קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת ביטוח בריאות לישראלי בחו''ל: 1. פתח דבר: זהו פס"ד בתביעת התובעת לחידוש זכאותה לביטוח בריאות, לאחר שתביעתה בנושא זה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד או הנתבע), נדחתה. 2. הרקע לתביעה: התובעת רווקה, ילידת 24/10/1971, אשר קיבלה בעבר ביטוח בריאות, כתושבת. ביום 9/2/05 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע, בו מודיע הנתבע כי התובעת לא זכאית עוד להיות מבוטחת בביטוח בריאות. במכתב זה, הוזמנה התובעת לשטוח טענותיה בדבר החלטת הנתבע לבטל את זכאותה לביטוח בריאות. התובעת הופיעה בפני הנתבע, שטחה טענותיה לעניין תושבותה, אך טענותיה לא התקבלו. בחודש 4/05 הופסקה זכאותה של התובעת לקבלת שירותי בריאות, רטרואקטיבית מיום 1/1/03, לאחר שנקבע במוסד, כי התובעת אינה מתגוררת בתחום ישראל, אלא מתגוררת בבית הוריה בסוואחריה שרקיה שמחוץ לתחום ישראל, זאת בניגוד לטענת התובעת כי היא מתגוררת עם הוריה בדירה שכורה בשכונת ג'בל מוכבר כ- 8 שנים. אין מחלוקת כי להוריה התובעת ישנו בית מגורים בסוואחריה שרקיה, אך התובעת טוענת כי מרכז חייה בישראל, וכי היא מבקרת באותו נכס בסוואחריה שרקיה רק לעיתים רחוקות, וזאת על מנת לשמור על אותו נכס מפני פולשים. 3. גדר המחלוקת: תושבות התובעת ב-7 השנים האחרונות, האם בשכונת ג'בל מוכבר שבתחום ישראל , או מחוץ לתחום ישראל בשכונת סוואחריה שרקיה . 4. דיון והכרעה: א. ע"פ הפסיקה (עב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 696 ): "לא יהא זה נכון לקבוע נוסחה כוללת ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה זו תבוא ממכלול הנסיבות כעולה מכל האמור לעיל. נדגיש רק זאת, שבחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה; זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל, כמקום שבו הוא חי' ש'זה ביתו'." לאור זאת, יש לבדוק את מכלול הנסיבות בתיק, העדויות והמסמכים שהובאו בפני בית הדין. ב. כאמור, התובעת טוענת כי היא גרה ביחד עם בני משפחתה במושכר בשכונת ג'בל מוכבר במשך כ- 8 שנים. מנגד טוען הנתבע כי התובעת אינה מתגוררת בשכונת זו, אלא גרה עם הוריה בשכונת סוואחריה שרקיה שמחוץ לתחום. ג. בתצהירה (סעיף 4), מצהירה התובעת, כי היא גרה ביחד עם משפחתה בשכונת ג'בל מוכבר, ומפרטת מי מתגורר עימה. לטענתה גרים עימה הוריה, שלושת אחיותיה ואחיה. בתצהירה אין כל אזכור לדודתה, המתגוררת אף היא בדירה. בעדותה (עמ' 3 לפרוטוקול) נשאלה התובעת לעניין דודתה, וכך השיבה (משורה 12, ובהמשך בעמ' 4) "ש. איפה היא הייתה גרה ת. אצלו ש. מה זה אצלו, איפה. ת. יש לו בית. ש. אותו בית שאתם גרים בו. ת. לא באותו חדר היא בחדר נפרד. יש לה דירה נפרדת של חדר אמבטיה ומטבח. ש. אותו בית שאתם גרים בו? ת. אותו בניין. ש. אותה קומה? ת. כן, אבל מחולק לא ביחד ש. אותה כניסה? ת. כן. ש. היה אפשר להגיע למה שאת קוראת "הדירה שלה" מבלי לעבור בדירה שלכם. ת. היא הייתה נשארת בדירתה היא הייתה אישה חולה" (פרוטוקול עמ' 4, שורה 6 ). אולם בהמשך נשאלה והשיבה: "ש. אם אני הייתי רוצה להיכנס מבחוץ לדירה שלה הייתי יכולה מבלי לעבור בדירה שלכם. ת. היא נכנסת בכניסה שלנו. ש. היו חייבים לעבור בדירה שלכם. ת. כן." (ההדגשות לא במקור). מעדות זו עולה בבירור כי התובעת ניסתה להסתיר את העובדה כי מדובר בדירה אחת, וכי הדודה מתגוררת לא רק באותה קומה, ולא רק באותה כניסה, אלא באותה דירה ממש, וכי כדי להגיע לחדר בה התגוררה - נכנסו לאותה דירה. ד. כיוון שכך, ומשברור כי הדודה התגוררה באותה דירה, נשאלה לעניין המטפלת שסייעה לדודתה (בשל היותה סיעודית). בעמ' 4 משורה 13 נשאלה לעניין זה: "ש. הייתה לדודה שלך מסייעת? ת. כן, הייתה באה מישהי, שהייתה עוזרת לה. כל יום. ש. גם הייתה ישנה איתה. ת. לא יודעת. עברו 3 שנים. ש. את יודעת או לא יודעת אם היא ישנה איתה. ת. אני חושבת שהיא הייתה הולכת. ש. הייתה באה גם בשבתות. ת. לא זוכרת (ההדגשות לא במקור). מאחר שהדירה לא הייתה מחולקת, כפי שנאמר לעיל, יהיה זה בלתי סביר להניח, כי התובעת לא תדע לומר האם המטפלת ישנה בדירה, גם אם עברו מאז 3 שנים. במיוחד כשמדובר בדירה קטנה, בה יש משמעות של ממש לכל אדם נוסף שמתגורר וישן בדירה. ה. לעניין גודל הדירה בג'בל מוכבר, השיבה התובעת: "ת. יש חדר גדול עם מטבח ואמבטיה, מעבר, חדר ישיבה גדול. ש. בסה"כ, חוץ ממטבח ואמבטיה יש חדר אחד? ת. חדר אחד. ש. שהוא חדר ישיבה גדול? ת. כן" בהמשך ניסתה התובעת לתאר את אופן השינה של כל בני המשפחה והיא הסבירה: "ת. ישנים בסלון, אנחנו בסלון, ואבי ואמי בחדר הפנימי. ש. לפני שנפטרה (הדודה)? ת. לדודה שלי אין קשר לדירה הזאת, זה מה שיש לנו" אלא שלאור האמור לעיל - לא ניתן לקבל את הטענה שלדודה אין קשר לדירה, והתובעת אכן הודתה כי חייבים להיכנס לתוך הדירה כדי להגיע אל הדודה. היות ומדובר בדירת חדר, כדברי התובעת, ברור לחלוטין שלא יתכן שגרו בדירה זו היא, שלושת אחיותיה, אחיה, הוריה וכן דודתה המבוגרת והחולה. הניסיון "להסתיר" את הדודה לא צלח, וברור שלא יתכן שהדודה גרה בתנאים אלו, בחדר אחד יחד עם הוריה. כך גם לא יתכן שאחיה ואחיותיה התגוררו יחד בסלון הבית (אף שברור כי בסה"כ מדובר רק בדירת חדר אחד ולא בדירה עם חדר סלון בפני עצמו). מסקנה זו אף מתבקשת במיוחד לאור עדותה של התובעת כי בבית השייך להוריה בסוואחריה שרקיה יש דירת שלושה חדרים (עמ' 5 שורה 23). ו. ולגבי הנכס שבסוואחריה שרקיה: בתצהירה טענה התובעת כי בני משפחתה מבקרים בנכס שבסוואחריה שרקיה לעיתים רחוקות, וזאת על מנת לשמור על הנכס מפני פולשים. טענה זו איננה יכולה להתקבל. כלל לא ברור מגרסתה שלה, כיצד ניתן לשמור על נכס מפני פולשים מביקור המתקיים לעיתים רחוקות, כשע"פ עדותה שלה (עמ' 6 שורה 5), הביקורים היו פעם בששה חודשים(!). בנוסף, ומבלי שהדבר נאמר בתצהיר, העידה התובעת בעדותה, כי היו הולכים לבקר שם, כאשר היה אירוע כלשהוא במשפחה (פרוטוקול עמ' 6 שורה 3). העובדה שעניין כה מהותי לא הועלה בתצהירה אומר דרשני. ז. מחקירת חוקרי המוסד עולה כי בבית שבסוואחריה שרקיה נמצאו רהיטים, טלוויזיה, בגדים ומקרר. לדברי התובעת בעדותה, מדובר היה בבגדים, שלא היו צריכים באופן קבוע. מאחר שהתובעת העידה כי מעולם לא התגוררה בבית זה, לא ברור כיצד ומדוע הגיעו לבית זה בגדים, במיוחד כאשר הבית היה ללא כל שמירה במשך חודשים ארוכים. יצויין עוד כי לעניין תכולת הבית שבסוואחריה שרקיה , סיפקה התובעת תשובות מתחמקות, ולא סבירות לחלוטין. לדוגמא - לגבי הטלוויזיה - טענה שהמכשיר כלל לא עובד. אם כך, לשם מה היה בבית? מדוע שמרה על טלוויזיה מקולקלת? כך גם לא ברור לשם מה צריך מקרר בבית שלא מתגוררים בו כלל. ח. בהמשך עדותה העידה התובעת, כי אכן היו רהיטים בסוואחריה שרקיה: "ת. היה רהיטים, והוצאנו אותם. ש. לאן הוצאתם אותם? ת. הורדנו אותם למטה ש. לאן למטה ת. איפה שאנחנו גרים, במקום שלנו, בבית שלנו. את הרהיטים הורדו לבית שלנו בסוואחריה. (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 13 ) (ההדגשות לא במקור - י.ש.) נראה כי בדברים אלו אכן אישרה התובעת כי הבית שלהם, והמקום בו גרו היו הדירה שבסוואחריה. ט. בהמשך העידה התובעת, כי יש להם שני בתים בסוואחריה, אחד ריק, ובשני יש את הרהיטים של שני הבתים. לעניין זה נשאלה התובעת (עמ' 7 שורה 21): "ש. אז למה העברתם רהיטים מבית לבית? ת. כי השארנו את זה בבית אחד וסגרנו את השני. ש. אז מה העברתם את הרהיטים? ת. (אין תגובה"). התובעת אף לא השיבה עניינית לשאלה האם ניסו להשכיר את הבית השני, ועל פניו נראה מתשובתה כי לא היה ניסיון כזה, וככל הנראה כיוון ששימש למגורים. י. לעניין זה יצויין כי בנספח נ/20 (רישום הודעה של אביה לחוקר המוסד), נשאל האב בחקירתו מיום 2/8/04: "ש. האם הבית ה שבסוואחריה שרקיה מרוהט או ריק?" והוא השיב: "ת. הבית כמובן מרוהט קומפלט". דברים אלו מדברים בעד עצמם. יא. התובעת עומתה עם התמונות שהוצגו לה, בהן, מחד, הבית שבג'בל מוכבר היה בעל ציוד דל, עם מקרר ריק, לעומת הבית שבסוואחריה שרקיה. אף שברור שמדובר בבתים המוכרים לה, וכי התמונות הן מבתים אלו, השיבה התובעת (עמודים 9 ו-10) תשובות מתחמקות ובלתי סבירות, תוך שהיא מכחישה את מרבית התמונות. התובעת נשאלה (סוף עמ' 10): "ש. באו אליכם למטבח שלכם בג'בל מוכבר, צילמו את המקרר מה יש במקרר ביום הזה שבאו אליכם לפי מה שמופיע בתמונה? ת. אנחנו קונים כל יום קונים ואוכלים. ש. חוזרת על השאלה. ת. לא יודעת זה היה מזמן. לא יודעת מה יש במקרר. ... ש. את מסכימה שהמקרר כמעט ריק? ת. כשיש כסף ממלאים את המקרר, כשאין ממלאים מדי יום ביומו." יב. נראה כי די באמור לעיל (אף שיש סתירות ותמיהות רבות נוספות), כדי להגיע למסקנה הברורה, כי התובעת איננה דוברת אמת, וכי היא מתגוררת בסוואחריה שרקיה ולא בדירה הקטנה שבג'בל מוכבר. למעלה מן הצורך, יצויין, כי התובעת מתעלמת כליל מפס"ד שניתן בעניינם של הוריה (בל 1806/99 , מיום 10/6/02), אשר קבע כי אביה אינו מתגורר בתחום, אלא מתגורר בסוואחריה שרקיה. התובעת, מתוך להיטות לשכנע כי מעולם לא התגוררו בני משפחתה במקום זה, המשיכה להכחיש כל קשר לבית - דבר המנוגד באופן מוחלט לפסה"ד בעניינו של אביה (אשר צורף כנ/1). בפס"ד זה ציינה כב' השופטת פרוז'ינין (כתוארה אז) כי: " מעדות התובע עצמו עולה כי בנה בית חדש ב בסוואחריה שרקיה וכי גם הוא וגם ילדיו הרווקים "הולכים ובאים" לבית זה ולעיתים ישנו שם... כאשר נשאל מדוע בנה את הבית השיב:'אולי הילדים ירצו לגור שם, ירצו סתם ללכת ואולי אני אשכיר את זה'. אולם הבית לא הושכר מעולם... קשה מאוד להניח כי התובע בנה בית לעצמו ובחר שלא להתגורר בו משנת 1988, אלא להתגורר בצפיפות עם בני משפחה אחרים..." (ההדגשות לא במקור- י.ש.) דברים אלו נכונים גם בעניין שבפנינו. יתרה מכך, מאחר שהתובעת רווקה, והעידה כי מתגוררת עם הוריה - ממילא ברור שהמגורים היו בדירה המרווחת שבסוואחריה שרקיה, בה התגוררו הוריה, ולא בדירה הקטנה והצפופה שבג'בל מוכבר. מכל האמור לעיל - דין התביעה להידחות. סוף דבר: התביעה נדחית. משהתובעת ביקשה בתביעתה לזכות שלא כדין בזכויות שלא הגיעו לה, ואף שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, תשלם התובעת לנתבע סך של 1,500 ש"ח הוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. רפואהביטוח בריאות