קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגנת הצדק הסביר: 1. פסק דין זה ניתן על פי החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.3.08 (ע"ע 299/07) , על פיה, הוחזר הדיון לבית דין זה כדי שידון בשאלה האם יש להחיל במקרה זה את סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל ואם כן, האם התקיים במקרה זה "הצדק סביר" כמשמעות מונח זה בסעיף 48 לחוק המצדיק את משיכת הכספים מהקרן למרות הטלת העיקול. 2. העובדות הרלוונטיות לשאלות שבמחלוקת פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 309/03 , וכן בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 299/07. בנוסף, פורטו העובדות בהחלטתו של בית דין זה מיום 22.3.07. משכך, אין אני מוצא מקום לחזור על אותן עובדות. 3. סעיף 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובע, כי תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר סעד זמני יחולו בשינויים המחוייבים על ההליכים בבית הדין לעבודה. תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "382. החלת חוק ההוצאה לפועל. הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק". סעיף 48 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן: "צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה ולא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון". הנתבעת העבירה כספים לגב' עמליה רוזנמן בניגוד לנוסח צו העיקול. האם עומדת לנתבעת הגנת ה"הצדק הסביר"? 4. הודעתה של הנתבעת מיום 5.3.03 התייחסה לצו העיקול שניתן על ידי כב' הרשמת ריכטמן ביום 3.3.03 ולפיה, בחשבון המעוקל נחסכו כספי פיצויים שאינם ניתנים לעיקול או שיעבוד. הודעה זו סומכת עצמה על סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 אשר זה לשונו: "(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה , להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה;". מדובר איפוא בסכומים שעוקלו שהינם כספי פיצויי פיטורים אשר לפי לשונו הפשוטה של הסעיף אינם ניתנים לעיקול. אף בית דין זה בהתייחסו לבקשה לאישור העיקול סבר, כי לא ניתן היה לעקל את אותם הכספים. בערעור שהוגש על החלטתו של בית דין זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי: "במצב העניינים הרגיל, כספי הפיצויים המופקדים בקרן נמצאים בחשבון על שם המעביד, ולעובד אין כל זכות בכספים אלה. האם לאור זאת ובהתאם להוראת סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורים לא יכול מר לוי להטיל עיקול על כספי החברה המופקדים בקרן? בית הדין האזורי השיב בחיוב על השאלה. בנסיבות המיוחדות ויוצאות הדופן המתקיימות במקרה שלפנינו אין אנו יכולים לקבל תשובה זאת. נבהיר עמדתנו". (סעיף 4 לפסה"ד). בהמשך קובע בית הדין הארצי, כי אכן הפרשנות המילולית של לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מובילה למסקנה, כי העובד במקרה דנן לא יכול להטיל עיקול על כספי המעסיק הנמצאים בקרן פיצויי הפיטורים אולם יש לפרש את הוראת הסעיף באופן תכליתי. פירוש זה מוביל למסקנה, כי קיימים תנאים לפיהם יכול יהיה העובד להטיל עיקול על סכומים משוריינים חרף לשון סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים. (סעיף 6 לפסה"ד). בהמשך קובע בית הדין הארצי, כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים נדירים בהם ניתן להטיל עיקול על הסכומים המשוריינים. (סעיף 8 לפסה"ד). סבור אני, כי נוכח עמדה זו של בית הדין הארצי עומדת לנתבעת הגנת ה"הצדק הסביר" מכח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. נוכח לשונו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ובהעדר פסיקה אחרת של בית הדין הארצי לעבודה עד לפסק הדין בע"ע 309/03, רשאית היתה הנתבעת לפעול לפי לשונו של סעיף 26 הנ"ל ולא ליתן תוקף לצו העיקול. בית הדין הארצי קבע והדגיש, כי מדובר במקרים נדירים בהם ניתן להטיל עיקול על הסכומים המשוריינים על פי סעיף 26 הנ"ל בעוד שבמצב העניינים הרגיל אין לעובד זכות לכספים אלו. 5. נקבע, כי "הצדק סביר" הינו כל נימוק מתקבל על הדעת אשר יהווה בסיס להתנהגותו של המחזיק, מעשיו ומחדליו. מקום שהמחזיק פעל על פי פירוש סביר העולה בקנה אחד עם לשון צו העיקול, גם אם יתכנו פירושים אחרים, אין לבוא עימו בטרוניה שלא פעל לפי הצו. המחזיק רשאי ליהנות מאי בהירות וספק באשר לתוכן הצו. (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד לז' (2) 673 בעמ' 678-679. רע"א 10826/05 ואח' אדר גלוב בע"מ נ' בנק הדואר , סעיף ג' 12 לפסה"ד מיום 25.5.08. דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" [מהדורה שישית] עמ' 623 - 624). נוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת והאמור במפורש בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 309/03 אני קובע, כי היה "הצדק סביר" להתנהלותה של הנתבעת במקרה דנן. נוכח מסקנתי זו מתייתר הדיון בטענת הנתבעת ולפיה, לא חלה במקרה דנן תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי הואיל והיא דנה רק בהוראות שעניינן ביצוע העיקולים להבדיל מהוראות שענייננן היקף תחולת צו העיקול. יצויין, כי בהחלטה של בית דין זה מיום 22.3.07 נדחתה טענת התובע כי נעשתה קנוניה בין הנתבעת לבין גב' עמליה רוזנמן. 6. לאור האמור, אני קובע כי קיימת לנתבעת הגנת "הצדק סביר" מכח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הגנות משפטיות