קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי תנאי חוזה בעל פה: התובעת היא חברה פרטית העוסקת בין היתר במתן שירותי קידום מכירות ללקוחותיה, לרבות שירותי דיול, שיווק והפצה. הנתבעת 1 היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בהפעלת מערכי מזון ומשקאות בשיווק ובמכירת ארוחות מוכנות (להלן: "מורג לבנה" או "חברת מורג לבנה"), וככל הידוע מונה לה כונס נכסים והיא לא התגוננה מפני התביעה. הנתבעת 2 היא חברה פרטית, אשר התובעת בכתב התביעה טענה, כי ככל הידוע לה, היא חברה באותה קבוצת חברות של חברת מורג לבנה (להלן: "חברת מורג ייזום" או "מורג ייזום") וכי מנכ"ל חברת מורג ייזום, מר ערן ורנר, התחייב בשם חברת מורג ייזום לשאת בתשלום חובה של חברת מורג לבנה כלפי התובעת. עוד טענה התובעת כי פעילותה של חברת מורג לבנה הועברה, למיטב ידיעתה, כולה או חלקה, לחברת מורג ייזום בהיותן חברות באותה קבוצת חברות, המנוהלות על ידי הנהלה אחת. אין מחלוקת כי במהלך שנת 2003 התקשרה התובעת עם חברת מורג לבנה בהסכם ולפיו התחייבה התובעת, בין היתר, לספק לחברת מורג לבנה שירותי דיול לעמדות אוכל מוכן, המופעלות על ידי חברת מורג לבנה ברשתות שיווק ברחבי הארץ (להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת היא מילאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם וסיפקה את כל השירותים ואת כח האדם שנדרש וזאת בין חודש פברואר 2003 ועד לחודש יולי 2003. התובעת טוענת עוד כי חברת מורג לבנה התחייבה לשאת בעלות השירותים, לרבות תשלום שכר העובדים והוצאות המפקח כפי שעשתה בגין חודש פברואר 2003. התובעת טוענת כי סך כל יתרת החוב של חברת מורג לבנה לתובעת המופיע בספרי התובעת הוא 323,145.90 ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין עומד סך זה נכון ליום הגשת התביעה על סך של 377,592 ₪. כאמור חברת מורג לבנה, הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה ואף לא התייצבה לדיון ההוכחות. התובעת הציגה תצהיר של שליח שלטענתה ביצע מסירה כדין של כתב התביעה. חברת מורג ייזום הגישה כתב הגנה ואף התייצבה לדיון ההוכחות. חברת מורג ייזום טענה כי אין כל בסיס ועיגון ראייתי לטענות התובעת כלפי מורג ייזום וכי פעילותה של מורג לבנה לא הועברה לחברת מורג ייזום וכי מר ערן ורנר לא התחייב ולא יכול היה להתחייב בפני התובעת בעניינה של מורג ייזום. עוד טוענת מורג ייזום גם לגופו של עניין כי כל מה שהוסכם כתמורה לתובעת בגין שירותיה הוא סך בשיעור של 19% מהמחזור החודשי באותן עמדות אוכל מוכן וכי לא הייתה כל הסכמה לתשלומים אחרים בעניין זה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגברת שולמית נחום, שהיא יועצת לתובעת ובזמנים הרלוונטיים לתביעה עסקה בשיווק וקידום הפרויקט נשוא התביעה, תצהיר של מר יואל אלקבץ, שהוא בעל מניות ומנהל התובעת, וכן תצהיר של מר עירד תמיר, חוקר פרטי (להלן: "החוקר הפרטי"), אשר התבקש לבצע חקירות להוכחת הקשר ולהרמת המסך בין חברת מורג לבנה לבין חברת מורג ייזום לבין ערן ורנר. חברת מורג ייזום הגישה תצהיר של מר ערן ורנר, הבעלים והמנהל של חברת בר זוהר טכנולוגיות בע"מ (להלן: "חברת בר זוהר"), ובנו של מר דני ורנר, שלו אחזקות בחברות העוסקות בענף המזון והקייטרינג. אציין שחברת בר זוהר סיפקה לרשתות המזון אוכל מוכן, שאותו רכשה מחברת מורג לבנה ומחברות אחרות. מורג ייזום הגישה גם תצהיר של מר עמיאל דוד, ששימש כמנהל מזון ומשקאות בבתי מלון וכן שימש כמנהל תחום מעדניות של רשת שופרסל וכן הגישה תצהיר של מר גיל גיא, אשר שימש כמנהל קטגוריית אוכל מוכן בתחום מעדניות של אגף שיווק וסחר של שופרסל. כמו כן הוגש תצהיר של מר מעין שלו, שגם הוא עוסק בעסקי מזון. כל העדים נחקרו ולאחר סיום החקירות הצדדים הגישו סיכומים מטעמם. דיון והכרעה הסכם ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביום 27.2.03 ונקבע בו כך: "בהמשך שיחתנו מצורף בזה הסכם התקשרות: חברת י.א. מתן תספק כח אדם לעמדות אוכל מוכן בסניפים: מגה אור יהודה, מגה חולון, מגה רעננה, מגה כפר סבא. חברת י.א. מתן תגבה 19% מהמחזור החודשי בעמדות הנ"ל. המחיר אינו כולל מע"מ. תנאי התשלום: שוטף + 30". התובעת טוענת כי ההסכם בינה לבין מורג לבנה שונה בהסכם בעל פה לפיו הוסכם כי חברת מורג לבנה תישא בתשלום שכר העובדים בתוספת 7% עמלה. חברת מורג ייזום, שהיא זו שהתייצבה לדיון, טוענת כי טיב ההתקשרות שבין התובעת לבין חברת מורג לבנה מגולמת כולה בהסכם ההתקשרות בכתב ואין לחברת מורג לבנה כל התחייבות מעבר לאמור בהסכם וכן היא טוענת שחברת מורג ייזום לא התחייבה כלפי התובעת לכל תשלום ובנוסף לא התקיימו התנאים להרים את מסך ההתאגדות ולהשית על חברת מורג ייזום את החיובים הנטענים של חברת מורג לבנה. האם התחייבה חברת מורג ייזום לשאת בחובותיה של חברת מורג לבנה לתובעת עדי התובעת גברת שולמית נחום, ומר יואל אלקבץ אשר הגישו תצהירים זהים לחלוטין, כתבו בכל הנוגע להתחייבות ישירה של חברת מורג ייזום את הדברים הבאים: "הנתבעת 2 הינה אף היא חברה פרטית... ואשר בשמה התחייב מנכ"ל החברה, מר ערן ורנר בפני, לשאת בתשלום חובה של הנתבעת 1 כלפי התובעת". (סעיף 18 לתצהירי נחום ואלקבץ). בחקירתו הנגדית של אלקבץ התברר כי הוא כלל לא פגש במר ורנר עד סוף שנת 2004 והוא טען לראשונה כי בסוף שנת 2004, שנה לאחר תום ההתקשרות נשוא התביעה, הוא פגש לראשונה במר ורנר ועל פגישה זו הוא מעיד כך: "ישבנו דיברנו על מורג לבנה ולא דיברנו על משהו אחר והוא התייחס כמי שמורג לבנה הוא אחראי עליה ועל מורג ייזום וסיכום הפגישה הייתה שאני אעביר לו בפעם השנייה והשלישית את כל החומר עם החשבוניות והוא ידאג לתשלום...". אני מקבלת את טענת חברת מורג ייזום כי גם מן העדות המפורטת ביותר שניתנה על ידי מר אלקבץ, לראשונה בחקירה הנגדית, לא עולה כי אכן ניתנה התחייבות של חברת מורג ייזום לתשלום החוב של חברת מורג לבנה. כל שאמר מר ערן ורנר, לגרסת מר אלקבץ הוא, כי מר ערן ורנר יקבל את החומר עם החשבוניות, והביטוי "הוא ידאג לתשלום" אינו יכול להוות התחייבות של ממש לתשלום מלוא התביעה כנטען על ידי התובעת, כאשר הסכום לא ידוע וכל הנושא אמור להיבדק שוב. מאידך, מר ערן ורנר הכחיש כי נטל על עצמו התחייבות בשם מורג ייזום לתשלום. יש לציין מייד כי לא מצאתי כי הוכח שלמר ערן ורנר תפקיד כלשהו במורג ייזום (ראו חקירתו עמוד 54 שורות 5-6 וכן עדותו של החוקר הפרטי). אני מקבלת את עדותו לעניין זה גם משום שהגיון הדברים הוא שלא הייתה כל סיבה למר ערן ורנר להתחייב שנה לאחר תום ההתקשרות לשלם חוב נטען של חברה אחרת, כאשר אותה חברה טוענת שכלל היא אינה חייבת באותו תשלום על פי המסמך בכתב. עוד יש לציין כי העדה הנוספת, הגברת נחום, הודתה כי מעולם לא שמעה את מר ורנר מתחייב לתשלום חובה של חברת מורג לבנה וכל עדותה בתצהיר מסתמכת על סברתה כי "בעלים של חברה שהחברה היא בבעלותו יש לו עוד חברה בבעלותו אני חושבת שבאופן אישי הוא האחראי ולכן מורג ייזום צריכה לשלם" (שורות 15-13 בעמוד 32 לפרוטוקול). לפיכך אני דוחה את טענת התובעת כי מר ורנר התחייב כלפיה כי חברת מורג ייזום תישא בתשלום החוב של חברת מורג לבנה וממילא לא מצאתי כי הוכח שמר ערן ורנר יכול היה להתחייב בעניין זה בשם מורג ייזום. פעילות מר ערן ורנר בחברות מורג לבנה ומורג ייזום בתצהיריהם של גברת נחום ומר אלקבץ הם כותבים כך: "הנתבעת מס' 2 אשר הינה חלק מאותה קבוצת חברות בה חברה הנתבעת 1, ולמיטב ידיעתי אף חלק מהפעילות של הנתבעת 1 הועבר אליה...". (ראו סעיף 18 לשני התצהירים). עוד הביאה התובעת את תצהירו של החוקר הפרטי לתמיכה בטענה בדבר קשר והרמת מסך בין חברת מורג לבנה לבין חברת מורג ייזום. החוקר הגיש חוות דעת לאחר שבדק את הנתונים ברשם החברות, בחן תביעות כספיות, פעילות בנקאית וכן ביצע הקלטות וחקירות סמויות. במסגרת תצהירו הוגשו תמלילי שיחה טלפונית, שהתקיימה בין חוקר לבין אחד בשם אריאל מחברת "סימפלי פוד"; שיחה טלפונית שהתקיימה בין חוקר לבין אחת בשם יעל מחברת "הבית הירוק", שיחה טלפונית שהתקיימה בין חוקר לאיגור מחברת "מידף". מר ערן ורנר הבהיר בתצהירו כי הוא הבן של מר דני ורנר, אשר לו, ביחד עם אחרים, אחזקות בחברות שונות ובכללן חברת מורג ייזום. מר ורנר הסביר שהוא עוסק גם כן בתחום המזון והוא הבעלים והמנהל של חברת בר זוהר, אולם הוא איננו בעלים או מנהל של חברת מורג לבנה ו/או של חברת מורג ייזום. החוקר הפרטי לא הצליח להוכיח קשר של ניהול או בעלות בין מר ערן ורנר לבין אותן חברות. מר ערן ורנר הסביר כי בהיותו הבן של הבעלים אנשים בטעות רואים בו אחראי אך הדבר אינו נכון. לעניין זה יש לציין כי החוקר הפרטי התבסס בעיקר על שלוש שיחות טלפון עם עובדים של שלוש חברות, שאינן מורג ייזום או מורג לבנה, תוך שהוא טוען כי בכוונתו לסגור עסקה עם כל אחת מאותן שלוש חברות ("סימפלי פוד", "הבית הירוק" ו"מידף") ותוך שהוא מציג את עצמו כמי שמכיר את ערן ורנר. בשיחה עם אריאל, הוא מייד מסביר כי הבעלים הראשי הוא דני ורנר (ראו עמוד 3 שורות 5-4) וכל ההתייחסות לערן ורנר של שלושת המוכרים היא בברור מתוך מטרה לסייע לסגירת העסקה ולקשר את מר ורנר לאותם שרותים כדי לתת בטחון ללקוח המעוניין לסגור עסקה. בעניין זה אני מקבלת את עדותו של מר ערן ורנר שהעיד כך: "אני לא אמרתי את זה (שהוא מנהל במורג ייזום או בחברת מורג לבנה - ע.ר.) ואני מאמין שאחת הסיבות שאולי אמרו את זה כי פנו אליהם לגבי הצעות מחיר או בקשה לאירועים והם רצו לתת הרגשת בטחון ללקוח שאם הוא שאל עלי שאני בעורף של התמונה של האירוע כי אני כבר למעלה מעשרים שנה בחברות המזון... ולכן כל חברה גדולה במשק בנושא המזון הכירה את השם שלי" (ראו עמוד 69 שורות 23-18). אין ספק כי בתמציות פרטי החברות מורג לבנה ומורג ייזום שהוצאו מרשם החברות לא מופיע מר ערן ורנר כלל לא כבעל מניות ולא כמנהל באחת מהן ולכן היותו מעורב בעקיפין כבן של הבעלים אינה הופכת אותו לאחראי או למי שיכול לקבל החלטות באותן חברות. העברת פעילות מורג לבנה למורג ייזום התובעת טענה כי פעילותה של חברת מורג לבנה עברה לחברת מורג ייזום. גם טענה זו נטענה על בסיס חקירתו של החוקר הפרטי. אציין, כי חברת מורג לבנה עסקה בייצור אוכל מוכן ומטבחיה שכנו באזור ואילו חברת מורג ייזום אינה מייצרת אוכל אלא עוסקת באחזקת מניות של חברות מקבוצת מורג (ראו עדותו של החוקר הפרטי בעמוד 6 שורות 28-17 לפרוטוקול). כאמור חברת מורג לבנה היא חברה נפרדת מחברת מורג ייזום. מר ערן ורנר איננו מנהל ואיננו בעל מניות בחברת מורג לבנה. מר ערן ורנר איננו מנהל ואיננו בעל מניות בחברת מורג ייזום. חברת מורג לבנה נרכשה במלואה על ידי חברת פיסת בר ישראל בע"מ, אשר בעל המניות שלה הוא מר משה נחום ומנהלי החברה הם משה ואושרת נחום. על פי עדותו של מר עמיאל דוד, הקשר בין ערן ורנר לבין חברת מורג לבנה היה בכך שערן ורנר רכש ממורג לבנה סחורה (ראו בעמוד 49 שורות 21-20 לפרוטוקול). מכל העדויות שהובאו לא מצאתי כי הוכח לי כי פעילותה של מורג לבנה הועברה למורג ייזום ויתר על כן איננו מוצאת כל סיבה לבצע הרמת מסך בין החברות. די בכל מה שקבעתי עד כאן, דהיינו כי ערן ורנר לא התחייב וממילא לא היה מוסמך להתחייב בשם חברת ייזום לשלם חוב של חברת לבנה וכי לא הוכח שמתקיימים התנאים להרמת מסך בין חברת מורג לבנה לחברת ייזום, על מנת לקבוע כבר בשלב זה כי יש לדחות את התביעה כנגד מורג ייזום. כעת נבחן את התביעה כנגד מורג לבנה לגופה. ההסכם בין התובעת לבין חברת מורג לבנה ההסכם בין התובעת לבין חברת מורג לבנה היה בכתב ונוסחו הובא במלואו בתחילת פסק דין זה (נספח א' לתצהיר הגברת נחום). טענת התובעת היא כי במסגרת שיחות בעל פה שהתנהלו בין הצדדים שונו תנאי ההסכם לחלוטין - כך שבמקום שהתמורה לתובעת תעמוד על שיעור של 19% מהמחזור בעמדות, כפי שנקבע בכתב, תעמוד התמורה על עלות בפועל של העסקת העובדים בצירוף עמלה בשיעור של 7%. אני מקבלת את טענת חברת מורג ייזום כי טענות אלה מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב ומשכך הן פסולות ואינן קבילות כנגד ההסכם הקיים בכתב זאת מכח סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית ומכח הפסיקה. ראו ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד פ"ד מב (1) 661 וע"א 8837/05 מרשוד נ' תאופיק אל שורטי (לא פורסם, , 11.1.09) . יתר על כן, התובעת נשענת בעניין זה רק על עדותה של הגברת נחום, משום שמר אלקבץ לא ניהל את המשא ומתן בעניין זה. הגברת נחום טענה כי ההסכם שונה, מאחר וחברת מורג לבנה קבעה מי יהיו העובדים ואת מספרם באמצעות פניות בכתב, אולם לא יכלה להציג את אותן "פניות בכתב" עליהם התבססה עדותה (עמוד 24 שורות 9-8 לפרוטוקול). עוד היא טענה בחקירה הנגדית כי, בתחילה, התובעת עבדה בשיטת האחוזים מהמחזור, אולם לאחר פרק זמן של כחודש וחצי היא עברה לשיטת העלות בפועל הנטענת. לפיכך היא התבקשה להציג לפחות חשבונית אחת המתבססת על אחוז מהמכירות, אולם היא לא הציגה חשבונית שכזו (ראו עמוד 25 שורה 27-25). יתר על כן חשבונית 5572 בגין חודש פברואר 2003, שהוא היה החודש הראשון לפעילות (נספח א2 לתצהיר התובעת), לא הונפקה על בסיס שיטת האחוזים מהמחזור, ולכן קיימת סתירה בגרסתה כי רק לאחר חודש וחצי הוחלט לעבור לשיטה אחרת ואילו בפועל החשבוניות הוגשו כבר מלכתחילה על פי השיטה השנייה. אני מקבלת את עמדת מורג ייזום כי מתשובותיה של הגברת נחום עולה כי היא הגישה תמיד להנהלת החשבונות את דוחות כח האדם על מנת שהעובדים יקבלו את משכורתם והנהלת החשבונות הנפיקה את החשבוניות על בסיס עלות וזאת ללא קשר להסכם. גברת נחום לא ידעה להסביר את הדוחות, שכן כפי שציינה בעצמה, מערכת הנהלת החשבונות הנפיקה את החשבונות והיא הייתה אחראית על כך ואילו הגברת נחום לא הייתה אמונה על כך (ראו עמוד 25 שורות 27-26). על פי עדותה של הגברת נחום צריך היה להיחתם הסכם נוסף לנוכח השינוי הגדול שהיה בהסכם בכתב (ראו עמוד 26 שורות 8-6). לטענתה מי שהייתה אמורה לטפל בכך הייתה הגברת איה וייס, שהיא החתומה על ההסכם נספח א'. הגברת נחום טוענת כי מבחינתה הגברת איה וייס הייתה אמורה להוציא את ההסכם הזה והיא חשבה שהנושא הוסדר. הגברת איה וייס לא הובאה לעדות ואי הבאתה לעדות פועלת כנגד גרסת התובעת משום שמדובר בעדה מרכזית שיכלה להבהיר מדוע לא הוצא הסכם נוסף המעגן בכתב את השינויים המהותיים שנעשו בהסכם המקורי. לא זו אף זו שלא מתקבל על הדעת שההסכם שונה כך שמורג לבנה לקחה על עצמה את התשלום בגין העובדים וזאת מבלי שהתובעת יכולה להציג כל הסדר לעניין זה. הרי סוג כזה של הסכם דורש הסכמה גם על שכר העובדים וגם אישור על השעות שהם עבדו ועל כמות השעות שמורג לבנה מוכנה למממן. התובעת לא יכלה להציג כמובן כל הסדר שכזה או אישור לשעות העבודה והדבר אינו עולה בקנה אחד גם עם הנוהל הרגיל אצל התובעת בעניין אספקת שרותי כח אדם כאשר הלקוח לוקח על עצמו את התשלום. ראו לעניין זה את עדותו של מר אלקבץ לשאלה: "לקוח שרוצה לקבל שרותי כח אדם בתשלום לפי שעה מה יהיה הנוהל?" עליה ענה: "יעשו איתך הסכם מסודר של מה השכר של העובדים ומה העמלה שלנו." (ראו עמוד 13 שורות 6-1 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף כי עוד קודם לתחילתו של הפרויקט נשוא התביעה ניהלה התובעת פרויקט זהה של הפעלת דוכני אוכל מוכן ברשת שופרסל. על כך העידו מר גיל גיא ומר עמיאל דוד, שריכזו ברשת שופרסל את הנושא. גם בהפעלת דוכני אוכל מוכן ברשת שופרסל סוכם עם התובעת על תמורה, שהיא אחוז מהמכירות בדוכני האוכל המוכן שהופעלו על ידי התובעת. מכאן שסביר להניח והגיון הדברים הוא והדבר עולה בקנה אחד עם ההסכם שנקבע בכתב, שאותה מתכונת ששימשה ברשת שופרסל שימשה את הצדדים גם בפרויקט במגה נשוא התביעה הזאת. התובעת מסתמכת על כך שחברת מורג לבנה שילמה שתי חשבוניות של העסקת עובדים ובכך היא רואה ביסוס לגרסתה. מדובר בחשבונית אחת שעליה נרשם "העסקת עובד יובל פרנק" ובחשבונית השנייה נרשם "העסקת כח אדם חודש 2/03". מר ורנר העיד בתצהירו כך: "אני לא ייחסתי חשיבות למה שהתובעת בחרה לרשום בחשבוניות שהנפיקה לתשלום וזאת מכח ההכרות ויחסי האמון ששררו בינינו. כל שעניין אותי הוא שדרישות התובעת לתשלום עומדות, פחות או יותר, בקנה מידה אחד עם המגיע לה בהתאם למוסכם, היינו 19% מהמחזור הכספי של מכירות דוכני האוכל המוכן. הדרישות שהגישה כאמור התובעת עמדו בתנאי זה ולכן הם שולמו לתובעת, בלא קשר למה שבחרה התובעת לרשום בחשבוניות שהונפקו על ידה". אני מקבלת את גרסת מר ורנר לעניין זה ובהעדר הוכחה אחרת לשינוי ההסכם, אני מוצאת כי אי אפשר לבסס את שינוי ההסכם בתשלום שתי החשבוניות הנ"ל. סכום החוב הנטען התובעת לא הביאה את אנשי הנהלת החשבונות אשר ערכו את החשבוניות והדוחות שצורפו לתצהירי עדי התובעת. הגברת נחום לא ידעה להסביר את הדוחות וטענה כי מדובר בנושאים שאינם בתחום אחריותה ועיסוקה. על מנת להוכיח את סכום החוב טענה התובעת כי סכום החוב מופיע בספרי התובעת ועומד על סך של כ - 323,145 ₪. לטענת התובעת מדובר בחשבוניות החל מחודש מרץ 2003 ועד לחודש יוני 2003 שלא נפרעו. בחקירה הנגדית נשאל מר ערן ורנר האם נשארה מורג לבנה חייבת כסף לתובעת. מר ערן ורנר העיד כי עד חודש מאי 2003 מחזור המכירות היה 360,000 ₪ והתובעת קיבלה 72,000 ₪. מר ורנר הציג את החשבוניות שהוצאו בעניין זה והפנה לכרטסות מהם ניתן ללמוד שהסכום אכן שולם. מר ורנר העיד כי לשיטתו מגיעים כיום ממורג לבנה לתובעת סך של 7,528 ₪ כולל מע"מ. הואיל ועדי התובעת לא יכלו להסביר כיאות ובצורה משכנעת את החשבוניות שהגישו ואילו מר ורנר שכנע והסביר כראוי את כרטסת הנהלת החשבונות שהגיש, הרי שאני מקבלת את עדותו של מר ורנר וקובעת כי סכום החוב של מורג לבנה עומד על סך 7,528 ₪ כולל מע"מ. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בהעדר כתב הגנה, אולם לא השתכנעתי כי מגיע לתובעת מלוא סכום התביעה, אלא כי הוכיחה כי הסכום המגיע לה עומד על סך של 7,528 ₪ כולל מע"מ. בנסיבות אלה איני קובעת הוצאות הנתבעת 1לטובת התובעת. התביעה כנגד הנתבעת 2 - נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 21,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. חוזהשינוי חוזהחוזה בעל פהבעל פה