קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת פיצויי הלנת שכר: 1. לפנינו תביעותיהם של שני עובדי המועצה המקומית מג'אר, אשר הוגשו במקור לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר בגין שכר החודשים 5/07 עד 12/07 כולל. 2. במהלך ההתדיינות בהליך, משהוברר כי קרן השכר שולמה, נותרה במחלוקת רק שאלת פיצויי הלנת השכר לחודשים כאמור. 3. בישיבה הראשונה שהתקיימה בהליך, הציע בית הדין כי הצדדים ימנעו מהבאת ראיות בהליך ויסכימו על תשלום פיצויי הלנה מופחתים בשיעור שנתי של 25%, בדומה לקביעת בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 1242/04 עיריית לוד נ' אבלין דהן ואח' (להלן: "פסק דין עיריית לוד"). 4. הצדדים נתנו הסכמתם לתשלום פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור שנקבע בפסק דין עיריית לוד, אולם ב"כ מועצה מקומית מג'אר הודיע כי ידיה של המועצה כבולות הואיל והחשב המלווה אשר מונה מטעם משרד הפנים אינו מאשר הסכמה ברוח זאת. 5. לנוכח עמדתו של משרד הפנים בעניין, צורפה מדינת ישראל - משרד הפנים, כצד להליך (להלן: "הנתבעת מס' 2" או "משרד הפנים"). 6. בכתב ההגנה שהגיש משרד הפנים בהליך, נטען על ידו כי הנסיבות עליהן התבסס בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין עיריית לוד, שונות מהמקרה שלפנינו, ולחילופין לו היה בית הדין הארצי יושב על המדוכה היום, היה פוסק פיצויי הלנה בשיעור מופחת מהשיעור שנפסק שם (ראה סע' 4 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 2). עוד נטען בכתב ההגנה כי שיעור הריבית החריגה בבנקים, שהייתה נהוגה בתקופה הרלוונטית לפסק דין עיריית לוד, גבוהה מזו אשר הייתה בתקופה הרלוונטית להליך זה. לפיכך, טוען משרד הפנים כי יש להפחית את פיצויי הלנה הואיל ושיעור הריבית היה אחד השיקולים בעניין. טענה נוספת שהועלתה בכתב ההגנה, הייתה כי בניגוד לנסיבות עיריית לוד, "הרי במקרה דנן פועלת המועצה המקומית ביעילות המצופה ממנה ועושה מאמצים כנים לפתור את המצב הכספי הקשה אליו נקלעה" (ראה סע' 14 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 2). לאור כל אלה, טען משרד הפנים כי יש לפסוק פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 10% בלבד. 7. בהעדר מחלוקת בדבר תשלום קרן השכר ומשנותרה רק שאלת פיצויי ההלנה על הפרק, הפך בית הדין את סדר הבאת הראיות בהליך. מטעם הנתבעת מס' 1 - מועצה מקומית מג'אר, הוגש תצהירו של מר מחמוד ג'אנם, גזבר המועצה. מטעם הנתבעת מס' 2 - משרד הפנים, הוגש תצהירו של מר חמוד סיאח, ממונה רשויות במחוז הצפון במשרד הפנים. מטעם התובעים לא הוגשו תצהירי עדות ראשית. 8. בפתח ישיבת היום, הודיעו הצדדים כי אינם מבקשים לחקור את המצהירים ולפיכך, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה, כמפורט לעיל. הכרעה 9. הלנת השכר ברשויות מקומיות בישראל אינה תופעה חדשה והיא תוצאה של משבר מתמשך אשר פקד את השלטון המקומי בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, התבררו תביעות רבות מאוד של עובדים ברשויות המקומיות במסגרתן נדונה שאלת פיצויי הלנת השכר לעובד רשות מקומית אשר שכרו הולן, על כל היבטיה. 10. בפסק הדין אשר ניתן על ידי כבוד בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד (ע"ע 1242/04), סקר בית הדין באופן מקיף וממצה את מלוא הסוגיות העולות והנובעות בעניין הנדון, ובסופו של דבר, קבע כי יש להשית על הרשות המקומית באותו מקרה, פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור שנתי של 25% מהשכר המולן, אשר יחול רק על אותו חלק מהשכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק כאשר היתרה תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. 11. כב' הנשיא אדלר קבע בפסק הדין כי "כל רשות והנסיבות שלה, כך ששיעור פיצויי הלנה במקרה דנן אינו בהכרח תואם את הנסיבות של רשויות אחרות". חרף האמור, ניכר כי שיעור פיצויי ההלנה שנקבעו בפסק דין זה אומץ כ"נקודת מוצא" בהליכים אחרים דומים בהם עלה מחדש הדיון בשאלת פיצויי הלנה בהם על הרשות המקומית השרויה במצב כלכלי קשה, לשאת. קביעת השיעור האמור, אומצה לא רק על ידי עובדי הרשויות אלא אף על ידי הרשויות עצמן כמו גם משרד הפנים, אשר קיבל את עמדת בית הדין הארצי בעניינים הנוגעים בדבר. 12. כתוצאה מכך, נוצר באופן בלתי מחייב, מעין קונצנזוס, בדבר שיעור פיצויי הלנה, ובכך נוצר שוויון ואחידות בין עובדים ברשויות מקומיות שונות ובין עובדים שונים באותה רשות, אשר קודם לפסק דין עיריית לוד, קיבלו לעיתים פיצויי הלנה בשיעורים שונים אשר ערערו את תחושת השוויון ויצרו צורך בהתדיינות משפטית נפרדת לכל עובד ועובד אשר גרמה להוצאות לעובדים עצמם, בזבוז משאבים לרשות המקומית עקב הצורך בהתדיינות משפטית, והצורך בהכרעה שיפוטית בכל תיק לגופו אשר גם היא גרמה דרך כלל לחיוב הרשות בהוצאות ההליך המשפטי, הוצאות אשר עלו לעיתים על שיעור פיצויי ההלנה עצמה. 13. גם בתיק שלפנינו, עשה בית הדין כל אשר ביכולתו על מנת לשכנע את משרד הפנים לאשר למועצה לשלם פיצויי הלנה כפי שנקבע בפסק דין עיריית לוד, אולם לדאבונו הרב, לא עלה בידו לעשות כן. עמדת משרד הפנים כפי שהובאה בהליך ותוסבר להלן, גורסת כי יש לפסוק במקרה הנדון פיצויי הלנת שכר בשיעור נמוך מזה שנקבע בפסק דין עיריית לוד ולפיכך, סבר משרד הפנים כי יש מקום לנהל את ההליך במלואו. 14. לאור האמור, אין לנו אלא לבחון את נסיבות המקרה שלפנינו ולקבוע את שיעור פיצויי הלנת השכר אשר יש להשית על הנתבעת מס' 1, בנסיבות העניין. לצורך כך, תהיה נקודת המוצא שבפנינו, קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין עיריית לוד. בהתייחס לקביעות ולמסקנות בית הדין שהיו בו, בהשוואה לעובדות הרלוונטיות להליך שבפנינו, נקבע אנו את שיעור פיצויי ההלנה בהליך זה. 15. כאמור, טוען משרד הפנים כי: "בניגוד לנסיבות עניין לוד- שם הוכח כי העירייה התנהלה באורח בזבזני ובלתי תקין- הרי במקרה דנן פועלת המועצה המקומית ביעילות המצופה ממנה ..." (סע' 14 לכתב ההגנה מטעם משרד הפנים). אולם, עיון בתצהירו של מר סיאח - ממונה רשויות במחוז הצפון במשרד הפנים, תצהיר אותו הגיש המשרד בהליך זה, מצייר בפנינו תמונה שונה בתכלית. כך לדוגמא, מציין מר סיאח בתצהירו את הדברים הבאים: "4. בחודש מאי שנת 2008 שודרגה תוכנית ההבראה הקיימת, בעקבות אי עמידתה של הרשות בתוכנית ההבראה המקורית... 5. אלא שגם בתוכנית ההבראה הנוכחית הרשות אינה עומדת ואינה ממלאת את ההתחייבויות אותם ניסחה ונטלה על עצמה... 6. ... לא די שהרשות לא קיצצה במספר העובדים, אלא אף הוסיפה עובדים ... 7. ... הרשות אינה פועלת לגביית מסים, אגרות והיטלים מתושביה כפי שאמורה היא לעשות... 9. ניתן להיווכח, כי הרשות והנהלתה אינם עושים די להבראתה של הרשות, ואינם מנסים לנקוט באמצעים חריפים הנתונים להם... 16. הנה כי כן, בניגוד לטענת משרד הפנים אשר מבקש בכתב הגנתו להציג את הנתבעת מס' 1 כמועצה חיובית אשר עושה כל שביכולתה לצאת מן המשבר אליו נקלעה, הרי שלמדים אנו מתצהירו של נציג משרד הפנים כי עסקינן במועצה אשר אינה עושה די להבראת הרשות ולא זו בלבד שאינה פועלת על פי התחייבויותיה, אלא הפוך מכך. 17. בניגוד לנטען על ידי משרד הפנים בסיכומיו, הרי שמעיון בפסק הדין אשר ניתן בעיריית לוד, נמצאנו למדים כי נסיבות אותו מקרה "אינן מעידות על רצון מצד העירייה להלין את שכר עובדיה ולמעשה נקטו העירייה ומשרד הפנים בצעדים שונים על מנת לגייס כספים לתשלום שכר. בכלל זה גיבשו העירייה ומשרד הפנים תוכנית הבראה והעירייה פעלה להגברת גביית המסים העירוניים" (סע' 11 לחוות דעתו של הנשיא אדלר לפסק הדין). בעניינינו נזכיר, הרשות אינה פועלת לגביית מסים כפי שצויין לעיל. 18. טענה נוספת שהעלה משרד הפנים נגעה לשיעור הריבית החריגה, אשר לטענתו ירדה מאז ניתן פסק הדין בעניין עיריית לוד, וגם מטעם זה סבור משרד הפנים כי יש להפחית את פיצויי ההלנה. נציין בסוגיה זו, כי אומנם הביא בית הדין הארצי את שיעור הריבית החריגה בבנקים, בחשבון שיקוליו, אולם ספק רב בעינינו, אם יש מקום לשנות את פיצויי ההלנה הנפסקים, בכל עת בה משתנה הריבית במשק, דבר אשר קורה לעיתים מדי חודש בחודשו. שיעור הריבית כאמור, נלקח על ידי בית הדין הארצי בחשבון שיקוליו, אולם ראה בית הדין להוסיף עליו פיצוי המגלם את הסנקציה ההרתעתית של פיצויי ההלנה המחזיקה בתוכה אף פיצוי סמלי לעובדים על הנזק הממשי שנגרם להם. לפיכך, מדובר בשיקול אחד מתוך מכלול שלם כך שספק אם שינוי מסויים בו, עשוי להביא לשינוי התוצאה כולה. מכל מקום, נציין כי הצדדים נמנעו מלהביא ראיות הנוגעות לשיעור הריבית החריגה בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולא מצאנו באיזה מתצהירי הצדדים, כל התייחסות לסוגיה זו. זאת, בעוד שעל פי האמור בפסק הדין בעניין עיריית לוד "אשר לשיעור הריבית החריגה, הוא משתנה מבנק לבנק ומעת לעת ורצוי שבעלי הדין יביאו ראיות לעניין". לפיכך, טענותיו של משרד הפנים הנוגעות לסוגיה זו, דינן להידחות. 19. מן המפורט בתצהירו של נציג משרד הפנים בכל הנוגע להתנהלות המועצה המקומית מג'אר, התרשמנו כי מדובר במקרה חמור הרבה יותר מזה אשר נמצא בהתנהלותה של עיריית לוד, כפי שמצא הדבר את ביטויו בקביעות בית הדין הארצי לעבודה באותו עניין. בניגוד לעמדת ב"כ משרד הפנים, סבורים אנו כי הליקויים שנמצאו בעיריית לוד ואשר הוגדרו על ידי בית הדין האזורי כ "חוסר יעילות ובמקרה אחדים גם בזבזנות", אינם זהים בדרגת חומרתם לליקויים אותם מתאר משרד הפנים בפנינו בעניין הנדון, כל זאת כאשר לכל אורך הדרך ומזה מספר שנים פועל במועצה חשב מלווה, אשר למרבה הצער לא הצליח להביא לשינוי המצב. 20. לפיכך, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין והגענו לכלל מסקנה כי התנהלותה של הנתבעת מס' 1 קשה וחמורה מזו אשר נמצאה בעיריית לוד, ולאחר ששקלנו את יתר השיקולים הרלוונטיים לצורך פסיקת פיצויי הלנה, שיקולים אשר תוארו בהרחבה בפסק הדין בעיריית לוד, ואשר יפים גם לעניינינו, החלטנו להשית על הנתבעת מס' 1 פיצויי הלנת שכר בגין שכרם המולן של התובעים לחודשים 5/07 עד 12/07 כולל, בשיעור מופחת של 30% שנתי (אפקטיבי) בלבד מהשכר המולן לחודשים כאמור, החל מן המועד הקבוע בחוק לתשלום השכר ועד למועד בו שולם בפועל. לפיצויי ההלנה כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מן היום שלאחר המועד בו שולם השכר בפועל ועד למועד תשלום פיצויי ההלנה בפועל. שיעור פיצויי הלנה כאמור יחול רק על אותו חלק מן השכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק כפי שהיה במועד הקבוע בחוק לתשלום השכר. יתרת השכר העולה על השכר הממוצע במשק כאמור, תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מן המועד הקבוע בחוק לתשלום השכר ועד למועד בו שולם בפועל. כל הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 יום מהיום. 21. באשר להוצאות ההליך, סבורים אנו כי יש להביא בחשבון את נכונות הנתבעת מס' 1 להביא לסיום ההליך עוד בראשיתו, כמו גם את העובדה כי ההתדיינות בהליך זה נכפתה על הנתבעת מס' 1 לנוכח עמדת משרד הפנים-הנתבעת מס' 2 וסירובו לאשר הסכמה אשר תייתר את ההתדיינות המשפטית בעניין הנדון. בנסיבות אלה, איננו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת מס' 1 בהוצאות ההליך. יחד עם זאת, על הנתבעת מס' 2 לשאת בהוצאות הכרוכות בהתדיינות זו. לפיכך, תשלם הנתבעת מס' 2 לכל אחד מן התובעים, סך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף מע"מ כחוק. כמו כן, תשלם הנתבעת מס' 2 לתובעים הוצאות הליך בשיעור האגרה ששולמה על ידם, לפיכך תשלם לתובע מס' 1 - סך של 768 ₪ ולתובע מס' 2 - סך של 792 ₪. הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. 22. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מהיום. פיצוייםהלנת שכר