קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה להבטחת הכנסה בגלל אי שיתוף פעולה: זהו פס"ד בתביעותיהם של בני הזוג נמרי (נמר) שאוחדו, לעניין תביעותיהם להבטחת הכנסה. לאור המחלוקות בין הצדדים בשאלה האם הנתבע היה רשאי לחזור בו מהסכמתו שלא לעמוד על טענת אי שיתוף פעולה, ונסיבות ההסכמה, תתואר השתלשלות העניינים, והרקע לתביעה בהרחבה. הרקע לתביעה : התובע ואשתו, קיבלו קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), ברצף מאז 3/01. ביום 14/5/05 הוגשה תביעה תקופתית (צורפה כ - נ/7) ובה הצהירה התובעת כי אביה הוריש לה נכס בעזריה בן שתי קומות: קומה ראשונה לאחיה וקומה שנייה לאימה, וכי היא עובדת בחברת "דנאל". כמו כן הצהירה כי בעלה לא עובד. לאור האמור בהצהרתה נמסרה לתובעת דרישה להמצאת מסמכים: תלוש שכר של חודש 3/05, אישור חסכונות בחשבון בבנק הפועלים צו ירושת אביה. תוכנית בניה של הנכס בעזריה ושאלון נכסים. מכתב תזכורת נשלח ביום 5/5/05. ביום 23/5/05 נדחתה תביעתם בגין אי שיתוף פעולה על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1980 (להלן: החוק). בתצהיר שהוגש למוסד מיום 1/6/05 (מסמך שצורף כנ/6), הצהיר התובע (סעיפים 2,3, לתצהירו) כי:"הנני מצהיר שאין לי כל רכוש שהוא ואף לא קיבלתי כל רכוש לא בירושה ולא במתנה ואין לי רכוש כלל. אני מצהיר כי אני מובטל ואין לי עבודה כלשהיא". ביום 2/8/05 הגיש התובע תביעתו לבית הדין להבטחת הכנסה (תיק בל 11924/05). ע"פ כתב ההגנה המקורי אי שיתוף הפעולה נבע מכך שלא הומצא צו ירושה של חמי התובע. בדיון המוקדם מיום 14/12/05 הודיע ב"כ התובע (בדיון, בטרם הגשת התביעה של האישה), כי כל המסמכים שהיו ברשותם הועברו למוסד, וכי אין בידיהם מסמכים אחרים. בדיון זה נרשם מפי ב"כ הנתבע כי אכן נמצא בתיק צו ירושה של אבי האישה, וכי: "אני אבדוק את טענות ב"כ התובע הן באשר לחלק בירושה והן באשר לחלק שבבית וזאת בטרם הוצאת שמאי, ונשקול אפשרות של תשלום 80%." ביום 17/5/06 קויים דיון מוקדם נוסף, ובו הודיע ב"כ התובעת כי :"אני מציע שיעשו חקירה, כי זו יחידת דיור אחת. אני מאמין שאם יגלו שיש שם רק יחידת דיור אחת הם יאשרו את התביעה", וב"כ הנתבע הודיעה כי תבדוק זאת תוך 21 יום. במועד זה נרשמו מוסכמות ופלוגתאות. ע"פ המוסכם "התובעת מתגוררת בשירות בירושלים והנכס המיוחס לה הוא של סבה והוא נמצא בעזריה". במועד זה נרשמה פלוגתא אחת והיא: "זכאות התובעת להבטחת הכנסה - האם בדין נדחתה תביעת התובעת בשל אי שיתוף פעולה ואי מסירת מסמכים". בהודעת הנתבע מיום 22/5/05 נאמר כי:" ...התובע טען בדיון המוקדם, בניגוד להצהרת אשתו על גבי טופס התביעה להבטחת הכנסה, כי מדובר ביחידת דיור אחת.הנתבע על אף האמור, מוכן לקדם את התיק, ומבלי לוותר בשלב זה על כל טענה בכתב ההגנה, לשלוח חקירה לנכס בעזריה. אולם הסכמת הנתבע לעניין זה נתונה בכפוף לכך שהתובע ימציא לנתבע את שמו המלא של חמו וכן שמו המלא של אבי חמו לרבות מספרי הזהות שלהם. רק לאחר קבלת המידע האמור יסכים הנתבע לשלוח את התיק לחקירה כאמור" (ההדגשה במקור - י.ש.) ביום 30/10/06 הודיעה ב"כ הנתבע כי בתשובה לשאלת בית הדין, הסכים הנתבע לבטל את החלטת פקיד התביעות מיום 23/5/05 בדבר דחיית התביעה מחמת חוסר שיתוף פעולה, ולבדוק את התביעה לגופה. בדיון זה רשמה כב' השופטת הראשית רונית רוזנפלד (כתוארה אז), כי לא ברורה התנהלות התיק דרך בית הדין וכי "אם דרושים פרטים לצורך החקירה לגופו של עניין יקיימו הצדדים בירורים זה עם זה ולא באמצעות בית הדין... בית הדין שואל מדוע לא יקבע שהתביעה כפי שהוגשה התקבלה והתיק מוחזר אל פקיד התביעות למתן החלטה לגופה של התביעה". בתשובה השיב ב"כ התובע כי "לא אוכל להסכים על קבלת התביעה כפי שבית הדין מציע. אני מבקש להגיש כתב תביעה מתוקן". לאור זאת ניתנה החלטה על הגשת כתבי טענות מתוקנים ונקבעה ישיבה נוספת לדיון מוקדם. כתבי הטענות המתוקנים אכן הוגשו לבית הדין, ובמסגרת כתב ההגנה המתוקן חזר בו הנתבע מההסכמה שלא לעמוד על טענת אי שיתוף פעולה כשלדברי ב"כ הנתבע:" "מאחר שעד היום התובעת לא המציאה את המסמכים שנדרשו ממנה, חזרנו לטענה של אי שיתוף פעולה, המסמכים הם לגבי בית חמיה ונכס בעזריה. חזרנו לטענה כי גם בהליך הנוכחי היא לא משתפת פעולה". כמו כן הבהירה ב"כ הנתבע כי בינתיים גילו ממצאים חדשים, כולל העובדה שהתובע עובד. לאור זאת נקבעה רשימה חדשה של מוסכמות ופלוגתאות.המוסכמה היחידה שנרשמה הינה:"למשפחת אשתו של התובע יש נכס בעזרייה". כמו כן נוסחה מחדש רשימת הפלוגתאות: * האם יש לזקוף הכנסה מנכס לתובע בגין נכס משפחת אשתו ובאיזה שיעור. * האם לתובע הכנסה מעבודה * האם לא שיתף התובע פעולה עם הנתבע לאחר החלטת בית הדין מיום 30/10/06 * האם רשאי הנתבע לחזור לטענת אי שיתוף פעולה לאור הסכמתו בדיום ביום 30/10/06 . * האם אשת התובע עובדת ומשתכרת. ביום 213/07 הוגשה לבית הדין תביעה נפרדת של אשת התובע להבטחת הכנסה (בתיק 10626/07), וביום 9/12/07 הורתה כב' השופטת שדיאור על איחוד התיקים עם תביעת בעלה דלעיל. דיון: ראשית, לעצם הטענה כי הנתבע לא יכול היה לחזור בו מהסכמתו מהדיון המוקדם הראשון, שלא לעמוד על דחיית התביעה בשל אי שיתוף פעולה: מלכתחילה, ראוי ונכון כי רשות ציבורית כמו המוסד לביטוח לאומי, תישאר עקבית אחר הודעתה כי לא תעמוד על טענת אי שיתוף הפעולה. אלא, שבאותו דיון עצמו, לא הסכים ב"כ התובע להצעת בית הדין כי התביעה, כפי שהיא, תוחזר לפקיד התביעות על מנת שהתביעה תיבדק לגופה, וביקש לתקן את כתב התביעה. היות וניתנה לו רשות לתקן את כתב התביעה - הרי שעל פניו רשאי היה גם הנתבע לתקן במקביל גם את כתב ההגנה. אלא שבכך לא די, ויש לבדוק לא רק את ההיבט הפורמאלי של התיקון, אלא גם האם היה מקום לגופו של עניין לחזור מההסכמה. יצויין, כי לו אכן ממצאי הנתבע לגופם, היו כפי שהתובע הודיע מלכתחילה, דהיינו שמדובר אך ורק בנכס אחד, ושהתובע אינו עובד, לא היה ראוי שהנתבע יחזור בו מהסכמתו שלא לעמוד על טענת אי שיתוף פעולה. אלא שבענייננו, נערכו חקירות לגופן (לבקשת ב"כ התובעים), והתברר כי קיים נכס נוסף למשפחת האישה עליו לא דווח, וכן התברר (גם מהחקירה וגם מהשוואת עדויות התובע ואשתו, כפי שיובהר בהמשך) כי הבעל, בניגוד להצהרתו - כן עבד והשתכר. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי הנתבע מנוע מלחזור גם הוא מהסכמתו הראשונית, אשר ניתנה כאשר ההנחה הייתה שיש רק נכס אחד. אמנם נכון הוא, כי מרשות ציבורית נדרשת רמה גבוהה של תום לב ביחסיה עם המבוטח, ושלא תחזור בה מהסכמות שנתנה. אולם דבר זה נכון כל עוד גם המבוטח פועל בתום לב ומוסר אינפורמציה נכונה. משהתברר שהתובע לא מסר אינפורמציה נכונה בעניינים שבלב המחלוקת - שוב לא תעמוד לו הטענה שהנתבע לא יכול לחזור בו מהסכמתו שלא לעמוד על טענות בדבר אי שיתוף פעולה. ולגופם של דברים: ביום 18/4/05 המציא התובע תשובות לשאלון שהומצא לו (הוגש וסומן כ- נ/4) ובו ציין כי אין לו דירה שרשומה על שמו או על שם בת זוגו, ואין בשרותם דירה נוספת, זולת זו שמתגוררים בה בשכירות וכי לא נבנה מבנה כלשהו על אדמה שברשותו, אין נכס שהגיע בירושה ואין צו ירושה. בתחתית השאלון נרשמה הערה: "אני מתגורר בשכירות ביחד עם אחים שלי". למרות הצהרה זו המציא התובע צו ירושה של חמיו המנוח ממנו עולה כי לתובעת (אשתו), חלק אחד מתוך 16 חלקים בירושת אביה. לא הומצא (גם לא במהלך ההוכחות בתיק), מסמך המלמד מה גודל הנכס שהועבר בירושה, על מנת לדעת את ערכו של ה-1/16 שירשה אשתו . כפי שנאמר לעיל, ביום 17/5/06 ביקש ב"כ התובע כי תיערך חקירה בנכס וכי יבדקו כי אכן מדובר ביחידת דיור אחת. ואכן, בוצעה חקירה זו, אלא שכפי שיבואר, החקירה העלתה שני נתונים אשר סותרים את טענות התובעים: הן ביחס לעבודתו של התובע, והן לעניין קיומו של נכס משפחתי נוסף. במהלך חקירה זו נצפה התובע כשהוא עובד בניקיון במסעדה וכשהבחין בהם הסתלק מהמקום. לדברי מעסיקו - זהו היום הראשון והיחיד לעבודתו, וכי אינו מקבל שכר. בחקירת התובע טען כי זהו היום הראשון לעבודתו וכי הוא מקבל שכר של 60 יום. בחקירתו הנגדית בבית הדין מיום 26/5/08 (עמ' 11 משורה 9 ואיל), נשאל התובע על עבודתו והוא השיב כי: ת. ...בערך שנה וחצי אני לא עובד". ש. מה עשית לפני כן ת. חנות. ש.איזה חנות. ת. מסעדה, וחליתי ועזבתי. ש. האם באותו יום היית בעבודה כפי שנהגת לעשות פעמיים בשבוע? תהייתי ואחר כך עזבתי. ש. קודם אמרת שעבדת עד לפני שנה וחצי. החוקר של הביטוח הלאומי ראה אותך עובד במסעדת אבו שוכרי ב-9/06. ת. עבדתי ולא יכולתי יותר. ש. מתי לא יכולת יותר ת. ב- 2006". אלא שכאמור, בתצהיר שהוגש למוסד מיום 1/6/05 הצהיר התובע (סעיפים 2,3, לתצהירו) (נ/6) כי: "אני מצהיר כי אני מובטל ואין לי עבודה כלשהיא". אם כך, כיצד יתכן שהפסיק לעבוד רק ב- 2006, כטענתו? זאת ועוד. בחקירתה הנגדית של התובעת, הכחישה כל עבודה שהיא מצדו של בעלה. וכך השיבה (עמ' 17 משורה 16) "ש. מה בעלך עשה במסעדת אבו שוקרי ביום שהחוקרים היו? ת. שום דבר. קראו לו שם כי הייתה בעיה בינו לבין בנו. פשוט קראו לו על מנת להרחיק אותו מהבן. ש. האם נכון שעבד שם בניקיון? ת. היה מקלף שום ולא היה יכול לעשות משהו אחר. קיבל שכר עבור העבודה הזו? ת. לא ש. לפני שעבד במסעדת אבו שוקרי עבד במקום אחר? ת. לא. משנת 2000 לא עבד בשום מקום". סתירות אלו מדברות בעד עצמן. באשר לנכס - התברר מהחקירה מיום 13/2/07 (נ/11) כי למשפחה יש נכס נוסף בו מתגוררים אחי התובעת, ובו 4 דירות. לפיכך, כל עוד לא הומצאו מסמכים לעניין שווים וגודלם של שני הנכסים, לא ניתן לאמוד מהו השווי של 1/16 השייכים לתובעת. יצויין כי בחקירה מיום 11/9/06 (נ/10) נמסר מפי אם התובעת כי הנכס הנוסף שייך לגיסה, אחי בעלה המתגורר בירדן וכי לדבריה "כך רשום ברשומות" (סעיף 4 יב' ל -נ/10). אלא, שככל שקיים רישום כזה - היה על התובעים להמציאו, על מנת שהטענה שלתובעת אין חלק בנכס - תיבדק. דבר זה לא נעשה. ניתן היה למשל, להמציא חוזה שנערך בין האחים לבין הדוד, לעניין מגוריהם במקום, אך גם זה לא נעשה, ומתעורר, לאור החקירה, חשד אמיתי, כי הנכס בו מתגוררים האחים, הגיע לאחים בירושה מהאב (ואם כך - גם לתובעת יש חלק ממנו). אי המצאת כל מסמך לעניין הבעלות על הנכס הנוסף ואי הפנייה לאותן "רשומות" - מעמידה בספק את גרסת האם כי הנכס שייך לאחי בעלה. מכל מקום, ומבלי שהומצא כל אישור פורמאלי על הבעלות על הנכס הנוסף, וכן על שווים של שני הנכסים ועל גודלם המדויק, לא ניתן לאמוד את שווי ההכנסה הרעיונית שיש מנכסים אלו. יצויין עוד כי אמנם התובעים הגישו, כנספח ב' לתצהירם, אישור ממס רכוש ברשות הפלסטינית כי אין לתובעת כל רישום בקרקעות אבו דיס או עזריה. אלא שלאור העובדה שהתובעת ירשה 1/16 מנכסי אביה, הרי שגם אם הנכס לא נרשם על שמה - ברור שיש לה חלק בירושה בכל אחד מהנכסים שהיו לאביה. בנוסף, בטופס התביעה של התובעת מיום 4/4/05, (נ/7) נרשם ע"י התובעת כי "אבי שהיה גר בעזריה הוא נפטר בעזריה. ביתו בנוי משתי קומות, קומה ראשונה גר אחי הנשוי ראבט קומה שנייה גרה אימי ואחי הרווק מאג'ד". אלא שבדיון המוקדם מיום 14/12/05 נטען כי מדובר בדירת מגורים אחת בגודל 120 מ"ר בה מתגוררים אחיה ואחיותיה של התובעת. גם סתירה זו מדברת בעד עצמה. כידוע, מטרתו של סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה הינה להעניק למוסד סמכות רחבה לחקור ולהשיג כל מידע שדרוש לו לצורך תשלום הגמלה, וכי הסמכויות שניתנו למוסד בקשר לסעיף 19 לחוק הן "לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה להבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד"(כלשון דברי הסבר להצעת החוק - ה"ח תש"ם עמ' 8). ע"פ הפסיקה העניפה שהתגבשה בבית הדין, המבקש גמלת הבטחת הכנסה, חייב לפעול בתום לב ובגילוי מירבי כלפי המוסד. משהתובעים לא גילו את מלוא האינפורמציה הדרושה לבדיקת זכאותם, וכפועל יוצא מכך לא המציאו את המסמכים הרלבנטיים לבדיקת זכאותם - יש לקבל את עמדת הנתבע כי דין התביעה להידחות, הן בשל אי שיתוף פעולה, והן בשל העלמת מידע. לפיכך, רשאי היה הנתבע לחזור בו מההסכמה שגובשה בדיון המוקדם הראשון, לפיו לא יעמוד הנתבע על הטענה בדבר אי שיתוף פעולה. סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה נדחית. יחד עם זאת, ובנסיבות העניין - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאתו. הבטחת הכנסה