הכנסה מירושה הבטחת הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסה מירושה לצורך הבטחת הכנסה: רקע עובדתי בפנינו תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "החוק"), כאשר המחלוקת נסובה על שאלת זקיפת הכנסות מנכס בגין נכסים שירשה אשת התובע. התובע הגיש תביעה לנתבע להבטחת הכנסה ביום 31.7.05, אשר נדחתה ביום 22.10.05 מחמת אי המצאת מסמכים לפי ס' 19 לחוק. ביום 24.7.06, לאחר שהומצאו מסמכים שונים, קיבל הנתבע את תביעתו של התובע מחודש 8/05 ועד 4/06, בניכוי הכנסה רעיונית מנכס חמיו המנוח של התובע בראס אל עמוד כפי שיפורט להלן. כן קבע הנתבע כי בגין זקיפת ההכנסות מנכס זה נוצר לתובע חוב עבור תקופה קודמת בה שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה, מחודש 12/01 ועד 8/03. גדר המחלוקת סלע המחלוקת בין הצדדים הוא כדלקמן: האם יש לייחס לתובע הכנסה רעיונית מנכס ובאיזה שיעור. נציין כי פלוגתא נוספת שנקבעה בדיון מיום 1.5.07, שעניינה זכאות התובעים להבטחת הכנסה לאור טענת הנתבע להעדר התייצבות, נמחקה בהחלטתה של כב' השופטת אגסי מיום 3.5.07 מאחר שהתייחסה לאי התייצבות בתקופה שלאחר הגשת התביעה. נטל ההוכחה  הכלל הוא כי נטל ההוכחה בתביעות על פי חוק מחוקי הביטחון הסוציאליים מוטל על התובע. (דב"ע נב/0-100 המוסד לביטוח לאומי - אמנה אערער פד"ע כה 107, 111; דב"ע נא/0-108 עבדאללה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 480, 484; דב"ע ל 0-10 דוידיאן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 3, 9). נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע, להוכיח כי אין לייחס לאשתו חלק בירושת אביה ולחילופין באילו נכסים יש לייחס לה חלק.   המסגרת הנורמטיבית   ס' 9 לחוק קובע כלל בדבר זקיפת הכנסה מנכס, גם אם בפועל לא צומחת למבוטח הכנסה ממשית. קביעה זו מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיסו של החוק, באשר - כפי שכבר נאמר רבות בפסיקה - "מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא לאפשר סיפוק צרכיו המינימליים, של מי שאין לו הכנסה מתאימה." (דב"ע נב/111-04 המל"ל נ' אל חג'וג'י פד"ע כד 507). גמלת הבטחת הכנסה איננה מיועדת למי שביכולתו להשתכר בכוחות עצמו, אם מעבודה ואם מנכס (דב"ע נא 04-28 מטלון נ' המל"ל, פד"ע כב 498, 500). לפיכך, נקבע בפסיקה, "נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא כי ניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק למצער, הכנסה מינימאלית" (עב"ל 685/05 שרון נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 27.10.06). ירושת אשת התובע אביה המנוח של אשת התובע נפטר ביום 27.8.98. בבעלותו של אבי אשת התובע היה נכס בן שתי קומות וחלקת אדמה עודפת בראס אל עמוד, בו התגורר (להלן: "הנכס"). לפי חוות דעת שמאי מיום 7.7.06 (נ/1) הנכס כולל ארבעה נכסי משנה: דירה בקומת הקרקע שהיתה בזמנו בה מתגורר אסעד, אחיה הבכור של אשת התובע (להלן: "אסעד"). דירה בקומת הקרקע בה מתגוררת גרושתו של אסעד. דירה בקומה הראשונה בה מתגורר אכרם אחי אשת התובע (להלן: "אכרם"). קרקע עודפת בעורף המבנה. ביום 10.3.2003 ניתן צו ירושה בבית הדין השרעי (נ/2) לפיו זכאית אשת התובע ל-1/8 מהירושה הכוללת, המתחלקת בין שני אחיה אסעד ואכרם (כל אחד חלקו 1/4 מהירושה) ושלוש אחיותיה (אף הן כל אחת חלקה 1/8 מהירושה). כן הוגשו לבית הדין שתי צוואות שונות בכתב יד בערבית, ללא תאריך. באחת מהן (נ/4) מוריש חמיו של התובע לאסעד בנו את הקומה הראשונה בבית בראס אל עמוד (מזוהה כמספר רישוי 155) וחלקת האדמה עליה הוקם הבית ששטחה 850 מ"ר ובשניה (נ/3) הוא מוריש לבנו אכרם את הקומה הראשונה בבית בראס אל עמוד (מזוהה כמספר רישוי 241 וכן 189) וחלקת האדמה עליה הוקם הבית ששטחה 850 מ"ר, בתוספת הערה בדבר זכאות בנותיו של המנוח, ביניהן אשת התובע, למגורים במקרה של גירושים וכן זכאות ליטול חלקן במטלטלין שבדירה. כעולה מהעדויות שנשמעו בפנינו, לצוואות אלה לא ניתן צו קיום מוסמך. יתירה מזאת, בית הדין השרעי נדרש לצוואות (נ/3,נ/4) וקבע שאינן תקפות ועל כן הן בטלות. כך למשל העיד התובע: מה שאבא כתב לאקרם ואסעד הצוואות זה לא קיבל תוקף משפטי, אנו פנינו במהלך הדיונים כאן וביקשנו לתת לצוואות תוקף בבית הדין השרעי, ביה"ד השרעי קבע שהחלוקה לא נכונה . (פרוטוקול מיום 1.6.08 עמ' 10 ש' 1-2) וכן העיד אכרם: ש. הצוואות שאתה מדבר עליהם הם לא בתוקף. ת. היינו 3 שנים בבית משפט למשפחה (שרעי) ושם אמרו שזה חוקי ולא חוקי (פרוטוקול מיום 1.6.08 עמ' 13 ש' 23-24) על כן אין לצוואות אלה משמעות לעניין זכאות אשת התובע לחלק בירושה, שהיא השאלה נשוא תיק זה. מעבר לדרוש נציין כי אף לגופן של צוואות לא ברור שניתן להחיל את שתיהן, מאחר שישנה סתירה ביחס לקרקע שעליה בנוי הנכס ולא ברור מי מהן קודמת לאחרת. צו הירושה (נ/2), אשר מחלק את הירושה בין ילדי חמיו של התובע ומעניק לאשת התובע 1/8 מהירושה. משכך אנו קובעים כי לתובע ולאשתו חלק בירושה בשיעור 1/8 מהשיעור הכולל של נכסי הירושה. קביעת שווי נכסי הירושה אולם, בבואנו לקבוע היקף הנכסים שכוללת הירושה, ממנו נגזר חלקה של אשת התובע, אין לייחס לה חלקה בשיעור 1/8, מהנכס הכולל כפי שהוא היום, אלא יש לבחון מצב הנכס בעת פטירת אביה וחלקם היחסי של אחיה בבניה. ברי כי דירתו של חמיו המנוח של התובע, בה מתגורר כיום אסעד, נבנתה על ידי חמיו המנוח של התובע ועל כן לאשת התובע חלק יחסי בה בשיעור 1/8. להלן נתייחס לדירות שלגביהן היתה מעורבות של הבנים אסעד ואכרם בבניה, וכן לקרקע העודפת. דירת אכרם בדירה בה מתגורר כיום אכרם נבנה השלד על ידי האב ואכרם הוסיף את הדרוש לשלב הגמר. כך העיד אכרם: ש. כמה כסף באחוזים אביך בנה וכמה אתה בנית. ת. הוא עשה את החלק הגדול ש. 70 אחוז אבא ו 30 אחוז אתה ת. משהו כזה. כל הצינורות וחשמל והפינישים היה עלי. הוא עשה רק קירות. את הגג אבא עשה אבל את השלב של הגמר אני המשכתי. (פרוטוקול מיום 1.6.08 עמ' 16 ש' 12-16) הדירה האמורה נבנתה ללא היתר בניה וכנגד אכרם הוגשו כתבי אישום בנדון בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת"פ 3594/98 ובת"פ 8650/05 והוא הורשע בשניהם. מהפרוטוקולים שהתנהלו בדיונים בתיקים אלה ומפסקי הדין אשר צורפו כנספח ג לתצהירו של אסעד עולה כי אכרם טען באותו ענין כי בנה את הדירה יחד עם אביו וכי הדירה איננה שלו אלא במשותף של כל האחים היורשים. כך למשל בת"פ 8650/05 בפרוטוקול הדיון מיום 4.1.2006 הוא מעיד, בין ביתר, כי "אבא שלי בנה ונפטר." כך גם בגזר הדין בת"פ 3594/98 מצביע כבוד השופט סובל על "הנסיבות המאוד מיוחדות של המקרה בהן הנאשם מקבל על עצמו את האחריות לבנייה בלא היתר שבעת הקמתה לא היתה בבעלותו, כאשר הזיקה שלו לבנייה מסתכמת בנטילת חלק בביצוע" וכן כי הנאשם, אכרם "הוא היום אחד מהבעלים של הבנייה הבלתי חוקית". יש בדברים אלה כדי לחזק את המסקנה שהדירה נבנתה ברובה על ידי האב ובחלקה על ידי אכרם ואף ללמד כיצד, כתוצאה מכך, ראה אכרם עצמו את הדירה, ככזו שאינה בבעלותו כי אם בבעלות משותפת של כל האחים. מכל האמור לעיל עולה אפוא כי דירת אכרם הינה בבעלות כל היורשים ולאשת התובע חלק בה בשיעור 1/8, כאשר יש להפחית מהחישוב שנערך על ידי השמאי בחוות דעתו (נ/1) 30% מעלות הבניה, בגין עלויות הבניה של אכרם, כאמור בעדותו של אכרם, כמצוטט לעיל (פרוטוקול עמ' 16 ש' 13). השמאי מר דדון העריך את שווי דירת אכרם ב-70,000 דולר. בעדותו פירט את מרכיבי הערכתו כך, בשים לב לעלות הבניה והיזמות: לעניין השווי - שווי דונם זה 150 אלף דולר. חילקתי ב 500 מטר זכויות בניה זה המותר אני מקבל שווי מטר רבוע זה 300 דולר, זה הכפלתי 500 מ"ר. לענין עלויות הבניה לדירה שבקומת קרקע לקחתי 250 דולר עלות בניה ולדירה העליונה לקחתי 350 דולר למטר עלות בניה. נוסף לזה, הנושא של מע"מ ויזמות לא לקחתי 15 אחוז מע"מ לקחתי 8 אחוז כי השוק מגיב שם בצורה פחותה. התחשבתי גם בפחת. לדירה בקומה התחתונה יש לנו 300 דולר שזה הקרקע פלוס 250 דולר עלות בניה פלוס 50 דולר רווח יזמי, 8 אחוז, מקבל 600 דולר למטר. בקומה העליונה שהיא יותר טובה 300 דולר קרקע, 350 עלות בניה, ועוד 50 דולר יזמות אני מקבל 700 דולר למטר בממוצע. כל דירה 100 מטר בקומת הקרקע אני מקבל 60 אלף דולר ובקומה העליונה 700 דולר כפול 100 מטר נותן לנו 70 אלף דולר. (פרוטוקול עמ' 5 ש' 6-10) (ההדגשות אינן במקור, א.א.) לפי תחשיב זה עלות זכויות הבניה והקרקע היא 300 דולר למ"ר ועלות הבניה והיזמות הן 400 (350 + 50) דולר למ"ר, ולגבי כלל הדירה (ששטחה 100 מ"ר), עלות הבניה והיזמות הן 40,000 דולר. 30% מעלות הבניה והיזמות אם כן הם 12,000 דולר, אותם יש להפחית מהסך הכולל של ערך הדירה בסך 70,000 דולר, קרי: 58,000 דולר. לפיכך יש לזקוף לאשת התובע חלקה בדירה זו מתוך שווי של 58,000 דולר. דירת גרושתו של אסעד הדירה בה מתגוררת כיום גרושתו של אסעד נבנתה בחיי האב באופן משותף על ידי האב ואסעד. כך העיד אסעד לגבי אופן הבניה: ת.באופן רשמי כאשר הייתי בחול בניתי את הבית יש צוואה. את החלק של הקרקע רכשתי. ש. אם היית בחול איך בנית בית. ת. שלחתי כסף. ש. כמה כסף. ת. בערך 16 אלף דינר ירדני. ש. איך שלחת אותם. ת.לפעמים היית מגיע לארץ, לפעמיים ההורים שלי קיבלו . ש. מי ביצע את הבניה בפועל. מי שילם את הכסף ת. אבא שלי. אני לא הייתי פה ש. האם שלחת את הכסף לכל שווי הדירה או רק לחלק והוא השלים ת. אבי גם נתן לי חלק קטן. אבי הוסיף 6000 דינר אולי. 22 אלף דינר הספיקו לבניה וחלוקה. היה ריצוף ומטבח. זה לא עלה לנו כ"כ. ש. מי עשה את המטבח. ת. אני חושב שאבא. אני לא יודע לומר אם זה היה בתוך ה 22 וחצי אלף דינר. ש. מה ששילמת זה 16 אלף דינר לצורך הבניה עצמה. ת. לא. גם הוספתי עוד על הסכום הזה. אח"כ אני גם שילמתי, חשמל, מים. (פרוטוקול עמ' 11 ש' 23-28, עמ' 12 ש' 1-10) ש. סה"כ כמה כסף עלתה בנית הדירה הזאת עד שנגמרה ובניתם את האבן האחרונה. ת. בסביבות 25,26 אלף דינר ש. מתוך זה נתת בערך 16,17 אלף דינר ת. כאשר אבי השכיר את הבית הוא היה מקבל את הכסף והיה משלם עבורי. את הכסף הזה הוא לקח מהשכירות. אבי לקח את השכירות לעצמו. בערך 10 שנים הבית היה מושכר. ש. את השכירות אביך לקח כהחזר עבור מה שהשקיע בדירה. ת. כן. החזרתי למעשה לאבי את כל הכסף. לא נתתי לאבי כסף משלי. את החלק של אבי לא שילמתי מכיסי זה יצא מהשכירות. (פרוטוקול עמ' 12 ש' 25-27, עמ' 13 ש' 1-5) העולה מהאמור כי אסעד שילם חלק מעלויות הבניה של הדירה בסך 16,000-17,000 דינר והאב המנוח, חמיו של התובע, שילם את ההוצאות הנוספות המוערכות על ידי אסעד בכ-10,000 דינר), אותם לדברי אסעד קיבל האב כהחזר מדמי השכירות. אנו סבורים כי אמנם הורם נטל ההוכחה לענין תשלום חלקי מצד אסעד לשם בניית הדירה, העומד על כ 16,500, אך לא על סכום הכסף ששילם האב, שכן אסעד לא נכח באותה תקופה בארץ וכן בנוגע להחזרת הכסף לאב אשר כפי שהעיד אסעד לא שולם על ידו אלא כהחזר מדמי השכירות, כאשר בהקשר לכך לא הובאו כל ראיות -ודין טענה זו כדין טענת הודאה והדחה. משכך, יש לבחון מה חלקו היחסי של הסכום ששילם אסעד בעלות הבניה הכוללת. דירה זו הוערכה על ידי השמאי בשווי 60,000 דולר, על פי תחשיב של 600 דולר למ"ר, כך: "לדירה בקומה התחתונה יש לנו 300 דולר שזה הקרקע פלוס 250 דולר עלות בניה פלוס 50 דולר רווח יזמי, 8 אחוז, מקבל 600 דולר למטר" (עדותו של השמאי, פרוטוקול עמ' 5 ש' 12-14) לפי תחשיב זה עלות זכויות הבניה והקרקע היא מחצית, דהיינו 300 דולר למ"ר ועלות הבניה והרווח היזמי עומדות יחד על 300 דולר למ"ר. עלות הבניה והיזמות הוערכו על ידי השמאי אם כן בכ-30,000 דולר (שטח הדירה 100 מ"ר). מאחר שלא הובאו נתונים לגבי תאריך בניית הדירה, לא ניתן לקבוע בוודאות את ערך הדינר דאז לעומת סכום זה, אך ניתן להעמיד את חלקו היחסי של התשלום מצד אסעד על 50% לעומת 50% ששילם האב. לפיכך יש לזקוף לאשת התובע הכנסות בגין חלקה בדירה זו, בהפחתת 15 אלף דולר (מחצית מעלות הבניה והיזמות) משוויה הכולל של הדירה בסך 60 אלף דולר, העולה כדי סך של 45 אלף דולר. קרקע עודפת בחוות דעתו של השמאי (נ/1) הוערך גודלה של הקרקע העודפת בכחצי דונם. בהקשר זה טוען התובע כי אין להביאה בחשבון לאור נהלי הנתבע (ת/1) לפיהם לא תובא בחשבון קרקע עודפת של עד 500 מ"ר. כפי שהעיד השמאי מר דדון, למעשה הקרקע העודפת על המבנה היא כ-900 מ"ר, כאשר מתוכם הפחית את שטח הקרקע הסבירה בסמוך למבנה ונותרה חלקה של 530 מ"ר בעורף המבנה, בה מצויים עצי זית, שאותם העריך בשומה כמגרש נפרד שניתן לבנות עליו. כך בעדותו: ש. על סמך מה קבעת שהחצר העודפת בעורף הבנין היא בשטח של חצי דונם ת. את השטח החלקה נלקח מנתון שקיבלתי 1.1 דונם ומזה הורדתי את שטח המבנה עם חצר שהיא סבירה למבנה כחצי דונם זה בעורף המבנה ש. בכמה אתה מעריך את ערך הקרקע של הדירות. ת. שטח כולל של כל המגרש 1.1 דונם. בחזית המגרש יש מבנה של 200 מטר על הקרקע פלוס שתי יחידות של 100 מטר ועוד יחידה של 100 מטר בקומה שניה. התכסית המותרת הינה 35 אחוז משטח המגרש בקומת הקרקע. שטח הקרקע מיוחס יוצא לי 570 מטר דהיינו לקחתי 35 אחוז כנתון כפול 570 מטר וזה נתן לי בעצם את שטח הקומה הראשונה הבנויה כולל החצר שלה. זה בעצם הקרקע המיוחסת לה ואני זה אני מחסר מ 1.1 דונם וקיבלתי 530 מ"ר וייחסתי לזה חצי דונם שהוא קרקע עודפת. (פרוטוקול עמ' 4 ש' 16-18, עמ' 5 ש' 1-7) (וכן בחקירתו החוזרת, שם עמ' 7 ש' 25-28) נמצא אם כן, כי כלל לא מדובר בקרקע עודפת של עד 500 מ"ר האמורה בנהלי הנתבע (ת/1), כי אם בקרקע עודפת בשטח גדול יותר, אשר לפי נהלי הנתבע האמורים יש לבקש עבורה הערכת שמאי. זאת ועוד. מחוות דעתו של השמאי ומעדותו עולה כי ניתן לבנות על הקרקע בהתאם לתב"ע מאחר שאין מניעה לפצל את המגרש: ש. הערכת את שווי הקרקע העודפת בשווי של קרקע מובנה ת. כן. קרקע למגורים כך היא מסומנת. (פרוטוקול מיום עמ' 5 ש' 18-19) ש. האם הקרקע העודפת ניתן לפי טבה (צ"ל תב"ע) לבנות עליה או לא ניתן. ת. לפי טבה (צ"ל תב"ע) ניתן. יש מה שנקרא פיצול מגרש. אין בעיה לפצל לשני מגרשים זה תסריט חלוקה רגיל. ש. הבנתי שאי אפשר לפצל קרקע עודפת מבלי לפצל את המגרש שבכל אחד מהם נוצלו זכויות הבניה. ת. לפי הטבה (צ"ל תב"ע) כאן רשום מגרש מינמלי 400 מטר היעוד הוא אזור מגורים 5 המשמעות המעשית שלה זה אפשר לעשות תסריט חלוקה לשני מגרשים ולהכין תכנון. ש. צריך להכין תוכנית חלוקה של המגרש כדי שיהיה אפשר לנצל גם את הקרקע העודפת ת. כן. מבחינת ההוראות ש. האם זה הבסיס למה הערכת שווי קרקע עודפת לפי שווי קרקע מובנה. הרי קרקע עודפת שאי אפשר לנצל אותה לפי הגיון צריכה להיות בשווי פחות מאשר שווי קרקע מובנה ת. ניתן לנצל אותה כקרקע רגילה. במגרש העורפי ניתן לבנות נגיד על 500 מטר ניתן לבנות בית דו קומתי של 500 מטר. הקרקע שווה אפס מי שיוצר לה שווי זה המגבלות התכנוניות. זכויות הבניה זה הקרקע, השווי שלה. (פרוטוקול עמ' 6 ש' 6-19) (ההוספות אינן במקור, א.א.) לפיכך בדין קבע הנתבע כי יש לזקוף לתובע ולאשתו הכנסה מהקרקע העודפת לפי חלקם היחסי בה. סוף דבר לסיכום, לתובע ואשתו חלק בירושת האב המנוח בשיעור 1/8 מהירושה. יש להפחית משווי הנכס כפי שהוערך בחוות דעתו של השמאי את עלות הבניה של אסעד ומחצית מעלות הבניה של אכרם כאשר חלקו של התובע בדירת המגורים ובחלקת האדמה העודפת ייבחן לפי שווין המלא. להלן פירוט שווי הנכס לפי חוות דעת השמאי ובהתאם לאמור: דירת אסעד (דירת החם המנוח): 60,000 דולר. הקרקע העודפת: 75,000 דולר. דירת אכרם: 58,000 דולר (70,000 דולר פחות 30% מעלויות הבניה). דירת גרושתו של אסעד: 45,000 דולר (60,000 דולר פחות 50% מעלויות הבניה). עבור 1/8 מסכומים אלה יש לזקוף לתובע ולאשתו הכנסה לענין גמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית. אשר על כן, התביעה מתקבלת איפוא בחלקה כך שלתובע ולאשתו תזקף הכנסה מהנכס בשיעור שיקבע הנתבע לפי האמור לעיל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ירושההבטחת הכנסה