קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ידיעה על הפקעה: בפניי בקשת המשיבה בהמרצת הפתיחה (להלן: "המדינה"), לדחות את תביעת המבקשים בהמרצת הפתיחה (להלן: "התובעים") על הסף, ככל שהיא מבוססת על עילות נזיקיות, מפאת התיישנות. רקע בהמרצת הפתיחה ביקשו התובעים פסק דין המורה למשיבה (להלן: "המדינה") לשלם להם פיצויים על קרקע הידועה כגוש 16557 חלקה 6 (מבוטלת) וחלקה 31 (זמנית) בגוש 16537 (להלן: "המקרקעין") שהופקעו לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה"). כן נתבקש צו המחייב את המדינה לשלם להם פיצויים לפי הוראות חוק בדבר הערכת שווי המקרקעין במחיר שוק. התביעה הוגשה ביום 04/02/09. טענת ההתיישנות נטענה בס' 18 לכתב התשובה מטעם המדינה להמרצת הפתיחה. בהתאם להחלטתי, הוגשה תגובת התובעים לבקשה לדחייה על הסף, וכן הוגשה תשובת המדינה לתגובה. טענות המדינה להתיישנות לטענת המדינה יש לדחות את טענת התובעים בדבר הפרת חובה חקוקה על הסף, שכן העלאת טענות מתחום דיני הנזיקין כפופה לחוק ההתיישנות ומאחר שחלפו למעלה מ- 7 שנים ממועד ההפקעה, הרי שדין טענות אלה להידחות/להימחק על הסף מטעמי התיישנות. תשובת התובעים לטענת ההתיישנות לטענתם, המדינה הפרה את חובתה החקוקה והתעלמה מחובתה להודיע להם כמצוות ס' 5-7 לפקודה, ועל כן היא מנועה מלטעון טענת התיישנות ולחלופין, יש למנות את תחילת ההתיישנות מיום ההודעה לתובעים. כמו כן נטען כי המדינה הפרה את חובתה לתשלום הסכום "שאינו שנוי במחלוקת" על פי ס' 9 לחוק המתקן וגם בשל כך היא מנועה מלהעלות טענת התיישנות ואם תחול התיישנות הרי שיש למנותה מיום ההפקעה. בשל הפרות אלה טענו התובעים כי הם זכאים לפיצוי לפי מחיר השוק של הקרקע נכון ליום מתן פסק הדין. לטענתם, נודע להם לראשונה על ההפקעה רק בשנת 2003, עת התחילו לנהל מו"מ עם המדינה. לטענתם, ביום 08/05/03 נשלח מכתב ראשון על ידי בא כוחם ועל כן מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד זה. עוד נטען, כי המדינה הודתה בכתב תשובתה להמרצת הפתיחה בקיום זכות התובעים לפיצויים ולכן על פי ס' 9 לחוק ההתיישנות היא מנועה מלטעון טענות התיישנות מאחר שלא חלפו 7 שנים מיום ההודאה בקיום הזכות שאז מתחיל מרוץ ההתיישנות (מיום ההכרה בזכות התובעים). כן נטען כי על פי ס' 9 (א) (א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי הציבור, התשכ"ד - 1964, יש לשלם את סכום הפיצוי בגין רכישת הזכויות תוך 90 יום מיום שקיבל רוכש הזכויות את החזקה במקרקעין או מיום איתור בעל הזכויות, לפי המאוחר ביניהם. לטענתם, המדינה לא שילמה לתובעים סכום כלשהו ולכן מתחיל מרוץ ההתיישנות מיום התשלום. כן נטען כי הפרת החובה הנה הפרה מתמשכת וכל עוד קיימת ההפרה אין התיישנות. תשובת המדינה לתגובת התובעים לטענתה, הלכה היא כי תביעה לפיצוי הפקעה אינה תביעה במקרקעין, אלא תביעה כספית רגילה שלגביה חלים דיני ההתיישנות הקבועים בס' 5 לחוק ההתיישנות לגבי תביעה "בשאינו מקרקעין" - 7 שנים. עוד טענה, כי במקרה בו התובעים מבקשים לצאת מתחולת דיני התיישנות החלים על דיני ההפקעה, עליהם להוכיח כי מרוץ תקופת ההתיישנות לא החל או שהחל לפני פחות מ- 7 שנים ממועד הגשת התביעה, בין מהטעם שהם לא ידעו ולא יכלו לדעת על ההפקעה ובין מטעם אחר. לטענתה, התובעים לא העלו כל טענה של ממש בעניין העדר ידיעתם על דבר ההפקעה מלבד הטענה כי הם לא קיבלו הודעה על דבר ההפקעה. לטענתה, המדינה ביצעה הפקעות בשנת 1954 ובשנת 1963 ומן ההעתקים מילקוט הפרסומים אשר צורפו לכתב התשובה עולה כי ההודעות אכן פורסמו. כמו כן נטען כי בוצע רישום של כל החלקות, בספרי המקרקעין, על שם רשות הפתוח בשנת 1980 כפי שעולה מהנסחים שצורפו. כמו כן נטען כי באשר לחלקה 6 בגוש 16557 נוהל מו"מ (בשנים 1973-1980) לתשלום פיצויים בין המינהל ובין המנוח מוסא מוחמד איברהים עודה ואחיו, שנכשל. עוד נטען כי ביחס לחלקה 3 בגוש 16537, הרי שבאותו פרסום בדבר ההפקעה, פורסמו חלקות נוספות וביניהן חלקה נוספת שהייתה בבעלות המנוח (חלקה 5 בגוש 16546 י) אשר בגינה קיבל פיצויים ומכאן שהוא ידע את דבר ההפקעה של שתי החלקות נשוא תביעה זו. עוד נטען כי העיר נצרת עילית נבנתה בשנות ה- 70 על המקרקעין שהופקעו, כך שאי אפשר לטעון שלא ידעו על דבר ההפקעה במועד זו. עוד נטען כי חרף תחולת דיני ההתיישנות בענייננו, עשתה המדינה כל שלאל ידה להתחקות אחר התנהלות ההפקעה ומאחר ולא מצאה תימוכין לכך ששולמו פיצוי הפקעה בגין הפקעת שתי החלקות אין היא עומדת על טענת התיישנות ביחס לפיצויי ההפקעה אולם, עומדת היא על טענת ההתיישנות ביחס לעילה הנזיקית והסעד הנדרש - שווי המקרקעין היום. ביחס לעילה הנזיקית נטען כי בשל חילוף הזמן (משנת 1954 ומשנת 1963) נגרם למדינה גם נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי בהגשת התביעה, ואין בידה לאתר את כל המסמכים הרלוונטיים לביצוע ההפקעה. דיון בטענת ההתיישנות לאור הודעת המדינה כי אינה עומדת על טענת ההתיישנות ביחס לפיצויי ההפקעה על פי פקודת ההפקעות אדון להלן בטענתה להתיישנות ביחס לעילה הנזיקית. השאלה שיש לבחון במקרה דנן הנה מתי, לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות, יכולים היו התובעים לתבוע לראשונה את המדינה בעילה של הפרת חובה חקוקה (העילה הנזיקית)? חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") קובע: "5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים... 6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". כאשר דן בית המשפט דן בטענת התיישנות בשלב המקדמי, בוחן הוא תחילה האם על יסוד הנטען בכתבי הטענות, חלה התיישנות. במקרה דנן תקופת ההתיישנות הנה 7 שנים מיום שנולדה העילה שכן מדובר בעילה נזיקית עצמאית ונפרדת, לתשלום פיצויים כספיים. יש לבחון אימתי נודע לתובעים על דבר ההפקעה (אימתי נולדה עילת התביעה). לטענת התובעים בס' 4 לתגובתם, נודע להם על מועד ההפקעה רק בשנת 2003 עת התחילו לנהל מו"מ עם המנהל והמכתב הראשון שנשלח על ידי בא כוחם למנהל היה רק ביום 08/05/03 ועל כן מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד זה, אם בכלל. עיון בכתב התשובה (להמרצת הפתיחה) ובתצהיר שצורף אליו מעלה כי חלקה 6 גוש 16557 הופקעה על פי פקודת הקרקעות בהתאם להודעה לפי ס' 5 ו- 7 לפקודה, שפורסמה בילקוט הפרסומים 1032 מיום 05/09/63 (ראה נספח א' לתצהיר פטריסיה פרץ). בהתאם לנסח היסטורי היה מר מוסא מוחמד עודה ז"ל, הבעלים של 1/3 מחלקה 6 הנ"ל. עובר להפקעה הייתה החלקה מיועדת ליעוד חקלאי. סכום הפיצוי חושב ע"פ ערך הקרקע ליום 05/09/63 (מועד הפרסום). באשר לחלקה 31 (ארעית) בגוש 16537, הוצהר בתצהיר שצורף לכתב התשובה כי למנוח היו 5 חלקים מתוך 24 חלקים בלבד ובהתאם לרישומי המנהל שולמו פיצויים בגין ההפקעה, ביום 26/05/55 לפרטי, שזהותו טרם הובהרה עבור 16/48 מהנכס. ההפקעה פורסמה ברשומות כדין (בילקוט הפרסומים 356) ביום 13/06/54 (ראה ס' 15 לתצהיר שצורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה). סבורני כי התקופה בת שבע השנים להתיישנות התובענה בגין אי - מסירת הודעה אישית בדבר ההפקעה חלפה זה מכבר וזאת בשל העובדה שההפקעה פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 05/09/63 (חלקה 6) וכן ביום 13/06/54 (חלקה 31) ועל כן קיימת חזקה כי המנוח ו/או מי יורשיו ידעו על ההפקעה מזמן הפרסום ברשומות. חזקה זו לא רק שלא נסתרה, אלא שקיימות ראיות המחזקות אותה בדבר ידיעת התובעים על ההפקעה. חיזוק לידיעה בדבר ההפקעה ניתן למצוא בכך שביחס לחלקה 6 בגוש 16557 , נוהל מו"מ לתשלום פיצויים בין המינהל לבין המנוח, מוסא מוחמד אברהים עודה ואחיו, שנכשל, וזאת בין השנים 1973-1980. על פי האמור בתצהיר המדינה במיוחד נוהל מו"מ עם האח - סולימאן מוחמד אברהים עודה (צורפו לתצהיר הגב' פטריסיה מסמך ובו תיאור המו"מ שנערך בעת הביקור בבית וכן חילופי מכתבים בנוגע לתשלומים בגין חלקה 6 סומנו א' ו- ב' לתצהיר המשלים). חיזוק לידיעה בדבר ההפקעה של חלקה 3 בגוש 16537, ניתן למצוא בכך שבאותו פרסום בדבר ההפקעה, פורסמו חלקות נוספות וביניהן חלקה נוספת שהייתה בבעלות המנוח (חלקה 5 בגוש 16546) אשר בגינה קיבל פיצויים. מכאן ששוכנעתי שהמנוח ידע את דבר ההפקעה של שתי החלקות נשוא תביעה זו. יתר על כן; ס' 8 לחוק ההתיישנות קובע: "8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". אפילו לא הייתי מגיע למסקנה כי דבר הפרסום נודע למנוח בסמוך לאחר הפרסום, כמפורט לעיל, הרי שבמקרה דנן גם לא מתקיימים תנאי ס' 8 לחוק ההתיישנות שכן העובדות "שנעלמו מידיעתם" של התובעים (דבר ההפקעה) יכלו להתגלות ע"י התובעים במאמץ סביר ובשקידה סבירה לאחר ההפקעה, באמצעות בירור מצב זכויותיהם אצל המנהל (בנוסף לעובדה שדבר ההפקעה פורסם ברשומות הפתוחות לעיונו של הציבור הרחב). זאת ועוד, נראה כי גם לאחר ההפקעה היו הזדמנויות אין ספור למנוח ו/או ליורשי המנוח (התובעים) לדעת על ההפקעה. כך למשל, בעת רישום המקרקעין על שם רשות הפיתוח בשנת 1980 (כפי שעולה מנסחי רישום, דבר ההעברה לרשות הפיתוח פורסם בילקוט הפרסומים 2640 מתאריך 26/06/80) וכן בזמן בניית העיר נצרת עילית בשנת 1970 שכן על פי ס' 8 לתצהיר הגב' פטריסיה פרץ החל מאמצע שנות ה-70 חלקה 6 בגוש 16557 הוחכרה למשרד הבינוי והשיכון לשם בניית מוסדות הממשלה וכן לעיריית נצרת עילית לשם הקמת גם ילדים ובאשר לחלקה 3 ( כך על פי ס' 18 לתצהיר) החלקה הוחכרה לסולל בונה וכן לעיריית נצרת עילית לצורך הקמת בית ספר. תמהני מדוע אז כשראו את הבנייה על המקרקעין נשוא התביעה לא פנו התובעים בתביעה בגין העילות הנזיקיות (בשל אי מסירת הודעה). אשר על כן, וגם מטעם זה דין טענת ההתיישנות להתקבל. כמו כן יש לדחות את הטענה כי במקרה דנן חל ס' 9 לחוק הקובע כך: "9. הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות" (הדגשה בקו שלי - י.א). המדינה אמנם הודתה בכתב תשובתה בקיום זכות התובעים לפיצויים אך ההודאה באה יחד עם טיעון ההתיישנות לגבי העילה הנזיקית, ולכן חלה הסייפא של ס' 9 המוציאה אותו מכלל תחולה. לאור האמור, יש לדחות את טענת התובעים באשר להפרת חובה חקוקה בשל התיישנותה. סוף דבר אני קובע על כן, כי טענת ההתיישנות בדין יסודה ועל כן אני מורה כי ס' 5-7 להמרצת פתיחה (הטענות הנזיקיות - הפרת חובה חקוקה) יימחקו מהמרצת הפתיחה בשל התיישנותן. המבקשים ישלמו למדינה הוצאות הבקשה בסך כולל של 3,000 ₪.קרקעותהפקעה