החזרת שכר חברי ועד עמותה בפירוק

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת שכר חברי ועד עמותה בפירוק: עסקינן בבקשת עו"ד אהד בתרון, המפרק לעמותת קרן גד ע"ש גד קורנפלד (להלן: "המפרק" ו-"העמותה" בהתאמה) להורות למשיבים, עו"ד עמוס נצר וגב' חווה אייזיק (להלן: "המשיבים"), אשר שימשו כחברי ועד העמותה, להשיב לעמותה סך 163,265 ש"ח שמשכו מן העמותה במסגרת שכרם, בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה, וזאת על פי סעיף 374 לפקודת החברות וסעיף 54 לחוק העמותות. 1. העמותה הוקמה בשנת 1985 על ידי גב' מרים קורנפלד לזכר בעלה המנוח גד קורנפלד. ז"ל. מטרות העמותה היו שיפור, קידום וטיפוח הליכות אדיבות ונימוסין בחברה הישראלית. לאחר מותה של גב' מרים קורנפלד, הורישה בצוואתה את נכסיה - שתי דירות בתל אביב - לעמותה. המשיבים כיהנו כחברי ועד העמותה - המשיב 1 כיהן כחבר וועד העמותה מאז הקמתה, והמשיבה 2 כיהנה כחברת וועד עמותה משנת 1999 ואילך. 2. רשם העמותות הגיש בקשה לפירוק העמותה עוד בשנת 2003 בגין אי המצאת מסמכים ואי קידום מטרות העמותה. רשם העמותות ציין במסגרת בקשת הפירוק כי טעם עיקרי נוסף לפירוק העמותה הינו קיומה של אסיפה כללית (אשר כללה את המשיבים 1-2 בלבד) בה הוחלט על העלאת שכרם של חברי ועד העמותה (אשר כולל את המשיבים 1-2 בלבד), רטרואקטיבית ובאופן משמעותי, באופן שהשכר עלה על הכנסותיה של העמותה, ובניגוד להנחיות רשם העמותות בעניין טווח השכר של חברי ועד עמותה. העמותה התנגדה לפירוק ובינה לבין רשם העמותות התנהלו שיחות, וניתנה לה שהות לתקן את הליקויים. לבסוף, במסגרת החלטתי מיום 20/3/06, ניתן צו לפירוק העמותה. בהחלטתי ציינתי כי: " אין מחלוקת כי עד ליום הגשת בקשת הפירוק מטעם רשם העמותות, לא פעלה העמותה לקידום מטרותיה, ולפיכך מתקיימת עילה לפירוקה על פי החוק". בעניין החלטת האסיפה הכללית להעלות את שכרם של המשיבים 1-2 רטרואקטיבית ובאופן משמעותי ציינתי: "שכר חברי הועד אושר באסיפה הכללית באופן רטרואקטיבי, כאשר המשתתפים באסיפה הכללית הינם חברי הועד עצמם בלבד. זאת ואף זאת; סכומי השכר אשר אישרו לעצמם חברי הועד גבוהים מהכנסותיה של העמותה באותה עת, ואף גבוהים מהשכר אשר רשם העמותות סבור שבעמותה מסוג זה רשאים חברי העמותה לאשר לעצמם... בהיעדר הכנסות לעמותה פרט להכנסות המימון אשר נמוכות מגובה השכר אשר אישרו חברי הועד לעצמם, עולה החשש כי כספי העמותה אשר מקורם בעזבונה של המנוחה אינם מגיעים ליעדם הראוי. במצב דברים זה דומה כי צוואת המנוחה אינה מתגשמת והכספים אשר יועדו למטרות ציבוריות משמשים בפועל לתשלום שכרם של חברי הועד". (ההדגשות הוספו, ו.א.). 3. המפרק טוען בבקשתו כי המשיבים לא פעלו להגשמת מטרות העמותה, לא קידמו את פעילותה במשך שנים רבות, והלכה למעשה הסבו לה נזקים. בין היתר, מציין המפרק כי שתי דירות בתל אביב שהורישה המנוחה לעמותה עמדו במשך שנים רבות ריקות מבלי שיניבו תשואה כלשהי. מנגד, דאגו המשיבים למשוך כספים מהעמותה כשכר בגין "פעילותם" כחברי וועד, כאשר בעקבות החלטת המשיבים להעלות את שכרם, עלה השכר שמשכו המשיבים על הכנסות העמותה. לאור האמור לעיל, סבור המפרק כי, באופן עקרוני, המשיבים אינם זכאים לשכר כלשהו מן העמותה. בנוסף, טוען המפרק כי סכומי השכר שאישרו המשיבים לעצמם כחברי ועד, והגדלת שכרם באופן רטרואקטיבי, חרגו מאמת מידה של שכר סביר וראוי בהיותם גבוהים אף מהכנסותיה של העמותה, ואף חרגו מהסכומים המקסימאליים שנקבעו בהנחיות רשם העמותות. למרות טענותיו שפורטו לעיל, בחר המפרק שלא לתבוע מהמשיבים השבת מלוא הסכומים שמשכו מהעמותה לאורך השנים או פיצוי בגין הנזק שגרמו לטענתו לעמותה. המפרק בחר להגביל את תביעתו אך ורק להשבת סכומים ששולמו מעבר לסכומי המקסימום שבהנחיות רשם העמותות. במילים אחרות, המפרק אינו טוען כי למשיבים לא מגיע שכר כלשהו בגין פעילותם בעמותה, אלא טוען כי לא הגיעו להם כספים מעבר לשכר המקסימלי לחברי ועד שנקבע בהנחיות רשם העמותות. 4. המשיבים הגישו תגובה לבקשה, ובה שתי טענות משפטיות עיקריות: המחלוקת אינה מתאימה לבירור במסגרת בקשה למתן הוראות ויש להעבירה למסלול תביעה רגילה - לטענת המשיבים, יש להעביר את התביעה דנן למסלול תביעה "רגילה" לאור העובדה כי הדיון בה הוא ראייתי-עובדתי בעיקרו, ואיננו מתאים להידון במסגרת בקשה למתן הוראות; בנוסף, טוענים המשיבים כי אין לעמותה נושים, ומשכך אין דחיפות או הצדקה לבירור המחלוקת דנן במסגרת בקשה למתן הוראות. טענות הנוגעות להנחיות רשם העמותות - להנחיות רשם העמותות אין תוקף מחייב, כיוון שההנחיות לא פורסמו בפרסום רשמי מעולם; ככל שיש להנחיות תוקף מחייב, בלאו הכי ההנחיות אינן מחייבות את העמותה דנן, באשר העמותה לא ביקשה לקבל תמיכה כספית מן הרשויות או לספק להן שירותים, ועל כן אין להנחיות תחולה על העמותה; ככל שיש להנחיות תוקף מחייב והן חלות על העמותה דנן, הסכום הנתבע על ידי המפרק אינו נכון; פרט לטענות (הסף) המשפטיות, ולמרות האמור בסעיף א' לעיל, המשיבים לא העלו בתגובתם טענות עובדתיות כלשהן, תוך שהם מציינים כי "לא ראינו טעם לצרף את החומר העובדתי במלואו בטרם יחליט בית המשפט הנכבד בטענותינו המשפטיות", וזאת כאשר למשיבים ניתן די והותר זמן להגשת תגובתם (21 יום) ואף ניתנה להם, לבקשתם ולפנים משורת הדין, ארכה משמעותית נוספת (30 יום נוספים). 5. המפרק, במסגרת כתב תשובתו, חוזר על בקשתו. המפרק טוען כי היה על המשיבים לפרט את גרסתם העובדתית המלאה בנוגע לטענות החמורות שטען כנגדם המפרק, ומעת שבחרו המשיבים לא להציג גרסה עובדתית כלשהי מצידם, הרי שהמחלוקת נותרה משפטית בלבד ואין מניעה מלהכריע בה על בסיס כתבי הטענות, ובמסגרת הליך בקשה למתן הוראות. בכל הנוגע לטענת המשיבים בדבר היעדר תוקף מחייב להנחיות רשם העמותות, טוען המפרק כי ההנחיות חלות על כל העמותות ולא רק על עמותות שמקבלות סיוע ממשלתי או סיוע מהרשויות. כמו כן, טוען המפרק כי ההנחיות הובאו אך ורק כאמת מידה וכאמצעי כימות סך התביעה, על ידי השוואת השכר שמשכו המשיבים מהעמותה ביחס לשכר שנקבע בהנחיות רשם העמותות כשכר המקסימאלי לחבר ועד עמותה. המפרק שב ומציין כי בנסיבות העניין, ניתן היה לתבוע מהמשיבים פיצוי על הנזקים שנגרמו לעמותה בגין מחדליהם ומעשיהם בסכומים גבוהים במידה ניכרת מתביעתו דנן, וכי הסתמכותו על הנחיות רשם העמותות פועלת לטובת המשיבים ולא לרעתם. 6. רשם העמותות וכונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") הגישו תגובות מפורטות ומקיפות, בהן הצטרפו לבקשת המפרק על כל נימוקיה. הן רשם העמותות והן הכנ"ר מביעים סבורים כי בנסיבות העניין המפרק יכול היה להגיש בקשה חמורה יותר כנגד המשיבים, ולתבוע מהם פיצוי כספי על כל הנזקים הכספיים שנגרמו לעמותה בגין מעשיהם ומחדליהם במסגרת העמותה, או לחילופין לתבוע מהמשיבים השבת כל השכר שמשכו מן העמותה לאורך השנים. כמו כן, מציינים רשם העמותות והכנ"ר כי ניתן היה לתבוע השבת ההפרש בין השכר שקבעו לעצמם המשיבים לבין השכר המינימאלי (ולא המקסימאלי, כפי שתבע המפרק) שבהנחיות רשם העמותות. למרות זאת, ולאור שיקול דעת המפרק, מצטרפים רשם העמותות והכנ"ר לבקשה במתכונתה דנן. 7. הכנ"ר ורשם העמותות הציגו בתגובותיהם התנגדויות מפורטות לטענות הסף המשפטיות של המשיבים. א. טענות המשיבים בכל הנוגע להגשת הבקשה במסגרת הליך בקשה למתן הוראות הכנ"ר מציין כי תביעות המוגשות כנגד נושאי משרה ובעלי תפקיד על פי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (ובענייננו חלים סעיפים אלו בשינויים המחויבים בכל הנוגע לחברי ועד עמותה, על פי סעיף 54 לחוק העמותות) נידונות בדרך כלל במסגרת בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט של פירוק, ורק כאשר עולה צורך בבירור עובדתי סבוך במיוחד, יכול בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהעביר את הדיון במחלוקת לערכאה אזרחית רגילה. בהיעדר גרסה עובדתית כלשהי מצד המשיבים, סבור הכנ"ר כי אין מניעה מדיון בתביעת ההשבה של המפרק במסגרת בקשה למתן הוראות. מוסיף הכנ"ר ומציין כי המשיבים לא ערערו על החלטתי מיום 20/3/06, ועל קביעותיי במסגרת ההחלטה בנוגע לשכרם, ומשכך המחלוקת הינה משפטית בעיקרה ולא עובדתית-ראייתית כפי שמנסים המשיבים להציגה. הכנ"ר מתנגד לטענת המשיבים כי בהיעדר נושים לעמותה אין כל הצדקה לבירור המחלוקת במסגרת בקשה למתן הוראות. הכנ"ר מציין כי אין בסעיפים 373-374 סייג הנוגע לקיומם או היעדרם של נושים, וכי הסמכות שניתנה בסעיפים אלו לבעל תפקיד לפעול כנגד בעלי תפקיד ונושאי משרה לא הוגבלה באופן שכזה, ואין כל הצדקה להגבלה שכזו בנסיבות דנן. ב. טענות המשיבים בכל הנוגע להנחיות רשם העמותות רשם העמותות מציין כי תפקידו לפקח על פעילות העמותות ובין היתר על שכר חברי ועדיהן. לטענת רשם העמותות, ההנחיות בנושא השכר נועדו לצקת תוכן להוראות חוק העמותות, אשר אינו מפרט בעניין זה (ובמיוחד סעיפים בחוק הנוגעים לשכר חברי ועד עמותה, בהם סעיף 33(א)(2) וסעיף 26(א)), וכי פרשנותם של המשיבים, כי אין להנחיות תוקף מחייב בכל הנוגע לעמותות שאינן מבקשות תמיכה כספית מהרשויות או מעוניינות לספק להן שירותים, שגויה. הכנ"ר מוסיף ומציין כי ניסיונם של המשיבים להצביע על היעדר תוקף מחייב להנחיות רשם העמותות אשר שומט את הקרקע עליה הושתתה הבקשה דנן הינו ניסיון עקר, כאשר הבסיס הנורמטיבי להגשת הבקשה כלל וכלל איננו הנחיות רשם העמותות, אלא סעיף 54 לחוק העמותות וסעיף 374 לפקודת החברות. הכנ"ר טוען כי המפרק הביא במסגרת בקשתו את הנחיות רשם העמותות אך ורק כאמת מידה וכאמצעי כימות תביעתו בכל הנוגע לקביעת השכר הסביר המגיע לחברי ועד העמותה. מוסיף הכנ"ר כי לטעמו נקט המפרק בלאו הכי בגישה מקלה כלפי המשיבים כאשר תבע אך ורק את השבת ההפרש שבין השכר המקסימלי על פי הנחיות רשם העמותות לבין שכרם של המשיבים בפועל, ולא את מלוא הכספים שמשכו מהעמותה לאורך השנים. 8. למרות שהמשיבים לא הציגו גרסה עובדתית כלשהי במסגרת תגובתם והסתפקו אך ורק בטענות משפטיות, אשר לכאורה ניתן להכריע בהן בלא דיון בנוכחות הצדדים (כאמור בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי), ובשים לב לכך כי מדובר בתביעה על פי סעיף 374 לפקודת החברות, נקבע מועד לדיון בבקשה ליום 7/1/09. במסגרת הדיון חזרו כל הצדדים על האמור בכתבי טענותיהם והסכימו כי ניתן להכריע על פיהם בבקשה. עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי; 9. טרם אכריע בבקשה לגופה ובטענותיהם המשפטיות של המשיבים, מצאתי לנכון להעיר ולהאיר מספר הערות בכל הנוגע להתנהלותם הדיונית של המשיבים אשר איננה נקייה מספקות בעיניי. המשיבים בחרו שלא להגיב לבקשה לגופו של עניין ולא להציג גרסה עובדתית משלהם, וכל תגובתם (המתפרשת על פני 15 עמודים!) עוסקת בטענות סף ובטענות משפטיות בדבר תוקף הנחיות רשם העמותות, ותו לא. אין חולק כי התנהלות פרוצדוראלית זו מנוגדת לדין, אשר קובע, ככלל, כי על כל צד לפרוס את כל טענותיו (הן העובדתיות והן המשפטיות, הן טענות סף והן טענות לגופו של עניין) בפני בית המשפט במסגרת כתבי טענותיו, וכי "פיצול" הדיון לשני שלבים (פרוצדוראלי בשלב ראשון ולגופו של עניין בשלב שני) ייעשה אך ורק באישורו של בית המשפט, ובמקרים חריגים. אכן, אמת תיאמר, לעיתים קיימת הצדקה לפיצול בין הדיון בטענות הסף לבין הדיון לגופו של עניין. הפרדה שכזו (אשר ככלל הינה הפרדה דיונית אשר איננה פוגעת בזכויות המהותיות של הצדדים) מצויה במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, ומטרתה לייעל לעיתים את הדיון. הפרדה שכזו מוצדקת בנסיבות בהן מועלות טענות סף רבות, וכאשר מתקיים סיכוי לכאורה כי טענות הסף (או חלקן) יתקבלו על ידי בית המשפט וייתרו דיון לגופו של עניין. אולם, מדובר בחריג הדיוני ולא בכלל הדיוני - הפרדה שכזו איננה זכות דיונית המוקנית לצדדים, אלא חריג שיש לבקשו ולנמקו (ראו בעניין זה החלטתו של כב' השופט גרוניס במסגרת רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג, ). תנאי בסיסי ומקדמי לפיצול דיוני שכזה הינו כי הצד המשיב (המתגונן) יעלה טענותיו הדיוניות במועד הראשון האפשרי, וכי במידה והוא מבקש לפצל את הדיון ובד בבד לשמור על זכותו להציג גרסה עובדתית רק בשלב מאוחר יותר, עליו להגיש בקשה מתאימה מוקדם ככל הניתן. 10. המשיבים בחרו לעשות דין לעצמם וכללו בתגובתם טענות סף משפטיות בלבד, מבלי לטרוח ולהציג גרסה עובדתית סדורה, ומבלי להגיש בקשה מתאימה לפיצול הדיון תוך שמירה על זכותם להגיב לגופו של עניין. ככל שסברו המשיבים כי קיימת הצדקה לפיצול דיוני בעניין זה, הרי שהיה עליהם להגיש בקשה להבהרה או לסילוק על הסף ובה לפרט את טענות הסף המשפטיות, ובמקביל להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תגובתם (העובדתית והמשפטית) לגופו של עניין. לא כך פעלו המשיבים דנן. יתרה מכך; ספק אם קיימת הצדקה בנסיבות העניין דנן ל"פיצול" דיוני. טענות הסף כאן לא רק שאינן רבות אלא גם אינן סבוכות ואינן מצדיקות פיצול בלתי יעיל, זאת בניגוד למקרים אחרים שנדונו בפני בית משפט זה אשר כללו טענות סף שונות ורבות (ואף במקרים אלו לרוב לא אושר פיצול דיוני שכזה). המשיבים נטלו על עצמם סיכון נכבד כשציינו בתגובתם כי "לא ראינו טעם לצרף את החומר העובדתי במלואו בטרם יחליט בית המשפט הנכבד בטענותינו המשפטיות", מבלי להגיש בקשה מתאימה להבהרה או לסילוק על הסף כאמור לעיל. הסיכון שנטלו המשיבים הוא כי גישתם הדיונית (אשר, כאמור, הינה מנוגדת לתקנות ולדין הנוהג) לא תתקבל על ידי בית המשפט, וכי במצב דברים זה, למעשה, הם אינם מציגים גרסה עובדתית נגדית כלשהי. ושוב, מן הראוי לציין כי פיצול דיוני שכזה הינו בגדר החריג ולא בגדר הכלל הדיוני (ואיננו זכות המוקנית לבעלי הדין). 11. אמנם, הלכה ידועה היא כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות בסיסית ונעלה, וכי בנסיבות בהן בעל דין שוגה מבחינה פרוצדוראלית, ובהיעדר נזק מהותי לצד שכנגד, יש מקום לאפשר לו לתקן את המשגה, בכפוף לפסיקת הוצאות. הנחת היסוד שבבסיס הלכה זו הינה כי הפרוצדורה, חשובה והכרחית ככל שתהיה, איננה "מיטת סדום". אם כי יש להיזהר מהרחבת הגישה הזו יתר על המידה תוך הפיכת הפרוצדורה ל"אות מתה" בספר החוקים, הרי שבבסיסה גישה זו נכונה וראויה. אף אני פעלתי בנסיבות העניין בהתאם לגישה זו כאשר קבעתי דיון בנוכחות הצדדים, דיון אשר כל מטרתו לאפשר למשיבים להציג (יתכן שבכפוף להוצאות) גרסה עובדתית כלשהי, אשר נעדרת מתגובתם. אלא שכאמור לעיל, המשיבים בחרו להימנע מהצגת גרסה עובדתית גם במהלך הדיון. זאת וגם זאת; אמורה היתה "להדלק נורית אדומה" אצל המשיבים, ראשית כאשר ראו ונוכחו כי המפרק מעלה טענות שבחלקן גוון עובדתי - ויש מקום לסתור אותן. שנית, שעה שזומנו לדיון - שהרי טענות סף אינן עובדתיות וניתן להכריע בהן אף ללא קיום דיון כאשר מונח בפני בית המשפט הטעון הרלבנטי הדרוש להכרעה. לפיכך, אין לי אלא לקבל במלואה את גרסתו העובדתית של המפרק בדבר השכר שמשכו המשיבים לאורך השנים מן העמותה, כמו גם את אופן כימות תביעת ההשבה על ידי המפרק, אשר לא נסתרו באף שלב על ידי המשיבים, וכל שנותר לי הוא לבחון את טענותיהם המשפטיות של המשיבים. 12. טענתם הראשונה של המשיבים הינה כי המחלוקת דנן איננה מתאימה להידון במסגרת בקשה למתן הוראות. זאת, לאור העובדה כי לטענת המשיבים "הדיון יהיה ראייתי בעיקרו" ומכיוון שלעמותה אין נושים ועל כן אין כל דחיפות או הצדקה לדון במחלוקת במסגרת בקשה למתן הוראות. ראשית, בהיעדר גרסה עובדתית כלשהי מצד המשיבים, ספק אם יש מקום לקבל את טענתם כי הדיון בבקשה הינו עובדתי וראייתי. מלבד הצהרה בעלמא כי מדובר בדיון עובדתי, לא הצביעו המשיבים על מחלוקת עובדתית ממשית כלשהי. שנית, גם אם אצא מנקודת הנחה כי הייתה צפויה כאן מחלוקת עובדתית כלשהי (אשר הייתה מתמקדת ככל הנראה בעיקר בשאלת כימות תביעת ההשבה או הפיצויים), הרי שלא די בהכתרת הדיון כ"עובדתי" על מנת לשלול מבית משפט של פירוק מלדון בבקשה. ככלל, לבית משפט של פירוק שיקול דעת רחב בבואו להחליט האם עניין מסוים מתאים להידון במסגרת בקשה למתן הוראות, אם לאו. הליך בקשה למתן הוראות הינו הליך "גמיש" אשר יכול לכלול בתוכו גם מחלוקות עובדתיות, כל עוד לא מדובר בסוגיות עובדתיות מורכבות המצריכות הבאת ראיות ועדים רבים (ראו רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב), וככלל לבית משפט של פירוק נתון שיקול דעת רחב בבואו לקבוע האם עניין מסוים מתאים לידון במסגרת בקשה למתן הוראות. כאמור לעיל, ספק אם הנסיבות דנן מצדיקות העברת המחלוקת לדיון במסגרת תביעה אזרחית רגילה. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי מדובר בעילה המיוחדת לדיני חדלות פירעון - תביעה על פי סעיף 374 לפקודת החברות, אשר הנחת היסוד הינה כי עליה להתברר בפני בית משפט של פירוק. 13. טענתם השנייה של המשיבים נוגעת לתוקפן המחייב של הנחיות רשם העמותות. המשיבים טוענים כי אין להנחיות רשם העמותות תוקף מחייב ככלל (ביחס לכל העמותות) ובפרט בכל הנוגע לעמותה דנן (אשר איננה עמותה שביקשה או קיבלה בשלב כלשהו תמיכה כספית מהרשויות). בעניין זה, סבורה אני כי המשיבים נתפסו לכדי טעות - בקשת המפרק איננה מסתמכת על הנחיות רשם העמותות כבסיס נורמטיבי מחייב, אלא שלטענת המפרק ניתן לראות בהנחיות רשם העמותות אמת מידה לשכר ראוי וסביר של חבר ועד עמותה. בקשתו של המפרק מסתמכת נורמטיבית על הוראות חוק מפורשות - סעיף 374 לפקודת החברות וסעיף 54 לחוק העמותות - ולא על הנחיות רשם העמותות. משכך, ספק אם יש חשיבות לשאלה האם ההנחיות מחייבות נורמטיבית את העמותות בארץ ככלל או את העמותה דנן בפרט. לכל היותר, הסתמך המפרק על הנחיות רשם העמותות כאמת מידה ראייתית לכימות הסכומים שעל המשיבים להשיב לקופת הפירוק, דהיינו כדי להצביע על אמת מידה אובייקטיבית וחיצונית בכל הנוגע לשכר ראוי וסביר של חבר ועד עמותה. כאמור לעיל, המשיבים טענו טענות שונות בדבר תקפותן ומידת הרלוונטיות של ההנחיות לענייננו, אך לא הביאו כל ראיה לסתור את ההנחיות ולהראות כי בנסיבות דנן ניתן וצריך היה לכמת את הסכומים באופן שונה. המשיבים אמנם טענו בקצרה במסגרת תגובתם כי הסכום הנתבע על ידי המפרק אינו נכון, אך גם במסגרת טענה זו לא הצביעו על חישוב אחר ומדויק יותר, ובעיקר טענו טענות הנוגעות לסיווג העמותה במסגרת ההנחיות, אשר ספק אם הן משנות את התוצאה הסופית. 14. זאת ועוד, מקובלת עליי עמדת הכנ"ר ורשם העמותות כי בנסיבות העניין המפרק כימת את סכום תביעתו באופן המקל ביותר עם המשיבים. דהיינו, כימות סכום התביעה נעשה תוך בחינת ההפרש בין משכורות המשיבים כחברי ועד עמותה לבין סכום המקסימום שקובעות ההנחיות (ולא סכום המינימום), כאשר ניתן היה לתבוע השבה של ההפרש בין המשכורות לסכום המינימום שקובעות ההנחיות, או לחילופין לתבוע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לעמותה בגין מחדליהם של המשיבים (נזקים אשר יכללו, מעבר להשבת הסכומים שלעיל, בין היתר גם את אובדן ההכנסות של העמותה בגין אי השכרת הדירות שבבעלות העמותה תקופה ארוכה). בכך אכן פעל המפרק "כדרכו של בית הלל", כאשר כל אמת מידה אחרת לכימות הייתה פועלת לרעת המשיבים ולא לטובתם. 15. הנה כי כן, אלה הם פני הדברים, כפי שהם עולים מבקשת המפרק (אשר לא נסתרה עובדתית על ידי המשיבים) - המשיבים כיהנו שנים רבות כחברי ועד העמותה. בכל שנות פעילותם, לא טרחו המשיבים לעשות דבר וחצי דבר לקידום מטרותיה של העמותה והזניחו את נכסיה (אשר, כאמור, כללו שתי דירות בעיר תל אביב) משך תקופה ארוכה. ההיפך הוא הנכון; נראה כי המשיבים עשו כל שביכולתם כדי לנצל את כספי העמותה ואת המבנה המשפטי של העמותה לצורכיהם האישיים תוך שהם מאשרים לעצמם (פשוטו כמשמעו) משכורות גבוהות ובלתי מוצדקות, אשר היו גבוהות מסך הכנסותיה של העמותה. זאת ותו לא. קידום מטרות העמותה - אין; השאת רווחי העמותה מנכסיה - אין; הגדלת משכורות חברי ועד העמותה - יש ויש!. ונשאלת השאלה, האין זה לעג לרש, כאשר מדובר בעמותה שבין מטרותיה "קידום האדיבות והנימוסין בחברה הישראלית"?! . 16. כאמור לעיל, המשיבים לא טרחו להציג גרסה עובדתית משלהם ולא טרחו להציג דרך כימות אחרת בכל הנוגע לסכומים אשר עליהם להשיב, אם בכלל, לקופת העמותה. מנגד, טענותיהם הדיוניות והמשפטיות של המשיבים נדחו. לפיכך, דין בקשת המפרק להתקבל במלואה. המשיבים, כ"א, ישאו בהוצאות המפרק ובשכר טרחת עורך דינו, בסך 10,000₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. כמו כן, ישאו המשיבים, כ"א, בהוצאות הכנ"ר ורשם העמותות ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ לכל אחד, בתוספת מע"מ, אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. פירוק עמותהעמותות