##האם תאונת דרכים ללא מגע עם הרכב מזכה בפיצויים ?## חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר בסעיף 1 תאונת דרכים כ - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". החוק אינו דורש מגע פיזי בין הרכב המנועי ובין הניזוק. ר' ע"א (מחוזי-ת"א) 1268/96 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת ישראל (1998)(לא פורסם); ת"א (שלום-ת"א) 21724/96 עזבון המנוח דוד ניסים ז"ל נ' שניצר (1999) ; רע"א 5738/97 תעבורה, מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, חברה לביטוח בע"מ (1999) פ"ד נג(4) 145, בעמ' 166-164; א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (1999), בעמ' 224. אף שלא נדרש מגע פיזי, נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין השימוש והפגיעה ("עקב"). כדי לקבוע שנזק הגוף נגרם "עקב" השימוש ברכב המנועי, יש צורך להוכיח הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי (ראו ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי (1996) פ"ד נ(3) 661.) ##קשר סיבתי בהיעדר מגע פיזי בין הרכב המנועי לבין האדם הניזוק:## ברע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (1999) הודגש כי חוק הפיצויים אינו דורש קיומו של מגע פיזי בין הנפגע לבין כלי הרכב המעורב כתנאי לזכאות של נפגע, וכי מגע כזה אינו קנה המידה היחידי לקביעה אם מדובר בשימוש ברכב מנועי, אף כי היעדרו מקשה יותר על קביעת השימוש. הקשר הסיבתי העובדתי - נבחן על-פי הזיקה הפיסיקלית שבין הגורם המסוים לבין התוצאה המזיקה בבחינת "תנאי שבלעדיו אין". ר' א. ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב פיצויים (1999) בעמ' 208. הקשר הסיבתי המשפטי - מערב גם שיקולי מדיניות משפטית, תוך בחינת תכלית החוק ומטרתו. בע"א 358/83 רחל שולמן נ. ציון חברה לביטוח בע"מ (1988) פ"ד מב(2) 844, העדיף בית המשפט בהקשר זה את "מבחן הסיכון", על פיו נדרש - "כי שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהשימוש (העיקרי והמשני) ברכב יוצר ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי." (ר' שם, בעמ' 867). עוד נקבע כי מבחן זה יופעל תוך שילוב שיקולי מדיניות משפטית ושכל ישר. מבחן השכל הישר, בוחן את הקרבה (הרעיונית) של ה"שימוש" לנזק, את מידת תרומתו של ה"שימוש" ברכב, להתהוות התוצאה המזיקה (שם, בעמ' 878). א. ריבלין בספרו תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (1999) אומר, בעמ' 209 כי: "הסיבתיות המשפטית מבצעת מיון נוסף - בבוחרה מתוך הגורמים שהסבו עובדתית, את הנזק, את אלה שהמשפט רואה בהם גורמים רלוונטיים." ##תאונות דרכים ללא מגע בין הרכב לבין גופו של הניזוק:## פרופ' י. אנגלרד, בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (2005), עמ' 154-156, מציין, בהתייחסו למקרים של העדר מגע בין הרכב לבין גופו של הניזוק, כדלקמן: "אין להטיל ספק בכך, כי תאונות כתוצאה מהתזת אבנים מגלגלי המכונית, או מיצירת ענני אבק או עשן, הן תאונות דרכים במובן החוק. ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם, בהעדר דרישה למגע פיסי, עלינו לתחום את גבולות המושג "גורם ממשי" שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, בהבדל מן העובדתית".ובהמשך נאמר - "לדעתנו, אין לייחס לכל מכונית המצויה בזירת התאונה אחריות למאורע, בגלל עצם העובדה שהיא הייתה גורם הכרחי (שבלעדיו אין) להתרחשות. כך, אם רוכב אופניים בשעת עקיפת מכונית, מתנגש בהולך רגל, אין לייחס אחריות למכונית הנעקפת בגלל עצם היותה אחד הגורמים לאירוע התאונה". כדי שחרף העדר מגע פיזי עם רכב, ייחשב אירוע כתאונה, יש אפוא צורך להוכיח עובדתית כי רק עקב הופעת הרכב נגרמה התאונה, כי הרכב היה גורם הכרחי לה, משמע קיים קשר ישיר ומיידי בין הופעת הרכב ובין האירוע וכי יש מקום להכיר בקשר סיבתי משפטי. כלומר יש להוסיף ולקבוע שמבחינת מדיניות משפטית, ראוי לקבוע כי המחוקק ביקש ליתן באמצעות חוק הפיצויים - פיצוי על נזק שנולד באירוע ממין זה. להלן נסקור פסקי דין בהם דנו בתאונה ללא מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב, ואציין מהם המבחנים שהופעלו לקביעת קשר סיבתי משפטי ולאילו תוצאות הגיעו בכל אחד מהמקרים: ##(1) בלימה פתאומית של רוכב אופניים שהגיע לצומת:## ת"א (שלום י-ם) 8401/07 קאופלר נ' שלמה: באותה פרשה דובר ברוכב אופניים אשר התקרב לצומת, בה נסע באותה עת רכב אחר שיצא מחניון בנין והתכוון לפנות שמאלה. משהגיע הרוכב התובע למקום, הוא נפל מאופניו ונחבל בגופו. בית המשפט קבע כי בהלת התובע והפחד מהתקרבות והתנגשות אופניו עם רכב הנתבע הם הסיבה האמיתית לבלימתו הפתאומית ונפילתו של התובע, ולפיכך קיימת זיקה מיידית וישירה בין השימוש ברכב לבין גרימת הנזק. צוין כי תגובת התובע היתה תגובה רשלנית, אולם אין בכך כדי להעלות או להוריד. הודגש כי אמנם רכב הנתבע לא נכנס לכביש ולא חסם את אופניו של התובע, אולם התקרבות רכב הנתבע בנסיעה איטית בקרבת הכביש גרמה לתובע לבלום בבלימת חירום בגלל החשש לסכנה התחבורתית האפשרית. בית המשפט הסתמך על אמירת אגב של בית משפט מחוזי בת"א (מחוזי חי') 838/87 רפופורט נ' מטיילי עירון, פ"מ תשנ"ג (1) 29, 41 (1992) (להלן: עניין רפופורט), שדן בשאלה אם אירוע מסוים ללא מגע פיזי בין הרכב לניזוק היווה "תאונת דרכים" (לפני תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים), לפיה "הסיטואציות של הבהלה או ההלם הן סיטואציות, שבהן התגובה של הניזוק היא כמעט אינסטינקטיבית וחופש הבחירה נשלל ממנו כמעט לחלוטין ולכן ניתן לומר שאין ספק בקיום הקשר הסיבתי המשפטי". בפסק דין זה יושם מבחן הסיכון על סיטואציה של בהלה של רוכב אופניים. לדעה שונה מזו שהובעה על-ידי השופט ביין ב עניין רפופורט, ראו עמדת השופטת שרון-נתנאל בת"א (שלום קר') 2683/01 עומרי נ' מועצה מקומית נחף, פ"מ תשס"ג(3) 229, 238 (2003) (להלן: עניין עומרי), אשר - בעשיית שימוש במבחן הסיכון עם מבחן השכל הישר - הבחינה בין הפן הסובייקטיבי של בהלה מנסיעת רכב (האם אכן נבהל) לבין הפן האובייקטיבי (האם בנסיעת הרכב היה כדי לגרום לאותה בהלה), לשם ניפוי אותם מקרים בהם הנסיבות האובייקטיביות אינן "מצדיקות" את הבהלה. ##(2) תאונת אופניים בגלל בליטת ברזל בשפת המדרכה: ## ת"א (שלום נצ') 14894-02-09 איבגי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים: התובע היה רוכב אופנים, כאשר בעת רכיבתו יצא רכב מחניה בימין הדרך. התובע, שהסיט את כידון אופניו לשמאל, נתקל בבליטת ברזל בשפת המדרכה, אופניו התהפכו והוא נחבט במדרכה ונפגע בגופו. נפסק כי האירוע הינו תאונת דרכים, מאחר ומתקיים קשר סיבתי -עובדתי בין הופעת הרכב ויצירת הסיכון לבין הסטת כידון האופניים לעבר המדרכה, ואף קשר סיבתי- משפטי, לאור מבחן הסיכון. נקבע כי הרכב הוא אשר יצר את הסיכון המשמעותי מלכתחילה, שכן ברצף האירועים, תחילה יצר הרכב את הסיכון ולאחריו יצר בו הניקוז הבולט את הסיכון. הודגש כי לא המפגע במדרכה גרם לנפילה, אלא הסטת האופניים שמאלה, אשר נגרמה בשל נסיעת הרכב לאחור. מפסק דין זה אנו למדים כי בית המשפט לא ראה במפגע על שפת המדרכה גורם לתאונה שניתק את הקשר הסיבתי בין יציאת הרכב מהחניה לבין נפילת התובע. ##(3) איבוד שליטה על אופניים בגלל רכב שצפר:## ת"א (שלום ק"ג) 1396/07 פורטנוי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים: נסיבות התאונה באותו מקרה היו כדלקמן - התובע רכב רכיבה ספורטיבית על אופניו בכביש אשדוד - אשקלון, עת הגיחה לפתע מכונית מאחור וצפרה בעוצמה בסמוך אליו. התובע, שנבהל מעצם הצפירה ועוצמתה, איבד את השליטה על האופנים, התהפך ונחבל בגופו. התביעה נדחתה מאחר וגרסת התובע הייתה עדות יחידה ללא סיוע, אולם בית המשפט ציין מעבר לצורך כי לא קיים קשר סיבתי -משפטי בין צפירת המכונית לבין נפילתו מן האופניים ופגיעתו הגופנית, מאחר והתובע לא טען כי הרכב התקרב אליו בצורה מסכנת או מאיימת, ואובייקטיבית לא הייתה לתובע, שהיה רוכב מנוסה, סיבה להיבהל מהצפירה. מכאן עולה שבית המשפט הפעיל את מבחן הסיכון עם מבחן השכל הישר, ובדומה לעמדת בית המשפט בעניין עומרי - דחה קיומו של קשר סיבתי-משפטי לאור הפעלת המבחן האובייקטיבי על נסיבות הבהלה. ##(4) בהלה במהלך חציית כביש מרכב שהתקרב במהירות:## ת"א (שלום כ"ס) 6881/03 מור-חיים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ: נדון מקר ה בו, בעת שהתובעת הייתה בת 11 והחלה לחצות את הכביש בשכונת מגוריה, כשאופניה לצידה, התקרב אליה במהירות רכב מסחרי. היא חששה להיפגע ממנו, ונסוגה אחורנית בבהילות לעבר המדרכה. תוך כדי כך נתקלה כף רגלה בדוושת האופניים, והיא נפלה על הכביש. בית המשפט הפעיל את מבחן הסיכון, ובחן האם יש זיקה מיידית וישירה בין השימוש ברכב לבין גרימת הנזק . בית המשפט הזכיר את אמרת האגב בעניין רפופורט, והדגיש כי במקרה שבפניו לא בהלה או תנועה חפוזה ובלתי נשלטת עקב התקרבות הרכב הם שגרמו לנפילת התובעת, אלא הסתבכות רגלה בדוושת האופניים לאחר שהחליטה לסגת לאחור ולהמתין לשעת כושר על מנת לחצות את הכביש. לפיכך, נשלל הקשר הסיבתי-משפטי, ונקבע כי אין מדובר ב"תאונת דרכים". הערעור שהוגש על פסק דין זה נדחה בע"א (מחוזי ת"א) 4049/04 מור חיים נ' קרנית. ##(5) תאונה במהלך ניסיון התחמקות מתאונה:## ת"א (שלום רמ') 3803/07 דרוויש נ' כלל חברה לביטוח בע"מ: דובר ברוכב אופניים אשר נפל מהם ונפגע בעת שניסה לחמוק מטרקטור שעבר בסמוך, ללא מגע פיזי עמו. בית המשפט העדיף את עדות נהג הטרקטור על פני עדות רוכב האופניים, קבע כי לא הוכח שהיה סיכון תעבורתי, וכי הנפילה נכנסה בגדרו, ופסק כי לא הוכח קשר סיבתי. ##(6) רוכב על סוס שנפל בגלל שהסוס נבהל מרעש טרקטורון:## ת"א (מחוזי י-ם) 936/95 עדרי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים: באותו מקרה רכב התובע על סוס והוביל קבוצת רוכבים לסיור בחוף הים. במפתיע הופיעה קבוצת רוכבי טרקטורונים, אשר התקרבה אל קבוצת רוכבי הסוסים וגרמה לרעש, אבק ובהלה. רוכבי הטרקטורונים התעלמו מסימונו של התובע שיתרחקו מהמקום, הגבירו מהירותם וקרבו אליו במהירות וברעש עצום. הסוס נבהל, החל להשתולל, נפל ומחץ תחתיו את גוף התובע. בהסתמכו על מבחן הסיכון, לפיו הבהלת הסוס שהפיל את רוכבו הייתה בתחום הסיכון שיצרה התנהגות רוכבי הטרקטורונים, מבחן השכל הישר ו מבחן השכנות, קבע בית המשפט כי הוכח קיומו של קשר סיבתי-משפטי, ולפיכך מדובר בתאונת דרכים. ##(7) תאונה בגלל חתול שרץ בכביש:## ת"א (שלום ת"א) 45475/05 זהר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים: דובר ברוכב אופניים, אשר בהגיעו לצומת התפרץ למסלול נסיעתו רכב מנועי, כשחתול חצה בריצה את הכביש, והוא נפל בעקבות בלימת פתע של אופניו. בית המשפט, שהכריע לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים, קבע כי קיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין פגיעת התובע, מאחר וסטיית הרכב בגלל החתול הייתה הסיבה הישירה לפגיעת התובע, וגם אם לא הייתה הסיבה הבלעדית, היא הייתה הסיבה העיקרית לכך. ##(8) נפילה בגלל בהלה מצפירת משאית:## בת.א. (שלום-רמלה) 3312/05 ישראל אורה נ. עיריית רמת גן ואח' (2008) (לא פורסם), , שם רק בשלב מאוחר הועלתה הטענה כי החלקה על חצץ, הייתה בעקבות בהלה מצפירת משאית. כמו באותו מקרה, כך גם במקרה דנן, יש להעדיף את הגרסה הראשונית הסמוכה לאירוע, להבדיל מהגרסה הכבושה שהועלתה רק לאחר מכן וכפי שנאמר שם: "ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה, וכי כל שינוי בגרסה ראשונית מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו" ( ת.א. (ת"א) 2283/05 שקירוב נ. אריה חברה לביטוח בע"מ... , וכי "הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה" (י. קדמי, על הראיות, 2003חלק ראשון, עמ' 441)." תאונת דרכים