התפטרות עובד לצורך טיפול בילד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עובד לצורך טיפול בילד: רקע כללי 1. במסגרת התביעה שבפנינו, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר את תביעתו השתית על הוראת סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, המעגנת את זכאותו של עובד המתפטר על מנת לטפל בילדו לתשלום פיצויי פיטורים. תמצית העובדות הצריכות להכרעה 2. הנתבעת, העוסקת בתחום התקשורת, הינה "תוצר" של מיזוג שנערך במהלך שנת 2007 בין חברת אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ לחברת 012 קווי זהב בע"מ (להלן: "המיזוג") (ראה - סע' 2 לתצהיר סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת - הגב' טל גולדשטיין; להלן: "הגב' גולדשטיין"). 3. התובע הועסק תחילה בחברת אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ ולאחר מכן עבד בנתבעת, וזאת החל מיום 1.12.98 ועד ליום 31.7.07. התובע החל את עבודתו בחברת אינטרנט גולד קווי זהב בע"מ בתפקיד פקיד דואר ולאחר מכן החל למלא תפקיד של טכנאי PC ובמשך השנים שלאחר מכן התקדם בעבודתו והגיע לתפקיד בכיר של מנהל תחום DATA CENTER. במסגרת תפקידו זה ניהל התובע צוותי IT פנימי, צוותי HOSTING אחסון אתרים ושרתים, צוות שרות HELP-DESK וצוות סמייל-מדיה. סה"כ ניהל התובע כ-18 עובדים, כשבכל אחד מהצוותים שהיו תחת ניהולו הועסקו 3-4 אנשים (ראה - סעיף 1-2 לתצהיר התובע). התובע הגדיר עצמו בחקירתו הנגדית כאדם "שאפתן ומצליחן" וכן העיד כי לתחושתו - הממונים עליו בנתבעת סמכו עליו מאוד, האמינו בו, "פירגנו" לו וקידמו אותו (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11-15). במסגרת תפקידו בנתבעת נדרש התובע לעבודה מאומצת ולזמינות משך 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. שעות העבודה בהם נדרש התובע להימצא במקום העבודה בפועל היו גמישות והוגדרו למעשה ע"י התובע, בהתאם לצרכי העבודה ובהתאם לנוחיותו (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול ש' 13-14; וכן עמ' 20 ש' 6-9 וש' 18-15 לעדותו של סמנכ"ל טכנולוגיות בנתבעת - מר מקס בלומברג; להלן: "מר בלומברג"). 4. במהלך חודש 4/07 נולדה, במזל טוב, בתו הראשונה של התובע. 5. לאחר לידת בתו ובמסגרת הליכי המיזוג נוהל דין ודברים בין התובע לבין הנתבעת בכל הנוגע לקידומו של התובע בעקבות הליכי המיזוג. במסגרת דין ודברים זה הוצע לתובע תפקיד חדש ואף נשלחה לו טיוטא הכוללת את הגדרות התפקיד. דא עקא, שהתובע לא היה שבע רצון מהתפקיד שהוצע לו וזאת, כעולה ממכתב ששלח ביום 10.5.07 לסמנכ"ל מערכות מידע וטכנולוגיות דאז בנתבעת - מר יואל גלעד ז"ל (ראה - נספחים ז' ו-ח' לתצהיר הגב' גולדשטיין). במכתבו הנ"ל ציין התובע כי התפקיד שהוצע לו כולל אחריות בשני תחומים צרים מאוד וכי הוא חש "כאילו הוא חוזר 4 שנים אחורה", כן הוסיף התובע וכתב במכתבו לאמור: "אני מרגיש כי תפקיד זה אינו הולם את כישורי. בתפקיד זה נלקחים ממני מירב סמכויותי הן הניהוליים והן המקצועיים ולכן אני לא רואה תפקיד זה כמתאים לי." (ראה - נספח ח' לתצהיר הגב' גולדשטיין) מהראיות עולה כי התובע המשיך לבוא בדברים עם הנתבעת באמצעות גורם אחר בנתבעת (מר בלומברג, שהחליף בתפקיד סמנכ"ל מערכות מידע וטכנולוגיה את מר יואל גלעד ז"ל), אולם בסופו של ענין, התובע לא בא אל סיפוקו בכל הנוגע לקידום המיוחל ולא קיבל מהנתבעת הצעה שסיפקה את שאיפתו לקידום (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול ש' 24-25, עמ' 14 ש' 1-7; כן ראה - סע' 3-5 לתצהיר מר בלומברג וסע' 11 לתצהיר הגב' גולדשטיין). 6. מהראיות עולה עוד כי במהלך התקופה בה ניהל התובע עם הנתבעת מגעים בנושא קידומו הוא ניהל במקביל מגעים עם מעסיקים פוטנציאליים ואף קיבל הצעות (עבודה), שהיו לדבריו, "מעניינות" (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 8-13). בהקשר זה, העיד התובע כי הוא קיבל "תשובה חיובית" ביחס להעסקה בחברה בשם "מטה קפה" (להלן: "מטה קפה") עוד בחודש 6/07. חברה בה החל לעבוד, בסופו של יום, ביום 2.9.07. לדבריו, מטה קפה היתה מעונינת בתחילת עבודתו באופן מיידי ועוד בחודש 3/07, אולם הוא (התובע) היה זה שקבע, בסופו של יום, את מועד תחילת עבודתו אצלה ביום 2.9.07 (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 20-24; עמ' 15 ש' 19-20). 7. כפי האמור, לאחר שהתובע קיבל תשובה חיובית ביחס להעסקתו ממטה קפה וביום 2.7.08 הודיע התובע לנתבעת על התפטרותו במכתב בו כתב כך: "הנני מגיש את התפטרותי לאלתר. החלטתי לשבת בבית עם הילדה לתקופת מה ולגדלה." (ראה - נספח א' לתצהיר הגב' גולדשטיין) בעקבות הודעת ההתפטרות התקיימה פגישה משותפת בין התובע לנציגי הנתבעת, בה נמסר לתובע כי הוא יקבל פיצויי פיטורים במידה ויהיה זכאי להם על-פי הדין (ראה - סע' 5 לתצהיר הגב' גולדשטיין). 8. בסמוך לאחר מועד התפטרותו של התובע הגיע לידי הנתבעת מידע, לפיו הצהרת התובע כי בכוונתו "לשבת בבית עם הילדה לתקופת מה ולגדלה" - אינה נכונה והתברר לנתבעת כי התובע צפוי להתחיל לעבוד בחברה אחרת. לאור זאת, שלחה הנתבעת לתובע הודעת דואר אלקטרונית ביום 28.8.07, במסגרתה נמסר לו כי פיצויי הפיטורים ישולמו לו בכפוף לחתימתו על מסמך בו נכתב כך: "1. בהמשך להודעת התפטרותך מיום 2.7.08 ולשיחות שהתקיימו בינך לבין החברה בענין זה, ברצוננו ליידע אותך כי החברה נכונה לשלם לך את פיצויי הפיטורים. 2. תשלום פיצויי הפיטורים כאמור לעיל, יעשה בכפוף ובהסתמך על הצהרתך, כי אינך מתכוון להמשיך בעבודה במקום עבודה אחר וכי התפטרותך הינה לצורך טיפול בבתך התינוקת. הסכמתנו לתשלום פיצויים מותנית בעמידתך בתנאים הקבועים בדין לענין זה, ולחתימתך על כל המסמכים הדרושים. 3. ברצוננו להדגיש ולחדד כי התפטרותך גרמה לחברה נזק משמעותי בתקופה מורכבת של עבודת מיזוג ואולם אנו מכבדים את בקשתך לאור הצורך שלך לטפל בבתך התינוקת. מאחר והתפטרותך באה בתוך תהליך המיזוג ולא הובלת את המחלקה שלך עד לסיומו של המיזוג, הרי לא עמדת בתנאים המוסכמים כפי שסוכמו בדיון שלך עם מקס בלומברג (כמפורט במייל שלו אליך מתאריך 31.7.06 לו הסכמת) ועל כן אינך זכאי לתשלום כלשהו בגין הסתגלות. 4. היה ויתברר כי המצג שנתת לחברה, כמפורט בסעיפים לעיל, אינו נכון או מדויק, תשיב לחברה, בתוך 7 ימים מיום דרישתה הראשונה, את מלוא פיצויי הפיטורים ששולמו לך, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהמועד שבו שולמו לך פיצויי הפיטורים ועד למועד שבו תשיב אותם במלואם לחברה." (ראה - נספח ג' לתצהיר הגב' גולדשטיין) התובע התבקש לאשר את האמור במכתבה הנ"ל של הנתבעת ולפעול על פיו. במאמר מוסגר יצוין - כי התובע הודה במהלך הדיון שהתקיים בפנינו כי הוא אינו זכאי לתשלום בגין תקופת הסתגלות - אותו תבע במסגרת כתב התביעה. זאת, בשים לב להתנאתה של הזכאות לדמי הסתגלות בליווי מלא של תהליך המיזוג. ליווי שלא התבצע ע"י התובע, אשר התפטר קודם להשלמת המיזוג (ראה - עמ' 27 לפרוטוקול ש' 5-7). 9. עוד באותו היום (28.8.07) השיב התובע לפנייתה של הנתבעת במכתב, בו כתב כי הוא "נדהם" מנוסח מכתבה של הנתבעת אותו התבקש לאשר. במכתבו הנ"ל הוסיף התובע וכתב לאמור: "הודעתי לחברה מבעוד מועד כי הנני מתפטר על מנת לטפל בילדתי ותו לא. על פי החוק בנתונים אלה הנני זכאי לפיצויי פיטורים. לא אמרתי ואף לא יעלה על הדעת שלא אעבוד לפרנסתי - ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותי לפיצויים בנסיבות עזיבתי. איני מאשר את האמור במכתבך ואיני מתכוון לחתום עליו. המכתב היחיד שאהיה מוכן לחתום עליו יהיה מכתב גמר חשבון אשר בו יצוין האמת - התפטרותי נבעה מרצוני לטפל בילדתי." (ראה - נספח ד' לתצהיר הגב' גולדשטיין) 10. באותו יום ממש (28.8.08) חתם התובע על מסמך מהותי נוסף לענייננו. מסמך זה היה הסכם עבודה אישי בינו לבין חברת מטה קפה ישראל בע"מ, שמקום מושבה ברח' אחד העם 9 בת"א. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי התובע יחל את עבודתו במטה קפה בתפקיד של OPERATION MANAGER ביום 2.9.07. כמו כן, נקבע שם כי יכול והוא (התובע) ידרש, מעת לעת ובהתאם לעומס העבודה ולדרישות החברה, לעבוד שעות נוספות. כן נקבע בהסכם, כי התובע יהיה זכאי לשכר בסך של 27,000 ש"ח (שכר העולה ב- 1,000 ש"ח ברוטו על זה ששולם לו בנתבעת), לביטוח מנהלים, לקרן השתלמות, לטלפון נייד ולרכב חברה. עוד נקבע שם, כי התובע יהיה זכאי לאופציות ממטה קפה בהתאם לתנאים שנקבעו בחוזה נספח להסכם העבודה (ראה - נספח נ/3; כן ראה - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 20-22, עמ' 11 ש' 7-8). יאמר כבר כאן - כי בנסיבות הללו אין מקובלת עלינו גרסתו של התובע, לפיה הוא נאלץ להתחיל בעבודתו במטה קפה כבר ביום 2.9.07 מהטעם שלא שולמו לו פיצויי פיטורים ע"י הנתבעת. שכן, במועד עריכת ההסכם עם מטה קפה - בו הוסדר גם מועד תחילת עבודתו אצלה - עדיין נוהל דין ודברים בין התובע לבין הנתבעת בכל הנוגע לתשלום פיצויי פיטורים, כפי שפורט לעיל וכפי שיפורט בהמשך (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול ש' 23-25, עמ' 15 ש' 1-4). יתרה מכך, ביום 31.8.07 אף הודיעה הנתבעת לתובע על נכונותה לשלם לו פיצויי פיטורים בהתאם להוראות החוק. זאת, במסגרת מכתב ששלחה לו, בו נכתב בין היתר כך: "המכתב [מכתב הנתבעת מיום 28.8.07] היה משהו שדברנו עליו, אני ואתה... בכל מקרה, אינך חייב לחתום על המסמך כיוון שתמיד נוכל לפעול על פי החוק במידה ויקרה משהו חריג, בכל מקרה, אישרתי לפבל לשחרר לך את כל הפיצויים כפי שמגיע לך חוקית, יריב - שיהיה הרבה בהצלחה תודה על שנים של עבודה מאומצת ועל התרומה הגדולה שלך לחברה. סופ"ש נעים. טל." (ראה - נספח ה' לתצהיר הגב' גולדשטיין) 11. אין חולק, כי חרף האמור במכתב הנ"ל לא שילמה הנתבעת לתובע, בסופו של יום, פיצויי פיטורים וזאת, משום שלטענתה, מספר ימים לאחר כתיבת מכתבה מיום 31.8.07 נודע לה כי התובע החל לעבוד בפועל במקום עבודה חדש, במשרה מלאה. לטענת הנתבעת, התובע אף הגדיל עשות ושידל מי מעובדי הנתבעת לסיים את עבודתם בנתבעת ולעבור לעבוד יחד עימו במטה קפה (ראה - סע' 10 לתצהיר הגב' גולדשטיין). 12. לאור האמור, ביום 10.9.07 ולאחר שנודע לנתבעת על תחילת עבודתו של התובע במטה קפה, כתבה הנתבעת לתובע לאמור: "בימים האחרונים נדהמנו לגלות, כי למרות שהודעת לנו שהינך מתפטר לצורך טיפול בבתך, התחלת לעבוד אצל מעסיק חדש (מטה קפה) במשרה מלאה. בנסיבות האלו, ובהתאם להוראות הדין, אינך זכאי לפיצויי פיטורים והחברה אינה מתכוונת לשלם לך פיצויי פיטורים כאמור (זאת למרות מכתבנו אליך מיום 31.8.07). אנו סבורים, כי התנהלותך בענין זה מעידה שניסית לקבל מהחברה שלא כדין את פיצויי הפיטורים, ואנו שומרים על מלוא זכויותינו כלפיך. בנוסף, וחמור לא פחות, נודע לנו כי פנית למי מעובדי החברה בנסיון לשדל אותם לעבור לעבוד אצל מעסיקך החדש. התנהלות זו מהווה הפרה בוטה של הסכם העבודה בינך לבין החברה ושל הוראות הדין וגורמת לנו נזקים חמורים. לאור זאת, הנך נדרש להפסיק לאלתר שידול עובדים כאמור, שאם לא כן לא נהסס לפעול בכל דרך כדי להפסיק ענין זה וכדי לגבות (ממך או ממעסיקך החדש) את מלוא הנזקים הנגרמים לנו בגין פעילותך. אנו מצרים על כך שלמרות נכונותנו ללכת לקראת בחרת לפעול באופן המתואר לעיל." (ראה - נספח ט' לתצהיר הגב' גולדשטיין) משמע - רק ביום 10.9.07; קרי - כמעט שבועיים לאחר שהתובע חתם על הסכם עבודה עם מטה קפה ולמעלה משבוע לאחר שהחל לעבוד בחברה זו, נתנה לו הנתבעת הודעה סופית ביחס לסירובה לשלם לו פיצויי פיטורים. 13. לאחר הדברים הללו וביום 11.9.07, פנה התובע לנתבעת, באמצעות בא כוחו, במכתב בו דרש את תשלומם של פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סע' 7 לחוק פיצויי פיטורים. במכתבו הנ"ל הודה התובע כי מצא מקום עבודה חילופי בו יאפשרו לו, לדבריו, לטפל בבתו. התובע הוסיף וכתב במכתבו כי במקום העבודה החדש תחומי אחריותו מצומצמים בהרבה מאלה שהיו בנתבעת, כי שעות עבודתו גמישות וכי הוא אינו נדרש לעמוד לרשות העבודה בשעות שאחרי שעות העבודה ובסופי שבוע, כפי שנדרש ממנו בנתבעת. התובע הכחיש במכתבו מכל וכל את "האשמות" הנתבעת ביחס לשידול עובדים לעזוב את הנתבעת ולעבור לעבוד עימו במטה קפה (ראה - נספח י' לתצהיר הגב' גולדשטיין). 14. על מכתב זה השיבה הנתבעת במכתב מיום 17.9.07, בו חזרה על טענותיה כאמור לעיל, בגינן סירבה לשלם לו פיצויי פיטורים (ראה - נספח י"א לתצהיר הגב' גולדשטיין). עם זאת, ביום 14.10.07 שלחה הנתבעת לב"כ התובע נוסח מוצע של שני תצהירים לחתימתם של התובע ושל מעסיקתו החדשה כתנאי לתשלום פיצויי הפיטורים. זאת, במסגרת מו"מ שהתנהל בין הצדדים ומבלי שיהיה בכך, לטענתה, כדי להודות בטענות התובע. בנוסח המוצע התבקש התובע להצהיר כי התפטרותו מהנתבעת נעשתה לצורך טיפול בבתו וכי הוא עומד בתנאים הקבועים בדין לענין זה, לרבות המרחק מביתו והפחתה משמעותית בהיקף המשרה בהשוואה לזה שהיה בנתבעת, כן התבקש התובע להצהיר כי שכרו אצל מעסיקתו החדשה נמוך באופן משמעותי משכרו בנתבעת (ראה - נספח י"ב לתצהיר הגב' גולדשטיין). התובע מצידו, סירב לחתום על נוסח זה, אולם הודיע כי הוא נכון לחתום על הצהרה לפיה, התפטרותו מהנתבעת היתה לצורך טיפול בבתו וכי תנאי העבודה במטה קפה יאפשרו לו לטפל בבתו בצורה טובה יותר מזו שהיתה מתאפשרת לו בנתבעת (ראה - נספח י"ג לתצהיר הגב' גולדשטיין). התובע אף הציג לנתבעת ולביה"ד נספח לחוזה העבודה שלו במטה קפה, בו נכתב כי מטה קפה מסכימה לכך שהוא (התובע) יעבוד בשעות עבודה גמישות, אשר יאפשרו לו טיפול בבתו וזאת, לתקופה של 6 חודשי העבודה הראשונים "והכל מבלי לגרוע מהתחייבויות העובד על פי הסכם ההעסקה" (ראה - נספח י"ד לתצהיר הגב' גולדשטיין). 15. בנסיבות הללו ונוכח סירובה של הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, הגיש התובע ביום 26.12.07 את התביעה שבפנינו. הכרעה 16. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות, הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות. שכן, לא שוכנענו כי התפטרותו של התובע מהנתבעת אכן היתה לצורך טיפול בבתו. הרושם המתקבל מהראיות הוא כי הסיבה להתפטרות התובע היתה נעוצה כנראה באכזבה או בתסכול שחש בשל אי קבלת הקידום המיוחל לו ציפה ונוכח הצעת עבודה קוסמת יותר שקיבל מחברת מטה קפה וזאת, כפי שיפורט להלן: א. ראשית יאמר - כי לו אכן המטרה המבורכת של הטיפול בבתו היא שהיתה עומדת לנגד עיניו של התובע עובר להתפטרותו, הרי שניתן היה לצפות שהתובע יפנה בענין זה בראש ובראשונה לנתבעת ויבקש ממנה להתאים את תנאי עבודתו, לרבות שעות עבודתו, למצבו המשפחתי החדש. דבר שהתובע נמנע מלעשותו. התמיהה על כך שהתובע לא עשה כן מתעצמת נוכח הדברים שלמדנו מפי התובע ביחס להערכה הרבה לה זכה לדבריו מצד הממונים עליו, "לפרגון", לקידום ולאמונה ביכולתו ונוכח דבריו באשר ליחסיו המצוינים עם הממונים עליו (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11-15). נוסיף בהקשר זה כי - הן סמנכ"ל התפעול מר בלומברג והן סמנכ"לית משאבי אנוש הגב' גולדשטיין - העידו כי התובע מעולם לא פנה אליהם בבקשה לצמצם את שעות עבודתו על מנת לאפשר לו לטפל בבתו התינוקת. לדבריהם, מצב הדברים אף היה הפוך, בשים לב לכך שכל פניותיו של התובע לנתבעת היו לצורך קידומו לתפקידים בכירים ותובעניים יותר. הגב' גולדשטיין אף הוסיפה והעידה כי התובע מעולם לא התלונן בפניה על תנאי העסקתו ושעות עבודתו ולא העלה כל טענה בדבר קושי הנובע משעות עבודתו לאחר לידת בתו (ראה - סע' 6 לתצהיר מר בלומברג; סע' 11 לתצהיר הגב' גולדשטיין). משמע - מהראיות עולה כי מה שהטריד בעיקר את התובע לאחר לידת בתו ובמהלך התקופה שמחודש 5/07 ואילך לא היה הצורך לצמצם את היקף העסקתו, אלא דווקא קידומו בנתבעת לתפקידים בכירים ותובעניים יותר. ב. יתרה מזו, מהראיות עולה כי בנתבעת קיים נוהג, לפיו עובדי הנתבעת שהינם הורים לילדים רשאים לעבוד יום עבודה מקוצר אחת לשבוע על מנת לאפשר להם לטפל בילדיהם. לדבריה של סמנכ"לית משאבי אנוש בנתבעת, הגב' גולדשטיין, אשר לא נסתרו, הן מר בלומברג והן היא (הגב' גולדשטיין) ניצלו בפועל זכות זו ועבדו אחת לשבוע יום עבודה מקוצר באופן שאיפשר להם לשהות עם ילדיהם. זאת, על אף תפקידם הבכיר והתובעני בנתבעת (ראה - עמ' 24 לפרוטוקול ש' 1-2). הגב' גולדשטיין אף הוסיפה והעידה, בחקירתה הנגדית, כי התובע היה עובד בכיר ומוערך וכי לו היה מבקש לעבוד בשעות גמישות, הרי שהנתבעת היתה מאפשרת לו לעשות זאת. כן העידה הגב' גולדשטיין כי לו היה התובע מבקש ליטול חופשה בת חודשיים על מנת לטפל בבתו, הרי שגם על כך היה נענה בחיוב (ראה - עמ' 23 לפרוטוקול ש' 23-24; עמ' 24 ש' 1-2). ג. התובע כאמור, לא סתר את הטענה כי הוא מעולם לא פנה לנתבעת בבקשה להתאים את תנאי עבודתו ואת שעות עבודתו לשינוי במצבו המשפחתי באופן שיאפשר לו לטפל בבתו. בחקירתו הנגדית אף הודה בכך מפורשות. התובע אמנם ניסה לתרץ את המנעותו מלפנות לנתבעת, אולם הסברו נשמע סתמי ובלתי משכנע ובלשון הפרוטוקול: "ש. לגבי סע' 4 לתצהירך - למה לא אמרת כבר אז ליואל שיתחשב בך בשעות? ת. בתקופה הזו בתי היתה בת חודש. חשבתי שחודש ראשון הוא תמיד קשה אבל ראינו שמיום ליום הדברים נעשים יותר קשים. בתפקיד שלי לבקש לעבוד פחות שעות זה לא מתקבל על הדעת. אני עובד שם ויודע את דרישות התפקיד ממני מבחינת הזמנים. ש. בקשת קידום לא התחשבות בשעות. זה הפוך ממה שאתה אומר? ת. בתקופת המיזוג מה שפעל שם זה האגו שלי שרצה לשנות את המעמד שלי. תמיד שאפתי להתקדם. לא לקחתי בחשבון כמה משאבים תקח הילדה." (ראה - עמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-11) אנו סבורים כי שעה שעולה כי עובד הטוען לתחולתו של סעיף 7 לחוק פיצוי פיטורים, שוקל התפטרות והחלפת מקום עבודה אחד באחר - הרי שמוטלת על העובד החובה לפנות למעביד קודם להתפטרות וזאת, על מנת לבקש ביצוען של ההתאמות הנדרשות במסגרת עסקו של המעביד. התאמות אשר יאפשרו לו לטפל בילדו. חובה זו נגזרת מעקרון תום הלב שביחסי העבודה וניתן ללמוד עליה באופן אנלוגי מההלכה הפסוקה ביחס לחובה למתן התראה והזדמנות לתיקון בנסיבות של התפטרות לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים או בנסיבות של התפטרות לפי סעיף 6 לחוק הנ"ל (ראה - ע"ע 563/05 אלי אסיסקוביץ נ' עמותת מכבי ראשל"צ לתרבות וספורט, , ניתן ביום 8.11.06). נזכיר כי בהתאם לעקרון זה ולפסיקה אותה יש להחיל על המקרה דנן - אי מתן התראה כאמור מונעת לכשעצמה את התגבשות הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים. למצער, ניתן לומר כי להמנעות ממתן התראה כאמור יש ליתן משקל ראייתי נכבד עת שבאים לקבוע מהי הסיבה האמיתית להתפטרות. משמע - יש להניח כי לו אכן היתה הסיבה להתפטרות נעוצה באמת ובתמים בצורך בהפחתה של שעות העבודה ובדרישה לזמינות לשם טיפול בילד - הרי שסביר להניח שהעובד היה פונה בבקשה מתאימה למעבידו טרם שיחליט על התפטרות. במיוחד נכונים הדברים בנסיבות שבפנינו, שעה שעולה כי יחסי העבודה שבין התובע לממונים עליו היו "מצוינים", כי הנתבעת רכשה הערכה רבה לתובע, הפגינה כלפיו "פרגון" וחפצה בהשארותו וכן שעה שעולה כי בנתבעת קיים נוהג של התחשבות בעובדים שהינם הורים לילדים בכל הנוגע לשעות העבודה. ד. לטעמנו, ניתן ללמוד על כך שהרצון לטפל בילדתו לא היה הסיבה או המטרה שעמדה לנגד עיני התובע עובר להתפטרות לא רק מהטעם שהוא נמנע מלפנות בענין זה לנתבעת על מנת שתתחשב במצבו, אלא גם מהעובדה שהוא (התובע) הציג בפני הנתבעת מצג כוזב ולמצער הסתיר את כוונתו לעבור למקום עבודה אחר. כפי האמור, התובע הציג בפני הנתבעת מצג לפיו, יש בכוונתו "לשבת בביתו בטל מעבודה" על מנת לטפל בבתו וזאת, שעה שבפועל "ישב בביתו כחודש ימים בלבד" עד לתחילת שנת הלימודים וקליטת ילדתו בגן הילדים. זאת, שעה שמהראיות עולה כי - באותה תקופה בה הציג עצמו כמי שמתעתד "לשבת בביתו" - כבר גמלה בליבו ההחלטה לעבוד במטה קפה, בתנאי עבודה עדיפים על אלה שהוצעו לו בנתבעת (שכר גבוה משכרו בנתבעת וכן אופציות). כפי האמור, אנו דחינו את גרסתו של התובע כי הוא החליט להתקשר עם מטה קפה בהסכם עבודה (שתחילתו בראשית חודש 9/07) מהטעם שהנתבעת לא שילמה לו פיצויי פיטורים ומאחר והוא נזקק לכסף למחייתו. זאת, בשים לב לכך שבמועד עריכת ההסכם עם מטה קפה ביום 28.8.07 עדיין לא ניתנה לתובע תשובה שלילית מהנתבעת ביחס לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר ביום 31.8.07 אף הודיעה לו הנתבעת על נכונותה לשלם לו פיצויי פיטורים. חיזוק נוסף למסקנתנו זו ניתן למצוא בדברי התובע, אשר העיד כי מטה קפה הודיעה לו על קבלתו לעבודה עוד בחודש 6/07 וכי היא נזקקה לעובד באופן מיידי. מכאן - שיש להניח כי התקשרות בין התובע למטה קפה נסגרה עוד לפני חתימת ההסכם הפורמלי בין הצדדים ביום 28.8.07 וכנראה עוד בחודש 6/07. אנו סבורים - כי הסתרת האמת במלואה מפני הנתבעת היתה נעוצה קרוב לוודאי בעובדה שלו היה התובע חושף בפניה את כוונתו לעבוד במטה קפה כבר בחודש 9/07, הרי שהיה מתחוור כבר אז כי החלפת מקום העבודה אינה קשורה כלל ועיקר ללידת הבת ולרצון לטפל בה וכן כי ככל שהיה מתחוור כי חברת מטה קפה מספקת לתובע תנאי עבודה נוחים יותר לגידול בתו - הרי שגם הנתבעת היתה מציעה לו קרוב לוודאי תנאים שכאלה. זאת, בשים לב להערכתה כלפי עבודתו. ה. המסקנה לפיה, התפטרות התובע אינה קשורה לרצון לטפל בבתו נלמדת גם מהעובדה שלאחר לידת הבת ועד למועד ההתפטרות, לא הטריד עצמו התובע בהפחתה של עומס העבודה בנתבעת, אלא דווקא בקידום. קידום שהיה מציב בפניו דרישות תובעניות יותר. עובדה זו וסמיכות ההתפטרות למועד בקשת הקידום, שלא נענתה, מצביעים אף הם על כך כי הסיבה להתפטרות היתה שונה מזו הנטענת על ידי התובע. 17. לכשעצמנו לא שוכנענו לא רק בכך שהסיבה להתפטרות לא נבעה מרצונו של התובע לטפל בילדתו, אלא גם בכך שהמעבר לעבודה במטה קפה אכן איפשר לתובע טיפול מיטבי יותר בילדתו, מעבר לזה שהיה מתאפשר לו המשיך לעבוד בנתבעת ולו היה זוכה ליחס המקובל בנתבעת לעובדים שהינם הורים לילדים: מהראיות עולה כי מקום העבודה במטה קפה היה רחוק יותר ממקום מגוריו מאשר מקום עבודתו בנתבעת - התובע התגורר בראש העין ומשרדי הנתבעת השוכנים בפתח תקוה היו קרובים יותר לביתו ממשרדי מטה קפה השוכנים בת"א. כן עולה, כי התובע אמנם נדרש ע"י הנתבעת לזמינות טלפונית בכל עת, אולם שעות עבודתו בפועל בחצרי הנתבעת היו גמישות והוכתבו גם על פי צרכיו. זה המקום להעיר, בהערת אגב, כי לטעמנו, אין מקום לדרוש מעובד - גם שעה שאין מדובר בהורה לילדים - להיות זמין לעבודתו משך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע וכי דרישות מעין אלה יש לשרש. עם זאת, במקרה דנן שוכנענו כי דווקא לנוכח ההערכה שרכשה הנתבעת לתובע ורצונה ללכת לקראתו, לו היה התובע מתריע על עובדה זו ומבקש לשנותה, הרי שהנתבעת היתה קרוב לודאי נענית לכך. זאת ועוד, הוכח כי גם לאחר ההתפטרות לא התובע הוא שהיה המטפל העיקרי או המשמעותי בבתו - כאשר גם לפי דבריו וגם לפי עדות אשתו - העבודה במטה קפה איפשרה לו להתפנות לבתו בשעה מוקדמת יחסית רק אחת לשבוע ולהביא את בתו לגן בבקרים. זאת, שעה שבשאר הימים הוא שב מעבודתו בשעות הערב בשעות 19:00-19:30. כן הוכח, כי דווקא אשתו של התובע היא זו שצמצמה את שעות עבודתה לאחר הלידה: כך למשל, העידה אשת התובע, הגב' לוי, על צמצום שעות עבודתה בתקופה שלאחר חזרתה מחופשת לידה. כמו כן העידה, כי היא נהגה לצאת מעבודתה בשעה 16:00 על מנת לשהות עם בתה עד לשעות הערב, עת הגיע התובע מעבודתו במטה קפה (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9-13). בהתאם לכך התקשתה הגב' לוי (אשת התובע) ליתן תשובה לשאלה - מדוע התובע מוציא מהגן את בתם רק אחת לשבוע, זאת שעה שלטענתו הוא התפטר מהעבודה כדי לטפל בבתו ובלשון הפרוטוקול: "ש. בעלך התפטר כדי לטפל בילדה, אז למה הוא מוציא אותה מהגן רק אחת לשבוע? ת. בעלי התפטר כדי לטפל בילדה כדי שאוכל לחזור לעבודה. המצב הבריאותי שלי לא מאפשר לי לעזוב ולחפש עבודה אחרת. היה לי קשה לעזוב את העבודה שלי ואני גם עובדת שם יותר מ-9 שנים. היות ושעות העבודה של התובע לא היו מתאימות למצב הבריאותי שלי לא איפשר לי לטפל בילדה, נאלצנו לעשות שינוי בשעות העבודה של התובע." (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14-18) לכשעצמנו, יגענו ולא מצאנו בדברי הגב' לוי תשובה לשאלה שנשאלה. כפי שצוין לעיל, מהראיות עולה כי גם אם התובע היה ממשיך לעבוד בנתבעת, הרי שזו היתה מאפשרת לו לצאת ממקום העבודה אחת לשבוע בשעה מוקדמת על מנת לטפל בבתו ואילו האפשרות להביא את בתו לגן בשאר ימי השבוע, בשעות הבוקר, ולהגיע מאוחר יותר לעבודה בנתבעת כלל לא נבדקה על ידי התובע. 18. לאור כל האמור, מסקנתנו היא - כי התובע לא התפטר ממקום העבודה על מנת לטפל בבתו, אלא כי התפטרותו נבעה מאכזבה מאי קידומו ומהתנאים העדיפים שקיבל במטה קפה. כמו כן, שוכנענו כי התובע לא נתן לנתבעת כל הזדמנות להציע לו תנאי עבודה נוחים יותר, המאפשרים טיפול בבתו חלף התפטרות והמעבר למטה קפה. מנגד - שוכנענו כי לו היה התובע פונה בענין זה, הרי שהנתבעת, קרוב לוודאי, היתה מציעה לו תנאי עבודה שיאפשרו טיפול בבתו באופן שאינו נופל מזה שהתאפשר לו במטה קפה. כמו כן, שוכנענו כי התובע לא נהג בתום לב עם הנתבעת ודרישתו לתשלום פיצויי פיטורים על בסיס הוראות סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים נעשתה תוך הסתרת עובדות רלבנטיות ומהותיות. עובדה המטילה כאמור ספק ביחס לנכונות גרסתו בכללותה. סוף דבר 19. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. 20. אשר לשאלת ההוצאות, יצויין כי לצורך קביעתם הבאנו בחשבון את דחיית התביעה במלואה ואת נימוקינו דלעיל ומנגד הבאנו בחשבון גם את דברי הביקורת שנאמרו בפסק דין זה ביחס לאופן העסקת התובע על-ידי הנתבעת. אי לכך, בנסיבות אלה אנו מחייבים את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בלבד, בתוספת מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פס"ד זה. קטיניםהתפטרות