קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על כתב ויתור פרישה מוקדמת: 1. לפנינו תביעה במסגרתה עותר התובע לביטול הסכם פרישה עליו חתם בנוסף עותר התובע לתשלום שכר עבודה ותנאים נלווים מיום פרישתו מעבודתו ועד ליום הגשת התביעה. 2. רקע עובדתי: א. הנתבעת היא חברה ליצור ושיווק תוצרת חקלאית טריה, התובע, יליד ינואר 1941, החל לעבוד במסגרתה מחודש אוקטובר 1986 ועד ליום 31/12/04. ב. ביום 04/01/05 בהיות התובע בן 64.5 שנים, חתם על הסכם סיום יחסי עבודה ופרישה לפנסיה מוקדמת (להלן: "הסכם הפרישה") . ג. ביום 18/01/05 חתם התובע על כתב ויתור (להלן: "כתב הויתור") במסגרתו אישר קבלת סך של 162,445 ₪ מהנתבעת ובהתאם התחייב כי לא תהיינה לו כל טענות או דרישות כלפי הנתבעת ביחס לעבודתו או לסיומה. ד. הנתבעת פנתה לתובע לראשונה בהצעה לפרוש פרישה מוקדמת בחודש אוגוסט 2003, בהמשך בחודש פברואר 2004 ובסוף שנת 2004 נערכו עם התובע שיחות נוספות, במהלכן הציעה לו הנתבעת לפרוש פרישה מוקדמת כאמור במסגרתן אף הוצג בפניו חישוב מענק פרישה רלוונטי. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות עריכתן של פגישות אלו כמו גם באשר למשמעותן. ה. בחודש מאי 2006 קיבל התובע הודעה מקרן הפנסיה בה היה חבר "קרן הגמלאות המרכזית" (להלן: "קג'ם") לפיה הנתבעת חדלה מלהעביר לידיה הפרשות מתאימות, בעקבות הודעה זו פנה התובע לנתבעת (נספח ה/1 לתצהיר סטולר, מנהלת כח אדם בנתבעת) וטען כי עליה לבצע הפרשות מתאימות לקג"ם עד הגיעו לגיל פרישה כמפורט בחוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק גיל פרישה"). משדרישתו האמורה של התובע נענתה בשלילה הגיש התביעה שלפנינו. 3. בדיון שנערך לפנינו העידו התובע ואשתו וכן מר אריה מנדל, עובד הנתבעת שהיה במועדים הרלוונטים יושב ראש ועד העובדים (להלן: "מנדל") מטעם הנתבעת העיד דוד הראל (להלן: "הראל") שהיה במועדים הרלוונטים מנהל מחסן במרכז הלוגיסטי החדש של תנובה (להלן: "מרלו'ג") וכן שרה (אייקי) סטולר (להלן: "סטולר") מנהלת משאבי אנוש בנתבעת. להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. התובע הועסק בנתבעת 18 שנים מתוכם 6 שנים כמנהל צוות ו-12 שנים כמנהל משמרת חלב ותוצרת, התובע שהשקיע מזמנו ומרצו עבור הנתבעת נאלץ לסיים עבודתו במסגרת פרישה מוקדמת, לאחר שהנתבעת הפעילה עליו לחצים מתמשכים. ב. כשנתיים טרם פרישתו החלו הממונים על התובע להפעיל עליו מסכת לחצים בכדי שיאות לפרוש בפרישה מוקדמת. ג. בחודש אוקטובר 2004, בעקבות העברת המחסן- המרכז הלוגיסטי בו עבד התובע (להלן: "המחסן הישן") למחסן חדש (להלן: "מרלו'ג"), הציבה הנתבעת בפני התובע שתי חלופות, האחת, מעבר למחסן החדש בתפקיד של מלגזן, תפקיד הנופל לאין שיעור מזה אותו ביצע התובע אותה עת ולחלופין, יציאה לפנסיה מוקדמת. התובע הבהיר כי אינו מעוניין לפרוש. ד. התובע נאלץ לעבוד כמלגזן, עבודה שכרוכה במאמץ פיזי רב ובוצעה בתאי קירור שלא התאימו לתובע לאור גילו ונסיונו. בעקבות כך, סבל התובע ממתח ודיכאון. ה. בחודש דצמבר 2004 פנו אל התובע מנהלי הנתבעת וכבפעמים הקודמות, הציעו לו לפרוש פרישה מוקדמת. מיואש מתפקידו הנוכחי, חתם התובע על הסכם פרישה שנוסח בלעדית על ידי הנתבעת (נספח א' לתצהיר התובע- נספח ו' לתצהיר סטולר). במעמד החתימה על ההסכם קיבל התובע הסבר קצר מסטולר לפיו יקבל את מלוא התנאים הסוציאליים להם זכאי עד גיל פרישה, מבלי שנאמר לו כי מדובר בגיל 65. ו. במעמד החתימה כמו גם ביתר הפגישות שנערכו בין התובע לנתבעת בכל הנוגע לפרישתו המוקדמת לא נכח נציג הועד על מנת שיסייע בידי התובע לעמוד על זכויותיו כנדרש. בנוסף, התובע חתם על הסכם הפרישה מבלי שנכח במקום בן משפחתו ומבלי שהיה בידו להתייעץ בנדון. ז. התובע חתם על הסכם הפרישה תחת כפיה לאור הלחצים שהופעלו עליו עובר לפרישתו ונסיבות חתימתו ובנסיבות העניין מתקיימת אף עילת העושק כמפורט בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973. ח. התובע עותר לביטול הסכם הפרישה ומשכך, עותר לפיצוי כספי מתאים כמפורט להלן: (1) הנתבעת חדלה מלהעביר כספים לקג"ם עם הגיע התובע לגיל 65 זאת, בניגוד להסברים שקיבל עובר לחתימתו על הסכם הפרישה. אי העברת הכספים לקג"ם מהווה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של התובע ולאור האמור, עותר התובע לתשלום הסך של 22,572 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה מחודש ינואר 2006 ועד למועד הגשת התביעה. (2) התובע עותר לתשלום הפרשי שכר בין שכרו ששולם לו במהלך עבודתו השוטפת לבין הפנסיה החודשית אותה משלמת הנתבעת זאת בסך 149,340 ₪. (3) לאור יציאתו של התובע לפנסיה מוקדמת הפסיד התובע רכיבים נוספים ששולמו לידיו במהלך עבודתו כגון דמי חופשה, דמי הבראה ותשלום עבור החזקת רכב ומשכך עותר לפיצוי מתאים. 5. טענות הנתבעת: א. התובע עבד במחסן הלוגיסטי הישן בנתבעת, הנתבעת העבירה פעילותה מהמחסן הישן לחדש בחודש נובמבר 2003, כשהתובע ועובד נוסף נותרו לעבוד במחסן הישן. בחודש אוגוסט 2003, עוד בטרם המעבר הציעה הנתבעת לתובע לפרוש פרישה מוקדמת ולחלופין לעבור למחסן החדש בתפקיד של ראש צוות (ראה נספח א' לתצהיר הראל). ב. בחודש פברואר 2004 ערכה סטולר שיחה עם מנדל יו"ר הועד ביחס לתובע ולעובד הנוסף שעבר במחסן הישן. סטולר הציגה תוכן השיחה בפני התובע. ג. בחודש נובמבר 2004 ערכה סטולר ישיבה נוספת בה נכחו התובע ומנדל בפגישה זו הוצגו לתובע חישובים מתאימים ביחס לזכויותיו הכספיות פנסיוניות ואחרות במידה ויפרוש במסגרת פרישה מוקדמת. ד. לאחר שהתובע החל לעבוד במרלו"ג כראש צוות קבלה, ביקש לעבור לעבוד כמלגזן. ביום 04/01/05 פנה התובע ובקש לפרוש מעבודתו בנתבעת. ה. התובע פרש פרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים זאת, לאחר שהוסברו לו תנאי הפרישה כנדרש ומבלי שהופעל עליו כל לחץ. ו. עובר לפרישתו של התובע, נערכו עימו מספר פגישות במסגרתם שבה הנתבעת והציעה לו לפרוש תוך שפירטה בפניו תנאי הפרישה כאמור. באפשרות התובע עמדה האפשרות להישאר ולעבוד במרלו"ג והוא זה שבחר שלא לעשות כן. ז. לשונו של הסכם הפרישה ברורה ובמסגרתה נקבע כי הנתבעת תפריש זכויות עבור התובע לקג"ם בין היתר, עד הגיע העובד לגיל 65 (סעיף 3 להסכם הפרישה) והדברים מתיישבים אף עם הוראות סעיף 5 לחוק גיל פרישה לפיהן, החל מגיל 60 זכאי אדם לקבל גמלה אף בטרם הגיעו לגיל הפרישה החוקי. ח. התובע פרש בפרישה מוקדמת תוך שקיבל פנסיה מהנתבעת שהמשיכה לרכוש עבורו זכויות פנסיה נוספות בסכום העולה על זה שהופרש עבורו במהלך עבודתו בנתבעת, לתקופה מוגדרת מראש, בהתאם להסכם הפרישה עליו חתם. ט. התובע חתם על כתב ויתור ובמסגרתו התחייב כי לא תהיינה לו כל טענות כנגד הנתבעת זאת, בשים לב לכך שתנאי הפרישה של התובע היו כ"עסקת חבילה" וכללו הטבות שונות שלא היו מגיעות לתובע לו התפטר או פרש שלא במסגרת פרישה מוקדמת. י. התובע מבקש מחד גיסא לבטל את הסכם הפרישה ולקבל זכויות כספיות מתאימות כשמאידך גיסא אינו מביא בחשבון סכומים שקיבל מהנתבעת בהתאם להסכם, משכך, עותרת הנתבעת לקיזוז הסכומים ששולמו לתובע בהתאם להסכם הפרישה. בנוסף חלק מהרכיבים שתבע התובע כדוגמת דמי חופשה והבראה משולמים רק בהתקיים יחסי עובד-מעביד, אשר נסתיימו זה מכבר מה גם שחלק מרכיבים אלו התיישן. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להידחות, להלן נפרש החלטתנו. 7. כתב הויתור: א. ביום 18/01/05 חתם התובע על כתב ויתור (נספח ט' לתצהיר סטולר) במסגרתו נכתב: אני הח"מ דוד X ת.ז.___ מצהיר, מאשר ומתחייב כדלקמן:-בקשר עם גמר עבודתי אצלכם בתאריך 31/12/04 הריני לאשר כי קיבלתי מכם היום סך של 162,445.00 ₪ (במילים: מאה וששים ושניים אלף וארבע מאות ארבעים וחמישה ₪). הנני מצהיר ומאשר כי כנגד קבלת הסך הנ"ל אין לי ולא יהיו לי כל טענות או תביעות בכל עניין הקשור או הנובע מעבודתי או גמר עבודתי אצלכם ובכלל זה פיצויי פיטורין, מענקי פרישה, הפרשות לקרן גמלאות, שכר עבודה, דמי חופשה, פדיון חופשה, דמי מחלה וכל זכות אחרת שהיא על פי דין או הסכם מפורש או מכללא.בברכה,דוד X ב. הנתבעת טענה כי לאור כתב הויתור עליו חתם התובע ובשים לב לזכויות הכספיות שקיבל במסגרת פרישתו יש לדחות את תביעתו שכן, קיבל זכויות עודפות כ"עסקת חבילה" ואין לאפשר דיון ברכיבים שתבע (ראה סעיף 19 לתצהיר סטולר). ג. "הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור" {ראה דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3, 35-34}. מטעם זה, אין בית הדין לעבודה ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור ובוחן את תוקפם {ראה לעניין זה: דב"ע 98/ 10-2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לב(3), 161, והאסמכתאות שם}. ד. עם זאת, הפסיקה קבעה כי מקום בו נעשתה עם העובד "עסקת חבילה" במסגרתה שולמו לו כספים ביתר ינתן תוקף להסכם והתובע לא יוכל לתבוע אף "רכיבים קוגנטיים" כדוגמת פיצויי פיטורים: "עובד שנעשתה אתו עסקת חבילה בגמר עבודתו, על פיה קיבל אף מענק, לא יהיה זכאי לתבוע הפרשי פיצויים אף אם אלה מגיעים לו. "ברם, במקרה דנן כלל הסכם הפרישה גם תשלום של פיצויי פיטורים וגם תשלום מענק; ויסוד ההסכם, מבחינת המעבידה, היה- גמר סופי של היחסים והחשבונות בינה לבין העובד, ובהתאם לכך גם מענק ובסכום שניתן. הייתה זו, איפוא, מעין "עסקת חבילה"." {דב"ע לה/ 3-87 יצחק זמיר - כימיקלים ופוספטים בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 3/6/76) ראה גם דב"ע נב/ 3-19 מרכוס בן יפלח - פולגת תעשיות בע"מ פד"ע כה 489}. בעניין זה ראה גם דב"ע נד/101-3 עמנואל- שופרסל (לא פורסם, ניתן ביום 30/03/95) וכן ראה ע"ע 1505/04 סבינה קרליגנו-אמ"צ שיווק מוצרי חשמל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 12/05/06). ה. בשים לב לכך שלטענת הנתבעת שילמה לתובע סכומים ביתר: מענק מיוחד בגובה 33,987 ₪ מענקים נוספים וזכויות פנסיה שאינן קבועות בדין אשר פורטו אחת לאחת במסגרת החתימה על הסכם הפשרה, מצאנו לקבל טענתה בנדון. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתובע עותר לתשלום סכומים שאינם מעוגנים בחקיקת המגן הקוגנטית וכפי שנפרש בהמשך, אף אינם מעוגנים בהסכם הפרישה עליו חתם. כפי שיפורט להלן אף מצאנו כי תנאי הפרישה כמפורט בהסכם הפרישה הוסברו לתובע כדבעי ומשכך, יש ליתן תוקף לכתב הויתור. ו. בנסיבות שלפנינו אנו סבורים כי אף לגופו של עניין, דין התביעה להידחות ולהלן נפרש טעמינו. הסכם הפרישה: 8. התובע טען כי חתם על הסכם הפרישה לאור הלחץ שהפעילה עליו הנתבעת וכי התקיימה בעניינינו אף עילת העושק החוזית לאור תנאיו המקפחים בנוסף טען כי כפי שהוסבר לו עובר לחתימת ההסכם, התחייבה הנתבעת לרכוש עבורו זכויות פנסיוניות עד הגיעו לגיל פרישה הקבוע בחוק גיל פרישה קרי 66 שנים ו-4 חודשים, עוד טען התובע כי הסכם הפרישה הוא חוזה אחיד מקפח. להלן נפרש לשונו של הסכם הפרישה בסעיפים הרלוונטים לעניינינו: 1. העובד דוד X יסיים את עבודתו בתנובה ביום 31.12.04.2. החל מיום 1.1.05 יפרוש העובד לפנסיה מוקדמת שתשולם לו על ידי תנובה, הפנסיה המוקדמת תשולם לו עד מועד זכאות העובד לפנסיית קג"מ ולא יותר מ-120 חודשי פנסיה. הפנסיה החודשית תעודכן בהתאם לשיעורים ולמועדי העדכון של קג"מ את הפנסיה לגמלאות. גובה הפנסיה החודשית לתאריך הפרישה הינה 2,672 ₪. 3. תנובה תמשיך להפריש מידי חודש בגין רכישת זכויות בקג"מ. רכישת הזכויות (באם נדרשת) תהיה עד לקרות המוקדם מבין אלו: 10 שנות רכישה או הגיע העובד לגיל 65 או צבירת 70% פנסיה.4. רכישת הזכויות בקג"מ וכן השתתפות העובד בחלקו תתבצע על פי המשכורת הקובעת בקרן הפנסיה כפי שחושבה על ידי הקרן במועד הפרישה המוקדמת.5. לעובד תשולם ערך דרגת פנסיה 18 חודש.6. העובד יהיה זכאי לכל התשלומים שמקבל עובד קבוע בתנובה עד ליום סיום עבודתו לרבות יתרת החופשה שלזכותו. כמו כן תנובה תקזז כל יתרות חוב של העובד לרבות חובות לתנובה, לקרן הגימלאות ולוועד העובדים.7. תנובה תשחרר לזכות העובד את כל הכספים הצבורים בקרן רעות ובקרן חסכון לעובד, חלק המעביד והעובד, וקרן אור/פסגה/עדיף.8. תנובה תשלם לעובד את כל המענקים להם זכאי עובד הפורש לפנסיה, (מענק 2.33%, פדיון ימי מחלה, מענק אבדן הכנסה, החזר ביטוח לאומי ומענק מיוחד)..... (ההדגשה שלי - א.ע.) 9. כפיה: א. התובע עותר לבטלות הסכם הפרישה שכן נחתם תחת לחץ. להלן נדון קצרה בהוראות החוק הרלוונטיות: ב. סעיף 17 לחוק החוזים קובע: "(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה". "הכפייה.... להיות פסולה מבחינה מוסרית, חברתית או כלכלית ועליה להיות בעלת עצמה כזו שלא ניתן להתחמק ממנה. אין כפיה כאשר הדרך לבית משפט נותרה פתוחה וניתנה, לצד הטוען שאוים, אפשרות לקבל ייעוץ משפטי עצמאי. במילים אחרות, כאשר חופש הפעולה אינו נפגם אין כפיה. גם לחצים שונים, כמו לחצים כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החוזי. רק פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי שקולה כנגד כפייה" (ההדגשה שלי - א.ע.) {ראה: ת.א (י-ם) 4088/02 דניאל חן בנייה בע"מ נ' בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 28/04/08)}. ג. אין די בקיומה של כפיה, כדי להקנות לצד שהתקשר בהסכם את הזכות לבטל אותו. צריך שהכפייה תופעל על ידי הצד השני להתקשרות או אחר מטעמו וכי הכפייה היא שהביאה - מבחינת הקשר הסיבתי - להתקשרות בהסכם. "....השואף לבטל את החוזה מחמת כפיה צריך להוכיח כי הכפייה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, ואלמלא קיומה הוא לא היה מתקשר בחוזה" (ג' שלו,דיני חוזים-החלק הכללי, דין הוצאה לאור בע"מ, ירושלים, התשס"ה, 328). נטל ההוכחה מוטל על מבקש הביטול {ראה: ע"א 146/81 נשאף נ' נשאף, פ"ד לח(3) 309, 312; ע"א 784/81 שפיר נ' אפל, פ"ד לט(4) 149, 153}. 10. התובע טוען כי פרש פרישה מוקדמת וחתם על הסכם הפרישה לאור לחצים כבדים בהם היה נתון מצד הנתבעת ונציגיה, הממונים עליו (ראה סעיף 6 לתצהיר התובע). לטענתו, נציגי הנתבעת שבו ופנו אליו באשר לפרישתו המוקדמת הן בפגישות רשמיות והן במסגרת שיחות מסדרון רבות (ראה עמוד 3 שורות 25-24 לפרוטוקול הדיון). 11. בחודש אוגוסט 2003, עובר למעבר למרלו"ג נפגש התובע עם הראל, במסגרת שיחה זו נבחנה האפשרות לפרישתו המוקדמת של התובע שדחה אותה. הראל והתובע נדברו בדבר התפקידים אותם עשוי למלא התובע במרלו"ג כשבסיכום השיחה נכתב: "דוד ישובץ כראש צוות כללי במחסן החדש איחלתי לדוד הצלחה" (ראה נספח א' לתצהיר הראל). בנוסף התקיימו שיחות נוספות בחודש פברואר 2004 ובסוף שנת 2004, בכולן, דחה התובע את האפשרות לפרישה מוקדמת. התובע העיד כי התקיימו שלוש פגישות רשמיות ובנוסף, שוחחו עמו פעמים רבות בנדון: "ש. נעבור על הפגישות שהתקיימו איתך. יש לנו את הפגישה הראשונה מאוגוסט 2003 שאז אמרת קודם שהציעו לך לצאת לפנסיה מוקדמת? ת. נכון, עם כל תנאים סוציאליים ומשכורת של 2,700 ₪ ולא הסכמתי. ש. בדיון הקודם הזכרת גם, בעמ' 3 לפרוטוקול, שהיתה פגישה נוספת בחודש פברואר 2004. האם נכון שהתקיימה איתך פגישה בפברואר 2004? ת. כן, אבל לא הסכמתי גם אז לצאת לפנסיה. ש. בתצהירך הזכרת שהיתה פגישה נוספת באוקטובר 2004, סעיף 7 לתצהירך. הפגישה השלישית התקיימה באוקטובר 2004? ת. זו היתה הפגישה האחרונה.... לשאלתך אני עונה שדיברו איתי הרבה פעמים, הציעו לי לצאת" (ראה עמוד 6 שורות 25-21 וכן עמוד 7 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). ב. באשר להישנות הפגישות-שיחות בכל הנוגע לפרישתו של התובע, העידה סטולר: "ש. כמה פגישות ושיחות קיימת עם התובע, זכור לך? ת. יותר מאחת. אני לא יודעת לומר כמה, אבל השיחות שאני מקיימת עם עובד על פרישה רשומות בתיק. זה היה מיד עם כניסתי לתפקיד אולי אפילו לפני שנכנסתי באופן פורמלי, זה היה משהו בתחילת 2004" (ראה עמוד 21 שורות 15-12 לפרוטוקול הדיון) "ש. אני מקריא לך את הטופס סיכום עם הראיון שהיה עם דוד הראל (נספח א' לתצהירך). למה אחרי שהתובע הביע את דעתו ונערך איתו ראיון, יש צורך לקיים איתו עוד פגישות בנושא הזה, למה פנית אליו? ת. למה לא? ודבר שני היתה סיטואציה שנשארו התובע ואלברט במחסן, שניהם מבחינת הגיל היו קרובים לפנסיה, אנו בוחנים בחיים אנשים שמגיעים לגיל פנסיה ועושים תיאומי ציפיות, וזה מה שעשיתי, לראות האם להמשיך את העסקתו והעברתו למרכז הלוגיסטי, לא הכרחתי אותו ולא הודעתי לו זה היה תיאום ציפיות. ש. נשאלת בתחילת חקירתך כמה פגישות קיימת עם התובע וענית יותר מאחת? ת. נכון. ש. בתור אדם האחראי על נושא זה אני אומר לך שהתקיימו עם התובע 4 פגישות, ש- 2 נוספות מעבר לראיון מצויינות בתצהירך. בפברואר 2004 התייעצת עם מר מנדל (יו"ר הוועד) בנוגע לאפשרויות התעסוקה של התובע, והוחלט להציג לתובע את החלופות שהן מעבר או פרישה מוקדמת. אם אותן השאלות נשאלו כבר באוגוסט 2003 למה שוב לשאול אותן ב- 02/2004? ת. עברה חצי שנה מאז. למה לא לשאול אותם שוב? אני לא מצליחה לרדת לסוף דעתך" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 22 שורות 17-1 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך העידה: "בכל ה- 5 שנות עבודתי במרכז הלוגיסטי, הוצאתי לפנסיה מוקדמת אולי 10 אנשים. עם כולם התנהלו שיחות יותר מפעם אחת. חלקם היוזמה היתה על ידם וחלקם על ידי מכל מיני טעמים, זו הדינמיקה של אדם, מקבל הצעה, מפנים אותה, אח"כ פונים שוב, רוצה טוב לא רוצה גם טוב. אף פעם לא הכרחתי לצאת לפנסיה" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 22 שורות 25-23 וכן עמוד 23 שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון). ג. התובע טען כי הנתבעת שבה ופנתה אליו על מנת שיפרוש מעבודתו בניגוד לרצונו, והפעילה עליו לחץ, דבר שהביא בסופו של דבר לפרישתו, סטולר הסבירה כי לא לחצה על התובע ולא הכריחה אותו לפרוש מעבודתו וכי פנייתה לתובע נעשתה מספר פעמים, כחלק מהדינמיקה בתפקידה כמנהלת כח אדם. לאחר ששמענו טענות הצדדים בנדון, מהימנה עלינו גרסתה של סטולר ובנסיבות העניין אנו סבורים כי הישנות הפניות במסגרתן הציעה סטולר לתובע לפרוש מעבודתו לא היתה לחץ בלתי הוגן או כפיה כפי שמשתמע מטענות התובע בנדון. אנו מקבלים טענתה של סטולר לפיה פנתה לתובע בחלוף זמן מה מפנייתה הקודמת אליו בעניין הפרישה וכי הדבר מקובל וככל שהתובע מעוניין היה לקבל הצעת הפרישה או לסרב לה, היה באפשרותו לעשות כן, כפי שאף קרה בפועל במהלך השנה האחרונה לעבודתו. ד. לאור האמור מצאנו כי לא התקיימה בעניינינו כל כפיה או לחץ בלתי סביר מצידה של הנתבעת על התובע וכי היה סיפק בידי התובע להמשיך בעבודתו בנתבעת תחת יציאתו לגמלאות. 12. עושק: א. סעיף 18 לחוק החוזים קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". ב. סעיף 18 חל על מצבים בהם החוזה נערך על ידי הצדדים מדעת ומרצון, ובכל זאת בהתקשרות פגם המצדיק את התערבות הדין, עד כדי מתן אפשרות לביטולו החד צדדי. ההצדקה להתערבות זו היא מוסרית, והרעיון המנחה של הוראת העושק הוא של מוסר וצדק חברתי {ראה ת.א. (ת"א) מלמוד נ' שמש (לא פורסם, ניתן ביום 01/08/05)}. "קיומן של מצוקה קשה של המתקשר או "חולשה" חמורה אחרת שלו, אינן גורעות מן הצורך להצביע על קיומם של תנאים "הגרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". תנאים חמורים במיוחד אינם מייתרים את הצורך בקיומה של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית, או חוסר ניסיון, כבדי משקל, ואינן פוטרות את הטוען לעושק להוכיח את מודעותו של הצד האחר לחולשותיו או למצוקתו. מקום בו אחד מיסודותיה של העילה מוצא לו ביטוי חמור במיוחד, מוטל לעתים הנטל הראייתי הרובץ על המבקש להוכיח את קיומם של היסודות האחרים, אך אין בכך כדי להמעיט את הדרישה, כי גם היסודות האחרים יתקיימו במלואם, כי מצוקת המתקשר תהא מצוקה חמורה וכי תתקיים מודעות מלאה לה אצל המתקשר האחר" {ראה ע"א 9609/01 מול הים (1978) נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, פסקה 28}. ג. הנטל להוכיח את קיומם של התנאים הנ"ל מוטל על הטוען להם, ובענייננו על התובע. "... ועל בית המשפט להשתכנע שפעלו את פעולתם על העשוק והסיטו את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון" {ראה: דברי כב' השופט טירקל בע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) 762}. 13. התובע טען כי חתם על החוזה תחת לחץ ובשל מצבו הנפשי הקשה לאור המעבר למרלו"ג שם הוצב לעבוד כמלגזן, תפקיד שהיה קשה פיזית ושונה מהותית מתפקידו הקודם בנתבעת (ראה סעיף 8 לתצהיר התובע). התובע העיד: "ש. מדוע חתמת על הסכם הפרישה? ... ת. עברתי למחסן החדש אז קיבלתי לעבוד שם בתור מלגזן. היה לי קשה ואמרתי לו שאני ינסה לעבוד אם הולך לי אני יעבוד ואם לא אז לא. היה לי קשה ולכן נשלחתי למשרד". אשת התובע טענה אף היא כי מצבו הנפשי של התובע היה קשה עובר לפרישתו (ראה סעיף 5 לתצהיר אשת התובע). * הנתבעת טענה כי התובע הוצב לעבוד תחילה כראש צוות אולם לבקשתו הועבר לעבוד כמלגזן {ראה סעיף 8(א) לתצהיר הראל וכן עדותו בעמוד 32 שורות 22-19 לפרוטוקול הדיון} וכפי שהעיד הראל: "כשהוא הגיע למרלוג אחרי תקופה די ארוכה, הצעתי לו להיות ראש צוות קבלה. הוא אמר לי שהוא רוצה לבדוק. כפי שאמרתי קודם, המערכות מאוד מתוחכמות והוא לא השתלב שם. הוא בא אלי ואמר לי שהוא רוצה להיות מלגזן וזה מתאים לו והוא יוכל לעבוד בכל משמרת. מבחינתי זה נגמר. ראיתי שקשה לו לעבוד עם המערכות וקיבלתי את בקשתו" (ראה עמוד 33 שורות 23-18 לפרוטוקול הדיון). לטענתה, לא ידעה על מצוקה בה היה שרוי התובע וכפי שהעיד הראל: "ש. האם התובע דיבר איתך על חזרה לתפקיד של ראש צוות, לחזור . לא עלה בשום צורה? ת. לא עלה בשום צורה . ההתרשמות שלי היתה שהוא היה מרוצה מעבודתו כמלגזן. ש. איך אתה מסביר שאחרי זמן קצר בתפקיד הוא כל כך מרוצה בו , הוא פורש? ת. אמרתי מרוצה. לא אמרתי כל כך מרוצה. ש. איך אתה מסביר שבכל זאת הוא פרש אם היה מרוצה? ת. ההסבר שלי, שהיתה לו בעיה להשתלב במערכת החדשה, שהיא שונה לגמרי. ממה שהוא הכיר . זה ההסבר שלי" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 34 לפרוטוקול שורות 23-14 לפרוטוקול הדיון) * בין אם נקבל גרסת התובע באשר להצבתו כמלגזן ובין אם נקבל גרסת הנתבעת בנדון, אנו סבורים כי עבודתו של התובע במרלו"ג כמו גם הלחץ הנטען, בו היה שרוי לא נגרמו בעטיה של הנתבעת ולא עלו כדי "מצוקה" "חולשה גופנית או שכלית". יתכן והתובע חש מורת רוח מתפקידו החדש במרלו"ג אולם יש לקחת בחשבון העובדה כי נעשה ארגון מחדש בכל הנוגע לפעילות המחסנים כך שתפקידו של התובע כמנהל משמרת התייתר {ראה סעיף 8(ב) לתצהיר הראל ועדותו בעמוד 32 שורות 13-11 לפרוטוקול הדיון} וכי הפעילות במרלו"ג היתה שונה משמעותית מזו שהיתה במחסנים הרגילים (מיכון ותפעול אוטומטי) (ראה סעיף 4 לתצהיר הראל). * התובע טען כאמור כי סבל ממתח ודיכאון כתוצאה מהמעבר למרלו"ג ומהלחץ שהפעילה עליו הנתבעת עם זאת, לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא ביחס למצבו הרפואי- נפשי של התובע ואף אם נקבל טענתו לפיה סבל מלחץ, אנו סבורים כי מדובר בלחץ פנימי סובייקטיבי שאינו עולה כדי מצוקה או חולשה של ממש כמפורט בהוראות סעיף 18 לחוק החוזים. * לאור האמור, איננו מקבלים טענת התובע לפיה הנתבעת ניצלה את מצוקתו וכי עקב כך חתם על הסכם הפרישה. * בנוסף, איננו סבורים כי "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" שכן, במסגרת הסכם הפרישה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע פנסיה תקציבית עד למועד בו יהא זכאי לקבלת פנסיה מקג"מ וכן הנתבעת רכשה זכויות פנסיוניות עבור התובע אף לאחר פרישתו, עד הגיעו לגיל 65. בנוסף, שחררה הנתבעת כספי תגמולים כמפורט בסעיף 7 להסכם ושילמה לתובע מענקים שונים כמפורט בסעיף 8 להסכם הפשרה. * הנתבעת טענה כי יש לדחות טענות התובע בדבר הכפיה והעושק נוכח הזמן הרב שחלף ממועד חתימתו על ההסכם ועד להגשת התביעה, אנו מקבלים טענה זו וסבורים כי אף מן הטעם הזה, יש לדחות טענותיו בנדון. 14. חוזה אחיד: התובע טען כי הסכם הפרישה עליו חתם היה חוזה אחיד במסגרתו קופחו זכויותיו הנתבעת טענה כי הסכם הפרישה אינו חוזה אחיד כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 ומכל מקום תנאי החוזה אינם מקפחים כלל ועיקר. מבלי לקבוע מסמרות באשר להיות הסכם הפשרה חוזה אחיד אם לאו, אנו סבורים כי אין בסיס לטענת התובע בנדון שכן לא מצאנו כי תנאיו מקפחים, ההפך הוא הנכון. 15. התייעצות עם ועד העובדים: א. התובע טען כי בכל הפגישות שנערכו עימו עובר לפרישתו במסגרתן הציעה לו הנתבעת כי יפרוש, לא נכח נציג ועד העובדים וכי אף החתימה על הסכם הפרישה נעשתה מבלי שנכח במקום נציג הועד (ראה סעיף 21 לתצהיר התובע). ב. מנדל טען כי נכח לכל הפחות בפגישה אחת שנערכה לתובע במסגרתה הציעה לו הנתבעת האפשרות לפרישה מוקדמת וכפי שהעיד: "ש. האם זכור לך אם פנתה אלייך גב' שרה אייקי סטולר בנוגע לתובע? אם כן- כמה פעמים? ת. לא זכור לי . ש. לא זכור לך כמה פעמים שוחחה גב' סטולר עם התובע בתקופה שכיהנת כיו"ר? ת. זה היה מזמן. הייתי איתו פעם אחת במקרה שהוא נפגש עם ההנהלה, הציעו להרבה עובדים לצאת לפנסיה, במעבר מסניף ישן לסניף חדש, והמקרה של התובע היה שהוא נשאר לעבוד עוד שנה בסניף הישן, אם אני לא טועה ואח"כ הוא עבר למקום החדש. (ראה עמוד 14 שורות 9-1 לפרוטוקול הדיון) ת. לפי זכרוני, הוא לא רצה לתת (צ"ל : "לצאת" - א.ע.) לפנסיה לפחות בהתחלה, ולנתבעת גם לא בער, לא אנסו מישהו לצאת לפנסיה, ונתנו לו את הזמן ומאז אני לא זוכר, אני מתאר לעצמי שהוא הגיע לשיחות. ש. כשאתה אומר "לא צריך אותי בשביל זה" האם נהוג שהנתבעת תציע לעובד הסכם פרישה והוא לא יקבל חוות דעת מהוועד? ת. ציינתי קודם שבפעם הראשונה אין ספק שהייתי, לא שאני זוכר, בפעם הראשונה שנפגשים על פנסיה או כל נושא אחר עם ההנהלה, נציג הוועד נמצא. אם הנושא הוא ארוך טווח ולא במיידי ואין כפייה, אז העובד רשאי לדבר עם נציג ההנהלה גם בלעדיי. ש. אתה לא זוכר ספציפית את הפגישה שבה ישבת עם התובע, אבל אתה אומר שבאופן כללי זה היה צריך להיות? ת. כן, אין לי ספק שישבתי איתו, זה כמעט ברור מאליו" (ראה עמוד 14 שורות 25-15 וכן עמוד 15 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). הגם ומנדל העיד כי אינו זוכר פגישה ספציפית עם התובע, העיד כי ללא ספק נוכח בפגישה בעניינו שכן, כל אימת שעורכת הנהלת הנתבעת פגישה עם עובדיה בקשר עם הצעות פרישה, נוכחות נציג הועד מובנת מאליה וללא ספק נכח בה כאמור. סטולר העידה בעניין זה: "ש. את זוכרת את השיחה שלך עם מנדל ב- 02/2004? ת. בוודאי. באותה השיחה התייעצנו לא רק על התובע ועל אלברט אלא גם על כל עובדות מרכז ההזמנות שהיה צריך להיסגר וגם עבורן היינו צריכים למצוא חלופות" (ראה עמוד 23 שורות 6-3 לפרוטוקול הדיון). ג. לטענת מנדל העדר נציג ועד במועד חתימה על הסכם פרישה הוא חריג (ראה עמוד 15 שורות 12-10 לפרוטוקול הדיון) עם זאת העיד כי נוכחותו איננה הכרחית: "ש. במקרה שאתה בישיבה לא ראוי לדחות את חתימת ההסכם עד שתסיים את הישיבה? ת. לא, אמרתי לפני כן שלפעמים היה חשש שהשכר הממוצע במשק ירד, אז העובד חתם ואני ידעתי על מה הוא חותם, באתי אחרי זה, ראיתי את ההסכם וחתמתי, יכול להיות למחרת ויכול להיות 3 שעות, אבל העובד לא היה באותו מעמד" (ראה עמוד 17 שורות 12-7 לפרוטוקול הדיון). ד. מהימנה עלינו עדותו של מנדל ובנסיבות העניין אנו מקבלים טענתו לפיה נכח לכל הפחות בפגישה אחת בה נדונה סוגיית הפרישה המוקדמת ביחס לתובע. מקובלת עלינו טענתו לפיה הסכמי הפרישה בנתבעת הינם אחידים ומשכך, אין צורך של ממש בבחינת הסדר הפרישה למעט נושא השכר הממוצע במשק עליו נותן נציג הועד את הדעת (ראה עמוד 17 שורות 12-9 לפרוטוקול הדיון). לאור האמור לא מצאנו כי נפל פגם בהליך פרישתו של התובע וכי נפגעה זכותו ליצוג הוגן על ידי נציגות הועד. ה. אשת התובע העידה כי פגשה את מנדל באקראי במרכול ואו אז שאלה אותו מדוע "הפקיר" את התובע-בעלה, לטענתה ענה נציג הועד כי "לא שם לב" (ראה סעיף 7 לתצהיר אשת התובע). מנדל הכחיש הדברים המיוחסים לו על ידי אשת התובע וכפי שהעיד: "ש. האם נכון שזה מה שהיא שאלה אותך? ת. אני מכיר את התובע ואישתו ובחיים לא היה בינינו דו-שיח, אני חושב שאם היא היתה אומרת זאת הייתי מרגיש וחווה את זה עד היום, בחיים לא אמרו לי כזה דבר, אני זוכר שהיא אמרה לי משהו שמפסיקים לשלם לבעלה את הפנסיה או משהו כזה ואני קישרתי זאת לכך ששינו את התקנון בקרן הפנסיה, היו עשרות אלפי עובדים במדינה, שקנו להם זכויות עד גיל 65 ולא היה מי שישלם את השנתיים, ואני זוכר שאמרתי לה שהיא כמו עשרות אלפי אזרחים במדינה, וימצאו פיתרון לזה. ש. ז"א שאתה לא זוכר שהיא שאלה אותך את השאלה "איך הפקרת את בעלה"? ת. ממש לא. ש. אתה חושב שהפקרת אותו? ת. לא אותו ולא אף אחד מהעובדים האחרים" (ראה עמוד 19 שורות 21-9 לפרוטוקול הדיון). אנו מעדיפים את גרסתו של מנדל בעניין זה וכאמור לא מצאנו כי נפגעה זכותו של התובע במסגרת הליך הפרישה בכל הנוגע ליצוגו על ידי ועד העובדים. 16. התובע טען כי חתם על הסכם הפשרה מבלי שנכחו במקום קרובי משפחתו ומבלי שקיבל הסברים מתאימים ביחס לתנאי הפרישה (ראה סעיף 21 לתצהיר התובע). איננו מקבלים טענתו בכל הנוגע לנוכחות בני משפחתו,לא הוכח כי נוכחות זו היתה נחוצה וכן לא הוכח כי הנתבעת מנעה מהתובע לחתום על ההסכם בנוכחות בני משפחתו. * התובע טען כי לא קיבל הסברים מתאימים בכל הנוגע לתנאי הפרישה עובר לחתימתו על ההסכם, הנתבעת הכחישה האמור. סטולר טענה כי הציגה בפני התובע הסברים מפורטים בדבר זכויותיו עוד בסוף שנת 2004 (סעיפים 9-8 לתצהיר סטולר) ולראיה אף צרפה מסמך במסגרתו פורטו תחשיבי הנתבעת ביחס לזכויות התובע בפרישה (ראה נספח ב' לתצהיר סטולר) לטענתה, אף במועד החתימה על הסכם הפרישה הסבירה לתובע את תנאי ההסכם בשנית (ראה סעיף 15 לתצהיר סטולר) וכפי שהעידה: "ההסברים ניתנו כמה פעמים, גם במעמד אצל מנהל המרכז הלוגיסטי וגם במעמד החתימה, עברתי איתו עוד פעם סעיף סעיף בהסכם והסברתי לו, כך אני נוהגת. ש.ת. לעניין ההסכם הסברתי לתובע גם במהלך השיחות שלי איתו וגם במעמד מנהל המרלוג, יו"ר הוועד ואנוכי שהיינו אצל מנהל המרלוג בשיחה וגם בשיחה שהיתה במשרדי" (ראה עמוד 28 שורות 23-18 לפרוטוקול הדיון). מקובלת עלינו עדותה של סטולר בנדון ואנו מעדיפים את גרסתה על פני גרסת התובע, התרשמנו כי התובע קיבל הסברים מספקים בכל הנוגע לתנאי הפרישה כנדרש. 17. לשון הסכם הפרישה: א. התובע טען כי הוטעה וכי הוסבר לו שהנתבעת תרכוש עבורו זכויות פנסיוניות עד הגיעו לגיל פרישה- גיל 66 ו-4 חודשים בהתאם לחוק גיל פרישה. בעדותו טען: "ש. מופנה לנספח א' לתצהירך (הסכם הפרישה - א.ע.), אני מבקשת ממך לקרוא את סעיף 3 בו (התחייבות הנתבעת לרכוש זכויות פנסיוניות עבור התובע - א.ע.)? ת. עכשיו אני קורא, שם הסבירו לי שעד גיל פנסיה אני אקבל את כל הזכויות שלי עד גיל פנסיה. ש. מופנה לסעיף 13 לתצהירך, תראה לי איפה בסעיף 3 לנספח א' לתצהירך מופיעות המילים "גיל פרישה"? ב"כ התובע: אני מתנגד לשאלה. חברתי מנסה להטעות את התובע. הסבירו לתובע על משהו והחתימו אותו על דבר אחר. גיל הפרישה הכוונה היא לא נכונה לאותה התקופה. התובע לא ידע ולא היה מודע להסכם. המשך חקירה נגדית לב"כ הנתבעת: ת. אני לא קראתי שם את ההסכם... זה לא רשום בסעיף 3 להסכם הפרישה. ש. מופנה לסעיף 15 לתצהירך, "אי לכך... גיל פרישה 65". האם נכון שהמילים גיל פרישה מיותרות גם בסעיף זה? באותו רגע לא ידעתי..." (ראה עמוד 7 שורות 24-9 לפרוטוקול הדיון). ב. לשונו של הסכם הפרישה היא ברורה וטענות התובע לפיהן הוסבר לו כי הנתבעת תרכוש עבורו זכויות פנסיוניות עד הגיעו לגיל פרישה 66 וארבעה חודשים אינן מבוסס כלל ועיקר. התרשמנו כי סטולר הסבירה לתובע את תנאי הפרישה הקבועים בהסכם הפרישה וככל שהתובע "לא ידע באותו רגע" על מה חותם הרי שהיה סיפק בידו לברר ולשאול מהם תנאי הפרישה ואין בכך כדי לשלול תקפו של ההסכם או ליתן לו פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו כלל ועיקר. 18. לאור האמור מצאנו כי אין מקום לבטל את הסכם הפרישה עליו חתם התובע ומשכך אף איננו נדרשים לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ביחס עם סכומים ששילמה לתובע בהתאם להסכם. 19. סוף דבר: א. התביעה נדחית. ב. בנסיבות העניין התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. מסמכיםפרישה מוקדמתכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותפרישה