קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון סכום התביעה: התובעות עותרות לתיקון כתב התביעה על דרך תיקון סכום הנזק הנתבע. סכום הנזק הנתבע הוא פונקציה של כמות אגרות החוב המפורטת בסעיף 30 לכתב התביעה. התביעה נסבה על הטענה לפיה התובעות רכשו אגרות חוב של חברת חייל אחזקות בע"מ בין השנים 2001-2002 , בעקבות מצג שווא שהציגה להן הנתבעת בשטר הנאמנות. בנוסף, טענו התובעות, כי הנתבעת לא יידעה את בעלי אגרות החוב על כך שערך הבטחונות שלהם מסתכם ב-10% בלבד מערכן, ולא ביצעה כל פעולה על מנת לשפר את מצב הבטחונות של איגרת החוב. בבקשה הנוכחית, טוענות התובעות, כי במהלך הליך העיון במסמכים, הן קיבלו מהבנק את מסמכי הרכישה של אג"ח חייל, וממסמכים אלה התברר להן כי כמות האג"ח המופיעה בסעיף 30 לכתב התביעה אינה נכונה. התובעות טוענות, כי התיקון המבוקש אינו מתייחס למסכת העובדתית שביסוד כתב התביעה או לעילת התביעה, ובכל מקרה, הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את כמות האג"ח שנטענה בסעיף 30 לכתב התביעה ואת סכום הנזק הנתבע. לטענתן, ההליך מצוי בשלבים ראשוניים וטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, ולכן יש לאפשר את התיקון המבוקש. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר גילעד אלטשולר, מנכ"ל משותף ודירקטור בתובעות 1, מנכ"ל תובעת 3 ודירקטור בתובעת 2, וכן בעל מניות בתובעות, בו נטען- "לאחרונה, במסגרת הליך גילוי המסמכים התבקשנו ע"י באי כוחנו לאתר את כל מסמכי הרכישה של אג"ח חייל מהבנק. במסגרת עיון במסמכים וקבלת מסמכים מפורטים מהבנקים, נבדקו הנתונים על ידי התובעות בשנית ונמצא, כי בניגוד למפורט בסעיף 30 בכתב התביעה, לפיו החזיקה התובעת בכמות של 162,208 ע.נ. אג"ח בלבד באמצעות חבר הבורסה מנורה, החזיקה התובעת 2 במועד הקובע בתביעה 2,507,800 ע.נ. אג"ח חייל בבנק מזרחי". בנוסף, נתמכה הבקשה בתצהירו של רו"ח יהודה ברלב, במסגרתו נאמד סכום ההפסד שנגרם לתובעות בגין אחזקת אגרות החוב נשוא התביעה. רו"ח ברלב קבע כי יתרת ההתחייבויות של החברה כלפי התובעות, נכון ליום 31/3/06, בקיזוז הסכום שהועבר לידיהן, עקב מימוש אגרות החוב, מסתכם ב- 24,079,299 ₪ . בתגובתה, מתנגדת הנתבעת לתיקון, לאור השיהוי בהגשת הבקשה- שלוש שנים לאחר הגשת התביעה, שנתיים לאחר שהחלו ההליכים המקדמיים וכשנה לאחר גילויים של מסמכים ונתונים בעניין כמות האג"ח. הנתבעת טוענת, כי כל העובדות שביסוד הבקשה היו ידועות לתובעות עוד בטרם הגשת התביעה, למעלה משלוש שנים לפני הגשת בקשת התיקון, ובוודאי שהן היו ידועות להן עוד בטרם השלמת ההליכים המקדמיים. לטענתה, לא ניתן טעם מיוחד להגשת הבקשה הנוכחית בשלב המאוחר שבו הוגשה, בטרם הגשת תצהירי עדות ראשית ולפני שלב ההוכחות. בדיון שהתקיים לפניי ביום 1/7/09 נחקר מר אלטשולר על תצהירו (במהלך הדיון, הודיע ב"כ התובעות כי התקבלה הודעה מב"כ הנתבעת לפיה הוא מוותר על חקירת רו"ח בר לב). כידוע, נקודת המוצא לדיון בבקשה הנוכחית היא, שבית המשפט יתיר תיקון כתבי טענות באופן ליברלי, וככלל, ייעתר לבקשה, למעט במקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור התביעה, ותוך בחינת האינטרסים הנגדיים של הצדדים (רע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (6/4/09); רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (25/9/08)). בהחלטתו בבש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 23254/07, ת"א 1354/06 ההסתדרות במרחב תל אביב-יפו נ' עירית תל אביב-יפו (3/8/09), קבע כב' השופט איתן אורנשטיין- "אבן בוחן נוספת לעניין הכרעה בבקשה לתיקון כתב תביעה הינו האם התיקון נדרש מחמת נסיבות שלא היו בשליטת בעל הדין, בעת הגשת כתב הטענות המקורי. ככל שהבקשה מושתת על עובדות שאירעו לאחר מכן, יהיה בכך כדי להוות טעם לקבלת הבקשה..עוד יש להזכיר במניין השיקולים הדרושים להכרעה את חיוניות התיקון, קרי האם ללא התיקון, קיים חשש שהתביעה תמחק מחמת העדר עילה, וכאשר נטיית בית המשפט תהיה להתיר את התיקון על מנת לאפשר לתובע את יומו בבית המשפט ועל מנת למנוע מצב שבו התביעה תסולק על הסף מחמת שלא הותר התיקון..בית המשפט אף מיישם את מבחן המידתיות, קרי האם ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות ולהתיר את התיקון המבוקש שהינה סנקציה פחות חמורה מאשר נעילת אפשרות כתב הטענות לפני מבקש התיקון". כידוע, שיהוי בהגשת בקשות, כשהוא בפני עצמו, מצדיק פעמים רבות את דחייתן, שכן יש בו בכדי לפגוע בזכויותיו הדיוניות של הצד שכנגד (בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 11404/04 עתילי נ' בנק הפועלים (6/6/04); בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 20204/04 בורשטיין נ' מוביקס (14/11/04)). בענייננו, קשה להתעלם מפער הזמנים בין הגשת התביעה וניהול ההליכים המקדמיים לבין עיתוי הגשת הבקשה הנוכחית, ערב הגשת תצהירי עדות ראשית. בחקירתו הנגדית של מר אלטשולר נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים- "ש: אני מפנה אותך לסעיף 4 לבקשה...מתי התקיימו ההליכים המקדמיים...אחרי הגשת התביעה אתה יודע? ת: אין לי מושג מה זה הליכים מקדמיים. ש: אתם פניתם לבנק לקבל את המסמכים לפני או אחרי הגשת התביעה. ת: רוב הניירות ערך מופיעים בתוך מסמכים..ולא צריך לבקש את האורגינליים של הקניה והמכירה. בכל יום יש את הרכב הניירות ערך. כ(ש)ביקשו את המסמכים לא אני אישית הלכתי לבקש שיוציאו את הסטיימנט של אותו יום. להגיד אם היה לפני (או) אחרי אני חושב שנעשה אחרי שביקשתם את המסמכים האלה ואחרים ביקשנו מהבנקים את כל המסמכים עצמם ואז התגלתה טעות מסויימת". (עמ' 4 לפרוטוקול). מנוסח דברים אלה קשה להסיק בבירור מהו עיתוי קבלתם של המסמכים הרלוונטיים. הנתבעת משיגה גם על מהימנות הצהרותיו של מר קירשטיין, וטוענת כי התברר לה במהלך חקירתו הנגדית של מר אלטשולר, כי הוא כלל לא היה פעיל אצל התובעות, וכדבריו- "...לגבי אלי קירשטיין שכרנו את השרותים שלו כדי שיארגן את הדברים, לארגן מסמכים, מספרים, שיוכל לעזור לעורכי הדין שלנו להכין. לא היה מעורה בפרטי העיסקה עצמה. לא היה שם בכלל בזמן אמת. הוא בא הרבה אחרי לעזור להכנת כתב התביעה. לא היה בעניינים בכל נושא העיסקה...". (כמ' 5 לפרוטוקול). לטעמי, מאחר שככלות הכל, מדובר בהליכי גילוי המתנהלים בשלב מקדמי, הרי שאין חשיבות יוצאת דופן למהות תפקידו של מר קירשטיין, אלא הנקודה המהותית היא, טיב ההצהרות שהועלו על גבי התצהירים. בסעיף 2.18 לתצהיר גילוי מיום 19/10/06 (נספח א' לתגובה) נטען כי ברשות התובעות מצוי העתק מדפי הבנק. בשאלה 24.3 לשאלון שהופנה אל התובעות, הן נשאלו מהי כמות אגרות החוב שרכשו בכל מועד. בתשובה לשאלה זו, הופנתה הנתבעת לתשובה לשאלה 24.1 . בשאלה 24.1 נשאל מתי נרכשו אגרות החוב נשוא התביעה, והתבקש פירוט תאריכים מדוייקים של רכישת כל אחת מאגרות החוב. מר קירשטיין השיב- "לא רלוונטי. העובדה החשובה שהתובעות החזיקו באג"ח". מכאן נובע, כי מבחינת התובעות, לפחות נכון למועד המענה על השאלה האמורה, כמות אגרות החוב שנרכשו ומועדי הרכישה הם נתונים שאינם רלוונטיים, אלא מבחינתן, הנתון העובדתי החשוב הוא עצם החזקת האג"ח. בהחלטתי מיום 24/12/07 הוריתי לתובעות להשיב בשנית על שאלה 24.3 ולפרט את כמות אגרות החוב שרכשה כל אחת מהתובעות ואת המועד שבו נרכשו. בנוסף, במסגרת ההחלטה האמורה, הוריתי לתובעות להתייחס בתצהיר להימצאותם של המסמכים המאוזכרים בסעיף 5 למכתב הדרישה, כלומר לרבות מסמכי הרכישה של אגרות החוב. בעקבות החלטה זו, מסר מר קירשטיין תצהיר תשובות משלים, שבו פורטו כמויות האג"ח שרכשו התובעות. בסעיף 10 לתצהיר התשובות טען מר קירשטיין- "...עובר לרכישת האג"ח ע"י התובעת, עיינה התובעת בכל הדיווחים המיידיים ו/או העדכונים שפורסמו לציבור, על פי חוק ניירות ערך, התשקיף ושטר הנאמנות, על ידי חייל ו/או הנתבעת ובהתבסס על פרסומים אלו, על תשקיף ההנפקה ועל שטר הנאמנות, ביצעה התובעת את הרכישה". (נספח ה' לתגובה). אלא, שכפי שטוענת הנתבעת בסיכומיה, התמונה העובדתית המצטיירת מחקירתו הנגדית של מר אלטשולר, היא שונה למדי- "ש: אני אומר שלא ראית את שטר הנאמנות קנית על יסוד האמור בתשקיף. ת: עבר לא מעט זמן מאז הפרשה. לא ראיתי את שטר הנאמנות. באותו מועד גם לא ראיתי את התשקיף. רק נאמר לי על ידי מקורבים שהיו אז שותפים שלי ומנהלים באחת החברות שיש שיעבוד על קרקע ספציפית בכרמל ליד מלון מסויים, לא בדקתי לא בתשקיף ולא בשטר הנאמנות". (עמ' 3 לפרוטוקול). מכאן נובע, כי כפי שטוענת הנתבעת, אגרות החוב לא נרכשו לאחר עיון בתשקיף או בשטר הנאמנות. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי על סמך כך ניתן לקבוע, שלא היתה כל הערכת שווי לנכס, וגם אילו היתה, הרי שברור שהנכס אינו בגדר "בטחון מלא". אני סבור, כי אכן קיימת בעייתיות מסויימת באופן הצגת הדברים מבחינת התובעות, אך ספק עד כמה הדבר משליך על תיקון רכיב התביעה הנוגע לכמות האג"ח שנרכשה. במסגרת תצהיר גילוי משלים מיום 4/2/08, הצהיר מר אלטשולר בדבר הימצאות כל המסמכים הקשורים לרכישת אגרות החוב נשוא התביעה וכן מסמכים רלוונטיים המעידים על שיעור ההחזקות המפורטים בטבלה שבסעיף 30 לכתב התביעה (נספח ו' לתגובה). בסעיף 3 לתצהיר הגילוי המשלים הוסיף מר אלטשולר- "לפי מיטב ידיעתי ואמונתי לאחר חקירה ודרישה שעשיתי, אין ולא היו בחזקתי ו/או בשליטתי ו/או בחזקתו ובשליטתו של מי מטעמי, מסמכים נוספים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת ואם לאחר חתימתי על תצהיר זה יתגלו מסמכים נוספים הרלוונטיים לעניין שבמחלוקת, הנני שומר את הזכות להמציאם בנוסף למסמכים אלו". הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי הוספת פיסקה זו לתצהיר הגילוי לא היתה מקרית, שכן בעת הגשת התצהיר היה ברור לתובעות שמצויים ברשותה מסמכים נוספים. איני סבור שניתן להרחיק לכת ולשער מה היתה כוונתו של מר אלטשולר בעת הוספת פיסקה זו. בכל הנוגע להצהרות שהועלו על גבי תצהיר הגילוי ותצהיר התשובות לשאלון , נאמרו בחקירתו הנגדית של מר אלטשולר הדברים הבאים- "ש: היתה החלטה של בימ"ש נספח ד' לתגובתנו ב 24.12.07 נדרשתם באופן ספציפי לתת תשובות לשאלון ופרטים על כמויות אגרות החוב שנרכשה על ידי כל אחת מהחברות והמועדים בהן נרכשה. איזה בדיקות אתה עשית אחרי החלטה זו? ת: אני חוזר ואומר ביקשתי מאנשים האמונים אצלנו על נושא הנהלת חשבונות שיבדקו יוציאו מסמכים ויבדקו את הכמויות. אני לא עברתי על כך (צ"ל כל) דף. יש מנהלת חשבונות הם רואים הדברים ומ(ו)ציאים מספרים. זה לא תורה מסיני, אבל במקרה הזה טעו. ש: טעו אחרים לא אתה. ת: קירשטיין". (עמ' 6 לפרוטוקול). ובאופן דומה, בשלב מוקדם יותר בחקירה הנגדית טען מר אלטשולר- "...פה נעשתה טעות טכנית. זה לא משנה את עצם העניין. מי שערך את כל המסמכים ואת כל הכמויות ועזר לעורכי הדין הוא עשה טעות. זה היה אדם בשם אלי קירשטין הוא עשה טעות על סמך נתונים שהיו לו לצערי הרב". (עמ' 4 לפרוטוקול). לטעמי, אין ספק שהבקשה הנוכחית מאופיינת בשיהוי מסויים, אשר ניתן היה להימנע ממנו אילו התובעות היו בוחנות באופן דקדקני יותר את הנתונים הרלוונטיים לכמות האג"ח. אלא שמכאן ועד מסקנת הנתבעים לפיה התובעות הגישו תצהירי גילוי מסמכים והשיבו על שאלונים בידיעה שאינם נכונים, רחוקה הדרך. ככלות הכל, לא הופרכה טענת התובעות בדבר הטעות שנפלה בחישוב כמות האג"ח. אין להתעלם מכך, שהטעות הנטענת השליכה על עמדת התובעות לכל אורך ההליך עד כה, וגרמה לכך שהתובעות הצהירו על כמות אג"ח מסויימת, או שטענו כי כמות האג"ח שנרכשה אינה רלוונטית. עם זאת, יש להתחשב בעובדה שהטעות התגלתה במהלך הליך העיון במסמכים, וגם אם באופן היפותטי, היא היתה בת גילוי בשלב מוקדם יותר, הרי שאין בכך בכדי להצדיק הטלת סנקציה דיונית על התובעות, על דרך מניעת התיקון המבוקש. השיהוי המאפיין את הבקשה הוא בהחלט גורם, שבפני עצמו, עשוי להצדיק הימנעות מעריכת התיקון המבוקש, וזאת בייחוד שעה שההליך מצוי בפתחו של שלב ההוכחות, וטרום הגשת תצהירי עדות ראשית. מנגד, ניצבים השיקולים של בירור המחלוקת האמיתית והצגת הנתונים העובדתיים המדוייקים במלואם, ושיקולים אלה מטים את האיזון הדיוני אל עבר אינטרס התובעות. אני מודע לכך שהתרת התיקון המבוקש עלולה לגרום לנתבעת "נזק דיוני", אך הדבר ניתן לריפוי על דרך פסיקת הוצאות. הבקשה מתקבלת. תקנות 93 ו-94 לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו. התובעות תשאנה בהוצאות בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. ככל שלא יתבקש אחרת, יחל מחדש "מרוץ" המועדים להגשת הראיות, עם הגשת כתב התביעה המתוקן או עם חלוף המועד להגשתו. תיקון כתב תביעה