קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית הדין לעבודה לקביעת גיל: השופט שמואל צור 1. השאלה שבפנינו היא האם מוסמך בית הדין האזורי לקבוע את גילה של המערערת לצורך קביעת גובה קיצבת הנכות לה היא זכאית. בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר סאלח סאלחה ומר מוחמד גנאים; בל 2052/05) , השיב על שאלה זו בחיוב ועל כך הערעור שבפנינו. 2. וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין: (1) ביום 19.3.74 נפגעה המערערת בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) כתאונה בעבודה (להלן- התאונה). המערערת נבדקה בפני ועדה רפואית ונקבעה לה נכות בשיעור של 19%. ביום 12.8.88 הגישה המערערת בקשה להחמרת מצב, היא נבדקה ונקבעה לה נכות רפואית בשיעור של 31% החל מיום 11.8.88. קביעה זו זיכתה את המערערת בקצבת נכות חודשית. (2) בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ובטופס התביעה לקביעת דרגת נכות רשמה המערערת את תאריך לידתה ביום 24.2.1953. לפי תאריך זה, ביום התאונה (19.3.74), מלאו למערערת 21 שנים כך שיש לחשב את גובה קיצבתה לפי שכרה ברבע השנה האחרונה שקדמה לתאונה (סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי). (3) בחודש דצמבר 2004 הגישה המערערת למוסד עדכון נתונים במצבה האישי. מסיבה כלשהי המערכת הממוחשבת של המוסד "קבעה" למערערת תאריך לידה המבוסס על נתוני משרד הפנים לפיהם צויין שנת לידה בלבד בלא ציון חודש ויום (00.00.1953). במצב שכזה, לפי הוראת סעיף 385(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) חזקה על אדם שנולד באחד באפריל של שנת לידתו. לאור זאת, קבע המוסד באופן אוטומטי כי תאריך לידתה של המערערת הוא 1.4.1953. במקום 24.2.53. (4) כתוצאה משינוי אוטומטי זה של תאריך הלידה נוצר מצב לפיו במועד התאונה (19.3.74) הייתה המערערת בת פחות מ-21 שנים, מצב בו היא זכאית לחישוב הקיצבה לפי השכר הממוצע במשק (תקנה 41(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956. כתוצאה מכך נוצרו הפרשי גימלת נכות בסך 129,607 ש"ח והפרשי הצמדה בסך 46,376 ש"ח. המוסד הודיע על כך למערערת אך לא העביר לידיה את הפרשי הגמלה. (5) ביום 11.5.2005 הודיע המוסד למערערת כי בבדיקה שערך נמצא שמדובר בחישוב מוטעה שנערך אוטומטית, עקב שינוי תאריך לידתה. לטענת המוסד, תאריך לידתה האמיתי של המערערת הוא 24.2.53 ולכן היא זכאית לקצבה המבוססת על רמת השתכרותה ברבע השנה האחרונה שקדמה לתאונה. הדיון בבית הדין האזורי 3. על רקע זה הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי בנצרת בה עתרה לחייב את המוסד לשלם לה הפרשי גמלת נכות על בסיס גילה כפי שהוזן במערכת המיחשוב של המוסד באופן אוטומטי על בסיס נתוני משרד הפנים (1.4.53). המערערת טענה כי תאריך הלידה שלה המופיע אצל המוסד (24.2.53) שגוי שכן תאריך לידתה המדוייק (חודש ויום) אינו ידוע לה. לטענתה, לפי סעיף 385(א) לחוק הביטוח הלאומי, משלא הוכח יום וחודש לידתה, חזקה שנולדה באחד באפריל של שנת הלידה, היינו 1.4.1953. לפיכך, כך טענה המערערת, לא מלאו לה 21 שנים במועד התאונה, היא זכאית לקביעת גובה הגמלה לפי השכר הממוצע במשק, ולהפרשים עליהם הודיע לה המוסד. 4. המוסד טען כי המערערת הצהירה בפני פקיד התביעות כי נולדה ביום 24.2.1953. ולכן אין היא זכאית להפרשי גמלה כלשהם. עוד טען המוסד כי הטעות ברישומיו נוצרה בשל כך שהמערכת הממוחשבת של המוסד קיבלה נתונים ממשרד הפנים, בו לא היו רשומים יום וחודש לידתה של המערערת וכתוצאה מכך נקבע למערערת באופן אוטומטי תאריך לידה חדש (1.4.53), בהתאם לסעיף 385 לחוק. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת לתשלום הפרשי הגמלה. בית הדין האזורי דן תחילה בשאלת סמכותו להכריע בעניין גילה של המערערת. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי כי בבואו להכריע בשאלת זכאותה של המערערת להפרשי הגמלה להם היא טוענת, נתונה לו סמכות להכריע בעניין גילה כעניין שבגררא, לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984. בית הדין סמך את קביעתו גם על פסיקת בית המשפט העליון לפיה "חוק קביעת גיל אינו מונע דיון בגילו של אדם בעניין המתעורר בבית משפט אחר" (רע"א 2193/93 ערוסי נגד אסיף; לא פורסם ). 6. בית הדין האזורי ניתח את הראיות שהובאו לפניו וקבע כי הוכח שיום לידתה של המערערת הוא 24.2.1953. בית הדין דחה את טענת המערערת כי התאריך אשר צויין בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ובתביעה לקביעת דרגת הנכות הינו פרי דמיונה וקבע כי מדובר בהצהרה המבוססת על עובדה שהיתה ידועה לה. בקשר לכך קבע בית הדין כי אמנם קביעת יום לידתה של המערערת (24.2.53) בוצעה בלא מסמכים רשמיים כלשהם אך על יסוד בדיקת מסמכים שקיבל ממשרד הפנים, עולה כי שמה של המערערת מופיע בפנקס המשפחה שהוצא במרוקו ולפיו המערערת אכן נולדה ביום 24.2.1953. לדעת בית הדין המסמכים הנמצאים בתיק משרד הפנים תואמים את הצהרת המערערת עצמה לגבי תאריך לידתה ב- 25.2.1953 ומפריכים את הגרסה לפיה היה מדובר בתאריך שרירותי אשר המציאה ללא כל קשר למועד לידתה האמיתי. כפועל יוצא מכך קבע בית הדין כי המוסד פעל כדין בהסתמכו על תאריך הלידה עליו הצהירה ולכן במועד התאונה מלאו לה 21 שנים והיא אינה זכאית לחישוב גמלתה לפי השכר הממוצע במשק. הערעור 7. המערערת שבה ופורשת בערעור את הטענות שהובאו לפני בית הדין האזורי. לטענתה, בית הדין נעדר סמכות לדון בשאלת תאריך לידתה. לטענתה, בית הדין אינו יכול לקנות סמכות שבגררא בשאלת גילה, כאשר סעיפים 385 ו- 391 לחוק הביטוח הלאומי מוציאים את העניין מגדר סמכותו. לטענתה, אף לו היה מוסמך בית הדין לדון בשאלת גילה, היה עליו לקיים הליך מקיף ומעמיק יותר מכפי שנעשה בפועל. עוד טוענת המערערת כי המוסד הגיש את המסמכים מתיק משרד הפנים לאחר הגשת הסיכומים, הם היו כתובים צרפתית ללא תרגום והיה מקום לבחון את מהותם ואמיתותם. עוד טוענת המערערת כי בית הדין לא ניהל הליך ראוי ולא נתן לה את יומה בבית הדין, שעה שקיבל לידיו מסמכים לאחר שמיעת הראיות ולא נתן לה אפשרות להציג ראיות מטעמה. 8. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתו, סעיף 391(ב) לחוק הביטוח הלאומי אינו מונע מבית הדין לקבוע את תאריך לידתה האמיתי של המערערת לצורך תביעה להפרשי גימלה שהוגשה לו. עוד טוען המוסד כי בית הדין ניתח את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי הוכח שיום לידתה של המערערת הוא 24.2.53. לטענתו, המוסד עמד בתנאי סעיף 385, הוא סתר את החזקה שבחוק והוכיח כי המערערת אכן נולדה בתאריך האמור. דיון והכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות. אף אנו, כמו בית הדין האזורי, סבורים כי קיימת תשתית עובדתית מספקת לקבוע כי המערערת נולדה ביום 24.2.53 ולכן במועד התאונה מלאו לה 21 שנים ואין היא זכאית לחישוב גמלתה על בסיס השכר הממוצע במשק ולתשלום ההפרשים שחושבו על בסיס מוטעה. 10. לצורך ביצוע תפקידיו לפי חוק, זקוק המוסד לנתונים אישיים שונים הנוגעים למבוטח. לצורך כך הוסמך המוסד לעצב טפסים בהם יש לציין את הנתונים הרלבנטיים לתביעה (ראו תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) התשנ"ח-1998; להלן-תקנות הגשת תביעה). על המבוטח התובע גמלה לציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס ולצרף את המסמכים להוכחת זכותו לגמלה (תקנה 2(א) לתקנות הגשת תביעה). תביעה שאינה כוללת את כל הפרטים שנדרשו בטופס התביעה, או שקיימת אי התאמה בינם לבין נתוני המוסד, רשאי המוסד לדרוש מן התובע השלמת החסר ואם לא נעשה הדבר - מוסמך המוסד לדחות את התביעה (תקנה 8(א) ו-(ג) לתקנות הגשת תביעה). כמו כן רשאי המוסד לעשות שימוש במאגר מידע לצורך הוכחת זכות לגמלה ולצורך אימות פרטים ומסמכים המוגשים לו (סעיף 5(ב) לתקנות) וכן מוסמך פקיד תביעות לקיים בירור עם התובע ולאמת את הפרטים שמסר בתביעתו (תקנה 6). 11. אחד הנתונים החשובים להם זקוק המוסד לצורך ביצוע תפקידיו הוא הנתון בדבר גילו של התובע, היינו - תאריך לידתו המדויק (יום, חודש ושנה). בדרך כלל מקבל המוסד נתון זה מן התובע עצמו בדרך של ציון תאריך הלידה בטופס התביעה. כפי שראינו, כחלק מתהליך הבדיקה, רשאי המוסד להעזר ולאמת נתונים עם אלה שבמאגרי המידע שלו או במאגרי מידע של משרדי ממשלה אחרים (ראו גם סעיפים 384 ו-384א' לחוק). 12. ייתכנו מקרים בהם תאריך הלידה המדויק של התובע אינו ידוע לו או שהוא אינו רשום במלואו במאגרי המידע. במקרה שכזה - ולאור חשיבותו של נתון זה - קובע סעיף 385 לחוק הביטוח הלאומי לאמור: "חישובי מועדים (א) לא הוכח יום הולדתו של אדם, חזקה עליו, לעניין חוק זה, שנולד בחמישה עשר לחודש לידתו, ואם לא הוכח החודש - חזקה כאמור שנולד באחד באפריל של שנת לידתו. ב) לא נקבע גילו של אדם אך נקבע לו מתח גילים; יהיה גילו, לעניין חוק זה, הגיל שבתחום אותו מתח שהמבוטח או הזכאי לגמלה, לפי העניין, הצהיר עליו כגילו". לפי זה, החוק קובע נתון פיקטיבי לגבי יום הלידה וחודש הלידה של תובע שאין לגביו נתונים אותנטים ומדוייקים לגבי פרטים אלה. אשר לשנת הלידה, אין בחוק כל הוראת השלמה ולכן, לגבי נתון זה, על התובע להמציא מידע מוסמך על שנת הולדתו ובאין מידע שכזה - עליו לקבל פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה לעניין שנת הולדתו, לפי חוק קביעת גיל תשכ"ד-1963. 13. על התובע זכויות מן המוסד לפעול בהגינות, בגילוי ובתום לב ולמסור למוסד את כל המידע שברשותו הנוגע לעניין. כפי שראינו, המוסד רשאי להסתמך על הנתונים שמוסר התובע אך יחד עם כך מוסמך הוא גם לבדוק את אמיתות הנתונים על בסיס מידע שברשותו, מידע שברשות גופים ציבוריים אחרים ועל סמך בדיקה ובירור שהוא מוסמך לערוך בעצמו. אין צורך לאמר שאם מוצא המוסד כי נתון שנמסר לו אינו מדוייק או אינו שלם הוא מוסמך לתקן את הטעון תיקון, בין אם לפני שהחליט בתביעה, בין אם לאחר מכן, ואף לגבות מן התובע כספים ששולמו לו בטעות או שלא כדין (סעיף 315 לחוק; וכן ראו ע"ע 218/07 אבו אחמד - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם; עב"ל 1381/01 אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם ). 14. בענייננו היה בפני המוסד מידע על תאריך לידתה של המערערת ביום 25.2.53. תאריך זה הופיע בטופס ההודעה שהגישה המערערת על פגיעה בעבודה וכן בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות בקשר לתאונה (סעיף 7 לפסק הדין). לטענת המערערת הטופס הראשון מולא על ידי חברה של ביתה ואילו הטופס השני מולא על ידי עובדת סוציאלית. יותר מכך, המערערת הצהירה בפני פקיד התביעות של המוסד מר כאנג' כי נולדה ביום 24.2.53 ואף אישרה בעדותה בבית הדין האזורי כי אכן אימצה לעצמה תאריך זה כתאריך לידתה. לטענתה, עשתה זאת בשל הבושה שאין לה תאריך לידה (סעיף 7 לפסק הדין). אין לקבל טענות אלה של המערערת. הטפסים שהגישה למוסד הוגשו על ידה ובחתימתה ובכך היא אישרה את אמיתות הנתונים. העובדה שהטפסים מולאו על ידי אחרים אינם יכולים לשחרר את המערערת מאחריות לאמיתות הנתונים שבהם. אכן, יכולה המערערת לטעון שפרט מסויים שמסרה בטופס אינו מדוייק או אינו נכון, אך זאת ניתן לעשות תוך הסתמכות על ראיות מתאימות התומכות בטענה זו. באין ראיות שכאלה, רשאי המוסד להסתמך על הנתונים שמסרה המערערת בתביעתה כבסיס לקביעת זכויותיה. 15. המערערת לא הציגה ראיות כלשהן המצביעות על כך שתאריך לידתה שונה מזה שצויין בטפסים שהגישה. היא גם לא קיבלה פסק דין הקובע שגילה שונה מזה הרשום בטפסים. טענתה של המערערת הוא שאין היא יודעת את יום וחודש לידתה (לגבי השנה אין מחלוקת) ולכן יש לקבוע את תאריך לידתה לפי הקבוע בסעיף 385 לחוק, היינו - ביום 1.4.53. אין לקבל גישה זו. הוראות סעיף 385 לחוק חלות כאשר אין כל מידע על יום או חודש הלידה של מבוטח. באין נתונים כלשהם ניתן להיעזר בתאריך הפיקטיבי שבחוק. בעניינה של המערערת קיים מידע אשר נמסר על ידה - הן על גבי שני טפסים והן בהצהרתה בפני פקיד התביעות - ובמקרה שכזה לא נוצרו התנאים לתחולת סעיף 385 לחוק. 16. מסתבר שהודעת המוסד למערערת על זכאותה להפרשי גימלה בסכומים ניכרים התבססה על מאגר הנתונים הממוחשב של משרד הפנים בו אין ציון של יום וחודש הולדתה של המערערת. ככל הנראה, נתון שכזה מפעיל באופן אוטומטי את הוראות סעיף 385 לחוק ויוצר נתון פיקטיבי לפיו תאריך לידתה של המערערת הוא ביום 1.4.53. נתון זה - על פניו - סותר את המידע שבידי המוסד על תאריך לידתה של המערערת שבא ממנה עצמה. בנסיבות שכאלה רשאי המוסד להסתמך על המידע שמסרה לו המערערת או לערוך בדיקה משל עצמו במטרה לאמת את הנתון שבידיו. 17. ואמנם כך נהג המוסד. הוא לא הסתפק במידע שקיבל מאת המערערת על תאריך לידתה אלא טרח ובדק את תיק המערערת במשרד הפנים. ואמנם, בדיקה זו העלתה כי קיים בתיק משרד הפנים מסמך רשמי שמקורו במרוקו ובו נתונים על המערערת ובני משפחתה ובו מצויין תאריך לידתה של המערערת ביום 24.2.53 (סעיף 9 לפסק הדין של בית הדין האזורי). מדובר במסמך רשמי המצוי בתיק רשמי של משרד הפנים. מדובר במידע התואם את המידע שבידי המוסד שבא מן המערערת עצמה. מדובר בראיה מינהלית אשר המוסד רשאי להסתמך עליה לצורך ביצוע תפקידיו, כל עוד לא הופרכה אמיתותו או אמיתות המידע האצור בו. הטענה שהמסמך כתוב צרפתית לא תישמע שכן על פני הדברים ברור שהמסמך משקף את תאריך לידתה של המערערת ביום 24.2.53 ולא יכול להיות ספק בדבר. בנסיבות אלה, מכח קל וחומר, לא התקיימו התנאים לתחולת ההוראות הפיקטיביות שבסעיף 385 לחוק. 18. טוענת המערערת כי בית הדין לא היה מוסמך לקבוע את גילה וכי הסמכות לכך נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. אין יסוד לטענה זו: ראשית - בית הדין לא קבע את גילה של המערערת לפי חוק לקביעת גיל אלא אישר את עמדת המוסד אשר ביסס את החלטתו בעניין גובה הגימלה המגיעה למערערת על נתוני הגיל שהיו בידיו, אשר נבדקו נכונים ולא הופרכו. שנית - גם אם ניתן לראות בפסק דינו של בית הדין האזורי משום קביעת גילה של המערערת, מוסמך בית הדין לכך מכח סמכותו האינצידנטלית שבסעיף 76 לחוק בתי המשפט להכריע בשאלה "... לצורך אותו עניין אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר". לכך בדיון, נועדה הסמכות שבגררא שבחוק בתי המשפט וכן אף פסק בית המשפט העליון בפרשת ערוסי (רע"א 2193/93 ערוסי נגד אסרף; לא פורסם ). 19. לסיכום, צדק המוסד לביטוח לאומי בהחלטתו לקבוע את גובה גמלת הנכות של המערערת על בסיס תאריך לידתה ביום 24.2.53 - על התוצאות הכספיות הנובעות מכך - וצדק בית הדין האזורי באשרו את עמדת המוסד. אין ספק שבעניינה של המערערת לא קמו התנאים ליישום הוראות סעיף 385 לחוק הביטוח הלאומי. אין ספק גם שמשעה שעמד המוסד על כך שההודעה שנשלחה למערערת על "זכותה" להפרשי גימלה מבוססת על נתון גיל שונה מזה שבידו והיא מוטעית - רשאי היה לחזור בו מהודעתו ולהתבסס על הנתון האמיתי שבידיו לגבי גילה של המערערת. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט צור, אך ברצוני להוסיף דברים אחדים. סעיף 385 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(א) לא הוכח יום הולדתו של אדם, חזקה עליו, לעניין חוק זה, שנולד בחמישה עשר לחודש לידתו, ואם לא הוכח החודש - חזקה כאמור שנולד באחד באפריל של שנת לידתו. (ב) לא נקבע גילו של אדם אך נקבע לו מתח גילים; יהיה גילו, לעניין חוק זה, הגיל שבתחום אותו מתח שהמבוטח או הזכאי לגמלה, לפי העניין, הצהיר עליו כגילו". 2. במקרה הנוכחי הרישא לסעיף 385 לחוק המתחילה במילים: "לא הוכח יום לידתו של אדם" למעשה לא קיימת, משום שיום לידתה של המערערת גם הוכח. הוכחה זו באה לידי ביטוי קודם כל בהצהרותיה של המערערת עצמה במסמכים עליהם חתמה, ואשר הולידו את זכויותיה לגמלה על פי חוק הביטוח הלאומי. להצהרה זו יש משקל סגולי רב, משום שיש בה מעין "הודאת בעל דין" בנכונותו הנתון עליו הצהירה. הניסיונות של המערערת להטיל ספק בנכונות הצהרתיה שלה, אינן משכנעות כלל ועיקר ויש לדחותן. 3. הצהרת הזכאי לגמלה, יש לה משמעות מכרעת גם על פי לשונו של סעיף 385 (ב) לחוק, לפיה הצהרתו של אדם עם גילו קובעת את גילו בנסיבות המפורטות בסעיף זה. 4. לא למותר לציין, כי הגיל המוצהר של המערערת נתמך בראיות חיצוניות נוספות. עוד נציין, כי דברי ההסבר להצעת חוק לקביעת גיל, תשכ"ג- 1963 נאמר, בין השאר: "אין סמכות זו (של בית משפט השלום בשעתו - ע.ר.) ממעטת מסמכותם של בתי משפט אחרים לקבוע גילו של אדם אם הדבר נחוץ אגב דיון בענין אחר, בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק בתי המשפט (סעיף 76 לחוק בתי המשפט היום - ע.ר.) האומר: "35. הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דורשת לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין, אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר" (הצעת חוק קביעת גיל, תשנ"ג- 1963, ה"ח 544). 5. סוף דבר - ערעור המערערת דינו להידחות. השופטת ורדה וירט ליבנה אני מצטרפת לחוות דעתו של חברי השופט שמואל צור והערותיו של חברי השופט עמירם רבינוביץ מקובלות עלי. נציג עובדים מר אליהו בן גרא אני מצטרף לחוות דעתו של השופט שמואל צור והערותיו של השופט עמירם רבינוביץ. סוף דבר - הערעור נדחה. הואיל ומדובר בעניין הנוגע לזכויות סוציאליות, אין צו להוצאות.שינוי גילבית הדין לעבודה