המחלוקת בין הצדדים היתה האם זכאי התובעים לפיצויים בגין עגמת נפש. חוק חוזה ביטוח הוא חוזה לכל דבר, והוראות חוק התרופות חלות גם עליו, בשינויים המחוייבים. סעיף 13 לחוק לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כדלקמן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." הנתבעת השאירה את התובעים במצב בו לא יכלו להשתמש במטבח בביתם, עם חנייה שבורה, עם בור חפור בחצר ביתם וצינור ביוב חשוף. במקרה מעין זה ודאי שנגרמה לתובעים עגמת נפש, והתובעים זכאי לפיצויים בגין עגמת נפש זו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לא ממוני בתביעת ביטוח רכוש / עוגמת נפש בתביעות רכוש: השאלות העומדת לדיון הן: האם הנזק שנגרם לצנור הביוב של בית התובעים הינו נזק תאונתי? אם כן; מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע? כללי: התובעים מתגוררים ברחוב המכבים 35 בשוהם. הנתבעת הינה חברה ישראלית העוסקת בתחום הביטוח. הנתבעת ביטחה בביטוח רכוש את דירת המגורים של התובעים. תקופת הביטוח היתה מיום 1.1.06 ועד ליום 31.12.06 (ראה העתק הרשימה לפוליסה שצורפה לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). לאחר מכן חודשה הפוליסה עד לסוף שנת 2007 (ראה העתק הרשימה לפוליסה שצורפה לכתב התביעה). הפוליסה כללה הרחבה גם לנזקי מים. הצדדים לא צירפו את פוליסת הביטוח , אלא רק את העתק הרשימה של הפוליסה. לטענת התובעים, הפוליסה היא הפוליסה הסטנדרטית / הסטטוטורית שעל פי דיני הפיקוח על הביטוח, זו שאין "פחות" ממנה, ובמסגרתה נרכשה גם ההרחבה בגין נזקי מים. בחודש דצמבר 2006 נתגלתה חסימה בצינור הביוב בבית התובעים, דבר שגרם לעליית הביוב בביתם של התובעים. באותה עת היו התובעים בביתם וניקזו מחוץ לדירה את המים העולים. התובעים פנו אל הנתבעת בהתאם להוראות הפוליסה. הנתבעת שלחה לבית התובעים את חברת ש.ח.ר. נזקי צנרת בע"מ (להלן-"שחר"), שאנשיה ניסו לפתוח את הסתימה. תחילה ניסו זאת בעצמם ולא הצליחו, ולכן קראו לקבלן שברשותו ציוד מיוחד לשחרור סתימות. לאחר שגם קבלן זה לא הצליח לפתוח את הסתימה, הופנו למקום מטעם שחר בעלי מקצוע נוספים וטרקטור, לצורך חשיפת קו הביוב הרלוונטי. קו ביוב זה מצוי מתחת לחניית הבית בואכה בור הביוב המהווה חלק מקו הביוב הכולל של הבית, קו המתחבר בסופו של דבר למערכת הביוב העירונית לניקוז שפכים. בשלב זה התברר כי החסימה נבעה ממעיכה או קריסה של צינור הביוב הרלוונטי. משראו זאת אנשי שחר, נטשו את בית התובעים בטענה שיש להביא שמאי שיפסוק בנוגע להמשך העבודה. ואכן ביום 22.12.06 הגיע השמאי יהודה אלימלך ממשרד השמאי אריה פלינר (להלן-"השמאי") לבית התובעים. באותה עת היה חשוף אך ורק מטר אחד מהצינור, והשמאי העריך שמדובר במעיכה נרחבת יותר. השמאי קבע שמדובר בנזק שאינו מכוסה ע"י הפוליסה, ואנשי שחר הפסיקו את העבודה בבית התובעים. התובעים נאלצו להמשיך את העבודה באמצעות קבלנים אחרים ששכרו, להם שילמו את הסך 5,000 ₪ בגין המשך החפירה, חישוף קטע הצינור הרלוונטי והחלפתו, ואת הסך 4,997 ₪ בגין השבת המצב לקדמותו כולל קרמיקה וריצוף. לאחר מכן פנו התובעים באמצעות בא כוחו את הנתבעת שתפצה אותו בגין הכספים ששילם לבעלי המקצוע, אך הנתבעת סירבה לעשות כן. לאור זאת הגישו התובעים את תביעתם זו כנגד הנתבעת, כאשר הם תובעים הן את הוצאותיהם ששילמו לקבלנים ששכרו, והן פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,003 ₪. בכתב ההגנה לא כפרה הנתבעת באמור לעיל, אך טענה שהנזק שנגרם לצינור הביוב אינו מכוסה על פי הפוליסה. בסופו של יום הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לפיה העדים לא ייחקרו על תצהיריהם, והצדדים יגישו סיכומים על סמך כל החומר המצוי בתיק בית המשפט. דיון ומסקנות: דו"ח השמאי: מדו"ח השמאי מיום 24.12.06 עולה כי ביתם של התובעים הינו בית פרטי צמוד קרקע בן ארבעה מפלסים, הבנוי על חלקת קרקע ששטחה 250 מ"ר. צנרת המטבח מנוקזת לבור ניקוז הממוקם בחצר. בור הניקוז מנוקז לבור איסוף מרכזי באמצעות צנרת פי.וי.סי. קשיחה בקוטר 3 צול. לטענת השמאי, כך תיאר בפניו התובע את האירוע: "במהלך חודש ינואר התגלתה סתימה בצנרת ניקוז מטבח, פניתי לחברת "שחר" ובדקו ומצאו כי מדובר בסתימה. פניתי לשרברב שהגיע ופתח סתימה בצנרת הביוב. במהלך השנה אירעו מספר סתימות נוספות והגיע אלי מספר פעמים שרברב ששחרר סתימות בצנרת ורוקן את בור הניקוז בחצר. לפני כחודש פניתי שוב לחברת "שחר" לאחר שגילינו הצפת מי במטבח. נציגי חברת "ש.ח.ר." לא הצליחו לפתוח את הסתימה ומסרו כי לאור האמור יש לחשוף את הצינור. עם חשיפת הצנרת התברר כי מדובר בצינור אשר בשלב מסוים נמעך, וזו ככל הנראה הסיבה לסתימות וההצפות החוזרות ונשנות. בעקבות ממצאים אלה הפסיקו אנשי "שחר" את העבודה בטענה כי אין כיסוי ביטוחי לנזק." בפרק "הממצאים" כותב השמאי כדלקמן: "ביתו של התובע הוקם כ-5 שנים לפני מועד מתן חוות הדעת. בחזית הבית בשטח חניית המכוניות המחופה באריחי קרמיקה ורצפת בטון בעובי 30 ס"מ, ממוקם בור איסוף ביוב כללי. בסמוך אליו נחפר לאחרונה בור לעומק כ-1 מ"א שחשף את צנרת הביוב. בבדיקה התברר כי הצינור מעוך לאורך של כ-1 מ"א ונראה כי המעיכה קיימת גם בהמשך הצינור הטמון באדמה לשני הכוונים. ניתן להעריך כי מדובר בנזק מתמשך והדרגתי שהחל עוד בטרם נבנתה יציקת הבטון לחניה והחמיר לאחר היציקה עד למצב של מניעת זרימה חופשית של מים ובעקבות כך הצפות חוזרות ונשנות." סבור אני שאין לקבל את הערכתו של השמאי מהסיבות כדלקמן: בפרטי ההשכלה כותב השמאי יהודה אלימלך שנתן את חוות הדעת כי הוא בוגר המכללה לביטוח. בפרטי הנסיון כותב השמאי כי בין השנים 1989 - 2006 הוא שמאי במשרדי שמאים שונים, ומשנת 2005 הוא שמאי במשרד "אריה פלינר שמאים". דהיינו, בהתאם להשכלתו ונסיונו של השמאי הוא מוסמך להעריך נזקים, אינו מוסמך לקבוע את הסיבה לתקלות או לכשלים הגורמים לנזק; השמאי לא מציין אימתי יצקו את משטח הבטון של החנייה. על פי ההגיון, הצינור יכול להימעך או לקרוס כאשר מופעל עליו לחץ ישיר, כגון לחץ של מכונית כבדה. אך כאשר יוצקים משטח בטון על פני החנייה, אזי משטח הבטון מחלק את העומס הן של המשטח והן של המכוניות על פני שטח רחב יותר, ואז הלחץ על הצינור צריך להיות קטן יותר; השמאי לא קבע באופן שניתן לומר במידת ההוכחה הדרושה למשפט אזרחי שהיא הסיבה הנכונה לקריסת או למעיכת צינור הביוב. כל דבריו היו אך ורק הערכה בלבד; השמאי לא תיאר את עומק המעיכה של צינור הביוב, על מנת שניתן יהיה לקבוע שהיה מדובר במעיכה כזו שלא נתנה למים לעבור כלל בצינור, או שמא היה מדובר במעיכה שאפשרה למים לעבור, אך היתה בצינור כמות מוצקים שחסמה אותו או את הקוטר המוקטן שלו. לאור האמור לעיל, אין בידי לקבל את חוות דעתו של השמאי לעניין הסיבה למעיכה או לקריסה של צינור הביוב. האם מעיכת או קריסת הצינור מכוסה ע"י הפוליסה? ברשימה לפוליסה נכתב כדלקמן: "הרחבה לענין סיכומי מים ונוזלים אחרים המבוטח יוכל, לפי בחירתו בהצעת הביטוח (או בטופס נלווה), או בעת חידוש הפוליסה (באמצעות טופס נלווה) ובכפוף לרשום בפוליסה בפרק א' - ביטוח מבנה הדירה, סעיף 3, שיפוי מהמבטח, במקרה נזק מים כנ"ל, על פי אחת משתי האפשרויות שמפורות להלן. נזקי מים למבנה - תיקון מטעם החברה המבטחת אם בחר המבוטח, עפ"י בקשתו המפורטת בטופס הצעת הביטוח (או בטופס נלווה), או עפ"י בקשתו המפורשת בכתב בטופס בקשה לחידוש הפוליסה המופנה אל המבטח (או בטופס נלווה), כי תיקון נזקי מים ונוזלים אחרים כנ"ל יבוצעו עפ"י הרחבת "תיקון מטעם החברה המבטחת", הרי בעת קרות מקרה נזק יפנה המבוטח, בטלפון, לקבלת שרות התיקון, אל: חברת ש.ח.ר. (להלן" "מבצע השרות"), טלפן 5420*. המבוטח ישלם למבצע השרות את סכום ההשתתפות העצמית הנקוב במפרט לאפשרות זו. אם על אף הרשום בסעיף זה לא יקבל המבוטח ממבצע השרות את שרות התיקון כרשום לעיל, אחראי המבטח אחריות בלעדית לבצע את שרות התיקון על חשבונו, בכפוף לתשלום דמי ההשתתפות העצמית ע"י המבוטח, כרשום לעיל." הצדדים לא צירפו לתיק בית המשפט את פוליסת הביטוח עצמה. לכן חלות הוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), תשמ"ו-1986. סעיף 1 לתקנות קובע את תנאי הפוליסה התקנית. בסעיף 1 לפוליסה התקנית הוגדר המונח "דירה" כדלקמן: "לענין פוליסה זו "הדירה" משמעה - המבנה של הדירה או הבית הנזכרים במפרט, מרפסות, צנרת, מתקני ביוב ואינסטלציה, מיתקני הסקה, דוודים, מערכות סולריות ומיתקני טלפון וחשמל השייכים לדירה, שערים, גדרות ודרכים מרוצפות השייכים לדירה וכל החלקים הקבועים של הדירה או המחוברים אליה חיבור של קבע, אך לא חלקי הדירה המשמשים לעסק בלבד. אם הדירה מצויה בבית משותף כוללת היא גם את חלקו של המבוטח ברכוש המשותף של הבית המשותף וכן הצמדות מיוחדות שיש לדירה; לענין זה, "בית משותף" - בית הרשום כבית משותף בפנקסי המקרקעין וכן בית מגורים שיש בו שתי דירות או יותר ואינו רשום כאמור." לאור האמור לעיל עולה שהחנייה וצינור הביוב בהם עוסקת תביעה זו נכללים במונח "דירה" שבפוליסה, והפוליסה חלה עליהם. בעלי הדין לא צירפו לראיותיהם את הפוליסה עצמה. אך מקובל על כל בעלי הדין שאכן היתה הרחבה של הפוליסה לעניין נזקי מים ונוזלים אחרים. בעניין הרחבה זו קובעת תקנה 3(א) לתקנות הנ"ל כדלקמן: "נוספה לפוליסה התקנית, על פי בקשת המבוטח ובהסכמת המבטח, הרחבה לענין סיכוני מים ונוזלים אחרים, תכלול ההרחבה אבדן ונזק שנגרמו לדירה או לתכולה, לפי הענין, כתוצאה מהימלטות או דליפה של מים, נפט, סולר או כל נוזל אחר מתוך מתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, לרבות התבקעות או עליה על גדותיהם של דוודים וצנרת אך לא עלות המים, ולא התבלות, קורוזיה וחלודה שנגרמו לדוודים, לצנרת ולמתקני האינסטלציה עצמם." בהתאם להוראה זו של התקנה, בעת שנגרם נזק המים כתוצאה מהתבלות, קורוזיה וחלודה, שהם בלאי טבעי של הדוודים והצנרת והאינסטלציה, אזי אין הפוליסה מכסה את תיקונם של אלו, להבדיל מהנזק שגרמו. מכלל לאו אתה שומע הן, שכאשר הצנרת ניזוקה שלא כתוצאה מבלאי טבעי, אזי תיקון הצנרת כלול בביטוח, שכן הצנרת נכללת במונח "דירה" כהגדרתו בפוליסה התקנית. סיוע לכך ניתן לראות בכך שהתקנה הנ"ל מציינת שהתבקעות של דוד כן מבוטחת בביטוח סיכוני מים, ככל שאינה נובעת מבלאי טבעי. ובהחלת האמור לעיל בענייננו. צינור הטמון באדמה יכול להתבלות בצורה כזו או אחרת. אך במקרה שלפנינו לא היה מדובר על התבלות אלא על קריסה או מעיכה של צינור פי.וי.סי. צינור מעין זה אינו קורס או נמעך מעצמו, במיוחד כאשר הוא טמון באדמה. מעיכה או קריסה מעין זו יכולה להתרחש רק כאשר הופעל על הצינור או על האדמה שמעליו לחץ חזק מאד. לחץ מעין זה הוא מקרה תאונתי המכוסה על פי הפוליסה. ויש לזכור שמדובר בצינור יחסית חדש, שכן הוא הוטמן באדמה רק כ-5 שנים קודם לכן. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהמקרה היה מכוסה על פי הפוליסה, ועל הנתבעת היה לדאוג לתיקון הנזק. הנזק: אין מחלוקת בין בעלי הדין שהעלות הישירה שלתיקון הנזק היתה בסך 9,997 ₪. המחלוקת בין הצדדים היתה האם זכאי התובעים לפיצויים בגין עגמת נפש. חוק חוזה ביטוח הוא חוזה לכל דבר, והוראות חוק התרופות חלות גם עליו, בשינויים המחוייבים. סעיף 13 לחוק לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כדלקמן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." הנתבעת השאירה את התובעים במצב בו לא יכלו להשתמש במטבח בביתם, עם חנייה שבורה, עם בור חפור בחצר ביתם וצינור ביוב חשוף. במקרה מעין זה ודאי שנגרמה לתובעים עגמת נפש, והתובעים זכאי לפיצויים בגין עגמת נפש זו. סבור אני שפיצוי בסך 3,000 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 9,997 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (9.8.07) ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. עוגמת נפש / נזק לא ממוני