צ'ק חוזר עקב טעות של הבנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'ק חוזר עקב טעות של הבנק: 1. זוהי תביעה כספית על סך של 355,452 ש''ח אשר הגישו התובעים כנגד הנתבע, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע''מ, בגין טענות לבצוע עוולת הרשלנות ועוולת הוצאתה של לשון הרע. רקע עובדתי 2. התובעים מס' 2 ו - 3 הינם מנהלי החברה, התובעת מס' 1. (להלן: ''החברה"). 3. התובעים גורסים כי בדיון משפטי בעניין אי פרעון שני שיקים שמשכה זו באמצעותם נאמר ע''י באת כח התובעים דשם כי ''חשבון התובעת מוגבל בבנק'', עובדה שגויה, המהווה הוצאת לשון הרע. 4. הנתבע גורס כי השיקים דנן סורבו כדין, שכן חשבון התובעת עמד ביתרת חוב וללא מסגרת אשראי בעת הרלוונטית. ראיות הצדדים ראיות התובעים 5. התובעת מס' 3, גב' אילנה גוטנברג בר-זאב, העידה בתצהירה ת/1 כי חשבון חח''ד של החברה התנהל אצל הבנק הנתבע כחשבון מס' 409-070505. (להלן: ''החשבון'', ''הבנק''). 6. בשנת 2003, מסרה החברה שני שיקים לפקודת חברת בנייה אשר בנתה נכס בעיר יפו עבור התובעים, משוכים על ידה לפקודת חברת ''ירדנה נבנה ארצנו בע''מ''', האחד על סך של 150,000 ש''ח שזמן פרעונו 14.2.03 והשני על סך של 25.000 ש''ח שזמן פרעונו 28.2.03 . (להלן: ''חברת ירדנה'', ''השיקים'') 7. לעדותה, שיקים אלה נמסרו לחברת ירדנה לבטחון בלבד, ולא לפרעון. 8. בניגוד למוסכם, לגרסתה, הציגה חברת ירדנה את השיקים לפרעון, וזאת בבנק דיסקונט לישראל בע''מ. (להלן: ''בנק דיסקונט''). 9. חברת ירדנה הציגה השיקים לפרעון, למרות המוסכם, בבנק דיסקונט, למרות בקשת החברה להשיב לה שיקים אלה. 10. החברה לא הכינה בחשבונה בבנק הנתבע כיסוי לשיקים, והללו הוחזרו על ידו מן הסיבה ''א.כ.מ. '' - אין כיסוי מספיק. 11. בחודש נובמבר 2004, הגישה חברת ירדנה תביעה כספית נגד התובעים בגין אי תשלום יתרת חוב, כנטען, בסך של 560,000 ש''ח עבור בניית בית מגורים לתובעים, בהתאם לחוזה בין אלה. 12. חברת ירדנה הגישה בקשה להטלת עיקולים זמניים, במסגרתה צרפה העתקי הודעות של בנק דיסקונט על פיהם סיבת ההחזרה של השיקים היתה ''חשבון מוגבל''. 13. התובע פנה לבנק הנתבע במכתב מיום 19.5.05 אליו צורפו העתקי הודעות החזרת השיקים, וביקש את אישור הבנק הנתבע כי החברה לא היתה מעולם ''לקוח מוגבל'', דבר שאכן אושר על ידי מנהל הסניף בכתב ידו על גביו של המכתב. 14. ביום 1.5.05 התקיים דיון בבית משפט השלום בתל אביב, בתביעת חברת ירדנה, בו ייצגה עורכת הדין לאה הלחמי את התובעים דשם, ובמהלך הדיון, כנטען, אמרה היא לתובעת ''את מוגבלת בבנק''. 15. אמירה זו פגעה בה, לדבריה, ועל כן שיגרה אליה מכתב בנידון ביום 2.5.05 והאחרונה השיבה כי בידיה אישור על הגבלת חשבון החברה בבנק דיסקונט, הוא החשבון באמצעותו פעלה משפחת גוטנברג בכל הנוגע לחוזה עם חברת ירדנה. 16. כן פנה התובע מר גוטנברג אל מר פרנק נקש, מנהל הבנק הנתבע, במכתב מיום 29.6.05, כבנק המשלם, וביקש תגובתו לאור דברי בנק דיסקונט, הוא הבנק מציג השיקים, לפיהם סיבת החזרתם נקבעה ע''י הבנק המשלם, קרי, הבנק הנתבע. 17. בתשובה מ-8.7.05, השיב הבנק הנתבע כי השיקים אמורים היו להיות מוחזרים מסיבת ''א.כ.מ.'' לאור העובדה שלא היתה יתרה כספית מספקת בחשבון לפרעונם. 18. על יסוד אלה, שיגרה באת כח התובעים לבנק הנתבע מכתב ביום 16.10.05 על פיו דורשים התובעים פיצוי בשל מצג שווא והוצאת לשון הרע, כנטען, בסכום של 233,000 ש''ח, כפיצוי בלא הוכחת נזק. בהעדר הסכמת הבנק לדרישה הוגשה התביעה שבפנינו כנגדו. ראיות הנתבע 19. מטעם הבנק הנתבע העיד בפני מנהל הסניף, בעת הרלבנטית, מר פרנק נקש, בתצהירו נ/6, כי בדיקת הבנק לדרישת התובע העלתה הפרטים כדלקמן: ''א. שיק מס' 365039 על סך 150,000 ₪, הוצג לפירעון ביום 14.2.03, יום לאחר שניתנה הוראת ביטול לגביו, עת עמדה יתרת החובה בחשבון על 154,901.62 ₪ וללא מסגרת אשראי... ב. שיק מס' 365024 על סך של 25,000 ₪ הוצג לפירעון ביום 28.2.03, יומיים לאחר שניתנה הוראת ביטול לגביו, עת עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 28,482.97 ₪ וללא מסגרת אשראי בחשבון... ג. הואיל וכמפורט לעיל מדובר היה בשני שיקים שלא היה להם כיסוי, והואיל וכאשר מוחזר שיק בהיעדר כיסוי יש לציין את סיבת החזרה זו, הם סורבו כדין. " (ראה: סעיף 8 לתצהיר נ/6). 20. כן העיד כי השיקים הללו, נעדרי הכיסוי, אמורים היו להיות מוחזרים לבנק המציג, בנק דיסקונט בע''מ, תוך ציון סיבת ''אין כיסוי מספיק'' להחזרתם, ולא מסיבת ''חשבון מוגבל'', דבר שאושר כבר במכתב מ - 19.5.05. 21. ביום 29.6.05 פנה התובע אליו, בשנית, בעניין, וביום 8.7.05 נשלחו אישורי הבנק כי השיקים אמורים היו להיות מוחזרים מסיבת ''א.כ.מ.''. 22. סיבת ההחזרה בציון ''חשבון מוגבל'' לא הופיעה במחשבי הבנק, כעולה מתדפיס תנועות החשבון אשר צרפה התובעת עצמה לתצהירה, והמדובר בתקלה שארעה בקידוד לבנק המציג, הוא בנק דיסקונט, והופיע בספר ההחזרות של הסניף בלבד, שהינו מסמך פנימי שאין גישה אליו מטעם כל גורם חיצוני. 23. דהיינו, הודעה בדבר הגבלת החשבון לא נשלחה מעולם לכל גורם שהוא, לרבות לא לבנק ישראל, אלא המדובר היה בתשדורת פנימית בין שני הבנקים, בקשר לשני השיקים הספציפיים הללו, דבר שיכול היה להגיע לידיעת המוטבת בלבד. 24. כל שימוש אחר אשר נעשה ע''י חברת ירדנה אינו רובץ, לעמדתו, לפתחו של הבנק, אלא לפתחו של מי שעשה שימוש זה. 25. לבנק לא היתה כל ידיעה בדבר אותה תקלה, שארעה בתם לב, וזאת עד לפניית התובע אליו בנידון. 26. כן מציין הוא כי תביעה זו הוגשה כנגד הבנק כשלוש שנים לאחר החזרת השיקים, וחצי שנה לאחר שהתובעת קיבלה האישורים המבוקשים בהם צויינה סיבת החזרת השיקים. 27. עוד העיד מטעם הנתבע מר מיכאל רושר, עובד הבנק, בתצהירו נ/7, כי התובע דרש מכתב בו יודה הבנק כי שגה בסיבת החזרת השיקים, בנימוק שהוא מעוניין לעשות בו שימוש בתביעה כנגד הבנק, וכך נעשה במכתב מ - 8.7.05. הכרעה 28. התביעה שבפנינו הוגשה, במקורה, כנגד שני נתבעים, קרי, כנגד הנתבע וכנגד בנק דיסקונט בע''מ, אולם לאחר שמיעת הראיות השתכנעו התובעים בדבר העדר מעמד לנתבע זה והתביעה כנגדו נדחתה. 29. התביעה נותרה על כנה כלפי הבנק הבינלאומי הראשון בע''מ, אשר דיווח לבנק מציג השיקים, כבנק המשלמם, כי לא ניתן לכבד השיקים ולפרעם בהיות החשבון מוגבל. 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שיגר לבנק דיסקונט שתי הודעות לגבי שני השיקים נשוא הדיון כי השיקים מסורבים עקב היות החשבון מוגבל, האחת, ביום 2.3.05 בהתייחס לשיק על סך של 25,000 ש''ח והשנייה, ביום 16.2.03 בהתייחס לשיק על סך של 150,000 ש''ח. (ראה: נספחים ה'1, ה'2, לתצהיר ת/1). 31. בניגוד לשתי הודעות אלה בדבר החזרת שיקים, הרי שהתובעים הציגו תדפיס תנועות חשבון הבנק בו צויין כי השיקים סורבו מסיבת ''א.כ..מ.'', וזאת ארע עקב העדר יתרה כספית עת הוחזר השיק על סך של 25,000 ש''ח ועת הוחזר השיק בסך של 150,000 ש''ח, וזאת תוך חריגה ממסגרת האשראי של חשבון החברה בבנק. 32. התובעים הודיעו הודעת ביטול לגבי שני השיקים הללו יומיים טרם הפקדת כל אחד מהם, ובמצב זה, אף אם קיים היה כיסוי מספיק, הבנק לא היה משלמם. עילת הרשלנות 33. התובעים גורסים כי הבנק התרשל בתפקידו שעה שדיווח לבנק דיסקונט כי השיקים מסורבים עקב היות החשבון מוגבל. אכן, הבנק מודה כי ארעה טעות בתם לב בהודעות לבנק דיסקונט, אולם, מציין הוא, כי כעולה מטופס התנועות בחשבון נרשמה הסיבה להחזרת השיקים ''א.כ.מ.'', דבר המאשש הטענה כי התרשלות הבנק היתה בתם לב. 34. טענת התובעים, בנסיבות אלה, כי הבנק ''הציג מצג שווא'', וכי מצג זה חזר בהפרש של כשבועיים, נראית, איפוא, כחמורה וחריפה, שלא לצורך, שכן לעניין הוכחתו של קיום מצג שווא יש להביא ראיות לגבי כוונה של ממש לעשות כן ולהציג מצג בידיעה שהינו כוזב - תרחיש שאינו מתקיים בעינייננו. 35. לעניין קיומה של עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על פיה קיימת ביד הבנק חובת ''זהירות מושגית'' וחובת ''זהירות קונקרטית'' נקבע כי הבנק אחראי כלפי לקוחותיו, בין השאר, במתן דיווח מדוייק על המתרחש בחשבון הלקוח. לענין זה ראה: ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק. נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(5) 348, 356 (2004), כדלקמן: "המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ללקוח מורכבת מפסיפס של נורמות משפטיות, שבעיקרן הן בעלות אופי חוזי. בבסיס יחסים אלה עומדים התנאים וההסכמות שגיבשו הצדדים לצורך הסדרת יחסיהם. אולם ההסדרים החוזיים אינם חזות הכול, הואיל והבנקים כפופים לחובות נוספות, שבעיקרן שאובות הן מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981. נוסף על אלה, חלות על הבנק חובות שמקורן בדיני הנזיקין (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [6]; ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [7]; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר [8]). עיקרן של חובות אלו הוא בדרישות מוגברות של תום-לב וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו, ובאשר להיקפן ולביטוין המעשי של אותן חובות, כל אלה נקבעים על-פי נסיבותיו של כל מקרה." כן ראה: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' פרוסט קוסטמן, פ"ד מז(5) 31 (1993), כדלקמן: "הקשר בין בנק לבין לקוחו הוא, ביסודו, קשר שבחוזה. ככלל נערך חוזה בכתב ביניהם - על הרוב החוזה הוא אחיד (דוגמת הטפסים שלקוח חותם עליהם בבקשו לפתוח חשבון בבנק) - אך מערכת היחסים שבין הבנק לבין לקוחו אינה מתמצית באותו חוזה שבכתב. בצד הכתב, ובין שורותיו, תימצאנה תניות והסכמות מכללא, הנדרשות כמו מאליהן מטיב היחסים שבין השניים - בין אם יסודן המשפטי יימצא בהוראות הסעיפים 25ו- 26לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בין אם בהוראת סעיף 39לחוק הנ"ל ובין בכל מקום אחר ואלו מטילות חובות הן על הבנק והן על הלקוח. אחת החובות שהבנק חב ללקוחו - בגדרי החוזה ביניהם - הינה זו הנדרשת מתוך חובת הזהירות הכללית שבין "שכנים", בהחלתה על מערכת היחסים שבין בנק לבין לקוחו. בגדרי החוזה שביניהם, אמור בנק - במלאו אחרי הוראות לקוחו, והוא עיקר פעילותו - לעשות פעולות אלו ואחרות, ובביצוען של אותן פעולות על הבנק לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו ." עוד ראה: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח(2), 573, בעמוד 585, שם נקבע כדלהלן: "מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים, ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן...". וכן ראה: ת"א (ירושלים) 1391/98, מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, , תק-מח 2000(1), 1786, כדלקמן: "אבן הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום לב, היא אם הוא נוהג בדרך של התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד. אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום לב, יהיה זה על ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית על מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום לב. הדרישה לקיום התחייבות מפורשת עליה הסכימו הצדדים אינה יכולה להיחשב כשלעצמה להעדר תום לב רק בשל כך שהדרישה לקיום ההתחייבות גורמת נזק לצד המפר או מביאה תועלת לנפגע". 36. משמע, בעניננו, הבנק לא נהג בהעדר תום לב שכן למעט בהודעות לבנק דיסקונט לא נרשם כלל ברישומיו כי החשבון מוגבל. 37. עם זאת, ממה נפשך, השיקים דנן אמורים היו להיות מסורבים כדין בכל מקרה, עקב העדר כיסוי מספיק, דבר שהיה ידוע, כמובן, לתובעים עצמם, ועל כן תוצאת הרשלנות המיוחסת לבנק, בנסיבות שכאלה, מועטה היא ביותר. 38. משכך, אף שנתקיימה עילת הרשלנות, הרי שלו היה הבנק מדייק בסיבת סירוב השיקים, היו התובעים מצויים במצב דומה, לאמור, המוטבת היתה עומדת על כך כי החברה נמצאת בקושי כלכלי מסויים, באופן זמני או ארוך. 39. לעניין היקף הנזק הנטען, קרי, הסך של כ- 237,000 ₪, הרי שלאור אלה נראית תביעת החברה מוגזמת ביותר, שכן יצרה במו ידיה או ע''י מנהליה מצב בו, בכל מקרה, היתה החברה המוטבת מקבלת מידע על העדר יתרת זכות בחשבון, ונאלצת היתה להתדיין בעניין השיקים אודותיהם העידה התובעת בתיק דשם כי ''גירסתי היא שהשיק ניתן כשיק בטחון להחזרת תשלומי יתר''. (ראה : פרטיכל נ/3 בעמ' 57). 40. החברה ומנהליה לא עמדו בחובת הוכחת הנזק שכן לא הוכיחו בפני כי נגרם למי מהם נזק כלכלי של ממש, המאושש בחוות דעת חשבונאי או רואה חשבון, מה גם שמידע מתקן ניתן, כאמור, ע''י הבנק כבר בפנייה הראשונה אליו במכתב התובע מיום 19.5.05, ולו נדרשו להציג תיקון למידע השגוי יכולים היו לעשות כן מיד ולאלתר. 41. בנסיבות אלה, נדחה חלק תביעה זה. עילת לשון הרע 42. סבורתני, כי אמירה על פלוני כי חשבונו הוגבל בבנק, עלולה לפגוע בשמו הטוב או במשלח ידו, שכן הדבר מתארו ככושל כלכלית וכמי שיש לבדוק היטב טרם קשירת קשר עיסקי עימו. 43. בנסיבות שבפנינו, אכן, הודעת הבנק הראשונה על סיבת החזרת השיקים צויינה עקב היות החשבון ''מוגבל'', אך, כאמור לעיל, מידע זה תוקן חיש קל על גבי המכתב מ- 19.5.05 וכן במכתבים נוספים, לדרישת התובע, מ - 8.7.05. 44. הנוגעים בדבר, לאמור, חברת ירדנה או באת כוחה, לא נתבעו עקב הטענה להוצאת לשון הרע, וזאת, מן הסתם, עקב הידיעה כי לא עשו שימוש במידע זה עקב קבלת עידכון מהבנק הנתבע. 45. כמו כן, תפוצת ההודעות היתה זעומה, כאשר, כעדות מר פרנק נקש מטעם הנתבע, אשר לא נסתרה, הערה בדבר מוגבלות החשבון, כביכול, לא הופיעה במחשבי הבנק, אלא בהליך קידוד פנימי בין הבנק הנתבע לבנק דיסקונט. כמו כן, הודעה שנשלחה לבנק ישראל היתה בדבר סירוב עקב העדר כיסוי מספיק, ומטופס תנועות החשבון ניתן היה ללמוד, כאמור, על סיבת הסירוב כ''א.כ.מ.''. 46. באת כח התובעים מפנה בסיכומיה לפסק דינה של כבוד השופטת יהודית שבח בת.א (ת"א) 070402/00, גלוב קונטרקטינג אינק נ' בנק לאומי לישראל, , בו נקבע, בנסיבות דומות של תביעת לשון הרע כדלקמן: "טוען הבנק כי התנהגותו אינה עולה לכדי פרסום לשון הרע. אינני מקבלת טענה זו. פעולה החזרת שיק, באם נעשתה שלא כדין - מהווה פרסום לשון הרע. פעולת החזרת שיק יכולה להחשב כפעולה הרת אסון בחיי המסחר והכלכלה. פעולת החזרת שיק מהווה מעין הכרזה לפיה מושך השיק הגיע למצב של חוסר יכולת פרעון - איתות אזהרה לכל הנמצאים בקשרי מסחר עמו. פעולה מעין זה יכולה לגרום להתמוטטות כלכלית ומכאן שבפנינו דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם, משרתו, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו. 9. פעולה החזרת השיק, מאופי ביצועה, טומנת בחובה את אלמנט הפרסום קרי: דרישות סעיף 2 (2) לחוק: "אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".   כאשר בנק נמשך מחזיר שיק הוא מציין על גבי השיק את סיבת ההחזרה ("מוגבל", "א.כ.ם." וכו'). בשלב מאוחר יותר ניתנת אזהרה, לאחר מכן ניתנת הודעה לבנק ישראל. הנה בפנינו דרישת הכתב. ובאשר לדרישת הרבים: כאשר מסורב שיק מקבל על כך הודעה הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו, הנפרע ו/או האוחז. בהמשך, יקבל גם בנק ישראל את ההודעה. מכאן שהוכחו כל האלמנטים הדרושים להיות הפרסום פרסום לשון הרע. ... לאור כל הנסיבות הרלוונטיות אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי של 5,000 ₪ בגין כל שיק וסה"כ 45,000 ₪." 47. לאור אלה, יש לראות במילים "חשבון מוגבל" משום לשון הרע העלולה לפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו של הנפגע, ואולם יש להדגיש כי בעניינננו השיקים סורבו כדין וזאת מסיבות "א.כ.מ". 48. אשר על כן, מקבלת אנוכי חלקה זה של התביעה, וקובעת כי בגין כל הודעה על סירוב שיק יפוצו התובעים בסכום של 5,000 ש''ח. 49. בשולי הדברים, אומר כי התביעה הוגשה על הסך של 355,452 ₪, דבר העולה בקנה אחד עם דברי בא כח הנתבע בסיכומיו, כי התובעים פנו בגין טעות שארעה בתם לב אל הבנק בדרישה רבתי כאל "כיס עמוק", ואכן, סבורתני, כי יש יותר מקורטוב של העדר תום לב בגישה אל הבנק, בנסיבות שצויינו לעיל, ויש להניח, בסבירות רבה, כי לו היו דורשים מן הבנק פיצוי בסכום סביר, לא היו נזקים כלל לתביעה דנא. לפיכך, ישלם הנתבע לתובעים, ביחד ולחוד, הסך של 10,000 ש''ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.בנקשיקיםשיקים ללא כיסוי