בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור פסק בוררות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור פסק בוררות: מוסדות משכן יעקב לתורה י-ם (ע"ר) ("העמותה") עוסקת בהפעלת גני ילדים. מנהל העמותה הוא דוד ברדה ("המבקש"). יצחק לסמי ("המשיב") הוא הבעלים של דירה וחצר ברחוב ברויאר 11 ירושלים. ב-7.8.07 נכרת חוזה שכירות לשנה, בין העמותה לבין המשיב, להשכרת הדירה ("המושכר"), להקמת תלמוד תורה. חוזה השכירות נושא חתימות המשכיר - המשיב, והשוכרת - העמותה, באמצעות המבקש ומר צבי דב גרינפלד ("מזכיר העמותה"). בחוזה השכירות ניתנה רשות לעמותה לבצע שיפוץ בדירה על חשבונה. לאחר תום שנת השכירות, הוארך החוזה עד ל 31.12.08 וצוין כי לא חל שום שינוי בחוזה השכירות, מלבד הארכת התקופה כאמור. על חוזה ההארכה חתומים דוד ברדה - "השוכר" והמשיב - "המשכיר". מתחת לחתימתו של המבקש מוטבעת חותמת "מוסדות משכן יעקב לתורה י-ם (ע"ר)". בטרם הסתיים החוזה, התגלע סכסוך בין הצדדים שהועבר לבוררות בפני בית דין לממונות "כתר תורה - בית וגן". ב 19.6.08 נכרת הסכם בוררות (מש/1). נושא הסכסוך הוגדר בהסכם הבוררות: "בקשר לתשלומים על הדירה השכורה ברחוב ברויאר 11 ירושלים תשלום שכירות ותשלומים נלוים, ארנונה. וכן פינוי הדירה, ופיצוי כל העיכובים בתשלומים". בהסכם נקבע גדר סמכותם של הבוררים: "הבוררים יהיו מוסמכים לדון ולהחליט בסכסוך וכל הנובע ממנו והקשור בו, כפי שיפורט בפניהם בכתב ובעל פה ע"י הצדדים". ההסכם נחתם על ידי "צד א"- המשיב ו"צד ב" - המבקש. ב 8.8.08 (ז תמוז תשס"ח) פסק בית הדין לממונות "כתר תורה-בית וגן" ירושלים במחלוקות שהונחו לפתחו, והוסיף: "ביחס לאפשרות רכישת הנכס ע"י ת"ת 'משכן יעקב לתורה' ביה"ד יקבע את הדבר לאחר שתתקבל הערכת השמאות ביחס לנכס והמתלווה". בית הדין מינה שמאי שהעריך את שווי הנכס בסך 1,700,000 ₪. ב 18.8.08 (יז תמוז תשס"ח) ניתן "פסק דין - בענין קניית הדירה". בית הדין העניק זכות ראשונים למבקשים לרכוש את הדירה בתנאים, כולל קביעת התמורה על פי הסכום שנקבע בדוח השמאות, עד ל- 29.8.08 (כח תמוז תשס"ח). כמו כן נקבע כי אם לא ייחתם חוזה המכר עד לאותו מועד, לא תעמוד עוד זכות הראשונים לרכישת הנכס. עוד נקבע כי אם יימכר "המבנה" לאחרים, יחויב המשיב לפצות את המבקש כדי סכום השקעותיו בשיפוץ ואולם אם יימכר המבנה כדירת מגורים, יהיה המשיב פטור מתשלום דמי השקעה למבקש. בית הדין העמיד את סכום דמי השכירות והפרשים על סך 7,578 ₪ שישולמו לא יאוחר מ- 23.8.08 (כא תמוז תשס"ח). בשולי הפסק נאמר: "במידה ולא יבוצע פסק הדין או חלקו יאלץ ביה"ד לשקול הפניה לערכאות משפטיות לשם ביצוע וקיום הפסק דין ". אל שני המסמכים הללו צורף מסמך נוסף הנושא כותרת "פסק דין - המשך", מ יא אב תשס"ח, בו הופטר המשיב מחובתו למכור למבקש את "המבנה הנ"ל" ואף שוחרר מחידוש חוזה השכירות עמו. בית הדין חייב את המבקש: "לפנות מיידית את הדירה". על המסמך צוין כי הוא "העתק". המסמך נושא כותרת "פסק דין המשך", נוסח כמכתב אל המבקש ואינו נושא חתימת שלושת הדיינים. בסיפא למסמך התיר בית הדין למשיב "לפנות לערכאות כדי לממש את פסק הדין". לאור האמור הוגשה ב - 27.8.08 הבקשה לאישור פסק בוררות, כאשר "פסק הבוררות" כולל את שלושת מסמכי בי דין, המצורפים לבקשה. המבקש והעמותה עתרו ב - 24.9.08 לסילוק הבקשה על הסף ולביטול פסק הבוררות. בבקשתם נטען כי יש לסלק את הבקשה על הסף מהטעם שלא מדובר כלל בפסקי בוררות. לחלופין יש לבטל את פסיקותיו של בית הדין לממונות. המבקשים טוענים כי לא נכרת הסכם בוררות בר תוקף עם המשיב שכן הצדדים הנכונים להסכם השכירות הם: עמותת מוסדות משכן יעקב לתורה י-ם באמצעות מורשי החתימה דוד ברדה וצבי דב גרינפלד. חתימת שני המורשים, בצירוף חותמת העמותה או שם העמותה המודפס, מחייבת את העמותה. ואולם החתימה על שטר הבוררות (מש/1) היא של דוד ברדה בלבד. עוד טוענים המבקשים כי בחוזה השכירות אין תנית בוררות, אלא צוין מקום השיפוט "ירושלים". המבקש התייצב בפני בית הדין הנכבד ואולץ ליתן הסכמתו להליך הבוררות, בניגוד לרצונו. העמותה לא הייתה צד להליך הבוררות הואיל ושתי החתימות של האדונים צבי גרינפלד ודוד ברדה, בצירוף חותמת העמותה או שמה המודפס, המחייבים את העמותה, לא הוטבעו על הסכם הבוררות. צבי גרינפלד לא התייצב בבית הדין. עוד טוענים המבקשים כי על יסוד הסכם השכירות וזכות האופציה שניתנה לטענתם "בעל פה", השקיעה העמותה כספים רבים בשיפוץ הדירה, כולל יציקות בטון, בסכום של כ- 450,000 ₪, לפי קבלות שצורפו לתצהירו של מבקש 1. ואולם, כאשר ביקשו המבקשים לממש את האופציה נדרשו לחתום על הסכם שכירות חדש. בשלב זה עלתה העסקה על שרטון. עוד נטען כי השמאי שמונה על ידי בית הדין, ביקר בדירה לאחר השיפוץ ומכאן כי הערכת השווי שהוגשה על ידו לבית הדין, נעשתה על יסוד התרשמות מדירה משופצת שערכה אינו מייצג את הנכס לפני השיפוץ. כבר משום כך אין הערכת השווי מהימנה. די בנסיבות הללו לטענת המבקשים כדי ביטול פסקי הדין של בית הדין הנכבד, עקב עילות הביטול המנויות בסעיף 24 (1) (2) (3) (4) (8) (9) (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המשיב טוען להד"ם. המבקשים חתמו על שטר בוררות והתייצבו לדיונים לפי הזמנת בית הדין ואף פנו לבית הדין מיוזמתם. ניתנה למבקשים הזדמנות מלאה, שנוצלה עד תום, לטעון את טענותיהם. המבקשים הפרו את חוזה השכירות, אינם משלמים דמי שכירות ומסרבים לפנות את המושכר. בדרך זו הם ממשיכים לנהל את גן הילדים בנכס לא להם. בית הדין נתן למבקשים הזדמנות לרכוש את הנכס, אולם המבקשים לא ניצלו את הזכות במועד שבו נקב בית הדין בפסק הבוררות. בנסיבות אלה לא נותר למשיב אלא לעתור לאישור פסקי הבוררות, על מנת לאכוף את הסעדים הכלולים בהם. דיון בראשית נתייחס אל טענת הסף של המבקשים בדבר סילוק הבקשה לאישור פסק בוררות, על הסף. אכן קיומו של הסכם בוררות בר תוקף הוא תנאי יסוד לתקינות הליך הבוררות שכן הבורר שואב את גדר סמכותו מההסכם ואין בפניו אלא האמון שהצדדים, אשר בחרו בו לפסוק במחלוקת, רוחשים לו. במקרה שבפנינו המבקש הוא מנהל העמותה העוסקת באמצעות פעילותו, בתלמוד תורה לילדים ושוכרת למטרה זו את המושכר. ברור לכל כי בלב המחלוקת הנטושה בין הצדדים, עומדים היחסים החוזיים בין העמותה (באמצעות המבקש) לבין המשיב שהוא בעל הנכס אשר הושכר לעמותה. כך עולה מהסכם השכירות ומהסכם הבוררות (מש/1) המפנה לסכסוך "בקשר לתשלומים על הדירה השכורה ברחוב ברויאר 11 ירושלם תשלום שכירות ותשלומים נלווים... וכן פינוי הדירה ופיצוי כל העיכובים בתשלומים ". העמותה הייתה מיוצגת בבוררות באמצעות המבקש. בית הדין הנכבד התייחס אל המבקש כנציג העמותה. והמבקש לא מחה בפני בית הדין, ולא הפנה את תשומת ליבו להעדר חתימת מזכיר העמותה וחותמת העמותה. בעוד שהיה בידיו כדי לתקן את התקלה, אליבא דמבקש, אילו פעל בתום לב. בפסיקה רווחת מגמה להפעלת דיני ההשתק כלפי מי שנמנע מלהתריע במהלך הבוררות על פגם שנפל בה, כולל פגם בנושא הסמכות, במגמה לעורר עניין זה בשלב שלאחר מתן פסק הבוררות, על מנת להביא לביטולו. (ראו רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל מונד מז(5) 94, 102, ורע"א 3416/02, לידו כנרת בע"מ - טבריה נ' מקורות חברת מים בע"מ). אף בענייננו, היה ברור לבית הדין כי המבקש שהוא מנהל העמותה, מייצג את העמותה בפניו. בנסיבות הללו מושתק המבקש מלעורר טענה בעניין החתימה, כאשר מטרתו היחידה היא להביא לביטול הפסק שאינו לרוחו. אשר על כן אין מקום לסילוק התובענה על הסף ככל שהיא נוגעת לעמותה. אשר לטענה לביטול פסק הבוררות עקב מספר עילות המנויות בסעיף 24, דינה להידחות. לא הוכחו עילות הביטול המנויות בסעיף 24 (1) "לא היה הסכם בוררות בר-תוקף", 24 (2) "הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין", 24 (3) "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". אף יתר העילות המנויות בסעיף 24 (4), (8), (9) ו- (10), נעדרות תשתית ראייתית. ייאמר למעלה מן הנדרש, כי אף אילו הוכחה אחת מהעילות הללו היה מקום בנסיבות המקרה, לעשות שימוש במשוכה הקבועה בסעיף 26(א) לחוק הבוררות הנושא כותרת "סייגים לביטול הפסק", ולאשר את פסקי הבוררות שכן שוכנעתי שלא נגרם עיוות דין. המבקשים ממשיכים לעשות שימוש בנכס לא להם, לאחר שחוזה השכירות הסתיים ואינם משלמים דמי שכירות או שכר ראוי בגין השימוש, על חשבון המשיב. לאור האמור נדחית הבקשה לביטול פסקי הבוררות. פסק הבוררות מ ז' תמוז תשס"ח ופסק הבוררות מ יז' תמוז תשס"ח מאושרים. אשר לפסק הבוררות מ יא' באב תשס"ח הנושא חתימתו של ש. תורג'מן "בשם הדיינים", יש להגישו תוך 7 ימים מקבלת ההחלטה, כשהוא חתום על ידי כבוד כל הדיינים שישבו במותב בית הדין, כנדרש בסעיף 20 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968: "צורת פסק בוררות פסק הבוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה; בבוררות לפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צוין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו". ערבון התוצאה מייתרת דיון בבקשה "להפקיד ערבון להבטחת שיפוי המבקש, הוצאותיו והנזקים שנגרמו עקב אי גילוי אחר פסק הבורר" (בש"א 6242/09). לאחר שאושרו פסקי הבוררות דינם כדין פסק דין של בית משפט (סעיף 23 לחוק הבוררות). הדרך לאכיפת פסקי הדין, פתוחה אפוא בפני המשיב. לבסוף, לא מצאתי בסיס למתן "ערובה להבטחת נזקי המבקש כתוצאה מהבקשה לביטול פסק הבורר". המחוקק היה ער לחשש מהברחת נכסים בתקופת הביניים שבין הגשת בקשה לאישור פסק בוררות לבין האישור ועל כן אפשר בסעיף 29 לחוק הבוררות להורות בד בבד עם הגשת הבקשה לאישור, על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות. אלא שבמקרה שלפנינו הוגשה הבקשה לאחר הדיון בבקשת הביטול והחלטה לדחות את בקשת הביטול ולאשר את פסקי הבוררות לא בוששה. עתה ניתן לנקוט בכל הצעדים למניעת הברחת נכסי המבקשים, בדרך הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, שהיא הדרך הראויה והקצרה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪, כולל. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מה 10.3.2009. יישוב סכסוכיםסילוק על הסףבוררות