קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת זכאות אש''ל לעובד מדינה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 301638/95; , השופטת ורדה סאמט ונציגת הציבור הגב' בת שבע רינת), בו נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה (להלן : המדינה) לשלול זכאותה של המערערת לתשלום שעות נוספות והוצאות אש"ל לתקופה פברואר 1994 - פברואר 1995. הרקע העובדתי 2. המערערת, עורכת דין במקצועה, עבדה במדינה החל משנת 1978. בשנת 1984 נבחרה המערערת במכרז לשמש סגנית היועץ המשפטי במשרד התמ"ת והיא שימשה בתפקיד זה עד לפיטוריה בשנת 1995. 3. בחודש מרץ 1993 מונה עו"ד מירון הכהן לשמש היועץ המשפטי של משרד התמ"ת. ממועד זה ועד לחודש ינואר 1994 שולמו למערערת בנוסף לשכרה הרגיל גמול בגין עבודה בשעות נוספות וכן הוצאות אש"ל ושעות עבודה שבוצעו מחוץ למשרד בהתאם לנתונים שמסרה כפי שמצאו ביטוים בדו"חות אש"ל שהונפקו על ידי המשרד. 4. לפי טענתו של עו"ד הכהן, במהלך חודש פברואר הוברר לו, כי המערערת נוהגת להיעדר באופן קבוע מהעבודה מדי יום שלישי לצורך לימודים באוניברסיטה, על אף שהיעדרות לצורך לימודים לא אושרה לה על ידי המשרד. לאור האמור, פנה עו"ד הכהן למערערת במכתב מיום 2.2.1994. במכתב ציין עו"ד הכהן כי : "הסדר של היעדרות קבועה מהעבודה למשך ימים שלמים לצורך 'השתלמות פרטית' כזו, איננו מקובל בשירות המדינה בכלל ועלי בפרט ועל כן אינני יכול לאשר אותו". 5. במענה למכתב זה כתבה המערערת לעו"ד הכהן את הדברים הבאים : "אני הולכת לאוניברסיטה ו/או לספריות אחרות, על מנת לעבור על חומר מקצועי. עשיתי כך מאז ימים ימימה...אינני מעלה על דעתי, במעמדי, ולאור שנות נסיוני, כי ימנע ממני להתעדכן מקצועית ולשהות בספריה כשאני רואה מקום וצורך בכך". 6. לאור תשובת המערערת, הודיע עו"ד הכהן למערערת, כי מכאן ולהבא לא יאשר היעדרויות ליום שלם לצורך ישיבה בספריה. 7. בסוף חודש פברואר 1994 שב ופנה עו"ד הכהן למערערת בקשר לדו"ח האש"ל שהגישה בקשר לעבודתה בחודש פברואר 1994. במכתבו ביקש עו"ד הכהן מהמערערת לפרט נסיבות שהייתה מחוץ למשרד בימים מסוימים. על בקשה זו חזר עו"ד הכהן במכתב מיום 2.3.1994. המערערת השיבה לפנייה זו בזו הלשון : "איני יודעת מה גרם לדרישתך הנ"ל פעם ראשונה בהסטוריה שלי בשרות המדינה. על כל פנים אני מצרפת צילום מיומני של החודש. כל המידע שם. מעבר למה שרשום שם אין בידי". 8. ביום 2.3.1994 כתב עו"ד הכהן למערערת כי "קיים חוסר התאמה בין שעות העבודה המופיעות בטופס ובין הפגישות והארועים הרשומים ביומנך...אודה על הסבריך". הסברה של המערערת היה זה :"כנראה שמדובר בישיבות שהתקיימו בת"א. אינני מבינה מה לא מובן. מציעה שתבדוק איך ממלאים טפסים במשרד התמ"ת, במיוחד עובדים בכירים במעמדי. לא מבינה מה לא ברור". 9. עו"ד הכהן לא קיבל את ההסברים שסופקו לו על ידי המערערת וביום 20.3.1994 הודיע לה, כי מכאן ולבא עליה לבקש אישורו מראש בגין כל היעדרות בתפקיד ליום שלם. 10. אין חולק, כי למרות האמור במכתב זה לא ביקשה המערערת את אישורו של עו"ד הכהן מהעדרות למשך יום שלם, אלא המשיכה והגישה את דו"חות האש"ל לאישורו הרטרואקטיבי, ואולם לאור מכתבו מיום 20.3.1994 לא אישר לה עו"ד הכהן את ההיעדרויות וכן לא אישר לה תשלום בגין שעות נוספות גם בימים בהם עבדה המערערת במשרד. 11. המערערת פנתה במהלך החודשים מרץ ואפריל למר משה טומשובר, סמנכ"ל בכיר לאמרכלות במשרד התמ"ת, בבקשה לאשר לה היעדרויותיה מהמשרד ליום שלם וכן השעות הנוספות המופיעות בדו"חות. על פניות אלה השיב מר טומשובר ביום 3.5.1994 בזו הלשון : "בהתאם להוראות התקשי"ר ולכללי מינהל תקין שעליהם את מסתמכת במכתבך, הרי שעל העובד לקבל אישור מוקדם ליציאות בתפקיד, חופשה וכד' מהממונה. הממונה עליך הינו היועץ המשפטי והוא המוסמך לאשר היעדרויותייך, מכסת השעות הנוספות שלך והאש"ל". 12. המערערת פנתה מספר פעמים רב בבקשה זהה למנכ"ל משרד התמ"ת באותה בעת, מר יוסי שניר. על פנייתה מיום 8.1.1995 כתב המנכ"ל בכתב ידו את הדברים הבאים : "שלילי! יש מנהל ישיר". 13. משלא אושרו למערערת קצובת אש"ל בגין ההיעדרויות למשך יום שלם וכן תשלום בגין שעות נוספות שבוצעו במשרד, הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי, בה עתרה לתשלום דמי אש"ל וגמול בגין עבודה בשעות נוספות לתקופה פברואר 1994 - פברואר 1995. על פי כתב התביעה המתוקן הסכום הנומינלי שעל המדינה לשלם למערערת הוא 28,627 ש"ח. פסק דינו של בית הדין האזורי 14. בית הדין האזורי דחה תביעת המערערת. בפסק דינו סקר בית הדין האזורי את הוראות התקש"יר העוסקות בעניין מושא דיוננו. בית הדין האזורי עמד על כך שעל פי הוראות התקשי"ר (נסמן 27.314 ונסמן 91.174) על הממונה לאשר לעובד הן עבודה בשעות נוספות והן יציאה לשם מילוי תפקיד מחוץ למקום העבודה הקבוע וקצובת אש"ל הנובעת מהיציאה מתחומי המשרד. בית הדין האזורי סקר בהרחבה את הנסיבות שהביאו את הממונה על המערערת, עו"ד הכהן, שלא לאשר לה היעדרויות מהעבודה ושעות נוספות שעיקרן הוא חוסר ההתאמה שהתגלה בין דיווחי המערערת לרישומי יומנה והימנעות ממתן הסברים ופירוט מלא ביחס להיעדרויות וקבע כי בנסיבות המפורטות לעיל לא נפל פגם בהחלטת הממונה שלא לאשר למערערת עבודה בשעות נוספות ויציאה בתפקיד למשך יום שלם. בית הדין האזורי קבע כי אישור הממונה "נועד לשמש מנגנון פיקוח על העסקת העובד בשעות נוספות בהתאם לדרישות תפקידו, ואינו בבחינת 'חותמת גומי' על דיווחים שמוסר העובד". 15. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי במקרה הנוכחי אף לא עלה בידי המערערת להוכיח כי נדרשה לעבודה שעות נוספות. בקביעה זו נשען בית הדין האזורי על דברים שכתבה המערערת בעצמה ולפיהם : "אין לי עבודה ואת המעט שיש לי אני מסיימת במהירות, כך שרוב רובו של השבוע אני מובטלת". טענות הצדדים בערעור 16. בערעורה טענה המערערת, כי לא היה מקום לשלול ממנה תשלום בגין שעות נוספות, לרבות שעות נוספות שביצעה בתחומי המשרד, בשל הטענה כי לא קיבלה אישור הממונה להיעדרות מהמשרד לצורך ביצוע עבודתה למשך יום שלם. עוד טענה המערערת, כי משך שנים רבות שולמה לה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות על בסיס דיווח בלבד, ולא הוכח כי עו"ד הכהן הורה למערערת לחדול מהשיטה הקודמת ולקבל אישורו לעבודה בשעות נוספות, זאת להבדיל מבקשתו לקבל אישור מראש בגין היעדרויות ליום שלם. המערערת הוסיפה וטענה, כי גם אם על פי הוראות התקש"יר נדרש אישור הממונה לעבודה בשעות נוספות, הרי שהתנהגות הצדדים שינתה הוראות אלה בהסכמה, והוכח כי לגבי עובדים בכירים אחרים לא נהגה המדינה להתנות תשלום שעות נוספות או קצובת אש"ל באישור הראש של המעסיק. 17. על פי טיעון המערערת, אין רגליים לטענת המדינה כאילו התגלו אי התאמות בין דיווחיה ליומני הפגישות, ובכל מקרה היא הייתה נכונה לספק הסברים נוספים ככל שאלה ידרשו ממנה. עוד טענה המערערת, כי גם אם לא נדרשה לעבוד שעות נוספות, די בכך שהמדינה הייתה מודעת לביצוע העבודה ולא מחתה על כך. 18. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה טענות אלה: מחומר הראיות עולה כי המערערת בחרה לפעול בניגוד להוראות התקשי"ר ולהוראות הממונים עליה ; המערערת אינה זכאית לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, זאת כיוון שהעבודה בשעות נוספות נעשתה מבלי שהתקבל אישור הממונה. הכרעה 19. נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות. אנו סבורים, כי פסיקת בית הדין האזורי מעוגנת היטב בתשתית העובדתית כפי שהוכחה בפניו, והיא ראויה להתאשר מטעמיו, לפי הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. על האמור נוסיף דברים אחדים, הכל כפי שיפורט להלן. 20. אין חולק, כי הזכות לקבלת תמורה בגין עבודה בשעות נוספות וקצובת אש"ל מותנית על פי הוראות התקשי"ר באישור הממונה. אנו סבורים, כי גם אם בעבר נהגו הממונים על המערערת לאשר לה עבודה בשעות נוספות וקצובת אש"ל באופן רטרואקטיבי על בסיס דיווחיה, וגם אם כך נהגו ממונים אחרים בכל הנוגע לעובדים אחרים במשרד, אין משמעות הדבר, כי למערערת זכות קנויה כי זכויות אלה ישולמו לה אך ורק על בסיס אישור רטרואקטיבי המתבסס על דיווחיה. 21. במקרה הנוכחי, כפי העולה מחומר הראיות, התעוררו ספקות ממשיים ביחס לשעות עליהם דיווחה המערערת כשעות עבודה שבוצעו מחוץ למשרד. כך לדוגמא בדו"ח האש"ל לחודש מאי 1994 ציינה המערערת בכתב ידה, כי נכחה ביום עיון, ואולם מעיון בדו"ח העיון (מוצג נ/18) עולה, כי שמה של המערערת נעדר מרשימת הנוכחים באותו אירוע. סתירות נוספות וספקות מתעוררים גם ביחס לדיווחים נוספים המפורטים בדו"ח האש"ל של המערערת (ראה דברים שאמר בחקירתו הנגדית עו"ד הכהן, עמוד 38 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 24 - 27, עמוד 39 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 1-11). משאלה הם פני הדברים, סבורים אנו, כי לא נפל כל פגם בהחלטת המדינה, שלא ליתן אישור רטרואקטיבי לדיווחי המערערת, אלא לבקש ממנה אישור מראש להיעדרויות מן המשרד ולשעות נוספות. ויוטעם, הסתירות שהתגלו ביחס להיעדרויות המערערת מן המשרד, ואי יכולתה של המערערת לספק הסברים מפורטים ביחס לסתירות אלה, משפיעים באופן ישיר על שאלת אישור השעות הנוספות שביצעה המערערת, לרבות שעות נוספות שביצעה במשרד. 22. אין לקבל גם את טענת המערערת, לפיה היא זכאית לשעות נוספות, כיוון שביצעה אותן בפועל, והמדינה הייתה מודעת לביצוע העבודה ולא מחתה. אין חולק, כי מאז חודש פברואר 1994 חדלה המדינה לשלם למערערת גמול בגין עבודה שעות נוספות. הפסקת התמורה בגין עבודה בשעות נוספות נעשתה לאור הודעתו של עו"ד הכהן, כי לא התקבל אישור מטעמו לביצוע השעות הנוספות. הפסקת התשלום היא ביטוי מובהק להעדר ההסכמה מטעם המדינה לביצוע שעות נוספות על ידי המערערת. למרות האמור לעיל, המשיכה המערערת לעבוד שעות נוספות ביודעה, כי הממונה אינו מאשר ביצוע שעות נוספות ותמורה בגין שעות אלה לא תשולם לה. בנסיבות אלה, אין לה להלין אלא על עצמה. 23. סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.תשלומי אש"לעובדי מדינה