קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשך עבודה לאחר התפטרות באותו מקום עבודה: 1. לפנינו תביעות לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, ובה היא תובעת שווי ציוד שהועבר לתובעים בסך של 22,000, מוניטין בסך של 35,000 ופיצוי בגין שימוש ברשימת תלמידים בסך של 38,000 ₪. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובעת מס' 1 עבדה אצל הנתבעת כמנהלת גן ילדים בשכונת נווה יעקב מיום 1.7.94. ב. התובע מס' 2 עבד אצל הנתבעת מיום 18.7.99. ג. התובעת מס' 3 עבדה אצל הנתבעת מיום 1.8.94. ד. התובעים 1 ו-2 התפטרו ביום 30.9.01. ה. התובעת 3 הפסיקה את עבודתה בפועל ביום 1.7.01. מועד ניתוק יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעת שנוי במחלוקת בין הצדדים. ו. התובעת 3 התפטרה מעבודתה אצל נתבעת. ז. בשנת 2000 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים, ובגינם הולן שכר התובעים. 3. התובעים טוענים כי הוכיחו שהתפטרו מעבודתם אצל הנתבעת בשל הלנות שכר חוזרות ונשנות, ועל כן הם זכאים לפיצויי פיטורים. התובעים מוסיפים כי העובדה שהמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, אין בה כדי לפגוע בזכאותם זו. כמו כן התובעת 1 זכאית לפיצויי פיטורים גם משום שבעת התפטרותה היתה בת 62 שנים. התובעים זכאים גם לדמי הבראה, ולהחזר הוצאות נסיעה. 4. מנגד טוענת הנתבעת כי התובעים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה. חילופי מעבידים כשלעצמם אינם מקנים זכות לפיצויי פיטורים, ובלבד שלא גרמו להפסקת עבודתו של העובד. התובעים לא הפסיקו את עבודתם. לפיכך הם אינם זכאים לפיצויי פיטורים. בנוסף לכך, התובעים לא התריעו על כוונתם להתפטר, וגם אם עשו כן, היתה זו התרעה קצרה מידי. כמו כן חלו הפסקות בתקופות עבודתן של התובעות 1 ו-3, המנתקות את רציפות עבודתן. התובעים אינם זכאים לדמי הבראה משום שתביעתם התיישנה. כמו כן שכרם כלל דמי הבראה, ואם קיים חוב הוא נפרע על ידי הנתבעת על ידי העברת רשימות התלמידים, הציוד והמוניטין. מטעם זה התובעים אינם זכאים גם להחזר הוצאות נסיעה, מה גם שהתגוררו בסמוך למקום עבודתם, ותביעתם התיישנה. 5. התביעה שכנגד נאמר כבר בראשית דברינו כי דין התביעה שכנגד להידחות, ומוטב היה לולא הוגשה. הנתבעת טוענת כי מכרה לתובעים ציוד, וכי עליהם לפצותה בגין מוניטין ושימוש ברשימות תלמידים. לא הובאה בפנינו ולו ראשית ראיה התומכת בטענתה זו של הנתבעת. פרוטוקול ועדת הכספים מיום 26.5.02 (צורף לתצהיר מר פרי-דן) אינו קושר את התובעים באופן כלשהו למה שנכתב באותו פרוטוקול, והשם "אינה" המופיע שם אינו בהכרח שמה של התובעת, במיוחד מאחר ששמה של מנהלת החשבונות של העמותה הינו "אינה" (ע' 2 ש' 8-9, ע' 12 ש' 24-25). דברי עד הנתבעת בעניין זה (ע' 14 ש' 6-20) היו כלליים ביותר, ואין בהם כדי לבסס את התביעה שכנגד במידה הנדרשת, מה גם שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים המשיכו לעבוד במתנ"ס לאחר שהתפטרו מעבודתם אצל הנתבעת. 6. האם זכאים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים? אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים התפטרו מעבודתם אצל הנתבעת. לטענתם התפטרו בשל הלנות חוזרות ונשנות בשכרם, ומחומר הראיות עולה כי אכן כך היה (ראו עדותו של עד הנתבעת מר פרי-דן ע' 13 ש' 6-25). מחומר הראיות עולה עוד כי התובעים התריעו על כך בפני הנתבעת (ע' 14 ש' 6-17), ויש לדחות את טענת הנתבעת כי ההתרעה ניתנה באיחור. עם זאת, מחומר הראיות עולה, וגם על כך אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה, היינו במתנ"ס, מיד לאחר שהתפטרו מעבודתם אצל הנתבעת. נשאלת, אם כן, השאלה האם בנסיבות אלה, וכאשר התובעים המשיכו לעבוד ברציפות באותו מקום עבודה, הם זכאים לפיצויי פיטורים. בטרם נפנה לדון בשאלה זו נציין עוד כי התובעת 1 ו-3 עבדו ברציפות אצל הנתבעת, למרות טענתה כי היו הפסקות בתקופות עבודתם. כעולה מן המוסכמות ומתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה, הופסקה עבודתן של התובעים 1 ו-3 בחודשי הקיץ (מאוגוסט ועד אוקטובר או נובמבר). התובעת 1 אמנם טענה בעדותה כי בחודשים אלה המשיכה לעבוד אך לא קיבלה שכר (ע' 7 ש' 7-18), אולם יש לדחות את גרסתה זו. יש להניח כי אילו אלה אכן היו פני הדברים, היתה התובעת תובעת את שכרה עבור חודשים אלה בתביעתה זו. מכל מקום, הפסקה קבועה בחודשי הקיץ אינו קוטעת את רצף עבודתן של התובעות 1 ו- 3, לנוכח אופי עבודתן. 7. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי: "(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. 'עונה' לענין חוק זה - שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום" סעיף 1(א) לחוק משקף את העיקרון על פיו זכויות מסוימות של עובדים נקבעות ומחושבות על פי תקופת עבודתם, לא רק אצל אותו המעביד אלא "באותו מקום עבודה" (דב"ע נד/ 3-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשייה האוירית לישראל בע"מ ו-רמת"א בע"מ, , ופסקי הדין הנזכרים שם). דהיינו, עובד שעבד ברציפות במקום עבודה אחד ופוטר על ידי מעבידו, אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה, קמה לעובד הזכאות לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, מאת מעבידו שפיטרו (דב"ע תשן/3-105 ת.ד.ל. - שירותים טכניים (1986) בע"מ - אהרן בביאן, פד"ע כב, ע' 102). במקרה שבפנינו עותרים התובעים לתשלום פיצויי פיטורים ממעבידם הראשון משום שהתפטרו מעבודתו אצלו בדין מפוטרים, אף כי המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה. יש לציין עוד כי לא היתה כל הפסקה בין תקופת עבודתם של התובעים אצל הנתבעת לבין תקופת עבודתם במתנ"ס, שהרי בחודשים אוגוסט-ספטמבר ולעיתים אף אוקטובר התובעים לא עבדו, שכן מדובר בחופשת הקיץ (ראו סעיף 6 לעיל). אכן, נפסק באחרונה כי גם עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה זכאי לפיצויי פיטורים ממעבידו הראשון. אולם במה דברים אמורים? בחילופי חברות כוח אדם המעסיקות עובדים, בעיקר בענף הניקיון (עד"מ 1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - וורונין ואח', , ניתן ביום 21.8.05). המגמה בדפוסי העסקה אלו היא, שישולמו לעובד פיצויי פיטורים על ידי המעביד הראשון, גם אם העובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש. הזכאות לפיצוי פיטורים קמה, אפוא, עם החלפת מתן השירות במקום העבודה. בע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה, ניקיון ושירותים בע"מ נ' מתוקה דמארי ואח' (ניתן ביום 2.1.06), נקבע בעניין זה: "לא למותר לציין, כי המגמה הנוכחית בהסכמים הקיבוציים בענף הניקיון ובענף שמירה ואבטחה היא, שעם חילופי המעבידים ישלם המעביד המוחלף פיצויי פיטורים לעובדיו, גם אם הם ממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש" (ראו גם ע"ע 1363/02 - דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, , ניתן ביום 5.11.06; ע"ע 324/05 ריבה אצילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ, , ניתן ביום 27.3.06). גם בעד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו - 5 אח', (ניתן ביום 21.8.05), נאמר: "צא ולמד, בענף הניקיון החלפת קבלנים הינה חזון נפרץ. בדרך כלל זוכות חברות הניקיון בעבודה באמצעות זכייה במכרז לתקופה מוגבלת. ככל שלא עולה בידי אותה חברה להמשיך ולזכות גם במכרז הבא הרי שהחברות מתחלפות. הנוהג המובן מאליו בענף הוא, כי במקום עבודה בו מתחלפים קבלני ניקיון, אחראי כל קבלן כלפי עובדיו לתקופה בה הוא סיפק את שירותי הניקיון במקום, ואינו אחראי לתקופות שלפני ואחרי תקופתו, לרבות אחריות לתשלום פיצויי פיטורים. הזכאות לפיצוי פיטורים קמה, איפוא, עם החלפת מתן השירות במקום העבודה". הבאנו בהרחבה את ההלכות הנ"ל, כדי להדגיש כי נקבעו תנאים ספציפיים לחלותן, והן מתייחסות למתכונת העסקה בלתי שגרתיות בענף הניקיון. לא זה המצב בענייננו. התובעים עבדו אצל הנתבעת, ולאחר מכן אצל המתנ"ס, ומתכונת העסקתם היתה רגילה ושגרתית. במשך כל התקופה עבדו התובעים פיסית באותו מקום עבודה, ולמעשה כלל לא התפטרו מעבודתם, שהרי כפי שהובהר לעיל, בפועל המשיכו לעבוד כל העת באותו מקום עבודה בלא הפסקה. טוענים התובעים כי אין זה ראוי ליתן פרס לנתבעת בדמות פטור מתשלום פיצויי פיטורים, וכי שלילת פיצויי פיטורים מן התובעים הינה בלתי צודקת, ואין לה כל עיגון בדין. יש להזכיר מושכלות ראשונים. פיצויי פיטורים נועדו לפצות עובד שעבודתו הופסקה. כפי שהובהר לעיל עבודת התובעים לא הופסקה, הם המשיכו לעבוד ברצף באותו מקום עבודתו. על כן, הם אינם עונים על הדרישות הקבועות בחוק לתשלום פיצויי פיטורים. התובעת 1 גם אינה זכאית לפיצויי פיטורים משום שהתפטרה בהגיע לגיל זקנה. כפי שהובהר לעיל בפועל התובעת 1 לא התפטרה מעבודתה, שכן המשיכה לעבוד כמקודם. על כן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים. לפיכך נדחית תביעת התובעים לתשלום פיצויי פיטורים. 8. דמי הבראה התובעים טוענים כי הם זכאים לתשלום דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתם אצל הנתבעת. הנתבעת העלתה טענות מטענות שונות כדי להתחמק מתשלום דמי הבראה לתובעים, החל בטענה כי התובעת 1 היא שמסרה את נתוני השכר לרואה החשבון, וכלה בטענה כי שכרם כלל דמי הבראה. יש לדחות את כל הטענות. מעדותה של התובעת 1 עולה כי היתה אחראית על העברת מספר השעות שכל עובד עבד ועל ימי המחלה שלו לרואה החשבון (ע' 5 למטה, ע' 6 למעלה), הא ותו לא. הטענה כי שכרם של התובעים כלל דמי הבראה לא הוכחה, ותביעתם לא התיישנה שכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ודמי הבראה נתבעו על פי הוראות ההסכם הקיבוצי עבור השנתיים האחרונות לעבודתם בלבד. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעים דמי הבראה כדלקמן: לתובעת 1 - סך של 3,221 ₪; לתובע 2 - סך של 3,135; לתובע 3 0 1,975 ₪. כל הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2001 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 9. החזר הוצאות נסיעה הנתבעים טוענים כי התובעים 1 ו-2 מתגוררים במרחק של כ-500 מ' ממקום העבודה, ועל כן לא היה להם צורך בתחבורה ציבורית להגיע למקום העבודה, והם אינם זכאים להחזר הוצאות נסיעה. מעדותם של כל התובעים עולה כי השתמשו בתחבורה ציבורית להגיע לעבודתם (ע' 6 ש' 8-13, ע' 11 ש' 1-10). דבריהם אלה לא נסתרו. בע"ע 100/06 עריית טירה נ' עבד אלרחמן קשוע, (ניתן ביום 22.5.06) נדון סעיף 26.91 של חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות , שעניינו החזרי הוצאות נסיעה לעבודה. גם סעיף זה, כמו הוראת ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה מתנה את הזכאות לתשלום הקצובה בהִזקקות לתחבורה ציבורית. כך נפסק בעניין זה: "סבורים אנו, כי אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה האם התקיים "מבחן ההִזקקות" במקרה פלוני, היא במרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, חזקה על עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, שאינו זקוק לתחבורה ציבורית. אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת הזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות. מר קשוע לא העלה טענה ממין זה. מקובלת עלינו עמדת הסתדרות המעוף, כי ".... יתכן והמונח 'זקוק' יתפרש באופן שונה מעובד לעובד, בהתחשב בנסיבות מצבו, גילו, המרחק ממקום העבודה, המבנה הטופוגרפי במקום המגורים וכיוצא בזה" (סעיף 1 לעמדת ההסתדרות בערעור זה). התובעים הוכיחו כי הם אכן נזקקים לתחבורה ציבורית בשל גילם ומצבם הבריאותי. לפיכך, על הנתבעת לשלם להם החזר הוצאות נסיעה כדלקמן: לתובעת 1 - סך של 4,992 ₪; לתובע 2 - סך של 3,282; ולתובעת 3 - סך של 3,456 ₪. כל הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2001. אף כי תביעת התובעים לפיצויי פיטורים נדחתה, רואים אנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות גבוהות, הן בשל הגשת תביעה שכנגד שהיתה מופרכת מעיקרה, והן בשל כך שלא שילמו לתובעים את זכויותיהם מכוח הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה החלים במשק כולו, ובלא כל הצדקה. לפיכך תשלם הנתבעת הוצאות התובעים בגין שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. התפטרות