קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קללות של עורך דין: א. מבוא 1. עניינו של פסק דין זה בשתי תביעות מאוחדות, שבכל אחת מהן נתבע פיצוי עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, (להלן:"החוק"). 2. בתביעה האחת (ת.א. 12231/07 Y נ. X, עו"ד - להלן:"תביעת גב' Y"), התובעת הינה עורכת דין שעבדה במועדים הרלוונטים לתביעה כעורכת דין שכירה במשרד עו"ד שדה. 3. התובעת היתה במועדים הרלוונטים בת זוגו ואם ילדיו של מר משה Y, בעל מניות בחברת Y פירזול בע"מ (להלן:"החברה "). מר Y והחברה יוצגו במועדים אלו ע"י עו"ד שדה בהליכי פש"ר שנוהלו בתיק פש"ר 655/03, , בפני כב' הנשיאה השופטת בלהה גילאור בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן:"תיק הפש"ר"). 4. עו"ד X, הוא הנתבע בתביעת גב' Y (להלן:"עו"ד X"), מונה ע"י כב' הנשיאה גילאור כמנהל מיוחד של החברה בתיק הפש"ר. אין מחלוקת כי הארועים נשוא שתי התביעות שבפני ארעו במסגרת פעולות עו"ד X כמנהל מיוחד. לגב' Y ולבן זוגה היתה תרעומת קשה על התנהלות עו"ד בו ארצי ואופן פעולתו. 5. גב' Y טענה בתביעתה כי ביום 9.2.05, התנהל דיון בתיק הפש"ר. גב' Y טענה כי בדיון זה לא שמשה באת כוח צד כלשהו אלא התלוותה לעו"ד שדה, אשר שימש כבא כוחו של מר משה Y בדיון. גב' Y טענה כי לאחר סיום הדיון שהתה במסדרון בית המשפט הסמוך ללשכת כב' הנשיאה גילאור בחברת עו"ד שדה ועו"ד קליין. עו"ד קליין ייצג בדיון הנ"ל בתיק הפש"ר, בעל מניות אחר בחברת Y פרזול בע"מ). לטענת עו"ד Y במועד זה פנה אליה הנתבע, עו"ד X וכינה אותה ואת מר משה Y בכינוי "טינופת". עוד טענה הגב' Y כי עו"ד X הוסיף והטיח בה האשמות על מעשי מרמה שלה ושל מר Y משה. עוד נטען כי עו"ד X הטיח בגב' Y את הטענה כי היא זו שהניעה את מר משה Y בן זוגה, לכתוב מכתבים לכב' הנשיאה גילאור שהכילו דברי שקר. לבסוף נטען כי עו"ד X צעק לעבר הגב' Y "שימותו הילדים שלך". 6. גב' Y טענה כי עו"ד X אמר הדברים שתוארו לעיל, בהפתעה וללא כל סיבה במטרה לפגוע ולהעליב. נטען כי הדברים שנאמרו מהווים לשון הרע כהגדרת מושג זה בחוק. עוד נטען כי כתוצאה מפעולות עו"ד X נגרם לגב' Y נזק תדמיתי המוערך על ידה בסך של 200,000 ₪. 7. גב' Y טענה כי כל פניותיה בכתב לעו"ד X לתקן דרכיו, להתנצל ולפצותה לא נענו ולא נותרה לה כל ברירה אלא להגיש התביעה. 8. בכתב הגנתו הכחיש עו"ד X טענות גב' Y. וכי אמר הדברים המיוחסים לו לטענתו, מדובר בזוטי דברים אגב אירוע בו נאמרו דברים ע"י שני הצדדים בעידנא דריתחא. עו"ד X טען כי דווקא גב' Y היא זו שהטיחה בו האשמות קשות במטרה להטיל אימה עליו ולרפות ידיו בפועלו כמנהל מיוחד של נכסי חברת Y פרזול בע"מ ולמנוע מינויו כמפרק החברה. עו"ד X טען כי דבריו ביום 9.2.05, נאמרו אגב דיון משפטי בתיק הפש"ר, ובמסגרת תפקידו כמנהל מיוחד, תפקיד שהינו מעין שיפוטי. 9. עו"ד X הכחיש כי אמר הדברים שתוארו בתביעת גב' Y. עו"ד X טען כי ציטוט המילה "טינופת" בכתב התביעה הוצא מהקשרו . עו"ד X טען כי בתגובה להאשמות שהוטחו בו ע"י גב' Y השיב כי לא משנה כמה טינופת הוטלה בו על ידי מר משה Y במכתב שכתב לכב' הנשיאה גילאור, הוא ימשיך למלא בנאמנות תפקידו כמנהל מיוחד. עוד טען עו"ד X כי אמר בהמשך הדברים לגב' Y שאם יש אמת באחת הטענות של מר משה Y נגדו יפגעו ילדיו, וציין שאם אין כך הדבר מן הצדק שיהיה כך להיפך. עו"ד X ציין כבר בכתב ההגנה (סעיפים 75-76), כי מדובר בדברים קשים שאינם ראויים, אך אין בהם לשון הרע. עו"ד X לא הכחיש כי קיבל מכתב מגב' Y בו נדרש הוא להתנצל על דבריו אך טען כי עוד בטרם היה סיפק בידו לשקול צעדיו הוגשה התביעה. 10. בהמשך טען עו"ד X בכתב הגנתו, לקיומן של הגנות מכח סעיפים 15 (3) ו-10 לחוק. עו"ד X טען כי דבריו היו בבחינת "אמת דיברתי". נטען כי הדברים נאמרו לצורך הכחשת דברי לשון הרע שהושמע קודם ע"י גב' Y ומר משה Y ואגב פרובוקציה קודמת, תוך שגב' Y עצמה חוזרת בהזדמנויות שונות על הדברים. לבסוף נטען כי לגב' Y לא נגרם נזק ולא הוכח הנזק הנתבע. 11. בתביעה השניה (ת.א. 12232/07 עו"ד X נ. Y - להלן:"תביעת עו"ד בן ארצי"), תבע עו"ד X פיצוי עפ"י החוק בסך 60,000 ₪ מגב' Y. לטענת עו"ד בן ארצי ביצעה גב' Y כלפיו עוולה עפ"י החוק במספר אירועים, בהם: I. פנתה לנציגים מוסמכים במשרדי כונס הנכסים הרשמי בתלונות לפיהם עו"ד בן ארצי אינו ממלא תפקידו כראוי, קיבל תפקידו במרמה, פעל בניגוד אינטרסים בתפקידו כמנהל מיוחד ורודף את בעלה מר משה Y. II. בדיון ביום 9.2.05 התפרצה גב' Y על עו"ד X והטיחה בו האשמות על פעולות תוך ניגוד עניינים, רדיפה אחר מר משה Y, ואמרה כי יש להעיפו מתפקידו. III. ביום 25.9.05, פנתה גב' Y ללשכת עורכי הדין בתלונה בה הכפישה את שמו של עו"ד X תוך חזרה על דברים שנאמרו לנציגי הכונס הנכסים הרשמי ותוך הטחת האשמות חסרות בסיס, בעו"ד X. IV. הגב' Y איזכרה קיומה של התביעה (תביעת Y), בכתבי בית-דין שונים שהוגשו על ידה אגב ההתדיינות בתיק הפש"ר ובהתדיינויות נלוות לו. 12. גב' Y בכתב הגנתה דחתה כל טענות עו"ד X. גב' Y טענה כי תביעת עו"ד בן ארצי נולדה רק משום שהיא הגישה תביעתה ויש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט. גב' Y טענה לקיומו של חסיון עפ"י סעיף 13 (5) בנוגע לכל הפרסומים הנטענים בתביעת עו"ד X. עוד נטען כי הפרסומים הנטענים בתביעת עו"ד X כלליים, לא מפורטים ואינם עומדים בדרישות החוק. נטען כי הפרסומים שבוצעו על ידה אינם בבחינת לשון הרע וכי גם פנייתה ללשכת עורכי הדין נעשתה במסגרת שאילתה שהוגשה על ידה. גב' Y טענה כי הגישה שאילתה עת נדרשה לגלות מסמכים שהגיעו לידיה אגב ייצוג חברת Y פרזול בע"מ, ולטעמה דרישה זו היוותה פגיעה בחסיון עו"ד-לקוח. גב' Y טענה עוד כי הפניה ללשכת עורכי הדין נעשתה על ידה בזהירות המתחייבת תוך הסוואת שמו של עו"ד X. 13. בכתב ההגנה הוסיפה גב' Y (בסעיף 12), טענות באשר למידת שביעות הרצון הקיימת בנוגע לתפקודו של עו"ד X כמנהל מיוחד. יש לציין כי טענות אלו, הגם שלא היו נחוצות לעניינו כלל, לא הוכחו ואפילו נסתרו בתגובת ב"כ הכונס הרשמי מיום 1.1.08, אשר הוגשה לעיוני, ובכך עוד ידובר. 14. עוד יש לציין כי עו"ד X, בעדותו בפני, הודה בעמ' 23 לפרוטוקול, ישיבת יום 31.12.07, כי לא היה מגיש תביעתו לולא הוגשה נגדו תביעת עו"ד Y. 15. לבקשת הצדדים אוחד הדיון בשתי התביעות בפני. ב. הראיות 1. לאחר שכשלו הניסיונות לסיים ההליכים בתביעות הנ"ל בהליכי גישור או בדרך אחרת מחוץ לכותלי בית המשפט נצטוו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם ונקבעו מועדי הוכחות. 2. בשל מורכבות ההליכים וטיבם הסכימו הצדדים בישיבת יום 16.4.07, להשמיע עדיהם שלא בסדר הרגיל. הוסכם כי עדות עו"ד X ועדות עו"ד גב' Y יישמעו אחרונות. 3. מטעם עו"ד Y שמעתי עדות גב' Y, את עדות עו"ד קליין ועדות עו"ד שדה שנכחו בדיון אשר התקיים בפני כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05. כן שמעתי עדות מר שי כהן גזבר בהוצאה לפועל בחיפה. אין מחלוקת בין הצדדים כי מר שי כהן לא היה נוכח בדיון שנערך בפני כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05, או באירועים שארעו במסדרון שליד אולמה של כב' הנשיאה גילאור בו ביום, בגינם הוגשה תביעת גב' Y. 4. מטעם עו"ד X שמעתי עדות עו"ד ניב זר ועדות עו"ד גב' חנה עזרא, נציגת כונס הנכסים הרשמי. עדים אלו נכחו בדיון בפני כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05. כן שמעתי עדות מר מלר דב אותו ייצג עו"ד X בתביעה שהוגשה נגד חברת Y פרזול בע"מ שלאחריה מונה עו"ד X כמנהל מיוחד לחברה. עוד שמעתי עדות מר עאטף עזאם שהיה חייב של חברת Y פרזול בע"מ וגב' Y, כבאת כוח החברה, עסקה בגביית חובו, לחברה. יודגש כי מר עאטף עזאם לא היה מעורב או נוכח באירועים בעטיים הוגשו התביעות שבפניי. 5. במהלך שמיעת ההוכחות בפני ויתרו הצדדים על הצורך בהבאת עדים שמלכתחילה התכוונו להעיד. עו"ד גב' Y ויתרה על הצורך להעיד את עו"ד וינברגר ועו"ד X ויתר על הצורך להעיד את עו"ד לבנה בר עוז. 6. עו"ד גב' Y בקשה בסיום שמיעת הראיות לזמן עד הזמה, מר עובד שאול. חרף התנגדות עו"ד X התרתי הבאת עד ההזמה ואף נקבע מועד לשמיעת עדותו. דא עקא עד זה לא התייצב לדיון שנקבע לשם חקירתו ולאחר מכן בהעדר הודעה אחרת קבעתי בהחלטתי מיום 1.7.08, כי יש לראות גב' Y כמי שויתרה על הצורך בעדות זו והוריתי על הגשת סיכומים. למרות האמור לעיל צרפה עו"ד גב' Y לסיכומיה תצהיר מטעם מר עובד. בהחלטתי מיום 12.1.09, הוריתי על הוצאת תצהיר זה מסכומי עו"ד Y ומתיק בית המשפט. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי עדות ראשית, במוצגים ובסיכומי טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין שתי התביעות להדחות. 2. אשר לשאלת ההוצאות בהתחשב באופן התנהלות הצדדים במהלך ההליכים בפני מצאתי, כי למרות תוצאת שני ההליכים מן הדין לחייב גב' Y לשלם הוצאות לעו"ד בן ארצי בגין התדיינות שבפני. 3. הגעתי למסקנתי זו גם בהתחשב בעובדה כי ההליכים נגד עו"ד X הוגשו בגין תפקידו כמנהל מיוחד מכח מינוי כדין שקיבל מכב' הנשיאה גילאור בתיק הפש"ר. 4. לדעתי במהלך ניהול ההליכים בפני עשתה עו"ד Y ניסיונות בלתי פוסקים ומיותרים לגרור בית משפט זה לדון מחדש בעניינים שכבר הוכרעו ע"י הגורמים המוסמכים לדון בתיק הפש"ר. 5. אזכיר כי כב' הנשיאה גילאור קבעה בהחלטתה בתיק הפש"ר מיום 13.12.05, נספח א' לסיכומי עו"ד X, כי: "הקו הנקוט בידי המבקשת, כמו גם צדדים אחרים בתיק הפש"ר 655/03 לתקוף אישית בעל תפקיד, ובמקרה הנדון את בית המשפט ראוי לגינו". אופן התנהלות גב' Y בניהול התביעה שבפני, התעקשותה על הבאת עדים הרלוונטים רק להליכים בתיק הפש"ר עצמו ולא לאירועים נשוא התביעה, זימון מסמכים ועדים ממשרדי כונס הנכסים הרשמי ועמידה איתנה על הצורך לבדוק האם קיימות תלונות במשרדי כונס הנכסים הרשמי על תפקודו של עו"ד X במקרים אחרים שאינם רלוונטיים לעניננו, מביאים אותי למסקנה כי קביעת כב' הנשיאה גילאור שצוטטה לעיל יפה גם לעניננו. 6. ניהול התביעה בפני מבלי לגלות מלכתחילה כי האירועים המתוארים בתביעה החלו בתוך אולמה של כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05, וכללו גם הטחת האשמות בבעל תפקיד בתוך אולם בית המשפט ומחוצה לו גם הוא תומך במסקנתי כי יש מקום להשית הוצאות ההתדיינות במקרה דנן על גב' Y. 7. יש מקום לדעתי, לציין בקול רם וברור שאין לאפשר התנהגות כמו זו שנגלתה בפני בניהול ההליכים בתביעה דנן כלפי בעל תפקיד מעין שיפוטי.עמדתי זו מתחדדת במיוחד לנוכח העובדה כי לא הוכח בפני כי נפל פגם בהתנהלותו של עו"ד X כבעל תפקיד בתיק הפש"ר הספציפי ובהליכים אחרים כאמור בתגובת ב"כ כונס נכסים מיום 1/1/08 שהועברה, לעיוני לבקשת גב' Y. 8. שוכנעתי, גם כי בתביעת גב' Y כלל לא הוכח שהפרסום הנטען אכן נאמר בסמוך לאולם כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05, בנוסח האמור בכתב התביעה. זאת בהתחשב בהכחשת עו"ד X את הדבר ובהסתמך על עדויות העדים האחרים שהעידו בפני. לעניין זה לא הורם נטל ההוכחה המוטל על גב' Y לצורך הוכחת תביעתה. 9. אדגיש, עוד כי לדעתי המילים "שימותו הילדים שלך", מהוות ביטוי אומלל פסול וראוי לכל גינוי. אך ביטוי זה אינו מהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק. ביטוי זה מהווה גידוף או קללה. ביטוי זה הינו פוגעני מיותר ואסור לשימוש ואולם לא די בכך כדי להטיל על אומרו חובת פיצוי עפ"י החוק. אזכיר שוב כי לא הוכח בפני כנדרש כי ביטוי זה נאמר ע"י עו"ד X. 10. שוכנעתי כי הפרסומים נשוא שתי התביעות הינם פרסומים מותרים כאמור בסעיף 13 (5) לחוק בהיותם פרסומים שנעשו ע"י בעלי דין או באי כוחם תוך כדי דיון או פרסומים שנעשו ע"י בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית עפ"י דין תוך כדי דיון בפניו או בהחלטתו. 11. הפרסומים, במיוחד אלו בגינם הגיש עו"ד X, תביעתו נגד עו"ד Y הינם פרסומים מותרים גם מכח סעיף 13 (7) או 13 (11) לחוק. פרסומים שנעשו הינם גם פרסומים מוגנים מכח סעיפים 15 (5) 15( 7) 15 (8) לחוק. ד. דיון I. תביעת עו"ד גב' Y 1. האם הוכח הפרסום ? א. צודק ב"כ עו"ד X בסיכומיו כי תביעת עו"ד Y צומצמה לשלושה פרסומים בלבד אשר בוצעו לטענתה ביום 9.2.05, בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור בסיום דיון שהתקיים בפני כב' הנשיאה גילאור בתיק הפש"ר (להלן: "האירוע"). כל טיעון אחר בסיכומי עו"ד Y בנוגע להתנהגות עו"ד בן ארצי או לאמירות אחרות שנטען כי אמר לאנשים נוספים, לרבות לפקידים בהוצאה לפועל או לגורם אחר, חורג ממסגרת כתבי הטענות שבפני ואין מקום לדון בו. ב. בהתאמה, עדויות שהובאו בפני באשר להתנהלות אחרת של עו"ד X, כמו עדותו של מר שי כהן, פקיד ההוצאה לפועל או ניסיונות להביא בפני עדויות נוספות של נציגים מוסמכים של כונס הנכסים הרשמו או של מר עובד שאול, אינם רלוונטים לענייננו. עדויות אלו חורגות ממסגרת כתב התביעה של גב' Y אשר צמצמה תביעתה לאירועים שאירעו ביום 9/2/05 בקרבת אולמה של כב' הנשיאה גילאור. ג. טוענת גב' Y כנגד עו"ד X בתביעה דנן כי באירוע אמר עו"ד X את המילים הבאות ביחס אליה או אל בעלה: "טינופת"; "שימותו הילדים שלך". עוד נטען כי עו"ד X האשים את עו"ד Y כי בעלה משה Y כתב במכתביו לכב' הנשיאה גילאור דברי שקר וכי היא הניעה אותו לעשות כן. ד. שישה עדים הובאו בפני להעיד על אשר ארע בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור: עו"ד גב' Y, עו"ד שדה אשר ייצג את מר Y - במעמד הדיון בפני כב' הנשיאה גילאור ועו"ד קליין אשר ייצג אחד מאחי בן זוגה של גב' Y במעמד אותו דיון. מנגד, מטעם עו"ד X, שמעתי עדות עו"ד X, עדות עו"ד זר, עדות עו"ד גב' בן עזרא נציגת הכונס ועדות מר מלר אותו ייצג עו"ד X. ה. בהערכתי את העדויות שבפני, שוכנעתי כי גב' Y כשלה מלהוכיח טענותיה כי המילים שנטען כי נאמרו ע"י עו"ד X אכן נאמרו. התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה של גב' Y. גב' Y נמנעה מלציין מלכתחילה כי חלופי הדברים בין הצדדים בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור נשוא התביעה שבפני לא נאמרו בעלמא. גב' Y נמנעה מלגלות כי לאירועים נשוא התביעה שבפני קדמה התפרצות והטחת האשמות והתנהגות בלתי נאותה באולמה של כב' הנשיאה גילאור במהלך הדיון עצמו. עניין זה נלמד מעדות עו"ד שדה ומעדות עוה"ד בן עזרא (נציגת הכונס), כמו גם מעדויות כל עדי ההגנה בתביעת גב' Y. ענין זה נתמך גם בעובדה, שלא נסתרה, כי הצדדים נשלחו להמתין מחוץ לאולמה של כב' הנשיאה גילאור לפרוטוקול, גם משום שהיה גם צורך להרגיע את הרוחות שהתלהטו במהלך הדיון וכללו הטחת האשמות באולם כלפי עו"ד X. ו. התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים רק על סמך עדות גב' Y בפני גם משום שזו העידה כי בדיון בפני כב' הנשיאה גילאור לא שמשה כבעלת דין או כמייצגת אלא רק התלוותה לעו"ד שדה בלבד. מאידך, מפרוטוקול הדיון עולה כי גב' Y צויינה כמייצגת בפתיח לאותו פרוטוקול, ואף זכתה להתייחסות מצד כב' הנשיאה גילאור במהלך הדיון כעולה מעדות העדים בפני. ללמדנו כי הגב' Y נטלה חלק פעיל כמייצגת במהלך הדיון ולא נכחה באולם כבעלת דין. שהרי ובמהלך הדיון כלל לא ידעה כב' הנשיאה גילאור על קשריה המשפחתיים של גב' Y עם מר Y ובקשה לברר עניין זה לאור התנהלות גב' Y באולם. מכאן שכב' הנשיאה גילאור הניחה שמדובר בעורכת דין המייצגת את מר Y. ראה לעניין זה עדות עו"ד גב' בן עזרא בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 16.4.07; וראה גם עדות עו"ד ניב זר עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 16.4.07. ז. תמיכה במסקנתי הנ"ל, אני מוצאת גם בעדות עו"ד שדה אשר העיד מטעם גב' Y ביום 16.4.07. לפרוטוקול עדותו מודה עו"ד שדה כי בתוך אולמה של כב' הנשיאה גילאור היו חילופי דברים בין עו"ד Y ועו"ד X אם כי הוא סרב לקרוא לחילופי דברים אלו "התפרצות". עוד הודה עו"ד שדה בעדותו בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 16.4.07, כי בין שני הצדדים היו חילופי דברים בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור ואף גב' Y אמרה לעו"ד X כי אינו ראוי לתפקידו. עדות זו סותרת עדות גב' Y בפני וטענותיה בכתב התביעה לפיה האירועים נשוא התביעה שבפני נעשו ע"י עו"ד X כלפיה בהפתעה ללא קשר לאירועים קודמים. ח. תמיכה נוספת למסקנתי, אני מוצאת בסתירות שנתגלו בין עדויות גב' Y מחד ועו"ד שדה מנגד הן באשר לשאלה האם ייצגה עו"ד Y את בן זוגה בדיון שהתקיים בפני כב' הנשיאה גילאור והן בשאלה האם הותר לגב' Y לעבוד בעבודה פרטית ולייצג את בן זוגה והחברה שבבעלותו בעודה עובדת כשכירה במשרד עו"ד שדה. עו"ד שדה טען בפני נחרצות שלא הותר לגב' Y לעסוק בייצוג מר Y והחברה והיא מודרה לחלוטין במשרד מהטיפול בעניין בן זוגה והחברה שבבעלותו. מאידך, גב' Y טענה אחרת ואף פעלה אחרת, כמוכח במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט. ממסמכים אלו ניתן להיווכח כי גב' Y ייצגה את חברת Y פרזול בע"מ בעודה עובדת כשכירה במשרד עו"ד שדה. ט. עוד יש להתעכב על עדות עו"ד קליין אשר העיד מטעם עו"ד Y בפרוטוקול הדיון מיום 31.12.07. עו"ד קליין העיד, בניגוד לעדויות עדים אחרים, כי לא היה כל אירוע חריג באולמה של כב' הנשיאה גילאור, אולם גם הוא הודה בעמ' 3 לפרוטוקול כי בין הצדדים היתה שנאה, והצדדים ירדו לפסים אישיים. אם היו נכונים דבריו של עו"ד קליין בפני, כי התפרצות עו"ד X כלפי עו"ד Y היתה בהפתעה, ללא כל סיבה, ומחוץ לאולם בית המשפט, כיצד הסיק עד זה את המסקנה שבין שני הצדדים היתה שנאה ושניהם ירדו לפסים אישיים ?. אין זאת אלא שעו"ד קליין מתייחס בעדותו לאירועים שארעו קודם לכן, עליהם העידו העדים האחרים שהיו באולם בית המשפט במהלך אירועים אלה הוטחו האשמות וגידופים כלפי עו"ד X ע"י גב' Y. י. אציין עוד כי קיימת אי התאמה בין עדות עו"ד קליין בעמ' 3 לפרוטוקול באשר לשאלה מי יצג את מר Y והחברה בדיון בפני כב' הנשיאה גילאור, ובין האמור בפרוטוקול אותו דיון עצמו. עו"ד קליין העיד בפני כי האמור בפרוטוקול שיקף את הדיון, בפני כב' הנשיאה גילאור. בתחילת הפרוטוקול נרשם כי עו"ד Y ייצגה בדיון ביחד עם עו"ד שדה את החברה. עו"ד קליין גם אישר בעדותו כי עו"ד Y כן דיברה בדיון וכב' הנשיאה גילאור אף פנתה אליה. עו"ד קליין גם אישר בעדותו כי גב' Y ישבה כדין בספסל מייצגי בעלי הדין. יא. אדגיש עוד כי עו"ד קליין בעדותו הבהיר כי הוא זוכר את הדברים שנאמרו בדיון בפני כב' הנשיאה גילאור, רק ב-99%. עו"ד קליין בעדותו גם הכחיש האפשרות כי עו"ד Y פנתה בדברים לעו"ד X לפני או במהלך האירועים נשוא התביעה. עדות זו נוגדת עדויות אחרות ששמעתי לרבות זו של עוה"ד שדה, מטעם עו"ד Y ולרבות עדויות עו"ד זר וגב' בן עזרא. עו"ד קליין בעמ' 4 לעדותו בפני אף הבהיר כי אפשר ואינו זוכר התנהגותה של עו"ד Y באומרו: "אני עמדתי ביחד עם Y ושדה. אני לא שמעתי שום דבר שנחרת בזכרוני בין האפיזדות לא נאמר דבר. אם היתה אומרת לו נניח תתבייש לך איך אתה מדבר ואומר אני לא הייתי זוכר אותם ואני מניח שהיא אמרה אותם. לא היה שום דבר שהיה צריך להצדיק את הדברים האלו" . ללמדך, כי עו"ד קליין עצמו מודה שאינו זוכר כל הדברים שנאמרו. דבר זה מתיישב עם העובדה כי תאורו של עו"ד קליין את האירועים שונה מתאור אנשים אחרים שנכחו באירוע את מהלך הדברים. כך גם רק עו"ד קליין טען שהצדדים המתינו מחוץ לעולם כי היה צורך לתקן הפרוטוקול ואילו האחרים העידו כי המתינו להדפסת הפרוטוקול. יב. אציין עוד כי עדות עו"ד קליין בפני אינה תואמת האמור בת/4, הוא מכתב עו"ד קליין אשר נכתב בסמוך למועד האירוע. במכתב ת/4, מתאר עו"ד קליין הטחת דברים ויחסים דו צדדיים עכורים ולא אומר כי רק עו"ד X הטיח בגב' Y דברים. יג. אשר לעדות עו"ד Y עצמה בפני, זו אינה מספקת כאמור כדי לקבוע ממצאים עובדתיים על פיה, ולהעדיף תאוריה בנוגע לדברים שנאמרו ע"י עו"ד X על פני הכחשתו טענות אלו. כך בנוסף לאמור לעיל גם טענת גב' Y כי לא ייצגה את בן זוגה ואת החברה בבעלותו נסתרת בשורת מסמכים שהוצגו בפני גם על ידי גב' Y עצמה. מסמכים אלו מוכיחים כי גב' Y ייצגה בעבר, גם במהלך עבודתה כעובדת שכירה במשרד עו"ד שדה את בן זוגה והחברה בבעלותו. יד. גם אי גילוי העובדה כי חילופי הדברים בין עו"ד Y ובין עו"ד X מחוץ לאולם נעשו בהמשך לחילופי הדברים בתוך אולמה של כב' הנשיאה גילאור, תומכת במסקנתי לגבי עדות גב' Y בפני. מסקנתי לגבי העדר סבירות גירסת גב' Y נתמכת גם בדרך התנהלות גב' Y במהלך ניהול ההליכים בפני. כך התעקשה גב' Y להעיד את מר שי כהן לגבי פרשה שאין לה כל קשר לעניננו. כך עו"ד Y זימנה עדים אשר לא היה בהם כל צורך ודרשה לקבל נתונים על תלונות שהתקבלו במשרדי הכונס הרשמי על אופן תפקודו של עו"ד X בתיקים אחרים בהם מונה לתפקיד רשמי ע"י כונס הנכסים הרשמי. כך ניסתה גב' Y לצרף לסיכומים מסמכים ותצהיר של עד שכלל לא הופיע בפני (מר עובד שאול). כך גם טענה גב' Y בפני כי היא אם חד הורית והסתירה העובדה כי בן זוגה שוהה בביתה במעצר בית. טו. זאת ועוד ניסיונות גב' Y להרחיב היריעה מבלי לבקש לתקן כתב טענותיה פוגעים לטעמי באמינות טענותיה. גב' Y ניסתה ללא רשות לצרף ראיות ועדויות באשר להתנהלותו הכללית של עו"ד X כמנהל מיוחד במקרים אחרים. גב' Y ניסתה גם לטעון למחדלי עו"ד X אגב טיפולו בגביית כספים עבור תיק הפש"ר למרות שעניין זה לא קשור לענייננו. גב' Y גם טענה טענות על התנכלות אישית אליה מצד עו"ד X במקומות עבודתה, תוך חריגה מהאמור בכתבי הטענות. כל אלו מחזקים הטענה כי גב' Y בחרה לנהל תביעה כשהיא טוענת טענות מוגזמת שנועדה לרפות ידיו של בעל תפקיד להלך עליו אימים ולמנוע ממנו למלא כנדרש וכראוי את תפקידו. התנהלות זו של גב' Y ראויה לכל גינוי וראוי שתזקף לחובתה גם בבואי להעריך עדויותיה וראיותיה בתביעתה. ראוי כי בית המשפט ככל הניתן על בעל תפקיד המבצע עבודתו. פגמים בהתנהלותו ובתפקודו של בעל תפקיד כזה יש לברר אצל הגורמים המוסמכים לדון בתיק הפש"ר, כפי שכבר נעשה. הגשת תביעות עפ"י חוק איסור לשון הרע, וגרירת עדים שאינם רלוונטיים להתדיינות זו, תוך מתן הודעות על ההתדיינות לגורמים האחראים על תפקודו של בעל תפקיד במשרדי כונס הנכסים הרשמי, אינם הדרך הנאותה והנכונה להביע חוסר שביעות רצון התנהלות בעל התפקיד. טז. אציין, כי בצד הצורך להגן על בעל תפקיד ולאפשר לו לבצע תפקידו כשליח בית המשפט באופן ראוי ונכון יש להגן גם על בתי המשפט העמוסים לעייפה מהתדיינות מיותרת שענינה עקיפת דרך המלך לבירור תלונות הנוגעות להתנהלות בעל תפקיד. יז. באמור לעיל אין כדי להצדיק התנהלות כל הצדדים בסמוך לאולמה של הנשיאה גילאור ולהצדיק בפרט התנהלותו של עו"ד X אשר הודה כי אמר דברים ראויים לגינוי, מיותרים, ואשר אינם ראויים להשמע במיוחד מפיו של בעל תפקיד. בעל תפקיד כזה אמור לנהל ענייניו בהגיון ובשיקול דעת ולהמנע מלהקלע למצבים בהם יאמרו על ידו דברים בעידנא דריתחא. יח. מול כל אלו לא מצאתי סיבה שלא לקבל כסבירות ואמינות עדיות עו"ד בן עזרא ועו"ד זר אשר נשמעו בפניי. לעו"ד בן עזרא לא היה כל אינטרס לתאר בפני את הדברים שאירעו באולמה של כב' הנשיאה גילאור, אחרת מאופן התרחשותם. השוני בין עדותה לתיאור האירועים ע"י גב' Y, די היה בו כדי לקבוע כי תאוריה של גב' Y, את שהתרחש אינם סבירים. זאת במיוחד כאשר עדות עו"ד בן עזרא נתמכה מחד ע"י עדות עו"ד זר ומנגד בעדות עו"ד שדה. גם העובדה כי בתגובת ב"כ הכונס, שהומצאה לעיוני לבקשת גב' Y, נסתרו טיעוני גב' Y, בנוגע לתלונות הקיימות כביכול על תפקודו של עו"ד X כמנהל מיוחד או כבעל תפקיד אחר, תומכת במסקנתי הנ"ל. יט. מכל האמור לעיל בזוכרי כי טענות גב' Y באשר לטיב הדברים שנאמרו ע"י עו"ד X הוכחשו על ידו והוסבר על ידו כי נאמרו דברים אחרים, לאור טיב עדות גב' Y שהושמעה בנוגע למה שנאמר ומדוע, ולאור העדויות הנוספות יש לקבוע כי גב' Y לא הוכיחה כנדרש כי אכן נאמרו ע"י עו"ד X הדברים שנטען כי נאמרו בכתב התביעה. לעניין נטל הוכחת הפרסום בתביעות בגין לשון הרע ראה: א. שנהר , דיני לשון הרע, נבו ההוצאה לאור, תשנ"ז 1997, בעמ' 93 (להלן: "ספרו של אורי שנהר"). 2. האם מדובר בפרסום שהוא לשון הרע? א. כאמור שלושה הם הביטויים לגביהם נטען ע"י גב' Y, כי הם מהווים לשון הרע: "טינופת", "שימותו הילדים שלך", ואמירה לא מוגדרת לפיה היא עודדה את בן זוגה לכתוב מכתבים הכוללים דברים שאינם אמת לכב' הנשיאה גילאור. לטעמי, כל הביטויים שתוארו לעיל, גם אם טעיתי וכן הוכח כנדרש כי הם נאמרו, אינם מהווים בנסיבות המקרה לשון הרע כהגדרתו בחוק. ב. אמירת ביטויים כגון אלו שתוארו לעיל, חמורה, ראויה לכל גינוי ואין בהכרעתי בפסק דין זה כדי להוות מתן אישור להשמעתן. אולם אין לטעמי בדברים אשר נטען ע"י גב' Y כי נאמרו ע"י עו"ד X משום לשון הרע. ג. אשר לאמירה בנוגע למעורבותו גב' Y בכתיבת מכתבי בעלה לכב' הנשיאה גילאור, לא הוכח מהו הפרסום המדויק שנעשה. ציון מעורבות אדם כלשהו בכתיבת מכתבים, אין בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לגנותו בשל מעשיו או התנהגותו, או תכונות המיוחסות לו. בודאי נכון הדבר כאשר מדובר בעו"ד שתפקידו הוא בין השאר להיות מעורב בכתיבת מכתבים. אשר לאמירה כי המכתבים כללו דברים שאינם נכונים, לא נטען ולא הוכח כי עו"ד X אמר שעו"ד Y כתבה מכתבים אשר כוללים דברים שאינם אמת. כל שנטען הוא שעו"ד Y הייתה מעורבת בכתיבת המכתבים ובהשפעה על בעלה לעשות כן. ד. באשר לביטוי "ימותו הילדים שלך" שוב מדובר בביטוי אומלל, קיצוני וראוי לכל גינוי ואולם ביטוי זה אינו מהווה לשון הרע. אין בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג. הוא אינו מתאים להגדרת סעיף 1 לחוק. מדובר בגידוף או קללה אשר אינה כוללת אמירה מהותית, אלא ביטוי אומלל ואיום שמוטב היה ולא היה נאמר. במקרה דנן לא הוכחו כנדרש עפ"י ההלכה הפסוקה, נסיבות המצדיקות הכרה בלשון גידופים כזו כלשון הרע, לאור נסיבות הפרסום. ראה ספרו של אורי שנהר, הנ"ל עמ' 131 ועמ' 141. ה. אשר לביטוי "טינופת", גם כאן כשלה התובעת גב' Y מלהוכיח שהוא מהווה לשון הרע. העדר הוכחה באשר להקשר בו נאמרה מילה זו, ראוי שתיזקף לחובת התובעת במקרה דנן. בהעדר הוכחת צירוף המילים שנאמר ביחד עם המילה טינופת לא הוכח כי המילה עצמה מהווה לשון הרע. ברור כי המילה "טינופת" אם זו מצטרפת למילים אחרות, יכולה להיות פרסום המתאים להגדרת סעיף 1 לחוק. במקרה דנן, לא הובהר ההקשר בו נאמר ביטוי זה. כל שנטען היה כי המילה טינופת נאמרה כלפי התובעת ובן זוגה. שוב מדובר בגידוף לגביו לא הוכחו נסיבות מיוחדות, לאור נסיבות הפרסום המחייבות להכיר בלשון הגידופים כבלשון הרע. מעבר למילה עצמה לא פורטו ביחד עם הביטוי "טינופת" מעשים רעים שנעשו ע"י גב' Y ולא פורט הביטוי המלא עצמו. בפנינו איפוא גידוף או קללה, אשר אין די בהם כדי לעמוד בקריטריונים של סעיף 1 לחוק. 3. פרסום מותר א. גם אם שגיתי בכל האמור לעיל, הרי לדעתי מדובר בפרסום מותר עפ"י סעיף 13 (5), לחוק. מדובר בפרסום שנעשה ע"י אדם שמונה על ידי בית המשפט לשמש כמנהל מיוחד שהוא בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. מדובר בדברים שהושמעו תוך כדי דיון בפני בעל הסמכות, בנוגע למסמכים אותם על הגורמים הרלוונטיים להמציא לו. כמו כן, מדובר בחילופי דברים אשר נאמרו בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור, בהמשך לדברים שנאמרו בתוך אולם בית המשפט במהלך דיון, כאשר הצדדים ממתינים לקבלת פרוטוקול הדיון. בגלל כל אלו יש לראות הדברים כאילו נאמרו ע"י "בעל דין", "תוך כדי דיון" עפ"י הגישה הפרשנית המרחיבה בפסיקה למונח זה. ראה: ע"פ (ת"א) 546/92 רם דורון, נ. טליה טריינין- גורן, עו"ד פ"מ תשנ"ד (1) 441. ב. בעבר נשמעו בפסיקה גישות שונות בנוגע להיקף החיסיון האמור בסעיף 13 (5), לחוק ואופי הפרסומים אותם יש לראות כפרסומים מותרים על פי סעיף זה. לאחרונה נפסק כי סעיף 13 (5) לחוק קובע הגנה מוחלטת המתירה פרסום הכולל לשון הרע, שנעשה ע"י בעל דין, בא כוחו של בעל דין, או עד, תוך כדי דיון בפני גורם שיפוטי. נפסק במפורש כי טיעונים עקרוניים בדבר הצורך להציג סייג תוכני גם אם מצומצם ביותר, לחיסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק, הינם טיעונים במישור דין רצוי, ואילו הדין המצוי הוא כי סעיף 13 (5) לחוק אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי. ראה לעניין זה: רע"א 1104/07, עו"ד פואד חיר נ, עו"ד עודד גיל, פס"ד מיום 19.8.05, לא פורסם, פורסם באתר נבו. ג. ההנמקה בפסק הדין הנ"ל (להלן: "רע"א1104/07") נכונה גם במקרה דנן בו מדובר באירוע אשר ארע אגב ביצוע תפקידו של מנהל מיוחד שמונה כדין ע"י בית המשפט. שהרי נטען ואף הוכח בפני לאור אופן ההתנהלות גב' Y בהליכים שבפני כי תביעה זו כלל לא הייתה מוגשת לולא ביצע הנתבע תפקידו. ביצוע זה עורר תרעומת ואי נחת מצד התובעת, בת זוגו של בעל החברה שלנכסיה, מונה הנתבע כמנהל מיוחד. בנסיבות המקרה דנן קיים אינטרס הגובר על כל אינטרס אחר למנוע מצב בו במהלך הליך משפטי או הליך בפני בעל תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי, ירסנו עצמם גורמים מעורבים מלבצע פעולות מעוררת מחלוקת בשל חשש מתביעה. במיוחד נכון הדבר כשמדובר בבעל תפקיד הנדרש לבצע תפקידו בנאמנות, בסבירות אבל גם בשקידה יתרה. יש למנוע מצב בו בעל תפקיד יידרש לפעול תחת החשש כי בגין פעולותיו יתבע לדין באופן אישי, דבר שייחבל בפעולתו ויביא אותו להמנע מלנקוט מהלכים מעוררי מחלוקת. ד. גם בעניינו נכונים דבריו של כב' המשנה לנשיאה השופט א. ריבלין בע"א 1104/07, הנ"ל כי הצורך להתבטא באורך תרבותי תוך שמירה על כב' המקצוע יכול להישמר בדרך של התווית אמות מידה חינוכיות שיאכפו במערך החינוך של עורכי הדין בשלב רכישת המקצוע ולאחר מכן, בדין משמעתי, ואין לאכוף צורך זה בדרך של התרת הגשת תביעות בגין לשון הרע. עוד יש לזכור כי לבית המשפט היכולת לקבוע במקרים המתאימים רמת הדיון שבפניו ומסגרתו תוך כדי ההליך המשפטי עצמו וראוי להשתמש בכלי זה כנדבך נוסף לשמר האינטרסים הנפגעים אגב מתן משקל עודף לאינטרס הגלום בצורך לנהל הליכים משפטיים או הליכים האמורים בסעיף 13 (5) לחוק, תוך מתן הגנה מוחלטת לאמרות בדיונים אלו. ה. עוד יש לדון בטיב המקום בו נטען כי בוצע הפרסום נשוא התביעה דנן. התובעת גב' Y הקפידה לציין כי מדובר בפרסום שנעשה מחוץ לאולמה של כב' הנשיאה גילאור ולכן לדעתה אין לקבוע כי סעיף 13 (5) לחוק חל בעניננו. אין ממש בטענה זו. אין מחלוקת בין הצדדים כי הפרסום נעשה כאשר כל הצדדים המתינו בסמוך לאולמה של כב' הנשיאה גילאור להדפסת פרוטוקול הדיון. עו"ד קליין מטעמה של גב' Y אף טען כי ההמתנה נעשתה כדי להביא לתיקון הפרוטוקול. ללמדך, שהפרסום נעשה עוד בטרם תם הדיון. שהרי הצדדים לא קיבלו הפרוטוקול לידיהם ובפועל נתבקשו להמתין לו מחוץ לאולם זאת רק בשל הצורך לאפשר קיומם של דיונים אחרים ובשל הצורך להשקיט הרוחות בדיון אשר התקיים בתיק הפש"ר. ו. בנסיבות אלו יש לראות הפרסום כפרסום שנעשה במהלך הדיון. לעניין זה עיינתי בהחלטת כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 359/06 עו"ד חורי מועיין נ. עו"ד סלמאן פרג' החלטה מיום 26.4.06 - פורסם באתר נבו, ואולם לטעמי אין בה כדי לשנות קביעתי הנ"ל. מדובר בהחלטה שנתנה אגב דיון בקשת רשות ערעור המתייחסת להחלטה להמנע ממחיקת הליכים על הסף. אין בהחלטה קביעה כי דברים הנאמרים בתום ישיבת בית המשפט לענייני משפחה אינם קשורים לדיון. כב' הנשיאה ארבל קבעה בעצמה בהחלטתה הנ"ל כי הדברים מצריכים בירור ענייני בתביעה. ז. במקרה דנן, התקיים בפני דיון עניני לגוף העניין ולאחריו הובהר לטעמי כנדרש כי הפרסום הנטען, אם נעשה, ודברים אחרים נאמרו אגב דיון משפטי ובטרם זה הסתיים. לטעמי נסיבות הפרסום במקרה דנן, אם נעשה, דומות לאלו האמורות בע"פ (ת"א) 546/02, שהוזכר לעיל, שם נעשה פרסום אגב ביקור בבית המערער ביחד עם מומחה בית המשפט. במיוחד נכונה מסקנתי, בזוכרי עוד כי מדובר בפרסום אשר נעשה, אם נעשה, ע"י בעל תפקיד מעין שיפוטי (מנהל מיוחד), אגב שיחה עם גורמים המעורבים בתיק הפש"ר במטרה להניעם להמציא לו מסמכים נדרשים. גם בכך יש לראות פרסום אשר אם נעשה, נעשה במסגרת הנסיבות אליהם חל סעיף 13 (5) לחוק. 4. האם התגונן עו"ד X בפני התביעה? א. עוד נותר לדון בטענת ב"כ גב' Y לפיה יש לראות עו"ד X כמי שלא התגונן בפני התביעה שהוגשה נגדו משום שעו"ד X לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו המתייחס לתביעה שהוגשה נגדו. בטענה זו אין ממש. ב. הצדדים בתיק זה הגיעו להסכמות דיוניות שונות אשר כללו גם הסכמה לשמיעה מאוחדת הראיות בשתי התביעות. כמו כן, יש לזכור כי בתיק זה נדונו שתי תביעות מאוחדות שעניינן דומה והעובדות הרלוונטיות לשתי התביעות חוזרות על עצמן. הפרדה מלאכותית בין תצהיר עדות ראשית בתמיכה לתביעת עו"ד X נגד גב' Y לבין תצהיר עדות ראשית בהגנה לתביעה שהוגשה נגד עו"ד X ודרישה להגשת שני תצהירים נפרדים מהווה סרבול לא נחוץ של ההליכים ואינה מתחייבת מהצורך לנהל באופן יעיל ההליכים. לא הוכח כי אי הגשת שני תצהירים נפרדים מנעה מגב' Y היכולת לנהל ההליכים ביעילות. לאור הסכמות הדיוניות שהושגו בין הצדדים ונסיבות העניין שוכנעתי כי מדובר באי הגשת תצהיר מסיבות מוצדקות. עוד אציין כי גם לו היה ממש בטענות גב' Y לענין זה אין באי הגשת תצהיר מטעם נתבע די כדי לקבל בתביעה נגדו. שכן רשאי נתבע שלא להגיש תצהיר טעמו ולבסס הגנתו על עדויות עדים אחרים. אי הגשת תצהיר אין בה לשכעצמו כדי להביא לקבלת תביעה נגד נתבע. 5. סיכום תביעת גב' Y א. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי, כי דין תביעת גב' Y להדחות. לאור קביעותי הנ"ל אין לי עוד צורך לדון בכל טענות ההגנה הנוספות שהועלו ע"י עו"ד X בכתב הגנתו. אין לטעמי, גם מקום או טעם לדון בטענות נוספות אלו כיוון שבכך יגרר בית משפט זה לדון לגופם של הטיעונים אשר הושמעו ע"י הצדדים במהלך הדיונים בתיק הפש"ר והוכרעו או יוכרעו ע"י הגורמים המוסמכים לעשות כן. אציין רק כי מצאתי ממש בטענה כי הנזקים הנתבעים ע"י גב' Y כלל לא הוכחו. ב. אין באמור לעיל כדי להקטין תחושת אי הנוחות מעצם אמירת הביטויים המיותרים אשר עו"ד X מודה כי נאמרו בעידנא דריתחא. התנהגות זו ראויה לגינוי ומעו"ד X כעורך דין וכבעל תפקיד מצופה להתנהגות אחרת לריסון עצמי ולניהול דיונים ברמה סבירה ותרבותית. ג. אשר לשאלת ההוצאות, כאן יש מקום לקבוע קביעות בהתאם להתנהלות הצדדים בפני. בבוחני התנהלות כפי שפורטה לעיל זו וביודעי כי עו"ד X היה נכון עוד בשלב מקדמי להביע התנצלות למרות טיעוניו בדבר השוני בין הדברים שיוחסו לו ואלו שבפועל נאמרו על ידו, נחה דעתי, כי יש מקום להשית על גב' Y הוצאות בגין דחיית התביעה. אני מורה בהתאמה לגב' Y לשלם לעו"ד X בנוסף לכל חיוב הוצאות אחר שהוטל במהלך ההתדיינות הנ"ל לרבות חיוב בגינו חוייב צד להפקיד כספים בקופת בית המשפט ולמעט חיוב בהפקדה לצורך זימוני עד, לשלם לעו"ד X הוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. בפסיקת סכום זה התחשבתי בעובדה כי תביעת עו"ד X נגד עו"ד Y נדחתה אף היא וזאת ללא פסיקת הוצאות. II. תביעת עו"ד X 1. הפרסום א. עוד בטרם אדון בפרוטרוט בתביעה יש לזכור כי עפ"י הודאת עו"ד X במהלך עדותו בפני, תביעה זו כלל לא היתה מוגשת לולא הוגשה תביעת גב' Y נגדו. כך אמר עו"ד X בעמ' 23, לפרוטוקול הדיון מיום 31.12.07. "מדובר בתביעה שכנגד והודעתי לבית המשפט ואני עומד על כך גם כעת שלולא היתה מוגשת התביעה של התובעת יכול להיות שהייתי מוחל על כבודי ולא מגיש תביעה שכנגד הואיל וממילא נגררתי לתיק זה והדברים נאמרו ונכתבו ולא מוכחשים אז אין לי ברירה ואנו נאלצים לבזבז שיפוטי (הטעות במקור - י.ק.ג), אני מנהל התביעה שכנגד". ב. עו"ד X מבסס תביעתו על שלושה פרסומים נפרדים, האחד, פניות גב' Y במהלך שנת 2005 לנציגים מוסמכים של הכנ"ר בטענה כי עו"ד X רודף את מר Y משה, קיבל תפקידו במרמה, ופעל בניגוד עניינים; השני, דברים שנאמרו במהלך הדיון ביום 9.2.05, והשלישי דברים שנאמרו אגב שאילתא שהוגשה ע"י גב' Y ללשכת עורכי הדין ביום 25.9.05. ג. הנתבעת גב' Y אינה מכחישה הפרסום במכתבה ללשכת עורכי הדין. כן מוכחשים הפרסומים במהלך הדיון בפני כב' הנשיאה גילאור ביום 9.2.05, והפרסומים לנציגים מוסמכים של הכנ"ר. ד. בדיקת הראיות שהובאו בפני מלמדת כי עו"ד X הוכיח טענותיו באשר לעצם ביצוע הפרסומים, רק בנוגע לפרסומים שנעשו ביום 9.2.05, ולפניות שנעשו ע"י גב' Y אגב קיום דיונים בפני גורמים מוסמכים בכנ"ר. טענותיו לענין אמירות גב' Y במהלך הדיון בפני כב' הנשיאה גילאור הוכחו בעדות עו"ד בן עזרא, עו"ד זר, עו"ד שדה ומר מלר, הכל כפי שפורט לעיל, אגב הדיון בתביעת גב' Y. בפניות עו"ד Y לנציגים מוסמכים של הכנ"ר הודתה עו"ד Y אגב ניהול ההליכים בפני במהלכם הוגשה גם תגובת נציגת הכנ"ר לפניית עו"ד Y. על פניות אלו העידה בפני גם עו"ד גב' עזרא . ראה עדות עו"ד גב' עזרא בעמ' 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.4.07. לא הוכחו בפני טענות עו"ד X באשר לפרסומים שנעשו במהלך פניות למפקח אריה נחמיאס ולעו"ד לבנה בר עוז במשרדי כונס הנכסים הרשמי. אלו לא הובאו להעיד בפני, למרות האמור בסעיף 6 לתצהיר עו"ד X נ/25 ולא פורט כנדרש טיב הפרסום שנעשה בפני אנשים אלו. 2. האם מהווה הפרסום לשון הרע ? א. לטעמי הוכיח עו"ד X הנדרש ממנו כי אמירותיה של גב' Y כלפיו בפרסומים, שכן הוכחו, מהות לשון הרע. אין מחלוקת כי מדובר בטענות בנוגע לתפקידו כמנהל מיוחד, אמירות בנוגע לניגוד אינטרסים הקיים בפעילותו, ואמירות בנוגע לאופן קבלת תפקידו. כל אלו אמירות ספציפיות התואמות הנדרש בהגדרת סעיף 1 לחוק. 3. ההגנות א. למרות כל קביעותי לעיל, נחה דעתי, כי דין תביעת עו"ד X להדחות. לטעמי כל קביעותי לעיל באשר לתחולת סעיף 13 (5) על אמירות שנאמרו בדיון ביום 9.2.05, ולאחריו ע"י שני הצדדים, נכון גם בתביעת עו"ד X. ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי אמירותיה של גב' גב' Y כלפי עו"ד X ביום 9.2.05, נאמרו במהלך הדיון בפני כב' הנשיאה גילאור ובשל כך חוסות אמירות אלו בצל האמור בסעיף 13 (5) לחוק. ג. אמירות גב' Y בפני נציגי הכנ"ר אשר נאמרו אגב דיון בתיק פשיטת הרגל, או אגב הנסיון לברר אופן התנהלות המנהל המיוחד תוך פניה לגורמים שמינוהו חוסים אף הם, לטעמי, בצל האמור בסעיף 13 (5) לחוק בהיות גב' Y בעלת דין או מייצגת בעל דין בהליכי הפש"ר המתקיימים בפני בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית אשר מונה כדין. ד. במיוחד נכון הדבר כאשר עו"ד X אינו מכחיש טענות גב' Y כי היא נדרשה באופן אישי להתייצב לחקירה להמציא מסמכים להשיב כספים ודרישות אלו אף נדונו בפני כב' הנשיאה גילאור. פניות גב' Y, אגב דרישות אלו, ללשכת עורכי הדין או לנציגים מוסמכים של הכנ"ר הינם גם הם חלק ממהלך הדיון בתיק הפש"ר. גם כאן לטעמי, יש להרחיב המושג "תוך כדי דיון" ואין הבדל בין פניות אלו שנועדו לברר סמכות המנהל לפעול כפי שפעל, אופן פעולתו, ויכולת עו"ד המייצג, צד לגלות מסמכים שהגיעו אליו אגב יצוגו ובין דיון המתקיים הרחק מאולם בית המשפט בנוכחות מומחה מטעם בית המשפט. ראה לעניין זה: ע"פ (ת"א) 546/92 הנ"ל. ת.א. (ת"א) 10296/08, יגאל סלונים עו"ד נ. מנחת עידן, פס"ד כב' השופטת אלמגור מיום 28.9.09. ה. לטעמי הרחבה של המושג "במהלך הדיון" רצויה בנסיבות העניין משום שהיא מותירה בפני בעל דין היכולת לפנות לגורמים המוסמכים כדי שאלו יבררו תלונות באשר לאופן תפקודו של בעל תפקיד ויפעלו כנדרש במקום להגיש תביעת עפ"י חוק לשון הרע כפי שנעשה במקרה דנן. לו היתה נמנעת יכולת זאת מגב' Y ולא הייתה לה בנמצא כתובת להפנות תלונותיה באשר לאופן תפקודו של עו"ד X היה ממש בטענותיה כי הגשת התביעה דנן היתה אופן הפעולה היחיד הרלוונטי לגביה. ו. זאת ועוד, הפרסומים נשוא תביעת עו"ד X כנגד גב' Y ככל שאלו תוארו בתביעתו חוסים בצל ההגנות האמורות בסעיף 15 לחוק כך סעיף 15 (2) לחוק; סעיף 15 (3) לחוק; סעיף 15 (4); סעיף 15 (5) לחוק. לא הוכח בפני כי הפרסומים הנטענים למעט אלו שנעשו במהלך הדיון ביום 9.12.05 או לאחריו לא נעשו בתום לב ומבלי שגב' Y האמינה בנכונותם ובצורך לבדקם. העובדה כי לגב' Y היתה מטרה נוספת בביצוע פרסומים אלו הקשורה להתנגדותה לניהול ההליכים נגד בן זוגה והחברה בבעלותו אינה מונעת זכאותה לדרוש בדיקת אופן התנהלות המנהל המיוחד שמונה ע"י כב' הנשיאה גילאור. ו. אין לשכוח כי טענות עו"ד Y ובן זוגה גם באשר לאופן התנהלות עו"ד X, אכן בוררו הן בלשכת הכנ"ר והן ע"י כב' הנשיאה גילאור ובכך זכה עו"ד X לראות טענות אלו נדחות לאחר בירור ענייני שלהן. ראה לענין זה למשל החלטת כב' הנשיאה גילאור מיום 1.9.05, בתיק הפש"ר. 4. סכום תביעת עו"ד X לאור כל האמור לעיל, דין תביעת עו"ד X כנגד גב' Y להדחות, בנסיבות העניין, לאור קביעותי לעיל ובהתחשב באופן ניהול תביעה זו ע"י עו"ד X התרכזותו בהוכחת טענותיו בלבד והסכמתו לוותר על הצורך בהבאת עדים לרבות ובמיוחד נציגי הכנ"ר, וסכום ההוצאות שנפסק בתביעת גב' Y אין מקום לפסוק הוצאות. ה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה שתי התביעות שנוהלו בפני. אני מחייבת גב' Y לשלם לעו"ד X סך כולל של 10,000 ₪ ובצירוף מע"מ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. כאמור בפסיקת סכום זה התחשבתי, בין היתר, גם בכך שתביעתו של עו"ד X כנגד גב' Y נדחתה, ללא צו להוצאות. כספים שהופקדו בקופת בית המשפט ע"י עו"ד X לרבות ערבויות יושבו לידיו לאחר תשלום שכר עדים אם הוטל עליו. כספים שהופקדו בקופת בית המשפט לרבות ערבויות ע"י גב' Y יועברו לידי עו"ד X לתשלום חיובי הוצאות שהוטלו עליה לעו"ד X וזאת לאחר ניכוי שכר עדים אשר תשלומם הוטל עליה. יתרת הכספים תשמש לפרעון חובה של גב' Y לעו"ד X עפ"י פסק דין זה. קללות / גידופיםעורך דין