התפטרות בגלל עומס בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל עומס בעבודה: 1. התובע עבד בקונדיטוריה שבבעלות הנתבעת בטבריה החל מיום 1.7.07 ועד ליום 16.11.08. לטענת התובע, נאלץ להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ו/או עקב נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד, בין היתר, אי תשלום שכרו וזכויות סוציאליות על פי דין. התובע טען כי החל מחודש מאי 2008 הנתבעת החלה להכביד עליו עבודה נוספת, עת הגדילה את היקף משרתו על ידי שינוי סידור העבודה שלו מעבר לסידור הרגיל, דבר שאילץ אותו לעבוד שעות נוספות מבלי שקיבל תשלום כדין בגין שעות אלה. התובע התנגד לשינוי בשעות העבודה וביקש ממנהלי הנתבעת לשלם לו זכויות על פי דין, אך בקשותיו לא נענו. בנוסף התובע התלונן בפני הנתבעת על יחס בלתי אנושי ומעליב כלפיו מצד מנהלי הנתבעת. התובע טען כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים וביקש לחייב את הנתבעת בהתאם. כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום שכר חודש נובמבר 2008, שבו עבד עד ליום 16.11.08, פידיון חופש ודמי הבראה. לגרסת התובע, נהג לעבוד בימי שישי. יום המנוחה השבועי שלו בהיותו מוסלמי, זאת נגד רצונו ועל כך מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת של 50% בגין שעות העבודה בימי שישי. בנוסף, התובע דרש תשלום של פיצוי עבור הפרשות שלא נעשו לקופת פנסייה/קרן ביטוח עבור כל תקופת העבודה וכן, תשלום גמול שעות נוספות בגין שעות שלדבריו עבד החל מחודש מאי 2008 ועד לסיום עבודתו, בממוצע של שלוש שעות בכל יום. 2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי ביום 16.11.08 ביקש התובע לצאת לסידור בבנק, בשעה 12:00 בצהריים הוא עזב את מקום העבודה ומאז נעלמו עקבותיו. הנתבעת ניסתה ליצור קשר עם התובע ולברר מדוע לא שב לעבודה וזה הסביר למנהל הנתבעת כי אין בכוונתו לשוב לעבודה. על כן, הנתבעת שלחה אל התובע מכתב מיום 18.11.08, בו הודיעה על קבלת התפטרותו וניכוי שכר שבועיים ממשכורתו בשל אי מתן הודעה מוקדמת. כן טענה הנתבעת, כי בשל עזיבתו הפתאומית של התובע נבצר ממנה לספק סחורה ללקוחות נגרם לה נזק המוערך בסך של 5,000 ₪ וכן פגיעה במוניטין - שהיא מבקשת לקזז מכל סכום אשר זכאי התובע. הנתבעת הכחישה כי התובע עבד כלל שעות נוספות וטענה כי לעיתים קרובות, בעיקר בימי שישי, קיצר התובע על דעת עצמו את יום העבודה ועבד פחות שעות מהנדרש ממנו. אף על פי כן, לא הפחיתה הנתבעת את שכרו. כן, נטען כי התובע נמנע במכוון מלהחתים כרטיס עבודה במשך כל תקופת העבודה. לגרסת הנתבעת, התובע היה זכאי לשכר עבודה בגין חודש 11.08 וכן לפדיון בגין 9 ימי חופשה, אך היא קיזזה אותם בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. באשר לעבודה בימי שישי, טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא הודיע כי אינו מעוניין לעבוד בימי שישי, אלא ההיפך, הוא רצה והעדיף לעבוד בימי שישי מאחר ומדובר ביום עבודה קצר, בו עבד 4 שעות בלבד. הנתבעת הודתה כי לא שולמו לתובע דמי הבראה, והוא זכאי לגרסתה ל-7 ימי הבראה, אך מבקשת לקזז רכיב זה בגין אי מתן הודעה מוקדמת ו/או כנגד הנזק שגרם לה התובע. לעניין הפרשות לפניסה, נעשה לתובע ביטוח מנהלים בחב' "מגדל חברה לביטוח בע"מ" החל מ-1.1.08, כאשר רק ממועד זה חלה חובה לבצע הפרשות לפנסיה. 3. עובדות המקרה: בדיון העידו התובע ומר רונן וקרט - אחד הבעלים והמנהלים של הנתבעת (להלן:"מר רונן"). בהתאם לראיות שנשמעו, עובדות המקרה לגביהן לא קיימת מחלוקת בין הצדדים הן כדלקמן: א. התובע עבד אצל הנתבעת בתור קונדיטור, בקונדיטוריה שבבעלות הנתבעת בטבריה, החל מ-1.7.07 ועד ל-16.11.08. ב. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. ג. השכר המוסכם של התובע היה בסך 7,500 ₪ נטו לחודש. התובע קיבל את שכרו במזומן במהלך כל תקופת העבודה. ד. התובע עבד 6 ימים בשבוע, מיום א' עד ליום ו', שבו עבד יום עבודה מקוצר. ה. התובע הינו מוסלמי. ו. שכרו של התובע בגין חודש נובמבר 2008, שבו עבד עד ליום ה-16 לחודש, לא שולם לו - בסך של 4,000 ₪ נטו. כן, לא קיבל התובע דמי הבראה בגין כל תקופת העבודה. ז. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים אצל "מגדל חברה לביטוח בע"מ" החל מ-1.1.08. 4. הסכם קיבוצי ר/או צו ההרחבה החל על הצדדים: התובע טען כי חל על הנתבעת הסכם קיבוצי וצו ההרחבה בענף האפיה. באשר לחלות של הסכם קיבוצי, לא הוכח כי הנתבעת חברה באירגון המעבידים אשר חתום על ההסכם הקיבוצי ועל כן, לא הוכח כי הוראות הסכם הקיבוצי מחייבות אותה. אולם, אכן חל על הצדדים צו ההרחבה בענף האפיה (י"פ 1703, תשל"א, 1148), זאת מאחר וצו ההרחבה הוחל על כל העובדים והמעבידים במאפיות בישראל ובהתאם לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תעשיית מוצרי קונדיטוריה נכללת בענף המאפיות. על כן, ההוראות שבצו ההרחבה בענף האפיה (להלן:"צו ההרחבה") חלות על היחסים שבין הצדדים. 5. שעות העבודה של התובע וזכאות לתשלום בגין שעות נוספות: התובע הצהיר בתצהירו כי שעות העבודה שלו היו מ-07:30 עד לשעה 16:00, מדי יום, כאשר החל מחודש מאי 2008 נדרש לעבוד שעות נוספות רבות, מבלי שקיבל על כך כל תמורה נוספת. התובע דרש ממנהלי הנתבעת תשלום אך בקשותיו לא נענו. התובע הצהיר כי עבד שלוש שעות נוספות בממוצע בכל יום, ותביעתו היא בגין שעתיים נוספות בכל יום, במשך 7 חודשים. התובע לא הגיש כל רישום של שעות העבודה ולדברי מר רונן הוא סירב להדפיס כרטיס נוכחות אשר סופק לו ועל כן דו"חות הנוכחות השייכים לתובע ריקים (נ/1). התובע הכחיש בעדותו שהוא קיבל כרטיס נוכחות והתבקש להדפיסו, לדבריו הבקשה הייתה רק בחודש האחרון לעבודתו, כדי שהוא ידפיס רק את השעות הנוספות - לאחר השעה 16:00 (ע' 6 ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון). ברם, לפי עדותו של רונן, שעות העבודה של התובע היו משעה 08:00 עד לשעה 16:00 ואף פעם לא עבד מעבר לכך, כיוון שאז הוא עבד בעבודות אחרות. התובע אף סיים לעיתים את יום העבודה בשעה 12:00 - 13:00 ובימי שישי נהג לסיים את יום העבודה בשעה 10:00 - 11:00 (ראו ע' 9 לפרוטוקול הדיון). פעם אחת בלבד, לדברי מר רונן, עבד התובע משעה 04:00 ביום שישי, כיוון שלא הספיקו להשלים הזמנה ביום חמישי (ע' 11, ש' 12-15). מר רונן הכחיש כי התובע עבד כלל שעות נוספות ושזכאי לתשלום בגינן. על התובע הוטל הנטל הראייתי להוכיח כי הוא עבד שעות נוספת, בגינן הוא דורש תשלום, או שהוא עבד ב"מתכונת" מסויימת אשר כוללת עבודה בשעות נוספות. הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל [דב"ע לב/32 - 3 פרוימוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (30.4.2002)]. אולם, כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נקבע חריג לכלל זה, והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה. כמו כן, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי יש להגמיש את נטל הראייה החל על עובד בתביעה לגמול שעות נוספות. בדב"ע לז/1 - 2 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט שותפות (פד"ע ח' 343) נקבע כי - "מקום העבודה שבו קיימת, מעצם מהותו, מסגרת שעות עבודה קבועה, ואין טענה כי העובד עבד עבודה חלקית בלבד, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן השעות, להוציא הפסקות העולות מעצם מהותו של אותו מקום עבודה". בענייננו, לא הביא התובע כל ראיה שהיא כדי לתמוך בגרסתו לעניין עבודה בשעות נוספות. לא הוכחו השעות שבהן התובע עבד בפועל מעבר לשעות הרגילות ואף לא הוכיח כי חלה "מתכונת" של יום עבודה החורגות מיום העבודה הרגיל בהתאם להוראות של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. לאור זאת, אנו סבורים כי דין התביעה בגין שעות נוספות להידחות. 6. תביעה לפדיון חופשה: בדיון המוקדם, בו הופיעה ב"כ הנתבעת- שלאחר מכן שוחררה מן הייצוג של הנתבעת בהליך- צוין כי התובע ניצל יום חופש אחד בחודש 10.07 ו-5 ימים בחודש 4.08 (חול המועד פסח), ונותרו לו 9 ימים אותם לא ניצל. במהלך דיון ההוכחות לא הזכיר מר רונן את יום החופשה בחודש 10.07 והתמקד בחמישה ימים בחודש אפריל 2008, לגביהם אין מחלוקת כי התובע לא עבד, מאחר שלא היה יצור בקונדיטוריה, למרות העובדה שהקונדיטוריה הייתה פתוחה ונמכרו בה עוגות כשרות לפסח. בהתאם לצו ההרחבה, עובדים בענף המאפיות והקונדיטוריות זכאים ל-17 ימי חג בשנה, כולל 7 ימים בפסח (לרבות חול המועד). אותם ימי חג לא יכולים לחול על חשבון חופשה שנתית, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. התובע עבד 16.5 חודשים והוא זכאי לפדיון בגין 19 ימי חופש. בהתחשב שהשכר הנטו של התובע היה 7,500 ₪ והוא עבד 6 ימים בשבוע, הסכום המגיע לו בגין פדיון חופשה הוא: 300 ₪ נטו x 19: 5,700 ₪ נטו. 7. דמי הבראה: אין בצו ההרחבה הוראות מיוחדות לגבי זכאות לדמי הבראה ולכן, חל צו ההרחבה לעניין תשלום דמי הבראה החל על כל המשק הפרטי. בהתאם לתקופת העבודה של התובע, הוא זכאי ל-5 ימי הבראה בגין שנת העבודה הראשונה ול-2.25 ימים בגין השנה השנייה. לפי שווי יום הבראה בתקופה הרלוונטית (345 ₪) זכאי התובע לסך של 2,501 ₪ בגין דמי הבראה. 8. תוספת בגין עבודה במנוחה שבועית: אין מחלוקת שהתובע הוא מוסלמי ולכן, יום המנוחה השבועי לפי דתו הוא יום שישי. התובע נהג לעבוד בימי שישי ויום המנוחה הקבוע אצל הנתבעת היה יום שבת. בהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951: ב) המנוחה השבועית תכלול - (1) לגבי יהודי - את יום השבת; (2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. בהתאם לסעיף 9ד לאותו חוק: (א) עובד שמעבידו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעבידו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. בהתאם להוראה כאמור החוק דורש שהעובד יציין בפני המעביד, באופן שלא משתמע לשני פנים, ומיידית (לא יאוחר משלושה ימים מהיום שבו נדרש לעבוד ביום המנוחה) על סירובו לעשות זאת. התובע עבד במהלך כל התקופה בימי שישי ולא הוכיח כי התנגד לכך באופן פוזיטיבי, אלא הועלתה טענה כללית שהוא נדרש לעבוד בימי שישי נגד כנגד רצונו. זאת, כנגד עדותו של מר רונן, שהייתה אמינה עלינו, כי יום שישי היה יום קצר במיוחד שהעובדים - לרבות התובע- העדיפו לעבוד בו וכי לא הייתה מניעה שהתובע יעבוד יותר שעות במהלך שבוע העבודה ולא יעבוד ביום שישי, אך אף פעם לא ביקש זאת. שתיקתו של התובע במהלך כל התקופה מעידה על הסכמתו כי יום המנוחה שלו יהיה יום שבת, ועל כן אין לקבל את הדרישה לתשלום בגין עבודה במנוחה שבועית ודין רכיב זה של התביעה להידחות. 9. תביעה להפרשות לפנסיה: צו ההרחבה לא כולל הוראות המחייבות את המעסיק להפריש לפנסיה עבור עובדי מאפיות וקונדיטוריות. על כן, החבות של הנתבעת היא בהתאם לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (להלן:"צו הרחבה לפנסייה"), החל מיום 1.1.08. בהתאם להוראות צו הרחבה לפנסיה הייתה חייבת הנתבעת לבטח את התובע החל מתום 9 חודשים של עבודה, קרי, מחודש אפריל 2008. על אף זאת, הנתבעת הטיבה עם התובע ועשתה עבורו ביטוח מנהלים החל מיום 1.1.08. חובת ההפרשה של המעביד במהלך שנת 2008 בהתאם לצו הרחבה לפנסיה היא בשיעור 0.833% ובסך הכל (כולל הפרשות עובד והפרשות מעביד לתגמולים) 2.5%. בהתאם לאישור שהוגש על ידי הנתבעת לא היו בביטוח ממנהלים שנעשה לטובת התובע הפרשות מעביד לתגמולים - (ראו נ/2, ע' 2). על כן, חייבת הנתבעת פיצוי לתובע לפי שיעור של 0.833% על השכר בגין חודשים אפריל עד נובמבר 2008 (7.5 חודשים) לפי שכר קובע של 9,097 ₪ - כפי שעולה מתלושי השכר האחרונים של התובע. סה"כ חייבת הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 568.33 ₪. 10. נסיבות סיום העבודה של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים: לפי עדות התובע בבית הדין, הוא עבד שעות נוספות בחודש מאי 2008 ולא קיבל תשלום בגינן וכן מר רונן אמר לתובע מול עובדים אחרים מילות גנאי וסימן כלפיו סימני גנאי. כמו-כן, רונן היה מוסיף לסידור העבודה שלו 11-12 שעות מבלי לשלם לו עבור השעות הנוספות בהן הוא עבד. התובע הצהיר כי הוא היה ביחסים טובים עם שי, שהוא שותפו של רונן, אך זה האחרון העליב אותו בעבודה, אז התובע הודיע כי הוא מסיים לעבוד, כשהוא נתן חודש הודעה מראש, וביום 16.11.08 הוא סיים את יום העבודה ופנה אל ביתו. (ראו ע' 5 לפרוטוקול הדיון). מאידך גיסא, הצהיר מר רונן כי מעולם לא העליב את התובע, שנפגע מכך שהוא הסביר את סידור העבודה שניתן בעברית כי הוא לא יודע לקרוא עברית כיאות. לגרסת מר רונן התובע התפטר מאחר והתחיל לעבוד בעסק מתחרה של קרוב משפחה שלו שהוקם בכפר כנא וביום האחרון לעבודתו, התובע אמר שהוא הולך לבנק, נטש את הקונדיטוריה בשעה 12:00 ולא חזר, מבלי שנתן כל התראה או הודעה מוקדמת (ראו ע' 9-10 לפרוטוקול הדיון). בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963: (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים. על מי שטוען כי התפטר כדין פיטורים הוטל הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים על פי חוק: הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שבגינן אין לדרוש מן העובד שימשיך בעבודה. התובע טען כי הנתבעת הפרה את זכויותיו, בעיקר עת לא שילמה לו עבור שעות נוספות בהן נדרש לעבוד. כפי שנאמר לעיל, טענה זו לא הוכחה. התובע לא הוכיח כי נדרש לעבוד מעבר לשעות רגילות ובוודאי לא הוכיח כי התריע בפני המעביד שיתקן את ההפרה, שאם לא כן הוא יתפטר כדין מפוטר - כפי שנדרש בפסיקה. ההפרה היחידה על ידי הנתבעת שהוכחה כלפי התובע היא אי תשלום עבור דמי הבראה, כאשר ספק אם אי תשלום כאמור מהווה "נסיבה שבגינה אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודה", ובנוסף, לא הוכח כי התובע התריע בדבר ההפרה. בזמן הפסקת העבודה, לא הגיע המועד לתשלום של שכר חודש נובמבר 2008, ולגבי ימי החופש שהצטברו, לא הוכיח התובע כי ביקש לצאת לחופשה ובקשתו סורבה. באשר לעלבונות, לקללות ולהתנהגות לא ראויה מצד מר רונן כלפי התובע, התובע לא הביא כל ראיה התומכת בגרסתו, המטילה דופי חמור בהתנהגותו של המנהל, כאשר סביר להניח כי היו עובדים אחרים שהיו עדים לכך ולא הייתה מניעה להביא אותם למסירת עדות. מר רונן הכחיש לחלוטין את הטענות כלפיו והסביר כי התובע הרגיש שנפגע בכבודו כאשר העוזר של מר רונן הסביר לו את סידור העבודה בעברית, שפה בה לא ידע לקרוא היטב. בין הגרסאות השונות, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת בנקודה זו. התובע לא הוכיח כי הוא התפטר מסיבות אשר הצדיקו את התפטרותו כדין פיטורים וכן לא הוכיח כי נתן הודעה מוקדמת, כפי טענתו, בת חודש ימים. אנו סבורים כי התובע נטש את העבודה ביום 16.11.09 מבלי לתת הודעה על כך, כפי שנדרש בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. על כן, חייב התובע לנתבעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך שכר של חודש אחד- 7,500 ₪ נטו. באשר לנזק הנוסף הנטען על ידי הנתבעת עקב נטישת התובע ופגיעה במוניטין, לא הובאה על כך כל הוכחה ולכן, אין לחייב את התובע מעבר לתמורת הודעה מוקדמת בגין נטישתו. 11. לסיכום: התובע זכאי לסכומים כדלקמן: - סך של 4,000 ₪ - נטו, בגין שכר חודש נובמבר 2008. - סך של 5,700 ₪ - נטו, בגין פדיון חופשה. - סך של 2,501 ₪ ברוטו, בגין דמי הבראה. - סך של 568.33 ₪ ברוטו, בגין הפרשות לפנסיה. מהסכומים האלה, לפי קביעתינו לעיל, זכאית הנתבעת לקזז סך של 7,500 ₪- נטו בגין תמורת הודעה מוקדמת (סכום שיש לקזז מהשכר ומפדיון חופשה, שחושבו בערכים נטו). לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. סך של 2,200 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.08 ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 2,501 ₪ ברוטו בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.08 ועד ליום התשלום בפועל. ג. סך של 568.33 ₪ ברוטו בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.08 ועד ליום התשלום בפועל. לאור תוצאות המשפט, הסכום בו התקבלה התביעה לעומת הסכום הנתבע, אנו קובעים כי אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. עידית איצקוביץ-שופטת מר אסדי רבאח נציג ציבור (מעבידים) דעת המיעוט של נציג ציבור (עובדים)- מר אברהים בויראת: אני חולק על דעת הרוב של כב' השופטת עידית איצקוביץ ונציג ציבור מעבידים - מר אסדי רבאח בסעיף 10 לפסק הדין, בקבלת גרסת הנתבעת והעדפתה על גרסת התובע, ובזה נשללה ממנו הזכות להתפטר כדין מפוטר, ולהלן נימוקיי: א. עדותו של התובע הייתה מהימנה עליי, בעדותו התגלו אותות אמת. ב. התובע העיד שהציקו לו, והתגרו בו בסימני/תנועות גנאי. ג. מנהל הנתבעת שהעיד בפנינו, מר רונן, על אף היותו ממולח ודובר עברית שוטפת, הודה שאכן התובע נעלב כי הסבירו לו בעברית, דבר שאינו הגיוני בעיני, הרי ידוע שמדברים שם עברית. מסקנתי היא שזה קצה הקרחון, שפליטת פה זו הסגירה והצביעה על העלבונות שהתובע ספג. ד. התובע העיד כי נתן הודעה מוקדמת, ועל אף זאת הנתבעת עשתה דין לעצמה, ולא שילמה את משכורתו האחרונה ללא דין, כשעמדה לה הזכות לנקוט באמצעים חוקיים. בנקודה זו גם הנתבעת ביקשה שווי של שבועיים של עבודה (במכתב מיום 18/11/08 בטרם הוגש כתב התביעה) בגין הודעה מוקדמת, ובפסק הדין הוחמר עם התובע לחודש ימים. ה. בעיני אי תשלום דמי הבראה בתום שנת עבודה הוא הפרה חמורה, שכן מזכה בפיצויי פיטורין וכמו-כן חופשה שנתית. לסיכום, לאור נימוקיי לעיל יש לראות בהתפטרותו של התובע כדין מפוטר. מר אברהים בויראת נציג ציבור (עובדים) הוחלט כאמור בדעת הרוב של השופטת עידית איצקוביץ ונציג ציבור מעבידים - מר אסדי רבאח. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עומס בעבודההתפטרות