מהם הסעדים העיקריים לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997 ? סעיפים 2-3 לחוק קובעים: "2 הגנה על מתלונן (א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. (ב) לא יפגע ממונה מטעם המעביד בענייני עבודה של עובד, ולא יגרום לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור." "3 סמכות שיפוט ותרופות (א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות סעיף 2 והוא רשאי - (1) ... (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין או צו המורה על העברת העובד למשרה מתאימה אחרת, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו לפי סעיף זה, יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970." 31. בסעיף 5 לחוק נקבע: "לא יזדקק בית הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה." בענין זה עמדה כב' השופטת ארד בפרשת רפי רותם. דרישת סמיכות הזמנים בין הגשת התלונה לרשות המוסמכת לבין הגשת התביעה נעוצה בצרכי התפקוד היעיל של מקום העבודה ויחסי העבודה בו (ע"ע (ארצי) 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל משרד האוצר, , ניתן ב- 20.9.07). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעה לפי חוק הגנה על עובדים: 1. רקע כללי בפנינו תביעה להורות לנתבעים להחזיר את התובעת לתפקידה כמנהלת לשכת מהנדס העיר בעיריית אילת. אדני התביעה הם בהתאם לסעיף 3(א(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997 (להלן: "החוק"). לטענת התובעת, הנתבעים התנכלו לה באופן נמשך לאורך השנים בשל תלונה שהגישה ותביעה שהגיש חבר מועצת העיר כנגד בעלה. עוד עותרת התובעת לתשלום פיצויי הלנת שכר וכיסוי הוצאות רפואיות. 2. התובעת עובדת בעיריית אילת - הנתבעת 1 (להלן: "העירייה) מחודש מאי 1997. בתחילה, התובעת הועסקה כמזכירה באגף ההנדסה, ולאחר כשנתיים מונתה כמנהלת לשכת מהנדס העיר. 3. הנתבעת 2, גב' ליאורה בלטינסקי, משמשת כראש מינהל משאבי אנוש בעירייה. הנתבע 3 משמש כמנכ"ל העירייה. 4. בחודש אוגוסט 2005 או בסמוך לכך, התמנתה הגב' רננה ירדני כמהנדסת העיר. התובעת גילתה כי במהלך החודשים הראשונים לעבודתה של הגב' ירדני, היא השתמשה בכרטיסי טיסה שניתנו לה מהעירייה לצרכיה הפרטיים. התובעת התריעה על כך בפני הגב' ירדני והתלוננה על כך בפני הגב' חן סלטי המשמשת כמחזיקת תיק ההנדסה בעירייה. 5. בתאריך 20.9.05, הגיעה התובעת למשרדה ומצאה אותו נעול. כשהגיעה הגב' ירדני, היא מסרה לה כי היא לא תשמש יותר בתפקידה עקב תלונתה בענין כרטיסי הטיסה. 6. התובעת לא עבדה בתפקידה במשך כעשרה חודשים, עד אשר התבררה התלונה, במהלכה מסרה התובעת תצהיר (נספח ד' לתצהיר התובעת), והגב' ירדני סיימה את תפקידה. 7. התובעת חזרה לתפקידה כמנהלת לשכת מהנדס העיר ביום 18.10.06 (המזכר של חן סלטי - בענין זה צורף כנספח ה' לתצהיר התובעת). 8. התובעת טענה כי ב- 17.4.07 הופיע במשרדה, מר אורי שיש, חבר מועצת העיר, שהודיע לה כי לאחר שסלטי תפוטר, התובעת תהיה הבאה בתור. למחרת, הופיע במשרדי התובעת, מפקח בניה, מר אפי טלקר שחזר על איום זה. כמו כן, מ"מ מנהל מחלקת פיקוח, שמואל קורקוס הודיע לה כי עליה לפנות את משרדה. 9. ב- 19.4.07, בעת שהתובעת עבדה במשרדה, היא חשה בכאבים בחזה ואושפזה בחדר מיון. בטופס חדר המיון נרשם "כאבים בחזה מזה שבוע, נמצאת במתח רב... נתונה בלחץ נפשי בשבוע אחרון עקב עבודתה. משעות הבוקר דקירות בחזה, הרגשה כללית לא טובה." (העתק מטופס האשפוז צורף כנספח ו' לתצהיר התובעת) 10. באותו יום פנה ב"כ התובעת עו"ד גורביץ לראש העיר, מר יצחק הלוי בדרישה לנקוט אמצעים להפסקת האיומים, ההתנכלות והפגיעות בתובעת. (המכתב צורף כנספח ז'1 לתצהיר התובעת). ראש העיר השיב לעו"ד גורביץ ב-22.4.07 וציין כי המכתב הועבר לטיפול הנתבעים 2-3 (המכתב צורף כנספח ז'2 לתצהיר התובעת). מכתבים נוספים של עו"ד גורביץ ושל חן סלטי באותו ענין נשלחו בהמשך (נספחים ח'-ט' לתצהיר התובעת). 11. התובעת המשיכה בעבודתה עד 12.6.07, שאז אושפזה בחדר מיון בשל תלונות על כאבים בחזה. בעקבות כך התובעת שהתה בביתה במשך חמישה ימים ומאז לא שבה לעבודתה. התובעת נדרשה לקבל טיפול תרופתי פסיכולוגי ופסיכיאטרי. התובעת שהתה בתקופת מחלה שעליה שילמה העירייה עד אוגוסט 2008. (טופס האשפוז ואישור ימי המחלה צורפו לתצהיר התובעת כנספחים י/1-י/2). 12. לטענת התובעת, כבר טרם אשפוזה האחרון, בוטלה תיבת הדואר הנכנס שלה, וכן הועבר הטיפול בתאום פגישות למהנדס העיר למזכירה אחרת וכן בקשות לאישורים עליהם נדרש לחתום מהנדס העיר הועברו דרך מזכירה מגף אחר. 13. בתאריך 24.7.08, הודיע ב"כ התובעת לעירייה, כי רופאי התובעת הגיעו למסקנה כי יהיה באפשרותה לנסות ולשוב לעבודה מלאה כבר בתחילת אוגוסט. (המכתב צורף כנספח יג לתצהיר התובעת). הנתבעת 2 הודיעה לב"כ התובעת ביום 29.7.08, כי מאחר והתובעת נעדרה בשל מחלתה למעלה משישה חודשים, עליה לפנות לועדה רפואית של עובדי הרשות המקומית לקביעת כושר ובעניין זה הוגשה בקשה לקביעת תור. עוד צויין במכתב כי אפשרות הפרישה של התובעת שהוצעה על ידה נשקלה אך לא ניתן לאשר לה חודשי הסתגלות (המכתב צורף כנספח יג-2 לתצהיר התובעת. מכתב הפנייה לרכזת הועדה הרפואית צורף כנספח א' לתצהירה של הנתבעת 2). 14. ב"כ התובעת קיבל ב-7.8.08, חוות דעת מד"ר איליה רזניק, מומחה בפסיכיאטריה כי הוא תומך ברצונה של התובעת לחזור לתפקידה הקודם אך היא עדיין זקוקה לטיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי. בהמשך לכך קבעה ד"ר אלה מזרחי, רופאה תעסוקתית של קופ"ח כללית כי התובעת כשירה לחזור לעבודה כמנהלת לשכה החל מ- 13.8.08. אישור הרופאה התעסוקתית יחד עם מכתב ב"כ נשלחו לעירייה (האישור והמכתב צורפו כנספחים י"ד1-2, ט"ו לתצהיר התובעת). 15. התובעת התייצבה לעבודה ב-14.8.08, אך נמסר לה כי כל עוד לא החליטה בעניינה הוועדה הרפואית, לא תוכל לשוב לעבודתה. עוד צויין כי מאחר ובתפקידה משמשת ממלאת מקום, יש לקחת בחשבון כי התובעת תשוב לתפקיד אחר ההולם את כישוריה. (מכתב בענין זה הוצא לב"כ התובעת ע"י הנבתעת 2 ב- 14.8.08 - צורף כנספח ט"ו-2 לתצהיר התובעת). 16. בתאריך 8.12.08, קבע ד"ר רוני מני, רופא שרות המדינה המחוזי, כי מסקנת הוועדה הרפואית המחוזית מיום 19.11.08 היא כי אין מניעה להמשך עבודתה התקנית של התובעת באופן מלא (העתק ההחלטה צורף כנספח י"ט לתצהיר התובעת). 17. בתאריך 10.12.08, הוזמנה התובעת לפגישה עם הנתבעת 2 שהציעה לה לעבוד בתאגיד המים של העירייה תחת פיקוחה של הגב' חן סלטי. בתאריך 15.12.08, התקיימה פגישה שנייה בין התובעת לנתבעת 2, בה דחתה התובעת את ההצעה לעבוד בתאגיד המים. לתובעת הוצע לעבוד במינהל תפו"ח (תיירות, פיקוח וחופים). בתאריך 16.12.08, התקיימה פגישה שלישית בה צויין כי התובעת מוכנה לבחון תפקידים אחרים. נקבעה פגישה נוספת ל- 24.12.08. (מכתב ב"כ התובעת המתעד פגישות אלו צורף כנספח כ לתצהיר התובעת). במכתב נדרשה העירייה להשיב את התובעת לעבודה עד 21.12.08. 18. לפגישה שנקבעה ב-24.12.08, התובעת לא הגיעה וביום שלמחרת - 25.12.08 - הוגשה הבקשה לסעד זמני (בש"א 3001/08) . 19. בתאריך 30.12.08, הציעה ב"כ העירייה לב"כ התובעת כי התובעת תוכל להיות משובצת כמזכירת אגף בריאות הציבור או כמזכירת אגף פרוייקטים. במכתב צויין כי אין בהסכמתה של התובעת להשתבץ באחד מהתפקידים כדי לוותר על טענותיה בבקשה. (המכתב צורף כנספח ד-2 לתגובת הנתבעים לבקשה). 20. ב"כ התובעת דחה את ההצעה וטען, כי קיימים תפקידים בכירים אחרים אשר יכולים להיות מוצעים לתובעת (המכתב צורף כנספח ה' לתגובת הנתבעים). בתגובה ביקש ב"כ העירייה לדעת מהם התפקידים הפנויים האחרים שהתובעת יכולה להשתבץ בהם אך לא נענה (העתק המכתב צורף כנספח ו' לתגובת הנתבעים). 21. בתאריך 26.1.09 נדחתה בקשת התובעת להחזירה לתפקידה כמנהלת לשכת ראש העיר. לוז ההחלטה הוא דחיית טענות התובעת בקשר להתנכלות, ודחיית הטענה בקשר למניעים הזרים אשר היוו בסיס להעברתה לתפקיד אחר. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטה זו והבקשה נדחתה (בר"ע 123/09) . 22. התובעת ביקשה להמשיך בהליכים, ועל כן, הצדדים הגישו את תצהיריהם ונחקרו עליהם. 23. טענות התובעת התובעת טוענת, כי ההתנכלות לה מקורה בשלוש פרשות נפרדות: מניעת שבה לעבודה באוגוסט 2008, דחיקת התובעת מתפקידה באפריל ויוני 2007, השעיית התובעת בעקבות חשיפת פרשת כרטיסי הטיסה של מהנדסת העיר ב-2006-2005. התובעת טוענת כי - בגרסתה תומכת הגב' סלטי אשר הכירה את שהתנהל באגף ההנדסה וכתבה על כך. בגרסת הנתבעת 2 - הגב' בלטינסקי - נתגלו פערים משמעותיים בכל הקשור לבדיקה שערכה בקשר להתנכלות לתובעת באפריל ויוני 2007 ; כן קיימות סתירות במועדים עליהם הצהירה הגב' בלטינסקי בתצהיר הראשון ובתצהיר המשלים. הגב' בלטינסקי - לא ביקשה את התייחסות התובעת בבדיקה שערכה, וגם לא מסרה לה את הדו"ח. 24. העיריה בחרה למשוך זמן רב ככל שאפשר על מנת שהתובעת לא תשוב לעבודה ב-2008 - כך ניתן לראות בפגישות שהתקיימו בדצמבר 2008, ובחוסר תום הלב שהיה בהצעת העבודה. כמו כן, פניות התובעת לוועדה רפואית שלא לצורך, שעה שבנוהל נאמר שהוא חל רק על מי שהוא זכאי לפנסיה תקציבית, מלמדת גם היא על שיקוליה הזרים של העיריה. 25. עוד טוענת התובעת, כי מחליפתה בתפקיד, הגב' מזל מועלם, שימשה באופן זמני, ומעולם לא קיבלה מינוי של קבע. בנוסף, בדו"ח מבקר העיריה מפברואר 2007, נמתחה ביקורת על ניצול מעמדה של הגב' מועלם בעיריה מול שכניה לבית. דו"ח זה לא נלקח בחשבון במסגרת קידומה של הגב' מועלם. 26. התובעת חוזרת על טענתה לפיה טענת ההתנכלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ועל כך לא התיישנה, וכי לבית הדין יש סמכות לפסוק פיצוי בגין ההוצאות הרפאויות, מאחר ונגרם לתובעת נזק ממון, לפי החוק. 27. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים, כי לא הוכחה ע"י התובעת התנכלות כלשהי, מה עוד שהטענות בקשר לכך התיישנו על פי החוק. בנוסף, העיריה פעלה כראוי ובתום לב על מנת לשבץ את התובעת בעבודה בתום השנה וחצי של העדרות. התובעת שובצה לבסוף בתפקיד מזכירת אגף פרוייקטים ויש בו כדי למצות את כישוריה. 28. הנתבעת 1 שילמה לתובעת את מלוא שכרה לתקופה שמ- 1.9.08 ועד 8.12.08 והיא אינה זכאית לפיצויי הלנה בשל כך מאחר והיתה קיימת מחלוקת של ממש בקשר לזכאות התובעת לשכר בגין תקופה זו. 29. התובעת אינה זכאית לכיסוי הוצאותיה הרפואיות, מאחר ולבית הדין אין סמכות לדון בכך בהיות הסעד נזיקי באופיו. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה למצבה הרפואי ועל כן תביעה זו דינה להידחות. 30. הכרעה 32. אין חולק כי התובעת הגישה תלונה אחת בשנת 2005 בשל השימוש הפסול שעשתה מהנדסת העיר דאז בכרטיסי טיסה. ארוע זה לא יכול לשמש תביעה שניתן להידרש לה כאשר זו הוגשה רק בסוף 2008. אף אם נראה במכתב בא כוחה של התובעת מיום 19.4.07 (נספח ז' לכתב התביעה) בו הוא מלין על איומים שנחשפה אליהם התובעת - משום תלונה כמשמעותה בחוק, הרי שגם כאן אין מקום להידרש לתביעה בשל כך מאחר וחלפו להם למעלה מ-12 חודשים עד אשר הוגשה התביעה דנן. התובעת מודה בסעיף 14 לסיכומיה שההתנכלות משנת 2007 - חודשים אפריל ויוני היא זו שעמדה בבסיס התובענה. על כן, משלא ניתן להידרש לשתי הפרשות מ-2005 ומ- 2007 בשל סעיף 5 לחוק, אין בכוונתנו לדון בראיות שהצדדים הביאו בענין זה, מאחר ואין הם מקימות עילת תביעה לתובעת בגין כך. 33. נותר לנו לבחון רק את פועלה של העיריה בכל הקשור לחזרתה של התובעת לאחר תום תקופת מחלתה באוגוסט 2008. כאן, חשוב להבהיר, כי לא מדובר בתלונה שהתובעת הגישה ועל כן משהסעד של השבה לעבודה נדרש מכוח החוק, די היה בכך כדי לדחות את התביעה. 34. יחד עם זאת, מבקשים אנו לבחון את פעילותה של העיריה בהתאם לציר הזמן ומהמועד שבו התובעת הודיעה על כוונתה לחזור לעבודה, דהיינו - בסוף חודש יולי 2008. 35. התובעת נעדרה מהעבודה בשל מחלתה במשך למעלה משנה, לטענת העירייה, על פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים מיולי 2005 (נ/1) היה עליה להעמיד את התובעת לבדיקות רפואיות של ועדה רפואית וזאת בשל העדרותה למעלה מחודשיים. הוראות כאלו קיימות גם בתקשי"ר (סעיפים 33.232, 33.242, 33.243). בהתאם לכך ובאופן מיידי כתבה הגב' בלטינסקי לגב' רינה זנו ביום 29.7.08 (נספח א' לתצהירה), כי היא מבקשת לקבוע מועד לוועדה לקביעת כושר עבודה של התובעת. נכון הוא כי הוועדה התכנסה רק בחודש נובמבר והחלטתה הגיעה רק בחודש דצמבר אך בכך לא היה לעיריה כל יד ורגל. העיריה פעלה בהתאם למה שסברה כי הוא כדין ואין לבוא כלפיה בתלונות בקשר למועד בו התכנסה הוועדה או לעצם ההפנייה. אלא שהתובעת טענה, כי באוגדן תנאי השירות ממנו הובא הנוהל, צויין כי הוא חל רק על עובדים בפנסיה תקציבית. מעיון בנוהל עולה, כי הוא מתייחס בעיקר לשניים. תקופת העבודה - שאז במקרה של העדרות למעלה מחודשיים רשאים הצדדים לפנות לועדה רפואית על מנת לקבוע את כשירות העובד; סיום העבודה - הגדלת אחוזי פרישה, קצבת שארים, מקרים של התפטרות בגין מחלת בן זוג. בהמשך הנוהל נרשם כהאי לישנא: "תשומת ליבכם כי הנוהל כולו חל אך ורק על העובדים בפנסיה תקציבית ופניה לוועדה הרפואית יכולה להעשות בשני מסלולים כדלקמן: האחד - לצורך קביעת אחוזי נכות, לצרכי הגדלת השירות וזאת לאחר וועדה מסננת שעבר העובד וקיבל אישור לפנות לועדה. השני - קביעת אי כושר עבודה. מי שימצא לא כשיר לעבודה יקבעו, באותו המעמד, אחוזי נכות לצרכי גמלאות". צא ולמד, כי מי שאינו זכאי לפנסיה תקציבית, אינו יכול לפנות לוועדה הרפואית, אלא אך ורק לקרן בה הוא מבוטח ולועדה הפועלת בהתאם לתקנון הקרן. יחד עם זאת, ההכרעה בשאלה אם הנוהל בענין פניה לוועדה רפואית חל על התובעת או לא, כשאין מחלוקת שהיא אינה זכאית לפנסיה תקציבית, אינה משנה ואינה דרושה במקום בו שכרה של התובעת שולם לה בגין תקופת ההמתנה ועל כן, היא לא יצאה ניזוקה בשל כך. 36. התובעת הכבירה מילים על המועד בו התייצבה בלשכת מהנדס העיר, והמכתב שכתב המהנדס, מר נער בו הוא פנה לנתבעת 2 הגב' בלטינסקי וביקש כי יסדירו את מעמד התובעת (נספח ז' לתצהירו). התובעת מלינה בין השאר, על כך שלא ניתן לה העתק של המכתב, ושהמכתב בו עיינה אינו זהה לנספח ז'. בכל אלו אין לשנות מהעובדה, כי התובעת התייצבה בלשכת מהנדס העיר ללא תאום מראש, ובעניין זה מדבר המכתב שכתב המהנדס בעד עצמו. 37. כאמור, ביום 9.12.08, הועברה לעיריה החלטת הוועדה הרפואית לפיה התובעת כשירה לעבודה. בו ביום הזמינה הגב' בלטינסקי את התובעת לפגישה לשם שיבוצה בעבודה והתובעת אישרה זאת בעדותה (עמ' 25 שורות 19-21). בפגישה מיום 10.12.08, ציינה התובעת כי לא תוכל להתייצב לעבודה עד ליום 15.12.08 בשל הצורך בטיפול באימה. (אישר זאת בעלה של התובעת מר גרשון כספי- עמ' 16 שורות 5-7). בסיום פגישה זו ניתנה הנחייה לשלם את שכר התובעת החל מ- 9.12.08 (סעיף 27 לתצהיר בלטינסקי). 38. הפגישה שהתקיימה ב- 15.12.08, הועלו מספר אפשרויות לשיבוץ התובעת. ההצעה לשיבוץ התובעת בתאגיד המים נדחתה והועלתה הצעה כי התובעת תעבוד במינהל תפו"ח (תיירות, פיקוח וחופים). התובעת ובעלה אישרו כי שתי הפגישות הראשונה והשנייה נוהלו ברוח טובה (עדות הבעל עמ' 17 שורות 3-16, עדות התובעת - עמ' 16 שורות 16-18). 39. בתאריך 16.12.08 התקיימה הפגישה השלישית עם הגב' בלטינסקי, אשר הבטיחה כי תטפל באופן אישי בשיבוץ התובעת, אך ביקשה, כי התובעת תמתין עד שובה מחופשה עד ליום 23.12.08 בשל אזכרה לאביה. בשל כך נקבעה פגישה רביעית ב- 24.12.08, לפי עדות התובעת - הפגישה הסתיימה בחיבוק ונשיקה אבל היא חשה את הסכין שהיא עתידה היתה לקבל (עמ' 27 שורות 5-4). 40. במועד בו היתה הגב' בלטינסקי בחופשה, פנה ב"כ התובעת בכתב לעיריה וביקש את שיבוץ התובעת עד ליום 21.12.08. טוענת התובעת, כי מאחר והמכתב הופנה לנמענים רבים, ולא רק לגב' בלטינסקי, היה יכול גורם אחר לטפל בעניין. טענה זו אנו דוחים מאחר ולא ברורה לנו הבהילות בטיפול, אם מצד אחד ביקשה התובעת להשהות את שובה לעבודה בחמישה ימים בשל טיפול באימה, מדוע שלא תוכל גם היא להמתין מספר ימים לשובה של הגב' בלטינסקי מחופשה בשל אזכרה לאביה. זאת כאשר ברור, כי נקבעה פגישה ל- 24.12.08. לא מצאנו בהתנהגות העיריה או אורגניה, ובמיוחד באופן שבו פעלה הגב' בלטינסקי, משום חוסר תום לב, שיקולים זרים או רצון להתנכל לתובעת. דברים אלו מתחזקים גם לנוכח עדות התובעת ובעלה אשר נכחו בפגישות השונות, וכן מעדותה של הגב' ריקה מור יוסף - מנהלת אגף משאבי אנוש בעירייה, שנכחה גם היא בפגישות. 41. תחושתנו היא כי שעצם אי חזרת התובעת לתפקידה הקודם הביא לתוצאה שבה כל תפקיד שהוצע לתובעת לא התקבל על דעתה ונחשב כניסיון לרפות את ידיה. אך כפי ששנינו בהחלטה בסעד הזמני, לתובעת לא היתה זכות קנויה לחזור לתפקידה הקודם לאחר, שנעדרה ממנו למעלה משנה. העברת התפקיד לעובדת אחרת, שותיקה יותר מהתובעת, במקרה זה הגב' מזל מועלם, יצר לה ציפיה כי תוכל להמשיך בתפקיד זה. אין בדעתנו להתייחס לטענות בקשר לאמירות שהופיעו בדו"ח מבקר העיריה בקשר לעובדת זו, באשר אין הן רלבנטיות לתוצאה הנדרשת בענין זה. שיבוץ עובדת אחרת בתפקיד התובעת, ומציאת תפקיד אחר לתובעת, לאחר שנעדרה שנה מתפקידה, הן החלטות המצויות במסגרת מתחם הסבירות של זכות היתר ניהולית של המעסיק. על כך אין מקום להתערב בהן או לשנות מהן. 42. יש לזכור שב- 31.12.08, נשלח לב"כ התובעת מכתב וזו הצעה לשני תפקידים: מזכירת אגף בריאות הציבור, ומזכירת אגף פרוייקטים (נספח ד' לתגובת הנתבעים). בפועל התובעת ממלאת היום את תפקיד מזכירת אגף הפרוייקטים. ברור לנו שהתפקיד של מנהלת לשכת המנדס העיר, יש בו על פניו חשיבות וענין רב יותר מבחינת התובעת, אך אין בכך כדי לגרוע מכל תפקיד אחר שהוצע לתובעת, ובמיוחד התפקיד אותו היא ממלאת כעת. 43. סוף דבר, לא מצאנו בהתנהלות העיריה, כל פגם המצדיק העתרות לבקשת התובעת להשיבה לתפקיד מנהלת לשכת מהנדס העיר, ועל כן היא נדחית. 44. פיצויי הלנה התביעה במקורה כללה סעד של תשלום שכר התובעת בתקופה שמ- 1.9.08 ועד 8.12.08. לאחר ההחלטה בבקשה לסעד זמני, שולם לתובעת בתלוש 2/09 סך של 64,344.5 ₪ הכולל בין היתר גם את שכר התובעת עד ליום 8.12.08. (סעיף 128 לתצהיר בלטינסקי). התובעת עותרת לתשלום פיצויי הלנה, ואילו העיריה טוענת למחלוקת אמיתית בקשר לכך. 45. דעתנו היא, כי במקום בו סברה העיריה כי יש לשלוח את התובעת לוועדה הרפואית, היה עליה לשלם את שכרה שכן, התובעת היתה מוכנה לעבוד ואף הביאה אישורים רפואיים. הדברים מתחזקים גם לנוכח קביעתנו כי לא היה מקום לשלוח את התובעת לועדה רפואית מאחר והיא אינה זכאית לפנסיה תקציבית. על כן, התובעת זכאית לפיצויי הלנה, אך בהתחשב בנסיבות, ובטענות העיריה, ובכך שסכום הקרן הינו 13,849 ₪ נטו והוא מורכב מתשלום שכר לחודשים ספטמבר עד תחילת דצמבר 2008, אנו מעמידים את פיצויי ההלנה על סך של 3,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד התשלום בפועל. 46. הוצאות רפואיות התובעת טוענת, כי ההתנכלויות אליהן נחשפה, חייבו אותה לקבל טיפול רפואי פסיכולוגי ממושך הכולל תרופות, מפגשים עם פסיכולוג ופסיכיאטר בסך כולל של 24,520 ₪, בעניין זה צורפו קבלות לתצהירה. העיריה טענה כי לבית הדין אין סמכות לדון בפיצוי כזה ובנוסף לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנכלות בעבודה לבין מצבה הרפואי של התובעת. 47. דעתנו היא כדעת העיריה. התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין עבודתה לבעיותיה הרפואיות. בעלה של התובעת אישר בחקירתו הנגדית, כי אין להם חוות דעת רפואית התומכת בכך. (עמ' 14, שורות 16-20). חוות הדעת של ד"ר רזניק מיום 7.8.08 (נספח יד-2 לתצהיר התובעת) לא מרמזת ולו במילה על קשר אפשרי בין העבודה למצבה הנפשי של התובעת. לא רק זו אף זו. התובעת העדיפה שלא לפתוח בתביעה למוסד לביטוח לאומי, שבדרך זו ניתן היה להתרשם מקשר אפשרי בין העבודה לפגיעה. על כן, ומכל המקובץ דין התביעה לתשלום הוצאות רפואיות - להידחות. 48. סיכום הנתבעת 1 - העיריה תשלם לתובעת פיצויי הלנה בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09 ועד התשלום בפועל. שאר התביעות כנגד כל הנתבעים - נדחות. מאחר והתביעה נדחתה ברובה, אין צו להוצאות לזכות התובעת. מאחר ולא היה מקום לתבוע את הנתבעים 2-3 באופן אישי תשלם התובעת הוצאות משפט לנתבעים 2-3 בסך 1,500 ₪ לכל אחד, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. חוק הגנה על עובדים