קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב פיקדון אצל עורך דין: הצדדים והמחלוקת 1. המשיבה 1 (להלן דאד) היא בעלת הזכויות בבנין עסקים המצוי במרכז הישראלי לריהוט בראשון לציון (להלן - הבנין) לאחר שרכשה את הזכויות מבעלי הבנין, חברה בשם א.ד.פ. חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן - אדפ). דאד עשתה שני הסכמים (הרלבנטיים לתביעה זו) בקשר למכירת חנויות בבנין. הראשון בחודש ינואר 2002 (להלן - הסכם א') נעשה עם המשיבה 2 (להלן - שער), השני בחודש נובמבר 2003 (להלן - הסכם ב') נעשה עם שער ועם חברה נוספת בשם כץ אברהם ושות' חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן - כץ). דאד התקשרה עם המבקשים, עורכי דין, בקשר לשני ההסכמים. בהסכם א' עצמו דאד לא יוצגה על ידי המבקשים אלא על ידי עו"ד טובה כהן (באת כוחם בתובענה זו). ההתקשרות עם המבקשים בקשר להסכם זה נעשתה בשלב מאוחר יותר, על מנת שייצגו אותה מול רשויות מס שבח מקרקעין (להלן - מס שבח) בעקבות שומה שהוצאה לה על עסקת מכר זו. בהסכם ב', ההתקשרות של דאד עם המבקשים היתה גם לצורך ייצוגם בהסכם עצמו וגם לצורך טיפול בשומת המס בקשר לעסקה זו. המבקשים ייצגו את דאד בהסכם ב' וטיפלו בשתי השומות הקשורות לשני ההסכמים, כאשר טיפול זה הסתיים בשני הסכמים שנעשו עם מס שבח (נספחים ה', ו' לתובענה). 2. בהסכם ב' הסכימו הצדדים כדלקמן בסעיף 5.1.3.1 שלו (ההסכם צורף כנספח ג' לתובענה): "סך בש"ח השווה ל-45,000 $ (ארבעים וחמש אלף דולר ארה"ב), מחושבים לפי השער היציג, ישולם ישירות בהמחאה בנקאית, לידיהם הנאמנות של הנאמנים עוה"ד י. גולדמן ו/או ג. ברון ו/או מ. היבל ו/או ה. תירוש (להלן - "הנאמנים" או "ב"כ המוכרת") ויוחזק על ידם בנאמנות עבור המוכרת ויושקע על פי הוראות המוכרת ובהעדר הוראות כאלה, יופקד בפיקדון שקלי נושא ריבית (להלן - "הפיקדון"). הפיקדון ישמש לתשלום ו/או להבטחת התשלומים החלים על המוכרת בהתאם להוראות הסכם זה, ויועבר לידי המוכרת, בצירוף פירות ההשקעה אשר נצברו בפיקדון, כנגד המצאת האישורים בגין התשלומים כאמור בסעיפים 8.1.1, 8.1.2 ו - 8.1.3 להלן." ולהלן סעיפים 8.1.1 עד 8.1.3 להסכם: " 8.1 התשלומים הבאים יחולו על המוכרת וישולמו על ידה במועד על פי דין: 8.1.1 מס שבח מקרקעין שיחול על מכירת הממכר עפ"י הסכם זה, אם יחול. 8.1.2 מס מכירה שיחול על מכירת הממכר עפ"י הסכם זה, אם יחול. 8.1.3 כל המסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי חובה אחרים, בין ממשלתיים ובין מוניציפאליים, שחלים או שיחולו על הממכר ו/או על השימוש בו מאת המוכרת, עד ליום מסירת החזקה." בהתאם למוסכם לעיל הפקידה דאד בידי המבקשים סך השווה ל-145,000 דולר (להלן - הפיקדון). 3. בקשר לשתי העסקאות הוציא מס שבח חמישה שוברי תשלום. השניים הראשונים עבור תשלומי מס מכירה ומס שבח בקשר להסכם א' - לא נותרה יתרת תשלום. השניים הנוספים עבור תשלומי מס מכירה ומס שבח בקשר להסכם ב' - שולמו על ידי המבקשים מתוך הפיקדון. השובר החמישי בסך של כ-66,000 ₪ הוא שניצב במוקד המחלוקת בתובענה זו. בניגוד לאמור בתובענה (סעיף 6.6) הוא לא צורף אליה, אך תיאורו בתובענה (באותו סעיף) לא הוכחש על ידי המשיבות: "שובר תשלום זה אינו מתייחס למכירת הנכסים במסגרת הסכם המכר הראשון ו/או הסכם המכר השני. שובר תשלום זה מתייחס למס הרכישה ההיסטורי בו היה חייב הלקוח בגין רכישת הנכסים שנמכרו במסגרת ההסכמים" (להלן יכונה - שובר מס הרכישה). שובר זה לא שולם עד כה. 4. בינתיים, התגלעה מחלוקת בין המבקשים ובין דאד בקשר לשכר טרחת המבקשים. המבקשים הודיעו לדאד על עיכוב הכספים שבפיקדון (לאחר התשלומים ששולמו ממנו כאמור) והגישו תביעה כספית כנגדה בסך של כ-100,000 ₪. בשלב מאוחר יותר חייב בית המשפט את דאד בתשלום מרבית סכום התביעה. 5. המשיבות פנו אל המבקשים בדרישה לשלם מתוך הפיקדון את שובר מס הרכישה, המבקשים סירבו. לטענת המבקשים, תשלום שובר מס הרכישה צריך להיעשות מהפיקדון שהפקידה דאד בידיה של עו"ד טובה כהן עוד בקשר להסכם א' בסכום של למעלה מ-1 מליון ₪. המשיבות טוענות, כי בלא קשר לפיקדון המופקד אצל עו"ד כהן, חייבים המבקשים לשלם מתוך הפיקדון שבידיהם את שובר מס הרכישה. 6. המשיבות פנו בתלונה בענין זה לוועד מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין, והמבקשים השיבו מה שהשיבו. הלשכה, במכתב מהמנכ"ל אלדובי (נספח ט' לתובענה) תמך בעמדת המשיבות וקבע, שעל המבקשים לשלם מתוך הפיקדון את שובר מס הרכישה. 7. זהו הרקע להגשתה של תובענה זו, שהוכתרה בכותרת: "בקשה למתן הוראות לנאמנים", ובמסגרתה מתבקש בית המשפט "ליתן הוראות למבקשים, כיצד לעשות שימוש בכספים המוחזקים בידם ואשר הופקדו בידם בנאמנות במסגרת הסכם המכר מיום 13.11.03, באשר לטענתם רשאים הם להחזיק כספים אלה לאור זכות העיכבון העומדת לזכותם בגין חוב שכ"ט של המשיבה 1". המשיבות טוענות, כאמור, כי על המבקשים לשלם מתוך כספי הפיקדון את שובר מס הרכישה. דיון 8. שוכנעתי כי הדין עם המשיבות. ניתן לנמק תוצאה זו גם במישור החוזי וגם במישור היחסים שבין עורך דין ולקוח ("המישור האתי"). למרות זאת, אקדים ואומר כי הימנעותן של דאד ושל באת כוחה עו"ד טובה כהן, שהיתה גם הנאמנה על כספי הפיקדון של הסכם א', להתייחס לשאלה, מדוע לא ישתמשו בכספי פיקדון זה על מנת לפרוע את שובר מס הרכישה (יצוין, כי הצדדים ויתרו על חקירות), מעוררת תהייה, ואילו תובענה זו היתה מתנהלת בין המבקשים ובין דאד בלבד ייתכן (אך לא בהכרח) כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת. אלא, שבתובענה זו הצד המעונין העיקרי בתשלום שובר מס הרכישה הינה דווקא שער, שכן אי תשלום השובר, לאחר שהיא מצידה שילמה את מלוא התמורה על פי ההסכם, מונע את העברת הזכויות מאדפ (הבעלים הרשומים) לדאד וממנה לשער ולכץ. זו האחרונה עלולה אף היא להיפגע מאי תשלום השובר, ויש לקחת נתון זה בחשבון, למרות שהמבקשים לא טרחו לצרפה כמשיבה. 9. אתחיל במישור החוזי. המבקשים, במעורבותם בניסוח הסכם ב' וחתימת הצדדים עליו ובעצם קבלת הפיקדון הנקוב בהסכם, מחויבים, כמובן, לתנאים בהסכם הקשורים לפיקדון, והם בוודאי אינם טוענים אחרת. בהתאם להסכם (סעיף 5.1.3.1), "הפיקדון ישמש לתשלום ו/או להבטחת התשלומים החלים על המוכרת בהתאם להוראות הסכם זה", ויתרת הפיקדון תועבר על ידי המבקשים למוכרת (דאד) "כנגד המצאת האישורים בגין התשלומים כאמור בסעיפים 8.1.1, 8.1.2 ו- 8.1.3 להלן". סעיף 8, המגדיר מהם התשלומים החלים על המוכרת, נוקב, אמנם, במספר תשלומים ספציפיים (מס שבח, מס מכירה ומס רכוש) אך כלולה בו גם הגדרה כללית של "כל המסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי חובה אחרים, בין ממשלתיים ובין מוניציפאליים שחלים או שיחולו על הממכר ו/או על השימוש בו מאת המוכרת, עד ליום מסירת החזקה". כיוון שאין חולק שתשלום מס הרכישה הנדון כאן חל על דאד וכיוון שדאד חייבת לשלם אותו כדי לקבל ממס שבח אישור שיאפשר את העברת הזכויות, כאמור, הרי שהמסקנה היחידה הנובעת מכך היא, שהמבקשים חייבים לשלם תשלום זה מתוך הפיקדון שבידיהם. לפיכך, אין כל משמעות לכך, שמס הרכישה הנדון לא אוזכר במפורש בין התשלומים המפורשים שנמנו בהסכם, ואין כל משמעות להשוואה שעשו המבקשים בהקשר זה בין נוסחו של הסכם ב' ובין נוסחו של הסכם א', בו נזכר מס הרכישה מפורשות. 10. מסקנה זו מחויבת גם בבחינת תכליתו של ההסכם המתייחס לפיקדון ותכלית הפיקדון עצמו. גם אם הדברים לא נאמרו במפורש בהסכם, לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שמטרתו היחידה של הפיקדון הינה הבטחת זכויות הקונה דווקא, כלומר זכויותיהן של שער ושל כץ. השתיים הללו שילמו את מלוא התמורה על פי ההסכם והשלשת חלק מהתמורה לידי המבקשים, כעורכי דין, נעשה למטרה אחת ויחידה בלבד: שהמבקשים יפרעו מתוך הפיקדון את כל חובותיה של דאד באופן שתתאפשר העברת הזכויות על שמן. הימנעות המבקשים מתשלום מס הרכישה, כאשר עקב כך נמנעת גם העברת הזכויות על שם הקונה, פוגע, איפוא, בציפייתן הלגיטימית של שער וכץ מהמבקשים עצמם, למלא אחר ההתחייבות שנטלו על עצמם. 11. במישור האתי, נמצא, לדעתי, מענה ברור לסוגיה הנדונה בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961: "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור." בין אם הפיקדון הנדון כאן יוגדר כ"פיקדון" לצורך הסעיף הנ"ל ובין אם יוגדר ככספי נאמנות, התוצאה היא אחת: המבקשים אינם יכולים לעכב בידם כספים אלו. 12. ד"ר גבריאל קלינג, בספרו אתיקה בעריכת דין (2001), מעיר (בעמ' 300), כי אין בחוק לשכת עורכי הדין הגדרה מהו הפיקדון, "נראה, שבהקשר זה יש לפרש את המונח בדרך הרחבה ביותר. יש לראות, לענין זה, כפיקדון כל סכום, שהגיע לידיו של עורך הדין ואשר יועד לתכלית מסוימת, שאינה מסירתו של הסכום ללקוח". ד"ר קלינג מנמק את מטרתה של הגבלה זו (בעמ' 301): "הגבלה זו באה כדי לאפשר את מתן השירות על ידי עורך הדין. עורך דין מקבל מלקוחו כסף לתשלום אגרה עם הגשת תביעה. לו עורך הדין יכול היה לעכב כסף זה תחת ידו, היה הלקוח חושש למסור לעורך הדין את סכום האגרה, והדבר היה משבש את קבלת השירות על ידי הלקוח. לכן יש עניין ציבורי, כי העיכבון לא יחול על כספים ייעודיים, שעורך הדין מקבל ומחזיק כפיקדון". ובסוף מוסיף ד"ר קלינג דברים הרלבנטים לענין זכויות הקונה כאן (שם): "זכות העיכבון היא רק ביחסים בין עורך הדין ללקוחו, ואין בה היתר לעורך דין לעכב פיקדון שהופקד להבטחת זכויותיו של צד שלישי. עורך דין חייב לשחרר את הפיקדון מיד כשהתמלאו התנאים לשחרורו." אף בענייננו, הפיקדון יועד לתשלום החובות המוטלים על המוכרת, דאד, ולהבטחת זכויותיהן של שער וכץ, כשרק היתרה שתוותר לאחר מכן אמורה היתה להיות מועברת לדאד. נמצא שהמבקשים אינם רשאים לעכב את הכספים הללו. 13. תוצאה דומה תהא גם אם הכספים יוגדרו ככספי נאמנות על פי סעיף 88 הנ"ל, וד"ר קלינג מעיר בספרו הנ"ל (עמ' 301) כי גם כאן לא פירש המחוקק מהי אותה "נאמנות" הנזכרת בסעיף, אך נראה בעיניו כי אין המדובר בנאמנות כמשמעה בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979. בין כה וכה, קובע סעיף 88, כי עורך הדין אינו רשאי לעכב כספים שהגיעו לידיו "בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד". כאמור לעיל, הכספים דנן נועדו, בראש ובראשונה, לא לטובת לקוחתם של המבקשים דאד, אלא לטובתן של שער וכץ. בסיטואציה דומה כותב ד"ר קלינג (שם, עמ' 302): "מוכר נכס והקונה אותו הסכימו למסור לעורך הדין חלק מהתמורה, כדי שיחזיק אותה בידיו עד אשר יוצג לו אישור על רישום העברת הנכס על שם הקונה. כל עוד לא הוצג האישור, אין הכסף כספו של המוכר, ועורך הדין אינו מחזיק בכסף לטובת המוכר בלבד. לכן, כל עוד לא התקיים התנאי, אין עורך הדין יכול להפעיל את זכות העיכבון בקשר לחוב שחב לו מוכר הנכס". סיכום ותוצאה 14. סיכום הדברים הוא, שהמבקשים אינם רשאים לעכב את כספי הפיקדון שבידם, בלא שפרעו ממנו תחילה את שובר מס הרכישה הנדון. תוצאה זו מחויבת גם מההיבט החוזי וגם מההיבט האתי. יש להצטער על כך שהמבקשים לא שעו לקביעת הלשכה, ויש לתת לכך ביטוי בפסיקת הוצאות לטובת שער. יחד עם זאת, לאור ההערה דלעיל בקשר לשתיקתן של דאד ועו"ד כהן מלהשיב לשאלה, מדוע לא יפרע החוב הנדון מהפיקדון שהופקד בהסכם א', לא אפסוק הוצאות לטובתה של דאד. 15. אשר על כן, אני מורה למבקשים לשלם מתוך הכספים המוחזקים על ידם את מלוא החוב הנזכר בסעיף 6.6 לתובענה, כפי שהוא מעודכן לעת התשלום בפועל. את יתרת הכספים, אם תוותר כזו, רשאים המבקשים לעכב בידם עד לקבלת פסק דין חלוט בתביעה הכספית שהגישו נגד המשיבה 1, ובהתאם לתוצאתו. המבקשים ישלמו למשיבה 2 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. אין צו להוצאות למשיבה 1. פיקדוןעורך דין