קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת טופס תנאי פרישה ע''י המעביד / חתימה על טופס תנאי פרישה של עובד: התובעת עבדה בעיריית פתח תקוה (להלן - העירייה) ופרשה פרישה מוקדמת לגמלאות ביום 1.9.05. תביעותיה של התובעת הן: סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לתשלום גמלה בשיעור 60.4% מכוח הסכם פרישה המחייב את העירייה, ותשלום הפרשי גמלה למפרע החל מיום 1.9.05, בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הכללת הרכיב "2 ימי שבת/חג" בשכר הקובע לצורך חישוב מענקי פרישה והסתגלות ששולמו לה עם פרישתה, ותשלום הפרשים בגין מענקים אלה בסך 9,541 ₪, בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית. מטעם התובעת העידו: התובעת עצמה; מר אמיתי צבי, כיהן בתפקיד מנהל אגף השומה והארנונה, והיה ממונה על התובעת. מטעם העירייה העידו: גב' אסנת פישר, סמנכ"ל ארגון ומשאבי אנוש של העירייה; גב' חני גולדשטיין, גזברית העירייה. לאחר דיון ההוכחות התברר שחלה תקלה, כך שלדיון ביום 11.3.08 זומן נציג ציבור מר רמי נחום, אשר תוקף מינויו פקע וטרם חודש לפני מועד הדיון. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על ידי מותב של אב"ד ונציגת ציבור גב' תמר ברץ, והתחייבו כי לא יעלו כל טענה בעתיד כי נפל פגם בהליך ו/או במותב בית הדין בשל כך. הרקע לתביעה: התובעת עבדה בעירייה בתפקיד פקחית באגף השומה, מיום 1.11.79 עד יום 1.9.05, עת פרשה פרישה מוקדמת לגימלאות. במסגרת היערכותה לקראת תוכנית הבראה מקיפה פרסמה העירייה, במהלך חודש דצמבר 2004 הצעה לעובדיה לפרישה מרצון (נספח ת/1 לתצהיר התובעת). במסלול פנסיה מוקדמת נכללו הטבות אלה: הגדלת אחוזי גימלה; תוספת דרגות פרישה; חודשי הסתגלות; מענקים שונים (מענק פדיון ימי מחלה, פדיון ימי חופשה, מענק פרישה בהתאם לשנות העבודה, שחרור קופות גמל וקרן השתלמות). העירייה ציינה במפורש בפנייתה לעובדים כי "ניתן לזכות בתנאי פרישה מועדפים רק באישור המנהלים". עוד צוין בחוזר כי תנאי הפרישה מרצון בתנאים מועדפים הם על פי חוזר מנכ"ל 5/97. כפי העולה מחוזר מנכ"ל 5/97, הגדלת אחוזי גמלה בפרישה מוקדמת לפנסיה מותנית בביטול תקן המשרה (חוזר מנכ"ל 5/97 - נספח נ/3 לתצהירה של גב' פישר). התובעת הייתה מעוניינת לפרוש בפרישה מוקדמת במסגרת תוכנית הפרישה מרצון. במכתב מיום 28.12.04 כתב מר אמיתי למנהלת מחלקת משאבי אנוש כמפורט להלן: הנני ממליץ לאשר פרישתה של גב' לוי ציונה, כולל ביטול תקן. הנ"ל בהתאם לבקשתכם. (ההדגשה הוספה). בחודש פברואר 2005 חתמה התובעת על מסמך "טופס תנאי פרישה" (נספח ת/2 לתצהיר התובעת; להלן- טופס תנאי הפרישה), המפרט את תנאי הפרישה של התובעת, ובין היתר - הגדלת גמלה בשיעור של 8%. התובעת פרשה פרישה מוקדמת לגמלאות, אולם העירייה לא שילמה לה הגדלת גמלה בשיעור של 8%, בנימוק שלא ניתן אישור הגורם המוסמך - גזברית העירייה - לביטול התקן, כאשר תנאי לקבלת הגדלת אחוזי הגמלה על פי חוזר מנכ"ל 5/97 הוא ביטול התקן. זכאות התובעת להגדלת הגמלה בשיעור של 8%: לגרסת התובעת, לאחר מתן אישור לפרישתה ולביטול התקן על ידי המנהל הממונה עליה, מר צבי אמיתי, חתמה בחודש פברואר 2005 על טופס תנאי הפרישה המפרט את תנאי פרישתה, לרבות הגדלת אחוזי גמלה בשיעור של 8% בגין ביטול תקן ותשלום מענק הסתגלות; טופס תנאי הפרישה הוא הסכם פרישה תקף ומחייב, שנערך כדין ועל פי תנאי הסדר הפרישה מרצון שפרסמה העירייה וחוזר מנכ"ל משרד הפנים, ועל יסוד התנאים המפורטים בו הסכימה לפרוש לפנסיה מוקדמת מעבודתה בעירייה. העירייה כרשות ציבורית חייבת למלא אחר התחייבויותיה במסמך זה, שניתנו על ידי הגורם המוסמך, אגף משאבי אנוש, באישור הממונה על התובעת באגף השומה, במכתב נספח ת/3 לתצהירה, ועל כן יש להורות על אכיפה. לעניין ביטול התקן טענה התובעת כי לא נאמר לה שנדרש אישור גזברית העירייה לביטול התקן מעבר לאישור מנהל האגף; לא הודע לה לפני פרישתה כי ביטול התקן לא אושר; אילו הייתה מקבלת הודעה כאמור לא הייתה פורשת לפנסיה מוקדמת; רק לאחר קבלת התלוש הראשון של הגמלה, 40 יום לאחר פרישתה לגמלאות, נודע לה כי לא אושרה לה הגדלת גמלה בשיעור של 8%, בשל היעדר אישור לביטול התקן. אם לא יינתן סעד אכיפה, התובעת זכאית לתשלום פיצויי הסתמכות, הן משום שהתובעת שינתה מצבה לרעה, והן משום שהעירייה הפרה כלפיה את חובת תום הלב, על פי סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; לחלופין טענה התובעת כי החלטת גזברית העירייה שלא לאשר את ביטול התקן ניתנה משיקולים זרים. עוד טענה התובעת כי יש לכלול בשכר הקובע לצורך חישוב המענקים השונים ששולמו לה רכיב "2 ימי חג/שבת", המהווה חלק משכרה הרגיל. לגרסת העירייה, טופס תנאי הפרישה אינו הסכם פרישה המחייב את העירייה, כי אם מסמך המשקף "הדמיית שכר" שהוצא לתובעת בחודש פברואר 2005, שישה חודשים לפני פרישתה, במסגרת המו"מ בין הצדדים; ב"טופס הודעה לשכר בענין מקבלי גמלה/מקבלי קצבאות שאירים" ו/או כלשונה של העירייה "הוראת מנגנון", מיום 28.8.05, שהוצאה עבור התובעת על ידי אגף כוח אדם ונחתמה על ידי הגב' סטלה בורוכוב, צוין כי התובעת אינה זכאית לתוספת גמלה בגין ביטול תקן משרה. לטענת העירייה, עובדי אגף משאבי אנוש הקפידו להדגיש בפני עובדי העירייה כי תוספת האחוזים לפנסיה מותנית בקבלת אישור הגורם המוסמך לביטול תקן, ובמקרה הנדון היות שהתובעת עבדה באגף השומה שהוא יחידה במינהל הכספים - אישור גזברית העירייה, שהיא הגורם המוסמך לבטל משרה/תקן. לפני פרישתה לגמלאות של התובעת גב' סטלה בורוכוב מאגף משאבי אנוש הודיעה לתובעת כי העירייה לא אישרה את ביטול התקן וכפועל יוצא מכך את הגדלת אחוזי הגמלה, אך למרות הבהרה זו התובעת בחרה לפרוש לגמלאות, בידיעה כי לא אושרה לה תוספת אחוזי הגמלה. לעניין ביטול התקן טענה העירייה כי התקן של התובעת לא בוטל משיקולים ענייניים ובתום לב ולא משיקולים זרים. העירייה טענה כי אין לאכוף עליה את תנאי הפרישה שנקבעו בטופס תנאי הפרישה, דהיינו, תוספת גמלה בשיעור 8% ו-6 חודשי הסתגלות, מאחר שלא התקיימו התנאים להכרה בהבטחה מינהלית. הסמכות לאשר ביטול תקן משרה נתונה לגזברית העירייה ואישור מעין זה לא ניתן על ידה מטעמים ענייניים וסבירים. מאחר שלא ניתן לבטל בפועל את תקן המשרה של התובעת באגף השומה, היענות לדרישתה של התובעת לתשלום תוספת גמלה, תהיה, בהכרח, מנוגדת לתוכנית ההבראה וחוזר מנכ"ל משרד הפנים, וכפועל יוצא מכך, לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985. לעניין התביעה להכללת הרכיב "2 ימי חג/שבת" במענקים השונים נטען כי על פי הסכמים מקומיים רכיב זה הוא חלק מהשכר הקובע לפנסיה בלבד. על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל חומר הראיות שבתיק, ולאחר בחינת טענות הצדדים, אנו קובעים כי התובעת זכאית להגדלת הגמלה בשיעור של 8% בגין ביטול תקן, וכי ככל שהדבר נדרש על פי הוראות חוזר מנכ"ל 5/97 ו/או הוראות חוק יסודות התקציב, על העירייה לפעול לביטול התקן. להלן, נפרט את הנימוקים. בפתח הדברים נקדים ונציין כי בתיק זה מתעוררת לכאורה, מכוח טענות הצדדים, שאלה מקדמית - האם טופס הפרישה עליו חתמה התובעת באגף משאבי אנוש הינו בגדר הבטחה מינהלית שהעירייה רשאית להשתחרר ממנה, בהתקיים תנאים מסוימים שנקבעו בפסיקה או האם המדובר, כטענת התובעת, במסמך שהשתכלל לכדי הסכם פרישה - התחייבות חוזית, ואין להידרש בבחינת שאלת תוקפו ואכיפתו על העירייה לדוקטרינת ההבטחה המינהלית, עליה סומכת ידה העירייה בכתבי טענותיה, והוראות חוק יסודות התקציב. לאחר בחינת טענות הצדדים אנו סבורות כי על מנת להכריע בשאלה האם העירייה מחויבת לקיים את התנאים שנקבעו בטופס תנאי הפרישה אין חובה להכריע בשאלה האם המדובר בהתחייבות חוזית או הבטחה מינהלית שנטלה על עצמה העירייה. הפסיקה עמדה על כך שההבחנה בין "הבטחה שלטונית" לבין חוזה תקף הצטמצמה מאד. בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 481 נפסק כי - מה טיבו של ההסכם שבפנינו? האם מדובר ב"חוזה" או שמא ב"הבטחה מינהלית" גרידא? המערערים טוענים כי בחוזה עסקינן. המשיבה, לעומתם, סבורה כי ההסכם הוא בבחינת הבטחה מינהלית חד-צדדית. "ניתנת האמת להיאמר, כי ההבחנה בין זה (החוזה) לבין זו (ההבטחה המנהלית) אינה משמעותית כבעבר. הטעם העיקרי לכך הוא, שהפסיקה הכירה בתוקפה של ההבטחה המנהלית, ובד-בבד התנתה הכרה זאת בתנאים הדומים בעיקרם לאלה שעומדים ביסוד תוקפו של החוזה. כך, קבעה הפסיקה כי על-מנת שתהא הבטחה מנהלית מחייבת, נדרש כי המבטיח התכוון ליתן לה תוקף משפטי מחייב, וכי היא מפורשת די הצורך (ראו בג"צ 321/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל(1) 673; והשוו לדרישות גמירות-הדעת והמסוימות שבחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; וכן ראו א' שטיין, 'הבטחה מנהלית' משפטים יד 255 (תשמ"ה)). ומן העבר השני, קבעה הפסיקה כי התחייבות חד-צדדית יכול שתיחשב, במשפטנו, כחוזה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 595; פ' לרנר, ההתחייבות החד-צדדית (תשס"א) 87, 135). כך נצטמצם לו הפער שבין החוזה לבין ההבטחה המנהלית - הן מבחינת המהות והן מבחינת הנפקויות - וגם בענייננו אינני סבור כי לסיווג זה משמעות מכרעת. כמו כן, ר' לעניין זה: ע"א 9153/04 במות מרכז ללימודי תרבות וחברה נ. מדינת ישראל - משרד החינוך, , מיום 28.12.2006. על כן, שאלת תוקפו ואכיפתו של טופס תנאי הפרישה על העירייה, תיבחן בכל מקרה, בין אם המדובר בהסכם ובין אם המדובר בהבטחה מינהלית, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת תוקפה של התחייבות שלטונית. הבטחה מינהלית יכולה להוות מקור לזכות ו/או עילה משפטית בידי מקבל ההבטחה ומאידך מקור לחיוב הרשות השלטונית, בהתקיים תנאים מסוימים שנקבעו בבג"צ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ. שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673 ואושרו וסויגו בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון [בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ. שר התעשיה, פ"ד לב(3) 469; בג"צ 4915/00 רשת, חברת תקשורת והפקות נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451, 477; בג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ. ממשלת ישראל, פ"ד מז(2) 773; בג"צ 142/86 "דשון" כפר שותפי להתיישבות נ. שר החקלאות, פ"ד מ(4) 523]. התנאים המצטברים הנדרשים לחיובה של הרשות לקיים הבטחה שניתנה הם: ההבטחה ניתנה על ידי בעל הסמכות לתת אותה המבטיח התכוון ליתן להבטחתו תוקף משפטי מחייב; ההבטחה מפורשת די הצורך; ההבטחה בת ביצוע ואין צידוק חוקי או טעם סביר לשנות את ההבטחה או לבטלה. בית הדין לעבודה בוחן את תוקפה של הבטחה מנהלית על פי אמות המידה והכללים החלים במשפט הציבורי [בג"צ 1407/90 מנשה נבעה נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מה (1) 152]. תנאי ראשון לקיומה של הבטחה מינהלית, הוא הוכחה ברורה כי הבטחה כזו אכן ניתנה - "על ההבטחה, שקיבלה עליה הרשות, להיות מפורשת וברורה, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא" [בג"צ 580/83 אטלנטיק, חב' לדייג וספנות בע"מ נ. שר התעשייה והמסחר, פ"ד לט(1) 29]. אנו סבורים כי במקרה זה הוכחה הבטחה מנהלית מפורשת וברורה שהתגבשה במסמך כתוב - טופס תנאי הפרישה עליו חתמה התובעת, בו פורטו וצוינו באופן ברור גובה הגמלה המאושרת ושאר תנאי פרישתה, ובין היתר צוין כי התובעת תהיה זכאית להגדלת שיעור הגמלה בשיעור של 8% בגין ביטול משרה. לעניין זה נוסיף כי מסמכים אחרים שנמסרו לתובעת (ת/7 ו- ת/8) לא הועברו לחתימתה, ובכך יש להעיד כי מסמכים אלה לא היו מסמכים מחייבים אלא בגדר הצעה והדמיית תנאי הפרישה, להבדיל מטופס תנאי הפרישה שהועבר לחתימתה של התובעת, ולאחר חתימתה הוא בגדר הסכם מחייב בין התובעת לבין העירייה. בהקשר זה יש לציין כי בניגוד לנטען בתצהירה של אוסנת פישר בסעיף 15 לתצהירה, בטופס תנאי הפרישה בחלק של תנאי הפרישה נעשה תיקון ל"גמלה לפי שנות עבודה" לנתון הנכון (46.36%) והדבר רק לא תוקן בחלק הראשון לטופס, וכן שונו פרטים נוספים רלוונטיים, כגון מועד סיום קשר העבודה. גרסתה של התובעת כי חתמה על המסמך רק לאחר שהגיע לנוסחו הסופי (סעיף 14(ב) לתצהירה) לא נסתרה. העברתו של טופס תנאי הפרישה לחתימתה של התובעת להבדיל מהמסמכים האחרים (ת/7 ו- ת/8) מעידה כי בעיני שני הצדדים טופס תנאי הפרישה הוא המסמך המבטא את תנאי הפרישה שהוסכמו בין הצדדים והמחייב את שני הצדדים. מחומר הראיות עולה כי טופס תנאי הפרישה הוכן והועבר לחתימתה של התובעת לאחר שניתן אישור לביטול התקן על ידי מנהל האגף. אנו קובעות, על יסוד עדותו של מר אמיתי, כי ניתן אישור לביטול התקן של התובעת במועד בו נכתב מכתבו מיום 28.12.04 (נספח ת/3 לתצהיר התובעת), וכי המכתב ת/3 מהווה אישור תקף לביטול התקן של התובעת. מסקנה זו נגזרת מכך שעל פי עדותו של מר אמיתי מכתב בנוסח המכתב ת/3 לא נכתב לעובד אחר באגף, אשר הייתה התנגדות לפרישתו (ע' 3, ש' 2 - 11), והוא דיבר על ביטול התקן של התובעת עם גזברית העירייה (ע' 2, ש' 21 - 22). חזקה כי מר אמיתי לא היה נותן המלצה לביטול התקן בניגוד לעמדת הגזברית הממונה עליו. עוד יש לציין כי תחילה דחה מר אמיתי את פנייתה של התובעת להמליץ על ביטול תקן כיון שלא ניתן היה לבטל את התקן, אולם לאחר מכן השתנה המצב ולכן נתן לתובעת את המכתב (ע' 4, ש' 22 - 25; ע' 5, ש' 21 - 25; ע' 6, ש' 1 - 6). לפיכך, מכלל עדותו של מר אמיתי עולה כי מכתבו ת/3 נכתב לאחר שניתן "אור ירוק" לביטול התקן, והודע לו על כך ממחלקת משאבי אנוש. חיזוק נוסף למסקנה כי עובר לחתימת טופס תנאי הפרישה ניתן אישור תקף לביטול התקן ניתן למצוא במסמך ת/8, אשר על פי עדותה של גב' פישר הועבר אליה והיא הוסיפה עליו בכתב ידה כי ניתן אישור ראש העיר להגדלת גמלתה של התובעת ב- 2%. עניין הגדלת הגמלה בשיעור של 8% בגין ביטול תקן נכלל גם במסמך ת/8. ככל שלא היה אישור לביטול התקן במועד זה, חזקה כי גב' פישר אשר על פי עדותה "הייתה מעורבת מהיסודות" בעניין פרישתה של התובעת (ע' 11, ש' 8) הייתה פועלת בעניין ולא מאשרת לגב' סטלה בורוכוב להמשיך בתהליך מול התובעת על יסוד תנאי הפרישה שפורטו במסמך ת/ 8. אנו מקבלות את גרסתה של התובעת כי לפני פרישתה לגמלאות לא נאמר לה כי נדרש אישור נוסף של הגזברית לביטול התקן וכי לא נמסרה לה הודעה כי הגזברית מסרבת לאשר את ביטול התקן. עדותה בעניין זה מהימנה עלינו. גב' פישר טענה אומנם בתצהירה כי גב' סטלה בורוכוב הודיעה לתובעת במפורש, במועד פרישתה, כי לא ניתן לבטל את תקן המשרה, אולם גב' פישר הודתה כי היא לא הייתה עדה לכך, ואף לא הייתה נוכחת בפגישותיה של התובעת עם גב' סטלה בורוכוב והיא לא חתמה על הוראת המנגנון, נספח נ/4 לתצהירה (עמ' 10, שורה 16-22). כפי העולה מהעדויות והראיות, גב' סטלה בורוכוב הייתה הגורם שניהל בפועל את הליך הפרישה של התובעת וסיכם עמה את תנאי הפרישה. גב' סטלה בורוכוב היא שמילאה את טופס תנאי הפרישה שהועבר לחתימתה של התובעת, ואף את הוראת המנגנון מיום 28.8.05. למרות האמור, העירייה בחרה שלא לזמנה למתן עדות, על מנת להוכיח את טענתה העיקרית, המונחת בבסיס הגנתה, לפיה התובעת הייתה מודעת לפני שפרשה לגמלאות שלא ניתן אישור לביטול התקן ולכן גמלתה לא תוגדל בשיעור של 8%. גב' בורוכוב עובדת בעירייה והעירייה לא הצביעה על כל מניעה לזמנה לעדות. כידוע, - "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, ע' 760. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, ע' 1391, סימן חמישי, מהדורת 1999. לפיכך, אי זימונה של גב' בורוכוב לעדות פועל לחובת העירייה, ומעיד לדעתנו על כך שעדותה לא הייתה תומכת בגרסה הנטענת של העירייה. לאמור לעיל יש להוסיף כי גב' גולדשטיין בתצהירה לא מפרטת באיזה מועד קיבלה את הפנייה לבטל את התקן של התובעת ומתי סירבה לאשר את ביטול התקן. גם בעדותה לא יכלה לפרט מתי נעשתה אליה הפנייה (ע' 14, ש' 1). לפיכך, לא הוכח המועד בו ניתנה החלטה שלא לאשר ביטול התקן, ולא נסתרה טענת התובעת כי בחודש פברואר 2005 המועד בו נחתם טופס תנאי הפרישה היה אישור לביטול התקן, וכי לא הובא לידיעתה טרם פרישתה לגמלאות כי האישור בוטל. זאת ועוד. הנתבעת אומנם הוציאה "הוראת מנגנון" בה פורטו לכאורה תנאי הפרישה של התובעת. כאמור, העירייה לא העידה את עורכת המסמך גב' סטלה בורוכוב על נסיבות הוצאתו. יתר על כן. אנו סבורות כי ככל שהעירייה החליטה לחזור בה מתנאי הפרישה על פי טופס תנאי הפרישה היה עליה, למצער, להעלות על הכתב את תנאי הפרישה החדשים ולהוציא טופס תנאי פרישה חדש, בו יפורטו באופן ברור ומפורש אחוזי הגמלה של התובעת, וכן הסכמתה וחתימתה על תנאי הפרישה החדשים. בפנינו, לא הוצג טופס תנאי פרישה מתוקן או כל מסמך מעין זה, שהעבירה העירייה לתובעת, וממנו ניתן ללמוד על הסכמתה לשינוי שחל בתנאי פרישתה לגמלאות. כפי העולה מהעדויות, הוראת המנגנון היא טופס פנימי שהועבר מאגף כוח אדם למחלקת משכורת, כאשר לתובעת לא נמסר העתק מהטופס והיא לא הייתה מודעת לקיומו במועד בו הוצא. לפיכך, אין בהוראת המנגנון כדי לבטל ביטול תקף את טופס תנאי הפרישה. כללו של דבר: אנו קובעות כי במועד בו נחתם טופס תנאי הפרישה, בחודש פברואר 2005, ניתנה על ידי העירייה התחייבות למתן תנאי הפרישה כאמור בטופס תנאי הפרישה, וזאת לאחר שניתן אישור לביטול התקן של התובעת על ידי הממונה עליה - מנהל אגף השומה והארנונה במכתבו ת/3. עד לאחר פרישתה של התובעת לגמלאות לא ניתנה לה הודעה כלשהי, בעל פה או בכתב, על שינוי תנאי הפרישה, ובכלל זה על סירוב גזברית העירייה לבטל את תקן המשרה וכפועל יוצא מכך ביטול הגדלת הגמלה ב- 8%. מכאן, כי התובעת פרשה מעבודתה בהסתמך על התחייבות העירייה למתן תנאי הפרישה המפורטים בטופס תנאי הפרישה. תנאי נוסף שעל התובעת להוכיח הוא כי המבטיח נתכוון ליתן להחלטתו תוקף משפטי מחייב. גם תנאי זה הוכח במקרה הנדון. תנאי הפרישה של התובעת הועלו על הכתב ב"טופס מס' 7- תנאי פרישה" שהוצא עבורה על ידי מחלקת משאבי אנוש, מולא על ידי הגב' סטלה בורוכוב, מנהלת משאבי אנוש ומי שהוסמכה על פי חוזר העירייה (נספח נ/1 לתצהיר פישר) להציג בפני העובד את תנאי הפרישה המגיעים לעובד. מדובר במסמך כתוב המעיד על הבטחה מפורשת, חד-משמעית, ברורה ומפורטת שניתנה לתובעת על ידי העירייה בכל הנוגע לתנאי הפרישה להם תהיה זכאית במסגרת פרישתה המוקדמת לגמלאות. כאמור, העובדה שהתובעת נתבקשה לחתום על מסמך זה (בניגוד למסמכים קודמים) מעידה על כך שלמסמך זה תוקף משפטי מחייב. ההתחייבות ניתנה על ידי בעל הסמכות: תנאי פרישתה של התובעת נקבעו על ידי בעל הסמכות על פי תנאי תוכנית הפרישה מרצון, כך שהתמלא בענייננו התנאי בדבר הבטחה שלטונית שניתנה הן מתוך סמכות פונקציונאלית והן מתוך סמכות מהותית. אין חולק כי העירייה הבהירה בפנייתה לעובדיה מחודש דצמבר 2004, כי פרישה במסגרת תוכנית הפרישה מרצון מותנית באישור המנהלים, וכי הגורם המוסמך והמופקד על הליך הפרישה ומסירת מידע בנוגע להליך ותנאי הפרישה, הינן מנהלות מחלקת תנאי שירות במחלקת משאבי אנוש. כך צוין במכתבה של העירייה בנוגע לתוכנית ההבראה: אנו מודעים לכך שבמהלך תקופת "חלון ההזדמנויות" הינך נדרש/ת לקבלת החלטות חשובות ומשמעותיות: מה התנאים הכוללים שאקבל? האם מתקימה התוכנית המוצעת לצרכיי? על מנת לסייע בידך בתהליך מורכב זה עומדות לרשותך מנהלות מחלקת תנאי שירות במשאבי אנוש המכירות את הסדר הפרישה מרצון של העירייה לפרטיו ותוכלנה לסייע לך רבות בתהליך קבלת ההחלטות ומימושן, לרבות קבלת דף תנאי פרישה מסודר. העובדות יתנו ויסבירו לך את הצעת הפרישה האישית שלך בהתאם להסדר הפרישה ולנתונים שנמסרו להם ע"י הנהלת העירייה. ... שמות העובדות: ... גב' סטלה בורוכוב - מינהל כספי, הנדסה, לשכה משפטית, ספורט,נוער,גן החי,קליטת עליה... (ההדגשה אינה במקור) כפי העולה מחומר הראיות, התובעת פעלה בעניין תנאי הפרישה מול גב' סטלה בורוכוב, שכאמור לעיל הוצגה על ידי העירייה כגורם המוסמך לתת ולהסביר את תנאי הפרישה "בהתאם להסדר הפרישה ולנתונים שנמסרו להם ע"י הנהלת העירייה"; גב' בורוכוב הציעה לתובעת את תנאי הפרישה שפורטו בטופס תנאי הפרישה רק לאחר שנתקבל אישורו של מר אמיתי לביטול התקן; יתר על כן, כעולה מהמסמך ת/8 טופס תנאי הפרישה גם הועבר לגב' פישר, ועל פי עדותה הכיתוב על הטופס בדבר אישור ראש העיר להגדלת גמלה ב- 2% הוא בכתב ידה (ע' 11, ש' 7). כאמור, גם במסמך ת/8 מופיע, בין היתר, הגדלת הגמלה בשיעור של 8% בגין ביטול תקן, וגב' פישר לא פעלה לשינוי פרט זה בטופס תנאי הפרישה ולא ציינה כל הסתייגות ממנו. לאור כל האמור לעיל, ההתחייבות בנוגע לתנאי הפרישה של התובעת ניתנה על ידי הגורם המוסמך בעירייה. כאמור, לטענת העירייה, הסמכות לאשר סופית את ביטול התקן הייתה נתונה לגזברית העירייה, גב' גולדשטיין, ולא למר אמיתי או לגורם אחר במשאבי אנוש. טענה זו לא הוכחה. בכל מקרה, בנסיבות המקרה הנדון, בהן העירייה הציגה באופן ברור וחד משמעי מצג לפיו תנאי הפרישה סוכמו עם בעל הסמכות בעירייה, עובדות אגף משאבי אנוש, וביטול התקן אושר על ידי מנהל אגף השומה והארנונה, הרי שיש להחיל את כלל הסמכות הנחזית, שכן התובעת הסתמכה על טופס תנאי הפרישה בתום לב ובאופן סביר והחלטתה לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות ניתנה על סמך ההנחה כי תזכה לגמלה ולתנאי הפרישה שנקבעו בטופס תנאי הפרישה עליו חתמה באגף משאבי אנוש של העירייה [השוו: עע 1297/01 אביסידריס - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, , מיום 9.8.06]. האם קיים צידוק חוקי לחזרת העירייה מההתחייבות? משהוכח כי ניתנה לתובעת על ידי העירייה הבטחה מינהלית מחייבת, נותרה בפנינו השאלה האם קיים לעירייה צידוק חוקי לחזרה ממנה. העירייה מוצאת צידוק חוקי כזה בחוק יסודות התקציב. לטענתה, מאחר שלא ניתן לבטל בפועל את תקן המשרה של התובעת, הענקת תנאי פרישה מועדפים על פי האמור בטופס תנאי הפרישה תעמוד, בהכרח, בניגוד לחוזר מנכ"ל משרד הפנים ותנאי תוכנית ההבראה המעניקים תנאים אלה רק לעובד שתקן משרתו בוטל עם פרישתו לגמלאות. אין בידינו לקבל טענה זו של העירייה. נקודת המוצא היא כי הבטחה שנתנה רשות ציבורית צריך לקיים משום ההגינות הציבורית, שמירת אמון הציבור ברשות ואמינות השלטון, אינטרס ההסתמכות של האזרח (כאשר האזרח שינה מצבו לרעה ו/או נקט פעולות מצדו בהתאם להבטחה שניתנה על ידי הרשות), אינטרס הציפייה של האזרח, וחובת תום הלב של הרשות כלפי האזרח (הר - זהב, המשפט המנהלי הישראלי, הוצאת שנהב, תשנ"ז-1996, עמ' 514). הכלל הוא כי הרשות הציבורית תוכל לחזור בה מהבטחה שנתנה מקום בו ישנו טעם ענייני וסביר לכך או כאשר קיים צידוק חוקי לכך, הנטל להוכחת טעמים וצידוקים מעין אלה, מוטל על הרשות המינהלית [בג"ץ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ. ממשלת ישראל, פ"ד מז(2) 773]. אף הלכת השתחררות מחוזה שהרשות צד לו קובעת כי לרשות יותר להשתחרר מהתחייבות חוזית רק אם טובת הכלל וצורכי ציבור חיוניים מחייבים זאת [בג"ץ 218/85 ארביב נ. פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393]. החובה לקיים חוזים חלה גם על הרשות ואף ביתר שאת. טובת הכלל עצמה מטילה על הרשות חובה מוגברת לכבד חוזים והתחייבויות שנטלה על עצמה. עמד על כך הש' אלון בבג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשרות פ"ד לו (2) 449: "התחייבות הנעשית על ידי רשות ציבורית או נציגיה במסגרת סמכותם, בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי, מחייבת את הרשות הציבורית, ואין היא יכולה לחזור בה, גם במקרה שהתחייבות כזו, אילו נעשתה על ידי יחיד, בתחום המשפט הפרטי, רשאי היה לבטלה ולחזור הימנה. רשות ציבורית, שקיבלה התחייבות על עצמה חייבת איפוא למלא אחריה במידה יתרה של יושר והגינות, העולה על מידת הדין, בה חייב היחיד בהתחייבות מעין זו בתחום עשייתו במשפט הפרטי. מאידך גיסא, יש שמהיחיד, ביחסיו המשפטיים עם יחיד אחר, נדרשת מידה של יושר והגינות יותר ומעל ממה שנדרש מהרשות הציבורית. דרך משל, כאשר לא ניתנה התחייבות מטעם הרשות הציבורית, והשאלה העומדת לדיון היא זכות מזכויות הציבור, כגון רכוש הציבור וכספיו, יש להקפיד על שמירתה של זכות זו שלא תיפגע ולא תקופח, אף ביותר מאשר לעניין זכותו של היחיד בתחום המשפט הפרטי. ואף זהו כלל גדול בעולמו של המשפט העברי... ובשמירת זכות של רבים מצווה גם הרשות הציבורית עצמה להקפיד ולעמוד על שורת הדין". משכך, צידוק חוקי להשתחרר הבטחה מינהלית מחייבת, יתקיים רק מקום בו משקלו של האינטרס הציבורי בחזרתה של הרשות מהבטחה שנתנה גובר על אינטרס הפרט בקיומה. הכרעה בשאלה זו מחייבת, בהכרח, עריכת איזון בין אינטרס הציבור לבין אינטרס הפרט מקבל ההבטחה. הפסיקה התייחסה לאינטרס ההסתמכות של הפרט על הבטחה שניתנה לו על ידי הרשות הציבורית, בין היתר, בבג"ץ 585/01 קלכמן נ. ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז, מיום 1.12.03, כדלקמן: כנגד שיקולים אלה שבאינטרס הציבור עומד הפרט, מקבל ההבטחה, הטוען להסתמכות על ההבטחה ולציפייה כי תמומש. הבטחה של רשות ציבורית לפרט אכן יוצרת ציפיות הן בלב היחיד והן בקרב הציבור כי ההבטחה תקויים (זמיר, הסמכות המנהלית, 1996, כרך ב' ע' 981 - 984). רשות מנהלית החוזרת בה מהבטחותיה עלולה לפגוע לא רק בציפיותיהם של אלה אשר הסתמכו על החלטתה, אלא עלולה היא לפגוע בעקיפין גם באמון הציבור ברשויות המינהל וביציבות המינהל. אולם אף שההבטחה עשויה ליצור ציפייה לגיטימית למימושה, מידת ההסתמכות עליה נגזרת מההנחה המובנית כי אין דומה הבטחת רשות שלטונית הניתנת בתחום המשפט הציבורי להבטחת גורם פרטי בתחום המשפט הפרטי. הפרט, מקבל ההבטחה, מוחזק כמבין וכיודע כי במתן ההבטחה כפופה הרשות המינהלית לכללי המשפט הציבורי ופועלת כנאמן הציבור, וככזו פעולתה גדורה בגדרות וסייגים. על רקע אמות מידה אלה, מידת הסתמכותו של הפרט על ההבטחה המינהלית תיבחן באופן דקדקני. במצבים בהם הסתמך מקבל ההבטחה בתום לב על נותן ההבטחה והניח באורח סביר כי הוא בעל סמכות, ואף שינה מצבו לרעה עקב הסתמכות זו,ינתן לאינטרס הפרט משקל מיוחד (בג"צ 69/80 חירם נ' שר הבטחון, פד"י לה(4) 505, 511; ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש, פד"י לז(1) 337; פרשת קצאן, שם, עמ' 7-8, 10-12; וראה De Smith, שם, עמ' 566-9 סעיף 13-028). מן הכלל אל הפרט: אנו דוחים את טענת העירייה כי אכיפת תנאי הפרישה שנקבעו בטופס תנאי הפרישה עומדת בניגוד לתוכנית הפרישה מרצון וחוק יסודות התקציב, ועל כן קיים צידוק חוקי לביטולה. התובעת אינה מבקשת לאכוף על העירייה הענקת תנאי פרישה שאינם ניתנים ו/או נהוגים במגזר הציבורי ו/או כאלה העומדים בניגוד להוראה חוקית או הסכמית החלה עליה, ובכלל זה, הסדר הפרישה מרצון על פי חוזר מנכל משרד הפנים 5/97. העירייה נדרשת למלא אחר התחייבותה כלפי התובעת לתוספת גמלה בשיעור 8% כנגד ביטול תקן משרתה, וזאת על פי תנאי הסדר הפרישה, במסגרת תוכנית ההבראה. בטופס תנאי הפרישה גלומה לא רק התחייבות של העירייה למתן תנאי הפרישה כאמור בטופס אלא גם התחייבות של העירייה לביטול תקן המשרה של התובעת, כך שיתקיים התנאי למתן הגדלת הגמלה בשיעור של 8%. לפיכך, אין בהוראות חוק יסודות התקציב כדי להוות צידוק חוקי לחזרת העירייה מהתחייבותה. השאלה היא האם יש צידוק לחזרת העירייה מהתחייבותה לביטול תקן המשרה של התובעת. בתצהירי העדות מטעם העירייה לא ניתן הסבר לשינוי החלטת העירייה בנוגע לביטול התקן. גב' גולדשטיין אומנם טענה בתצהירה כי לא הייתה אפשרות לביטול תקן המשרה, בשל שינוי ארגוני שחל במערך השומה והגבייה, אולם מעדותה לא שוכנענו כי אכן נוצרה מניעה בפועל לביטול תקן משרתה של התובעת ובין היתר לא עולה ממנה כי העירייה אכן העסיקה בפועל עובד חדש במקום התובעת באגף הפיקוח והשומה (עמ' 13, שורה 12-10). זאת ועוד. בתצהירה של גב' גולדשטיין נטען כי "לאחר פרישתה של התובעת חלו שינויים ארגוניים באגף השומה", ללא ציון המועד בו חלו השינויים הארגוניים, מתי תוכננו השינויים הארגוניים, כיצד משפיע ביטול התקן של התובעת על האפשרות לבצע את השינויים הארגוניים ועוד. יתר על כן. לא ניתן כל הסבר מדוע שינויים ארגוניים אלה לא הובאו בחשבון בעת שניתנה לתובעת התחייבות לביטול תקן משרתה, במסגרת טופס תנאי הפרישה. במקרה הנדון, קיים אינטרס הסתמכות כבד משקל וממשי של התובעת הראוי להגנה משפטית. התובעת הסתמכה בתום לב ובאופן סביר על הסכמתה של העירייה להוציאה לפרישה מוקדמת בתנאי פרישה מועדפים על פי תוכנית הפרישה מרצון שהוצעה בפניה, כנגד ביטול תקן המשרה. התובעת כלכלה צעדיה והחליטה לפרוש לגמלאות על סמך הבטחה מפורשת ובכתב שניתנה לה על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה, כי תהיה זכאית, בין היתר, לתוספת גמלה בשיעור 8% ו-6 חודשי הסתגלות בגין ביטול תקן משרה, כמפורט בטופס תנאי הפרישה. אנו מקבלים את טענתה של התובעת כי לולא ניתנה על ידי העירייה הבטחה להענקת התנאים המועדפים על פי תוכנית הפרישה מרצון, היא לא הייתה מחליטה לפרוש מעבודתה בעירייה במועד זה אלא ממשיכה בעבודתה בעירייה, משיקולים כלכליים ואישיים, על מנת לצבור זכויות לפנסיה (סעיף 7 לתצהירה). כללו של דבר: מעדויות העירייה בפנינו לא שוכנענו כי היה קיים צידוק חוקי לחזרת העירייה מהתחייבותה לבטל את תקן המשרה של התובעת ובכך לאפשר לה לפרוש בתנאי הפרישה כמפורט בטופס תנאי הפרישה. גם לא הוכח בפנינו אינטרס של הציבור שמצדיק חזרה של העירייה מהבטחתה, הגובר על האינטרס של התובעת בקיום ההבטחה. העירייה מבקשת להסתמך בסיכומיה על פסק דינו של בית הדין בעניין עב 4318/06 יפית וולד - עירית פתח תקוה (מיום 11.1.07), בו נקבע כי אין לראות בתנאי הפרישה שסוכמו עם העובדת בטופס תנאי הפרישה הבטחה מינהלית תקפה המחייבת את העירייה, מאחר שלא ניתן אישור לביטול תקן המשרה. אולם, עובדות המקרה שנדונו במסגרת פסק דין זה שונות מעובדות המקרה הנדון. בעניין יפית וולד נקבע, בין היתר, כי ההבטחה לתוספת גמלה ניתנה ללא סמכות מהותית מאחר שהמבטיח לא קיבל אישור לביטול התקן ממנהליה של העובדת שהייתה מודעת לכך שלא ניתן אישור לביטול תקן משרתה. בנוסף לכך, הסתמכות העובדת הייתה מועטה ביותר מאחר שהיא לא פרשה מעבודתה על בסיס הסכם הפרישה ולא נפגעה זכותה להמשיך בעבודתה בעירייה על בסיס מלוא זכויותיה ותנאי העסקתה, כפי שהיו ערב חתימת הסכם הפרישה הנטען, ולהמשיך לצבור זכויות לפנסיה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו התובעת זכאית לתנאי הפרישה כפי שסוכמו בטופס תנאי הפרישה, לרבות הגדלת שיעור הגמלה ב- 8%, וזאת החל ממועד פרישתה לגמלאות - 1.9.05. ככל שהעירייה מנועה מלשלם את התוספת לגמלה ללא ביטול התקן של התובעת, עליה לקיים את התחייבותה ולבטל את תקן המשרה של התובעת. בנסיבות העניין, אנו סבורות כי הייתה מחלוקת של ממש בדבר עצם החבות, ולכן אין מקום לחייב את העירייה בתשלום פיצויי הלנה אלא רק בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו היה אמור להשתלם כל תשלום ועד למועד התשלום בפועל. הכללת רכיב "2 ימי שבת/חג" בשכר הקובע לצורך תשלום מענקי ותנאי הפרישה על פי תוכנית הפרישה מרצון: התובעת טוענת כי יש לכלול בשכרה הקובע לצורך חישוב מענק הפרישה בשווי 12 משכורות חודשיות ומענק ההסתגלות בשווי שש משכורות חודשיות רכיב "2 ימי שבת/חג", שהיווה לטענתה חלק משכרה הרגיל ולא הותנה בעבודה בפועל בימי שבת וחג או בכל תנאי אחר, ואף מהווה רכיב הנכלל בשכר הקובע לפנסיה. לפיכך, התובעת עותרת לתשלום הפרשים בגין מענקים אלה בסך 9,540.90 ₪. לטענת העירייה, התובעת אינה זכאית להפרשי מענקים בגין הכללת תוספת "2 ימי שבת/חג" מהטעם שלפי ההסכמים המקומיים החלים על העירייה, תוספת זו נכללת בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה של העובד ולא לצורך חישוב זכויותיו למענקי פרישה. העירייה הוסיפה והבהירה בסיכומיה כי תוספת "2 ימי שבת/חג" הייתה בבחינת "תוספות והטבות שכר מקומיות" שניתנה לעובדיה הותיקים, על פי הסכם חריגות השכר מיום 3.3.99, ועל כן העירייה התחייבה לכלול אותה בשכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה בלבד. העירייה הודתה, בתצהירה של גב' פישר ובסיכומים מטעמה, כי הכירה בתוספת "2 ימי שבת/חג" ששולמה לתובעת בשכרה, כחלק ממשכורתה הקובעת, לצורך חישוב הפנסיה המגיעה לה, ואף לא הכחישה את טענת התובעת כי רכיב זה היווה חלק משכרה הרגיל. אנו דוחים את התביעה להכללת הרכיב "2 ימי חג/שבת" בשכר לצורך חישוב מענק פרישה ומענק הסתגלות, מנימוקים אלה: בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של העובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אישי. וכך נאמר לעניין זה בדב"ע שנ/ 42 - 3 ז'אק פרחי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ: "במידה והזכות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא הגדרת "משכורת קובעת" בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970; סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963). ואולם, אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נתן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי". שם, סעיף 9 לפסק הדין; ההדגשה הוספה. וראו גם: דב"ע מג/ 85 - 3 רשות הנמלים בישראל נ' גוניק, פד"ע יט 21; אושר בבג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 693. דב"ע נז/ 48 - 3 אגודת קרית נוער נ' אהרון כהן (עבודה ארצי ל(1)134), סעיף 3(ב) לפסק הדין. ומן הכלל אל הפרט: הזכות למענק פרישה ומענק הסתגלות אינן זכויות שהוענקו לתובעת מכוח החוק אלא מכוח טופס תנאי הפרישה, דהיינו הן זכויות חוזיות. לפיכך, גם אם על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת" לעניין זכויות מכוח החוק (כגון - פיצויי פיטורים, פדיון חופשה) הרכיב "2 ימי חג/שבת" הוא חלק מ"השכר הקובע", אין משמעות הדבר כי הרכיב הוא חלק מ"השכר הקובע" לצורך חישוב זכויות המגיעות לתובעת מכוח הסכם. בטופס תנאי הפרישה אין הגדרה של ה"השכר הקובע" לעניין תשלום הגמלה, מענק פרישה ומענק הסתגלות. התובעת גם לא הוכיחה הסכם או הסדר אחר בו הוגדר "השכר הקובע" לצורך חישוב זכויות אלה. על פי תצהירה של גב' פישר על פי ההסכמים המקומיים שהם מקור הזכות לתשלום רכיב "2 ימי חג/שבת" הרכיב הוא חלק מ"השכר הקובע" לפנסיה בלבד, ואינו חלק מ"השכר הקובע" לצורך חישוב זכויות אחרות. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת. כללו של דבר: משהזכות למענק פרישה/דמי הסתגלות היא זכות חוזית ולא זכות מכוח החוק; משלא הוכיחה התובעת כי על פי הוראות הסכם המחייב את הצדדים יש לכלול את הרכיב "2 ימי חג/שבת" ב"שכר הקובע" לצורך תשלום מענק פרישה ודמי הסתגלות; משלא נסתרה טענת העירייה כי על פי הוראות ההסכמים המקומיים הרכיב "2 ימי חג/שבת" הוא חלק מ"השכר הקובע" לצורך תשלום פנסיה בלבד אך לא לצורך זכויות הסכמיות אחרות, דין התביעה להכללת הרכיב "2 ימי חג/שבת" ב"שכר הקובע" לצורך חישוב מענק פרישה ומענק הסתגלות להידחות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו התובעת זכאית לתנאי הפרישה כמפורט בטופס תנאי הפרישה (ת/2), לרבות הגדלת שיעור הגמלה בשיעור של 8%. ככל שהעירייה מנועה מלשלם את התוספת לגמלה ללא ביטול תקן של התובעת, עליה לקיים את התחייבותה ולבטל את תקן המשרה של התובעת. התביעה להכללת הרכיב "2 ימי חג/שבת" בשכר הקובע נדחית. העירייה תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לעירייה, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למעוד התשלום בפועל. טפסים משפטייםמסמכיםפרישה