קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תגמול מחוסר פרנסה: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; בל 11112/07) , בו נדחתה תביעתו של המערער לקבלת "תגמול מחוסר פרנסה" על פי הוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן גם החוק) ותקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשל"א-1971 (להלן גם התקנות). להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. עובדות המקרה פורטו בסעיף 2 לפסק דינו של בית הדין האזורי, והינן מובאות כלשונן: "א. תובע יליד שנת 1979 נשוי ואב לילדה. התובע נפצע בפיגוע איבה ביום 30.7.97. מאז 1.11.98 נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 40%. הנתבע שילם לתובע תגמולי איבה כסדרם. ב. בחודש 10/05 החל התובע בתהליך שיקומי, אשר זיכה אותו בתגמול למחוסר פרנסה, בתקופה שמיום 1.10.05 עד ליום 31.3.06. כאשר החל התובע ללמוד (במסגרת הליך השיקום), הופסק תשלום התגמול למחוסר פרנסה ותחת זאת שולם לתובע דמי מחיה, בתקופה שבין חודש 4/06 עד לחודש 9/06. ג. התובע התגייס לצה"ל ביום 6.12.06, לפיכך הושהה הליך שיקומו של התובע עד לתום תקופת השירות הצבאי (וכפועל יוצא מכך הפסיק את לימודיו במסגרת השיקום כאמור). ד. התובע פנה לרשויות הצבא לקבלת תוספת תשלום כבעל משפחה אך נדחה (מטעמים שלא הובאו בפני בית הדין). לפיכך פנה התובע לנתבע לקבלת תגמול מחוסר פרנסה. משדחה הנתבע את תביעתו - פנה התובע (בעצמו וללא ייצוג משפטי) לבית הדין ביום 14.6.07". הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלה האם זכאי המערער בתקופת שירותו הצבאי לקבלת תגמול מחוסר פרנסה. 3. בית הדין האזורי קבע כי על פי הוראות החוק הרלוונטיות לא מתקיימים התנאים לזכאות לתגמול מחוסר פרנסה במהלך שירות צבאי סדיר. זאת משום שככלל חייל אינו יכול להיות בגדר "עובד" על פי חוק הביטוח הלאומי, ואין הוא עומד בתנאים לתשלום התגמול על פי תקנה 2(א) לתקנות וסעיף 6(א)-(ב) לחוק לעניין הכנסה ממקור אחר זולת תגמולים לפי החוק ורישום בלשכה. מכאן הערעור. ההליך בערעור: 4. בדיון קדם הערעור שהתקיים בפניי ביום 3.9.08, טען המערער כי הוא קיבל אישור עבודה מצה"ל, ועבד בלילות גם בתקופת שירותו הצבאי ופנה ללשכת התעסוקה. ב"כ המשיב הביע נכונות לשקול פעם נוספת את נסיבותיו המיוחדות של המערער אשר עשה כל שביכולתו להתפרנס גם בתקופת שירותו הצבאי. ביום 21.12.08 הודיע ב"כ המשיב כי הוא מסכים לשלם למערער תגמול מחוסר פרנסה לחודשים דצמבר 2006 עד יולי 2007, שישולם כהפרש בין תגמול מחוסר פרנסה לתגמולים האחרים ששולמו לו בתקופה זו. באשר לתקופה שמחודש אוגוסט 2007 עד דצמבר 2007, הודיע ב"כ המשיב כי הוא ישלם את התגמול ככל שהמערער ימציא מסמכים המעידים שעשה כל שביכולתו לקבל הכנסה או להגדילה בתקופה האמורה. בהודעה מיום 4.1.09 אישר המערער כי שולם לו התגמול לתקופה שמחודש דצמבר 2006 עד יולי 2007. 5. ביום 25.1.09 הודיע ב"כ המשיב כי המערער הגיש לו מסמכים בעניין התקופה שמחודש אוגוסט 2007 עד דצמבר 2007, אך לא עלה בידו להוכיח כי בתקופה זו הוא עשה כל שביכולתו להשיג הכנסה או להגדילה והוא לא עמד בקשר עם עובדת השיקום ולא ניתן להוכיח את מצבו השיקומי בתקופה האמורה. המערער טען בתגובה כי הוא זכאי לתגמול עבור התקופה מחודש אוגוסט 2007 עד לחודש פברואר 2008 והוא עומד על הערעור. אשר על כן נקבע בהחלטה מיום 2.2.09, כי פסק הדין בערעור יינתן על בסיס סיכומי הצדדים בכתב. עיקר טענות הצדדים בערעור: 6. המערער טוען בפנינו כי הוא הוכיח בבית הדין האזורי כי הוא עשה כל שביכולתו להתפרנס במהלך השירות הצבאי, ובית הדין האזורי טעה בפרשנות המונח "עובד פנוי", משום שהוא קיבל אישור עבודה מצה"ל והתייצב בלשכת התעסוקה פעמים רבות על אף שלא נרשם שם רשמית כדורש עבודה. לטענתו, תדירות פניותיו ללשכת התעסוקה במהלך התקופה שבמחלוקת עלתה בהשוואה לתקופה שבגינה אושר התגמול. 7. המשיב, מנגד, טוען כי המסמכים שהגיש המערער בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2007 עד דצמבר 2007 אינם מתבססים על עובדות ואין בהם כדי להוכיח שהמערער עמד בתנאי שמציבה תקנה 2 לתקנות, והוא גם לא עמד בקשר עם פקידת השיקום. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מסכימים אנו לקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה המערער אינו עומד בזמן שירותו הצבאי בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות לזכאות לתגמול מחוסר פרנסה. 9. למען הנוחות, נצטט כאן שוב את נוסח תקנה 2 לתקנות: "(א) נכה שאין לו הכנסה מכל מקור זולת תגמולים לפי החוק, רואים אותו כמחוסר פרנסה אם הוכיח לפקיד תביעות שנתקיימו בו אלה: (1) הוא נרשם בלשכה שבוע ימים מתחילת הזמן הקובע; (2) הוא הגיש בקשה בכתב לפקיד התביעות, לא יאוחר משבוע ימים מסיום הזמן הקובע, לתשלום תגמול למחוסר פרנסה, בצירוף תעודה מאת פקיד השיקום שאין לנכה כל סידור של מקור פרנסה, או תעודה מאת הלשכה, המעידה כי בזמן הקובע לא סיפקה לו הלשכה כל עבודה התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאתו וכשרו הגופני, ואף לא סיפקה לו הכשרה מקצועית. (ב) על אף העדר תעודה כאמור בתקנת משנה (א) רשאי הגוף המוסמך לאשר, מטעמים מיוחדים שירשום ולתקופה שאישר, כי הנכה הינו מחוסר פרנסה". עינינו הרואות, כי המערער בזמן שירותו הצבאי אינו עומד בתנאים המצטברים הקבועים בתקנה זו ואין לראותו כ"מחוסר פרנסה", הואיל ולא הציג מסמכים המעידים כי נרשם בלשכת התעסוקה. על פי מסמכים שהמציא המערער, סירבו בלשכת התעסוקה בבית שמש ובירושלים לרשמו כמחפש עבודה מאחר שלא הציג אישור עבודה משלטונות צה"ל. כמו כן, לא הוכח כי הוא עמד בתנאי הקבוע בתקנה 2(א)(2), ולא טען כי בתקופת שירותו בצה"ל הוא היה מצוי בהליך שיקומי. המוסד לביטוח לאומי טען כי המערער לא עמד בקשר עם פקידת השיקום בתקופה הרלוונטית, וטענה זו לא נסתרה. בנוסף, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המערער אינו בא בגדר "נכה מחוסר פרנסה" על פי סעיף 6 לחוק. 10. לא נעלמה מעינינו תחושתו של המערער כי "נפל בין הכיסאות" על אף ניסיונותיו הכנים לפרנס את משפחתו ולהתגייס לצה"ל חרף מצבו הרפואי, אך אין מנוס אלא לדחות את הערעור. יש לציין כי מרבית טענותיו של המערער נענו בהסכמת המוסד לביטוח לאומי לשלם לו את התגמול עבור רוב התקופה שהיתה במחלוקת בין הצדדים - מחודש דצמבר 2006 עד לחודש יולי 2007. 11. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. תגמול חוסר פרנסה