קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול בטעות לאחר סגירת תיק הוצאה לפועל: 1. תובענה לפיצויים בגין עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) ולחלופין בעוולת הרשלנות בעקבות עיקול שני כלי רכב בהליכי הוצאה לפועל בגין חוב שהוסדר זה מכבר ואשר חודשו כעבור שנים לאחר פתיחתם. בעת חידוש הליכי ההוצאה לפועל הסתכם החוב הנטען בסך 130 ₪ (קרן). בכתב התביעה נתבע פיצוי בסך 65,000 ₪ המורכב מפיצוי סטטוטורי בסך 50,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע ופיצוי בסך 15,000 ₪ בעד הנזק הממשי (ממוני ובלתי ממוני) שנגרם לתובע, לטענתו. בעלי הדין הסמיכוני להכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. לפיכך, תהא ההנמקה תמציתית. 2. התובע, יליד 1975, עורך דין במקצועו, נזקק בשנת 1990 בעודו קטין לטיפול רפואי בחדר המיון של בית חולים בני ציון בחיפה, הוא הנתבע 2; להלן: בית החולים. היות שלא שולם בעבור הטיפול וגם לא הומצא טופס התחייבות של קופת חולים, העביר בית החולים את הטיפול בגביית החוב לפרקליטו דאז, עו"ד מרדכי דגני, הוא הנתבע 1; להלן: עו"ד דגני. האחרון הגיש בשנת 1991 תובענה כספית נגד התובע לתשלום החוב וביום 1993 ניתן פסק דין נגדו על פי צד אחד. 3. לאחר מתן פסק דין ובעקבות הליכי הוצאה לפועל שננקטו על פיו, הושג הסדר במסגרתו עוד בשנת 1993 שילם אביו של התובע את החוב לבית החולים. בשנת 1997 הגיעה להסדר עם עו"ד דגני או מי מטעמו לפיו, מתוך דרישה בסך 630 ₪ שילמה 500 ₪ לכיסוי שכר טרחת עורך דין. בעקבות זאת נשלחה ממשרד עו"ד דגני לבית החולים הודעה הנושאת כותרת "ביטול הליכים" ובגוף המסמך סומנה הרובריקה "הליכי עיקול". 4. כעבור למעלה מעשר שנים, והקטין כבר בגר והיה לעורך דין בעל נכסים משלו, ובתוכם שני כלי רכב, חפץ למכור אחד מהם מסוג BMW. משמצא קונה והסכים עמו על פרטי העסקה, ניגשו השניים לאחד מסניפי הדואר לשם העברת בעלות. או אז התברר לתובע, כי הרכב מעוקל. הוא ניגש למשרד רשות הרישוי הקרוב והתברר לו כי רכב ה-BMW וכן רכב נוסף שבבעלותו עוקלו במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי עו"ד דגני. 5. מיד יצר קשר עם משרד עו"ד דגני, שוחח עם עורכת דין ממשרדו המופקדת על תיקי הוצאה לפועל, ומשהתברר כי הפעולה בטעות יסודה קיבל התובע באותו יום אישור על ביטול צו העיקול. לגרסת התובע, עקב העיקול חזר בו הקונה מהעסקה. 6. ממועד ביטול העיקול ועד להגשת התובענה, התנהלה מסכת של חילופי דברים בין התובע לבין עו"ד דגני או מי מעובדיו, בכתב ובעל פה, כאשר התובע מצדו דרש לקבל מסמכים ופיצוי בגין הנזק שנגרם לו, ועורך דין דגני מצדו מסרב לדרישות אלו, שלדעתו לא תאמו את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולא זו בלבד שדחה כל דרישה לפיצוי אלא שדרש תשלום יתרת החוב (בסך 130 ₪ כאמור). 7. לטענת התובע, מעשה הנתבעים - עו"ד דגני שעשה את מעשה העוולה ובית החולים כמי שהורה לו להגיש תובענה ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל ולא פיקח כראוי על פעולת שלוחו - מהווה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע או למצער עוולה של רשלנות, ועל כן עליהם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיין. 8. לגרסת בית החולים, דין התובענה נגדו להדחות, שכן העביר את הטיפול לעו"ד דגני בלא שהתערב בדרך עבודתו. אמנם נכון, הושג הסדר ישירות בינו לבין אם התובע ברם במהלכו הבהיר לה כי משהועבר הטיפול לעורך דין עליה להסדיר שכר טרחתו ישירות עמו. כן דאג ליידע את עו"ד דגני על פרטי ההסדר. עובדה היא כי אמו של התובע אכן שילמה שכר טרחה לעו"ד דגני והאחרון העביר לבית החולים אישור על ביטול הליכים. מעבר לכך, בשום שלב לא נתבקש עו"ד דגני לחדש את הליכי ההוצאה לפועל בשנת 2007, ואם עשה כן, היה על דעתו בלבד. 9. עו"ד דגני סבור, שהמדובר בטעות מצערת וכי לא נגרם לתובע כל נזק בעטייה, שהרי בו ביום עשתה עורכת דין ממשרדו לביטול העיקול ולסגירת תיק ההוצאה לפועל. כמו-כן, זולת אמירתו בעלמא של התובע אין ראיה כי בעטיו של העיקול בוטלה עסקת המכר של הרכב. מעבר לכך, גם אם יסבור בית המשפט כי מעשהו מצוי בגדר עוולה לפי חוק איסור לשון הרע אזי לפי סעיף 7א לחוק אין התובע אינו זכאי לפיצוי סטטוטורי ולפיצוי בעבור הנזק הממשי שנגרם לו. בכל מקרה, הוא חוסה תחת כנפי הגנת סעיפים 13(5) ו-(10) לחוק איסור לשון הרע. 10. בנוגע לגובה הפיצוי - סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. לפי סעיף 7א(ב) רשאי בית משפט לחייב את הנתבע בשל עוולה אזרחית בפיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. בדומה לפיצוי הסטטוטורי אשר נקבע בחיקוקים אחרים גם מאחורי הפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע נתן המחוקק את דעתו לקושי הניצב לעתים בפני נפגע להוכיח את נזקיו, מצד אחד, ומצד שני, הצורך להרתיע מעוולים בכוח. הפיצוי הסטטוטורי מונע מצב בו יצא הנפגע וידיו על ראשו מטעמים של חוסר ראיות גרידא. ברי, כי אם בוחר הנפגע לתבוע את נזקיו האמיתיים פתוחה הדרך בפניו, אך אין הוא רשאי לתבוע פיצוי מצטבר. 11. אחריות בית החולים - יתכן כי כאשר העביר בית החולים את הטיפול בגבייה לא הבהיר כי מקבל הטיפול קטין ולכן לא ניתן לתבעו אישית אלא באמצעות אפוטרופסיו. גם אם כך הדבר, אין לכך נפקות למקרה דנן, בו נתבע פיצוי בשל הנזק שנגרם לתובע כאשר חרף ההסדר שהושג לפני שנים לא נסגר תיק ההוצאה לפועל וההליכים חודשו כעבור עשר שנים. אין חולק, כי פעולה זו לא נעשתה על דעת בית החולים או כי היה שותף לה בכל דרך שהיא. מערכת היחסים בין בית החולים לבין עו"ד דגני היתה של מזמין עבודה - קבלן או של שולח - שלוח. בין כך ובין כך, אין לייחס למזמין או לשולח חבות בשל מעשה או מחדל של הקבלן או השלוח, אם הראשון לא התערב במעשהו של האחרון. דין התובענה נגד בית החולים אפוא להדחות. 12. אחריות עו"ד דגני לפי חוק איסור לשון הרע - משלוח הודעת עיקול לרשות הרישוי ודרכו לכל אותם גופים שלהם גישה למאגר מידע זה (כיום הגישה מקוונת ברוב המקרים) מהווה פרסום לפי סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע ומהווה לשון הרע לפי סעיף 1 (1) ו-(2) לאותו חוק. עו"ד דגני אינו יכול לחסות תחת הגנת סעיף 13(5) שהרי הפרסום לא היה במהלך דיון משפטי, ואף לא תחת הגנה לפי סעיף 13(10), שהרי גם אם הודעת העיקול היוותה תמצית נכונה ממסמך רשמי של לשכת ההוצאה לפועל הרי ברי כי המסמך הוכן על סמך מידע בלתי נכון שנמסר על ידי עו"ד דגני עצמו. למותר לציין, כי גם אם אין המדובר בעוולה לפי חוק איסור הרע, המדובר בעוולה של רשלנות, שהרי אין צורך להכביר מילים בנוגע לרשלנות הטמונה באי-סגירת תיק ההוצאה לפועל וחידוש ההליכים כעבור למעלה מעשור לאחר שהושג הסדר עם אמו של התובע, בלא שנבדק כלל האם קיים חוב ומה סיבת האי-פעילות בתיק זמן כה רב. וגם אם נותר חוב, כך שרשאי היה עו"ד דגני לחדש את הליכי ההוצאה לפועל, מותר לפקפק בשיקול הדעת שבהטלת עיקול על נכסים יקרי ערך (שתי מכוניות, אחד מהם מסוג BMW) בשל חוב בסך 130 ₪. נוכח גובה החוב עקרון De minimis יאה לנסיבות. וגם אם אין כך הדבר, איזון בין זכותו הקניינית להפרע מהסך של 130 ₪ לבין זכותו של התובע לשמירה על כבודו הרי זכות התובע על העליונה. על נקלה ניתן היה למנוע את הפגיעה ולו על ידי כתיבת מכתב התראה לתובע בטרם יופעלו אמצעיי הגבייה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל במלוא עצמתם. אמנם נכון, עו"ד דגני לא טיפל באופן אישי בעניינו של התובע אלא עורכת דין ממשרדו ברם כידוע הוא נושא באחריות שילוחית למעשים ומחדלים של עובדיו. השתלשלות העניינים לאחר שהעיקול בוטל ותיק ההוצאה לפועל נסגר אינה רלוונטית להכרעה ולכן אין צורך בהתייחסות נוספת לעניין זה. 13. נסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקת מלוא הפיצוי הסטטוטורי. הנזק הממוני הנטען (אבדן כספי עקב ביטול עסקת המכר והוצאות נסיעה ואחרות) לא הוכח אף הוא. עם זאת, ניתן לשער את עגמת הנפש שפקדה את התובע שעה שהתוודע בנוכחות קונה הרכב ופקיד הדואר לעובדה שהרכב מעוקל ולאחר מכן כאשר נודע לו מפי פקיד רשות הרישוי כי גם רכב נוסף עוקל, וכל זאת על לא עוול בכפו. מאידך, עו"ד דגני פעל בזריזות ובאותו יום בוטלו העיקולים ותיק ההוצאה לפועל נסגר. 14. על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪. כן ישלם הנתבע 1 שכר טרחת עורך דין בשיעור 10% ומע"מ כדין ותשיב לתובע את האגרה ששילם (כפוף לאמור להלן). סכומים אלה ישולמו תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין לנתבע 1, שאם לא כן ישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נוכח השלב והדרך בהם הסתיים ההליך, אני מורה על החזרת האגרה כפוף להוראות תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט (אגרות) תשס"ז-2007. התובענה נגד הנתבע 2 נדחית. היות שהתובע עמד על המשך ההליכים נגד בית החולים ואף הצהיר כי הוא ער לחיוב אפשרי בהוצאות ישלם לו התובע שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. פרט לכך, כל צד ישא בהוצאותיו.סגירת תיק הוצאה לפועלהוצאה לפועלעיקול