קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת התחייבות לשיפור תנאי עבודה של עובד: התביעה שבפנינו עוסקת בטענת התובעת לפיה הפסידה משרה בגין התנהגותו חסרת תום לב של הנתבע 3, מר שי יוגב (להלן - הנתבע). כתוצאה מהפסד המשרה ביקשה התובעת לחייב את הנתבע ושתי נתבעות נוספות, יחד ולחוד, בתשלום נזקיה. בנוסף ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. ואלה העובדות הדרושות לענייננו, עליהן כמעט אין חולק, כפי שהן עולות מהעדויות והמסמכים שבפנינו: הנתבעת 1, שי בר אילן נסיעות וטיולים בע"מ ובשמה הקודם - שי בר אילן חברה גיאוגרפית בע"מ (להלן ביחד - הנתבעת), הינה חברה פרטית העוסקת בארגון טיולים לציבור הדתי. נציין, כי התביעה הוגשה גם כנגד שי בר אילן - חברה גאוגרפית בע"מ (נתבעת מס' 2) אולם בתחילת דיון ההוכחות היא נמחקה "לאור הצהרת מר יוגב [הנתבע - א.א.] שהנתבעת 1 והנתבעת 2 הן אותו תאגיד רק שהשתנה שמו, אין מבחינתינו מניעה ממחיקת הנתבעת 2". התובעת, אשר עסקה בתקופה הקודמת לתקופה הרלוונטית לתובענה בתחום של הפקת האירועים, החלה עבודתה אצל הנתבעים (בשלב זה לא נתייחס לשאלת זיהוי המעביד) בחודש אפריל 2004, בהיותה בחודש השביעי להריונה. עבודתה של התובעת נמשכה עד לחודש יוני 2004, מועד בו יצאה לחופשת לידה. התובעת שהתה בחופשת לידה במשך שנה וחמישה חודשים ושבה לעבודתה אצל הנתבעים בחודש דצמבר 2005. בשלושת החודשים הראשונים היה המשרד ממוקם בביתו הפרטי של הנתבע, הסמוך למקום מגורי התובעת, ולאחר מכן בהתאם להחלטת הנתבע הועבר המשרד לתל אביב. שכרה החודשי של התובעת בגין עבודתה אצל הנתבעים עמד על סך של 5,800 ₪ ברוטו בתוספת נסיעות. בתלוש השכר הופיע שמה של "סטאר טורס בע"מ" (להלן - סטאר טורס) כמעביד. בחודש מרץ 2006 הוצע לתובעת לעבוד בשנקר בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב (להלן - שנקר) בתפקיד של אחראית אירועים במחלקה לקשרי חוץ ויחסי ציבור. במהלך חודש אפריל 2006, לאחר שהתובעת עברה תהליכי מיון, היא התקבלה לעבודה בשנקר. לתובעת ניתן מכתב, מיום 11.4.2006, בו פורטו תנאי העסקתה (להלן - הצעת העבודה), בזו הלשון: "הנני שמח להודיעך שהתקבלת לעבודה כאחראית אירועים במחלקה לקשרי חוץ ויח"צ בכפיפות לגב' ורדה קלמר החל מ- 01/05/06. תנאי העסקתך יהיו כדלקמן: תועסקי במישרה מלאה 5 ימים בשבוע, עפ"י תאום עם ראש המחלקה, סה"כ 37.5 ש"ש. עליך להדפיס כרטיס נוכחות כמקובל. שכרך ברוטו לחודש 8,000 ₪. ישולמו לך הוצאות נסיעה בתחבורה הציבורית על-פי כרטיס חודשי חופשי כמקובל. שכרך ישולם ב- 9 לכל חודש עבור החודש הקודם. ישולמו לך דמי הבראה כמקובל במגזר הציבורי. ימי חופשה: 13 ימים לשנה, ימי מחלה: 18 ימים לשנה. ינוכה משכרך דמי חבר בהסתדרות כמקובל בשנקר. בתום 6 חודשי עבודה יועלה שכרך ב- 500 ₪ ברוטו לחודש, רטרואקטיבית מיום תחילת עבודתך בשנקר. בתום 6 חודשי עבודה יופרשו עבורך כספים לפיצויים לתגמולים ולקרן השתלמות כמקובל בשנקר רטרואקטיבית מתחילת עבודתך. סעיפים 9 - 10 ימומשו רק במידה ותשלימי 6 חודשי עבודה בשנקר והממונה הישיר ימליץ על המשך העסקתך. באפשרותך לבחור בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים ע"פ רצונך באמצעות המשווק הפנסיוני של כלל עובדי שנקר. אחוזי הפקדות לביטוח מנהלים: 5% תגמולי מעביד, 8.33% לפיצויים, 7% - 5% תגמולי עובד ע"פ החלטת העובד בתיאום עם חברת הביטוח. אחוזי הפקדות לקרן פנסיה: 6% תגמולי מעביד, 6% לפיצויים, 7% - 5.5% תגמולי עובד בכפוף להוראות ותקנות של קרן פנסיה. בנוסף יופרשו 2.33% לפיצויים לקופת גמל. באפשרותך להצטרף לקרן השתלמות של כלל עובדי שנקר, או לבחור קרן השתלמות אחרת. אחוזי ההפקדות לקרן השתלמות: מעביד 7.5% עובד 2.5%. ...". התובעת הודיעה לנתבע שקיבלה הצעה שקשה לסרב לה, המחזירה אותה לתחום ההפקה. הצדדים חלוקים בדבר מועד מתן ההודעה לנתבע - האם בסמוך לאחר קבלת המכתב משנקר, כטענת התובעת או שמא נמסרה ההודעה לנתבע רק ביום 3.5.2006 (מוצאי יום העצמאות) מספר שעות לפני יציאתו להדריך טיול בסין. למחלוקת זו נידרש בהמשך. אין מחלוקת שבתאריך 3.5.2006 (מוצאי יום העצמאות) התקיימה פגישה בין התובעת לנתבע בביתו של האחרון. במהלך הפגישה כתב הנתבע על נייר מכתבים של חברת "סטאר טורס" את הסיכום הבא (להלן - הסיכום מיום 3.5.2006): "הנדון: סיכום דברים בין 'שי בר אילן' רח' הלסינקי 22, ת"א לבין סמדר סלע רח' בהתאם לסיכום בינינו השכר שלך בעבור ניהול המשרד 'שי בר אילן' יהיה החל מ 1/5/06 1) 9000 ₪ ברוטו. 2) ביטוח מנהלים ימשיך להיות מופעל כפי שהיה עד כה. 3) קרן השתלמות נפתח בעבורך בתחילת חודש יולי 2006. 4) ימי עבודה בימים א'-ה' חמישה ימי עבודה בלבד. 5) בתום שנה מיום 1/5/06 יוענק בונוס שנתי בגובה 20,000 ₪ ברוטו. בברכה שי יוגב - מסמך זה יודפס במהלך חודש יוני-יולי לאחר שובי מחו"ל. ביטוח מנהלים צריך להיות מופעל מ-1/12/05 מועד תחילת העבודה - קרן השתלמות תופעל לטובת סמדר מ1/7/06". בסמוך לפני יום 23.5.2009 לערך שב הנתבע מסין. לטענת הנתבע לאחר שחזר היה מאושפז בבית החולים תל השומר לכמה ימים. לא הובאו אסמכתאות בענין. כך או כך, ביום 29.5.2006, העלה הנתבע כנגד התובעת טענות בדבר ביצוע טעויות הנוגעות לטיולים בסין. ביום 4.6.2006 בשעות הערב מצאה התובעת על דלת ביתה מעטפה עם הלוגו (סמליל) "ש. יוגב" (שם הנתבע) שבתוכה היה מכתב פיטורים שהלוגו שלו היה "שי בר אילן", נושא את התאריך 1.6.2006, בזו הלשון: "שלום סמדר בהמשך לשיחתנו מהיום ומהימים האחרונים אני מצטער להודיע לך שבעקבות ההפסדים והנזקים שנגרמו לנו בחודשים האחרונים נאלץ לצמצם הצוות ואולי אף ללכת להחלטות כואבות יותר. לפיכך אני נאלץ להודיעך על סיום עבודתך כבר מהיום. בימים הקרובים נעביר לך צ'יק ראשון על חשבון המגיע לך. סמדר אני מבקש להביע לך תודה והוקרה על ימי העבודה היפים ביחד. אני מבטיח לזכור רק את הימים היפים בעבודה ועל כך קבלי תודה מקרב לב. בברכה, שי יוגב" למחרת יצרה התובעת קשר עם שנקר כדי לבדוק האם המשרה עדיין פנויה ונענתה בשלילה. לאחר פיטורי התובעת היא זומנה למשרדי סטאר טורס והוצעה לה עבודה בשכר יסוד של 5,254 ₪ בתוספת נסיעות. התובעת קיבלה את ההצעה מכיוון שהייתה מחוסרת עבודה ומתוך כוונה להקטין נזקיה. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 27.1.2009 ובו העידו מטעם התובעת - התובעת בעצמה ומטעם הנתבעים - הנתבע. נציין כי הנתבעים היו מיוצגים במועד הגשת כתב ההגנה מטעמם אולם ביום 24.1.2008 שוחרר בא כוחם מייצוג. דיון והכרעה השתלשלות האירועים שהובילו לכתיבתו של הסיכום מיום 3.5.2006: תחילה עלינו להכריע במחלוקת הצדדים הנוגעת להשתלשלות האירועים שהובילו לפגישה בבית הנתבע ובה נכתב הסיכום נשוא התובענה. לטענת התובעת, בסמוך לאחר קבלת הצעת העבודה משנקר סיפרה לנתבע על עזיבתה הצפויה. הנתבע שרצה שהתובעת תמשיך בעבודתה הציע לה הצעה נדיבה שכללה לבסוף גם העלאה משמעותית במשכורת, בונוס שנתי ותנאים סוציאליים. התובעת קיבלה את הצעת הנתבע וביקשה ממנו כי יעלה את הצעתו על הכתב בטרם תידחה את הצעת העבודה משנקר. לטענת התובעת, הנתבע התחמק מפגישה עימה במשך מספר ימים ורק ערב נסיעתו לסין (בתאריך 3.5.2006) הזמין את התובעת לביתו ושם העלה את הצעתו על הכתב לבקשתה. מנגד טענו הנתבעים כי התובעת הגיעה לביתו של הנתבע ללא כל התראה מוקדמת בערב יום העצמאות, ערב נסיעתו של האחרון לסין כמדריך טיולים. לטענתם, התובעת התנתה את המשך עבודתה בהעלאת שכר ובתנאים נלווים אחרים. הנתבע העלה על הכתב את דרישות התובעת לאחר שהאחרונה לא הותירה בפניו כל ברירה אחרת ועל מנת שלא להותיר את הנתבעת ללא עובדת מרכזית, במהלך שהותו בחו"ל, דבר שהיה גורם לנתבעת נזק עצום. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו אנו מעדיפים את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, ונבאר. גרסתה של התובעת בנוגע לאירועים שהובילו לפגישה בבית הנתבע ביום 3.5.2006 הייתה גרסה סבירה, עיקבית, מפורטת וסדורה, אשר כלל לא נסתרה ע"י הנתבעים. התובעת הצהירה שלאחר קבלת הצעת העבודה משנקר נפגשה עם הנתבע וסיפרה לו על עזיבתה המתוכננת מן הטעם שקיבלה "הצעה שקשה מאוד לסרב לה, הצעה שסוף סוף מחזירה אותי לתחום ההפקה (תחום העיסוק שלי מזה שנים)", לטענתה הנתבע "נראה המום" מהודעתה ואמר לה כי יש לו תוכניות רבות לגביה (מינויה למנהלת משרד הנתבעת והקמת מחלקה של דוברי אנגלית על ידי התובעת). עוד הצהירה התובעת כי הנתבע "החל במסע שכנועים אינטנסיבי במטרה לגרום לי להישאר, ומסע זה כלל בין היתר מיילים מחמיאים, טלפונים מצוות המדריכים, שטענו כי שי [הנתבע - א.א] שבור וכי אינו ישן בלילות מאז הודעתי על עזיבתי. שי עצמו הבטיח לי שהחברה פשוט תיכנס למצב של קטסטרופה 'והתרסקות' אם אעזוב. בד בבד הבטיח לי שי תגמול כספי של בונוסים על הצלחותי, וציין לשבח פרוייקטים שהקמתי ואשר לדעתו מוכיחים כי אני חייבת להישאר". התובעת הצהירה כי 'מסע השכנועים' של הנתבע הסתיים לאחר ש"ביום שישי בצהריים, 28/04, שי [הנתבע - א.א.] זימן אותי לשיחה בביתו. במהלך הפגישה הציע לי שי שכר של 9,000 ₪ + קרן השתלמות + קופת גמל + ביטוח מנהלים + בונוס של 20,000 ₪ בשנה, והכל כדי שלא אעזוב". לעניין הפגישה שהתקיימה ביום 3.5.2006 העידה התובעת כי מטרתה הייתה להעלות על הכתב את התחייבויות הנתבע. התובעת הצהירה כי לאחר התחמקויות מצד הנתבע נפגשו בביתו, שם חזר הנתבע על הבטחתו לשיפור תנאי עבודתה בע"פ. לעניין נסיבות כתיבת המסמך מיום 3.5.2006 הצהירה התובעת כי הדבר נעשה לבקשתה "כשביקשתי כי הצעתו והתחייבויותיו יועלו על הכתב, העמיד שי פני פגוע ונעלב, כאילו אין לי אמון בו, ומשנוכח לדעת כי אני איתנה בדעתי, העלה את ההתחייבויות על הכתב, תוך שידור אוירה לא נעימה בעליל". גם בחקירתה חזרה התובעת על גרסתה. לעניין הפגישה בו הודיעה לנתבע על רצונה לעזוב העידה כי "לא זוכרת את התאריך. אבל ברגע שחתמתי על החוזה דבר ראשון הודעתי לשי שנייה לא התמהמתי ואף עשיתי זאת בלב כבד מאוד" ולעניין מטרת הפגישה בבית הנתבע ערב טיסתו לסין העידה כי "המטרה של הפגישה הייתה לחתום חוזה כפי שפרטתי בתצהיר". לעומת זאת, תחת מתן גרסה סותרת ומפורטת להשתלשלות האירועים שהובילו לכתיבת הסיכום מיום 3.5.2006 בחר הנתבע להכחיש בכלליות ובאופן גורף בתצהירו את גרסת התובעת בטענה כי "היא מטעה במכוון את בית המשפט ומוסרת מידע שאינו מדויק ואינו נכון. התובעת מתארת אירועים שכלל לא היו". לכך יש להוסיף שגם בגרסה שכבר ניתנה ע"י הנתבע התגלו סתירות בעניין המועד בו לכאורה קיבל מהתובעת הודעה בדבר מציאת מקום עבודה אחר. בתצהירו העיד הנתבע לעניין מועד הודעת התובעת על מציאת עבודה כך "התובעת אילצה את הנתבע להסכים לתנאיה ערב לפני יציאתו לחו"ל. מדוע התובעת שקיבלה את ההצעה לדבריה ביום 11/4/06 (נספח א') לא פנתה אז לנתבע והמתינה עד היום האחרון לפני יציאתו לחו"ל לתקופה ארוכה כדי לדרוש דרישות אלו ולהשאירו ללא מוצא. שהרי עבר כמעט חודש עד אותו ערב ביום 3/5/06" (ההדגשה הוספה - א.א.). לעומת זאת בעדותו חזר בו הנתבע והודה כי התובעת פנתה אליו ויידעה אותו כי יש לה הצעת עבודה עוד קודם לפגישה בביתו ביום 3.5.2006 "עד אז [3.5.2006 - א.א.] היא דיברה איתי לפני כן על העניין הזה...". סיבה נוספת להעדפת גרסת התובעת להשתלשלות האירועים על פני גרסת הנתבע ולפיה נודע לו על עזיבת התובעת "אצלי בבית בפעם הראשונה. ערב הנסיעה...", קרי - ביום 3.5.2006, הינה העובדה שגרסת הנתבע אינה מתיישבת עם הצעת העבודה שקיבלה התובעת משנקר. שכן, בהתאם להצעת העבודה הייתה התובעת אמורה להתחיל בעבודתה בשנקר בתאריך 1.5.2006, היינו במועד המוקדם למועד פגישתה עם הנתבע בביתו. לכן, סביר להניח שהדיווח של התובעת על ההצעה קדם ליום 3.5.06. לבסוף, אין מחלוקת כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מערכת יחסים טובה ולראיה, התובעת שבה לעבודתה אצל הנתבעים לאחר ששהתה בחופשת לידה במשך שנה וחמישה חודשים. ולכן אנו סבורים כי גם מן הטעם הזה יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע בהיותה מתיישבת יותר עם עובדת קיומה של מערכת יחסים טובה בין הצדדים. מן המקובץ עולה, שגרסת התובעת בדבר מתן הודעה לנתבע על כוונתה לעזוב בסמוך למועד קבלת הצעת העבודה משנקר ובדבר ניסיונות הנתבע להניא אותה מקבלת הצעת העבודה בדרך של הצעה נגדית לשיפור תנאי העסקתה. הצעה שהובילה לפגישה בביתו של הנתבע ביום 3.5.2006. נסיבות כתיבתו של הסיכום מיום 3.5.2006 ותוקפו: סוגיות נוספות הדרושות להכרעה הינן נסיבות כתיבתו של הסיכום מיום 3.5.2006 ע"י הנתבע ותוקפו של אותו סיכום. התובעת הודתה כי לאחר שהנתבע הציע לה הצעה לשיפור משמעותי בתנאי העסקתה היא ביקשה ממנו להעלות את אותן הצעות על הכתב בטרם תדחה את הצעת העבודה משנקר. התובעת טענה כי הנתבע התחמק ממנה במשך מספר ימים כאשר רק ביום 3.5.2006, שעות ספורות בטרם יציאתו של הנתבע לסין, הוא הזמין אותה לפגישה בביתו במהלכה ביקשה ממנו להעלות על הכתב את הצעותיו, כפי שאכן עשה "תוך שידור אוירה לא נעימה בעליל". מנגד טענו הנתבעים כי הסיכום מיום 3.5.2006 נחתם לאחר שהתובעת לא הותירה לנתבע כל ברירה תוך שהיא "מצמידה לרקתו איום כי באם לא יתן תנאים זהים [לאלו של שנקר - א.א.] היא תעזוב באופן מידי". כלומר, לטענת הנתבעים הסיכום מיום 3.5.2006 נכתב בנסיבות של "כפיה" או "עושק" כמשמעותם בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים). הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים, שזה לשונם: "17. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין זה. 18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". בבסיס עילות הכפייה והעושק עומד פגם ברצון המתקשר הנעוץ במצוקה בה היה שרוי או בחולשה שלו. ההבדל בין העילות הוא שבעוד שבעילת הכפייה נדרש שהמצוקה או החולשה תנבענה מלחץ שהפעיל הצד השני או מי מטעמו הרי שבעילת העושק אין דרישה כזו ודי שהצד שכנגד ניצל את אותה מצוקה או חולשה. המלומדת פרופ' ג. שלו מפרטת בספרה את התנאים להתקיימות עילה ה"עושק": "עילת הביטול בשל עושק מעוגנת בסעיף 18, ואלה הם יסודותיה: קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל...מצב העשוק - מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו - צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק...כאשר בעת ההתקשרות קיים חשש לפגם בגמירת דעתו של המתקשר...מצוקה היא מצב של צרה ודוחק אליו נקלע המתקשר...שינוי פתאומי המביא ללחץ - כלכלי או פסיכולוגי - חמור".   באופן דומה קובע בית המשפט העליון בעניין סאסי, כי: "...חייבים המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון להיות כבדי משקל, ועל בית המשפט להשתכנע, שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול-דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון. גורמים קלי ערך מסוג 'הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים רעים עושים' (סוטה, ז, א [א]) לא די בהם. גם שיקולים של מדיניות משפטית מחייבים הגנה על ביטחון המסחר, שאל לנו לערערו על-ידי כל רוח מצויה."נ עוד נוסיף כי הלכה היא שיסודותיה של עילת העושק הינם מצטברים ואין די בהוכחת ניצול המצוקה אלא יש להצביע גם על תנאי חוזה גרועים. וכפי שנפסק בעניין אליט "מאחר שמדובר כאמור על יסודות מצטברים, חייבים להתקיים כל היסודות גם יחד כדי שתיווצר עילת העושק, המאפשרת את ביטול החוזה...". אנו סבורים כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח את הטענה בדבר כתיבת הסיכום מיום 3.5.2006 בנסיבות של "כפיה" או "עושק", מהסיבות שיפורטו להלן: ראשית, כבר קבענו כי אנו מעדיפים את גרסת התובעת ולפיה סיכם עימה הנתבע את התנאים עוד קודם מועד כתיבת הסיכום (יום 3.5.2006) ולפיכך אין בעובדה שכתיבת הסיכום התבצעה שעות ספורות קודם לטיסתו של הנתבע לסין כדי להוביל למסקנה שהסיכום נחתם בנסיבות של כפיה או עושק. שנית, הנתבע הודה כי התובעת לא הייתה העובדת היחידה של הנתבעים, כאשר אחת העובדות אף ביצעה עבודה דומה לזו של התובעת, לכן אין המדובר בנסיבות בהן מצויים הנתבעים במצוקה "חמורה וקיצונית". שלישית, גם אם נקבל את גרסת הנתבע ולפיה הייתה התובעת העובדת המרכזית של הנתבעים, עדיין לא הרימו הנתבעים את הנטל להוכיח כי תנאי הסיכום גרועים "במידה בלתי סבירה מן המקובל". רביעית, גם אם היינו מקבלים את טענת הנתבעים בדבר כתיבת הסיכום בנסיבות של "כפיה" או "עושק", קרי - במצב של ניצול מצוקת הנתבע מן הסיבה שהיה אמור לטוס שעות ספורות לאחר הפגישה עם התובעת לסין למספר שבועות. הרי שבמועד בו חזר הנתבע לישראל תמה ה"מצוקה" שבה היה שרוי לטענתו, ולמרות זאת הנתבעים לא פעלו לביטול הסיכום מיום 3.5.2006 בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק החוזים הקובע כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". משכך גם בעובדה זו יש לסתור את טענות הנתבעים בדבר כתיבת הסיכום במצב של כפיה או עושק. כללו של דבר, הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח את יסודותיהן של עילות הכפייה או העושק ומשכך דוחים אנו את הטענה בדבר כתיבת הסיכום מיום 3.5.2006 תוך ניצול מצוקת הנתבע טרם נסיעתו לסין לתקופה של מספר שבועות וקובעים כי הסיכום שנכתב ע"י הנתבע ביום 3.5.2006 הינו חוזה תקף ומחייב. זהות המעסיק: בשלב זה עלינו להכריע בסוגיה שעניינה זהות המעסיק. התובעת טענה כי הועסקה ע"י הנתבע; עימו סיכמה את תנאי העסקתה במועד קליטתה לעבודה והוא זה שהתחייב בפניה לשיפור בתנאים אם תישאר בעבודתה. מנגד הכחיש הנתבע בכתב ההגנה את טענות התובעת וטען כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעת, כאשר הוא שימש כמנהלה של האחרונה. התשתית העובדתית: ואלו העובדות הרלוונטיות להכרעה בסוגיה: עם שובה של התובעת לעבודה אצל הנתבעים היא עבדה מביתו של הנתבע במשך שלושה חודשים. שם המעביד המצוין על תלושי השכר שנופקו לתובעת בגין החודשים אפריל ומאי 2006 הוא סטאר טורס. הסיכום מיום 3.5.2006 נכתב על נייר מכתבים של סטאר טורס. הצדדים לאותו סיכום הם: התובעת מצד אחד ו"שי בר אילן" מצד שני. על הסיכום חתום הנתבע. מכתב הפיטורים שהודבק על דלת דירתה של התובעת כתוב על נייר לוגו של "שי בר אילן" (הנתבעת), כאשר הנתבע הוא זה החתום על מכתב זה. מכתב הפיטורים הוכנס למעטפה עליה מודפס שם הנתבע. במהלך חודש יוני 2006 שולם לתובעת סכום של 7,000 ₪ באמצעות המחאה שנמשכה ע"י הנתבעת וכן סכום נוסף של 3,000 ₪ בהמחאה שנמשכה ע"י סטאר טורס. בדיון הוצהר לפרוטוקול כי "סטאר טורס נתנה שירותי תשלום שכר לנתבעים ולכן בשם המעביד ובתיק הניכויים מופיעים פרטי סטר טורס". התשתית המשפטית: בפסק דין בעניין טופר נפסק כי: "המפתח בשאלת זהות המעביד הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטולטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין ייתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא - מיהו לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". נוסיף, כי הפסיקה הכירה במצבים בהם יהיו לעובד מעסיקים במשותף (jointly) והבדילה מצב זה ממצב בו מועסק העובד ע"י שני מעסיקים (dual employment). נקבע כי "רק עת שניים 'באים-כאחד' כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד-מעביד בין השניים 'ביחד ולחוד' לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים או בהתקשרות חוזית של השניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלו יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהיו, מצד אחד - ה'עובד' ומצד שני - שניים כ'אחד' שבשירותם מבוצע חוזה העבודה. המצב השני - dual employment או עבודה ב'מקביל' בשירות של שניים - co-employers קיים, עת היחסים החוזיים הם, בו-זמנית ובמקביל, בין העובד ובין שניים שבינו ובין כל אחד מהם קיים חוזה העומד בפני עצמו. במקרה כזה אין כל קשר, לזכות ולחובה, בין ה'מעבידים' ". לאחר ששקלנו את העדויות והראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי התובעת הועסקה במשותף ע"י הנתבעים (ולמעשה הנתבע והנתבעת 2), מהסיבות שיפורטו להלן: מהראיות שהוצגו בפנינו עולה כי הנתבעת הייתה צד לסיכום מיום 3.5.2006 וכי השיק בו שולמה לתובעת משכורת חודש 05/2006 הוא של הנתבעת. נדגיש כי על אף שלא הוצגו בפנינו ראיות נוספות לעניין העסקתה התובעת ע"י הנתבעת אנו סבורים כי התובעת אכן השתלבה ב'מפעלה' של הנתבעת, קרי - ארגון טיולים לציבור הדתי ואף הייתה העובדת המרכזית של הנתבעת. בנוסף הוכח בפנינו כי התובעת ניהלה גם מערכת יחסי עבודה עם הנתבע באופן אישי. הנתבע הוא זה שקלט את התובעת לעבודה; עימו סוכמו תנאי העסקתה; במשך מספר חודשים עבדה התובעת מביתו של הנתבע ולבקשת האחרון עברה למשרד בתל-אביב; התובעת עבדה על פי הוראותיו של הנתבע; הנתבע הוא זה שפיקח על עבודתה של התובעת; התובעת דיווחה על היעדרויותיה ויציאתה לחופשות לנתבע. עוד עולה כי הנתבע לא עשה כל הבחנה בין הנתבעת לבינו במערכת יחסי העבודה עם התובעת. הנתבע חתם באופן אישי על הסיכום מיום 3.5.2006, באופן דומה חתם הנתבע גם על מכתב הפיטורים של התובעת ומכתב הפיטורים הוכנס למעטפה עליה מודפס שמו של הנתבע. כלומר, הנתבע התנהג כלפי התובעת כמעסיק לכל דבר ועניין ואין בעובדה שניהל את עסקיו באמצעות חברות - הנתבעת וסטר טורס (הוצאת תלושי השכר), כדי לפטור אותו מאחריות כלפי התובעת בכל הנוגע לתשלומים הנובעים מיחסי העבודה. כללו של דבר, התובעת הועסקה ע"י הנתבעים במשותף ולפיכך יחויבו שניהם בתשלום הסכומים המגיעים לתובעת על פי פסק הדין. במאמר מוסגר נציין, כי אף אם היינו מקבלים את טענת הנתבע בדבר העסקת התובעת ע"י הנתבעת לבדה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבע, משלטעמנו יש לחייב אותו בתשלום לתובעת (במשותף עם הנתבעת) גם מכל אחת משתי הסיבות הבאות: האחת, הנתבע עשה במקרה שבפנינו שימוש באישיות הנפרדת של הנתבעת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה", שכן הנתבע הוא זה שהתחייב בפני התובעת לתנאים החדשים שעוגנו בסיכום מיום 3.5.2006 והוא אף חתם על אותו סיכום באופן אישי, קרי - מחתימתו לא ניתן ללמוד כי היא נעשתה במסגרת תפקידו כמנהל הנתבעת. לפיכך, לטעמנו "צודק ונכון" לייחס גם לנתבע את התשלומים להם זכאית התובעת. השניה, הנתבע הודה כי פעל בחריגה מסמכות בסיכום מיום 3.5.2006 באומרו "כל הדיון שנערך בביתי ונאלצתי לחתום היה צריך להתקיים בצורה מסודרת במשרדי סטר עם הנציגים הנכונים. אין לי סמכות בלעדית...". במצב שכזה, בו צד פועל בחריגה מסמכות יש לחייבו בתשלום אותם הסכומים הנובעים מהתחייבותו. מן המקובץ עולה כי הנתבעים חייבים, יחד ולחוד, בתשלום הסכומים להם זכאית התובעת בגין תקופת העסקתה. האם התובעת פוטרה מעילה כדין: לעניין הנסיבות שהובילו לפיטורים, טענה התובעת שכבר בשיחותיה עם הנתבע במהלך שהותו בטיול בסין חשה "בטון דיבור שונה וצונן" שייחסה לעייפות הנתבע ולאחריות המוטלת עליו. התובעת הוסיפה כי לאחר ששב הנתבע מסין הוא העלה טענות שונות ומשונות הנוגעות לטעויות שביצעה התובעת בטיולים לסין. לטענת התובעת ביום 1.6.2006, ערב חג השבועות, הגיעה לעבודה והנתבע ביקש שתחכה לו במשרד. התובעת עשתה כן ועם הגיעו של הנתבע למשרד הוא סיפר לה שהנתבעת בקשיים, שיחייבו קיצוצים כואבים וייתכן אף יגרמו בסופו של דבר לסגירת הנתבעת. התובעת הוסיפה כי הנתבע לא שוחח עימה על האפשרות שתפוטר מעבודתה. ביום 4.6.2005 (יום ראשון) הלכה התובעת לעבודה כרגיל וניסתה לגשש אם מי מהעובדים שמע על האפשרות של סגירת הנתבעת אולם העובדים לא שמעו על אפשרות כזו. באותו היום עבדה התובעת כרגיל ורק כשהגיעה לביתה בערב מצאה על דלת דירתה את מכתב הפיטורים. התובעת הוסיפה וטענה כי בדיעבד התברר לה שכל צוות המשרד, זולתה, ידע על פיטוריה המתקרבים וכי היא היחידה שפוטרה. לפיכך, טענה כי הסיבה היחידה לפיטוריה הייתה רצונו של הנתבע להימנע מכיבוד התחייבויותיו כפי שבאו לידי ביטוי בסיכום מיום 3.5.2006. מנגד טענו הנתבעים כי התובעת פוטרה נוכח נזקים שגרמה לנתבעים בהתרשלותה, אותם יש לקזז מהסכומים שיפסקו לזכותה, אם יפסקו. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פיטוריה נבעו מרצונם של הנתבעים להפר את התחייבויות המפורטות בסיכום, ונבאר. ראשית, עדותה של התובעת בדבר השתלשלות האירועים שסיומה במציאת מכתב הפיטורים על דלת דירתה, לא נסתרה ע"י הנתבעים. לא זו בלבד, אלא שטענתה של התובעת כי פיטוריה נעשו על מנת להתחמק מקיום ההתחייבויות שפורטו בסיכום מיום 3.5.2006 נתמכו אף בהצהרותיו של הנתבע כי כתב את הסיכום "מבלי שבחן לעומק את משמעות דרישותיה הכספיות..." ו"בתקווה להגיע עם התובעת להסכמה...". שנית, טענות הנתבעים בדבר הסיבות שהובילו לפיטורי התובעת, לא נתמכו בראיות ואף נסתרו בחקירתו הנגדית של הנתבע, כמפורט להלן: הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית לעניין הסיבות שהובילו לפיטורי התובעת והשיב שהסיבה העיקרית היא הנזקים שנגרמו לנתבעים בגין עבודתה הרשלנית של התובעת. התובע העיד באופן הבא: "... בשדה התעופה בסין בהגיענו לטיסת פנים ראשונה התברר שכמה אנשים לא יוכלו לטוס בגלל שאין התאמה בין שמותיהם בכרטיס ולשמות בדרכון - מדובר ב-4 אנשים בהתחלה. נאלצנו להוציא אלפי דולרים על רכישת כרטיסים חדשים...". על אף עדותו זו של הנתבע ובמיוחד נוכח אישורו בהמשך עדותו כי "יש קבלות. יש אישורים" המעידים על רכישת כרטיסים חדשים באלפי דולרים, הרי שמדובר בטענה בעלמא שלא נתמכה בראיות בכתב, הגם שלטענת הנתבע הקבלות ישנן בהיותן "חלק מהנהלת החשבונות בחברה בסטר טורס". לכך נוסיף את ההלכה שהימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל הדין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה...". בחקירתו הנגדית (אך לא בתצהירו) טען הנתבע לקיומה של סיבה נוספת לפיטורי התובעת שעניינה "המצב הכלכלי אליו שקענו ואז היינו לפני שינויים דרסטיים שנאלצנו לעשות". כשהתבקש הנתבע לפרוט את אמירתו הסתבר כי אותם שינויים דרסטיים הינם בעצם שינוי אחד שעניינו הצורך ב"צמצום עובדים" ובהמשך חקירת הנתבע אף הוכח כי מדובר ב"צמצום עובדת" אחת בלבד - התובעת. למעשה, טענת "הצמצומים" נותרה כללית ועמומה מבלי שהובאו כל ראיות ממשיות להוכחתה. שלישית, על אף הטענה ולפיה גרמה התובעת לנתבעים נזקים בהיקף של "אלפיים דולר באופן ישיר" ובהמשך גדל סכום הנזקים ל"הכל ביחד 3,000$" הודה הנתבע כי לא הוגשה נגד הנתבעים כל תביעה בעניין זה ע"י מי מהלקוחות, עובדה שיש בה כדי להחליש את טענת הנתבעים ולהוביל למסקנה כי המדובר בטענה סתמית שהועלתה אך ורק לצורכי המשפט. רביעית, אף נוסח מכתב הפיטורים שמצאה התובעת על דלת דירתה בו נכתב כי היא מפוטרת "בעקבות ההפסדים והנזקים שנגרמו לנו בחודשים האחרונים נאלץ לצמצם את הצוות ואולי אף ללכת להחלטות כואבות יותר" (ההדגשות הוספו - א.א.), מחזק את גרסת התובעת דווקא, משלוש סיבות: האחת, אין במכתב איזכור לפיטורים עקב נזקים שנגרמו ע"י התובעת עצמה. השניה, המדובר בנזקים שנגרמו במשך מספר חודשים ולא בנזקים הנובעים מהטעויות לכאורה שהיו בשמות הנוסעים לטיול בסין. השלישית, מנוסח מכתב הפיטורים עולה שהתובעת פוטרה עקב צמצומים, טענה שכאמור הועלתה לראשונה רק בעדותו של הנתבע ונסתרה משהוכח כי הצמצום היחיד שבוצע הינו "צמצום" התובעת. חמישית, אף אם נקבל את הטענה ולפיה נגרמו לנתבעת נזקים בנסיעה לסין מן הסיבה שלא הייתה התאמה בין שמותיהם של ארבעה נוסעים על פי הדרכון לשמות שהופיעו בכרטיסי הטיסה, לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי התובעת היא זו שגרמה לאותם נזקים. שכן התובעת העידה כי הייתה עובדת נוספת שריכזה עימה את שמות הנוסעים לסין והגם ש"ההתכתבויות באימיילים במשלוח קובצי אקסל עם שמות נעשו דרכי זה לא אומר שאני הקלדתי בהכרח את השמות. או שאני עשיתי את הרישום". עדותה זו של התובעת לא נסתרה ע"י הנתבעים. נציין, כי אמנם הנתבע רצה להגיש תצהיר של הסוכנת הסינית עימה התכתבה התובעת שממנו לכאורה עולה כי אכן היו שמות שגויים, אלא שאין התצהיר חלק מהראיות שבתיק שכן הוא בבחינת עדות מפי השמועה. לא זאת אף זאת, אף אם היה התצהיר הנ"ל חלק מחומר הראיות לא היה באמור בו כדי להועיל לנתבעים משלא הוכח כי התובעת היא זו שהעלתה על הכתב את אותם השמות השגויים. כללו של דבר: לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התובעת פוטרה מן העילות הנטענות גרימת נזק או צמצומים או עילה אחרת שבדין, וכל שנותר לקבוע הוא שהתובעת פוטרה בשל רצונם של הנתבעים להימנע מקיום ההתחייבויות שפורטו בסיכום מיום 3.5.2006. פיצוי בגין פיטורי התובעת: התובעת תבעה בגין פיטורים שלא כדין את ההפרש בין התנאים שהובטחו לה בשנקר (שכר יסוד של 8,500 ₪ + תנאים נלווים - ביטוח מנהלים, קרן השתלמות ועוד) לבין השכר החודשי אותו היא מרוויחה כיום (5,454 ₪), שעומד על סך של 4,618 ₪ למשך 36 חודשים. לחלופין נתבע פיצוי בגובה התנאים שפורטו בסיכום מיום 3.5.2006 למשך שלוש שנים. בנוסף, תבעה התובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) בסכום של 50,000 ₪. בעניין רמת טבעון עמד בית הדין הארצי על אפשרויות התביעה השונות בגין נזק ממוני העומדות בפני העובד. לנסיבותיו של המקרה שבפנינו נקבע כך: "...לגבי עובד המועסק שלא בחוזה לתקופה קצובה המפוטר בחוסר תום לב - נזקו הממוני ראוי להיקבע בעיקרון של דבר, על פי הפסד שכר בעבודה שנגרם לו כתוצאה מפיטוריו בחוסר תום לב ואיבוד מקור פרנסתו. משום כך, אמת המידה לפיצוי זה הינה - שיעור שכרו החודשי של העובד. אורך תקופה הפסד השכר על פי אמת המידה האמורה, ראוי להיקבע, על פי מידת חוסר תום הלב של המעביד בפיטורים. ככל שאי הצידוק לפיטורים גדול יותר, ראוי להניח שהעובד שפוטר היה מועסק תקופה ארוכה יותר. בבוא בית הדין לקבוע כאמור על פי עילת הפיטורים והליך הפיטורים את מספר החודשים בגינם מגיע לעובד פיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לו בשל הפסד שכר עקב הפיטורים בחוסר תום לב, עליו להתחשב בקורות העובד במהלך אותה תקופה, ואשר נעשה להקטנת נזקיו. למשל - קבלת דמי אבטלה ומציאת מקום עבודה חלופי והשכר ותנאי העבודה שניתנו לו שם. לאור המבחנים האמורים ועל פי פסיקתו העקיבה של בית דין זה, סכום הפיצוי בגין נזק ממוני שנפסק לעובד שפוטר שלא כדין, לא חרג מסכום השווה לשכר עבודה של שנה תמימה. רק בנסיבות נדירות נקבע סכום פיצוי גבוה יותר...". (הדגשה הוספה - א.א.). נזק ממוני: ואלה העובדות הצריכות להכרעה בגובה הפיצוי הכספי המגיע לתובעת בגין פיטוריה ע"י הנתבעים: הנתבעים היו מעוניינים כי התובעת תמשיך בעבודתה אצלם. מתוך רצון להניא את התובעת מלקבל הצעה שהוצעה לה משנקר, הציע לה הנתבע שיפור משמעותי בשכרה. לבקשת התובעת העלה הנתבע את הצעותיו על הכתב ביום 3.5.2006. התובע הצהיר כי כתב את הסיכום ביום 3.5.2006 ובטרם יציאתו לסין למספר שבועות "מבלי שבחן לעומק את משמעות דרישותיה הכספיות..." ו"בתקווה להגיע עם התובעת להסכמה...". התובעת הסתמכה על הצעות הנתבע ועל הסיכום שכתב ומשכך ויתרה על המשרה שהוצעה לה בשנקר. על מנת להקטין את נזקה פנתה התובעת בשנית לשנקר, אולם התברר לה כי הצעת העבודה אינה עומדת עוד על הפרק משאוישה המשרה שהוצעה לה. לפיכך, קיבלה את הצעת העבודה הראשונה שהוצעה לה ומועד פיטוריה היא מועסקת ע"י חברת סטר טורס בשכר חודשי של 5,254 ₪. לטעמנו, משהודה הנתבע כי לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הסיכום וכי חתם עם התובעת 'בתקווה להגיע עימה להסכמה' כפי הנראה לאחר שהצעת העבודה משנקר כבר לא תעמוד על הפרק, הרי שמדובר בהתנהגות חסרת תום בעליל מן הטעם שמדובר במערכת יחסי עבודה בה קיימת ציפייה ליחסי אמון והתנהגות תמת לב מצד המעביד והעובד. לכך יש להוסיף את העובדה שהצדדים הסכימו שמערכת היחסים ששררה ביניהם הייתה מערכת יחסים טובה שהתבססה על אמון הדדי. נציין, כי אנו סבורים שבקביעת גובה הפיצוי הממוני יש לקחת בחשבון גם את העובדה כי הנתבעים ניסו להתנער מהסיכום מיום 3.5.2006 בדרך של פיטורי התובעת בתואנות שונות ומשונות שכללו הטחת האשמות שווא בדבר נזקים שגרמה לכאורה וטענות על צמצומים. מן המקובץ עולה, כי פיטורי התובעת היו שלא כדין, ללא כל סיבה אמיתית ובחוסר תום לב ומשכך אנו סבורים כי התובעת הינה זכאית לפיצוי שישווה לשכר עבודה של שנה שלמה. כמו כן, נוכח קביעתנו כי הסיכום מיום 3.5.2006 תקף הרי שיש לחשב את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת על פי שכר העבודה שנקבע באותו סיכום, בניכוי הסכומים שהשתכרה התובעת באותה שנה. לפיכך על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 3,746 ₪ (9,000 - 5,254) x 12 חודשים, ובסה"כ סכום של 44,952 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה לבית הדין, קרי - יום 14.9.2006, ועד למועד התשלום בפועל. נזק לא ממוני: בשים לב להתנהגותם חסרת תום הלב של הנתבעים אשר הובילה לכך שהתובעת הפסידה משרה, שהייתה בשעות נוחות ובתחום עיסוקה, תחום שזנחה עקב "שעות העבודה המוגבלות שלי כאם", ולאחר שהשתכנענו שלתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה וכי המקרה הנוכחי הוא מסוג המקרים הנדירים בהם יש לפסוק פיצוי בגין רכיב זה, אנו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 15,000 ₪. הזכויות המגיעות לתובעת בגין עבודתה אצל הנתבעים: כאמור, התובעת פוטרה מעבודתה ביום 4.6.2006 ומאז לא שבה אליה. התובעת תבעה בגין תקופה עבודתה אצל הנתבעים שני רכיבים: חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. עבור חלף הודעה מוקדמת טענה התובעת כי הינה זכאית לסכום של 4,500 ₪, קרי - מחצית חודש עבודה בהתאם לסיכום ועבור פדיון ימי חופשה תבעה התובעת סכום של 1,800 ₪ בגין חמישה ימים. מנגד טענו הנתבעים כי שולמו לתובעת דמי ההודעה המוקדמת להם הייתה זכאית וכי התובעת ניצלה בפועל את מלוא ימי החופשה להם הייתה זכאית ואף יותר מכך ולכן עליה להחזיר את הכספים שקיבלה ביתר. ואלה העובדות הדרושות לצורך הכרעה בתביעת התובעת לתשלום תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית: תלוש השכר של התובעת בגין חודש מאי 2006 כלל שני רכיבים בלבד: שכר יסוד בסכום של 5,800 ₪ ונסיעות בסכום של 200 ₪. ביום 27.6.2006 כתבה התובעת לנתבע מכתב ובו פרטה את הסכומים המגיעים לה עם סיום עבודתה, בזו הלשון: "1. משכורת חודש מאי: 9,000 ₪ 2. שכר חודש יוני: 3,000 ₪ (להלן פירוט) 4 ימי עבודה 1,200 ₪ (סיימתי עבודתי ב-4/06) צבירת 6 ימי חופש 1,800 ₪ 3. שכר שבועיים בגין הודעה מראש: 4,200 ₪ סה"כ 16,200 ₪ ביום 14/6/06 נתקבלה המחאה... ע"ס 7000 ₪. 16,200 - 7,000 היתרה לזכותי: 9,200 ₪ ברוטו אודה לך אם תעביר אלי אתה יתרה בימים הקרובים, בצרוף אישור על הפקדה לביטוח המנהלים". בתחילת הדיון הוגשו שני מסמכים המעידים על תשלומים ששולמו לתובעת במהלך חודש יוני 2006 בגין עבודתה אצל הנתבעים, כמפורט להלן: האחד, שיק שנמשך ע"י הנתבעת בסכום של 7,000 ₪, כאשר על ספח השיק נכתב "משכורת מאי פלוס" והשני, שיק שנמשך ע"י סטאר טורס בסכום של 3,000 ₪. בדיון שהתקיים ביום 27.1.2009 הודיע ב"כ התובעת כי הוא "מעמיד את רכיב ההודעה המוקדמת על 6 ימים קלנדריים שהם 1,800 ₪ ברוטו לפי משכורת של 9,000 ₪". ואילו לעניין החופשה תתוקן התביעה ל-4 ימי חופשה בלבד (זאת משהודתה התובעת בניצול יום חופשה אחד לפחות). כלומר, בהתאם לתיקונים שבוצעו בתביעת התובעת הרי שעבור חלף הודעה מוקדמת נתבע סכום של 1,800 ₪ (6 ימים קלנדאריים) ואילו בגין פדיון חופשה נתבע סכום של 1,200 ₪ (4 ימים קלנדאריים). לאחר ששקלנו את העדויות שהובאו בפנינו אנו מקבלים את תביעותיה של התובעת לעניין חלף הודעה מוקדמת ולעניין פדיון חופשה, מהסיבות שיפורטו להלן: ממכתב הפיטורים עולה שהתובעת פוטרה לאלתר ביום 4.6.2006 וללא מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחוק. הנתבעים מצידם לא הוכיחו כי ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת בפועל ו/או ששולם לה חלף הודעה מוקדמת. כמו כן, הנתבעים אף לא הוכיחו כי התובעת ניצלה בפועל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתה - באמצעות הצגת פנקס חופשה, באמצעות הצגת תלושי השכר של התובעת או בכל דרך אחרת. למעשה, כל שהוכח הוא ניצול יום אחד חופשה בו הודתה התובעת. כאמור לעיל, הסיכום בין הצדדים מיום 3.5.2006 תקף ולפיו זכאית התובעת להעלאת שכרה החל מחודש מאי 2006. כלומר, לתקופה המתחילה בראשית חודש מאי 2006 ועד למועד פיטורי התובעת, קרי - יום 4.6.2006, הייתה התובעת זכאית לתשלומים הבאים: שכר יסוד בסכום של10,200 ₪ (משכורת חודש 5/2006 + 4 ימי עבודה בחודש 6/2006); דמי נסיעות בסכום של 200 ₪ עבור חודש 5/2006; תמורת הודעה מוקדמת בגין 6 ימים קלנדאריים בסכום של 1,800 ₪; פדיון חופשה בסכום של 1,200 ₪ ובסה"כ לסך של 13,400 ש"ח. כאמור, הוכח שבמהלך חודש יולי 2006 שולם לתובעת סכום של 10,000 ₪ בשני שיקים. נציין - הגם שמדובר בסכום נטו ששולם לתובעת הנתבעים לא הוכיחו כי בסכומים אלו נכללו גם סכומים שיש לזקוף לטובת רכיבי השכר הנתבעים (חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה). לפיכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת בגין 6 ימים קלנדאריים בסכום של 1,800 ₪ ולפדיון חופשה של 4 ימים בסכום של 1,200 ₪. בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פדיון חופשה בסכום של 1,200 ₪ (4 ימים x 9,000/30) וכמו כן חלף הודעה מוקדמת בסכום של 1,800 ₪ (6 ימים x 9000/30), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פיטורי התובעת (4.6.2006) ועד למועד התשלום בפועל. קיזוז: כאמור, טענו הנתבעים כי יש לקזז את הנזקים שגרמה להם התובעת מכל סכום שייפסק לזכותה, אם ייפסק. בחקירתו הנגדית של הנתבע כומתו הנזקים והועמדו על סכום הנע בין 2,000$ ל-3,000$. למעשה, הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת גרמה להם לנזקים והתברר כי המדובר בטענה שנטענה בעלמא ומבלי שנתמכה בראיות. נוכח האמור, טענת הקיזוז - נדחית. סוף דבר: אנו מחייבים את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: סכום של 44,952 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה לבית הדין (14.9.2006) ועד למועד התשלום בפועל. סכום של 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. לא ישולם הסכום במועד - יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה בסכום של 1,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פיטורי התובעת (4.6.2006) ועד למועד התשלום בפועל. חלף הודעה מוקדמת בסכום של 1,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פיטורי התובעת (4.6.2006) ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות משפט בסכום של 2,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועד - יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למעד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. הרעת תנאים