישא ב-75% מהוצאות אלה והנתבעים 2 ו-3 ישאו (ביחד ולחוד) ב-25% מהם. ה. באשר להוצאות המשפט בגין האגרה ושכ"ט עו"ד, הרי שהתביעה המקורית מתקבלת , בחלקה (כ- 60%). כמו כן, אמנם הנתבעים 2 ו - 3 נושאים באחריות לכ- 25% מגובה עלות הנזקים שנקבעו, אולם, כפי שציינתי, חלק לא מבוטל מטענותיהם לא הוכחו ואף הופרכו, ובכך גם גרמו להארכת הדיון והגדלת הוצאות התובעים, שלא לצורך. החלוקה תתבצע ,כפי שנקבע גם בסעיף ג', לעיל. הנני על כן, מחייבת את הנתבעים לשלם לידי התובעים 60% מהוצאותיהם, בגין אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד, בסך 14,000 ₪, בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבע 1 ישא במחצית מהוצאות האגרה ושכ"ט עו"ד שנפסקו, והנתבעים 2 ו- 3 (ביחד ולחוד) ,ישאו במחציתם. הודאה והדחהנטל ההוכחה