קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשכורת הקובעת לפנסיה של שוטר: התובע שירת שנים רבות בתפקידים שונים במשטרת ישראל ופרש לגמלאות. בתביעה זו שלפנינו טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום גמלה לפי משכורת קובעת בדרגת תת ניצב 3, ולהפרשי שכר בין השכר ששולם לו בפועל לבין דרגה זו. השאלות העומדות לדיון לפנינו הן שתיים: האחת - האם זכאי התובע למשכורת על פי דרגת תת ניצב 3 בכל התקופה שבה היה ממלא מקום ראש מינהל טכנולוגיות (להלן - ראש מנ"ט); והשניה - מהי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב גמלתו. ואלה הן העובדות רלבנטיות לענייננו: התובע עבד במשטרת ישראל מיום 2.8.78 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 1.10.06. דרגת הכתף של התובע במועדים הרלבנטיים לענייננו הייתה ניצב משנה. התובע החל למלא תפקיד של ממלא מקום ראש מנ"ט ביום 28.12.05. פנייה לאישור מינויו באופן רשמי לתפקיד, בסמוך למועד זה, נדחתה משום שלא ניתן לתגמל שני קצינים באותה רמת תקן. באותו מועד היה לתת ניצב אנגלהרד מינוי לתפקיד ראש מנ"ט, והוא אייש תקן זה (נספח ב לתצהיר הנתבעת). לפיכך הוסיף התובע לשמש כממלא מקום ללא מינוי רשמי עד ליום 17.4.05. התובע קיבל כתב מינוי כממלא מקום ראש מנ"ט מיום 17.4.05 ועד ליום 17.7.05 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). ביום 26.7.05 פורסם נוהל מינוי קצונה ופז"ם לדרגות קצונה שמספרו 05.03.12 (נספח י"ג לתצהיר הנתבעת). בראש המסמך נכתב כי מטרתו הינה "לפרט את מסלולי הקידום בדרגות הקצונה במשטרת ישראל ואת כללי הזכאות לקידום על פי מסלולים אלו". מינויו של התובע הוארך עד ליום 18.10.05 (נספח ז' לתצהיר הנתבעת), לאחר מכתבו של ראש אג"ת מיום 20.7.05 ופנייתו של ראש אגף משאבי אנוש, ניצב גבי גל, להארכת תוקף המינוי באופן חריג לשלושה חודשים, משום שטרם אותר מועמד ראוי לכהן בתפקיד (נספחים ה-ו לתצהיר הנתבעת). התובע קיבל שכר לפי דרגת תת ניצב עבור החודשים שבהם ניתן לו כתב מינוי כממלא מקום ראש מנ"ט. ביום 6.10.05 נערך לתובע ראיון בנוכחות ראש מחלקת כוח אדם וראש מחלקת פרט, בשל בקשתו לקבל שכר תת ניצב בחופשת הפרישה וכגמלאי. בסיכום הראיון הומלץ למפכ"ל שלא להיעתר לבקשה בשל היות המינוי זמני, והחשש מפני תקדימים (נספח ח' לתצהיר הנתבעת). ביום 1.5.06 יצא התובע לחופשת פרישה. המשכורת הקובעת על פיה מחושבת גמלתו של התובע הינה על פי דרגת ניצב משנה 11. 3. אלה, בתמצית, טענותיו של התובע: על פי פקודות המשטרה זכאי התובע לשכר לפי דרגת תת ניצב מהיום שבו מילא בפועל תפקיד של ממלא מקום ראש מנ"ט ועד למועד פרישתו, בין אם היה לו כתב מינוי בעת שמילא את התפקיד ובין אם לאו. אין מדובר במינוי זמני אלא במינוי בפועל עד למועד פרישתו לגמלאות, ומעידה על כך תקופת השירות הארוכה בתפקיד. מינוי לתפקיד תוך הימנעות מהארכת כתב המינוי לתקופה ארוכה, וביטול תנאי השכר הצמודים לאותו מינוי, מהווים החלת שינוי מאוחר של פקודות המשטרה שלא כדין ורטרואקטיבית. לפיכך בטלות אלה מעיקרן בהיותן חורגות מכללי מינהל תקין. הנתבעים מושתקים מלטעון להגנתם כי חלה הגבלה בת 6 חודשים על מינוי ממלא מקום ראש מנ"ט, משום שבפועל לא נהגו על פי הפקודות, וגרמו לתובע לשנות את מצבו לרעה . התובע לזכאי לתשלום גמלה על פי התפקיד שמילא בתכוף לפרישתו. 4. מנגד טוענת הנתבעת כי: מינוי התובע לממלא מקום ראש מנ"ט היה זמני בלבד, ובמקביל נעשו נסיונות לאיתור מועמד מתאים וראוי, אשר ימלא תפקיד זה באופן קבוע. ראש מנ"ט היוצא, תת ניצב אנגלהרד, יצא לחופשת לימודים מיום 28.12.04. על פי הכללים הנהוגים במשטרה לא ניתן, בנסיבות אלה, להוציא כתב מינוי לתובע, ולתגמל שני קצינים בגין אותו תפקיד. כאשר הוארך מינויו של התובע ב-3 חודשים נוספים, מיום 17.7.05 ועד 18.10.05, שונתה זה מכבר המדיניות בהנחייה פנימית, ונקבע כי מינוי זמני של קצין לתפקיד בדרגת תקן הגבוהה מדרגתו אינו מקנה לו זכות לשכר מוגדל. בסמוך לסיום תקופת המינוי הבהיר במפורש ראש אגף משאבי אנוש לתובע כי בהתאם להנחיות החדשות לא יוארך מינויו פעם נוספת, וכי הוא אינו זכאי לשכר או לגמלה על פי דרגת תת ניצב. עוד הובהר לו כי תיגמולו בדרגת תת ניצב בתקופת כהונתו מכוח כתב המינוי אושרה כחריג, ותוך התחשבות בעובדה שמינויו כממלא למקום זמני החל לפני פרסום הנחייה 050312 (נספח ח' לתצהיר הנתבעת). על פי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) התש"ל- 1970 (להלן - חוק הגמלאות) התובע אינו זכאי לגמלה על פי דרגת תת ניצב 3, שכן היה ממלא מקום ראש מנ"ט, והמינוי היה זמני בלבד. קבלת עמדת התובע אינה מתיישבת עם תכלית ההנחייה הפנימית והוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), שכן למעשה מבקש התובע להשוות את תנאי שכרו וגמלתו של קצין הממלא באופן זמני תפקיד ברמת תקן הגבוהה מדרגתו לתנאי שכרו וגמלתו של קצין שנמצא מתאים למלא את התפקיד באופן קבוע. אין כל היגיון כלכלי או אחר בקבלת עמדה זו. נוהלי אמ"ש כהנחייה מינהלית 5. אין חולק כי נהלי אמ"ש הינם הנחיות פנימיות, שבאמצעותן קובעת הרשות המינהלית, בענייננו המשטרה, מדיניות הבאה לידי ביטוי בקריטריונים גמישים בעלי תחולה כללית להפעלת סמכויותיה (י' זמיר משפט מנהלי (תשנ"ו), ע' 77; ר' הר-זהב המשפט המנהלי הישראלי (תשנ"ז), ע' 125). להנחיות מינהליות נודעת חשיבות מעשית רבה, שכן באמצעותן מתורגמים העקרונות שבדין לנהלי עבודה יומיומיים של הרשות. זאת, כאשר במקור הסמכות להפעלת שיקול-הדעת המינהלי לא נקבעו קריטריונים מנחים. במקרים מסוימים מוטלת על הרשות המינהלית חובה לקבוע הנחיות להפעלת סמכותה. מקורה של חובה זו בעקרונות היסוד של המשפט המינהלי, בחובת הנאמנות לציבור, ובעקרונות של שוויון, הגינות ומינהל התקין. הגם שהנחיות אלו אינן במעמד של נורמה משפטית דוגמת חוק או תקנה, ואף שניתן במקרים מסוימים לסטות מהן, אין חולק כי להנחיות תוקף מחייב. מעמדה המשפטי של הנחיה מינהלית הוא כמעמדו של שיקול-הדעת המינהלי, והיא ממוקמת בתווך בין החיקוק המסמיך את הרשות לפעול בגדר הסמכות, לבין ההחלטה המיישמת את הוראות החיקוק על מקרה מסוים (ע"ע 1493/02 תגריד נופל נ. שירות התעסוקה, ניתן ביום 27.8.03). עילות הביקורת השיפוטית על ההנחיות הפנימיות ואופן ביצוען זהות לעילות הביקורת על הפעלת שיקול הדעת המינהלי. לפיכך עליהן להיות סבירות, ענייניות, בלתי מפלות, נטולות שיקולים זרים וכו'. כל זאת בכפוף לחזקה כי רשות מנהלית פועלת כדין אלא אם יוכח ההיפך (דב"ע נו/80-3 ורדה אלול - פנינה רוזנבלום בע"מ ואח', פד"ע ל' 86). נוסיף כי בדרך כלל לא יתערב בית-הדין בקביעת מדיניותה, להבדיל מפיקוח על ביצועה ההוגן. אשר לסטיה מהנחיות מינהליות, לא זו בלבד שבדרך כלל נוח לרשות לפעול לפי ההנחיות, אלא שעקרון השוויון אף מחייב אותה שלא לסטות מן ההנחיות, בהעדר שיקולים עניינים המצדיקים זאת (עב 1541/03 שחר גיורא - עירית חדרה ואח', ניתן ביום 8.4.03). ההנחה שהרשות תפעל לפי ההנחיות יוצרת ציפייה מוצדקת לפעולה כאמור, וסטייה מן ההנחיות עלולה לעורר, במקרים מסויימים, חשש לקיומם של שיקולים זרים (עב 3056/03 אלי דקואר - מועצה מקומית פסוטה, , ניתן ביום 12.10.03). לפיכך, נטל הראיה מוטל על הרשות להראות שנסיבותיו המיוחדות של המקרה הצדיקו סטייה מן ההנחיות. נוהלי אמ"ש ותחולתם על התובע 6. התובע עתר בתביעתו לתשלום הפרשי שכר בשל כהונתו בפועל בתפקיד ממלא מקום ראש מנ"ט מיום 28.12.05 ועד לפרישתו. משאין מחלוקת כי התובע קיבל שכר לפי דרגת תת ניצב עבור החודשים שבהם הוצא לו כתב מינוי לתפקיד (מוסכמה 7, דיון מוקדם מיום 10.10.07), יש להבחין בין התקופות השונות שבהם כיהן התובע כממלא מקום ראש מנ"ט, ועל פי ההנחיות שהיו בתוקף במועדים אלו כדלקמן: מיום כהונתו ללא מינוי רשמי, 28.12.05, ועד למינויו ביום 7.4.05 (להלן - התקופה הראשונה). מיום 18.10.05, שבו הסתיים תוקף כתב המינוי של התובע לתפקיד, ועד למועד יציאתו לחופשת פרישה ביום 1.5.06. (להלן - התקופה השנייה) ממועד יציאת התובע לחופשת פרישה ביום 1.5.06 ועד לפרישתו מן השירות ביום 30.9.06 (להלן - התקופה השלישית). 7. התקופה הראשונה התובע טוען כי לא הייתה כל מניעה למנותו בכתב מינוי רשמי מן היום הראשון בתפקיד או לתגמלו בשכר תת ניצב ממועד זה. על פי ההוראות שהיו תקפות לאותה עת, ועל פי ההסדר שלתחולתו טוען התובע עצמו, לא היה התובע זכאי לתשלום שכר על פי דרגת תת ניצב, אפילו אם היה לו מינוי רשמי כממלא מקום ראש מנ"ט, ולא כך היה. לפני שנכנסו לתוקף ההנחיות החדשות, היינו ביום 26.7.05, קבעו נהלי אמ"ש 05.03.12 מיום 13.1.05 (נספח י"ב לתצהיר הנתבעת, וכן פה"ק מס' 7.5.12, נספח ט"ז לתצהיר התובע) כי קצין המקבל מינוי זמני הגבוה מדרגתו עד 3 חודשים לא יהיה זכאי לשכר מוגדל. מינוי זמני מעבר ל-3 חודשים יזכה בשכר מוגדל ובכל ההטבות הנובעות מן התפקיד מיום המינוי. מאחר שהתובע כיהן בפועל כממלא מקום כשלושה חודשים עד למינויו הרשמי, הרי שאף לשיטתו, ואפילו הייתה מתקבלת הטענה כי היה על הנתבעת להוציא מינוי רשמי לתקופה זו, וכאמור איננו נדרשים לדבר כלל, הרי שלא קמה הזכאות להפרשי שכר לתקופה שבין 28.12.05 ועד למינויו ביום 7.4.05. משכך יש לדחות את התביעה לתשלום הפרשי שכר בתקופה זו. 8. התקופה השנייה בתקופה זו נכנסו זה מכבר לתוקפן נהלי אמ"ש 05.03.12 (נספח י"ג לתצהיר הנתבעת), ובהם נקבע כי מינוי זמני של קצין לתפקיד יינתן לתקופה שאינה עולה על 3 חודשים. במקרים מיוחדים ניתן להאריך את המינוי ל-3 חודשים נוספים. עוד נקבע בנהלים כי מינוי זמני של קצין לתפקיד ברמת תקן הגבוהה מדרגתו אינו מקנה לו זכות לשכר מוגדל, ושכרו יהיה בהתאם לשכרו ערב מינויו לתפקיד הזמני. וזו לשון סעיף 13 (א)(2) לנוהל החדש: "מינוי זמני מינוי המוענק לקצין אשר מבצע בפועל ובאופן זמני תפקיד או חלק מתפקיד. מינוי זה יכול להינתן בנוסף לתפקיד שבו הוא מוצב. מינוי זמני יינתן לתקופה שאינה עולה על 3 חודשים ובמקרים מיוחדים ניתן יהיה להאריך המינוי בתקופה שאינה עולה על 3 חודשים נוספים. מינוי הניתן באופן זמני יהיה בהתאם לדרגת המינוי \ הדרגה אותה נושא הקצין. קצין שמונה במינוי זמני לתפקיד ברמת תקן הגבוהה מדרגתו ו\או מדרגת המינוי שלו לא יהיה זכאי לשכר מוגדל בהתאם לדרגת תקן התפקיד ושכרו יהא בהתאם לשכרו ערב מינויו לתפקיד הזמני. מונה הקצין במינוי זמני, לא יפחת שכרו משכרו ערב המינוי לתפקיד. בטרם תועבר ההמלצה למינוי זמני, יזומן הקצין לראיון בפני מפקדו. בראיון יובא לידיעתו כי ניתנה לגביו המלצה למינוי זמני ולא יחול שינוי בשכרו הנובע מההמלצה למינוי. כמו כן, יצויין כי ההמלצה למינוי זמני טעונה אישור הגורם המוסמך כאמור להלן" (ההדגשות הוספו ד.פ.). ביום 6.10.05 התקיים ראיון לתובע עם ניצב גבי גל, ובו פורטו הוראות אמ"ש בסוגיית מילוי מקום והתגמול, והובהר כי המינוי ניתן להארכה אחת בלבד בת שלושה חודשים, וכי לא משולם במהלכו שכר מוגדל (נספח ח' לתצהיר הנתבעת). נדגיש כי נהלי אמ"ש, אשר פורסמו ביום 26.7.05 והוחלו מיום 4.5.05, הובאו לידיעת התובע למעלה מחודשיים ימים לאחר פרסומם, ובסמוך למועד פקיעת תוקף הארכת המינוי. אמנם בנספח ה' לתצהיר הנתבעת, אשר צורף אף לתצהיר התובע, יש התייחסות למינוי ממלא מקום לתקופה קצובה, ואולם לא ניתן להסיק ממנו דבר באשר לקיום התנאים הדרושים כפי שנקבעו בנהלי אמ"ש לעיל. יתר על כן, מסמך זה הינו מיום 20.7.05, כלומר עוד קודם לפרסום הנוהל החדש. כך אמר התובע בעניין זה בעדותו לפנינו: "ש. מציג בפניך את נספח יג לתצהיר הנתבעת אתה לא חולק לגבי אמיתות הנספחים שצורפו ת. מה שרשום שם 5\4 תחולה כתוב, זה מופיע גם בנוהל, אך הפרסום של הנוהל רלבנטי כי אני לא ידעתי עליו ביום 5\4 והפרסום היה ביום 7\26 באותה שנה ....". (ע' 9 לפרוטוקול ש' 14-17). בניגוד לאמור בסעיף 13(א)(2)(ו) להנחיות החדשות לא זומן, אם כן, התובע לראיון אלא כ-3 חודשים לאחר פרסום הנוהל החדש. לא ניתן כל הסבר לשאלה מדוע לא זומן התובע לראיון במועד הרלבנטי, היינו בסמוך לפרסום הנוהל. סעיף 13(א)(2)(ו) מטיל על הנתבעת חובה לעדכן את הקצין בעניין השינוי בשכרו, עניין שיש לו לכל הדעות חשיבות רבה. מאחר שההמלצה על מינוי של התובע לתפקיד הועברה זה מכבר, היה על הנתבעת להקפיד ולהודיע על כך לתובע מיד בסמוך לפרסומן של ההנחיות החדשות. ההנחיה נועדה למנוע את הסתמכות וציפיה של הקצין להטבות שכר בשל המינוי הזמני, ולעדכונו לגבי מהותן של ההנחיות. היה על הנתבעת לפעול להגשמתה של תכלית זו בשקידה ראויה ובמועד. הנתבעת שבה ומדגישה כי הסכימה לשלם לתובע שכר בדרגת תת ניצב בתקופת כהונתו מכוח המינוי הזמני והארכתו, משום שהחל למלא את תפקידו לפני שהנוהל נכנס לתוקף, ואולם אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מן החובה לעדכן את התובע במועד, כפי שקובעות ההנחיות. אכן, רשות מינהלית רשאית לשנות את הנחיותיה במקרים המתאימים, ואף לייחס לשינוי תוקף רטרואקטיבי, אך עליה לעמוד בדרישות ההנחיות ככתבן וכלשונן. לא זו בלבד שהנתבעת לא מילאה אחר הוראות סעיף 13 (א)(2)(ו) לנוהל, אלא שהיא אף סטתה מן האמור בס"ק (ב) שבו, שכן בפועל הוסיף התובע לכהן בתפקיד, אף כי הארכת המועד של כתב המינוי הסתיימה, עד למועד יציאתו לחופשת פרישה ביום 1.5.06. למעשה קיבלה הנתבעת החלטה להוסיף ולאפשר לתובע לכהן כממלא ראש מנ"ט ללא מינוי רשמי, ועל אף ההגבלה שקבעה היא עצמה לנושאי תפקיד זמני, מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת לסטיה מן ההנחיות. אין בכך שהנתבעת לא איתרה במועד מועמד ראוי לתפקיד כדי להוות הסבר מניח את הדעת, שכן מדובר בתקופה ארוכה שדי בה כדי למצוא מועמד ראוי. אין מדובר באי קיום של הנחיה בהיסח דעת או מתוך חוסר מודעות. התובע המשיך לכהן בתפקיד למעלה מחצי שנה, על אף האמור בנהלי הנתבעת, ותוך שהנתבעת נהנית משירותיו כממלא מקום. כעולה מן האמור לעיל בחרה הנתבעת להחיל את הנוהל החדש על התובע באופן חלקי, המשרת את מטרותיה, תוך שהיא בוררת מתוכו את הסעיפים הנוחים לה, ומתעלמת מן האחרים. קיומם של קריטריונים להפעלת שיקול הדעת של הרשות המינהלית, הוא אחד הסממנים של מינהל תקין. התנהלות רשות המבקשת ליישם מדיניות שהיא עצמה קבעה, באופן המתואר לעיל ובצורה סלקטיבית אינה סבירה, ואינה עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המצופה מרשות מינהלית. בנסיבות אלה, וכאשר הנתבעת הפעילה את הנחיותיה היא באופן סלקטיבי ושרירותי, יש לראות את ההנחיות כחסרות תוקף לגבי התובע (י' זמיר שם, כרך שני, נבו הוצאה לאור, ירושלים, תשנ"ו, ע' 240), ואנו קובעים כי התובע זכאי לשכר על פי דרגת תת ניצב 3 בתקופה זו. 8. התקופה השלישית נוהל אמ"ש 16.2.04 (נספח יז לתצהיר התובע) קובע כי: "קביעת שיעור המשכורת שתשולם לאיש המשטרה בחופשת פרישה המשכורת שתשולם בחופשת הפרישה תהיה בשיעור המשכורת האחרונה ערב היציאה לחופשת הפרישה. בחישוב המשכורת תומר תוספת פעילות בתוספת וותק פעילות" (סעיף 3 לנוהל). משהגענו למסקנה כי התובע זכאי לתשלום שכר על פי דרגת תת ניצב 3 עד ליציאתו לחופשת פרישה, הרי שמשכורתו האחרונה ערב יציאתו לחופשת פרישה היתה על פי דרגת תת ניצב 3. משכך, על יסוד האמור בסעיף 3 לנוהל אמ"ש 16.02.04 מתקבלת אף תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר בתקופת חופשת הפרישה מ-1.5.06 ועד ליום 30.9.06. גמלת פרישה 9. התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום גמלה לפי דרגת תת ניצב 3. מנגד טוענת הנתבעת כי דרישה זו אינה מתיישבת עם הוראות חוק גמלאות. בסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה את הטענה כי יש למחוק את התובענה ברכיב זה על הסף משום שאינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק הגמלאות. אכן על פי הוראות סעיפים 42 ו-43 לחוק הגמלאות היה על התובע להגיש את תביעתו לגמלה לממונה, ועל פי תקנה 61 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 היה על התובע להגיש ערעור על החלטת הממונה. ואולם גם אם יש ממש בטענות אלה, הרי דין תביעתו זו להידחות לגופה משום שלא התקיימו בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 72 לחוק הגמלאות הקובע כי: 72. (א) ההגדרה "משכורת קובעת" שבסעיף 8 תיקרא כך: "משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לשוטר שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות, ואולם - (2) פלוני שתכוף לפני פרישתו מהשירות היה לו מינוי לתפקיד צמודה לו דרגה העולה על דרגתו, והמינוי לא היה זמני בלבד, תיחשב משכורתו הקובעת על פי הדרגה הצמודה לאותו תפקיד ולא על פי דרגתו; היה ספק אם המינוי היה זמני או לא, יחליט בדבר המפקח הכללי של המשטרה; בחקירתו אישר התובע כי למעשה מילא את התפקיד במינוי זמני (ע' 5 לפרוטוקול ש' 19-20, ע' 7-8 ש' 28-29, 1). זאת חרף טענותיו בכתב התביעה. כך עולה גם מסיכום הראיון עם התובע (נספח ח' לתצהיר הנתבעת) שם הודגש כי "בכל שלב היה ברור כי המינוי זמני" . יתר על כן, לא ברורות טענותיו של התובע לעניין זה שכן מעולם לא מונה לראש מנ"ט אלא נשא מינוי כ"ממלא מקום ראש מנ"ט" , מינוי אשר מטבע הדברים הינו זמני, עד למינויו של ראש מנ"ט. לשלמות התמונה יוסף כי לא היה מקום לקבל את טענות התובע אף לעניין קיומה של הבטחה שלטונית. זו נטענה בעלמא ובחצי פה, בלא פירוט של נסיבות העומדות בדרישות לקיומה של הבטחה מינהלית. ארבעה תנאים מצטברים נדרשים לצורך מתן תוקף מחייב להבטחה מינהלית: א. נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה. ב. הייתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב ומקבל ההבטחה קיבל אותה ככזו. המבטיח הוא בעל יכולת לקיים את ההבטחה וההבטחה היא בת ביצוע. ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה (ע"א 2054/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (2) 433, 456-457). על מקבל ההבטחה מוטל הנטל להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים לעיל.  אי קיומו של אחד מהם משמיט את הקרקע מתחת לטענה כי ניתנה הבטחה מינהלית (רע"א 7052/00 מדינת ישראל נ' יוסף אנג'ל ו - 67 אח', דינים עליון, כרך נט,222, וראו גם דב"ע מט/132-3 מדינת ישראל נ' מנשה נבעה, פד"ע כא 326, 331; ע"ע 701008/98 בנימין נ' שר האוצר ואח', פד"ע לח, 721). בענייננו, אין צורך לעמוד בפרוטרוט על כל התנאים הדרושים להכרה בתוקפה של בהבטחה שלטונית. די בכך שלא התקיים התנאי הראשון - שהבטחה ניתנה בגדר סמכותו החוקית של נותן ההבטחה. תנאי זה הוא פועל יוצא של העיקרון הבסיסי במשפט המינהלי ולפיו כל פעולה של רשות הפועלת לפי חוק חייבת להיעשות בגדר סמכותה. לא הוכח כלל כי התובע קיבל הבטחה מינהלית מגורם המוסמך לתיתה, לא כל שכן הבטחה מחייבת. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בין דרגתו לדרגת תת ניצב 3 מ-18.10.05 ועד לפרישתו מן השירות ביום 30.9.06 . התביעה לתשלום גמלה על פי דרגת תת ניצב 3 נדחית. הנתבעת תשלם הוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. משטרהפנסיהמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעתשוטר