קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מעביד ברשות הפלסטינית: השופטת רונית רוזנפלד 1. המערער, שהועסק על ידי המשיבה כיועצה המשפטי במשך תקופה בת כשנתיים ומחצה, הגיש לבית הדין האזורי בירושלים את תביעתו כנגד המשיבה (להלן גם- העמותה) בגין זכויות סוציאליות שונות שבהן לטענתו קופח על ידה. בית הדין האזורי (השופטת יפה שטיין; עב 2364/05) , קיבל את בקשת המשיבה ומחק את התביעה על הסף. בית הדין ציין בהחלטתו כי ספק אם קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וכי אין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטתו למחוק את התביעה על הסף נסמכת בעיקר על כך ש"בחינת מירב הזיקות, לרבות ציפיותיהם הסבירות של הצדדים בעת חתימת חוזה ההעסקה והיכולת לנהל הליך יעיל בישראל, מביאים לכלל מסקנה כי מדינת ישראל איננה הפורום הנאות לנהל את ההליך המשפטי בתיק זה". כנגד החלטת בית הדין האזורי למחוק את התביעה על הסף, הגיש המערער את הערעור שלפנינו. התשתית העובדתית הרלוונטית 2. המערער הוא אזרח ישראלי, עורך דין במקצועו, שכתובתו בעיר אום אל פחם בה הוא מנהל משרד לעריכת דין. המערער הועסק על ידי העמותה כיועצה המשפטי מיום 1.5.01 ועד שפוטר מעבודתו ביום 18.9.03. העמותה, שמקום מושבה בעיר רמאללה, פעילה בתחום זכויות האזרח וזכויות עובדים. עיקר פעולתה בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן גם: הרשות) . בין המערער לבין העמותה נחתם הסכם עבודה שתוקפו לשנתיים ימים החל מיום 1.5.01. ההסכם כתוב בשפה הערבית ונחתם בשטחי הרשות. שכרו החודשי של המערער נקבע בדולרים והוא עומד על פי ההסכם על 2600 דולר ארה"ב. לפי דברי ב"כ העמותה בדיון לפנינו, מס הכנסה שולם למדינת ישראל באמצעות הרשות. דמי ביטוח בריאות שולמו למערער באופן ישיר על מנת "על מנת שהוא יעביר את התשלומים כפי שהוא יודע". בהסכם העבודה (המתורגם) נמצא בין השאר, את ההוראות הבאות: "מאחר וצד ראשון מעוניין בהעסקת עו"ד במשרה מלאה, המוסמך להופעות בבתי משפט ישראלים וזאת לפי הקריטריונים הרצופים בנספח להסכם זה ולפי מטרות המרכז......."(ההדגשה שלי, ר.ר.) כמו כן נקבע בהסכם כי: "חוק העבודה הקיים באותה תקופה יהיה תקף בכל מערכת היחסים בין הצדדים אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה." וכן: "הצד השני מתחייב להופיע ולהתייצב במשרדי העמותה לפי ובהתאם לשעות העבודה הקבועה ע"פ תנאי המשרה וזאת במידה ואינו מופיע בדיונים או הופעות בבתי משפט ו/או בתי דין ו/או מעקב עם עורכי דין נוספים שטיפלו בתיקים בהתאם לתוכניות העבודה." אין בהסכם הוראה בדבר בית המשפט המוסמך לדון בתביעה, ככל שתוגש כזו על ידי מי מן הצדדים. 3. לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, וכחלק מן הסכסוך הכולל ביניהם, פתחה העמותה בחודש יולי 2004 בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערער בלשכת ההוצל"פ בנתניה. ההליכים שנפתחו הינם בגין שיקים המשוכים על שמו של המערער לטובת העמותה. המערער הגיש התנגדות לביצוע שטר, והדיון התנהל בבית משפט השלום בנתניה. ההליך בבית הדין האזורי 4. בתביעתו בבית הדין האזורי טען המערער כי במהלך תקופת עבודתו שולם שכרו בחסר; כי פוטר מן העבודה בלא ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכי לא שולמו לו תנאים נלווים. תביעתו הכספית כנגד העמותה עומדת על סך של 522,760 ש"ח. סכום התביעה כולל יתרת תשלום שכר טרחה בהתייחס לייצוג עובדים שטופלו על ידי העמותה. בכתב התביעה מתאר העובד את שאירע לטענתו ביום 18.9.03 ,שהוא מועד סיום יחסי העבודה, עת נלכד ביחד עם חברו על ידי מנכ"ל העמותה וחבורת בריונים, ונכלא במשרדיה ברמאללה למשך 5 שעות. לטענתו, אולץ במהלך אותו אירוע, תחת איומים שבהם אוים על ידי בריונים, למסור לעמותה שיקים בסכומים של מאות אלפי שקלים. המשיבה עתרה לסילוק תביעתו של המערער על הסף, מחמת היעדר סמכות מקומית ו/או בינלאומית לבית הדין לדון בתביעה, ומן הטעם שבית הדין בישראל אינו הפורום הנאות לדון בה. בכתב ההגנה שהגישה לגופו של עניין, טענה כי אינה חייבת מאומה למערער, והכחישה את כל טענותיו. 5. הצדדים הסכימו כי שאלת הסמכות והפורום הנאות תבוררנה ראשונות, במסגרת הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף. לתמיכה בבקשה הגישה העמותה תצהיר של מר חסן ברגותי, מנכ"ל העמותה. המערער הגיש תצהיר מטעמו לתמיכה בתגובתו לבקשה. משמנכ"ל העמותה המתגורר בשטחי הרשות, לא התייצב לדיון שנקבע בבקשה, הסכימו הצדדים כי החלטה בבקשה לסילוק על הסף תינתן על יסוד סיכומים בכתב ומסמכים שיגיש כל אחד מהם. פסק הדין של בית הדין האזורי 6. בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי ראשונה לשאלת הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה. בקשר לכך ציין בית הדין כי העמותה שהוקמה ברשות הפלשתינאית, ומשרדיה נמצאים בשטח הרשות, נתונה למרותה של הרשות. בכל זאת, לפי קביעת בית הדין "קיימת אפשרות להפעיל את השיפוט של מדינת ישראל על ידי מסירת הזמנה לדין לידי הנתבעת", ואולם "כדי להקנות לאותה ערכאה שיפוטית ישראלית את הסמכות הנ"ל צריך שתהא זו מסירה כדין". בית הדין קבע כי הצדדים לא התייחסו לשאלת אופן ביצוע מסירת ההזמנה לדין לידי העמותה, וכי "יתכן" שבית הדין לא רכש סמכות בינלאומית לדון בעניין. 7. לצורך המשך הדיון הניח בית הדין האזורי כי ההזמנה לדין הומצאה לעמותה כדין, ועבר לבחון את שאלת הסמכות המקומית. בית הדין קבע כי לא הוכח שהמערער הוא "עובד" שמקום עבודתו ו/או ביצוע עיקר עבודתו בשטח מדינת ישראל. זאת הסיק מהעובדה כי משרדי העמותה מצויים ברמאללה ותחום פעילותה ברשות. המערער הועסק על ידי העמותה על מנת שישמש יועצה המשפטי לשם פעילותה השוטפת, והעמותה פיקחה על התייצבות המערער במשרדיה. בית הדין הוסיף וקבע כי אף אם נצא מנקודת הנחה כי המערער הופיע בפני ערכאות ו/או מוסדות בישראל במסגרת תפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע כי מקום עבודתו ו/או מקום ביצוע עיקר עבודתו בשטח מדינת ישראל. על כן קבע בית הדין כי לא נתונה לו סמכות מקומית לדון בתביעה. 8. אחרונה בחן בית הדין את שאלת 'הפורום הנאות'. בית הדין קבע כי בחינת מירב הזיקות מביאה למסקנה כי מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעתו של המערער. זאת הסיק בית הדין האזורי מן העובדה שהסכם ההעסקה בין המערער לעמותה נערך ונחתם מחוץ לשטח מדינת ישראל ונכתב בשפה הערבית; העמותה מאוגדת ופועלת בשטח הרשות הפלשתינאית ונטולת נכסים כלשהם בישראל, ושכרו של המערער שולם בדולרים באמצעות המחאות משוכות מבנק בשטח הרשות. בית הדין קבע כי לא נמצאה כל זיקה לישראל, אשר יהא בה כדי להצדיק את ניהול הדיון בפני בית הדין בישראל. באשר ליעילות הדיון, לרבות הזמנת עדים תושבי הרשות - קבע בית הדין כי הכף נוטה לכיוון הפורום הזר, וכי לא הוכחה טענת המערער לפיה נשקפת סכנה לחייו אם תתברר התביעה בפני הפורום הזר. על הקביעות הללו שבפסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שלפנינו. הערעור 9. לטענת המערער "בית הדין רכש לעצמו סמכות בינלאומית לדון בתובענה באמצעות מסירת כתבי בית דין וההזמנה כדין לידי המשיבה, אשר הגישה כתב הגנה מטעמה והתייצבה לדיון בבית הדין קמא באמצעות ב"כ". המערער הפנה אל המגמה הניכרת בפסיקה להרחבת התחולה הטריטוריאלית, כמו גם לכך שבבית משפט השלום בנתניה מתנהלת תביעה בינו לבין העמותה. לבית הדין בישראל נתונה גם סמכות מקומית לדון בתביעה. מרבית עבודתו של המערער הייתה בתחום מדינת ישראל עת ייצג עובדים מהרשות בפני ערכאות ומוסדות בישראל; מהסכם העבודה שנוסח על ידי העמותה עולה שהעמותה בחרה להעסיקו דווקא בשל היותו עו"ד ישראלי, ועל מנת שייצג עובדים מהשטחים בתביעות שיגיש בתוך מדינת ישראל. את העבודה בקשר לאותן תביעות ביצע בכתובת משרדו באום אל פחם. המערער הפנה למסמכים שהציג בבית הדין האזורי בנוגע לעשרות תביעות שהגיש במסגרת עבודתו בעמותה, בבתי משפט ובמוסדות ישראלים, כבא כוחם של עובדים תושבי הרשות. לטענת המערער, טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי אין בית הדין בישראל פורום נאות לדון בתביעה. לטענתו, מבחן מירב הזיקות איבד הרבה ממשקלו; מפסקי דין רבים עולה כי משרכש בית המשפט סמכות לדון בעניין מסוים, לא בקלות יועבר הדיון לערכאה שיפוטית מוסמכת אחרת; העובדה שתיק הוצאה לפועל נפתח נגדו על ידי העמותה בישראל, מצביעה על כך שבית משפט בישראל מהווה פורום נאות לדון בסכסוך העבודה שבינו לבין העמותה; בית הדין טעה עת דחה את טענתו כי צפויה לו סכנת חיים אם התביעה תתנהל בשטחי הרשות, למרות שטענתו זו נתמכה בתצהירו ובאישור שהציג בדבר הגשת תלונה במשטרה; קשייה של העמותה בהבאת עדים לישראל, כמו גם שפת הצדדים, אינם יכולים להוות משקל מכריע בשאלת הפורום הנאות. 10. לטענת העמותה, יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו, ולאשר את קביעתו כי בית הדין בישראל איננו הפורום הנאות לדון בתביעה. העמותה טוענת כי התאגדה ונרשמה בשטחי הרשות הפלשתינית, ואין לה כל פעילות בשטח ישראל. לטענתה, הסכם העבודה קבע כי מקום עבודתו של המערער במשרדי העמותה ברמאללה. המערער היה חייב להתייצב במשרדי העמותה, "ואף נעשה פיקוח אחר ההתייצבות שלו בהתאם". כמו כן תשלומי המיסים בגין העסקתו של המערער הועברו למשרדי מס הכנסה ברמאללה. הדין החל על התובענה הוא הדין החל בשטחי הרשות הפלסטינית והתובענה מעלה נושאים שבידיעתם השיפוטית של הערכאות ברשות. העמותה מוסיפה וטוענת כי העדים הנוגעים לתביעה מתגוררים בשטחי הרשות, גישתם לבימ"ש בשטחים נוחה וזמינה יותר, ושפתם של העדים כמו גם שפת המסמכים היא השפה הערבית. אשר על כן בית הדין בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעת המערער. עוד טוענת העמותה כי לבית הדין אין סמכות בינלאומית לדון בתביעה . לעניין זה אין די במסירת כתב התביעה באשר היה על בית הדין לקבל רשות להמצאת המסמכים לעמותה שכתובתה ברמאללה, ו/או היה עליו לפעול בהתאם לסעיף 4 ל"הסכם ביניים - בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה נספח 5 לפרוטוקול בנושא עניינים משפטיים". בנוסף טוענת העמותה בסיכומיה, כי הערעור הוגש באיחור ועל כן דינו להידחות על הסף. דיון והכרעה כללי 11. השאלה בדבר סמכותו של בית הדין להיזקק לתביעתו של המערער, אזרח ישראל המתגורר בה, כנגד העמותה, שהיא אישיות משפטית מאוגדת הפועלת בשטחי הרשות הפלסטינית, צריכה להתברר משלושה היבטים הכרוכים ושלובים זה בזה: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית ו"הפורום הנאות". בקשר לעניין דומה כבר נקבע על ידי בית דין זה כי " שלושת אלה הם בבחינת 'נדבכים' הבנויים זה על גבי זה. תחילה יש לעבור את "משוכת" הסמכות הבינלאומית. רק אם יקבע שקמה סמכות בינלאומית לערכאה שיפוטית כלשהי בישראל, תעלה שאלת הסמכות המקומית שקבע מחוקק המשנה - ורק למקרה ויתברר שקיימת סמכות מקומית ... תעמוד על הפרק השאלה האם חלו נסיבות חריגות המצדיקות התנערות הערכאה השיפוטית מסמכותה המקומית והעברת הדיון לערכאה אחרת בשל היותה 'הפורום הטבעי' או 'הפורום הנאות' מבחינת הצדדים, או שמא קיים פורום נאות אחר". בהידרשנו לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים נברר ראשונה את השאלה אם בנסיבות העניין רכש בית הדין סמכות בינלאומית לדון בתביעה. נוכח מסקנתנו כפי שתפורט בהמשך כי בית הדין רכש סמכות בינלאומית כנדרש, נמשיך ונברר אם נתונה לבית דין אזורי סמכות מקומית לדון בה. אחרונה נבחן את הסוגיה בדבר פורום נאות, ואם אמנם צדק בית הדין האזורי כשמחק את התביעה על הסף, בהיותו סבור כי אין הוא הפורום הנאות לדון בה. סמכות בינלאומית 12. בקשר ל"קניית" סמכות בינלאומית, אימץ הדין הישראלי את הדין האנגלי, על פיו "תולים את הסמכות, במובן הבינלאומי, במסירת ההזמנה". כלומר, בית הדין בישראל יכול "לקנות" סמכות לדון בתביעה שהוגשה נגד תושב חוץ, מכוח מסירה כדין של ההזמנה לנתבע. ההסדר המשפטי הכללי למקרה של המצאת תביעה לנתבע היושב בחו"ל מעוגן בפרק לב' סימן ה' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), החל בבית הדין לעבודה על פי הוראת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על פי הוראת תקנה 500 לתקנות, המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט של ישראל מחייב קבלת היתר מבית המשפט. מתן היתר כזה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתקיים התנאים המפורטים בתקנה. בקשר להוראת התקנות בעניין סדרי ההמצאה של כתב תביעה לחו"ל כבר נקבע, כי הן אינן נוגעות לסדרי הדין בלבד. המצאת כתב תביעה בחו"ל אינה אלא ביטוי להטלת המרות של השיפוט הישראלי על נתבע היושב בחו"ל, ומשום כך חייבת גישת בית המשפט לבקשה כזאת להיות זהירה וכל ספק פועל לטובת תושב החוץ, כלומר, נגד הזמנתו להתדיין בארץ. 13. לא כזה הוא טיבו של ההסדר לעניין המצאת מסמכים לתחומי הרשות הפלסטינית, כפי שבא לידי ביטוי בצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בענינים אזרחיים), תשנ"ט-1999 (להלן: הצו). על פי הוראת הצו, המצאתו של כתב תביעה לנתבע שמקום מושבו בתחומי הרשות אינה מצריכה קבלת רשות מבית המשפט שאליו מוגשת התביעה. בצו נמצא אך הוראות מיוחדות לעניין דרך מסירתם של מסמכים למי שנמצא בשטחי הרשות. על פי הוראת סעיף 3 לצו, יש להמציא את המסמך ל"ממונה" ברשות, וזה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית. וזו לשון ההוראה בצו: "(א) מסמך שמבקשים להמציאו למי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית, יימסר לממונה, וזה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית; המצאה כאמור תיעשה על ידי העברתו לנציג מוסמך מטעם המועצה הפלסטינית. (א1) ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך כאמור בסעיף קטן (א), יפעל להמצאתו לנמען באמצעות אחד מאלה: (1) מי שהוא מינה לכך, במסירה אישית; (2) משלוח בדואר רשום; (3) משלוח בפקסימיליה. (א2) ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך לנמען לפי תקנת משנה (א1), רשאי הוא להמציא את המסמך בכל דרך אחרת הנראית לו סבירה והוגנת... (ב) צד המבקש להמציא מסמך כאמור יצרף לו תרגום לערבית, מאושר בידי עורך דין ישראלי..." בסעיף 3(ג) לצו נקבע במפורש כי על המצאת מסמך לפי צו זה, לא יחולו הוראות סימן ה' בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין. הנה כי כן לצורך המצאת כתבי בי-דין לשטחי הרשות אין דרישה לקבלת היתר של בית הדין על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין. מטבע הדברים, לאור מהות ההוראה שבצו, אין מתבקשת אותה זהירות יתרה של בית המשפט, "בהטלת מרותו על תושב חוץ", כפי שמתבקש בבוא בית המשפט לשקול מתן היתר המצאה לחו"ל. שהרי רשאי כל תובע בישראל להגיש תביעה כנגד תושב הרשות, ובלבד שימציא את כתב התביעה דרך "הממונה" ובאופן כפי שנקבע בצו. נציין כי על פי המצב המשפטי כפי שהיה בתוקף קודם להתקנת הצו, המצאת כתבי בי דין ב"שטחים המוחזקים" הייתה כדרך המצאתם בישראל. ומן הכלל אל הפרט 14. מתיק בית הדין האזורי עולה כי כתבי בי-דין הומצאו בשלב ראשון ע"י המערער לעו"ד דני רונן המייצג את העמותה בהליך המתנהל בין הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה. משעו"ד רונן הודיע כי אינו מייצג את העמותה בהליך זה, המציא המערער את כתב התביעה וההזמנה לדין למשרדי העמותה ברמאללה. המסמכים הונחו בפתח המשרד, לאחר שמנהל העמותה סירב לחתום על אישור המסירה. אין מחלוקת כי לא בוצעה המצאה של כתבי בי דין על פי התנאים כפי שנקבעו בצו, ומכאן השאלה המתעוררת אם בנסיבות העניין קנה בית הדין סמכות בינלאומית לדון בתביעה. 15. בקשר לשאלה האמורה ראויה לבחינה מיוחדת התנהלות העמותה ובא כוחה בשלבים מאוחרים יותר. ביום 26.10.05 הגיש עו"ד כאסתרו דאוד, ב"כ העמותה בהליך דנן, בקשה לבית הדין האזורי להארכת מועד להגשת כתב הגנה. במסגרת הבקשה הודיע עו"ד דאוד כי הוא מייצג את העמותה בהליך זה, וביקש ארכה להגשת כתב הגנה בטענה ש"יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת הסתיימו לפני יותר משנתיים ודרוש פרק זמן לאיתור המסמכים לצורכי הגשת כתב הגנה". בית הדין נעתר לבקשה והאריך את המועד לפי המבוקש. בהודעתו של עו"ד דאוד לא נמצא אף לא רמז לטענה בדבר העדר סמכות בינלאומית לבית הדין, ולכך שבנסיבות אלה בית הדין לא קנה לו סמכות כלפי המשיבה. ההיפך מכך עולה ממנה. מן ההודעה משתקפת קבלת מרות ובקשה מבית הדין לגלות אורך רוח מבחינת המועדים, נוכח הזמן שחלף מאז שהסתיימו קשרי העבודה עם המערער. לטעמנו, חזקה על עורך דין כי מוכרות לו ההוראות שבצו בדבר המצאת מסמכים לרשות הפלסטינית, ומשלא העלה כל טענה לעניין זה, משמע קיבל על עצמו כי נתונה לבית הדין הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה. אנו סבורים כי אין כל מניעה ממתן תוקף להסכמה המתגברת על הוראות הצו, ומכשירה את המצאת כתבי בי דין, אף אם בוצעה שלא על פי הוראותיו. כך במיוחד שהמצאת כתבי בי דין לנתבע שמקום מושבו בתחומי הרשות אינה מצריכה היתר מבית המשפט, וסמכות הבינלאומית קיימת למעשה לבית המשפט על פי בחירתו של כל תובע, ואך בכפוף לפרוצדורה של המצאה באמצעות ה"ממונה". משכך, אין לקבל את טענת המשיבה שהועלתה בשלבים מאוחרים יותר, כי בית הדין לא קנה לו סמכות לדון בתביעה נגדה. 16. למעלה מן הדרוש נציין כי נמצאנו למדים אודות מחלוקת פוסקים בשאלה "האם דרך ההמצאה הקבועה בסעיף 3 לצו הינה דרך בלעדית שאינה ניתנת לעקיפה על ידי ביצוע מסירה ישירה בשטחי המועצה הפלסטינית שלא באמצעות הממונה ". את השאלה הזו ניתן בנסיבות העניין שלפנינו להשאיר בצריך עיון נוכח קביעתנו בדבר קיומה של סמכות בינלאומית מכוח הסכמה, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהלות העמותה, באמצעות בא כוחה. סמכות מקומית 17. משקבענו כי בית הדין האזורי לעבודה קנה סמכות בינלאומית לדון בתובענה, עלינו לבחון האם נתונה לבית הדין האזורי בירושלים, או לבית דין אזורי אחר סמכות מקומית לדון בה. כאמור, בית הדין האזורי קבע כי אין לבית דין בישראל סמכות מקומית לדון בתביעה בהיות מקום העבודה של המערער מחוץ לישראל ואף לא הוכח כי עיקר עבודתו בוצעה בישראל. בית הדין אף קבע כי אפילו הופיע המערער בבתי משפט או בבתי דין בישראל כחלק מתפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה הינם בישראל. 18. שלא כמו בית הדין האזורי, אנו סבורים כי משקנה בית הדין בישראל סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתונה לבית דין בישראל הסמכות המקומית לדון בה, וזאת על פי ההסדר המפורט כפי שנקבע בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין). אכן, בבסיס ההסדר בדבר סמכותו המקומית של בית דין אזורי עומדת הוראת תקנה 3 (א) (1)) לתקנות בית הדין, הקובעת כך: "תובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;" משסבור היה בית הדין האזורי כי מקום העבודה ומקום ביצועה היו מחוץ לתחום שיפוטו של בית דין אזורי, קבע כי אין לבית הדין סמכות מקומית לדון בה. אלא שלמקרה כזה, נקבעה בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין שורה של אפשרויות חלופיות לפיהן תקבע הסמכות המקומית של בית דין אזורי. בין השאר נקבע בתקנה כי אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור שיפוטו של בית דין לעבודה, כי אז נתונה הסמכות המקומית ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד ..." . לפי כתבי בי דין שבתיק, כתובתו של המערער בעיר אום אל פחם. מכאן שאם אמנם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לתחום ישראל, כי אז נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בחיפה לדון בתביעה. 19. בכך לא מתמצה דיוננו בשאלת הסמכות המקומית. מהסכם העבודה שבין המערער לבין העמותה עולה, כי אחד התנאים המרכזיים שבו הוא התנאי בדבר היותו של המערער מוסמך להופיע בבתי משפט ישראליים. מסתבר, ואין על כך מחלוקת, כי המערער ייצג תובעים תושבי הרשות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה בישראל. הופעה בפני ערכאות בישראל במועד מסוים, אף פטרה אותו על פי ההסכם, מחובת ההתייצבות לעבודה במשרדי העמותה באותו מועד. בהקשר לכך נפנה לדברי ב"כ העמותה בדיון לפנינו, לפיהם "בין היתר המערער היה מייצג עובדים מהשטחים בבתי הדין לעבודה בישראל" וכן:"אחד התפקידים שלו הוא להגיש תביעות בישראל", אלא שלדבריו, "עבודת המערער הייתה לא רק הופעות בבתי משפט בישראל". בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה האם הייצוג עצמו היה חלק ממערכת יחסי עובד מעביד ביניהם, ובעיקר בקשר לזכאות לשכר טרחת עו"ד בגין הייצוג. כבר עמדנו על כך כי התביעה נמחקה על הסף מבלי שהמצהירים נחקרו על תצהיריהם. המחלוקת בשאלה בדבר הזכאות לשכר טרחה בגין הייצוג, ושאלת קיום יחסי עובד מעביד בין המערער לבין העמותה בהתייחס לחלק זה של ההתקשרות ביניהם, ממילא לא נדונה עדיין ולא הוכרעה. מכל מקום, מן התשתית העובדתית שאיננה שנויה במחלוקת עולה לכאורה כי המערער היה מחויב על פי הסכם העבודה לייצג תובעים תושבי הרשות, בפני ערכאות בישראל. לפני בית הדין האזורי לא הונחה תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד במדויק על מקום ביצוע עיקר עבודתו של המערער בחלק זה שלה. עם זאת, כן הוגשו לתיק בית הדין האזורי העתקי מכתבים שכתב המערער, כבא כוחם של תושבי הרשות למעסיקים שונים; התכתבויות עם רשויות המס בישראל (באום אל פחם), והעתקים מכתבי בי דין שהגיש המערער לבתי דין אזוריים בישראל כבא כוחם של תובעים רבים תושבי הרשות. בכל המסמכים הללו מצוינת כתובת משרדו של המערער בעיר אום אל פחם. ממסמכים אלה שלא נסתרו, ניתן ללמוד לכאורה על "מקום ביצוע העבודה" של המערער בחלק זה שלה, במקומות שונים בארץ ובמיוחד בעיר אום אל פחם. מכאן, שגם מטעם זה נתונה לבית הדין האזורי בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעת המערער. הנה כי כן , לא נותר אלא לקבוע כי לבית דין אזורי לעבודה בישראל נתונה סמכות מקומית לדון בתביעה. "פורום נאות" 20. לאחר שערכאה בישראל "קונה" סמכות בינלאומית לדון בתביעה, נתון לה שיקול דעת שלא להיזקק לתביעה, מקום שבו קיים פורום זר אחר שהינו "הפורום הנאות" אשר בפניו ראוי לברר את התביעה. יובהר, כי נקודת המוצא היא שנתונה לערכאה בישראל סמכות, ושאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול דעתה של הערכאה, והיא מפעילה אותו על פי קריטריונים מקובלים. 21. בפסק הדין המנחה בעניין זריקאת התייחס בית המשפט העליון מפי השופטת שטרסברג-כהן לאופן הבחינה של השאלה בדבר היותו של בית משפט בישראל "פורום נאות" לדון בתביעה שלפניו. בפסק הדין נמצא ביטוי למבחן "מירב הזיקות הרלוונטיות" הנוגע לבעלי הדין, כמו גם לשיקולים ציבוריים שאפשר שיובאו בחשבון. וכך נפסק שם: "בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מרב הזיקות הרלוואנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון. מבחן זה מקובל הן במשפט האנגלי, הן במשפט האמריקני, והן במשפט הישראלי. 6. קיימת הבחנה בין שני סוגי שיקולים המנחים את בית המשפט: האחד מתייחס לבעלי הדין; והשני, לציבור הרחב. בין השיקולים המתייחסים לבעלי הדין, ניתנת הדעת לנוחות הצדדים, למקום מגורי העדים, לאפשרות לחייב עדים להעיד ולהוצאות הכרוכות בהבאתם, לאפשרות לערוך ביקור במקום האירוע אם יתעורר צורך בכך ולאפשרות לאכוף את פסק הדין. לשם קביעת הזיקות נבחנים, בין השאר:מקום מושבם של הצדדים, המקום שבו הם מנהלים את חייהם, המקום שבו הם מנהלים את עסקיהם ומקום אירוע התאונה. כן נשקלות האפשרות המעשיות של הגשת התביעה בפורום הזר והשאלות אם תהיה לאותו פורום סמכות הן על התובע והן על הנתבע ואם הסעד שיקבל התובע יהיה דומה במהותו לסעד בפורום שנבחר וישקף צדק מהותי, או יהיה בלתי סביר באופן קיצוני. שוני בלבד בסכום הפיצויים או בסעד שיינתן בפורום הזר אינו מצדיק אי-העברת הדיון לאותו פורום, כל עוד ייעשה עם הצדדים צדק מהותי. 7. במישור השיקולים הציבוריים נמנים, בין השאר: הבעייתיות שבריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון ביישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית והרצון שהתביעות תידונה לפני בית-משפט המכיר את הדין. שאלת ההתייחסות לשיקולים אלה הושארה עד כה בצריך עיון... עם זאת הביע הנשיא שמגר עמדתו, ששיקולים אלה ראויים להישקל ...". בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אבו עטיה בו היו שני הצדדים לסכסוך תושבי השטחים, ציין השופט ברק (כתוארו אז) כי לו היה אחד הצדדים אזרח ישראלי, היה בדבר כדי לשקול בצורה משמעותית לעניין הפורום הנאות. זאת לאור הציפייה הסבירה של האזרח הישראלי כי ככל שיתעורר סכסוך בין הצדדים, הוא יתברר בפני ערכאה משפטית מוסמכת בישראל. ובפסק דין מן הזמן האחרון בעניין אורי ארבל, סיכם בית המשפט העליון מפי השופט דנציגר את המבחנים המשמשים לבחינת השאלה בדבר היותו של הפורום הישראלי פורום נאות, בדברים הבאים: "שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה...." 22. הלכה פסוקה היא כי בית הדין בישראל יגיע למסקנה כי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה במקרים חריגים בלבד, כאשר מוכח בעליל כי קיים פורום אחר אשר זיקת הצדדים אליו רבה יותר. לאחרונה, לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, גוברת הנטייה לצמצם את היענותן של הערכאות בישראל לטענת פורום לא נאות המועלית בפניהן. עוד חשוב לציין, כי נטל השכנוע בדבר קיומו של פורום נאות זר מוטל על הטוען לקיומו של פורום כזה. בבחינת שאלת הפורום הנאות קיים יתרון ראשוני לתובע שפנה לערכאה מוסמכת. 23. נבחן אפוא, על פי המבחנים כפי שגובשו בפסיקה, אם צדק בית הדין במסקנה שאליה הגיע, כי כבית דין בישראל, אין הוא פורום נאות לדון בתביעת המערער כנגד העמותה. אכן המערער שימש יועצה המשפטי של העמותה שהתאגדה בשטחי הרשות ומקום מושבה ברמאללה. השפה שבה נכתב הסכם העבודה עימו היא השפה הערבית, עדים שידרשו להעיד מטעם העמותה הם תושבי הרשות. כל אלה אכן מטים את הכף לקבוע כי בית הדין בישראל אינו בבחינת פורום נאות לדון בתביעה. עם זאת ומנגד, מתברר כי המערער הינו אזרח ישראל, שמקום מושבו בעיר אום אל פחם שבתחום ישראל. בין היתר, בבסיס ההתקשרות בין הצדדים, העובדה שלמערער רישיון לעריכת דין בישראל, וכי הוא מוסמך להופיע בבתי משפט בישראל. המערער היה פטור מלהתייצב במשרדי העמותה במועדים בהם מילא את תפקידו מטעם העמותה כבא כוח של תושבי הרשות, בבתי משפט בישראל; המערער מנהל בישראל משרד עורכי דין, ואת כתובת משרדו מסר לרשויות בישראל ככתובת בא כוחם של תושבי הרשות אותם יצג בפני הרשויות בישראל, כחלק ממסגרת הקשר שלו עם העמותה. על כך נוסיף כי השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל. כל אלה הן בבחינת זיקות המבססות את היותו של בית דין בישראל פורום נאות לדון בתביעה. 24. לא זו אף זו- בין הצדדים מתנהלת תביעה אזרחית בבית משפט השלום בנתניה, עקב הליך הוצל"פ שבו פתחה העמותה כנגד המערער. לטענת העמותה, היא פתחה בהליך בבית משפט בישראל מן הטעם שעל פי "הסכם ביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה - נספח 5: פרוטוקול עניינים משפטיים" הוסכם כי בתי המשפט ברשות הפלסטינית יהיו מוסמכים לדון בתביעה שאחד הצדדים לה הוא ישראלי, רק כאשר הצד הישראלי הוא התובע. על סמך האמור טוענת העמותה כי היא אינה רשאית לתבוע את המערער בבית משפט ברשות כי אם בבית משפט בתחומי ישראל בלבד, בעוד שהמערער רשאי לתבוע אותה ברשות. כך או כך, אף אם תביעת העמותה כנגד המערער הוגשה לבית משפט בישראל בהעדר אפשרות חוקית אחרת כטענת העמותה, בעובדה זו יש אך כדי להוסיף עוד ולבסס את טענת המערער בדבר היותו של בית משפט בישראל פורום נאות לדון בתביעת המערער כנגד העמותה. זאת מה עוד, שלכאורה, לפי העולה מן התיק, אף קיים קשר מסוים בין ההליך המתנהל בבית משפט השלום בנתניה, לבין התביעה מושא דיון זה. 25. על כל האמור עוד נוסיף, כי העמותה לא הצביעה על האפשרות המעשית העומדת לפני המערער בקשר להגשת תביעה בפני ערכאה שיפוטית ברשות. כמו כן, בתביעתו לבית הדין האזורי ובתצהיר שהגיש, טען המערער כי פוטר מעבודתו על רקע איומים חמורים על חייו מצד גורמים הקשורים בעמותה. מטבע הדברים טענה זו טרם התבררה. ככל שיש בה ממש, הרי שגם בכך יש כדי להטות את הכף לקיום הדיון בישראל. הדין החל 26. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה בדבר הדין החל על בירור הסכסוך שביניהם. בעוד שהמערער סבור כי הדין החל הוא הדין הישראלי וכי זו הייתה בשעתו ציפייתו הסבירה, העמותה טוענת כי חל הדין שבשטחי הרשות. בית הדין האזורי נמנע מלהכריע בסוגיה. אכן, לשאלת הדין החל יש משקל בבחינת הזיקות הרלוונטיות בקשר לשאלה בדבר הפורום הנאות, אלא שאין הוא בבחינת משקל מכריע. עם זאת, נוכח חשיבות הסוגיה, ומשקלה בקשר להיותו של הפורום פורום נאות, מצאנו כי נכון יהיה לדון ולהכריע בה לגופה, על יסוד התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני בית הדין האזורי. 27. הסוגיה בדבר ברירת הדין בכלל ובתחום משפט העבודה בפרט, נדונה לאחרונה בהרחבה יתרה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין המועצה המקומית גבעת זאב. בית המשפט העליון מפי השופט ריבלין עמד שם על הכלל לפיו "העיקרון הבסיסי בדיני החוזים של כיבוד אוטונומיית הרצון הפרטי של הצדדים במטרה להגשים את ציפיותיהם הלגיטימיות עומד גם ביסודם של כללי ברירת הדין בחוזים. לכן, ככלל, דין החוזה הוא הדין שהצדדים הסכימו לנהוג על פיו אולם במידה והצדדים לא גילו דעתם עולה הצורך לקבוע "איזהו הדין שקשר העסקה עימו הוא האמיץ והממשי ביותר". וכן נמצא שם כי: "בישראל כמו בשיטות המשפט המערביות מקובל כיום מבחן גמיש ורחב ביותר לצורך זיהויו של דין החוזה. מבחן זה 'נערך על פי מספר סממנים, כאשר החשוב שביניהם הוא כוונתם המפורשת של הצדדים. העדרה של כוונה מפורשת מצריכה חיפוש אחר אומד דעתם על פי גורמים אובייקטיביים. במילים אחרות המעקב הוא אחר אותה שיטת משפט אשר בהסתמך עליה נכרת החוזה; זוהי השיטה אשר לעסקה הקשר הקרוב ביותר אליה' ". כך יוצא שהזיקה הטריטוריאלית - מקום עריכת החוזה או מקום ביצועו- "איננה עוד בבחינת כלל ברירת דין עצמאי, או מרכיב בלעדי ומכריע בברירת הדין החל על חוזים". מכאן התפיסה שלפיה, בבחינת הדין החל על החוזה "תיבחנה כלל הזיקות שאופפות אותו. הכל כמובן בשים לב לשיקולי המדיניות שבבסיס השיטה המשפטית ובבסיס המטריה המשפטית הרלוונטית ...כאשר הוכחת הזיקה נעשית באופן איכותני...ולאו דווקא כמותני..". זהו הכלל שיחול גם על ברירת הדין בחוזה עבודה, בשים לב למייחד את ההתקשרות בחוזה עבודה, כך ש"החלתו של מבחן מירב הזיקות מושפעת ממושכלות יסוד של דיני העבודה ומעקרונות יסוד של השיטה המשפטית. זאת, בין באופן פנימי: באמצעות איתורן של הזיקות הרלוונטיות ומתן משקל מתאים לזיקות הנבחנות; בין באופן חיצוני: באמצעות עקרון תקנת הציבור או בחינה חוקתית של זכויות הצדדים". יפים לכאן גם דבריו של השופט ריבלין בדבר ייחודיותה ומורכבותה של המערכת המשפטית החלה על תושבי השטחים, ישראלים לצד פלסטינים, וההבהרה לפיה הכרעה במסגרת כללי ברירת הדין, לפיה על חוזה נתון שנכרת בשטחים חל הדין הישראלי "אין בה כשלעצמה, כדי להשפיע על מעמדם הריבוני של אותם שטחים". 28. מהו איפוא הדין החל על ההתקשרות שבין הצדדים במקרה שלפנינו? בהסכם שביניהם נקבע כי "חוק העבודה הקיים באותה תקופה יהיה תקף בכל מערכת היחסים בין הצדדים אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה". הנה כי כן, יש קושי לרדת לכוונתם של הצדדים, שאינה באה לידי ביטוי ברור בהוראת ההסכם. בנסיבות אלה אין לנו אלא לתור אחר כוונת הצדדים דרך בחינת מירב הזיקות של ההסכם בנסיבותיו הספציפיות של העניין. אכן, ההסכם נכרת מחוץ לתחומי ישראל, ואף חלק מן העבודה מושא ההסכם בוצעה בתחומי הרשות. אלא שהמערער הוא אזרח ישראלי, ובבסיס ההתקשרות עימו נמצא את העובדה שהוא עורך דין ישראלי המוסמך לייצג עובדים תושבי הרשות בפני בתי משפט בישראל. על כך כבר עמדנו בהרחבה בהקשרים שונים במהלך הדיון לעיל. ללא ספק, הדין החל באותם המקרים בהם המערער משמש כבא כוחם של תושבי הרשות בתחומי ישראל, הוא הדין הישראלי. זהו גם הדין על פיו מתברר סכסוך נוסף בין הצדדים, שיש לו קשר עם יחסי העבודה ביניהם. על פני הדברים, ציפייתו הסבירה של המערער כאזרח ישראלי הינה, כי הדין שיחול על ההסכם הוא דין ישראל. הנה כי כן, בשים לב לכך שאין בהסכם הוראה ברורה לעניין ה"דין החל", מסקנתנו היא כי מירב הזיקות, שהן בבחינת זיקות משמעותיות ביותר, קושרות את החוזה שבין הצדדים לדין הישראלי. משכך, המסקנה המתבקשת היא כי הדין החל בנסיבות העניין הוא הדין הישראלי, וכך אנו קובעים. 29. הנה כי כן הצבענו על זיקות שאינן תומכות בהיותו של בית הדין האזורי לעבודה בבחינת פורום נאות לדון בתביעה, ומנגד עמדנו על אותן זיקות התומכות בקביעה בדבר היותו פורום נאות. כבר עמדנו על כך כי על הנתבע הנטל לשכנע בדבר קיומו של פורום נאות אחר, וכי רק במקרים חריגים יקבע כי בית משפט בישראל אינו פורום נאות. בנסיבות המקרה שלפנינו נחה דעתנו כי העמותה לא עמדה בנטל להוכיח בעליל כי "קיים פורום נאות אחר לדון בתביעה, כאשר האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור ובאופן משמעותי לפורום הזר", ולא הוכחו נסיבות חריגות המטות את הכף במאזן הזיקות לבית משפט ברשות הפלסטינית. 30. על כל האמור נוסיף את מה שנראה בעינינו כציפייה סבירה של המערער שהוא אזרח ישראלי, כי בית הדין בישראל הוא שיברר את הסכסוך שבינו לבין העמותה. ויתרה מכך, הרי הייתה זו העמותה ששכרה את שירותיו של המערער בין השאר, על מנת שיגיש תביעות בערכאות בישראל למיצוי זכויותיהם של עובדים. קשה בנסיבות כאלה להניח כי ציפייתו הסבירה של המערער הייתה כי דווקא זכויותיו שלו יתבררו לפני פורום אחר. אף לא ניתן לומר כי בנסיבות העניין לא יכולה הייתה זו להיות ציפייה סבירה של העמותה, כי היא עלולה להיתבע על ידי המערער בבית דין בישראל. בקשר לטענת העמותה בדבר הקושי שיש לעדיה להתייצב לדיו בישראל, אנו סבורים כי אין מדובר בקושי ממשי ומהותי. לעניין זה נפנה לדברי ב"כ המערער שהצביע בדיון לפנינו על בקשה שהגישה העמותה בבית הדין האזורי שם צוין, כי יש קושי למר ברגותי להתייצב מאחר ש"איבד את תעודת הזהות שלו ועל כן אי אפשר להוציא לו הזמנה או היתר כניסה לישראל". 31. הנה כי כן, המסקנה המתבקשת מכל האמור הינה כי בית דין אזורי לעבודה בישראל הינו פורום נאות לדון בתביעת המערער כנגד העמותה. מועד הגשת הערעור 32. בסיכומי העמותה טוען בא כוחה כי הדפיס מאתר בתי המשפט את פסק דינו של בית הדין האזורי עוד ביום 7.11.07; כי בו ביום שלח אותו בפקס למשרד ב"כ המערער, וכי קיבל אישור ממזכירתו על קבלת הפקס. לטענתו, לאור האמור יש לקבוע כי הערעור, אשר הוגש ביום 11.12.07, הוגש בחלוף למעלה מ-30 הימים הקצובים בחוק לשם הגשת ערעור, ועל כן דינו להידחות על הסף. ב"כ העמותה לא צירף כל אסמכתא לביסוס טענתו בקשר למועדים. כמו כן לא הסביר על שום מה הועלתה הטענה רק בחודש מאי 2008, בשלב הסיכומים בערעור, כחמישה חודשים לאחר שהוגש הערעור, ולאחר שכבר הוגשו סיכומים מטעם המערער. לפיכך אנו דוחים את טענת העמותה לפיה דינו של הערעור להידחות מפאת האיחור בהגשתו. קיום הדיון בבית הדין האזורי בירושלים 33. כבר עמדנו על כך כי לפי הוראות תקנות בית הדין, נתונה לבית הדין האזורי בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעה. בדיון לפנינו ציין ב"כ המערער כי בחר להגיש את התביעה בבית הדין האזורי בירושלים נוכח העובדה שהתכתב עם רשויות בירושלים כבא כוחם של תובעים תושבי הרשות, כמו גם משיקולי נוחות הקשורים בעמותה כנתבעת. לא מצאנו ממש בביסוס טענת הסמכות בהתכתבויות עם רשויות בירושלים. עם זאת, נוכח מקום מושבם של העדים שידרשו להעיד מטעם הרשות, בעיר רמאללה ובסביבתה, אנו סבורים כי בית הדין המתאים לקיים את הדיון בתביעת המערער הינו בית הדין האזורי בירושלים. אשר על כן מצאנו כי נכון בנסיבות העניין להורות כי עניינו של המערער ידון בבית הדין האזורי בירושלים. זאת, בשינויים המחויבים, מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בדבר "העברת עניין למקום אחר", החל בבית הדין לעבודה מכוח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט- 1969. סיכומם של דברים 34. אשר על כן, ועל סמך כל האמור הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי בדבר סילוק התביעה על הסף מבוטל, לרבות חיוב המערער בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. ככל שהמערער שילם לעמותה סכום זה, תשיב לו העמותה את הסכום בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה אליה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומו על ידי המערער. אנו קובעים כי נתונה לבית הדין סמכות בינלאומית לדון בתביעה; כי לבית דין אזורי בישראל נתונה הסמכות המקומית לדון בה; כי הדין החל על בירור הסכסוך שבין הצדדים הוא הדין הישראלי, וכי לא הוכח כי בית הדין האזורי לעבודה בישראל אינו פורום נאות לבירור תביעת המערער כנגד העמותה בקשר ליחסי העבודה ביניהם וסיומם. העמותה תשלם למערער שכ"ט עו"ד בגין הערעור ובגין ההליך בבית הדין האזורי בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לעמותה, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים על מנת שתביעת המערער תתברר בו לגופה. פלסטינים