קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת קיץ: השופטת רונית רוזנפלד 1. שאלה העומדת לדיון במסגרת הערעור היא האם צברה המערערת תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה, וזאת בשים לב למהותה של "תוספת קיץ" ששולמה למערערת כחלק משכרה. העובדות והנוהלים הרלבנטיים 2. שכרה של המערערת כגננת מחליפה שולם לה על בסיס יומי בהתאם לימי עבודתה בפועל. מדי חודש שולמה למערערת "תוספת קיץ" בשיעור 20% משכרה (להלן: "תוספת קיץ" או התוספת). אין חולק כי המערערת לא עבדה בחודשי הקיץ, וכי לא שולם לה שכר בחודשי הקיץ. 3. "תוספת קיץ" משולמת לעובדי הוראה ממלאי מקום המועסקים על ידי משרד החינוך, מכוח תקנון שירות המדינה (להלן: התקשי"ר). ההוראה הרלוונטית בתקשי"ר לעניין תשלום תוספת קיץ, הינה הוראת סעיף 7 לפרק שכותרתו "שכרם של עובדי הוראה ממלאי מקום", וזו לשונה: "עובדי ההוראה המפורטים לעיל, יהיו זכאים לקבל, בתום תקופת עבודתם כממלאי מקום, כספים בעבור חופשה כדלקמן: לממלאי מקום בגן ילדים ובבית-ספר יסודי- 20% מהשכר."(ההדגשה שלי - ר.ר.). הגם שעל פי לשון סעיף 7 תוספת קיץ אמורה להשתלם בתום תקופת ההעסקה, היא שולמה למערערת, ולעובדים אחרים כדוגמתה, מדי חודש בחודשו, בשיעור 20% משכרם באותו החודש. על פי החלטת בית הדין האזורי מיום 28.5.07, התבקש משרד החינוך ליתן הסבר בנוגע למקור שעליו נסמך תשלום תוספת הקיץ למערערת. במכתבה של מרכזת המשכורות במשרד החינוך מיום 5.6.07 נאמר לעניין זה כדלקמן: "1... 2. בסעיף 7 כתוב שממלאי מקום בגן ילדים זכאים לקבל בעבור חופשה 20% מהשכר. 3. אמנם, בתקנון כתוב שהתשלום יתבצע בתום תקופת העסקתם כממלאי מקום, אך בפועל התשלום מתבצע מדי חודש, וכינויו בתלוש השכר הוא תוספת קיץ. זאת מכיוון שמדובר בעובדים ארעיים, ולא ניתן לדעת מתי הם יפסיקו לעבוד." 4. בנוהל מס' 166/03 של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) מיום 9.7.03, נקבעו הנחיות בנוגע ל"תקופת אכשרה בתביעות לדמי אבטלה" (להלן: נוהל המוסד). בסעיף 4 לנוהל המוסד שכותרתו "תשלום בגין ימי חופשה", נאמר כך: "ישנם מעסיקים במשק שנוהגים שלא לשלם לעובדים בגין ימי חופשה וחג במשכורת השוטפת, המשולמת בעד החודש בו חלו ימי החג או החופשה, אלא מעכבים את התשלום עד לסיום השנה או עד להפסקת העבודה. השיטה נהוגה בעיקר במסגרות שונות של מערכת החינוך, המעסיקות מורות-מדריכות ... במקרים כאלה מופיע בתלוש השכר האחרון תשלום שנהוג לכנותו "פדיון חופשה" אך זהו בעצם תשלום בגין ימי חופשה וחג שהעובד ניצל בפועל בתקופת עבודתו במהלך השנה (בד"כ במועדים שנקבעו ע"י המעסיק) ולא קיבל את תמורתם. במקרים כאלה יש למנות את ימי החופשה והחג במניין ימי האכשרה. אם אין מידע מפורט באישור המעסיק לגבי מועדי החופשה והחג יש לייחס את הימים לחודשים בהם עבד העובד מספר ימים נמוך מהרגיל". 5. תביעת המערערת לדמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בהחלטתו מיום 28.8.05, תוך שקבע כך: "צברת 246 ימים מתוך 300 ימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה". 6. המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטת המוסד. בתביעתה טענה המערערת כי לצורך חישוב תקופת האכשרה המזכה אותה בדמי אבטלה, יש להביא בחשבון את תוספת הקיץ המשולמת לה. לשיטתה, יש "לתרגם" את תשלום תוספת הקיץ לתשלום עבור ימי חופשה, אשר יובאו בחשבון לצורך תקופת האכשרה. חישוב המתבסס על נוסחה כזו יביא לתוצאה שהמערערת השלימה את תקופת האכשרה לצורך זכאותה לדמי אבטלה. המוסד טען מנגד כי "תוספת קיץ" אינה מהווה תשלום עבור ימי עבודה אלא פיצוי כספי על כך שבחופשת הקיץ המורים אינם נחשבים לעובדים ואינם מקבלים שכר. משכך, אין להביאה בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה. פסק הדין של בית הדין האזורי 7. בפסק דינו נדרש בית הדין לשאלה האם "תוספת קיץ" הינה בגדר "שכר עבודה" לעניין הוראות חוק הביטוח הלאומי בקשר לתשלום דמי אבטלה, ובשים לב לתכליתו של התשלום. בית הדין קבע כי "תוספת קיץ" הינה "תוספת המשולמת בגין חופשה הסכמית העולה על מכסת החופשה הקבועה בחוק חופשה שנתית כאשר על פי התקשי"ר יש לשלם תוספת זו בתום תקופת העבודה". בלומדו גזירה שווה מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין גוטר [ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מתן גוטר (לא פורסם, 4.9.06)] כמו גם מפסק הדין של בית הדין האזורי בבאר-שבע בעניין זפרני [(ב"ל 1763/06 יהודה זפרני - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 5.10.06)] בקשר למהות תשלום ההודעה המוקדמת, שהוא "כשכר עבודה", קבע בית הדין האזורי כי "לצורך חישוב תקופת האכשרה יש להביא בחשבון את התשלום שניתן לתובעת בגין חופשה שנתית במסגרת "תוספת קיץ"". בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי בתקופת האכשרה תובא בחשבון חופשה שנתית על פי היקף הזכאות הסטטוטורי הקבוע בחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן: חוק חופשה שנתית) ביחס לעובד יומי ולא מעבר לכך. בסופו של יום תביעת המערערת לדמי אבטלה נדחתה, משנמצא כי על פי דרך החישוב כפי שהתווה בית הדין האזורי בפסק דינו, לא צברה התובעת תקופת אכשרה לפי הנדרש בהוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי. הערעור 8. לטענת המערערת, שגה בית הדין האזורי בקביעתו, כי לצורך חישוב תקופת האכשרה, יש לקחת בחשבון רק את ימי החופשה להם היא זכאית מכוח הוראות חוק חופשה שנתית. המערערת טוענת כי בעבודתה כגננת ממלאת מקום היא נדרשת להיות זמינה לעבודה במהלך כל שנת הלימודים, ומשרד החינוך מזמן אותה לעבודה לפי צרכיו. בנוסף, הימים שבהם היא זמינה לעבודה, הם עבורה בבחינת חופשה ללא תשלום הנכפית עליה ללא רצונה. לטענתה, על פי הוראות התקשי"ר, מקבלות גננות ימי חופשה בשיעור של 20% מימי עבודתן. עקב העניין שיש למשרד החינוך בשמירה על רמתן המקצועית של הגננות ממלאות המקום, הן מקבלות את התשלום עבור החופשה במתכונת סקטוריאלית, דרך תשלום תוספת קיץ בשיעור 20% משכרן. על פי סעיף 4 לחוזר המוסד, יש להכיר בימי החופשה של עובדי הוראה כימי אכשרה, ולייחס את ימי החופשה לחודשים שבתוך שנת הלימודים בהם עבדו פחות ימים. כמו כן, מבססת המערערת עמדתה על הוראות התקשי"ר והמכתב שהוגש לבית הדין האזורי מטעם משרד החינוך. המערערת סבורה כי תשלום התוספת אינו בגדר פיצוי הסכמי. מדובר בתנאים סוציאליים שנקבעו עבור הסקטור של המורות ממלאות המקום. לטענת המערערת, יש לקבוע כי תוספת הקיץ משולמת עבור ימי חופשה, וכי כל ימי החופשה שבגינם שולמה לה תוספת הקיץ יבואו בחשבון לצורך חישוב תקופת האכשרה. באשר לזכאותה לימי חופשה על פי חוק, טוענת המערערת כי חל עליה סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, ולא סעיף 15 לחוק זה, באשר התקשי"ר מהווה חוזה עבודה בכתב בינה לבין מעבידה. לטענתה, בהתחשב בימי החופשה להם היא זכאית על פי חוק חופשה שנתית, ממילא השלימה היא את תקופת האכשרה המזכה בתשלום דמי אבטלה. 9. לטענת המוסד דין הערעור להידחות. המערערת צברה 253 ימי אכשרה (זאת בשונה מהאמור בהחלטה מיום 28.8.05 לפיה צברה המערערת 246 ימי אכשרה), ו"בעקבות יישום הנחיות חדשות לפיהן רואים עובד שעבד 18 ימים ויותר בחודש כמי שעבד 25 ימי עבודה באותו חודש, צברה המערערת 288 ימי עבודה". על כן, המערערת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק לצורך תשלום דמי אבטלה. המוסד הטעים כי "הדרישה ל-300 ימי עבודה הקבועה בחוק והן ההנחיה החדשה כאמור לעיל מהוות התחשבות מיוחדת במעמדו המיוחד של העובד היומי". לטענת המוסד אין להכיר בתוספת הקיץ לצורך מניין תקופת האכשרה. על פי הוראת סעיף 15 לחוק חופשה שנתית עובד במעמדה של המערערת אינו זכאי לימי חופשה בשכר, אלא לתוספת תשלום בשיעור 4% לפחות משכר העבודה. כמו כן, תוספת הקיץ מהווה פיצוי כספי על כך שבחופשת הקיץ עובדים כדוגמת המערערת אינם נחשבים ל"עובדים" ואינם מקבלים שכר. לטענת המוסד: "לא ניתן לתרגם את התוספת באחוזים לימי חופשה שכן אין שום קשר בין שיעורה לבין מספר ימי העבודה בפועל שמניינם הוא שיוצר זכאות לדמי אבטלה". לו יראו בתוספת הקיץ כתשלום שכר עבור ימי חופשה בחודשי הקיץ, הרי שהמערערת לא תהא זכאית לתשלום דמי אבטלה בעבור חודשים אלה. לחלופין טוען המוסד, אם יקבע כי יש להביא בחשבון את התשלומים שניתנו למערערת בגין חופשה, יש לעשות זאת בשיעור הקבוע בחוק, קרי 4% מהשכר ששולם עבור ימי עבודה בפועל. במקרה כזה, ממילא לא השלימה המערערת את תקופת האכשרה המזכה בדמי אבטלה. לטענת המוסד, ניתן לראות בתוספת הקיץ "פדיון חופשה". לטענתו, אף שהתוספת משולמת מדי חודש, היא לא משולמת עבור ימי חופשה שנוצלו על ידי העובד בפועל אלא עבור ימים שלא נוצלו. המוסד הוסיף וטען כי "האפשרות שאותם ימים שהם כביכול ימי חופש ייצאו בין יום עבודה אחד למשנהו, יכולה להביא לתוצאה אבסורדית לפיה יחושבו למערערת כימי עבודה ימים רבים יותר מאלה המצויים בלוח השנה בחודש מסוים". כדוגמא לכך ציין המוסד כי בחודש יוני 2003 עבדה המערערת 22 ימים, ובאותו חודש היו 25 ימי עבודה בלבד, חישוב תוספת הקיץ בשיעור 20% מן השכר כתשלום עבור חופשה יביא לתוצאה לפיה יחושבו עבורה לחודש זה ימים העולים על מספר ימי העבודה באותו חודש. לטענת המוסד, סעיף 4 לנוהל המוסד אינו חל על המערערת, שכן אינו מתייחס לעובדים ששכרם משולם להם על בסיס יומי/שעתי שאינם מועסקים בקיץ כלל. בנוסף, הסעיף עוסק בתשלום "פדיון חופשה" בתלוש השכר האחרון, ואין זה המקרה הנדון. דיון והכרעה 10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו קובעים כי דינו של הערעור להידחות, באשר המערערת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש על פי הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי לעניין הזכאות לדמי אבטלה. הטעמים עליהם מבוססת מסקנתנו שונים מאלה של בית הדין האזורי, ועליהם נעמוד להלן. המסגרת הנורמטיבית: 11. על פי סעיף 160 לחוק הביטוח הלאומי "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים..." בסעיף 161(א) לחוק נקבע כי תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה היא אחת מאלה: "(1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע; (2) היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי ... דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים". על התכלית העומדת ביסוד הדרישה לתקופת אכשרה לעניין ביטוח דמי אבטלה, עמד חברי השופט יגאל פליטמן בפסק הדין בעניין חגית כהן, באלו המילים: "העבודה לפני תקופת האבטלה, היא המקנה את הזכות לדמי אבטלה, לכן, למשל, מי שלא עבד כלל, אינו זכאי לדמי אבטלה. באמור מגולם הרעיון הערכי של חינוך לעבודה הקובע שאין זכאות לדמי אבטלה אלא אם עבד המובטל קודם לתקופת האבטלה את תקופת העבודה המינימלית הנדרשת. מן האמור נובעת הכרחיות הקשר וסמיכות הזמנים המתחייבים בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה". [עב"ל 1393/01 המוסד לביטוח לאומי - חגית כהן (לא פורסם, 2.12.03)]. וכן נמצא בפסק דינו של בית דין זה בעניין זפרני את הדברים הבאים: "תכליתו של ביטוח אבטלה היא לאפשר לאדם אשר נפלט ממעגל העבודה להתקיים בכבוד עד שימצא מקום עבודה חדש. ביטוח אבטלה ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים, ולא לכאלו שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו. מכאן הדרישה לתקופת אכשרה כתנאי לזכאות לדמי אבטלה, שרק מי שעבד וחדל יקנה זכות לדמי אבטלה, אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות." [עב"ל 123/07 המוסד לביטוח לאומי - זפרני (לא פורסם, 26.3.08)]. הנה כי כן, לצורך הזכאות לדמי אבטלה נדרש כי רק מי שעבד במהלך פרק זמן מסוים בסמוך לפני תחילתה של תקופת האבטלה, יהיה זכאי לתשלומם. אין חולק כי ימי חופשה שניצל העובד בפועל הם בבחינת ימי עבודה הבאים במניין תקופת אכשרה, ודמי החופשה המשולמים בגינם הם בבחינת "שכר עבודה" לכל דבר ועניין. ומן הכלל אל הפרט 12. המערערת, שהיא גננת מחליפה במשרד החינוך ושכרה משולם לה על בסיס יומי, צברה תקופת אכשרה בת 255 ימי עבודה בפועל. לפי שיטת חישוב "מקלה" שבה נוהג המוסד לביטוח לאומי מתברר כי נצברו לה 288 ימים. זאת, בהתאם להנחיות המוסד לגבי עובדים יומיים, שאם עבדו 18 ויותר ימים בחודש, תחושב להם תקופת האכשרה כאילו עבדו 25 ימים באותו החודש. 13. במרכז הדיון, ובקשר למניין תקופת האכשרה, הועמדה לפנינו לבירור השאלה בדבר מהותה של "תוספת קיץ", שהיא בשיעור 20% משכרה של המערערת, ולה היא זכאית כגננת מחליפה במשרד החינוך. מתוך הוראות התקשי"ר והתייחסויות משרד החינוך שהוגשו לבית הדין האזורי עולה "הזיקה" שבין תשלום התוספת לימי חופשה שלהם זכאיות הגננות. מדובר בתשלום עבור "חופשה", האמור להשתלם, על פי הוראות התקשי"ר, בתום תקופת העבודה. משרד החינוך מטעמיו, משלמו לגננות המחליפות מידי חודש בחודשו, מאחר שלטעמו, לא ניתן לדעת אצל הגננות המחליפות אם חודש עבודה זה או אחר הוא חודש ההעסקה האחרון. על פני הדברים ומתוך העולה מכלל החומר שלפנינו, אין מדובר בתשלום המשולם לגננות המחליפות עבור ימי חופשה שניצלו בפועל, בין חופשה סטטוטורית, ובין חופשה "הסכמית". על כך ניתן ללמוד בין השאר מן העובדה שהתוספת משולמת לגננת המחליפה מידי חודש בחודשו ובשיעור של 20% מן השכר, ללא כל קשר למספר ימי עבודה בפועל, וזאת גם בימים בהם עבדה העובדת חודש מלא. ייחוס תשלום התוספת לימי חופשה, כאילו מדובר בימי חופשה שנוצלו בפועל, מביא בנסיבות מסוימות לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, של מספר ימים בחודש העולה על מספר הימים האפשרי. 14. הנה כי כן, אין למצוא בתוספת "סממנים" שיש בהם כדי ללמד על היותה משקפת תשלום המשולם ל"גננת המחליפה" עבור ימי חופשה שנוצלו על ידה בפועל. ככל שניתן לקשור את התשלום לזכאות לימי חופשה, הוא מהווה לטעמנו סוג של פיצוי נוכח העדר אפשרות לניצול בפועל של ימי חופשה, כפי שמתאפשר לגננות הרגילות, לאור אופייה המיוחד של ההעסקה (ראו לצורך השוואה הוראת סעיף 15 לחוק חופשה שנתית). אם לא מדובר בסוג של פיצוי נוכח העדר אפשרות לניצול בפועל של ימי חופשה, לכל היותר ניתן לומר כי התשלום דומה ל"פדיון חופשה" המשולם לעובד כרגיל בתום תקופת עבודתו, עבור ימי חופשה שלא נוצלו על ידו בפועל. כך, שעה שבמקרה זה בחר המעסיק מסיבותיו להקדים את התשלום, ולפצלו באופן שהוא משולם במהלך חודשי השנה. 15. באשר לפדיון חופשה, המשתלם עבור ימי חופשה שלא נוצלו בפועל, כבר נקבע בפסיקה כי אין הוא בא בגדר תקופת אכשרה. עמד על כך חברי השופט פליטמן בפסק הדין בעניין חביבה סבג, בקבעו כדברים הבאים: "מקובלים עלינו נימוקיו של בית הדין קמא לעניין זה, וכן טיעוני המוסד, לפיהם פדיון חופשה הינו פיצוי שניתן לעובד עם סיום עבודתו אצל מעסיקו עבור ימי החופשה אשר לא ניצל בתקופת עבודתו, וכי אין מדובר, לעניין זה, בשכר עבור ימי עבודה בפועל. בחוק ניתן ביטוי לחשיבות שראה המחוקק עת קבע את תקופת האכשרה המקוצרת הנדרשת מעובד יומי, כי ייכללו בתקופת האכשרה ימי עבודה בפועל בלבד. זאת, להוציא את אותם חריגים אשר הוחרגו מפורשות בחוק, דוגמת ימי אבל במשפחה..." [עב"ל 129/07 חביבה סבג - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 3.8.08)] על קביעה זו חזר בית דין זה בפסק הדין מן הזמן האחרון בעניין אסתר אליהו [עב"ל 665/07 אסתר אליהו - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 1.10.09)]. הנה כי כן, כל עוד אין תשלום "תוספת קיץ" משקף באופן אמיתי תשלום עבור ימי חופשה שניצלה המערערת בפועל, אין להתחשב בו בקשר למניין הימים לצורך צבירת תקופת אכשרה לעניין דמי אבטלה. 16. המערערת מבקשת להסתמך על הוראת סעיף 4 לנוהל המוסד לביטוח לאומי מס' 166/03 מיום 9.7.06 לפיו במקרים מסוימים, כמפורט בהוראת הסעיף, יש להתחשב בתשלום "פדיון חופשה" לצורך מניין תקופת האכשרה. לפי הוראות הנוהל, באותם המקרים בהם מנצלים העובדים במהלך תקופת עבודתם ימי חופשה, והמעסיק משלם עבור אותם ימים רק בתום תקופת העבודה תחת הכותרת "ימי חופשה", יבואו ימי החופשה והחג במניין תקופת האכשרה. לא זו התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפנינו במקרה דנן. כאן נמצאנו למדים על תשלום חודשי קבוע בשיעור של 20% מן השכר מדי חודש בחודשו, ללא כל קשר לניצול בפועל של ימי חופשה. קבענו, כי לכל היותר דומה תשלום זה לתשלום פדיון חופשה עבור ימי חופשה שלא נוצלו בפועל. מכאן שבהעדר תשתית עובדתית המצביעה על ניצול ימי חופשה בפועל, ועל מספר ימים שנוצלו, לא ניתן להסתמך על הוראת סעיף 4 לנוהל המוסד בנסיבות המיוחדות שבעניינה של המערערת. סוף דבר: 17. בנסיבות העניין, לא ניתן להתחשב בתשלום "תוספת קיץ" בשיעור 20% ששולמה למערערת, לצורך חישוב תקופת האכשרה לעניין דמי אבטלה. משלא צברה המערערת תקופת אכשרה כנדרש בדין לעניין הזכאות לדמי אבטלה, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.תוספות שכר