קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרשי הצמדה וריבית בגין אי איחור בתשלום הוצאות: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עדנה קוטן; בל 470/07) , מיום 26.3.2009 בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו נגד המשיב לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן - פקודת הביזיון) ונקבע כי אין הצדקה לחיוב המשיב בתשלום ריבית והצמדה. על מנת להבין את הרקע לבקשה, יש מקום לפרט את השתלשלות העניינים שביסודהּ, כדלקמן: ביום 23.10.2008 החליט בית הדין קמא לחייב את המשיב בתשלום סך 1000 ₪ בלי קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בגין אי מילוי החלטות בית הדין. בהחלטה צוין, כי אם המשיב לא יגיש תגובתו עד ליום 27.10.2008 הוא יחויב בהוצאות נוספות. ביום 28.10.2008 החליט בית הדין קמא לחייב את המשיב בתשלום הוצאות בסך 250 ₪, בנוסף להוצאות דלעיל, מאחר שטרם מילא אחר החלטות בית הדין ובהמשך להחלטתו הקודמת. המבקש ניסה לגבות את הסכומים שנפסקו לזכותו כאמור בסעיפים א-ב דלעיל, לרבות באמצעות פניות טלפוניות או בתכתובת, אך ללא הצלחה. פנייתו לראש ההוצאה לפועל נדחתה, בשל הוראותיו של החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח-1958. לפיכך, פנה המבקש מקץ 75 יום מאז מתן ההחלטות לבית הדין קמא, בבקשה דחופה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון. בית הדין קמא קבע ביום 4.2.2009 כי "בשים לב לתגובת ב"כ המשיב, כי עקב טעות משרדית, מסתמא, טרם שולמו ההוצאות בהן חויב המל"ל על פי החלטת בית הדין יפעל בהקדם לתשלומן, מתייתרת אפוא הבקשה למתן צו לפקודת ביזיון בית המשפט והנני מורה על מחיקתה". אלא שבכך לא בא העניין לידי מיצוי וגם לאחר החלטת בית הדין קמא הנ"ל, טרם שולמו ההוצאות. לפיכך, פנה המבקש מקץ 120 יום ממתן ההחלטות לבית הדין קמא, בבקשה חוזרת למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון. בית הדין קמא קבע ביום 22.3.2009 כי יתקיים דיון ביום 26.3.2009 וכי בין היתר יישמעו הצדדים באותו מועד גם בעניין זה. ביום 26.3.2009 התקיים דיון. במהלכו, עודכן בית הדין כי ההוצאות בהן חויב המשיב סולקו לפני כשבוע ימים והבקשה לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון נמחקה. בית הדין קמא קבע, כי אף שיש להצטער על האיחור בתשלום, אין הוא רואה הצדקה לחייב את המשיב בתשלום ריבית והצמדה וזאת "בשים לב להבהרת ב"כ המל"ל, כי מדובר בתקלה שארעה במזכירות המחלקה וכי אין מדובר חלילה בעיכוב שנעשה במתכוון" (סעיף 5 להחלטה). בית הדין לא התייחס בהחלטתו הנ"ל לבקשת המבקש, כי המשיב יחויב בהוצאות משפט נוספות ושכר טרחת עורך דין, בשל התנהגותו והשתלשלות העניינים שפורטה לעיל. 2. בנסיבות אלה, פנה המבקש לבית דין זה, בבקשת רשות ערעור שעניינה בקשה ליתן צו לפי פקודת הביזיון וכן לכוף על המשיב בקנס תשלום הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. ביום 28.4.2009 ניתנה החלטת בית דין זה בבקשת רשות הערעור, לפיה הבקשה טעונה תשובה, בכל הנוגע לחיוב המשיב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עוד נקבע, כי אם וככל שהמשיב יותיר את נושא ההוצאות ותשלום ההפרשים לשיקול דעת בית הדין, יודיע המבקש אם הוא מסכים לכך. בתשובתו, טען המשיב כי הבקשה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית היא "קנטרנית בלשון המעטה" וכי מדובר בסכום זניח ביותר וכן כי יש מקום לשקול את החיוב בהוצאות בעת סיום ההליך המשפט ומתן פסק הדין. בתשובה לתשובה, ציין המבקש שוב את פניותיו הרבות למשיב שלא נענו במשך חודשים ארוכים חרף החלטות בית הדין. ביום 21.5.2009 ניתנה החלטה נוספת של בית דין זה, הנותנת רשות ערעור. נקבעו מועדים להגשת השלמת טיעוני הצדדים ונקבע כי פסק הדין יינתן על סמך הטיעונים בכתב. המשיב מציין בטיעוניו בכתב, בין היתר, כי, לדידו, טענות המבקש לעניין הטרחה הרבה שנגרמה לו הינן חסרות שחר, שהרי ההוצאות שולמו טרם הדיון ביום 26.3.2009. לעומתו, חוזר המבקש על טיעוניו שהועלו במסגרת בקשת רשות הערעור ותגובתו להחלטת בית הדין הקודמת. 3. לאחר שנתנו דעתנו למכלול הנסיבות והטענות שהועלו על ידי הצדדים, אנו פוסקים כדלקמן: הטענות לפי פקודת הביזיון התייתרו כאמור בהחלטת בית הדין האזורי. יש מקום לקבל את טענות המבקש, בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית ולהוצאות ושכר טרחה. גם אם הפרשי ההצמדה והריבית הם זניחים, הרי שבנסיבות העניין אין אנו מוצאים טעם של ממש שלא להיענות לבקשה ועל המשיב לשלמם. כל זאת, בעיקר לנוכח התנהלות המשיב והטרחה שנגרמה למבקש, חרף החלטות בית הדין. אלה מצדיקים גם פסיקת הוצאות ושכר טרחה. חובת הרשות הציבורית לקיים פסקי דין והחלטות היוצאים מלפני הרשות השופטת קיימת במקרים "קטנים", בהם מעורב "האזרח הקטן" כמו גם במקרים "גדולים" הנוגעים לציבור רחב יותר (ראו והשוו: בגץ 7713/05 נוח התאחדות ישראלית נ' היועץ המשפטי לממשלה, , ניתן ביום 22.6.2006). כל זאת, על רקע חובת הרשות לפעול על פי דין כלפי הציבור הרחב וכלפי האזרח הקטן, בדרך המהווה דוגמה לציבור. אכן "מן הראוי היה שהרשויות הציבוריות יזכרו שחובתן כלפי הציבור הרחב אינה חובה כלפי משהו מופשט, אלא בין היתר כלפי כל אזרח ואזרח המהווים ביחד אותו ציבור, שהרשות המסוימת מופקדת על שמירת ענינו" (ע"א 78/74 מוצרי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, 5.12.1974). אכן, לא נס ליחם של דברים אלה, ויש מקום ליישמם גם בימינו אלה. המשיב ישלם למבקש הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שיחושבו מיום מתן החלטת בית הדין האחרונה בעניין (28.10.2008) ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלם המשיב למבקש שכר טרחת עורך דין בגובה 1000 ₪ בתוספת מע"מ, תוך 30 יום מהיום. ככל שלא ישולם במועד, ישא הסכום ריבית והצמדה ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום. 4. סוף דבר - הבקשה מתקבלת חלקית. המשיב ישלם למבקש את הסכומים האמורים בסעיף 3ג דלעיל. בנסיבות העניין, לא נפסקו הוצאות נוספות על הליך זה.ריבית והצמדהריבית