קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד מאמן כדורסל: 1. לפנינו תביעה בסדר דין רגיל במסגרתה ביקש התובע כי ייקבע שההתקשרות בינו לבין הנתבעות תוכר במסגרת יחסי עובד - מעביד וכתוצאה מכך הן תחוייבנה לשלם לו את הסכומים הבאים: א. סך של 85,000 ₪ בגין פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה/הפסדי שכר. ב. סך של 9,240 ₪ בגין שכר חודשי יולי ואוגוסט 06 (בעונה הראשונה) בהם עבד ולא קיבל שכר. ג. סך של 6,757 ₪ בגין פיצויי פיטורים. ד. סך של 6,757 ₪ בגין הודעה מוקדמת. ה. סך של 2,141 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר לחודש 6/06. ו. סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי בגין עוגמת נפש/פגיעה במוניטין/פיצוי הסתגלות ו/או הסתמכות. התובע טען כי הוא זכאי לקבל את הסכומים הנ"ל בשל יחסי העבודה ששררו בינו ובין הנתבעות. התובע הוסיף וטען כי יחסים שכאלו התקיימו בינו לבין הנתבעות החל מחודש אוגוסט 2005 ועד ליום 20.6.06 (להלן: "התקופה הראשונה"). התובע טען עוד כי הועסק כמנהל מקצועי של מחלקת הנוער, מאמן כדורסל של קבוצת הילדים ובחלק מהתקופה שימש אף כמנהל אדמיניסטרטיבי. 2. במסגרת כתב ההגנה אשר הוגש ביום 23.1.07 הכחישו הנתבעות את שנטען כנגדן. הנתבעות הכחישו מכל וכל קיומם של יחסי עובד מעביד בינן לבין התובע. 3. לשם הדיוק נציין כי בניגוד לכתב התביעה ולתצהיר התובע, בהם פורטו הסכומים והסעדים, כפי שצויינו בסעיף 1 דלעיל, הרי שבסיכומי התובע, התבקשו הסכומים/הסעדים הבאים: א. סכום של 60,000 ₪ בגין פיצוי עבודת התובע כמנהל מקצועי. ב. סכום של 24,000 ₪ בגין פיצוי עבודת התובע כמאמן קבוצת הילדים. ג. סכום של 24,000 ₪ בגין פיצוי עבודת התובע כמנהל אדמיניסטרטיבי. ד. סכום של 4,620 ₪ בגין פיצוי עבודת התובע בחודש יולי שנת 2006. ה. סכום של 8,000 ₪ בגין פיצויי פיטורין. ו. סכום של 8,000 ₪, בגין הודעה מוקדמת. ז. סכום של 2,141 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר לחודש יוני שנת 2006. 4. למען הסר ספק יובהר כי מאחר והתובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה וממילא תיקון שכזה לא אושר הרי שבכל מקרה, הרכיבים/הסעדים הרלוונטיים, לדידינו, הם אלה שפורטו בכתב התביעה וזאת למעט במקרים בהם יתברר כי בסיכומיו בחר התובע לצמצם רכיב כזה או אחר. 5. מהלך הדיון א. התביעה דנן הוגשה, תחילה, לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה וזאת ביום 8/11/06 במסגרת תיק עב 3592/06. בהמשך ולאחר שהתברר כי מר דב כספי - יו"ר נתבעת מס' 1, המכהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי בחיפה, צפוי היה ליתן עדות בהליך, הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים להעברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. ב. ביום 26/8/07 נתן, כבוד נשיא בית הדין הארצי לעבודה - השופט סטיב אדלר, החלטה, לפיה תתברר התובענה בפני בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, וכך נעשה. ג. ביום 18.12.08 נערכה ישיבת הוכחות, במסגרתה העיד התובע וכן העידו מטעמו העדים מר רומן כץ - העובד כחשמלאי וכאיש אחזקה בהיכל הספורט ברוממה, חיפה, אינו עובד של הנתבעות (להלן:"רומן") ומר ורמי רזשוילי - איש אחזקה בהיכל הספורט ברוממה, חיפה, אינו עובד של הנתבעות (להלן:"רמי"). ד. לאחר השלמת חקירותיהם של התובע ועדיו, העידו, מטעם הנתבעות, העדים הבאים:מר דב כספי - יו"ר מחלקת הנוער לכדורסל בנתבעת מס' 1 עמותה לפעילות ספורטיבית חובבנית ועממית בחיפה (להלן:"דב"); מר אדי מינץ - סגן יו"ר מחלקת הנוער בנתבעת מס' 1 (להלן:"אדי") ומר שי צור - מנהל האדמיניסטרטיבי של מחלקת הנוער לכדורסל בנתבעת מס' 1 (להלן:"שי"). ה. בתום ישיבת ההוכחות ולבקשת הצדדים הותר להם להגיש סיכומים בכתב ואכן, ביום 8/1/09 הוגשו סיכומי התובע וביום 3/2/09 הוגשו סיכומי הנתבעות. 6. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות: א. התובע שימש כמנהל מקצועי של מחלקת הנוער בנתבעת מס' 1 וכן אימן קבוצת ילדים, תקופה מסיימת. ב. התובע קיבל תשלומים בגין תפקידיו ובהתאם לתמורה זו הנפיק לנתבעת מס' 1 חשבוניות. ג. לא נחתם בין הצדדים הסכם כתוב. ד. לתובע לא הונפקו תלושי שכר. ה. לראשונה פנה התובע אל הנתבעות בטענה בדבר יחסיהם במסגרת תביעה זו. ו. התובע הגיש תביעתו זו בסוגיית יחסי עובד - מעביד, אף כנגד "מעסיקתו" הנוספת, נתבעת מס' 2. 7. נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר בחינת כל הראיות, כל העדויות ולאחר קריאת כתבי הטענות, לרבות סיכומי הצדדים, מסקנתנו היא כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעם כי התובע כשל בהוכחת טענתו לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעות. 8. האם שררו יחסי עובד - מעביד, בין התובע לבין נתבעת מס' 1 (להלן:"נתבעת מס' 1" או "העמותה") גרסת התובע לטענת התובע התקיימו בו הסממנים המלמדים על כך שהיה "עובד" וזאת כמפורט להלן: א. הוא היה חלק מהמערך הארגוני של העמותה - לרשותו היה משרד משלו, הוא התייצב מידי יום במשרד זה או במגרשי האימון ועבד בין השעות 15:00 ל- 21:00. שעות אלה לא "חפפו" את שעות עבודתו כעצמאי במכון "וינגייט" (עמוד 12, שורה 24 לפרוטוקול). ב. הוא היה חתום על מכתבים מתוקף היותו המנהל מקצועי של העמותה, בנוסף, הוא נכח בישיבות מקצועיות, פעל לגיוס שחקנים חדשים וכן פעל באופן מגוון למען פעילותה של העמותה. ג. הוא לא ניהל עסק עצמאי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים. ד. הוא היה נתון לפיקוח דרגיה הבכירים של העמותה וכן פעל בהתאם להחלטותיהם. ה. הוא היה כפוף במסגרת עבודתו לדב ולו דיווח, מידי יום, על הנעשה. ו. לאורך כל תקופת ההתקשרות, הוא קיבל שכר זהה, קרי הוא לא נטל סיכונים פיננסיים ו/ או תגמולו לא הותנה בהצלחה או ביעדים כלשהם. ז. "כלי העבודה", היינו, הציוד הספורטיבי סופק על ידי העמותה. ח. תפקידיו, לשיטת העמותה - "התפקיד של התובע לדאוג שהאימונים יתקיימו בזמן, שהמאמנים יעשו את עבודתם". (מתוך חקירתו הנגדית של דב - עמוד 26 שורה 21 בפרוטוקול), מחזקים את הטענה בדבר קיום יחסי עובד מעביד. גרסת הנתבעות לטענת הנתבעות, התקיימו בתובע הסממנים המלמדים על כך שהיה "עצמאי" וזאת כמפורט להלן: א. התובע בחר בהתקשרות בהיותו עצמאי כאשר לבחירתו עמדה האפשרות להיות עובד של העמותה. ב. התובע היה והינו עצמאי בהתקשרויות נוספות אשר בינו לבין אחרים/ אחרות. ג. התובע לא היה חלק מהמערך הארגוני של העמותה ו/או של נתבעת מס' 2. ד. המשרד, אליו התייחס התובע, לא עמד לרשותו בלבד, אלא שימש את כל בעלי התפקידים. ה. התובע לא עבד בשעות קבועות, אלא נעדר מדי פעם בפעם כאשר עבד עם לקוחות אחרים, כגון מכון "וינגייט". ו. לעמותה לא היה פיקוח על התובע. ז. העמותה תמחרה את התמורה אשר קיבל התובע בהתבסס על כך שמדובר בעצמאי ולא בשכיר. ח. התובע שילם מכיסו הפרטי הוצאות לשם תפקידיו ודרש בשלב מאוחר יותר את החזרתן. ט. בתביעתו דורש התובע אף החזרי מע"מ, מדובר בדרישה נטולת כל הגיון, שכן מחד מבקש התובע להכיר בו כעובד מחד ומאידך חפץ הוא ליהנות מזכויות העצמאי. י. העמותה לא הגדירה לתובע לוחות זמנים, אלא הוא ניהל את זמנו כראות עיניו. יא. כמעט ולא היה פיקוח אולם ככל שהיה כזה הרי שזה היה על העבודה ולא על התובע. יב. התובע שילם מכיסו הפרטי מס שנתי (אגרת מאמנים). 9. דיון והכרעה המחלוקת העיקרית בין הצדדים, אשר ממנה נגזרים רכיבי התביעה נוגעת לשאלה הבסיסית והמהותית- האם התקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד? כבר נאמר בפסיקה כי ברובם המכריע של המקרים, היחסים בין הצדדים ברורים וחד משמעיים, והשאלה אם אדם הינו "עובד" אם לאו ברורה ממהות היחסים שנוצרה למעשה. באשר לאותם מקרים בהם הדברים אינם ברורים הרי ש"ההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי...אינה מן הקלות" (ע"א 95/56 לביא את מישצינסקי נ. פקיד השומה גוש דן (14.4.1957). עוד נקבע כי אחד הנתונים להם יש לייחס משקל בסיווג יחסים כיחסי עובד - מעביד הוא בלעדיות הפעילות בקטע הזמן שבו מדובר (ולענין זה ראה ספרו של מנחם גולדברג, דיני עבודה, הוצאת סדן, כרך ראשון פרק 2, עמ' 8 וההפניות שם). כידוע, אין הגדרה אחת ויחידה המשמשת אמת מידה לקביעת יחסי עובד ומעביד, אלא הגדרות ומגוונות. עיון בפסיקה הענפה, מוביל למסקנה כי הלכה למעשה נוקטים בתי הדין ב"מבחן המעורב" בבואם לבחון האם התקיימו בין צדדים יחסי עובד-מעביד. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הוא מבחן "ההשתלבות במפעל", כאשר שני פנים למבחן זה - הפן החיובי על פיו נבחנת השאלה האם המועסק מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואיננו גורם חיצוני והפן השלילי על פיו נבחנת השאלה האם המועסק פועל במסגרת עסק משלו. מרכיבים נוספים שיש ליתן עליהם את הדעת הינם, אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, התלות הכלכלית, בלעדיות העבודה, הסתמכות המעסיק על המועסק, המבנה הארגוני/כלכלי של העסק, ההקשר התעשייתי, סוג התפקיד, חובתו של המועסק לעמוד לרשות המעסיק בזמני כוננות, התמשכות הקשר בין הצדדים, סדירות הקשר, רציפותו ותדירותו, מקום ביצוע העבודה, מי מספק את כלי העבודה, אפשרות שילובו של המועסק בארגון הכולל בעסק, שיטת תשלום השכר, צורת ניכוי מס הכנסה ומשמעות הרישום במוסד לביטוח לאומי, תשלום למס ערך מוסך, כיצד הוצג המועסק כלפי חוץ וכיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם (עב (ת"א) 300655/97 פרידמן נ. בנק הפועלים בע"מ, , 5.2.2002). שני היבטים למבחן ההשתלבות א. היבט חיובי, הווה אומר עובד הוא אדם המשולב במפעל [דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה נ' בירגר, (23.12.1971)]- (להלן:"פרשת בירגר"). כמו כן יש לבחון את לוחות הזמנים בהם מבצע המטלות, קרי באופן סדיר, קבוע, שעות מסוימות או שמא קובע הוא את סדר יומו ושעות עבודתו. בפרשת טריינין [ע"ע 300021/98 טריינין נ' מיכה חריש ומפלגת העבודה (7.3.2002)], נקבע כי השתלבות בעסק עצמאי ואי השתלבות בארגון אשר לו סופקו שירותים בלבד, אין בה כדי ליצור יחסי עובד- מעביד בין הצדדים. ב. היבט שלילי, הווה אומר, אין זה עסק עצמאי של מספק השירות ובהיבט זה פסיקה ענפה, ביניהן {[פרשת בירגר; בג"ץ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי לעבודה (17.11.1996)]- (להלן:"פרשת מור")}. ניתן להסיק וללמוד אודות מעמד עצמאי או שכיר על פי סיכונים כלכליים אותם נוטל או לאו נותן השירות, האם מעסיק עובדים, האם לו בעלות או שסיפק הוא את העזרים/ הציוד לשם תפקידו, לוחות זמני עבודה, מאידך קיימים שיקולים אשר אינם מהווים הכרעה או ראייה בדבר המעמד, למשל הגדרת היחסים בין הצדדים כפי שנקבע בפרשת בירגר, עוסק מורשה אינו בהכרח מכוון כי המדובר בעצמאי כנלמד מפרשת אלקטרה. יחד עם זאת יש לשקול ולאזן בין הנסיבות העולות בכל מקרה ומקרה כפי שנקבע בפרשת שמן [דיון (ארצי) לח 7-3 שלמה וולף נ' שמן תעשיות בע"מ (6.4.1978)]. המבחן המעורב מלבד מבחן ההשתלבות אשר הוא המבחן העיקרי, קיימות בדיקות נוספות, העשויות לסייע בקביעת מערכת היחסים וכן בקביעת סוג ההתקשרות בין הצדדים. מדובר בנתונים האובייקטיביים, אשר יש בהם כדי להועיל עת עורכים איזון, וזאת כפי שנקבע בפרשת מור. במידה וחרף המבחן ולמרות הבדיקות לא ניתן להכריע בסיווג ההתקשרות, הרי שאפשרי לבחון את אומד דעת הצדדים בדבר יחסיהם כפי שנקבע בפרשת רות יאיר [דיון (ארצי) נב 158-3 רות יאיר נ' אהרון גליברמן (30.9.1992)]. הסכם בין המתקשרים בסיווג ההתקשרות אכסיומה היא כי מעמד היחסים בין הצדדים להתקשרות נלמד ומוסק מעצם המהות ולא בהכרח על פי הסכמתם [ע"ע 300245/97 אסולין נ. רשות השידור(10.10.2001). כאשר צד להתקשרות טוען בשונה מן המוסכם, קרי להתקיימות יחסי עובד - מעביד בעת בה ההסכם מלמד על היותו קבלן עצמאי, הרי שעליו להרים נטל ההוכחה. תום הלב בפרשת בוכריס [דב"ע (ארצי) נה 145-3 מדינת ישראל, משרד השיכון נ. יעקב בוכריס (1.2.1997) כתבה סגנית נשיא בית הדין הארצי השופטת אלישבע ברק כי במקרים נדירים ביותר, כאשר חוסר תום הלב של העובד, על פי קריטריונים אובייקטיביים, משווע לשמיים, תגבר דרישת תום הלב על דרישת הקוגנטיות. 10. מן הכלל אל הפרט א. ההתקשרות ואפשרות הבחירה שניתנה לתובע בין הצדדים נוצרה התקשרות החל מיום 15.8.05 (עמוד 14 שורה 33 לפרוטוקול) ועד ליום 30.6.06 לשיטת הנתבעות או עד ליום 20.6.06 לשיטת התובע, קרי לכל היותר, ענין לנו בהתקשרות בת עשרה וחצי חודשים, הגם שאין בכך כדי ללמד על כך שלא האמנו לתובע כי ביצע עבודה כלשהיא בחודשים יולי ואוגוסט 2006. מחקירתו הנגדית של התובע למדנו כי ניתנה לו אפשרות הבחירה להיות "עובד" העמותה או עצמאי שמספק לה שירותים (עמ' 11 שורות 16-14 לפרוטוקול) והוא בחר להיות "עצמאי":"אם זה רשום אני לא יכול להכחיש את מה שרשום"(עמוד 11, שורה 17 לפרוטוקול). ב. הסממנים והמבחנים 1. המשרד מתצהירו של דב למדנו כי בעמותה קיים משרד המשמש את כל בעלי התפקידים (סעיף 9.2 לתצהיר), במסגרת חקירתו הנגדית של דב הוא נשאל באשר למשרד של התובע (עמ' 32 שורה 1 לפרוטוקול) וזו היתה תשובתו, שהרשימה אותנו בכנותה:"שלו עצמו? הוא ישב במשרד במחלקה שהיה בהיכל הספורט. למחלקה היה משרד נוסף בבית הפועל. אבל הוא לא היחידי שישב במשרד" (עמ' 32 שורות 3-2 לפרוטוקול). גם מחקירתו הנגדית של התובע לא למדנו כי היה לו משרד ששימש רק אותו - "ברוב שעות היום אני השתמשתי בו, הוא נועד לקשר עם הקבוצות והמאמנים, פעילות שוטפת, עם הזמן השתמש בו מידי פעם מר כסלו ז"ל ובהמשך גם מספר פעמים מר דב כספי..." (עמוד 12, שורות 14-12 לפרוטוקול). 2. תשלום אגרת המאמן עולה מחקירתו הראשית של התובע כי שילם מכיסו הפרטי את אגרת המאמן: "... לשאלתך אני שילמתי" (עמוד 13, שורה 26 לפרוטוקול). 3. שעות וזמני העבודה רומן העיד כי ראה את התובע "כמעט כל יום" במקום העבודה (עמוד 7, שורה 24 לפרוטוקול) וגם רמי העיד כי בזמן המלחמה ראה את התובע במשרד, ובלשונו:"אם אני לא טועה..יום יום ראיתי אותו שם" (עמ' 9 שורה 28 לפרוטוקול). מנגד השיב דב, עת נשאל האם הוא יודע שהתובע ישב במשרד כמעט מידי יום, כי:"לא. לשאלתך, לא רשמנו נוכחות, אבל אם הוא ישב במשרד יום ביומו זה רע מאוד, כי מנהל מקצועי,תפקידו לבקר בקבוצות, במשחקים באימונים והוא לא איש משרד. בשביל זה יש מנהל אדמיניסטרטיבי" (עמ' 32 שורות 7-5 לפרוטוקול). יש לציין כי תשובתו הספונטאנית של דב חיזקה את גירסת הנתבעות להעדר פיקוח על עבודתו של התובע, הגם שאין בה כדי להעיד כי התובע לא התייצב במשרד "כמעט מידי יום" 4. מבחן הפיקוח מחקירתו הנגדית של התובע הניתן להסיק שבתפקיד, אותו מילא, לא צריך לבקש ממנו להכין את הנדרש לקראת פתיחת העונה השנייה (עמוד 16, שורות 14-11 לפרוטוקול), ענין זה מחליש את טענת הפיקוח. התובע אף לא הצליח להוכיח הכיצד ועל ידי מי, אם בכלל, היה נתון לפיקוח שגרתי ולקבלת הוראות לשם מילוי תפקידיו. התמונה שהוצגה לפנינו היתה של מי שניהל את תפקידיו באופן סוברני וללא תלות בסביבת העבודה. כפי שציינו לעיל, התשובה שנתן דב במענה לטענה לפיה שהה התובע במשרד כמעט מידי יום, חיזקה, לדעתנו, את טענת הנתבעות להעדר פיקוח על עבודתו של התובע. 5. הנפקת חשבוניות הנפקת חשבוניות כשלעצמה אינה מכריעה בסוגיית התקיימות יחסי עובד - מעביד, אולם בנסיבות הללו בהן התובע יספק שירותיו, כעצמאי גם לגורם אחר (מכון וינגייט) ומאחר והשתכנענו כי צורת העסקה היתה נתונה לשיקול דעתו, הרי שיש באלמנט הנפקת החשבוניות כדי להחליש את טענת התובע לקיומם של יחסי עובד - מעביד. בנקודה זו ראוי להדגיש כי התכלית אשר פותחה בפסיקה בדבר הסקת מסקנה לאור מהות הדברים ולא על סמך חיצוניותם, למשל הסכם, כוחה יפה למקרים בהם קיים צד חזק יותר באופן ניכר, לעומת צד שאין כוחו במותניו ואין הוא יכול לממש את רצונו הכן והאמיתי, אלא לקבל את מרות ואת תנאי הצד לו כפוף הוא. במקרה שלפנינו התובע יכול היה ברצותו כפי שהוכח לעיל להיות בגדר "עובד". 6. סיכונים פיננסיים התובע אמנם לא נטל סיכונים פיננסיים ושכרו נשמר לאורך תקופת פעילותו במסגרת הניהול המקצועי וכן האימון, אולם בשים לב לאורך תקופת ההתקשרות, במקרה שלפנינו, הרי שבוודאי שאין בסממן זה כשלעצמו כדי להכריע את הכף בשאלת קיומם או העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד. 7. עיסוק נוסף כעצמאי ונספח א' לתצהיר התובע במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הוא הודה כי משנת 1996 או 1997, הוא עוסק מורשה בעסק משלו (עמ' 11 שורות 8-5 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית עלה נושא ההרצאות שנתן התובע בווינגיט, במקביל לשירותים שסיפק לנתבעות: "התחייבתי ל-100 שעות הרצאה שנתיות. מאוקטובר 2005 עד יוני 2006. נתתי הרצאות פעמיים בשבוע, ימי שני ורביעי בין השעות 08:00 ל-09:30 בבוקר" (עמוד 12, שורות 25-26 לפרוטוקול). בנוסף, נשאל התובע על ה"קפיצות בין מספרי החשבוניות" (עמ' 12 שורות 31-29 לפרוטוקול) ותשובתו, אשר לא היה בה כדי ליתן הסבר שסותר את טענת הנתבעות בדבר היות התובע נותן שירותים גם לגופים אחרים, היתה:"לא. אני רואה שברוב החשבוניות יש קפיצה של חשבונית אחת. בחלקן יש קפיצה של שתי חשבוניות. אני לא יכול להסביר כרגע למה, יתכן שבאותו חודש נתתי לוינגיט שתי חשבוניות. אבל אני רואה שהפערים הם לא ברוב החשבוניות" (עמ' 12 שורות 34-32 לפרוטוקול). וכן במענה לשאלה:"אני אומר לך שמבחינה חשבונאית, אם אוספים את כל התקופה מדובר ב-25% חשבוניות להפועל ו-75% חשבוניות למישהו אחר. וזה רק בשנת 2005 - 2006" (עמ' 13 שורות 2-1 לפרוטוקול) - "אתה לא מדבר על 12 חודש. כי התחלתי לעבוד בחודש 8/05, בהפועל חיפה, חשבוניות רצות גם חודשים לפני כן. לפני כן עבדתי במקום אחר, ולא הכחשתי את זה. אבל מחודש 8/05 עד 6/06 היחס הוא לא כמו שאתה אומר. רוב החשבוניות הן להפועל. גם בין 6/06 עד 12/06 המשכתי לעבוד במקום אחר והוצאתי חשבוניות. בסך הכל מדובר על תקופה קצרה, בערך 11 חודש" (עמ' 13 שורות 3-7 לפרוטוקול). 8. דרישת התובע, במסגרת תביעתו לקבלת "תוספת מע"מ", החלישה את טענתו לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין מי מהנתבעות. ג. כאמור, איזון בין הסממנים הוא שמכריע בשאלת סוג ההתקשרות, כפי שנקבע בפרשת חיים פרץ וכן בפרשת מור. במקרה שלפנינו משהוכח כי סוכם עם התובע על התקשרות לפרק זמן קצוב - של 10.5 חודשים, משבחר התובע להתקשר עם הנתבעות כעצמאי, משהודה התובע כי כבר משנת 1996 או 1997 הוא היה עצמאי (ו/או "עוסק מורשה"), משהוכח לפנינו כי התובע סיפק שירותים לגורם נוסף, בתקופת ההתקשרות עם הנתבעות ומשלא ידע ליתן הסברים לקפיצות בין מספרי החשבוניות (נספח א' לתצהיר התובע), משלא הוכח לפנינו כי היה לתובע משרד משלו, מי שלא הוכח לפנינו כי התובע היה נתון לפיקוח, משלא הוכח לפנינו כי נקבעו לתובע זמני ו/או שעות עבודה, משהתובע שילם בעצמו את אגרת המאמן, משביקש התובע, במסגרת תביעתו, גם "תוספת מע"מ", הרינו קובעים כי לא הוכח לפנינו כי בינו לבין העמותה התקיימו יחסי עובד מעביד. 11. האם שררו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין נתבעת מס' 2? גרסת התובע א. בינו לבין נתבעת מס' 2 שררו יחסי עובד - מעביד מתוקף היותה אחראית יחד עם העמותה, לכיבוד שכרו. ב. נתבעת מס' 2, מימנה, בשיעור מלא או חלקי את פעילות העמותה. ג. דן קרן, נציג נתבעת מס' 2, מכהן כחבר דירקטוריון של העמותה והינו חלק בלתי נפרד מהנהלתה, כשהכוונה לקבלת פיקוח ודיווחים שוטפים. גרסת הנתבעות א. נתבעת מס' 2 איננה עוסקת בניהול ובקיום אגודות ספורט ועל כן אין כל אפשרות להתקיימות יחסי עובד - מעביד בינה לבין התובע. ב. בין התובע לבין נתבעת מס' 2 בפרט לא חלו כל יחסים, לא נערך חוזה, החשבוניות לא הוצאו על שם נתבעת מס' 2 , היא לא פיקחה על עבודתו והתובע אף לא קיבל ממנה כל תשלום. 12. דיון והכרעה מעבר לדברים שקבענו ביחס ליחסים שהיו בין התובע לבין העמותה, היפים בשינויים המתחייבים גם עת בוחנים את מהות היחסים שהיו בינו לבין נתבעת מס' 2 נוסיף את הדברים שלהלן. מחקירתו הנגדית של התובע למדנו כי את הדברים הבאים: א. הוא לא פוקח על ידי מי מנתבעת מס' 2 (עמוד 14, שורות 19-18 לפרוטוקול). ב. קבלתו לתפקיד בעמותה, נעדרה שיתוף בעל תפקיד מטעם נתבעת מס' 2 (עמוד 14, שורה 20 לפרוטוקול). ג. לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים, הוא לא דרש תשלום מנתבעת מס' 2 (עמוד 14, שורות 23-22 לפרוטוקול). אשר על כן, בהמשך למה שציינו ברישא של סעיף זה ובשים לב לסיכומי הנתבעות (עמודים 9-8, בסעיף 2.7 על כל סעיפיו הקטנים, אשר ממצים את הסוגיה) עולה כי בין התובע לבין נתבעת מס' 2 לא התקיימו סימנים או סממנים המעידים על יחסי עובד- מעביד. 13. מאחר וקבענו כי לא התקיימו בין התובע לבין מי מהנתבעות, יחסי עובד מעביד, הרי שנעדרים אנו סמכות עניינית, לדון בשאר רכיבי התביעה, לרבות כל טענה המתייחסת ל"עונה השניה". 14. לסיכום לנוכח האמור לעיל, הרינו מורים על דחיית התביעה. 15. הוצאות משדחינו את התביעה הרינו מחייבים את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות סכום של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, אם לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום. 16. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. דיני ספורטכדורסליחסי עובד מעביד