קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר פיטורים בחופשת לידה למפרע: 1. זהו ערעור לפי סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן: "החוק") על החלטת הממונה על החוק (להלן: "הממונה") מיום 22.1.09 בעניין בקשות המערערת ליתן היתר לפיטוריהן של המשיבות 21-2. התשתית העובדתית 2. המערערת הינה עמותה אשר ליוותה את הפעלת פרויקט " זמן מסע", במסגרתו הופעלה תוכנית לימודים בנושאי מסורת ישראל ויהדות בבתי ספר ממלכתיים (חילוניים) והועסקו במסגרתו כ- 300 עובדים. מימון הפרויקט התקבל מתרומות אשר יועדו ישירות להפעלתו. 3. המשיבות 2-21 הועסקו על ידי המערערת במסגרת הפרויקט הנ"ל. 4. ביום 10.9.08 הורה משרד החינוך למנהלי בתי הספר ולמפקחים להפסיק לאלתר את הפרויקט. (העתק הוראת משרד החינוך צורפה כנספח ב' לכתב הערעור). המערערת פעלה על מנת לבטל את רוע הגזרה, ובנוסף פנו ראשי הערים בהן הופעל הפרויקט למשרד החינוך ומחו על הפסקת הפרויקט. (העתק מכתביהם של ראש עיריית פתח-תקווה ושל ראש עיריית נתניה צורפו כנספחים ג'1 -ג'2 לכתב הערעור). 5. בסופו של דבר נסגר הפרויקט בהוראת משרד החינוך. בעקבות סגירת הפרויקט נאלצה המערערת לפטר את כל עובדי הפרויקט בלי יוצא מן הכלל: מעובדי מנהלה ומורים ועד מנהל הפרויקט. בין כלל העובדים נאלצה המערערת לפטר את המשיבות כאשר במועד הפיטורים לא הייתה למערערת כל ידיעה בדבר הריונן. 6. ביום 12.10.08 או בסמוך לכך שלחה המערערת מכתבי פיטורים לכלל עובדיה ובהם נאמר: "בימים האחרונים, הורה משרד החינוך להפסיק את הפעלת פרויקט "זמן מסע" בו הועסקת. בהתאם לכך אנו נאלצים לצערנו, להפסיק כעת את הפרויקט וכפועל יוצא להפסיק את עבודתך, באופן מיידי...". (נספח ד' לכתב הערעור). עוד במסגרת מכתב הפיטורין נתבקשו העובדים המפוטרים להעלות כל טענה כנגד תקינות הפיטורים (כגון היריון) באופן מידיי. הפיטורים נכנסו לתוקפם כחודש מאוחר יותר לאחר שניתנה לעובדים תקופת הודעה מוקדמת כקבוע בחוק. לאחר שנודע למערערת דבר הריונן של המשיבות, פנתה ביום 20.11.08 לממונה בבקשה מאוחדת הנוגעת לכלל המשיבות למתן היתר פיטורים שייכנס לתוקף רטרואקטיבית החל מיום 12.11.08, הוא מועד הפיטורים לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת. (העתק הבקשה צורף כנספח ה' לכתב הערעור). 8. ביום 7.12.08 ולאחר שפנתה לממונה בבקשה ליתן החלטותיה בבקשה, נמסר למערערת כי עליה למלא טופס בקשה להיתר לגבי כל אחת מן המשיבות בנפרד, וכי לא ניתן יהיה לפתוח תיק אם לא יעשה כן. ביום 8.12.08 הגישה המערערת את טפסי הבקשה הפרטניים כפי שנתבקשה. וביום 10.12.08 נשלח למערערת זימון ליום 1.1.09 למתן עדות בעניין בקשתה. (העתק הזימון צורף לכתב התשובה כנספח ב'). במהלך חודש ינואר 2009 מסרו הן המערערת והן המשיבות את גרסאותיהן ובהמשך נתבקשה המערערת להמציא מסמכים נוספים ואת תגובתה לגרסאות המשיבות. 9. ביום 22.1.09 ניתנה החלטת הממונה בבקשות. בהחלטתה התירה הממונה פיטוריהן של המשיבות 3,5,6,9,10,12,13,15,19 (להלן - קבוצת המשיבות הראשונה) מיום מתן ההחלטה. באשר למשיבות 2,4,7,8,11,14,16,17,18,20 (-קבוצת המשיבות השנייה) סירבה הממונה להתיר פיטוריהן מן הטעם שביום מתן ההחלטה שהו אלו בחופשת לידה ובאשר למשיבה 21 סירבה הממונה להתיר פיטוריה מן הטעם שפוטרה בקשר עם ההיריון. בדיון ביום 19.4.09 הודיעו ב"כ המערערת והמשיבה 11 גב' יפה רננה כי הגיעו להסדר של פשרה. בית הדין נתן תוקף של פסק דין חלקי להסדר זה ועל כן פס"ד זה אינו חל בעניינה של המשיבה 11. נימוקי הערעור 10. טוענת המערערת, כי באשר לקבוצת המשיבות הראשונה, הייתה צריכה הממונה לקבוע כי פיטוריהם יכנסו לתוקף מיום 12.11.08 ולחילופין ממועד הגשת הבקשה ביום 20.11.08. המערערת טוענת כי משאין חולק, וכך אף נקבע בהחלטת הממונה, שהמערערת עשתה כל שלאל ידה כדי להימנע מפיטורי המשיבות, וכי הפיטורים נכפו עליה, מן הדין ומן הצדק כי היתר הפיטורים יינתן לה רטרואקטיבית. עוד לטענתה, במקרה הנדון נתקיימו כל אחד מן החריגים הקבועים בסעיף 9ב (1) -(5) לחוק , המאפשרים לממונה ליתן למערערת היתר רטרואקטיבי. 11. באשר לקבוצת המשיבות השנייה, מבקשת המערערת כי בית הדין יבטל את החלטת הממונה שלא להתיר את פיטוריהם ובנוסף יקבע כי פיטוריהם יכנסו לתוקף החל מיום 12.11.08 ולחילופין ממועד הגשת הבקשה ביום 20.11.08. לטענת המערערת, המועד הקובע לבחינת מתן ההיתר הינו מועד הגשת הבקשה- ובמועד זה היו המשיבות עודן בהיריון וזמן ניכר לפני שילדו. 12. עוד טוענת המערערת, כי החלטת הממונה הנוגעת למשיבה 21 לוקה בחוסר סבירות ואינה מבוססת כדין, שכן הוכח כי לא ניתן היה לשבץ את המשיבה במשרה החלופית . טענות המשיבות 13. ב"כ הממונה מדגישה שהכלל הוא כי משניתן היתר לפיטורים, הריהו תקף מיום מתן ההחלטה, והחריג הוא כי הפיטורים תקפים רטרואקטיבית ליום הפיטורים בפועל ו/או למועד אחר, כאשר קביעת הפיטורים למפרע תצומצם למקרים בודדים וקיצוניים. בכל מקרה, הדבר נתון לשיקול דעתה של הממונה. לטענת ב"כ הממונה במקרה בו עסקינן לא מתקיים חריג מהחריגים הקבועים בהוראת סעיף 9ב לחוק. כמו כן מקום בו המעביד נוקט בדרך של פיטורים ורק לאחריהם פונה לקבלת היתר, כבענייננו, הרי שמדובר בעשיית דין עצמי - מעשה שאין להכשירו. המערערת ידעה על דבר סגירת הפרויקט עוד בחודש ספטמבר 2008, ועל אף זאת הודיעה למשיבות על פיטוריהן רק בחודש אוקטובר ואילו פנייה ראשונה לממונה נעשתה רק חודש מאוחר יותר. 14. באשר לקבוצת המשיבות השנייה, טוענת ב"כ הממונה כי בעת מתן ההחלטה שהו המשיבות בחופשת לידה ולפיכך בהתאם לחוק, אין כל סמכות לממונה להתיר פיטוריהן. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 15. סעיף 9 (א) לחוק קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לענין סעיף קטן זה, רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים".    גדר הסמכות שניתנה לשר והואצלה לממונה סוכמה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "סעיף 9 לחוק שולל את כח הפיטורים של המעסיק לגבי עובדת בהריון. הוראת הסעיף מכפיפה את כח הפיטורים של המעסיק לביקורת ולשיקול דעת השר וקובעת, כי אמת המידה לאישור פיטורים היא אם הפיטורים אינם קשורים להריון. לפי זה פיטורי עובדת בהריון שנעשו שלא בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, אינם תקפים ואינם תופסים. הוראות סעיף 9 (א) לחוק נועדו 'להגן על עובדת בהריון נגד פיטורים מהטעמים הבאים: האחד - בתקופת ההריון היא עשויה להיאלץ להעדר מהעבודה יותר מהרגיל; השני - יתכן שהמעביד יפיק מעבודתה פחות תועלת; השלישי - העובדת חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודה, בגלל מצבה. אין לפרש את החוק במגמה להקל על המעביד שפעל בניגוד לרצונו של המחוקק'. להפרתה של ההוראה יש נפקות הן במישור העונשי (סעיף 14 (א) לחוק) והן מישור האזרחי. בנוסף עולה מן הסעיף העיקרון, כי 'אין לפטר עובדת בהריון. הנטל הדרוש להוכיח כי הפיטורים אינם קשורים להריון, מוטל על המעביד מבקש ההיתר'. אם מגיע המפקח למסקנה שפיטורי העובדת קשורים להיותה בהריון, אזי אין מוקנה לו שיקול דעת כלל, והוא אינו רשאי להתיר את הפיטורים. מאידך, 'היה המפקח בדעה כי הפיטורים אינם בקשר להריונה של העובדת, מוסמך הוא, לפי שיקול דעתו, שלא להתיר את הפיטורים או להתיר את הפיטורים, ואף ממועד רטרואקטיבי שלפני מתן ההיתר'. כלומר, גם במקרה בו מפוטרת עובדת בהריון, לאו דווקא מטעמים הנובעים מהיותה בהריון, אין המפקח חייב, חד משמעית, להתיר את הפיטורים והוא יכול אף שלא להתירם; 'במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים...' ".   (ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 7.12.04 והאסמכתות שם).  16. בשנת 2004 תוקן חוק עבודת נשים והוסף בו סעיף 9ב' אשר קובע כדלקמן: "החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9א, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין: (1) המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" - היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי ענין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א; (2) המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר; (3) המעביד הוכיח כי הוא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 15, ואם הוא תאגיד - כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 16, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר, או ליום ההכרזה או מתן צו הפירוק, לפי הענין, המוקדם מביניהם; (4) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם; (5) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול בשל נסיבות לא צפויות שכתוצאה מהן לא היתה לו אפשרות לבקש היתר לפני שהעסק חדל לפעול, ובלבד שלא יינתן היתר לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול; לענין פסקאות משנה (4) ו-(5), "חדל לפעול" - הפסקת פעילות שאינה זמנית". 17. באשר לביקורת השיפוטית על החלטת הממונה נקבע, כי לבית הדין לעבודה הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה, לה הואצלה הסמכות מכוח סעיף זה על ידי השר, אולם אין הוא משמש כערכאת ערעור על החלטתה. ביקורת זו נעשית על פי עקרונות המשפט המינהלי. בית הדין אינו מתערב בשיקולי הממונה ואין הוא ממיר את שיקולי הממונה בשיקוליו הוא כל עוד פועלת הממונה בהתאם לכללי הצדק הטבעי, באופן ענייני, בתום לב, בסבירות, במידתיות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה. התערבות כזו תעשה במידה והממונה לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוונטים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים. החזקה היא, כי הממונה פועלת כדין כל עוד לא הוכח ההיפך. (דב"ע מט/ 133-3 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כא (1) 262. דב"ע נו/ 80-3 אלול נ' פנינה רוזנבלום בע"מ פד"ע ל' 86. ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג חייט ואח' פד"ע לח' 170. ע"ע 1334/02 הלי נוסצקי נ' מדינת ישראל, פד"ע מ' 16. ע"ע 1423/04 עדנה קסטיליו נ' יהודית ציטרינבאום ואח', פס"ד מיום 7.4.05). הכרעה 18. סעיף 9ב'(4) לחוק קובע כאמור, כי שמחדל עסקו של המעביד מלפעול, הרי שבסמכות הממונה ליתן היתר למפרע ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם. בין המסמכים שהגישה המערערת לממונה ולבקשתה, נמצא מסמך מיום 5.1.09 (צורף כנספח ח2 לכתב הערעור) ובו מאשר רואה החשבון של המערערת כי פרויקט "זמן מסע" הסתיים ביום 10.12.08 , כל העובדים פוטרו וכי נכון ליום כתיבת המכתב אין בעמותה פרויקטים חינוכיים נוספים מלבד הפעלת כולל אברכים, בתי ספר וגני ילדים. 19. אף בהחלטותיה בנוגע לקבוצת המשיבות הראשונה מציינת הממונה כי המשיבות פוטרו בשל סגירת הפרויקט, וכי זה הסתיים במועד ה- 10.12.08. החלטות הממונה צורפו כנספחים יא1 - יא9 לכתב הערעור ובהם נאמר כך: "1. עסקינן בעובדת המועסקת... במקום עבודתה ופיטוריה מבוקשים בשל סגירת הפרויקט בו הועסקה. 2. נמצא כי הפרויקט הסתיים ב- 10/12/08 וכל העובדים פוטרו. 3. נמצא כי לא ניתן לשבץ את העובדת בתפקיד אחר היות וכל המורות משובצות וכיום אין דיווח על מורה בהיריון אשר עתידה ללדת. 4. נמצא כי מס' עובדות שובצו כאשר התאפשר הדבר. 5. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, משסיבת הפיטורין אינה קשורה להיריון אלא לסיום הפרויקט, אני מתירה את הפיטורים". דהיינו גם הממונה הכירה בכך כי הפרויקט בו הועסקו המשיבות הסתיים ביום 10.12.08. 20. חרף האמור, בהחלטותיה לא שקלה הממונה כלל את בקשת המערערת למתן היתר רטרואקטיבי ואת התקיימותם או אי התקיימותם של התנאים הקבועים בחריגים המנויים בסעיף 9ב לחוק המאפשרים מתן היתר שכזה, ובפרט סעיף 9ב(4) הרלוונטי לענייננו. כמו כן כפי שציינו לעיל, המדובר בהחלטה מנהלית שניתנה ע"י רשות מנהלית. אמנם, את שיקול הדעת מסר המחוקק לרשות המנהלית ולא לבית המשפט, ובית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו, אך עדיין הביקורת על השימוש בשיקול הדעת מסורה בידי בית המשפט, ובית המשפט יתערב מקום שימצא שהרשות לא השתמשה בשיקול דעתה כדין. בית המשפט יעשה כן, למשל, מקום שהרשות לא שקלה את כל השיקולים העניניים או לא נתנה להם את המשקל הראוי. (ראה: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, ירושלים, התשנ"ו-1996, כרך ב', עמ' 742). בענייננו כאמור, הממונה כלל לא שקלה בהחלטותיה את האפשרות למתן היתר רטרואקטיבי כמבוקש בבקשה שהגישה המערערת וכפועל יוצא אף לא נימקה את סירובה למתן היתר שכזה. 21. רק במסגרת כתב התשובה לערעור המתנהל בפנינו , התייחסה באת כח הממונה לנושא זה כשהיא טוענת שבמקרה הנדון לא התקיים אף אחד מהחריגים הקבועים בהוראות סעיף 9ב' לחוק, המאפשר לממונה ליתן היתר למפרע. בהתייחסה להוראת סעיף 9ב' (4) לחוק מציינת ב"כ הממונה כי החלופה הקבועה בסעיף זה אינה מתקיימת בנסיבות העניין, שכן עסקה של המערערת לא חדל מלפעול שהרי עיסוקה- מעבר לליווי פרויקט זמן מסע - גם בהפעלה של בתי ספר וגנים. (סעיף 37 לכתב התשובה). 22. אנו סבורים כי טענה זו מקומה היה במסגרת החלטת הממונה ומכל מקום אין בידינו לקבלה. לדידנו כדי להכלל בגדר סעיף 9 ב' (4) אין המעביד צריך להוכיח שכלל עסקיו חדלו לפעול. כל שנדרש הוא להצביע על כך שהעסק בו הועסק העובד חדל מלפעול. הוסכם, כי הפרויקט בו הועסקו המשיבות נסגר וכי נעשו ניסיונות כנים לשבץ את המשיבות במשרות אחרות אצל המערערת (ולפי האמור בהחלטת המשיבה אכן מספר מורות אכן שובצו במשרות חלופיות כאשר הדבר התאפשר). לפיכך מצוי הענין בגדרו של סעיף 9ב' (4) לחוק, והממונה אמורה הייתה לבחון את הבקשה לגופה לאור הנסיבות הללו. באשר לטענת המשיבה כי בקשת המערערת הוגשה בשיהוי שכן ידעה על הכוונה לסגירת הפרוטיקט עוד בחודש ספטמבר 2008, הרי שאנו מקבלים את עמדת המערערת כי הצעד של הפיטרוים ננקט כמוצא אחרון לאחר שנעשו ניסיונות ומאמצים להביא את משרד החינוך לחזור בו מהחלטתו. אין אנו מקבלים את העמדה אשר הציגה ב"כ הממונה ולפיה, יש לראות את מועד סיום החקירה כמועד מתן ההיתר. זאת מן הטעם שמועד סיום החקירה הינו תלוי נסיבות שאינן בשליטת המערערת ויכול להתעכב נוכח רצון הממונה בשמיעת עדויות נוספות - כל זאת שעה שעסקה של המערערת חדל מלפעול ואין באפשרותה להמשיך ולהעסיק את העובדות. 23. בנסיבות אלה בהן אין חולק כי הפרויקט בו הועסקו המשיבות חדל לפעול ביום 10.12.08 וכי הבקשה למתן היתר לפיטורים הוגשה קודם למועד זה, אנו מקבלים את טענת המערערת וקובעים, כי יש להתיר את פיטורי קבוצת המשיבות הראשונה החל מיום הפסקת פעילות המערערת, היינו מיום 10.12.08   24. באשר לחלקו השני של הערעור הנוגע לקבוצת המשיבות השנייה- סעיף 9(ג)(1) לחוק קובע לאמור : "לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2) ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות". אנו סבורים כי לפי לשונו ותכליתו של סעיף זה - המועד הקובע לבחינת הפיטורים או בחינת הנסיבות להתרתם הוא המועד בו בוצע מעשה הפיטורים או המועד בו הוגשה הבקשה להתירם. כל פרשנות אחרת ייתכן ותוביל לסיטואציה בה נוכח התארכות הבדיקות שעורכת הממונה (כגון: שמיעת גרסאות הצדדים, בקשה למסמכים נוספים - וודאי כשמדובר במספר עובדות גדול כבענייננו), תינתן ההחלטה לאחר הלידה ובמהלך חופשת הלידה. 25. במקרה הנדון הוגשה בקשת המבקשת ביום 20.11.08, אלא שלטענת ב"כ הממונה בקשה למתן היתר לפיטורים אינה יכולה להיות מוגשת בנוגע למספר עובדות במאוחד ויש להגיש בגין כל עובדת בקשה עצמאית ונפרדת (המשיבה מציינת כי הנחיות לגבי אופן הגשת בקשה להיתר מפורסמות באתר האינטרנט של משרד התמ"ת). לפיכך מוסיפה ב"כ הממונה פנתה למערערת וביקשה ממנה להגיש בקשות פרטניות ואלו הוגשו רק ביום 7.12.08. מנגד טוענת המערערת כי הודעת הממונה לפיה עליה להגיש בקשות פרטניות נמסרה לה רק לאחר שהמערערת היא שפנתה ביוזמתה למשיבה בבקשה ליתן החלטותיה בבקשה. עוד טוענת המערערת כי המדובר בנימוק פרוצדוראלי שלא מוזכר בשום הנחיה ו/או מקום ולראיה הבקשה מיום 20.11.08 נתקבלה במשרדי הממונה והוחתמה ועד לפניית המערערת אף אחד מטעם הממונה לא טרח להודיע כי הבקשה אינה מטופלת. מה גם מוסיפה המערערת הבקשה הוגשה באופן מסודר בצירוף רשימה של כל המשיבות, כשנימוקי הבקשה זהים לכל המשיבות. 26. במהלך ניהול התיק בפנינו לא טרחה ב"כ הממונה להציג כל הוראה או הנחיה התומכת בטענתה. אף לאחר עיון באתר האינטרנט אליו מפנה המשיבה לא מצאנו תימוכין לגרסתה. אמנם באתר מופיע טופס ובו על המעביד למלא פרטי עובדת אך בשום מקום לא נאמר כי הטופס לא יכול לשמש כבקשה עבור מספר עובדים כאשר הנימוקים המובאים לפיטוריהם זהים. לפיכך, המועד הקובע לבחינת הבקשה למתן היתר לפיטורים הינו המועד בו הוגשה הבקשה לראשונה, קרי יום ה- 20.11.08. במועד זה כפי שעולה מהרשימה אשר צורפה לבקשה -נספח א' לכתב הערעור , היו המשיבות בקבוצת המשיבות השניה לגביהן סורבה הבקשה להיתר, עודן בהיריון. יש לציין כי ב"כ הממונה לא חלקה על הנתונים המוזכרים ברשימה זו ואלו לא נסתרו. 27. לאור האמור, סירובה של הממונה להתיר את פיטוריהן של המשיבות בקבוצת המשיבות השניה בטיעון כי הללו ילדו בינתיים ונמצאות בחופשת לידה - אינו כדין. מן המקובץ עולה, כי בנסיבות העניין שלפנינו יש מקום להתערב בהחלטת הממונה, כך שפיטורי המשיבות הנמנות על הקבוצה השנייה יותר. משאין בפנינו נתונים בדבר מועדי הלידה של כל אחת מן המשיבות, יש לפעול לפי הכלל שהוחל על קבוצת המשיבות הראשונה, כך שמועד כניסת הפיטורים לתוקף יהיה המועד בו חדל עסקה של המערערת לפעול - 10.12.08. 28. באשר למשיבה 21 , שכטר טובה. בהחלטתה קובעת הממונה : " .... 3. נמצא כי מס' עובדות שובצו כאשר התאפשר הדבר מבחינת מועד תאריכי הלידה. 4. נמצא שהייתה משרת מילוי מקום אשר היה ניתן לשבץ את העובדת, אולם העובדת לא שובצה במשרה זו היות והייתה צפויה ללדת במהלך תקופת מילוי המקום . 5. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, משהעובדת לא שובצה בשל מועד הלידה הרי שהפיטורים קשורים להיריון ולכן אני מסרבת להתיר את הפיטורים". 29. מנכ"ל המערערת בחקירתו בפני הממונה נשאל האם מועסקות מורות מחליפות. על כך השיב (נספח ג' לכתב התשובה) : "רק כאשר מורה יוצאת לחופשת לידה וזה אחוז קטן. בדרך כלל מעסיקים מחליפה שמועסקת לתקופה של חופשת הלידה. ניתן לשבץ מורה בהיריון כמחליפה באם היא יכולה להחליף לכל התקופה של חופשת הלידה של המורה, אך עובדות אלו גם אמורות ללדת ולא תוכלנה להשלים את כל חופשת הלידה של המורה אותה יחליפו". אף הגב' שכטר בעדותה בפני הממונה אישרה את הדברים (נספח ה' לכתב התשובה): "הציעו לי להחליף מורה שהייתה אמורה ללדת. שמה יעל קופצ'יק, אשר מלמדת באור אבנר באור יהודה. היא התקשרה אלי ושאלה אותי האם אוכל להחליפה והשבתי שכן אך לא אוכל להחליפה לאורך כל התקופה היות ואני אמורה ללדת בסוף פברואר והיא ילדה לפני חנוכה באמצע דצמבר. לאחר שהעובדת ילדה, אחראית בית הספר שלה, יפה, התקשרה ושאלה אותי ואמרתי לה שאין בעיה אך אני לא אוכל לסיים את התפקיד, והיא אמרה שאין טעם ולכן חיפשה מישהי אחרת .. ". 30. לאור האמור נראה כי נעשה ניסיון כנה ואמיתי למצוא לגב' שכטר שיבוץ אלא שמשיקולים עניינים הדבר לא התאפשר. יש לזכור כי אף הממונה בכל החלטותיה קובעת בבירור כי מספר עובדות שובצו במשרות חלופיות כשהנסיבות אפשרו זאת. לא מצאנו כל סיבה הנראית לעין מדוע היה מקום לסטות מקביעה זו דווקא במקרה הספציפי של הגב' שכטר. אשר על כן, גם במקרה זה החלטנו כי יש מקום להתערב בהחלטת הממונה כך שיינתן היתר לפיטורים אשר ייכנס לתוקפו רטרואקטיבית מיום 10.12.08. סיכום 31. הערעור מתקבל. אנו קובעים כי פיטוריהן של המשיבות 2 - 21 (למעט המשיבה 11) מותר רטרואקטיבית מיום 10.12.08. אין צו להוצאות. לידהחופשת לידהפיטורים אחרי לידהפיטורים