קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עקב מחלת בן זוג: בפנינו תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים מחברת הגן של רענן בע"מ (להלן- הנתבעת), עקב התפטרותה מעבודה בנתבעת בנסיבות המזכות אותה לטענתה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) מן הטעם שהתפטרה מעבודתה עקב מחלתו של בעלה. כמו כן עתרה התובעת לתשלום יתרת דמי הבראה בסך של 1,160 ₪. העובדות 1. לציין, כי הגם שבפתח ההליכים נחזה היה כי מעבר למחלוקת המשפטית הנטושה בין הצדדים בשאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה מהנתבעת, חלוקים הצדדים ביניהם גם לגבי העובדות נשוא המחלוקת, הרי שבדיעבד לאחר קבלת תצהירי הצדדים, לאחר חקירתה הנגדית של התובעת, ומשביכר ב"כ התובעת שלא לחקור את מנהל הנתבעת על תצהירו, התברר כי לא בכדי עשה כן הואיל והלכה למעשה, לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים ובכל מקרה לא בהתייחס לעובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בתיק. 2. אי לכך יפורטו להלן העובדות הרלוונטיות להכרעה במחלוקת נשוא תביעה זו, כפי שהן עולות מגרסאות שני הצדדים. 3. הנתבעת מפעילה שני גני ילדים באזור חיפה תחת השם המסחרי "הגן של רענן": האחד בדרך הים והשני בנווה שאנן. 4. התובעת בת 40, תושבת טירת הכרמל, נשואה ואם לשלושה ילדים שבמועדים הרלוונטיים לתביעה היו בני 15, 12 ו-6.5. 5. התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעת כסייעת בגן הילדים בדרך הים בחודש אוקטובר 2003. החל מחודש ספטמבר 2007 סוכם בין הצדדים כי התובעת תתחיל לעבוד בסניף בנווה שאנן. עוד סוכם בין הצדדים כי מפאת המרחק הנוסף לסניף זה, תתחיל התובעת את העבודה 20 דקות יותר מאוחר, היינו בשעה 08:20 במקום בשעה 08:00 ותסיימה 20 דקות יותר מוקדם, היינו בשעה 12:40 במקום בשעה 13:00, ללא שינוי בשכרה. 6. יצוין כי עוד בתחילת שנת 2004 אובחן בעלה של התובעת כסובל מסרטן בגרון, ועבר טיפולי הקרנות. בהתאם למוסכם בין התובעת והנתבעת, יצאה התובעת באותה תקופה לחופשה ללא תשלום, ושבה לעבודה כעבור 3 חודשים. 5. כעולה מתצהיר התובעת, עקב הישנות המחלה עבר בעלה במשך השנים מספר ניתוחים עד שבחודש מרץ 2008 נקבע כי עליו לעבור ניתוח לכריתת גרון מלאה בבית החולים בלינסון. בעקבות כך הודיעה התובעת למנהל הנתבעת - מר רענן אילון, כי היא נאלצת ליטול חופשה של שבוע או שבועיים ולאחריה תחזור לעבודה. לאחר כשבועיים, הודיעה התובעת למנהל הנתבעת כי מצבו של בעלה החמיר וכי היא אינה יודעת מה יהיה איתה בהמשך. לדבריה בתצהירה ואף בעדותה בפנינו, מנהל הנתבעת הודיעה כי היא יכולה לקחת את הזמן ולהחליט מה ברצונה לעשות, או במילותיה שלה בתצהירה, נאמר לה על ידי מנהל הנתבעת: "קחי את הזמן". 6. בתחילת חודש אפריל 08' נאלץ בעלה של התובעת לעבור ניתוח נוסף. לדברי התובעת בהמשך לכך היא שוחחה עם מנהל הנתבעת והודיעה לו כי אינה יודעת מה יהיה איתה שכן בעלה עדיין מאושפז בבית החולים והיא סמוכה אל מיטתו, ומשמשת לו כ"פה" שכן בעקבות הכריתה המלאה של מיתרי הגרון, הוא איבד את כושר הדיבור. זאת ועוד, כעולה מתצהיר התובעת במהלך אותו חודש היו לה שיחות רבות עם מנהל הנתבעת, בהן לשיטתה מסרה לו כי אינה יודעת אם תוכל לחזור לעבודה, שכן בעלה צפוי לעבור עוד חודשיים של הקרנות וטיפולים כימותרפיים. לדבריה בתצהירה, בשל הטיפולים הקשים הנ"ל הנמשכים מדי יום ביומו, עול הטיפול בבית ובילדים הוטל על שיכמה. עוד אישרה התובעת בעדותה בפנינו, כפי שנטען על ידי מנהל הנתבעת בתצהירו, כי ניתנה לה על ידי מנהל הנתבעת האפשרות ליטול חופשה ללא תשלום לצורך טיפול בבעלה, ללא הגבלת זמן, או במילותיה שלה בעדותה: "מבחינתו לא היתה לו בעיה שאני אחזור אפילו אחרי שנה" (ראה עדותה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 8-7). 7. דא עקא שביום 29/4/08 כתבה התובעת מכתב התפטרות אותו מסרה למנהל הנתבעת בתחילה חודש מאי (ראה: נספח א' לתצהירה) שם הודיעה: "הריני להודיעכם כי עלי לסיים את עבודתי ב-"גן של רענן", עקב מחלתו של בן זוגי" ועתרה להסדרת כל התשלומים המגיעים לה בגין סיום עבודתה. 8. ביום 10/5/08 השיב מנהל הנתבעת לתובעת, כי הוא דוחה את בקשתה לתשלום פיצויי פיטורים, שכן מחלת בעלה אינה סיבה מספקת כהגדרת מונח זה בחוק בהינתן שבעלה אינו במצב סיעודי והוא מתפקד באון עצמאי, מה גם שבמסגרת תנאי העבודה סוכם איתה כי תוכל להיעדר בכל עת, לשם היתלוות לבעלה לטיפולים ובדיקות ואף הובהר לה כי היא יכולה ליטול חופשה ללא תשלום לכל פרק זמן שתזקק לו וכי מקום העבודה שמור עבורה (ראה: נספח ג' לתצהיר מנהל הנתבעת). כמו כן באותו יום הוצא לתובעת מכתב שבו התקבלה התפטרותה ופורט משך תקופת עבודתה בנתבעת (ראה: נספח א' לכתב ההגנה). 9. ביום 12/6/08 שלחה התובעת מכתב דרישה נוסף אל הנתבעת, (ראה: נספח ד' לתצהיר התובעת), אליו צורף מכתבו של ד"ר מוחמד חוג'ראת - רופא המשפחה מיום 6/6/08 בו מצוין כי בעלה של התובעת נמצא לאחר ניתוח, מטופל בתרופות וצפוי לעבור טיפול קרינתי וכימותרפי בימים הקרובים. עוד נקבע כי נקבעו לבעלה של התובעת 100% נכות מאת המל"ל וכי הוא זקוק לעזרה ותמיכה מתמדת. ביום 10/9/08 הוצא מכתב דרישה נוסף בשם התובעת, על ידי מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות (ראה: נספח ו' לתצהיר התובעת), עליו השיבה הנתבעת באמצעות מנהלה במכתב מיום 18/9/08 בו נדחו טענות התובעת מן הטעם שאין המדובר בחולה סיעודי הנדרש לעזרת הזולת (ראה: נספח ו1' לתצהיר מנהל הנתבעת). 10. משכך, הגישה התובעת את תביעתה שבנדון. לתצהיר עדותה הראשית, צירפה התובעת את המסמכים הרפואיים הבאים: מכתבו של ד"ר מוחמד חוג'ראת - רופא המשפחה מיום 6/6/08, מכתבו של ד"ר בלאן סאלם - מומחה אונקולוגיה מיום 22/7/08 ומכתבו של לירון אליאסוב - פסיכולוג קליני מהמכון הרונקולוגי-השירות הפסיכולוגי בבית החולים רמב"ם מיום 30/11/08. 11. זאת ועוד, מתוך עדותה של התובעת בפנינו (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 4-6) וכנטען על ידי מנהל הנתבעת בתצהירו, נמצאנו למדים כי בעלה של התובעת הינו עובד חברת החשמל מזה כ-20 שנה, כי בחודש מאי 08' יצא בעלה של התובעת מבית החולים, כי בעקבות הניתוח שעבר, הוא הועבר לעבודה בתפקיד משרדי במשרדי חברת החשמל במקום תפקידו כמנהל עבודה בתחנת הכח בחדרה, כי הוא עצמו חזר לעבודה במשרה מלאה בחברת החשמל בתפקידו החדש בחודש יולי 2008, אם כי בתקופה שעד לחודש ספטמבר 2008 נאלץ להעדר לעיתים תכופות מן העבודה באישור מעבידו, לצורך קבלת טיפולים כימותרפיים והקרנות, כאשר היא עצמה הצטרפה אליו לאותם טיפולים (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 8-16). מכל מקום, אף לשיטת התובעת, החל מחודש 9/08 ואילך מועסק בעלה במשרה מלאה בתפקידו החדש בחברת החשמל, כאשר מעת לעת הוא נדרש לצאת לבדיקות או טפולים אליהם מתלווה התובעת (ראה עדותה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 17-16). ודוק, לדברי התובעת עצמה בעדותה בפנינו, היא העריכה שאילו היתה נדרשת להיעדר מן העבודה כדי להתלוות לבעלה לבדיקות, מנהל הנתבעת "לא היה עושה בעיות והיה מאשר לי".(ראה עדותה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 20-21). 12. זאת ועוד, וכפי שהתברר מתוך תצהיר עדותה הראשית של התובעת, התובעת עצמה נרשמה בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה החל מ-21/7/08 והיא מקבלת דמי אבטלה מאז (ראה: נספח ט' לתצהיר התובעת). ודוק, לדברי התובעת בעדותה בפנינו, היא ביקשה בלשכת התעסוקה לקבל משרה בעבודה עם ילדים (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 20-21). 13. על האמור לעיל נוסיף כי מתוך סיכומי ב"כ הצדדים, נמצאנו למדים שלא היה חולק ביניהם על כך שיחסי התובעת ומנהל הנתבעים במשך כל התקופה התאפיינו בהערכה הדדית, שעה שכל אחד מהם מצא לנכון להרעיף דברי שבח על מרשו של האחר. דיון והכרעה 14. על רקע כל המבואר לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה, האם נסיבות התפטרותה של התובעת מזכות אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6(א) לחוק פיצויי פיטורים. 15. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת מר רענן אילון. התובעת נחקרה על תצהירה בחקירה נגדית פנינו, וכאמור ב"כ התובעת ויתר על חקירת מנהל הנתבעת בחקירה נגדית. בתום פרשת הראיות סיכמו באי כח הצדדים את טענותיהם בפנינו. לציין עוד, כי בישיבת הדיון המוקדם בתיק זה, הגיעו הצדדים להסכמה כי ככל שקיימת זכות לתובעת לפיצויי פיטורים הרי ששיעורם של אלו עומד על 12,376 ₪. כמו כן וביחס לדמי ההבראה הוסכם בין הצדדים, כי ככל שקיימת זכות לתובעת לקבלם, הרי ששיעורם של אלו עומד על 517 ₪ (ראה: בעמ' 1 לפרוטוקול ש': 10-11). התביעה לפיצויי פיטורים 16. בטרם נדרש לשאלה המשפטית שבמחלוקת לגופה, מצאנו לנכון להקדים מספר מילים שלטעמינו מתחייבות בנסיבות המקרה שבנדון. על פניו, ועל כך לא היה חולק, כי נסיבות המקרה שבנדון מעוררות אמפטיה כלפי התובעת ובעלה במישור האישי, ואמנם, על בסיס זה ניסה בית הדין בתחילת ההליכים, להביא את הצדדים לכדי הסכם פשרה, לפנים משורת הדין, לו הסכימה הנתבעת, אך התובעת ביכרה להעמיד להכרעה משפטית את שאלת זכאותה לפיצויי פיטורים בנסיבות המקרה שבנדון. משכך, נקבע התיק להוכחות וכעת ולאחר שסיכמו הצדדים את טענותיהם המשפטיות בפנינו, זה בכה וזה בכה, נדרשים אנו למתן הכרעה משפטית מכח הדין בשאלה המשפטית שהונחה לפתחנו. בדוננו בשאלה זו, שומה עלינו ליישם את ההלכה החלה בסוגיה זו על נסיבות המקרה שבפנינו, וזאת במובחן מן השאלה, באם במישור היחסים הבינאישיים שבין הצדדים, מן הראוי היה שלא להגיע לערכאות כלל ולמצוא פתרון לסוגיה, גם אם לפנים משורת הדין, לשיטת הנתבעת. 17. ואם בשורת הדין עסקינן, הרי שסעיף 6(ב) לחוק פיצויי פיטורים קובע, כדלקמן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי הפיטורים את התפטרותו כפיטורים." המונח "בן-משפחה" כולל בחובו, בין היתר את בן זוגו של העובד. סעיף זה לחוק מתנה את הזכות לפיצויי פיטורים בשניים, והם: (א) שההתפטרות היא לרגל מצב בריאותו של העובד או של בן-משפחתו, כפי שהמונח "בן משפחה" הוגדר בחוק; (ב) הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, יש בהם סיבה מספקת להתפטרות [ראה: נח בנצילוביץ]. ודוק, הלכה פסוקה היא, שנטל ההוכחה כי מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על העובד [ראה: דב"ע מח/3-159 חיים שלום - מירון, סובל, שור ושות', פד"ע כ', 290]. זאת ועוד, עת עסקינן בהתפטרות בשל מצב בריאותו של העובד עצמו, נקבע כי התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותו, היינו שהגורם להתפטרות היה מצב בריאותו [ראה: דב"ע לג/3-8 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות, פד"ע ד', 321; דב"ע לה/3-41 היגר - שוורץ, פד"ע ז', 24; דב"ע נג/3-210 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כו, 514]. ואולם, לפי הפסיקה, עת עסקינן בהתפטרות לרגל מצב בריאותו של בן משפחה, אין לפרש מלים אלה כדרישת החוק שיוכח, כי ההתפטרות היתה לשם טיפול בבן המשפחה החולה או לטובת החולה, ו"די בכך שיהא קשר סיבתי בין מצב הבריאות ובין ההתפטרות. קשר סיבתי זה צריך שיהא המניע להתפטרות, או אחד המניעים הממשיים [ראה: דב"ע לג/3-8 לעיל]. ובאשר ל"שאר נסיבות העניין" נקבע כי על העובד להודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה ולהשפיע על "שאר הנסיבות", כך שלא תהא "סיבה מספקת להתפטרות" [ראה: דב"ע לג/2-3, חיים זילבר - גלוביס בע"מ, פד"ע ד', 153 וכן דב"ע לה/3-24 יוסף צפנת - מדינת ישראל, פד"ע ז' 182]. ודוק, בדב"ע לה/3-24 יוסף צפנת לעיל, נקבע על ידי בית הדין הארצי: "אשר ל"שאר נסיבות העניין". בית-הדין האזורי סבר כי בהודיעו בכתב, למעלה משלושה חודשים מראש, על מועד התפטרותו, מהסיבה שציין, נתן העובד למעבידתו הזדמנות ואפשרות "להציע תנאי עבודה ולהשפיע על ,שאר הנסיבות', כך שלא תהא "סיבה מספקת להתפטרות" (ע"ע לג/2- 3[2], בע' 158), אך מטעם המדינה לא באה כל הצעה בניסיון להשפיע על "שאר הנסיבות". 18. ומן הכלל אל הפרט. עינינו הרואות כי עת המדובר בחלופה של התפטרות לרגל מצב בריאותו של בן משפחה, הקלה הפסיקה בדרישות להוכחת הרישא לסעיף במובן זה שאין הכרח כי ההתפטרות תבוא בשל הצורך בטיפול דווקא בבן המשפחה החולה או לטובתו ודי בכך שמצב הבריאות של בן הזוג יהא המניע להתפטרות, או אחד המניעים הממשיים לה. מנגד, קובע המחוקק ביחס לסעיף זה לחוק תנאי מצטבר נוסף ולפיו: "לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" קיימת "סיבה מספקת להתפטרות". המדובר בתנאי המסור לשיקול דעתו של בית הדין, לקבוע את מכלול נסיבות העניין ולהסיק מהן האם בנסיבות אלו היתה "סיבה מספקת להתפטרות", אם לאו. כפעל יוצא מכך, לא חייבת להיות בהכרח קורולציה בין חומרת המחלה או מידת התלות של בן הזוג בעובד, לבין קיומה של אותה "סיבה מספקת להתפטרות", שכן לא מן הנמנע כי ייתכנו מצבים בהם מצבו הרפואי של בן הזוג לא יהיה חמור במיוחד, אך לאור מכלול נסיבות העניין באותו מקרה - לא יהא מנוס מהתפטרות העובד. מנגד, ייתכנו מצבים בהם מצבו הרפואי של בן זוג יהיה חמור ואף יידרש טיפול מצד העובד בבן הזוג, אך מכלול נסיבות העניין באותו מקרה - לא יצדיקו התפטרות העובד בשל עילה זו. 19. בנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון, נראה כי ענייננו נופל בגדר החלופה השנייה שתיארנו לעיל, ונבאר. כך, ובכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין מצב בריאותו של בעלה של התובעת, לבין התפטרותה של התובעת, אכן לא נעלם מעינינו כי המדובר בנסיבות חריגות בהן בן המשפחה של העובד המתפטר, אשר "לרגל" מצב בריאותו התפטר העובד, ממשיך לעבוד בהיקף של משרה מלאה, ובענייננו למצער החל מחודש יולי 08' ואילו בן המשפחה המתפטר המועסק בחצי משרה, מתפטר בשל כך. יחד עם זאת, ולגופם של דברים שוכנענו כי הגם שלא מדובר ב"חולה סיעודי" המרותק למיטתו כהגדרת הנתבעת - תקופת האשפוז, הטיפולים שעבר בעלה של התובעת וסוג הלקות ממנה הוא סובל, הצריכה את התובעת להיות צמודה אל בעלה, וזאת למצער עד לחודש ספטמבר 08', מועד בו לשיטת התובעת עצמה, הסתיימו הטיפולים שעבר בעלה והוא המשיך בעבודתו בתפקיד החדש בהיקף של משרה מלאה. לעניין זה, אין בידינו לקבל את סברת הנתבעת לפיה לא היה צורך בהתלוות התובעת לבעלה במהלך הטיפולים הכימותרפיים או במהלך ההקנות, וזאת אף ללא קשר ללקות ממנה סובל בעלה. 20. לכאורה, ואילו בכך התמצו נסיבות המקרה שבפנינו, היה מקום לקבל את התביעה, אלא שכאמור על פי הוראות סעיף 6 לחוק, יש ליתן את הדעת לא רק לממצאים הרפואיים הנוגעים למצב הבריאות של העובד או בן משפחתו, כי אם גם ל"תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" ולקבוע האם בהצטברותם של כל אלה יש משום "סיבה מספקת להתפטרות". דא עקא, שבענייננו בשוותנו לנגד עינינו את תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, אין בידינו לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי היתה סיבה מספקת להתפטרותה. להזכיר, מעדות התובעת עצמה למדנו כי כבר מראשית אשפוזו של בעלה של התובעת, הבהיר לה מנהל הנתבעת כי היא יכולה "לקחת את הזמן", ליטול חופשה ללא תשלום ככל שידרש וכי מקום העבודה שמור עבורה. לא זו אף זו מעדותה של התובעת עצמה למדנו כי לשיטתה היא עצמה אילו נדרשה להתלוות לבעלה לצורך בדיקות מעת לעת הדבר היה מאושר לה על ידי מנהל הנתבעת. במילים אחרות, על סמך עדות התובעת עצמה, התברר כי לא היתה כל מניעה לכך שתשהה בחל"ת עד לחודש 9/08 מועד בו הסתיימו הטיפולים שקיבל בעלה, ושהוא אגב גם מועד תחילת שנת הלימודים בגני הילדים, וכי לאחר מועד זה לא היתה כל מניעה שהתובעת תתלווה לבעלה לבדיקות בכל עת שיידרש. להזכיר, החל מחודש 9/08 סיים בעלה של התובעת את הטיפולים והמשיך להיות מועסק במשרה מלאה, שעה שמשרתה של התובעת בנתבעת היתה בהיקף מצומצם בהרבה מזה של בעלה, ללמדך כי אף אילו המשיכה התובעת בעבודתה בנתבעת, עדיין היו נשארות מספר שעות לא מבוטל ביום, בו בעלה נמצא בעבודה בלעדיה. הנה כי כן, לאור תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, לא היתה הצדקה או סיבה מספקת להתפטרות התובעת במועד שבו התפטרה. 21. ודוק, הדברים מקבלים משנה תוקף, עת התברר מתוך עדות התובעת עצמה ותצהירה כי החל מחודש יולי 08' היא נרשמה כ"דורשת עבודה" בלשכת התעסוקה במדור אבטלה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי "דורש עבודה הנרשם בלשכת התעסוקה אמור להיות מוכן ומזומן לעבודה שתוצע לו..." [ראה: ע"ע 14/99 זידאן - שירות התעסוקה ]. הנה כי כן, אף לשיטת התובעת עצמה, החל מחודש יולי 08' היא היתה זמינה לעבודה, בכל עבודה מתאימה אחרת, רק לא אצל הנתבעת. התובעת לא טענה כי יכלה לעבוד בהיקף משרה מצומצם בלבד, ודוק בהתאם למוסכם בין הצדדים היקף משרתה אצל הנתבעת עמד על כ-4 שעות בלבד, כך שלא ברור איזה משרה מתאימה ציפתה התובעת לקבל בהיקף פחות מזה. ואמנם, גם התובעת עצמה לא ידעה להסביר בעדותה בפנינו, כיצד התייצבותה כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה מתיישבת עם טענתה כי לא יכלה להמשיך בעבודתה אצל הנתבעת באותם מועדים, והסתפקה בטענה כי "רק בעוד שנה" כשבעלה יקבל את תותב הדיבור היא תהיה זמינה לעבודה (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 6-7), הגם שקודם לכן העידה כי בכל הנוגע למנהל הנתבעת: "מבחינתו לא הייתה לו בעיה שאני אחזור אפילו אחרי שנה" (ראה: בעמ' 56 לפרוטוקול ש': 7-8). לא רק שלגופם של דברים לא שוכנענו בהסבר זה, אלא שהסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם התנהגות התובעת כ"דורשת עבודה" שאמורה להיות זמינה לעבודה. ודוק, איננו נדרשים לפסוק בסוגיה זו שלא הובאה להכרעה בפנינו, ברם ככל שהדברים למחלוקת נשוא תביעה זו, אין זאת אלא שלאור הסברה זה של התובעת, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין - לא היתה הצדקה או סיבה מספקת להתפטרות התובעת במועד שבו התפטרה. 22. משזו קביעתנו ובהינתן כי נטל ההוכחה להוכחת תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה מוטל על התובעת - אין זאת אלא שהתובעת לא עמדה בנטל להוכחת זכאותה לפיצויי פיטורים ועל כן תביעתה ברכיב זה נדחית. התביעה לדמי הבראה 23. בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום הסך של 1,160 ₪ בגין יתרת דמי הבראה המגיעים לה לתקופת עבודתה האחרונה בנתבעת. לטענת הנתבעת מנגד, בחודש ינואר 2008 שולמו לתובעת דמי הבראה בסך של 1,335 ₪, כך שבכל מקרה יתרת דמי ההבראה המגיעה לתובעת אינה עומדת על הסך של 1,160 ₪ כנטען על ידיה. לא זו אף זו, אלא שלטענת הנתבעת, היא זכאית לקזז את סכום דמי ההבראה כנגד אי מסירת הודעה מוקדמת על ידי התובעת שהתפטרה לאלתר, ועל כן דין התביעה ברכיב זה לכתב התביעה להדחות. כפי שציינו לעיל, בישיבת הדיון המוקדם שהתקיימה בתיק זה, הוסכם בין הצדדים כי סכום דמי יתרת ההבראה המגיעים לתובעת עומד על 517 ₪, ככל שקיימת זכות לתובעת לקבלם. 24. כאמור, קבענו כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת. יחד עם זאת, ובדיוק מן הטעמים שבעטיים סברנו כי לא מתקיימים בתובעת התנאים המזכים בפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק, אין בידינו לקבל את טענותיה של הנתבעת לפיהן קמה לה הזכות לקזז מהתובעת דמי הודעה מוקדמת. להזכיר, התובעת הודיעה למנהל הנתבעת עוד בחודש אפריל כי היא שוקלת להפסיק את עבודתה בנתבעת, והיה זה מנהל הנתבעת שהבהיר לתובעת כי היא יכולה "לקחת את הזמן", ואף יכולה ליטול חופשה ללא תשלום ללא הגבלת זמן. בנסיבות אלו, אין כל מקום לטענה כי נגרם לנתבעת נזק, עקב אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובעת, מה גם שלדידנו יש לראות בהודעת התובעת בדבר כוונתה לסיים את עבודתה משום מיצוי חובת ההודעה המוקדמת. 25. אי לכך אין לנו אלא לדחות את טענת הנתבעת בדבר זכאותה לקזז מכל סכום המגיע לתובעת את דמי ההודעה המוקדמת. כפעל יוצא מכך, אין זאת אלא שעל הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת דמי ההבראה, לגביהם לא היה חולק, בסך של 517 ₪. 26. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים - נדחית. התביעה לדמי הבראה מתקבלת באופן חלקי ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 517 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/5/08 ועד לתשלום המלא בפעל. לאחר שנתנו דעתנו לטיב המחלוקת שהיתה נטושה בין הצדדים ולחלק התביעה המזערי שהתקבל, אנו סבורים כי מן הראוי הוא שכל צד ישא בהוצאותיו, ועל כן איננו עושים צו להוצאות. רפואההיעדרות בשל מחלת בן משפחההתפטרות