קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרת סימן מסחר: כללי 1. בפני תביעה שענינה הפרת סימן מסחר. התובעת אוחזת בזכויות בסימן מסחר שנרשם ביום 5.1.2006, בתחום האפנה (סוג 35, מס' סימן 178613), כדלקמן (ר' נספח ב' בתיק מוצגי התובעת): 2. התובעת טענה כי הכינוי "שוק המעצבים" או "שוק מעצבי העיר" מתאר את "ארוע האופנה הבולט של מעצבי ציון מאז שנת 1995" (ס' 16 לתצהיר התובעת); מדובר ב"מיזם ענק המלווה בחסויות של גופים מסחריים וחשיפה תקשורתית רבה ומהווה את ארוע האופנה המרכזי במדינת ישראל, הנותן במה לעשרות מעצבים מתחום האופנה" (ס' 15 לתצהיר התובעת). בתצהירה פירטה את השקעתה "העצומה והמתמדת במותג זה מזה מעל עשור" (ס' 17 לתצהירה). 3. התובעת ייחסה לנתבעים שלושה מעשי הפרה של סימן המסחר וגניבת עין: א. פרסום מינואר 2005 - התובעת טענה כי הנתבעים פרסמו "שוק אופנה בקניון ראשל"צ, תחת השם 'שוק המעצבים'. המצהיר מטעמה העיד: "נחשפתי לפרסומים המפרים כשראיתי שלטי חוצות של הנתבעים וכשקיבלתי לידי העתק מהפרסומים המפרים שבוצעו על ידם, בסוף חודש ינואר 2005" (ס' 28-29 לתצהיר התובעת). במועד זה טרם נרשם סימן המסחר. ואולם התובעת טענה כי הכינוי המסחרי צבר מוניטין רבים כבר אז, ומעשה ההפרה נלכד בעוולה של גניבת עין, המעוגנת בס' 1(א) לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט- 1999 (ס' 118-129 לסיכומיה). בנוסף נטען כי ההפרה הולידה עוולת גזל ועילה בעשית עושר ולא במשפט (ס' 144-145 לסיכומי התובעת). ב. ביום 2.2.2005 שיגר ב"כ התובעת מכתב, בין השאר אל הנתבעת 1 והנתבע 3, בו התריע מפני שימוש בשם "שוק המעצבים" או "שוק מעצבי העיר" (ר' מכתב מיום 2.2.2005, נספח כ"ב לתצהיר התובעת). הנמענים נדרשו "להסיר ולהפסיק לאלתר כל פרסום כאמור המהווה גניבת עין והטעיה שלא בתום לב" (ס' 7 למכתב הנ"ל). הנתבע 3 קיבל מכתב זה (ר' עדותו בפ' ע' 23 ש' 13-14). המכתב התקבל גם בהנהלת המרכז המסחרי בו פועלת הנתבעת 1 (ר' עדותה של גב' רות שלמוני, מנהלת המרכז, פ' ע' 33 ש' 25-26). ג. פרסום מיולי 2006 - מצהיר התובעת הצהיר: "בחודש יולי 2006 חשכו עיני עת גיליתי שהנתבעים, בניצוח הנתבע 3, ממשיכים לפרסם כי הם המבצעים והמפיקים של המותג שוק המעצבים בקניון ראשון לציון" (ס' 32 לתצהירו). לתצהיר צורף צילום שלט פרסום בו נרשם, בין השאר, כי בימים 26-28 ליולי 2006 מתקיים 'שוק המעצבים' במרכז קניות בן גוריון ראשל"צ, עד 70% הנחה" (נספח כג' לתצהיר התובעת). ד. פרסום מינואר 2007 - התובעת טענה כי בחודש זה "חזרו הנתבעים, בניצוח הנתבע 3, שוב על מעשיהם המפרים ופרסמו שוב כי הם המפיקים והמבצעים את 'שוק המעצבים' בקניון ראשון לציון" (ס' 33 לתצהיר התובעת). צורף צילום שלט פרסום שם נרשם כי בתאריכים 26.1.07-24 מתקיים "שוק המעצבים במרכז קניות בן גוריון ראשון לציון, עד 70% הנחה, חגיגת קניות ומחירים של קולקציית מותגים ומעצבים" (נספח כה' לתצהיר התובעת). 4. הנתבעת 1 מפעילה חנות בגדי מעצבים לנשים בשם "קפסולה" ב"מרכז קניות בן גוריון" בראשל"צ (ס' 3 לתצהיר הנתבע 3). הנתבעת 2 היא בעלת מניות בנתבעת 1, והנתבע 3 הוא בעל השליטה בנתבעת 2 (ס' 2 לתצהיר הנתבע 3). הנתבע 3 העיד כי מטרתה של חנות "קפסולה" היא "לתת במה למעצבים ישראליים ומצד שני מענה לקהל של נשים המחפשות אחר פריטים ייחודיים" (ר' עדותו בפ' ע' 20 ש' 25-27; ר' גם בע' 27 ש' 23-24). מדובר בחנות גדולה יחסית, המשתרעת על שטח של כ- 250 מ"ר (עדות הנתבע 3, פ' ע' 27 ש' 25-26). 5. הנתבעים העלו שתי טענות הגנה עיקריות: ראשית, נטען כי השימוש בשם "שוק המעצבים" אינו מהווה הפרה של סימן המסחר, שכן אין הוא אלא חלק מהרכב הסימן ולא עומד בפני עצמו (פרק ד.ד.1 בסיכומי הנתבעים). נטען כי השם "שוק המעצבים" הוא גנרי או תיאורי, וכי התובעת לא הוכיחה שזכה לאופי מבחין (פרק ד.ד.2. וס' 103 לסיכומי הנתבעים). הנתבעים הוסיפו וטענו כי אין דמיון מטעה בין "שוק המעצבים" לבין סימן המסחר (פרק ד.ד.5 לסיכומי הנתבעים). שנית, נטען כי "קפסולה ו/או מי מטעמה מעולם לא ארגנו ו/או היו שותפים לארגון הארועים נשוא תובענה זו, לתכנון או לבחירת שמם; ... השתמשו בדרך כלשהי בשם 'שוק המעצבים' או בשם 'שוק מעצבי העיר' " (ס' 17 לתצהיר הנתבע 3). הנתבעים טענו כי לא הם שביצעו את הפרסומים נשוא התובענה, כי אם הנהלת הקניון בה מצויה החנות, וממילא לא צמחה עילת תביעה כנגדם (פרק ב.1 בסיכומיהם). 6. להלן אדון בטענות הצדדים. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהיר מר ים טיראן, מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעים הצהירו הנתבע 3 וכן עו"ד יהושע סגל, וזומנה להעיד גב' רות שלמוני, מנהלת המרכז המסחרי נשוא הפרסומים. העדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה בכתב. שאלת הזכאות 7. כידוע, "אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים" (ס' 8 (א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב- 1972). הוראת חוק זו מבטאת את תכליתו הכפולה של סימן המסחר: "התכלית הראשונה היא ההגנה על קהל הצרכנים מפני הטעייתו בראותו שני מוצרים המסומנים באופן דומה. התכלית השניה מתמקדת בצדדים עצמם [הסוחרים] ומבקשת להגן על כל צד מפני תחרות בלתי הוגנת מהצד שכנגד" (ע"א 4116/06 Gateway Inc נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, , מיום 20.6.2007, ס' 9 לפסק דינו של כב' הש' ס' ג'ובראן). 8. אכן, הרציונאל הכלכלי של סימן המסחר נעוץ בשניים אלה: יצירת תמריץ יצרני וחסכון בעלויות עיסקה. בהיבט היצרני, סימן המסחר מאפשר ליצרן לקצור את פירות עמלו בטיפוח מוניטין למוצר. יעד זה מושג כאשר הצרכן חוזר ורוכש את הסחורה הודות לסימן המסחר. אם יצרן מתחרה יוכל להעתיק את הסימן כאוות נפשו - הדבר צפוי לפגום במוטיבציה של היצרן להמשיך ולהשקיע ביצירת סימן מסחר בעל ערך. הענקת בלעדיות מתגמלת את היצרן בגין השקעתו במותג. על כן, סימן המסחר ממריץ את היצרן לפתח איכות למוצריו ולשמור על עקביות באיכות. במישור הצרכן, סימן המסחר מאפשר לחסוך בעלויות עיסקה. הוא מהווה מעין "תמרור זיהוי", המסמל את המקור היצרני של הסחורה ומאותת בדבר טיבה ואיכותה. צרכן רציונאלי, הצפוי ברגיל להשקיע זמן וכסף כדי לעמוד על טיב המוצר הנרכש, יוכל לצמצם עלויות אלה, תוך הסתמכות על המידע המשודר באמצעות סימן המסחר. (לניתוח כלכלי קלאסי של סימן המסחר ר': W.M. Landes & R.A. Posner, “The Economics of Trademark Law”, 78 Trademark Rep. (1988) 270-271, 277-279). 9. מתוך תכליתו של סימן המסחר עולה, כי לא תתכן זכאות בשם גנרי, קרי: בסוג או בזן אליו משתייכת הסחורה שבה מדובר. הטעם לכך נעוץ בזה, שאין בשם הגנרי כשלעצמו כדי להבחין בין סחורה אחת לאחרת. במקרה כזה, ממילא אין בסימן כדי לקדם את התכלית היצרנית או את התכלית שבהגנת הצרכן. על כן, הלכה היא כי "שם גנרי אינו זכאי להגנה בעוולה של גניבת עין. טעם הדבר: אין אדם זכאי להשתלט על שם גנרי, שכן זכותם של כל העוסקים במקצוע לתאר מוצריהם בשמם הגנרי. עורך-דין לא יוכל להשתלט על 'עריכת-דין' ומוכר מנועים לא יקנה מונופולין ב'מנועי דיזל' " (כב' הש' חשין, ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס.בי.סי. פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ, פ"ד נה(3) 933, בע' 944). 10. כידוע, מקובל לסווג את סימני מסחר לארבע קטגוריות: הסימן הגנרי - המתאר את סוג המוצר; הסימן התיאורי - המתאר תכונה או רכיב במוצר; הסימן המרמז - המרמז על טובין ללא תיאור מפורש, והסימן הדמיוני - שאין הוא אלא שם שרירותי ובדוי (ר' פרשת "עיתון משפחה" לעיל בס' 11-12 לפסק דינו של כב' הש' חשין; ר' גם פסק-הדין בענין Gateway לעיל בס' 13 לפסק-דינו של כב' הש' ג'ובראן). הסימן הגנרי והסימן הדמיוני עומדים זה מול זה בשני קצוות המנעד של הגנת סימן המסחר: שם גנרי לא יזכה להגנה, מחמת שאין בו כדי לקדם את תכליתו של סימן המסחר. לעומת זאת, שם דמיוני או שרירותי נהנה מהיקף ההגנה הרחב ביותר: "אלה הם שמות ... שהומצאו מעיקרם כסימנים בעלי אופי מבחין לטובין מסוימים. שמות אלה הם בעלי העוצמה המרבית, וזוכים להגנה רחבה הן בדיני גניבת עין הן בדיני סימני מסחר. אכן, מתחרה כי ישתמש בשם 'שרירותי' או דימיוני שבו משתמש הזולת באותו תחום עיסוק, לא יתקשה בית המשפט להסיק הטעיה וכוונה להטעות. האופי המבחין הטבוע בשם ידבר בעד עצמו ובזכותו של בעל השם הראשון" (כב' הש' חשין, פרשת "עיתון משפחה", בס' 12 לפסה"ד). 11. בענין הנדון, מדובר בשימוש במילים: "שוק המעצבים". שם זה אינו בעל אופי גנרי, אך גם אין הוא שם דמיוני או שרירותי. זהו שם בעל אופי מתאר. השם מתאר את מקום או דרך המכירה ("שוק") וכן את תכונת הסחורה ("מעצבים"). מדובר בצמד מילים שגור בשפה העברית, אשר עשוי לשמש בתחומי המסחר לתיאור מכירה של סחורה המעוצבת ע"י מעצבים. לענין הסיווג נפסק, כי "הקלסיפיקציה המרובעת שדיברנו בה למעלה אינה אלא פרי ההלכה והשכל הישר" (ס' 15 לפסק דניו של כב' הש' חשין בפרשת "עיתון משפחה", לעיל). כך, למשל, השם "שוק רמלה לוד" הוא תיאורי: הוא מכוון לתאר שוק המתנהל באזור הערים רמלה ולוד, מבלי שקנה לו אופי מבחין (ת.א. (חי') 385/06 סיטבון נ' רביב ואח', , מיום 1.3.2009). 12. המילים "שוק המעצבים", כשלעצמן, אינן אוצרות בתוכן כח מבחין. אין הן אלא מילים מתוך המילון. על מנת להפקיען מן המילון הציבורי ולייחדן לשימוש בלעדי, על התובע להראות כי הן צברו משמעות משנית, המצמידה אותן למוצר מסוים (ר', למשל: ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ואח', פ"ד נט(1) 873, בע' 888). כידוע, סימן תיאורי אינו זכאי להגנת סימן המסחר, אלא אם קנה לו אופי מבחין. סעיף 11(10) לפקודת סימני המסחר שולל כשרותו של סימן לרישום, מקום בו מדובר ב"סימן המורכב מספרות, אותיות או מילים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין...". קריטריון המובחנות נועד לבדוק אם הסימן התיאורי זכה בקרב הצרכנים למשמעות חדשה ונבדלת, הקושרת בינו לבין מוצר מסוים, וזאת כתוצאה מן "השימוש למעשה" (ס' 8(ב) לפקודת סימני מסחר). 13. במקרה דנא, התובעת אוחזת בידה בסימן מסחר רשום בביטוי "שוק המעצבים שוק מעצבי העיר" (לצד סמל גרפי, כמובא בס' 1 לפסה"ד). בתעודת סימן המסחר נרשם: רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילים שוק, מעצבים, מעצבי, העיר, אלא בהרכב הסימן". בכך גילה רשם סימן המסחר רגישות לאופיים התיאורי של כל אחת מן המילים, כמילים שגורות בשפה העברית, ואשר נועדו לשמש בחיי המסחר. הוא הדין בצמד המילים: "שוק המעצבים". מעצבים פועלים בתחומי אופנה שונים. השווקים או הירידים, כמו גם מבצעי סוף עונה או מבצעי מכירות, מהווים דרכים מסחריות מקובלות לשיווק פריטי מעצבים. הזיווג בין "שוק" ל"מעצבים" אינו יותר מאשר תיאור מקום או ארוע בו נמכרת אופנת מעצבים. אין לאמר כי ביטוי זה לבדו נופל למתחם ההגנה המוגנת בסימן המסחר. 14. האם התובעת הוכיחה קיומו של אופי מבחין? התשובה על כך היא שלילית. התובעת לא הוכיחה כי המילים "שוק המעצבים" רכשו אופי מייחד, המעורר קשר מחשבתי מיידי או ברור אל ארועי האופנה התקופתיים שהיא עורכת בעיר תל-אביב. בענין זה הוגשו ראיות כדלקמן: א) התובעת הציגה חשבוניות של ספקים המתעדות הוצאות שונות שהוציאה לתפעול ארועי אופנה (נספחים ד'-יב' לתצהירו של מר טירן). חשבוניות אלה מלמדות על השקעה כספית בארגון הארועים, כגון על דרך של רכישת שירותי תאורה ומוסיקה, עיצוב הזמנה, הכנת כרזות, השכרת חניון, שירות יחסי ציבור, צילומי אופנה וכד'. בחלק מן החשבוניות מופיע השם "שוק המעצבים". ואולם ציון שם זה נעשה לצרכי זיהוי העיסקה ע"י הספק, ומטעמים חשבונאיים. אין בכך כדי ללמד שהתובעת הצליחה ליצור בתודעת הצרכנים זיקה מחשבתית בין ארועי האופנה המאורגנים על ידה לבין צמד המילים "שוק המעצבים". (ב) התובעת הגישה "רשימות מעצבים" לארועים משנים שונות (נספחי יג' לתצהירה). רשימות אלה אינן מלמדות ולא כלום. עצם השתתפותם של מעצבים בשוקי התובעת אינו יכול ליחד לה את השימוש בביטוי "שוק מעצבים". הוא הדין ב"טופס הרשמה לשוק מעצבים" ובדיווח החשבונאי על הכנסות מן השוק - נספחים יד' ו- טו' לתצהיר התובעת. אין מחלוקת כי התובעת אמנם מקיימת שוקי מעצבים. אולם אין בכך כדי ללמד שבתודעת הציבור נקשר השם "שוק מעצבים" עם תיאור המוצר שלה דווקא. (ג) שני הצדדים הגישו כתבות עיתונאיות המתארות את ירידי התובעת (ר' נספחים טז' - כא' לתצהיר התובעת, ונספחים 16.1 עד 16.11 לתצהיר הנתבע 3). עיון בכתבות אלה מלמד כי ברובן המכריע מופיע הארוע בכינוי "שוק מעצבי העיר". בדרך כלל, הארוע זכה בכתבות לשבחים, למשל: "שוק מעצבי העיר הפך בשנים האחרונות לשם דבר בתל-אביב" (נספח טז' לתצהיר התובעת). ואולם פעמים מועטות בלבד מופיע הכינוי "שוק המעצבים" לבדו (למשל בנספחי יח' ונספח כ'). בכתבה במגזין "כלבו" מיום 15.9.2000 מדובר על "שוק מעצבי האופנה" (נספח טז' לתצהיר התובעת). במגזין כלבו מיום 25.8.2000 ציון "שוק מעצבי העיר" (נספח טז' לתצהיר התובעת). בכתבה של שירה ברויאר מיום 6.8.2001 מופיע "שוק מעצבי העיר" נספח יז' לתצהיר התובעת). במגזין "נשים" של עיתון מעריב הופיע "שוק מעצבי העיר" (נספח יח' לתצהיר התובעת). בעיתון כוכב העיר של ת"א מדובר על "שוק המעצבים התל אביבי הדו-שנתי" (נספח יט' לתצהיר התובעת). ב"צומת השרון" של יום 12.2.2005 שוב מופיע "שוק מעצבי העיר" (בנספח יט' לתצהיר התובעת). הוא הדין בגליון "זמנים מודרניים" של יום 3.8.2005 (בנספח יט' הנ"ל). ר' גם כתבה בעיתון לאישה מינואר 2007 (נספח כא' לתצהיר התובעת). (ד) בפרסומים יזומים של הארוע, המזמינים את הקהל להגיע אל השוק, מופיע הכינוי "שוק מעצבי העיר" (ר' מודעות פרסום בנספחים טז', יז'; וכן בנספח כ' - "שוק מעצבי העיר, גני התערוכה ת"א, 19.08.2006-17", וכן הפרסום בעתון ת"א מיום 27.1.2006 למועדים 4.02.2006-2 - "שוק מעצבי העיר"; ר' גם פרסום המזמין את הקהל ל"שוק מעצבי העיר" בעתון עכבר העיר של אוגוסט המופיע בנספח כ' לתצהיר התובעת). יוער כי בחלק מן הפרסומים מופיע גם הסימן הגרפי הרשום בתעודת סימן המסחר (למשל, הודעה על "שוק מעצבי העיר" בימים 4-6/08/2005, בנספח יט' לתצהיר התובעת, והודעה על "שוק מעצבי העיר" בגני התערוכה בת"א בימים 4.02.2006-2 בנספח כ' לתצהיר התובעת). (ה) הנתבע 3 צירף לתצהירו פרסומים מהאינטרנט, בהם מופיעים ארועי התובעת בשם: "שוק מעצבי העיר" (נספחים 16.1 עד 16.11 לתצהירו). הנתבע 3 הצהיר כי חלק מן הפרסומים נמצאו באתר האינטרנט של התובעת עצמה (ר' ס' 16 לתצהירו). בנספחים 16.1 עד 16.9 לתצהיר הנתבע 3 רואים פרסומים "רשמיים" המזמינים את הקהל לארוע, תוך מסירת פרטים אודות מקום ומועדים. באף אחד מהם לא מופיע הכינוי "שוק מעצבים" לבדו, אלא השם: "שוק מעצבי העיר". הוא הדין בכתבות בעתון מעריב משנת 2004 (נספח 16.10 לתצהיר הנתבע 3) ובכתבה נוספת (נספח 16.11 לתצהיר הנ"ל). (ו) מר טיראן טען: "שוק המעצבים ושוק מעצבי העיר זה אותו ארוע, אותו דבר" (פ' ע' 10 ש' 24-25). ובהמשך: "זה קיים 14 שנים, ... לאורך כל ה- 14 שנים... לארוע יש שני שמות ומדובר באותו ארוע ויש שינוי קל, יש חסות גדולה של עיתון העיר, שמבקש לבטא את עצמו בפרסומים ולכן זה נקרא מעצבי העיר, כל הפרסומים שיופיעו בעיתון העיר יהיו מעצבי העיר, ובכל שאר הפרסומים בארץ מותר לנו להשתמש בשם שוק המעצבים בלי תוספת - העיר" (פ' ע' 15 ש' 28 עד ע' 16 ש' 2). ואולם עיון בפרסומי התקשורת שנסקרו לעיל מגלה כי הארוע מכונה "שוק מעצבי העיר" לא רק בעיתון "העיר" כי אם גם בעיתונים נוספים. כך גם לא ניתן לקבל את הטענה לפיה הפער בין שני השמות מהווה אך "שינוי קטן". "שוק מעצבי העיר" מייחד את הארוע ל"עיר", בעוד ש"שוק המעצבים" הוא ביטוי כללי ביותר. (ז) התובעת לא העידה כל עד המעורה בשוק אופנת הנשים בישראל כדי לתמוך באופן אובייקטיבי בטענתה אודות האופי המבחין של הביטוי "שוק המעצבים" -- כגון סוחרים ובעלי חנויות, מפרסמים, מעצבים או צרכנים. 15. סיכומה של נקודה זו: מן התשתית שהונחה בפני לא ניתן לדלות ממצא פוזיטיבי לטובת התובעת, כאילו המילים "שוק המעצבים" זכו בתודעת הצרכן לאופי מבחין, הקושר באופן ברור בין המילים לבין ארועי התובעת דווקא. הנתבע 3 העיד כי חנות "המשביר לצרכן" החלה את השימוש בביטוי "שדרת מעצבים" כביטוי שנועד לתאר "ריכוז מעצבים במקום אחד" (פ' ע' 22 ש' 20-22). הנתבע 3 העיד שקניונים שונים בארץ משתמשים בשם "שוק המעצבים" לתיאור מכירות סוף עונה, והגיש פרסומים אודות דיזנגוף סנטר (נספחים 27.1 ו- 27.2 לתצהירו). ניתן לקבל כי ארועי התובעת מעוררים ענין בשוק האופנה בישראל (כטענתו של מר טירן, ר' ס' 15-16 לתצהירו). גם הנתבע 3 הודה כי הוא עוקב אחר ארועים אלה (פ' ע' 27 ש' 3-4). ואולם אין בכך כדי להקים לתובעת זכות לשימוש בלעדי במילים שגרתיות ושגורות בחיי המסחר, ואשר במקרה דנא מהוות רק חלק קטן מהרכב סימן המסחר. 16. הנה כי כן, אני דוחה את טענתה העובדתית של התובעת לפיה במילים "שוק המעצבים" דבקו מוניטין המייחדם לארועי האופנה שלה. התובעת לא הוכיחה זכאות קנינית בביטוי הנ"ל. ממילא לא צמח הבסיס להקניית הגנה מכח סימן המסחר או מכח העוולה בגניבת העין (ס' 1(א) לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט- 1999). 17. זאת ועוד: לא הוכח כי הרישום בשלטים נשוא התובענה מצמיח בסיס סביר לחשש בדבר הטעית הציבור. כידוע, שאלת ההטעיה חולשת על גבולות הזכות בסימן המסחר. היא גם מחויבת כיסוד עיקרי בעוולה של גניבת עין. הטעיה עלולה להתרחש, מקום בו השימוש בסימן יוצר אשליה של זיקה בין סחורה פלונית לבין בעל סימן המסחר או היצרן המוגן בגניבת-עין. מבחן ההפרה נעוץ בשאלה, אם השימוש ה"מפר" מקים חשש סביר שהצרכן יניח שהמוצר שלפניו "שייך" ליצרן המוגן. לענין זה משמשים מבחני החזות והצליל, סוג הטובין והלקוחות, והכל לצד ההגיון והשכל הישר (ר' למשל: ע"א 8981/04 אבי מלכה - מסעדת אווזי הזהב נ' אווזי שכונת התקוה (1997) ניהול מסעדות בע"מ ואח', , בע' 8 לפסק דינו של כב' הש' חשין, מיום 27.9.2006). במקרה הנדון, לשם "שוק המעצבים" יש אופי תיאורי וסתמי. לא הוכח כי צמח לו אופי מבחין או משמעות משנית לטובת התובעת. הביטוי מהווה רק חלק קטן מסימן המסחר, ללא התוספת הגרפית שבסימן וללא שימוש בחלקו העיקרי של הסימן: "שוק מעצבי העיר". אופין התיאורי של המילים והעדר אופי מבחין מרחיקים במקרה זה חשש סביר להטעית הצרכן. 18. הדיון הנ"ל חורץ את הדין גם בטענות התובעת לפי חוק עשית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. העילה לפי חוק זה מחייבת יסוד של השגת התעשרות שבאה "מן האחר", "שלא כדין", ו"על חשבונו" (כידוע, סעיף 1 לחוק עשית עושר מחיל את כלל ההשבה כלפי "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת שבאו לו מאדם אחר"). יסודות אלה לא הוכחו במקרה דנא. באותו אופן, גם "גזל" לא צומח כאן, כמובנו בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בשילוט הנ"ל לא נעשה שימוש בקנין השייך לתובעת, שכן המילים "שוק המעצבים" אינן בבעלותה. 19. הדיון בשאלת הזכאות כאמור לעיל חורץ את גורל התביעה לדחיה. בנסיבות אלה אין עוד צורך לדון בשאלה השניה שהתעוררה בהליך זה, ושענינה במידת המעורבות וההנאה שהפיקו הנתבעים מן השילוט נשוא התביעה. אעיר אך זאת, כי עדותה של גב' רות שלמוני, מנהלת הקניון המדובר, מרחיקה את הנתבעים דנא מזירת ההתרחשות בקשר עם הפרסומים שבמחלוקת. גב' שלמוני - בעדות אמינה, עקבית ובוטחת - נטלה על עצמה את האחריות לפרסומים, כמנהלת המרכז המסחרי בן-גוריון. לדבריה, מדובר ביוזמה של הנהלת הקניון עצמה, שאינה תלויה בבעלי החנויות, ומטרתה לעורר מודעות צרכנית לעצם קיומו של "מרכז מסחרי מאוד קטן" (פ' ע' 33 ש' 11-17): "במסגרת תפקידי אני בן היתר גם עורכת את האירועים מבצעי קידום מכירות. כשהתחלתי לעבוד באוגוסט 2003, זמן לא ארוך אחרי תחילת עבודתי התחלתי לעשות. זה מן מרכז מסחרי מאוד קטן, עם מעט מאוד חנויות, אני אפילו לא קוראת לו קניון, לצורך הענין, מדובר בערך 2400 מטר מסחרי. במסגרת האירועים שאני עושה עשיתי אירוע לקדם את חנויות האופנה מאחר וחלק מהאנשים לא היו מודעים לקיומו המרכז המסחרי. ואז אופן הכנת האירוע תמיד כמו מתכון להכנת עוגה, בונה את המסגרת של האירוע, גם המסגרת התקציבית, מה היו תוכנו, חנויות נותנות לי אישור שהן מעונינות להשתתף ואני מעבירה את החומר למשרד פרסום". 20. גב' שלמוני ציינה כי מדובר במבצעי סוף עונה וקידום מכירות המקובלים בכל קניון (פ' ע' 34 ש' 7-8). לדבריה, תהליך עיצוב השלט מתרחש בין הנהלת הקניון לבין משרד הפרסום, ללא שיתוף של בעלי החנויות: "העברתי חומר למשרד פרסום על האירוע ושוב הם מחזירים לי ונותנים לי פרסום הם מכינים את הפרסום לכל אירוע שאני עושה... למיטב זכרוני החזירו לי חומר עם דמות אישה עם השם והתוכן וזהו. כשזה מוצא חן בעיני מתקדמים וכשלא אני מתדיינת איתם והמשכתי הלאה" (פ' ע' 33 ש' 18-22). ובהמשך: "ש. מי אחראי לבחירת השמות. ת. לרוב משרד הפרסום. קיבלתי מהם רשימה ארוכה. לא זוכרת אם בחרתי מתוך הרשימה או שדיברתי עם איש הפרסום שלי. זו בחירה שלי בהתייעצות עם המפרסם. אני לא משתפת את בעלי החנויות בשם - כי את יודעת מה זה 20 סוחרים שכל אחד מהם יש לו דעה אחרת" (ההדגשה הוספה - פ' ע' 37 ש' 11-14). 21. עדותה של גב' שלמוני תומכת בגרסת הנתבעים אודות העדר מעורבות בפרסום (ר' ס' 18 לתצהירו של הנתבע 3). כאמור, שאלה זו - כמו גם טענת התובעת בדבר הפרה משנית ותורמת - הפכו תיאורטיות בהליך זה, על רקע המסקנה דלעיל בדבר העדר זכאות. במאמר מוסגר אוסיף, כי לא ראיתי בסיס לתביעה כנגד הנתבעת 2, שאינה אלא בעלת מניות בנתבעת 1, ולתביעה האישית כנגד הנתבע 3, האוחז בנתבעת 2. ספק אם הטענה ל"הרמת מסך" חריגה זו נהנית מהצדקה, מקום בו לא הונחו ראיות לפעילות אקטיבית מצד נתבעים אלה בפרסומים נשוא התובענה. 22. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪+מע"מ. סימן מסחרי