קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדלת קצבת פרישה בגלל מצב בריאותי: 1. בפני ערעורו של ד"ר אהוד דיין על החלטת נציב שירות המדינה שלא להגדיל את שיעור הגמלה, מחמת מצב בריאותו. טענות המערער 2. המערער יליד 1/2/40 ד"ר לאגרונומיה, אשר עבד לאורך שנים רבות עד לפרישתו לגמלאות במינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות. 3. לדבריו, בשל תנאי עבודתו הפיזיים והירודים בתחנת הנסיונות אשר אליהם התלוותה אווירת עבודה מתוחה וקודרת המאפיינת מקומות עבודה קטנים ומרוחקים, לקה המערער במחלות כרוניות - ובהן לחץ דם וסוכרת. 4. לטענתו, בחודש 5/04 יצא המערער תחת לחצם של הממונים עליו לשנת שבתון באוניברסיטת קורנל, ועל רקע העובדה כי עתיד היה לשהות שם עד לפרישתו, הנחה את בנו שי ז"ל לטפל בהליכי פרישתו אל מול יחידת משאבי אנוש במינהל המחקר במשרד החקלאות. 5. מוסיף המערער, כי :- "במסגרת הטיפול בהליכי פרישתו משירות המדינה כאמור, ולבקשת המערער, בנו ז"ל גם בדק עם מנהל יחידת משאבי אנוש במינהל המחקר, את האפשרות להגדלת שיעור קצבת הפרישה שלו, מחמת מצב בריאותו והמחלות שהתגלו במהלך עבודתו בשירות המדינה. וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 85.144 (ד) בתקשי"ר, שעניינן הגדלת תקופת שירות (שמשמעותה הגדלת שיעור הקצבה) מחמת מצב בריאותו של העובד או של בן זוגו (להלן - הוראת התקשיר)". (סעיף 12 לערעור). 6. לדברי המערער, פניית בנו בנושא למר אברהם אלוני מנהל יחידת משאבי אנוש במינהל המחקר החקלאי, כי האפשרות להגדלת הגמלה מסיבות בריאות בוטלה במסגרת תכנית כלכלית, ותשובה זהה קיבלה גם רעייתו שביקרה בארץ, ולכן "ובהיותו בשבתון מעבר לים מרוחק מכל מקום עמו יוכל לדבר, ... לא נותרה ברירה אחרת בידי המערער, מלבד להניח לטיפול בהגדלת שיעור גמלתו" (סעיף 14 לערעור). 7. המערער פרש כאמור מעבודתו ביום 31/10/05, וכעולה ממכתבה של גב' חנה שוורץ - מנהלת תחום גמלאות בכיר במשרד האוצר, נקבעו לו עבור 31.5 שנות עבודתו - 63% מהמשכורת הקובעת (מכתב מיום 4/9/05 - נספח ה' לערעור). 8. בהמשך דבריו מבהיר המערער כי היה בכוונתו להשאר בארה"ב מספר חודשים נוספים לאחר פרישתו לצורך השלמת המחקר בו עסק בשנת השבתון, אלא שלמרבה הצער נפטר בנו שי בן ה- 21 באופן פתאומי במהלך משחק כדורסל, והמערער ורעייתו שבו ארצה. 9. רק מספר חודשים לאחר מכן, אזר המערער את כוחות הנפש לפנות ולברר את נושא הגדלת קצבתו מסיבות רפואיות, ורק מבירור שקיים בהסתדרות התברר לו כי בהתאם להחלטת הממשלה מיום 30/7/02 (בתוקף מ- 1/4/03) ניתן להגדיל את הגמלה מסיבות בריאות. החלטת הממשלה "תורגמה" לחוזר נש"מ 2/2003 מיום 27/2/03 (נספח ו' לערעור) (להלן: "החוזר"), ממנו עולה, כי אכן ניתן להגדיל גמלה מסיבות בריאות בהתקיימם של שלושת התנאים המפורטים בו. 10. המערער טוען כי רק באותה עת הסתבר לו לראשונה כי המידע שנמסר לו מיחידת משאבי אנוש במינהל המחקר לפיו בוטלה כליל האפשרות להגדלת שיעור משרה - היה שגוי ומטעה, וכי הדבר נעשה כלאחר יד ומתוך רשלנות לשמה. 11. אחר הדברים האלה, התפתחה בין המערער למשיב חליפת מכתבים ממושכת, בה נטען על ידי הממונה על הגמלאות כי היה על המערער להגיש את בקשתו להגדלת גמלה מחמת בריאות טרם מועד פרישתו, ומשבקשה זו הוגשה לאחר שכבר פרש,- נדחתה פנייתו על הסף. 12. המערער טוען כי "הוא זכאי על פי התנאים שנקבעו בחוזר להגדלת תקופת שירותו מחמת מצב בריאותו", ומשנדחתה דרישתו - הוגש הערעור שבפני. 13. בחלק האחרון של ערעורו, טוען המערער כי הוא עומד בשלושת התנאים המפורטים בחוזר והמצדיקים את הגדלת תקופת השירות, ואשר עניינם הרעה מוחשית במצב הרפואי, פגיעה בכושר ההשתכרות, והוצאה לרכישת תרופות כדלקמן :- א} בשנת 2005 - כשנה לפני פרישתו, חלה החמרה ממשית במצבו הרפואי, שעה שגופו חדל להגיב לתרופה להורדת לחץ דם, וכך גם הגלולות שנטל לטיפול בסכרת ואשר אילצוהו להמשיך לטפל במחלתו באמצעות זריקות אינסולין. ב} ביחס לכושר השתכרותו, טוען המערער כי מעסיקתו כפתה עליו לצאת לשבתון בארה"ב, שעה שראש מינהל המחקר פעל להעביר את תחנת הנסיונות בה עבד המערער לגורם חיצוני, ועל ידי הוצאתו לשבתון הורחק המערער ונותק מהמעבדה, "וכשנותרה למערער כשנה בלבד עד פרישתו לגמלאות, והודע לו ואף לחצו עליו לצאת לשנת שבתון, עד לסיום עבודתו" (סעיף 34 לערעור). על רקע זה, לא ניתן לדעת המערער לאמוד את הירידה בשכרו עקב ההרעה במצבו הרפואי. ג} המערער צירף לערעורו קבלות של שירותי בריאות כללית מהן עולה, כי רכש באופן קבוע תרופות שעלותן החודשית הסתכמה ב -.500 ₪ ויותר, ובכך מתמלאת הדרישה להוצאה של 10% לפחות שכר המינימום, המפורטת בחוזר. המערער אף מצהיר כי אינו מקבל תשלום בגין ליקוייו הרפואיים משום מקום אחר. 14. מסקנתו של המערער היא כי דחיית פנייתו על הסף עולה כדי חוסר תום לב, ולוקה בחוסר סבירות קיצוני והינה בבחינת "הרצחת וגם ירשת" (סעיף 44 לערעורו), ומכאן מסקנתו כי בית הדין "יצהיר כי בהתאם לתנאים שנקבעו בחוזר, המערער זכאי להגדלת תקופת שירותו בשנתיים, בגין ליקוייו הרפואיים וכנובע מכך, הוא זכאי להגדלת תקופת שירותו בשנתיים בגין ליקויין הבריאותיים, וכנובע מכך הוא זכאי להגדלת שיעור גמלתו בהיקף של 4%". המערער אף שומר לעצמו את הזכות לתבוע מהמעוולים לפצותו בגין נזקיו עקב התרשלותם ומחדליהם כלפיו. טענות המשיב 15. המשיב בתשובתו טוען, כי פנייתו הראשונה של המערער להגדלת גמלה נעשתה רק ביום 21/11/06, היינו לאחר שפרש - ועל כן דינה להידחות על הסף מחמת האיחור בהגשתה. 16. לטענת המשיב, מכח סעיף 100 (ב) לחוק הגמלאות הותקן נסמן 85.144 לתקשי"ר המציב מספר תנאים שבהם ניתן לבחון הגדלת אחוזי גמלה מחמת בריאות - תנאים שאין התובע עומד בהן. 17. כן טען המשיב, כי מכח הוראת נסמן 85.146 לתקשי"ר חובה על עובד המבקש הגדלת גמלה מטעמי בריאות להגיש בקשתו לנציבות שירות המדינה שישה חודשים לפני התאריך המיועד לפרישתו, והמערער לא עשה כן. 18. ביום 30/7/02 קיבלה הממשלה את החלטה מספר 2364, ובעקבותיה פורסם החוזר אשר קבע כאמור את התנאים להגדלת תקופת השירות, תנאים שלדעת המשיב אין המערער ממלא אחריהם. 19. נציין כי המערער הגיש ללא נטילת רשות תגובה לתשובת המדינה, ובה הוא חוזר למעשה על טענותיו, תוך שהוא שב על כך כי הוא שוקל הגשת תביעה בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה. 20. כן טען המערער כי סעיף 100 לחוק הגמלאות אינו יוצר בהכרח הסדר שלילי - השולל את תחולתו על גמלאים, וכי יש לראות גם גמלאים כ"עובדים" הבאים בגידרו של סעיף זה. 21. יצויין כי הערעור הוגש תחילה לבית הדין אזורי בתל אביב, אך הועבר לבית דין זה מכח החלטת הנשיאה כב' הש' פוגל מיום 22/1/08 בשל הסמכות המקומית המוקנית לבית דין זה. 22. קודם לכן, בדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' הרשמת ויסמן ביום 17/1/08, גיבשו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות, כדלקמן :- מוסכמות :- "1. המערער הינו יליד 1/2/40. 2. המערער היה עובד המדינה ופרש בתאריך 30/10/05. 3. המערער פנה לראשונה בכתב בנוגע להגדלת הקיצבה מטעמי בריאות ביום 21/11/06. הפנייה נעשתה לנציבות שירות המדינה באמצעות משרד החקלאות. 4. לאחר מספר התכתבויות בנושא, ביום 20/8/07 נשלחה תשובת הנציבות, הדוחה את הבקשה מבלי שזו הועברה לממונה על תשלום הגמלאות. 5. חוזר נש"מ הרלוונטי לטענות המערער בדבר זכאותו להגדלת הקצבה מטעמי בריאות, הינו חוזר מפברואר 2003 (נספח ו' לנימוקי הערעור)". הפלוגתאות "1. האם ניתן לבקש הגדלת שירות בדיעבד לאחר הפרישה? 2. האם יש לקבל את טענותיו העובדתיות של המערער כי פנה טרם הפרישה בנושא אך נענה בשלילה, תוך הטעיה. אם כן - האם יש לעובדות אלה השלכה לגבי זכאותו להגשת בקשה לאחר הפרישה? 3. האם היו נסיבות שמצדיקות הגשת בקשה בדיעבד?". ההליכים בערעור זה 23. ביום 16/4/08 קיימנו דיון ראשון בהליך, אלא שלא היה מנוס מדחייתו על רקע העובדה שתגובת המערער לא התקבלה אצל ב"כ המשיב, ועל כן נדחה הדיון ליום 3/6/08 שבמהלכו סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה, וניתנה להם שהות להגיש אסמכתאות. 24. דא עקא, שביום 22/6/08 הוגשה מטעם המערער "בקשה למתן הוראות", שבמרכזה בקשתו לבחון את האפשרות להגשת חוות דעת מומחה בתחום הגמלאות, ולאחר קבלת התגובה - נדחתה בקשה זו. 25. יחד עם זאת, לקראת כתיבת פסק הדין, סברנו כי יש מקום לשמיעת ראיות בתיק בנושא טענת המערער כי הוטעה בשאלת זכויותיו לגמלה, והגם שהמשיב התנגד להחלטה זו וביקש לעיין בה מחדש, הונחו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. 26. מטעם המערער הוגש תצהירו, תצהירה של רעייתו גב' יוכבד דיין, וכן התבקשה העדתו של מר ציון לוי - הממונה על הגמלאות בנש"מ. 27. בדיעבד, שימש מר ציון לוי כעד מטעם המשיב, וזאת לאחר שתצהירו מטעם המדינה הוגש לתיק. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב. הכרעה 28. לאחר שבחנו את החומר שבתיק ואת סיכומיהם של הצדדים, סבורים אנו שדין הערעור להדחות, וזאת ממספר טעמים. 29. אין בדעתנו להידרש למכלול טענות המשיב, משאין הם מענייננו. די לציין שתיים מטענות המשיב. הטענה האחת - דין הערעור להידחות על הסף, משהוגשה הבקשה להארכת תקופת שירות לאחר צאתו של המערער לגמלאות. הטענה השניה - דין הערעור להידחות לגופו, משאין המערער עונה לתנאים שנקבעו בחוזר להגדלת שיעור הגמלה מחמת בריאות. 30. לטענת המשיב בנסיבות הללו יש לדחות את הבקשה על הסף, מקום שנקבע בסימן 85.146 לתקשי"ר, כי את הבקשה להגדלת הגמלה מחמת בריאות יש להגיש במהלך תקופת העבודה כדלקמן: "עובד, האמור לפרוש לקצבה ...." ולהלן ההוראה כי את הבקשה להגדלת הגמלה יש להגיש "ששה חודשים לפני התאריך המיועד לפרישת העובד מן השירות". 31. אין חולק כי הפניה להגדלת שיעור הגמלה מחמת מצב בריאות, הוגשה לאחר שפרש המערער לגמלאות. 32. כעולה מהעובדות המוסכמות שגיבשו הצדדים במהלך הדיון ביום 17/1/08 בפני כב' הרשמת ויסמן בבית הדין בתל אביב, נקבע כי :- "המערער פנה לראשונה בכתב בנוגע להגדלת הקיצבה מטעמי בריאות ביום 21/11/06. הפנייה נעשתה לנציבות שירות המדינה באמצעות משרד החקלאות". 33. כזכור, המערער פרש כבר ביום 30/10/05 ודרישתו הוגשה כשנה לאחר פרישתו, וראוי גם להזכיר את הסיפא למכתבה של גב' מינה זוננשטיין - מ"מ מנהל תחום משאבי אנוש במינהל המחקר החקלאי מיום 20/2/07, המופנה למר צדוק, מנהל תחום פרישה וגמלאות בנש"מ. ככל שנעשו פניות בעל פה, אין בהן כדי להשפיע את תוצאותיו של הליך זה הנבחן כערעור על החלטת הממונה ואשר אין חולק כי התוודע לדרישה להגדלת גמלה לכל המוקדם זמן רב לאחר פרישתו של המערער. בשולי נושא זה נעיר כי בכל הקשור בטענות המערער ביחס לפניותיו באמצעות רעייתו ובנו, הרי שלאחר ששמענו טענות הצדדים בעניין זה, סבורים אנו שאין בו כדי לשנות מתוצאות הליך זה, ושאין אין רלוונטיות לענייננו, וככל שתוגש תביעת נזיקין בנושא, הערכאה שתדון באותו עניין היא זו שלטעמנו עליה לברר סוגיות אלה. 34. מנגד, לטענת המערער יש לראותו כ "עובד" לעניין חוק הגמלאות גם לאחר פרישתו. 35. בהקשר זה טען ב"כ המערער כי :- א. הגדרת "עובד מדינה" או "עובד" בחוק הגמלאות (סעיף 1) כמי "שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים ...". ומכאן מסקנתו כי שעה שהמערער מונה על פי חוק שירות המדינה מינויים "מעמדו כעובד אינו מסתיים עם סיום שירותו". ב. פסק הדין בעניין סרוסי (דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ. בית הדין הארצי) ממנו נשאבת לדעת המערער המסקנה, כי "ככל שהגדרת עובד בחיקוק אחר מחוק הגמלאות ולרבות בתקשי"ר שונה מהגדרות המונח בחוק הגמלאות, כי אז יש להעדיף לענייננו את מובנו של המונח כפי שהוא בחוק הגמלאות, מאחר וההגדרה בו היא זו המגשימה את התכלית שהחוק נועד להגשים". (סעיף 36 לסיכומי המערער). 36. לטעמנו אין ממש בטענות אלה:- חוק הגמלאות - עוסק בזכאות לגמלאות של מי שהיו עובדים ופרשו. מאחר והפרישה היא תולדה של תקופת עבודה שקדמה לה, נזקק המחוקק להגדיר מיהו עובד שעליו חל חוק הגמלאות, וזהו פשוטו של מקרה. פסק דין סרוסי - סותר אף יותר את טענת המערער, שכן ההכרה במר סרוסי כעובד התייחסה לתקופה בה התקיים הקשר בינו לבין הרשות בה כיהן כנבחר, ומשנקבע שביחס לתקופה זו יש לראותו כעובד - נבחנו זכויותיו במעמדו זו. 37. יוצא מכאן כי בעיני חוק שירות המדינה גמלאות, אין הגמלאי בגדר עובד ומכאן ולענייננו, היה על המערער להגיש את הבקשה להגדלת שיעור הגמלה מחמת בריאות, קודם לפרישתו לגמלאות. משלא עשה כן - דין הבקשה להידחות על הסף. 38. אין חולק כי את זכותו של המערער להגדלת שיעור הגמלה מחמת בריאות, יש לבחון על פי הוראות חוזר נש"מ מפברואר 2003, ונבחן עתה גם שאלה זו (ראה: מוסכמה 5 לרשימת המוסכמות). 39. החוזר מפרט את התנאים המזכים בהגדלת הגמלה מחמת בריאות בתנאים המצטברים כדלקמן: "1. בעת פרישת העובד/ת (להלן :"העובד") המבקש סובל ממצב בריאות לקוי (להלן - "הליקוי"), ליקוי שהתגלה לראשונה (או נתגלתה ל ראשונה החמרה משמעותית במצב בריאות קיים) במשך השנה שקדמה למועד פרישתו של העובד לגמלאות, אך לא פחות מ- 6 חודשים ממועד הפרישה (להלן : "תקופת הליקוי"). 2. בקשה להגדלת שירותו של עובד בגין ליקוי תידון אם בתקופת הליקוי בהשוואה לשנה שקדמה לגילוי הליקוי - עומד המבקש לפחות באחד משני התנאים הבאים : - א. בתקופת הליקוי נפגע כושר השתכרותו של המבקש * כך שמתקיים לפחות אחד משלושת התנאים הבאים :- א1. בתקופת הליקוי פחת ממוצע שכר עבודתו החודשי (ברוטו) של המבקש (כולל שעות נוספות, כוננות, שכר עידוד וכד') ב- 1/3 לפחות. א2. המבקש נעדר מעבודתו, בשל מחלה הקשורה בליקוי, ב- 1/3 לפחות מתקופת הליקוי. א3. בתקופת הליקוי הופחת שיעור משרתו של המבקש בשל הליקוי ב- 1/3 משרה לפחות. ב. בשל הליקוי נגרמו למבקש בתקופת הליקוי הוצאות חודשיות קבועות, שאינן מכוסות על ידי ביטוח רפואי כלשהו, העולות על 10% משכר המינימום. 3. המבקש אינו מקבל תשלומים כלשהם ממקור אחר בגין הליקוי". 40. כמצוין לעיל, דרישת החוזר היא כי הליקוי הרפואי או ההחמרה - התגלו בשנה שקדמה לפרישה. אצל המערער התגלתה בעיית לחץ הדם בשנת 1986, ומחלת הסוכרת בשנות ה- 90 (ראו סעיף 10 לערעור). 41. כן אין לקבל את הטענה להחמרה משמעותית במצב הרפואי בסמוך למועד צאתו של המערער לגמלאות, שהרי המסמך הרפואי עליו מסתמך המערער, מכתבו של ד"ר בוריס טללי מחודש ספטמבר 2007, מדבר על החמרה שחלה "בשנים האחרונות" במצבו של המערער, עקב קושי לאזן את לחץ הדם והסוכרת. מכל מקום אין כל אישור רפואי על פגיעה תפקודית במערער, כתוצאה מהקושי לאזן את לחץ הדם והסוכרת, במהלך 2005 ואילך. פגיעה אשר יכולה אולי להביא למסקנה שחלה החמרה משמעותית במצבו הרפואי, בסמוך למועד הפרישה. 42. לא הייתה כל פגיעה בכושר השתכרותו של המערער בתקופה בה חלה החמרה משמעותית כביכול במצבו הרפואי; ערב צאתו לגמלאות. כאן יש להזכיר, כי הסעיף בחוזר דורש כתנאי להגדלת שיעור הגמלה בשל מצב בריאות - ביטוי אובייקטיבי לפגיעה בכושר השתכרותו של העובד מחמת הליקוי במצב הבריאות, המתבטא בפגיעה בשכר. בענייננו אין חולק כי שכרו של המערער לא נפגע בתקופה בה חלה החמרה במצבו הבריאותי לטענתו, ערב צאתו לגמלאות (במהלך היותו בשבתון). 43. האסמכתאות שהגיש המערער ביחס להוצאות רפואיות להן נדרש, מתייחסות לשנת 2007 ומכאן שאינן רלוונטיות לענייננו. 44. יוצא מכאן כי המערער איננו עומד בדרישות החוזר להגדלת שיעור הגמלה מסיבות בריאות ודין טענותיו להידחות לגופן. 45. ראינו אם כן, שהמערער לא עמד בדרישות הסף שנקבעו בתקשי"ר, הן בשאלת עצם זכאותו והן בשאלת המועד להגשת הדרישה להגדלת הגמלה. 46. בשולי הדברים נזכיר כי המערער העלה בערעורו ובסיכומיו טענות שונות בעלות אופי נזיקי, ובהן "הטעייה" ו- "רשלנות" - טענות שאין מקומן להליך זה, והצדק עם ב"כ המשיב בסעיף כ' לסיכומיה, ולפיהן תביעות אלו היה על המערער להגיש בתביעה ישירה נגד המשרד בו שירת ולא בערעור על החלטת הנציב. טענות אלו לא נדונו ולא נבחנו בהליך זה. 47. סוף דבר- הערעור נדחה. 48. ב"כ המשיב התייחסה בסיכומיה לשאלת ההוצאות תוך שלטעמה יש מקום להטיל על המערער, באופן חריג הוצאות בשל אופן ניהולו את ההליך. ב"כ המשיב מונה אחד לאחד את הפגמים בהתנהלות המערער, המצדיקים לטעמה השתת הוצאות - ואף מזכירה את החלטת בית הדין מיום 16/4/08 בהקשר זה. 49. חרף זאת, לפנים משורת הדין, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המערער - החלטנו שלא להטיל עליו הוצאות.רפואהפרישה