קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בגובה החוב לביטוח לאומי: האם התובעת חייבת בתשלום חוב לנתבע, או שמדובר בחוב בגינו ניתן פסק דין חלוט, והנתבע אינו זכאי עוד לגבות אותו, זו השאלה עומדת להכרעה בפנינו. התובעת מקבלת גימלת הבטחת הכנסה. התובעת מטפלת בבנה הסובל מ- CP. בעקבות ניתוחים שעבר בנה של התובעת, ולאחר שניהלה מספר הליכים בבית דין זה (ב.ל. 1281/06 ו- ב.ל. 2103/07) , הוסכם כי לתובעת מאושר שימוש ברכב לצרכים רפואיים של בן משפחה בחודשים 12/04 - 5/05, וכן 1/06-10/06. מבלי להידרש לכל השתלשלות הארועים בתיקים הקודמים נציין רק כי בסופו של יום הצטמצמה המחלוקת לחוב בגין שני חודשים בלבד - מאי ויוני 2005. אלו החודשים מושא התביעה שבפנינו (להלן: "תקופת המחלוקת"). בתמצית, בהליך הקודם שניהלה התובעת הודיע הנתבע כי גובה החוב של התובעת בגין תקופת המחלוקת הוא 3,583 ש"ח (הודעת הנתבע מיום 9.1.08, בב.ל. 2103/07) . התובעת הגיבה להודעת הנתבע וטענה כי שיעור החוב שגוי, וכן הציגה טענות נוספות הנוגעות לעצם קיומו של החוב. בין היתר טענה התובעת כנגד התנהלות הנתבע, אשר לסירוגין אישר את שימוש ברכב, ושלל אותו בגין אותן תקופות. 4. מכל מקום, ביום 5.3.08 הגיש הנתבע במסגרת ההליך בב.ל. 2103/07 הודעה לבית הדין. מפאת חשיבותם של המסמכים המאוזכרים להלן, נביאם כלשונם. בהודעת הנתבע נכתב דלקמן: "לאחר בדיקה עם המשרד הראשי התברר כי החוב שנוצר עקב תשלום הגמלה ללא זכאות לחודשים 05/ 5-6 קוזז בחודשים 8/07 ו - 9/06. יתרת החוב בגין תשלום הגימלה לחודשים אלו הינה רק בסך 27 ש"ח." להודעה זו צרף הנתבע את מכתב פקיד התביעות מיום 28.2.08, אשר זו לשונו: "לאחר בירור נוסף עם המשרד הראשי בעניין חוב של התובעת בחודשים 5,6/05 מפורט כדלקמן: ב- 19.9.06 קוזז חוב עבור חודש 6/05 בסך 2,289 ש"ח ונותרה יתרה של 27 ש"ח. וב- 15.8.07 קוזז חוב חודש 5/05 בסך 2373 ש"ח במלואו." התובעת הגישה תגובתה להודעת הנתבע, וציינה כי לאור האמור בהודעת הנתבע, לפיה גובה החוב הוא 27 ש"ח בלבד, היא מסכימה כי ינתן תוקף של פסק דין לאמור בהודעת הנתבע. על יסוד האמור ניתן ביום 30.3.08 תוקף של פסק דין להודעת הנתבע, לפיה יתרת החוב עומדת על 27 ש"ח. עוד צויין בפסק הדין כי הנתבע יקח לתשומת ליבו את הערות ב"כ התובעת בהודעתו מיום 18.3.08 (להלן: "פסק הדין"). 5. לאחר פסק הדין פנה הנתבע לתובעת בהודעה על קיומו של חוב, ממנה עולה כי מדובר בחוב בגין תקופת המחלוקת. 6. התובעת פנתה לבית הדין בתביעה הנוכחית בטענה כי דינו של החוב מושא הודעת הנתבע להתבטל, היות וניתן פסק דין בגין תקופה זו ממש. התובעת טוענת כי על פסק הדין לא הוגש ערעור, ועל כן הפך לפסק דין חלוט, ואין הנתבע יכול עוד לחייב את התובעת בסכומים כלשהם בגין חוב זה. 7. הנתבע טוען כי בהודעתו מיום 5.3.08 נפלה טעות אשר יסודה בפער בין המצג הממחושב של חובות מבוטחים בנקודת זמן מסויימת, לבין החוב בפועל. הנתבע צרף לכתב ההגנה תעודת עובד ציבור, בה הבהיר כי התשובה במכתב הקודם, על בסיסו הוגשה ההודעה לבית הדין, שיקפה את הפעילות הטכנית במערכת, אך לא את יתרת החוב הכללית של התובעת. הנתבע טוען כי על החודשים מאי ויוני 2005 ישנה יתרת חוב בסך 5,041 ש"ח. חלק מהחוב (3,710 ש"ח) נוכה מקצבת ילדים של התובעת, ויתרת החוב היא 1,331 ש"ח. עוד טוען הנתבע, כי בית הדין אינו מוסמך לבטל חוב של מבוטח עקב תשלום גימלה שלא כדין. לטענתו מאחר והתביעה אינה מעלה טענות כנגד קיומו של החוב או גובהו, אין סמכות לבטל את יתרת החוב, ודין התביעה להידחות. דיון והכרעה 8. מהותה של התביעה שבפנינו היא בשאלת האיזון הנכון בין אינטרס ההסתמכות של התובעת, לבין האינטרס הציבורי שמייצג הנתבע. 9. התובעת ניהלה מספר הליכים אשר נוגעים כולם לחובות שנוצרו אצל הנתבע בגין קבלת גימלת הבטחה ושימוש ברכב מנועי. התובעת טענה כי השימוש נעשה לצרכים רפואיים של בנה המוגבל, ועל כן אין מקום לשלול את זכאותה לגימלה. בגין מרבית החודשים הוסכם כי התובעת זכאית לגימלה. בגין החודשים מאי ויוני 2005 נותרה מחלוקת. מחלוקת זו הובאה לדיון משפטי בב.ל. 2103/07, והוכרעה בפסק הדין מיום 30.3.08. מכאן, כי טענות הנתבע כי התובעת אינה מלינה על גובה החוב או עצם היווצרותו, אינן נכונות. כל ההליכים שניהלה התובעת מתייחסים לגובה החוב, ולעצם היווצרותו, אלמלא כן, לא היו בפנינו תיקים קודמים בנושא. נכון הוא, שהתביעה הנוכחית הצטמצמה לכדי הכרעה בשאלה האם רשאי הנתבע עוד לגבות את החוב שבמחלוקת, אולם זוהי רק חוליה אחת בשרשרת הארועים בין התובעת לנתבע, ומכך לא ניתן להסיק על הסכמת התובעת לגובה החוב ולהיווצרותו, כפי שמבקש לטעון הנתבע. 10. הנתבע מציין בסעיף 8 לסיכומיו כי בהמשך הטיפול בעניינה של התובעת, לאחר פסק הדין מיום 30.3.08, התברר כי נתוני המערכת לא היו מדוייקים ויתרת החוב גבוהה יותר. בתמיכה לטענתו צרף הנתבע תעודת עובד ציבור מיום 12.5.09 המפרטת את מהלך החישוב ופעילות המערכת. 11. חזקה על הנתבע כי ידע כיצד מתנהלת מערכת המיחשוב שלו, וכי ידע על האפשרות שנתונים המתקבלים במועד מסויים אינם משקפים את המציאות נאמנה בשל כשל מיחשובי. אפשרות זו לא הועלתה על ידי הנתבע, ולו ברמיזה. הודעתו של הנתבע בהליך הקודם לא היתה מסוייגת באופן כלשהו, כללי או פרטני, והאמור בה יצר מצג כי כל חובה של התובעת בגין התקופה שבמחלוקת הוא 27 ש"ח. כך סבר בית הדין, וכך למדה התובעת, ובעקבות זאת ביקשה ליתן להודעה תוקף של פסק דין. הנתבע לא העלה את האפשרות כי חישוב זה אינו משקף את גובה החוב האמיתי בשום שלב, לפני מתן פסק הדין או לאחריו. 12. משהסכימו הצדדים כי זהו המצב, ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק דין, אין הנתבע רשאי לחזור בו מן ההסכמה, עליה הסתמכה התובעת. בוודאי שאין רשאי הנתבע לגבות חוב הסותר את שנקבע בפסק הדין מבלי להגיש בקשה לביטול פסק הדין מחמת טעות. אמת היא כי טעות של הנתבע אינה מקימה למבוטח זכות כספית, ובמיוחד בהתחשב בכך שמדובר בביטחון סוציאלי ובקופה ציבורית. אולם יחד עם זאת, נדרש איזון סביר בין זכויותיהם של הצדדים, והנתבע ככל רשות ממשלתית, נדרש לפעול בתקינות ובסבירות. ראה: עב"ל (ארצי) 20388/97 המוסד לביטוח לאומי - חיים ראובן, ניתן ביום 3.11.04. העובדה שמדובר בדיני ביטחון סוציאלי אין משמעה כי אינטרס ההסתמכות של המבוטח בטל ומבוטל. אמת, כי במקרים רבים אינטרס זה נסוג בפני האינטרסים האחרים הגלומים במתכונתו הייחודית של הנתבע. אולם אין הכרח כי כך יהיה, ובמקרים בהם איזון האינטרסים מלמד כי אינטרס ההסתמכות של המבוטח יפגע באופן בלתי סביר ובלתי מידתי - יש לקבל תביעתו. כך הם הדברים במקרה שבפנינו. עסקינן במבוטחת קשת יום המטפלת בבנה המוגבל. התובעת הבינה כי החוב לנתבע הוסדר ונסגר בהליך האחרון שניהלה, ובצדק. גבייה מחודשת של חוב הסותר את הודעת הנתבע בהליך הקודם, אינה יכולה לעמוד בתנאי המינהל התקין. 13. היינו מוצאים לנכון לבטל החלטה מוטעית של המדינה, ובכלל זה של המוסד לביטוח לאומי, לולא היינו סבורים כי המוסד לביטוח לאומי יכול היה בשקידה ראויה וסבירה למנוע את הטעות, במועד שבו מסר את הנתונים הכספיים המוטעים. הנתבע פעל ברשלנות ובחוסר אחריות, כאשר הודיע על גובה חוב מסויים לנקודת זמן, ואחר כך גילה שחוב זה אינו החוב העדכני. בעניין זה נוסיף ונדגיש כי אין מדובר בסמיכות זמנים העשויה להביא לטעויות מסוג זה, שכן, מדובר בנתונים שהוצגו בהליך המשפטי שהתנהל בשנת 2008, לגבי חוב משנת 2005. בידי הנתבע עמד זמן רב לבירור גובה החוב לאשורו. במובן זה יש חשיבות כי האזרח כמו גם בית המשפט יבינו וידעו כי למצגים של הרשות יש תוקף מחייב. במיוחד כאשר מדובר במצג אשר ניתן להניח כי נבדק ונבחן בטרם יצא לאויר העולם. מצג שנמסר על יד צד במסגרת הליך משפטי אינו נמסר כלאחר יד ובמיוחד כאשר ניתן להבין כי הוא נבדק שוב ושוב ושוב. 14. נודה ולא נבוש, יכולנו לקבל את טענת הנתבע לפיה אין בית דין זה מוסמך לבטל חוב, אך באותה נשימה היינו שוקלים לחייב את הנתבע בהוצאות בגין התנהלותו הרשלנית, בסכום שלא יפחת מגובה החוב הנטען. כך שבכל דרך בה היינו הולכים קופת הנתבע היתה יוצאת בחסרון כיס. על כן, סבורים אנו כי הדרך בה הלכנו היא הנכונה. 15. אשר על כן התביעה מתקבלת. הנתבע ישיב לתובעת כל סכום שנגבה ממנה לאחר פסק הדין מיום 30.3.08, בקשר עם החוב שהוסדר בהליך זה. 16. אין צו להוצאות.חובביטוח לאומי