קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת שכר טרחת עו"ד בסדר דין מקוצר: 1. בפני מספר תביעות כספיות, אשר הוגשו בסדר דין מקוצר. חלק מהנתבעים לא הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בחלוף פרק הזמן הקצוב בדין וחלקם האחר הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נדחתה ובגין הליך זה נפסקו הוצאות משפט בנפרד, ולפיכך בהתאם להוראת תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") זכאים התובעים לקבל פסק דין על יסוד כתב התביעה. 2. התובעים הגישו נוסחי פסיקתא לחתימה וביקשו, כי יפסקו להם הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין, בשיעורים הקבועים בסעיפים 1(א)(2)-(4) לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס - 2000 (להלן - "התעריף המינימלי"). ביקשתי מהתובעים להבהיר מדוע הם סבורים, כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק להם שכר טרחת עורך דין בשיעורים האמורים והתובעים פירטו עמדותיהם. הואיל והתובענות דנן מעוררות שאלות דומות החלטתי לדון בהן במאוחד, וזאת בהתאם לסמכותי על פי תקנה 520 לתקנות. 3. בקליפת אגוז אפרט להלן את טענות התובעים. בהתאם להוראות תקנה 512(א) לתקנות שומה על בית המשפט לפסוק שכ"ט עו"ד בשיעור שלא יפחת מהקבוע בתעריף המינימלי, אלא אם הורה בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שירשמו. סמכות זו, להפחית מהשיעורים הקבועים בתעריף המינימלי נתונה אך לשופט ואינה נתונה לרשם. התובע עשוי לצאת בחסרון כיס באם ייפסק שכר טרחה נמוך מהשיעור האמור. פסיקת שכר טרחת עורך דין בשיעורים האמורים הינה הפרקטיקה הנוהגת בבתי המשפט ואף יש בה משום איזון ראוי בין העיקרון לפיו אדם זכאי לשכר בגין עמלו, לבין זכות הלקוח שלא לשלם שכר טרחה בשיעורים גבוהים שלא הוסכם עליהם מראש. הפרקטיקה האמורה מהווה נדבך חשוב בבניינם הכלכלי של משרדי עורכי הדין בארץ. הנוהג בהתקשרות עורכי הדין עם התובעים, לקוחותיהם, בתובענות כגון דא, הוא, כי שכר עורך הדין יהיה בשיעור אותו פסק בית המשפט ויפרע בכפוף להצלחת גבייתו מהנתבע. בנסיבות אלה פסיקת שכר טרחה בשיעורים האמורים מהווה איזון ראוי בין המקרים בהם צלחו המאמצים להיפרע מהנתבע לבין המקרים בהם העלו חרס. יש לבחון את עבודת עורך הדין לא רק באספקלריה של העבודה המושקעת בעריכת כתב התביעה וניהול התביעה הספציפיים, אלא על רקע כלל התשומות המושקעות בהקמת והפעלת מערכת אכיפת חיובים, אצל התובע ובא כוחו. ד י ו ן 4. היסוד הרעיוני בפסיקת שכר טרחת עורך דין הוא, כי אין מקום שבעל דין הזוכה במלוא תביעתו יצא, רק לעניין שכר טרחת עורך הדין אשר שילם, וחצי מתאוותו בידו. הדברים יפים אף ביתר שאת כאשר עסקינן בתביעה כספית, אשר שלילת שכר טרחה או פסיקת שכר טרחה נמוך מידי מובילה לפגיעה בקניין, חרף הזכייה בדין. ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה, בעמ' 47; ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581, 598. 5. הניסיון מלמד וזה הוא אף המצב בתובענות קא עסקינן, כי בעלי דין ובאי כוחם טוענים לשכר טרחת עורך דין מבלי לפרט ולהוכיח את הוצאותיהם. לרוב בעלי הדין אינם מציגים הסכם שכר טרחה ואסמכתאות בדבר פירעון שכר טרחת בא כוחם ומבקשים שבית המשפט יורה לשפותם בגין הוצאותיהם. במצב דברים מעין זה יש לראות את התובעים כמי שמשאירים את ההכרעה בעניין שיעור שכר טרחת עורך הדין לבית המשפט. השוו: ע"א 2617/00 ע"א 2617/00 בג"צ 891/05 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית, פ"ד ס. 6. התובעים לא הציגו כאמור כל ראיה באשר להוצאותיהם בגין שכר טרחת עורך דין, לרבות הסכם שכר טרחה ואסמכתאות בדבר פירעונו. דומה, כי הטענה בעניין אופן ההתקשרות בין התובעים ובאי כוחם מסבירה מדוע לא הוצגו ראיות אלו. כנטען, אופן ההתקשרות הוא, כי עורך הדין זכאי מאת הלקוח לשכר טרחה בשיעור אותו פסק בית המשפט ופירעונו מותנה בכך שהוא נגבה מאת הנתבע בפועל. אופן התקשרות זה מביא לכך שבכל מקרה לא ייגרם לתובעים חסרון כיס מפאת פסיקת שכר טרחה בשיעור נמוך, שכן הם משלמים לבאי כוחם רק את הסכום שנפסק בפועל. הדין הנוהג הוא, כי יש לפסוק שכר טרחה ריאלי ככל שהוא סביר בנסיבות העניין. ראו: ע"א 3074/03 בן דרור נ' קו אופ ירושלים פסקה 10 לפסה"ד. משנמצא שלתובעים לא ייגרם חסרון כיס ולא הוצגה כל ראיה באשר לשכר הטרחה הריאלי, אשר שולם בפועל, יש לבחון מה הוא שיעור שכר הטרחה הסביר אותו יש לפסוק על דרך הכלל בתובענות כגון דא. יוער, כי תכלית פסיקת שכר טרחת עורך הדין אינה ענישת בעל הדין שהפסיד על שגרר את יריבו לדין, אלא שיפוי בגין הוצאה סבירה. ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין פסקה 19 לפסה"ד. 8. מה הוא איפוא שיעור שכר הטרחה הסביר, בתובענות נשוא ההליך דנן? בטיעוניהם לא חלקו התובעים על כך שהכנת כתבי התביעה וניהול ההליך המשפטי קא עסקינן כרוכים בטרחה מועטה בלבד. עסקינן בכתבי תביעה שהינם למעשה תורף, שנוצר בידי באי כוח התובעים, בו מושלמים הפרטים המשתנים מהליך להליך, כגון: שמות הנתבעים, שיעור חובם וכיוב' וכן מוחלפים נספחי כתב התביעה, שאף הם לרוב דומים בכל התובענות המוגשות בעניינים דומים (חוזה התקשרות אחיד, תמצית פירוט החוב וכו'). 9. משך העבודה הנדרשת מאת באי כוח התובעים לשם ניהול ההליך המשפטי, לרבות הכנת כתב התביעה, מועט ביותר ומסתכם בשעות עבודה בודדות לכל היותר. יחד עם זאת מקובלת עלי טענת התובעים, כי אין לבחון את טרחתם וטרחת באי כוחם וכפועל יוצא מכך אף את השכר הראוי לפסוק בגינה, אך באספקלרית "עבודת הקצה", קרי - ניהול ההליך המשפטי עצמו ויש להביא בחשבון אף את העלות הכרוכה בהפעלת מערכת הגבייה שנוצרה לשם ניהול ההליך המשפטי. 10. לשכת עורכי הדין, שהינה הגוף המקצועי האמון על בחינת שיעורו הראוי של שכר טרחת עורכי הדין קבעה אמות מידה בעניין זה. אמות מידה אלה הן התעריף המינימלי. ברם, יש לקרוא את התעריף המינימלי בכללותו ולבחון האם נוכח אמות המידה הקבועות בו ונוכח הטרחה המועטה שבניהול ההליך המשפטי, יש לפסוק שכר טרחה בשיעור דומה לתובענה כספית רגילה, או שמא, יש לקבוע אמות מידה פרטניות, אשר תחולנה ככלל, על פסיקת שכר טרחת עורך הדין בגין ניהול תובענות כספיות בסדר דין מקוצר. 11. לפני מספר שנים הוחל תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן - "חוק ההוצאה לפועל") בו הוספו סעיפים 81א1 ו - 81א2 לחוק ההוצאה לפועל, אשר מכוחם ניתן כיום להגיש תובענות כספיות בסדר דין מקוצר, המכונות בחוק ההוצאה לפועל "תביעות על סכום קצוב", ישירות אל לשכת ההוצאה לפועל, כאילו היו "פסק דין על תנאי". התנאי הוא שלא תוגש התנגדות לביצוע התביעה בתוך פרק זמן הקצוב בדין. ודוק, סכום התביעה הוגבל לכדי 50,000 ₪. משמעות הדברים היא, כי את רוב התביעות הכספיות בסדר דין מקוצר, אותן ניתן היה להגיש קודם לתיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל אך לבתי המשפט ולאחר קבלת פסק דין לבצען בלשכת ההוצאה לפועל, ניתן כיום להגיש ישירות אל לשכת ההוצאה לפועל . 12. אמנם עדיין רשאים התובעים להפנות את תביעותיהם, אף כדי 50,000 ₪, אל בתי המשפט, חלף פניה ישירות אל לשכת ההוצאה לפועל. אך המחוקק בחר לעודד פנייה ישירות אל לשכת ההוצאה לפועל, וזאת בדרך של שלילת שכר טרחת עורך הדין מתובע, אשר פנה אל בית המשפט חלף פניה ישירות אל לשכת ההוצאה לפועל, מבלי שיהיה לכך צידוק מספיק כגון בקשה למתן סעד זמני. ראו: סעיף 81א2 לחוק ההוצאה לפועל. 13. לאור החלת תיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל שונה התעריף המינימלי והתווספו לו הוראות סעיף 9(א1) לתוספת לתעריף המינימלי. הוראות אלה עוסקות בשיעור שכר טרחת עורך הדין החל על הגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב. בחינת ההוראות האמורות מובילה למסקנה, כי התוספת בשכר טרחת עורך הדין, בגין הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב, לעומת הגשה לביצוע של פסק דין, הינה בשיעור מחצית לערך משכר הטרחה לו היה זכאי עורך הדין, בגין ניהול תביעה כספית בבית המשפט. ראו לעניין זה: סעיפים 1(א)(1)-(2), 9(א)(1)(א) ו - 9(א1)(1)(ט)-(י) לתוספת לתעריף המינימלי. 14. הטרחה הנדרשת לשם ביצוע תביעה על סכום קצוב דומה לזו הנדרשת לשם ניהול תביעה כספית בסדר דין מקוצר. בשני סוגי ההליכים מוגשים כתבי בי דין זהים בעיקרם לבית המשפט, או ללשכת ההוצאה לפועל, קרי - כתב תביעה, על נספחיו, כאשר לרוב עסקינן בכתב תביעה שהינו, כאמור, תורף זהה לרוב התביעות מאותו הסוג אותן מגיש התובע. מאידך גיסא, תביעות כספיות בסדר דין מקוצר נבדלות מהתביעות הכספיות שאינן מוגשות בסדר דין מקוצר. ניהול ההליך המשפטי, בגין תביעות הכספיות, המוגשות בסדר דין רגיל, דורש לרוב טרחה רבה יותר מזו הנדרשת בשל ניהול תביעה בסדר דין מקוצר, אשר לא מוגשת בה בקשת רשות להתגונן, או שהבקשה נדחית. לרוב, התביעות בסדר דין רגיל אינן זהות ואין מדובר באותו תורף בו מושלמים פרטים, בהתאם לזהות הנתבע ושיעור החוב, כפי שנהוג ברוב התביעות בסדר דין מקוצר. 15. סבורני איפוא, כי בפסיקת שכר הטרחה בגין תביעות כספיות בסדר דין מקוצר יש ללמוד מהשיעורים הקבועים בתוספת לתעריף המינימלי, בגין תביעות על סכום קצוב ולפסוק, ככלל, מחצית משיעור שכר הטרחה הנפסק בגין תביעות כספיות המוגשות בסדר דין רגיל. בכדי לסבר את האוזן אציין, כי אף המחצית, הוא שיעור שכר הטרחה אותו ראוי לפסוק לטעמי, מסתכמת באלפי שקלים חדשים. כך לדוגמא, בגין תביעה בסך 60,000 ₪ ייפסק סך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ ואילו בגין תביעה בסך 743,924 ₪, כדוגמת תביעת בנק לאומי, שהינה אחת מהתביעות נשוא פסק דיני זה, ייפסק סך 17,736 ₪ בצירוף מע"מ. דומני, כי שיעורי שכר טרחה אלה הינם אך סבירים בהתחשב בכך שטרחת בא כוח התובע בגין ניהול ההליך המשפטי עצמו מצומצמת עד מאד. עוללות 16. התובעים טענו, כי הפרקטיקה הנהוגה בבתי המשפט מזה זמן היא, כי נפסק שכר טרחה בשיעורים הקבועים בסעיפים 1(א)(2)-(4) לתוספת לתעריף המינימלי. אף אם אניח, כי אכן זו הפרקטיקה הנהוגה, הרי, שיש מקום לבחנה מעת לעת ולשנותה ככל שאינה ראויה. בשנים האחרונות מצא לנכון המחוקק להתערב בשיעורי שכר טרחת עורך הדין שנפסקו בידי בתי המשפט ובלשכות ההוצאה לפועל, בגין אכיפת חיובים כספיים, וזאת מקום שמצא, כי שיעורים אלה מופרזים. כך כאמור הופחת שיעור שכר הטרחה הכולל אותו משלם חייב בהליכי הוצאה לפועל, כאשר מוגשת נגדו תביעה על סכום קצוב ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, ביחס לסכום אותו היה נדרש לשלם בגין שכר טרחת בא כוח התובע, הוא הזוכה בהליכי ההוצאה לפועל, קודם לתיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל והוספת סעיף 9(א1) לתוספת לתעריף המינימלי. 17. אף בקשר להליכים לשם ביצוע משכנתא על דירת מגורים מצאו לנכון המחוקק ומחוקק המשנה להתערב, בכל הנוגע לשיעורי שכר הטרחה, שנפסקו לבאי כוח הזוכים בהליכי ההוצאה לפועל ולהפחיתם באופן ניכר. ראו: תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב - 2002; בר"ע (מחוזי י-ם) 1059/05 בנק הפועלים נ' בן ברוך פסקה 8 לפסה"ד. נמצא איפוא, כי אף המחוקק ומחוקק המשנה סבורים, כי יש מקום, מעת לעת, לבחון את הפרקטיקה הנהוגה באשר לשיעורי שכר טרחת עורכי הדין הנפסקים ולהפחית שיעורים אלה, ככל שהם מופרזים ופוגעים במעוטי יכולת, באופן בלתי סביר ולא מידתי. 18. נטען כאמור, כי רשם, להבדיל משופט, אינו מוסמך לסטות מהתעריף המינימלי. ספק אם יש בהחלטתי זו משום סטייה מהשיעורים הקבועים בתוספת לתעריף המינימלי, אך אף אם אניח, כי החלטתי זו סוטה מהתעריף האמור, סבורני, כי רשם דווקא מוסמך לעשות כן. אבאר להלן. תקנה 512 לתקנות קובעת, כי בית המשפט, רשאי לפסוק שכר טרחת עורך דין בשיעור הנמוך מהקבוע בתעריף המינימלי, מטעמים מיוחדים שירשמו. סבורני, כי הטעמים המפורטים לעיל באשר לטרחה המועטה הכרוכה בניהול התובענות דנן והדמיון שבינן ובין תביעות על סכום קצוב מהווים טעם מספיק להפחתה מהשיעורים הקבועים בתעריף המינימלי, ככל שיש בהחלטתי משום סטייה כאמור. באשר לסמכות רשם שאינו שופט, להבדיל מסמכות בית המשפט, אכן תקנה 512(א) סיפא לתקנות, מקנה את הסמכות לבית המשפט ולא נכתב "ברחל בתך הקטנה", כי גם רשם שאינו שופט רשאי לעשות כן. דומני, כי עסקינן בהשמטה מקרית, אך אף לגופם של דברים סבורני, שרשם מוסמך להפחית מהשיעורים הקבועים בתעריף המינימלי, וזאת נוכח הסמכות הכללית לתקן פגם בהליך, הקבועה בתקנה 524 לתקנות. השוו: בר"ע (מחוזי ת"א) 2999/05 גולדבלט נ' בנק אוצר החייל והאסמכתאות הנזכרות שם. הדעת אינה סובלת מצב עניינים בו בעל דין, הם בענייננו הנתבעים, יסבלו מחסרון כיס הפוגע בקניינם שלא כדין, אך מפאת קיום ההליך בפני רשם שאינו שופט. אשר על כן, ניתנים בזה פסקי דין על פי כתבי התביעה. שיעור שכר הטרחה לו זכאים התובעים הינו מחצית מהשיעור הקבוע בסעיפים 1(א)(2)-(4) לתוספת לתעריף המינימלי. כן זכאים התובעים להוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות שיוגשו באשר להוצאות אותן הוציאו, כגון אגרת משפט, עלות המצאת כתב התביעה וכיוב'. התובעים יתכבדו להגיש בתוך 7 ימים נוסחי פסיקתא לחתימה בהתאם לעקרונות האמורים.סדר דין מקוצרשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין